בקיץ 2024, בערב מפתיע ומרגש במיוחד עבורי – לקראת סופו של קונצרט של שלומי שבת עם הפילהרמונית הישראלית אותו כתבתי וניהלתי מוזיקלית – שלומי עלה להדרן. המנגינה של "החוף של טרפטוני" התחילה, ובמקום זורנה (zurna) וגיטרה חשמלית, ניגנו הקסילופון והפיקולו. הקהל כולו נעמד על הרגלים, ואז גם הדרבוקה הצטרפה, וכל שבעים נגני התזמורת ניגנו, חלקם נעמדו ורקדו, מחרוזת להיטים ים תיכונית שלמה. התרחש שם קסם בלתי מוסבר של שילוב צלילים ממקומות שונים. של גשר. בתהליך העבודה על המופע שלומי לא האמין שהחיבור יצליח, חשש שזה "לא מתחבר", שנגני התזמורת לא ימצאו את עצמם בתוך המקצבים האלה, ואני אמרתי לו "אתה תראה, זה יעבוד". וכך היה.
>>הבית של הרדיו בתל אביב מציג: חגיגת רדיו לכל המשפחה. וקוטנר גם

בעקבות המופע הזה נולד תיאבון גדול, גם שלי, וגם של הפילהרמונית. כשהפילהרמונית והיכל התרבות הזמינו אותי לכתוב עבורם מופע חדש לפתיחת פסטיבל החורף, ידעתי שבלב המופע יהיה החיבור הזה של כל הסגנונות והצלילים. הערבוב הזה של צלילים והשפעות, קיים בתוכי מאז ומתמיד. אמא שלי בת זקונים למשפחה מרוקאית (מרוקו הספרדית), והמנגינה של הקידוש בנוסח הייחודי של דוד שלי טבועה בי מילדות. אבא שלי דור שני לניצולי שואה שעלו מהונגריה וצ'כיה- סבתא שלי כל כך אהבה לשמוע מוזיקה קלאסית, ובבית שמעתי הכל מהכל; המון זמר עברי, הרבה ג'אז, פופ אמריקאי ועוד.

את דרכי המוזיקלית התחלתי כסקסופוניסט צעיר שחולם להיות אלי דג'יברי, ובתיכון תלמה ילין צללתי עמוק לעולם התיאטרון ומחזות הזמר. כשהתגייסתי ללהקה הצבאית נחשפתי לעולם של המוזיקה הים תיכונית, לרוק ישראלי ולועזי, ואחרי הצבא בתואר הראשון בקומפוזיציה צללתי מאות שנים אחורה לבטהובן, באך ומוצרט. גם כמלחין בתיאטרון כבר עשרים שנה, אני מתנסה בהלחנה של מוזיקה מגוונת מאוד – בתיאטרון אתה מוצא את עצמך מלחין מוזיקה אפגנית להצגה אחת, ובהצגה אחרת מוזיקה אמריקאית של שנות השלושים.

עבור המופע חיפשתי תוכן שיהיה הבסיס לגשר המוזיקלי בין מזרח ומערב, ואין קיבוץ גלויות מוזיקלי יותר עשיר ומגוון מאשר המדינה שלנו, ישראל. חשוב היה לי לכתוב מופע שנולד כאן, שידבר אלינו הישראלים ויספר את הסיפור שלנו. לשמחתי עורכת התוכן והמוזיקה מספר אחת בישראל – אתי אנטה שגב – הצטרפה אלי לבריאת המופע.

אחרי שנים קשות מאוד במדינה שלנו, חשבנו אילו חומרים ישראלים יכולים לקבל משמעות חדשה, ולהעביר את הקהל מסע מוזיקלי מיוחד ומעניין, איגדנו שירים ומנגינות שנכתבו על ארץ ישראל.מיטב המשוררים והמשוררות שלנו, כתבו שירים מפעימים על המקום המדהים והמורכב הזה. שירים שנכתבו בגולה עוד לפני קום המדינה, בתימן, או בפולין, ושירים שנכתבו פה ונולדו מתוך תקווה, או כאב, מתוך שבר, או אופוריית ניצחון. מסע דרך שירים רבים מתקופות שונות מספר לנו סיפור מרתק ומורכב על המדינה שלנו. על השבטים השונים בתוכנו.

בכתיבת העיבודים למופע חיפשתי את הגשרים בין השבטים והסגנונות – איך נשמעים ביחד הפיוט המרוקאי "למולדת שובי רוני" עם השיר ה"תימני"(פולני/ישראלי) "בכרם תימן" שכתב אלתרמן והלחין זעירא? איך "מדינה קטנה" של כוורת ישמע ביחד עם "איזו מדינה" של יוני רועה ואלי לוזון? טשרניכובסקי שואל: "אומרים ישנה ארץ, איה אותה ארץ?" וסובול שואל שנים אחרי: " איפה הארץ ההיא שקראו לה קטנטונת?". אולארצ'יק שואל: "ארץ מלח, לא אבד עליך הכלח, אבל איפה את היום?". ביחד עם השחקנית הראשית במופע – הפילהרמונית, בניצוחו של איתי ברקוביץ' – ישירו אלון אולארצ'יק, ירדנה ארזי, קרולינה, רוני דלומי, ושי צברי. בואו כדי לגלות, להתרגש ביחד איתנו, ולשיר ולנגן את השיר המטורף של הארץ.
המופע "השיר על הארץ" יפתח את פסטיבל החורף ה-8 של היכל התרבות תל אביב, שיתקיים בסופ"ש, בין ה-25.2 ל-28.2, ויציג עיבודים חדשים ויצירתיים עם חיבורים מעניינים ומפתיעים בין האמנים והיצירות.לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

• יוצרים כותבים
• מוזיקאים ישראלים
• התזמורת הפילהרמונית
• מוזיקה ישראלית
• מוזיקאים

לפני כחודשיים נועם ענבר, ממקימי להקת "הבילויים" ומבחינתנו אחד מגדולי היוצרים הישראלים הפעילים כיום, הביא לעולם את אלבום הסולו השני שלו, "איה רוחי". עם סינגל מוביל שמתרגם את "Mind my is Where" של הפיקסיז ואסופת שירים שאת חלקם יצר עם מקהלת גיא בן הינום שאותה ייסד, האלבום יצא לפגוש את הקהל בבמות נכבדות של פסטיבל תל אביב, אינדינגב, פסטיבל חשיפה בינלאומית ועוד. ב-28.1 נועם ענבר יגיע לאולם צוקר בהיכל התרבות ת"א להופעה מיוחדת, לביצוע משירי האלבום, כאשר איתו על הבמה יעלו יונתן אלבלק, עודד אלוני, ספיר רוזנבלט, לילה מזל יינישן, עמית פישביין ואריאל לייקין בשם נועם ענבר סופרגרופ (כאן מוצאים כרטיסים), ולקראת ההופעה החגיגית ביקשנו מענבר לכתוב ולהרחיב מעט על כמה משירי האלבום החדש, והוא מסר כי הוא "מקווה שזה יתן קונטקסט למוזיקה הזו, שנוצרה עם המון אהבה ומחשבה במהלך השנתיים האחרונות".

"בין אדוות"

השיר הפותח את האלבום התחיל כלחן ללא מילים והסתובב איתי כמה שנים. אני חושב שהלחנתי אותו ב-2022, בהשפעת מרסדס סוסה. הלחנתי שיר של מרסדס סוסה ללא מילים. יש לו איזו איכות אפית, של סיפור. וזה מה שרציתי. לספר סיפור. הטקסט של השיר עבר כמה טרנספורמציות, לבסוף, תוך כדי העבודה על האלבום, נתתי אותו לבן סגרסקי לנסות.

שלחתי לו את הלחן עם סוג של בריף שזו לשונו – זה שיר על מישהו שנסחף בגלים ופוגש שלושה אנשים. בהתחלה הוא פוגש איש שנשלט על ידי הרגש, ע”י הטראומה (בשיר הוא “האיש השבור”), ואז מישהו שנשלט על ידי המחשבה, על ידי סיפור, זהות, דימוי, מישהו שנאחז חזק בכל זה (״האיש השרוף”), בסוף הוא פוגש מישהו מעט יותר חופשי שמצליח להרים מבט. שתי הפגישות הראשונות נכשלות, השלישית מצליחה. בן עשה בעיני עבודה מדהימה בכתיבת השיר הזה. באמת מלאכה עילאית.

"הפרח"

הוא השיר שילדים הכי אוהבים באלבום (אולי אחרי ”איה רוחי”, שמשום מה הופך להמנון בפיהם של ילדים מתחת לגיל 6!). כתבתי אותו כ”שיר לימוד”, כלומר שיר שאפשר ללמוד דרכו משהו על מוזיקה, כשהייתי עושה ריטריטים ביער. את ויליאם בלייק, המשורר האנגלי האגדי שכתב את הטקסט, לימד אותי לאהוב ג’רמי פוגל, הייתה תקופה בחיים שצללתי לעומקיו, אבל לא הלחנתי שום דבר שלו עד שפגשתי את התרגומים המופלאים של רונן סוניס לספרו של בלייק ”שירי תום וניסיון”. אז זה הפך להיות התנ”ך שלי.

לריטריטים ביער ביקשנו מהמשתתפים לחשוב על שיר תום אחד (שיר נאיבי, פשוט, ילדי), ושיר ניסיון אחד (שיר על קושי, אתגר, שיר מדמם, כואב), כל אחד בחר שני שירים והיינו שרים אותם. הרעיון הזה של בלייק שתמימות וניסיון הם שני צדדים של אותה חוויה, ושזה לא בדיוק לינארי (קודם אתה תמים ואחר כך בעל ניסיון), אלא שיש רגע בחיים שבו אתה חוזר להיות תמים, ואז שוב בעל ניסיון ואז שוב תמים. את זה אני לוקח איתי. האלבום הזה הוא במידה רבה ניסיון לבדוק מה היא תמימות עכשיו, בימים אלה, רוויי הכאב והניסיון.

"Refugee Song" (או שיר הפליט)

במקור הוא שיר של חבר ומורה יקר בשם סמי עוואד. סמי חיי בבית ג’אלה, ליד בית לחם, בגדה המערבית. ביליתי בבית של סמי הרבה מאוד בשנים האחרונות. שם נולד המסע שעשיתי עם ישראלים ופלסטינים לספרד לשתות איוואסקה, שם נולדו הרבה חברויות וקשרים חוצי גדרות וחומות. סמי כתב והלחין את "שיר הפליט" בערבית ואני ביצעתי אותו יחד עם הזמר מרואן חלבי בכמה הזדמנויות, אחר כך נתתי אותו לבן סגרסקי שיתרגם לעברית.

זה שיר על חווית פליטות, מדובר בו על אנשים שנסים על נפשם ממדינות שנהרסו על ידי מלחמות, על מי שמחפשים לברוח דרך הים. כשהוא מתורגם ומושר בעברית וערבית הוא מקבל תפנית. רציתי לשלב אותו באלבום, חשבתי לקחת אותו כמו שהוא, ביקשתי רשות מסמי. אבל אז, איזה לילה התחלתי לזמזם את הלחן החדש של השיר, היינו בקמפינג ולא הייתה לי גיטרה אז הלחנתי את כולו בראש, בלי לשמוע אותו. זה לקח לי כמה שעות, תוך כדי בישול ארוחת ערב, הקמת אוהל, דיבור עם חברים, השיר הלחין את עצמו. באלבום מרואן שר את הערבית ואני את העברית. בבית האחרון קורה משהו שאני מאוד אוהב, שנינו שרים, בשתי השפות על חזרה ל”מולדת”, מילה שאני לא מחובר אליה בדרך כלל, אפילו נרתע ממנה, אבל כאן היא נכונה, אני חושב, תשפטו אתם…

"ילל מלא"

שיר שהתחיל כמעין קינה שנכתבה ליצירה שלי ״עצום״. במקור היו לה מילים אחרות, שכתב יונתן לוי, הנה שורה אחת: ״הוו! כשעץ קשה נשרף בעץ, קצה שורף, שרף נוטף״, כשהכוונה לכך שאנשים עם ראש ״קשה״, כשהם נפתחים, כשהם ״נשרפים״ באש המודעות, הרבה שרף נוטף מהם, הרבה דמעות נשפכות ויש לזה הרבה ערך בעולם, לשרף הזה. אני אוהב את המילים האלה כי אני מרגיש שזה מדבר עלי. גם בתור ״ענבר״ (כלומר שרף שנזל והתקשה).
אז המילים המקוריות מאוד התאימו ל״עצום״, שזו יצירה שהקהל חווה כשעיניו מכוסות. העלינו את זה במסגרת פסטיבל ״מקודשת״ ביער ירושלים וזה אולי הדבר השלם ביותר שיצרתי עד אז.

כשהתחלתי לעבוד על האלבום לא חשבתי על השיר הזה. אבל אז ככל שהתקדמתי הבנתי שהוא נדרש, שצריך קינה, שצריך איזו שירת קריאה ומענה שתעזור להביא דמעות, מיד אחרי שיר הפליט. הטקסט המקורי, למרות יופיו, הרגיש כבר פחות רלבנטי, אז ביקשתי מבן סגרסקי (כשזכור כתב את המילים ל״בין אדוות״ ותרגם את ״שיר הפליט״) שיכתוב משהו על המבנה המוזיקלי הקיים, משהו שמדבר את הימים האלה. הוורסיה שהגענו אליה יחד, בסוף תהליך ארוך, היא מעין מסע לעבר הדמעות, התרחבות האמפטיה, וההזדהות עם כל מי שסובל, לא רק הצד ״שלנו״ – כל בני האדם, כל ההורים, כל הילדים.
נועם ענבר סופרגרופ, 28.1, 21:00, אולם צוקר בהיכל התרבות (הוברמן 1, תל אביב).לפרטים נוספים וכרטיסים

• יוצרים כותבים
• מוזיקאים
• הבילויים
• מוזיקה ישראלית

בגיל 34 התחלתי להרגיש שיש תינוק בדרך אלי. אחרי מחשבות והתלבטויות הגוף שלי דיבר – אני רוצה ילד.
אני וחברת ילדות החלטנו שננסה להיכנס להריון ביחד. קבענו מתי נתחיל ודמיינו כמה נהדר זה יהיה לגדל יחד ילדים. זה היה רעיון טיפשי מאוד; החברה נכנסה להריון מיד, אני נכנסתי לניתוח ברחם. ככל שההריון שלי איחר להגיע, ככה התגברו הרצון, הכאב והתסכול. פתאום כולן בהריון סביבי – הבוסית שלי, המטפלת שלי, כל החברות שלי. אצלי בנתיים ניתוח נוסף. כל עגלה ברחוב מעוררת קנאה, כל התינוקות עושים לי צביטה בלב. עוד בדיקה, עוד דחיה, עוד ניסיון, עוד אכזבה.

>> שירים שמתאימים ליין: תרצה קצת רוזה עם הנוגה ארז שלך?
>> אש בשמיים ורוח גדולה: הציור העקשן היה לי עוגן בתוך הסערה

אחרי תקופת החלמה ארוכה וניסיון נוסף, הגיע טלפון מאחות מכבי: "תשובה חיובית" זה קרה. הצלחנו.
הריון מסעיר, מרגש, אין לי בחילות, אני מרגישה יפה, מלכת העולם, יש לי כוחות ויש לי מזל. החלטתי שלפני שאני מקדישה את עצמי לאמהות, אני אתן דחיפה לקריירה המוזיקלית שלי. בטרימסטר הראשון התחברתי עם אמנית בובות ויצרנו קליפ שהייתי גאה בו, בחודש חמישי הטיסו אותי במפתיע להופיע באל.איי, עבדתי במרץ על אלבום שני, כדי שיצא לפני הלידה. עוד קצת ויגיע אלי הילד שלי.

תחילת מרץ, חודש שישי להריון, הקליפ ששקדתי עליו לשיר שלי"טובה בלהיות אמא" יצא כטיזר ליציאת האלבום. באמצע מרץ הוזמנתי להתראיין ברדיו, ומיד אחרי הראיון קפצתי למנהלת שלי והמצאנו רעיונות יצירתיים לקידום המוזיקה. הרבה זמן לא הייתי כל כך מאושרת.

באמצע הפגישה אשתי התקשרה בוכה. בטח משהו קרה לאבא שלה. אני לא מצליחה להבין מה היא אומרת. היא באה לאסוף אותי כמה שיותר מהר. זה בקשר להריון. צריך לנסוע.

סוף מרץ. אנחנו מחכות בתור באיכילוב להפסקת דופק. "טובה בלהיות אמא" קיבל משמעות אחרת.
לאלבום שהיה אמור לצאת קראו "פרץחיות" ואני בדיוק להיפך, המוות אצלי. הציצי שלי מתמלא בחלב, ואין לי למי לתת אותו. כלום לא מעניין, רק להיות במיטה, לאכול, לכעוס על אלוהים. הקריירה המוזיקלית שלי לא חשובה יותר. הכל עצר. כל השירים מעירים בכי ממעמקי הבטן. רציתי להפוך את התינוק שלי לקיים, שתלתי עץ בגינה של ההורים, עשינו קעקוע, יצרנו בבית פינה עבורו עם נר ואבנים ונוצות. הכאב בלתי נסבל, התינוק שלי לא יחזור, הוא לא יתקיים.

לאנשים רחוקים נדמה שפשוט איבדת הריון, כאילו שאיבדת תיק או מעיל. שהלידה השקטה היא רק פרידה מרעיון, מאפשרות, מהפנטזיה של להיות אמא. זאת באמת פרידה מכל אלה, אבל יש גם את פרידה מהעובר. ההיכרות עם העובר היא אמיתית מאוד, זה פשוט קשר שאין איך להוכיח אותו, הוא במימדים הנסתרים של החיים. אז את מתאבלת על זה שאת אמא בלי ילד, ואת מתאבלת על הפרידה מהישות הקטנה הזאת שהכרת ולא הספקת להכיר יותר. גבריאל שלי.

אמרו לי "תכתבי על זה! תנגני!", אבל אפילו שיר אחד לא כתבתי בתקופה הזאת. לא נגעתי בפסנתר, רק הקשבתי למוזיקה ונשברתי. הייתי חייבת להתרחק מהכל, מכל החברות ההריוניות והמניקות, מכל מי שאיחל בטעות מזל טוב, ומהניסיונות החוזרים והכושלים להיכנס שוב להריון. קנינו כרטיס טיסה, לערבב מחדש את הקלפים.

בפורטוגל הטבע ניחם אותי, בהודו כעסתי ובניו זילנד השלמתי עם מה שקרה לנו.
היום, כמעט שנתיים אחרי הלידה השקטה, אני חיה בפורטוגל. ביד אחת אני כותבת וביד השניה מניקה את בתי. אני רוצה לכתוב בתי הבכורה ולא מצליחה, בתי שאיתי.
מעט לפני שהיא נולדה הרגשתי שמתאפשר לי לחזור אל השירים שהשארתי מאחור עם הלידה הראשונה. האלבום נולד מחדש. פרץ חיות.

• יוצרים כותבים
• טור אישי
• אינדי ישראלי
• מוזיקה ישראלית
• לידה
• הריון

פורסם במקור ב-28.9.24
אחת המילים הכי רעילות בשיח התרבותי הישראלי היא "התמסחרות", מה שבדרך כלל נאמר על אמן ש"מוכר" את האמנות שלו בשביל כסף – כשהוא עושה פרסומות. טענות כאלה נזרקו סביב לא מעט פרסומות לאורך השנים – מהראפר טונה ששירו "גם זה יעבור" שימש את בנק מזרחי טפחות, ועד חווה אלברשטיין שהשתמשה ב"לונדון" כדי לרחף על דרקון עם סטפן לגר בפרסומת ל-yes (וכן, זה היה שווה את זה).

>>לתשומת לב הקורא איתמר בן גביר: 10 השוטרים הכי מושחתים על המסך

אבל האמת היא שמשחר ההיסטוריה, אמנים תמיד "התמסחרו". הם תמיד השתמשו ביכולות שלהם כיוצרים לטובת פרסומות – בין אם הם קומיקאים, מגישים או זמרים. לא צריך ללכת רחוק עד הפרסומות של אנדי וורהול לבורגר קינג, אפשר גם לחזור רק להיסטוריה שלנו, ולמצוא שורה של זמרים מובילים, איכותיים, יוצרי ענק – שלא התביישו לעשות פרסומות. ואם הם התמסחרו, גם לכם מותר.

נורית גלרון לאולמי נפטון

נורית גלרון, אחת הזמרות המרגשות והאהובות בתולדות המדינה, נאלצה פעם לבשר על התפריט המגוון והשירות האדיב באולם השמחות בבת ים (שאגב, קיימים עד היום). שביל בגן, עץ ובית – וחופה בחצר.

תיסלם למפד"ל

לאורך השנים, לא מעט זמרים התגייסו לטובת המפלגות השונות. אולי אתם זוכרים את זהבה בן ודנה ברגר שרות עבור מרצ, את בועז שרעבי זועק בשמו של נתניהו ב-1999 או את חיים משה בתשדיר של המפד"ל באותה השנה. אבל לפני משה היתה שם גם… להקת תיסלם (כולל דני בסן ויזהר אשדות, שמזוהים עד היום דווקא עם השמאל). הם אלה שכתבו למפד"ל את הג'ינגל שילווה אותה במשך שנים, וגם יהפוך ללהיט גדול של להקה אחרת – ושמה טיפקס. אוהו אוהו אוהו אוהו, איי איי איי איי.

יאיר ניצני לסופרמרקט

אם כבר תיסלם, הגיע הזמן לחזור לאחד מחבריה האהובים – יאיר ניצני, שבסוף שנות ה-80 הדליק את המדינה עם השיר "האשם הוא שלנו האשם לא לבד", יש האומרים – שיר הראפ העברי הראשון. אבל ניצני, בחושיו החדים, ידע גם לנצל את ההצלחה הגדולה – ולהפוך אותה לג'ינגל למען הסופרמרקט החדש, שהוקם ליד אולם הכדורסל ביד אליהו! שיר שעמד במבחן הזמן, וגם הג'ינגל עדיין מגניב (אם להשתמש בשפה של התקופה).

מזי כהן לווקמן סוני

כהן היא אחת הדיוות הגדולות של המוזיקה הישראלית לדורותיה – זמרת עם קול אדיר, שייצרה כמה קלאסיקות ושירים גדולים לאורך השנים – מהפריצה בלהקת "גזוז" ועד עצם היום הזה. אבל גם היא, באיזשהו שלב, היתה צריכה לפרסם ווקמן. קצת חבל שלא הביאו מלחינים יותר טובים לשיר הזה, בדיעבד.

אלי מגן לשעוני טיסו

מלהקת "אחרית הימים" ועד מעורבות בקלאסיקות ישראליות כמו "בלדה לעוזב קיבוץ" או "זה קורה", אלי מגן – האיש והקונטרבס – מופיע עד היום ושומר על קולו הצח והטהור. אבל בישראל, כנראה, אין לוקסוס – וגם הבנאדם ששר "הנה אנחנו שניים, שלובי צילי ידיים, מה עוד יכולתי לבקש באמצע הרחוב" – צריך לשיר על שעונים.

ריקי גל לסטריאו סניו

כל מילה שאגיד על אגדה כמו ריקי גל רק תגרע ממנה. מדובר באחת המבצעות הגדולות בתולדות המוזיקה שלנו. מי לא התרגש כששמע את "ילד אסור ילד מותר", או "מה זאת אהבה"? ובכל זאת, כנראה שגם על ריקי גל לא פסחה תופעת ההתמסחרות – כמו במקרה הזה, שבו היא משבחת את "האיינשטיין של יפן".

אלון אולארצ'יק למפעל הפיס

עוד מאז ימי להקת "כוורת", אולארצ'יק התבלט כאחד המוזיקאים המקוריים והחדשניים שיש לנו – בשילוב הזה שבין יצירת פופ מודע לעצמו לבין הג'אזיסטיות והיכולת כל הזמן להמציא דברים חדשים. אבל כנראה שגם הוא צריך להתפרנס, ובדרך, לשכנע את כולנו שצריך פיס בחיים.

דני סנדרסון ליוסף מלך השטיחים

האמת היא שסנדרסון, בניגוד לאחרים, מעולם לא היה כבד מדי בנוגע לפרסומות – ובכל זאת, די משעשע להיזכר שהאיש שכתב את "שיר המכולת" ו"נתתי לה חיי", כתב פעם גם פרסומת לחנות שטיחים בבית מארס בתל אביב. ועוד יותר משעשע לשמוע את הסיפור החמוד מאחורי השיר, שהוא סיפר באחת מהופעותיו שצולמה לטלוויזיה.

חוה אלברשטיין ויורם ארבל לסברינקה

אין קול שמלווה את המדינה הזו (ואותי באופן אישי) כמו זה של חוה אלברשטיין – הזמרת האגדית שידעה ללטף את הכאבים, מ"שיר משמר" ועד "אדבר איתך". אבל גם היא, מסתבר, היתה צעירה וצריכה את הכסף – אז היא הלכה להשתמש בקולה כדי לפרסם סוודרים לחורף. ואל תפספסו את השותף שלה – השדר של המדינה, יורם ארבל! הללויה.

מתי כספי לאולמי ארגמן

גם מתי כספי נחשב לחותמת האיכות הקלאסית. עם השנים זה קצת התקלקל עם כמה אמירות לא סימפטיות, אבל עדיין – המוזיקה והיצירה של כספי היא חלק מהלב הישראלי, ועוברת מדור לדור. ובתוך כל היצירה הזאת, הוא גם ידע לשיר למען אולם שמחות בחולון. כל שמחה חלום.

שלמה ארצי לזבנג

תאהבו או לא, כנראה שאין זמר שמחובר למחזור הדם שלנו כמו שלמה ארצי. האיש שכבש את קיסריה, השתלט על הצוותא, וגרם לכולנו לזכור בעל פה שורה של שירים שלא נס ליחם עד היום. ובכל זאת – פרסומת לקוטל יתושים. הערת אגב: זה יצא שנתיים לפני "את ואני".

שלום חנוך לצמיגי אליאנס

מעטים הקולות הישראליים המוכרים והעמוקים כמו זה של שלום חנוך. הזמר שגדל בקיבוץ משמרות, נכנס לפנתיאון המוזיקה הישראלית עם שורה של להיטים – מ"מחכים למשיח" ועד "אל תקרא לי עם". ואף על פי כן, ולמרות הכל – ב-1975 הוא השתמש ביכולותיו ובקולו כדי לפרסם צמיגים. ועוד כאלה שמכירים את הכביש.

אריק איינשטיין לדיפלומט

הזמר הלאומי שלנו, הקול של מדינה שלמה, הקונצנזוס האחרון – מה לא נאמר בחייו, ובוודאי אחרי מותו, על אריק איינשטיין? כנראה שהכל, כולל מכותב שורות אלה. ועדיין, גם הקול הכל כך מזוהה של אריק ז"ל – פרסם פעם סכין גילוח. ואם הוא עשה את זה, בנאדם, גם לך מותר.

• פרסומות
• המסך
• מוזיקה
• מוזיקה ישראלית

שומעים את הזמזום הרחוק הזה? אל תיבהלו, זה בסף הכל קצת דיסטורשן שמגיע כל הדרך מאזור גן העיר, ומבשר על בואו של הפסטיבל הכי רועש במרכז העיר: פסטיבל "המגבר", שחוזר זו הפעם החמישית למרכז ענב לתרבות, יתקיים כמדי שנה בחודש פברואר הקרוב (10-14.2), ויספק לשורדי הרוק הישראלי בית למשך 5 ימים, עם 11 הופעות מיוחדות שנתפרו במיוחד עבור הפסטיבל. גיבורי גיטרה, נא להתאסף.
>>מסם הרדמה לקאלט לאומי: המהפכה התרבותית של "שם טוב האבי"

הפסטיבל הוא יוזמה משותפת של מרכז ענב לתרבות והמון ווליום, חברת הבוקינג המייצגת את האמנים המובילים ברוק הישראלי, וזה ניכר בליינאפ המפואר, לרבות במופע המרכזי שיפתח את הפסטיבל ויציין 35 שנים למותו של יוסי אלפנט עם ליינאפ מפחיד הכולל את ברי חסרוף, יהלי סובול, מאור כהן, נינט טייב, נעם רותם, ערן צור, קיקי מלניקי, אור אדרי, אבי בללי ועוד, בהפקה מוזיקלית של להקת קורדרוי.

מעבר לכך, לא מעט הופעות יחגגו ציוני זמן משמעותיים בתולדות הרוק המקומי: להקת פונץ יחגגו 35 שנים לאלבום הבכורה במופע בלעדי לפסטיבל, עם אורח מאותה התקופה – חמי רודנר, בעוד שבוא לבר, הרכב הפאנק-רוק החיפאי, יחגוג 20 שנות רעש, זיעה ומהפיכות קטנות, שיופיעו עם הרכב סופר-גרופ רועם שמורכב מחברים מלהקות האחים צברי, Kids Insane, Antigona Rex ועוד. יובל מנדלסון יציין עשור לצאת הפרויקט "שירים לבלה" עם אורחים כמו גורי אלפי, אסף ליברמן ודנה מודן, וגם בלה מנדלסון עצמה, בעוד שלהקת ג'נגו תחזור לשנות ה-90 עם מופע שמתמקד בשלושת האלבומים הראשונים שלהם, והמופע "המכשפה השלישית" של יעל כהן יפיח חיים במוזיקה של המכשפות.

בגזרת הדור שלא הכיר את הניינטיז תמצאו הופעה של גיאגיא שיארח את קיקי מלניקי וקייסקינדר, ואת אור אדרי שתארח את אולי דנון וג'וני שועלי, אבל אין ספק שהשנה הוותיקים תופסים יותר את הבמה כי גם דנה ברגר תופיע ותארח את תומר ישעיהו, מני בגר יציין ארבעים שנות רוקנ'רול עם אירוח של סי היימן וההרכב המשותף של ערן צור, שלומי ברכה ודני מקוב "טריפולי" יתאחדו גם הם על הבמה, בהופעה ראשונה מזה 4 שנים. בין ההופעות הקהל יהנה מתקלוטים של שדרני רדיו הקצה, ואם אתם ממש רוצים, אפשר גם לרכוש כרטיס משולם לצמד הופעות שיתקיימו באותו הערב. מי ייתן ואלי הרוק יהיו אדיבים אליכם.
לכל הפרטים ורכישת כרטיסים להופעות

• ❤ תרבות
• מוזיקה ישראלית
• פסטיבל
• רוקנ'רול