Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הכלבים המדליקים בעולם והקפה שלא מתנשא. העיר של מלכה שפיגל
למלכה יש כתר. מלכה שפיגל וקולין ניומן (צילום: אוסף פרטי)
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: מלכה שפיגל ממינימל קומפקט חוזרת לביקור שבו תארח כיתת אמן יחד עם קולין ניומן בפסטיבל המגבר, ולוקחת אותנו לאסוף שמונצעס בכיכר גבעון ולהתבאס ממה שקורה לבית רומנו
בשנות השבעים להורים שלי היתה חנות בגדי ים בקיץ ומעילים בחורף בבית רומנו שהם עיצבו ותפרו בעצמם. זה היה מקום שהרבה אנשים באו אליו לקנות בגדים במחיר סביר. שמחתי לראות שבשנים האחרונות המקום נהיה פופולרי בקרב אמנים והפך למקום אלטרנטיבי ומעניין, ועכשיו עצוב לראות שהבניין נמכר ומשתנה לכיוון יותר מסחרי ועם עתיד לא ברור.דרך יפו 9
מוקד תרבות עירוני או נכס נדל"ני ריק? בית רומנו (צילום: עדי לם)
2. דה סטריטס
כשקולין ואני מבקרים בתל אביב, בית הקפה שאנחנו תמיד חוזרים אליו זה הסטריטס. האוכל שם תמיד טוב וזה המקום הכי לא יומרני וסנובי בתל אביב, מקום שלא הפך לטרנדי, בניגוד להרבה מקומות מצליחים שתמיד קשה למצא בהם מקום וההתייחסות שלהם תמיד סנובית ומתנשאת, כאילו עושים טובה.קינג ג'ורג' 70
אל תקרא לי סנובית כי אני לא מתנשאת. דה סטריטס (צילום: רן בירן)
3. גן מאיר
הפארק הקטן הזה באמצע תל אביב, אואזיס קטן באזור שתמיד עמוס באנשים. היינו הולכים לשם לשתות קפה במרכז העירוני לקהילה הגאה בתל אביב שנראה עכשיו בשיפוץ ומקווה שיחזור בקרוב. החלק הכי אהוב עלי זה גינת הכלבים, כמו גן ילדים לכלבים, מקום לאנשים שלא רוצים להשאיר את הכלבים לבד בבית, שזה רעיון מדליק. אני תמיד נכנסת לשטח המוגדר להיות קצת עם הכלבים. תל אביב זאת העיר עם הכלבים הכי מדליקים בעולם.
מי כלב תל אביבי טוב, מי? גינת הכלבים בגן מאיר (צילום: כרמי צדוק)
4. פאפאיתו
יש לי זיכרונות טובים של נגינה וצחוקים עם מינימאל קומפאקט מפאפאיתו, הסאונד במקום טוב, המקום מקצועי עם אווירה טובה, ואפילו יש שם במה. עשינו שם הופעת חימום באיחוד האחרון של מינימאל.סלמה 27
אנסמבל אדומי השפתות בחזרות. שתי הופעות בלבד. בשבת הקרובה בתאטרון ירושלים במסגרת פסטיבל העוד. אזלו הכרטיסיםוברביעי בהיכל התרבות בתל אביב במסגרת פסטיבל ניגונים.נשמע פצצה. פרוייקט יפהפה ואהוב.
השוק הזה עבר מככר דיזינגוף לכיכר גבעון. שוק צבעוני עם רהיטים, צעצועים, נברשות, קרמיקה, עתיקות, תקליטים, פטיפונים, שטרות, בולים ובגדי יד שנייה. אני אספנית של צעצועים וכל מיני שמונצעס אז אני יכולה לבלות שעות בשוק כזה. כשהייתי שם לא מזמן היה אפילו די.ג'יי שניגן מוזיקה לא רעה וזה הוסיף לאווירה של המקום.
צבעוני ומצוין. השוק בכיכר גבעון (צילום באדיבות דוברות עיריית ת"א-יפו)
>> מלכה שפיגל תערוך השבוע בתל אביב כיתת אמן מיוחדת יחד עם קולין ניומן (Wire) בהנחיית אורי משגב במסגרת פסטיבל המגבר. מרכז ענב לתרבות, יום שישי 9.12, 13:00.פרטים וכרטיסים כאן
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"כשעזבנו את ישראל בתחילת שנות ה־80 לא הייתי מוזיקאית, הייתי החברה שלפורטיסוזהו", מספרתמלכה שפיגלעל תחילת דרכה בלהקת מינימל קומפקט. "הייתה פה הרגשה שבחורה לא יכולה להיות בסיסטית. כשהגעתי לאמסטרדם הבנתי שאנשים יכולים לנגן אם יש להם משהו להגיד גם אם הם לא מדהימים מבחינה טכנית. זה גרם לי להאמין שאני יכולה לעשות את זה, וישראל פשוט לא הייתה המקום המתאים". קבוצת החברים שברחה מתל אביב כללה את שפיגל, סמי בירנבך, רמי פורטיס וברי סחרוף (את מקס פרנקן הם פגשו בהמשך באמסטרדם). זה לא קרה מיד, אבל מינימל קומפקט זכתה להצלחה גדולה באירופה – עוד לפני שסחרוף ופורטיס הפכו לאגדות מקומיות.
שפיגל זכורה לקהל הישראלי בעיקר בזכות הנוכחות המאופקת והאניגמטית שלה במינימל קומפקט. נוסף לנגינה בבס היא גם שרה בכמה שירים – המפורסם בהם הוא הבלדה העוצמתית "When I Go", שנחשבת ללהיט הגדול ביותר של הלהקה. היא שרה אותו באנגלית במבטא ישראלי שובה לב על רקע תזמור קלאסי, והשיר אף זכה למעמד איקוני כשנבחר לפסקול הסרט "מלאכים בשמי ברלין", אחד הסרטים המצליחים והחשובים באייטיז. המשך הקריירה המרתקת של שפיגל כוללת בין השאר את ההרכב Githead ופרויקטים אלקטרוניים כגון Immersion – שניהם לצד בן זוגה, קולין ניומן, סולן ומייסד אגדת הפוסט פאנק הבריטית Wire. בשבוע הבא היא תחגוג 25 שנה לאלבום הבכורה שלה, "ראש בלטה", בהופעה מיוחדת בפסטיבל הפסנתר (שבת, 27.10) – הכרטיסים אזלו בינתיים – ובאוזןבר (רביעי, 31.10).
"ראש בלטה", שיצרה שפיגל עם ניומן, היה הראשון שהוציאו השניים בחברת התקליטים העצמאית שהקימו, Swim. הם נפגשו ב־1985 בהקלטות האלבום האחרון של מינימל קומפקט, שאותו הפיק ניומן, התאהבו, ומאז לא הפסיקו ליצור יחד. "יש הרגשה של סגירת מעגל", היא משתפת בשיחה מביתה שבברייטון, אנגליה. "האלבום לא נכתב עם להקה, אז אני לא יודעת איך זה יהיה. כבר 30 שנה אנחנו עובדים באולפן ביתי, אבל אז זה היה חדש. עבדנו אז ממש כמו שאנחנו עובדים היום – אנחנו יוצרים ביחד וקולין מקליט את זה. כשאני מאזינה ל'ראש בלטה' עכשיו הוא לא נשמע לי ישן. השירים מרגישים חדשים ושאני שייכת".
"ראש בלטה", שיצא ב־1993, הצליח מאוד בזמן אמת – בעיקר באירופה – ועורר סקרנות רבה סביב שפיגל כסולנית. הוא כיכב בתקשורת המוזיקה העולמית בתקופה שבה הפרינט היה מלך: המבקרים השוו את שפיגל לביורק; ב"NME" כתבו: "זו לא מוזיקת עולם אלא פופ בינלאומי"; "מלודי מייקר" השתפכו: "מיסטיקה להמונים, או פשוט אלבום באמת נהדר".
Immersion. מלכה שפיגל וקולין ניומן. צילום: יח"צ
הביקורות האלה לא מובנות מאליהן, בעיקר מכיוון שבאלבום הבכורה שלה שפיגל שרה רק בעברית. הוא כולל, בין היתר, את "כישופים" שהלחינה שפיגל למילותיה של המשוררת דליה רביקוביץ' – דרים פופ יפהפה עטוף בגיטרות אקוסטיות, בס דומיננטי וקלידים אמורפיים. אפקטי הריוורב הרבים אמנם ממסכים מעט את קולה, אבל זו עדיין הייתה בחירה אמיצה של יוצרת שרוצה לפרוץ את גבולות עולם המוזיקה הבינלאומי.
למוזיקה הישראלית של שנות ה־70 הייתה השפעה מכריעה על האלבום: "הרגשתי שבמוזיקה של אז היה הרבה אינטגריטי, למשל ביצירה של אמנים כמו יוני רכטר ויהודית רביץ, ששת, 'הכבש הששה עשר' של יהונתן גפן. זה הקשר הראשון שהיה לי עם מוזיקת רוק. אהבתי את השירה בעיקר, את איך שנשים כמו יהודית רביץ שרו אז. הקול שלהן נשמע טהור".
ובכל זאת, זה היה האלבום הראשון והאחרון ששרת בעברית. "במילים, בצורה של השירה, יש משהו ילדותי. אולי אני מרגישה ככה בגלל שהמוזיקה הישראלית שייכת לילדות שלי".
הביטלס בעפולה
כילדה שפיגל חקרה את עולם המוזיקה ככל יכולתה, אך נתקלה בלא מעט מכשולים. "לא גדלתי עם מוזיקה בבית, זה היה משהו שלי. גדלתי בקיבוץ מרחביה, העיר הכי קרובה הייתה עפולה ולא הייתה שם חנות תקליטים. אני זוכרת שהייתי הולכת שני ק"מ לחנות האלקטרוניקה שם וקונה את מה שהיה להם. למזלי הביטלס הגיעו כל כך רחוק כך שהצלחתי להשיג את 'סרג'נט פפר ומועדון הלבבות השבורים', וזו הייתה ההשפעה המוזיקלית הראשונה שלי".
אל הקיבוץ נשלחה שפיגל בגיל 11, מפני שהוריה חששו מחיבתה לשיטוטים ולהרפתקאות סולו ברחבי בת ים, שם גדלה, והיא העבירה בו את חמש השנים הבאות. "ההורים שלי עבדו רוב הזמן ואני הסתובבתי הרבה ברחובות. היה מאוד קשה להתחיל מחדש בקיבוץ – לא הייתה שם יכולת לקבל ילדים חדשים. הרגשתי אאוטסיידרית והילדים היו אכזריים, אבל בסוף זה היה טוב. הקיבוץ נתן לי חופש – עזבו אותי לנפשי ויכולתי לחלום, להסתובב, לשחק עם הכלבים בחוץ".
המלכה האם. מלכה שפיגל (צילום: Stefan Oracle)
את מקפידה להגיע לישראל בכל טור. עוד נשארה תחושה חמוצה? "הזמן שעבר לא החליש את הקשר שלי אליה – זאת הילדות שלי, יש לי חברים ומשפחה בארץ. התחלתי לאהוב את תל אביב אחרי שעזבתי אותה. בשנות ה־80 היה פה כל כך משעמם שרק רציתי לברוח, אבל מאז הייתי בכל העולם וזאת אחת הערים הכי מגניבות שיש".
מה ממשיך ללוות אותך מימי מינימל קומפקט? "ברי היה מנגן בדרך אמפתית שגרמה לי להרגיש שאני מסוגלת, וזה נתן לי ביטחון לנגן. הוא חבר שלי, וכשאת מנגנת עם חברים את לא צריכה להוכיח שום דבר, וזה כיף. ככה הלהקה התחילה וככה זה נשאר. מאז זאת הדרך היחידה שאני מכירה. זה חייב להיות כיף. כלומר זה לא חייב להיות, אבל זה כן. אחרת לא הייתי עושה את זה".
מלכה שפיגל, מוזיאון תל אביב לאמנות, שד' שאול המלך 27 תל אביב, שבת (27.10) 21:00, 104 ש"ח; אוזןבר, המלך ג'ורג' 48 תל אביב, רביעי (31.10) 20:00, 104 ש"ח
אצולת פוסט פאנק: מלכה שפיגל על השותפות היצירתית עם קולין ניומן
מלכה שפיגל (מינימל קומפקט) נמצאת זה שנים בשותפות זוגית ויוצרת עם קולין ניומן (מאגדת הפוסט פאנק Wire) - הם רק מחליפים שמות וזהויות מוזיקליות. עם Immersion, הצד האמביינטי שלהם, הם יופיעו בתל אביב לראשונה השבוע. ריאיון
"סאונד הסינתסייזרים האנלוגיים נשמע קצת כמו יצורים. האמת היא שגם הציוד שלנו וגם אנחנו כאלה, קצת יצורים", אומרת מלכה שפיגל על "Analogue Creatures", ה־EP החדש שלה ושל בעלה, המוזיקאי קולין ניומן, תחת השם Immersion, שבמסגרתו השניים יופיעו בתל אביב בסוף השבוע הקרוב (שבת 19.11) באוזןבר.
זו אמנם הפעם הראשונה שהשניים יוצרים כ־Immersion מאז האלבום האחרון שראה אור תחת שם זה, ב־1999, אבל שפיגל (שהייתה חברה במינימל קומפקט המיתולוגית) וניומן (סולן ומייסד אגדת הפוסט פאנק הבריטית Wire) יוצרים יחד זה שנים רבות, בתור Immersion, בהרכב הסינת'פאנק גיטהד או במסגרות אחרות.
אחרי ימי מינימל קומפקט שפיגל וניומן עברו מבריסל ללונדון. היו אלה ימי שיא הרייב וה־IDM. "היה משהו מושך מאוד בלהיות חלק מהסצנה הזאת, ממש כמו בימים שהפאנק פרץ שם. היה בה משהו חדש, כל הג'אנגל, הדראם אנד בייס והטכנו", נזכרת שפיגל. "הייתה לכל זה הרגשה של משהו שהגיח משום מקום ולא עוד חידוש של משהו שחוזר על עצמו", היא מוסיפה. ניומן והיא הקימו באותם ימים את חברת התקליטים Swim והתחילו להתנסות במוזיקה אלקטרונית אחרי שבילו שנים שקועים בעולמות הפאנק והרוק. "אפילו שבאנו מגיטרות אנחנו תמיד חיפשנו משהו חדש", היא אומרת במבטא קל. מדהים כמה בריטית היא נשמעת אף שאנחנו מדברים עברית. כבר יותר מ־20 שנה שהיא מדברת רק אנגלית וגם שפת האם שלה קיבלה את הניגון הבריטי. גם באיפוק ובמופנמות שלה יש משהו שמזכיר הלך רוח אירופי יותר מאשר מזג ים תיכוני.
בעיני שפיגל, Immersion הוא פרויקט שאמור לעטוף אותך (כפי שנרמז כבר בשם) כמו היית כולך בבריכה של צלילים. "יש איזה קשר במוזיקה לתימה של מים", היא מאשרת, "אנחנו גרים עשר דקות הליכה מהים וזה בטוח משפיע עלינו יצירתית. באופן כללי אני אוהבת מאוד ליצור מוזיקה שאתה מוצא עצמך עטוף בה". אכן, הפרויקט המשותף של הזוג מבוסס יותר על ווייב ואווירה מאשר על מקצבים מקפיצים, ובהתאם, הפן הניסיוני הוא החוט המקשר בין השמות ששפיגל מציינת כיוצרים אלקטרוניים שהשפיעו עליה בתחילת דרכה של Immersion: אפקס טווין, דה אורב, פלסטיקמן, פיוצ'ר סאונד אוף לונדון. "אחר כך גם התחברנו מאוד ל־Boards of Canada", היא מוסיפה.
איך זה לעבוד בפרויקט עם בעלך לעומת שיתוף פעולה עם מוזיקאים אחרים? "כשאתה עובד במסגרת להקה יש את עניין האגו, שהוא אמנם לא נורא אבל מצריך תמיד משנה זהירות. לא כדאי להעביר ביקורת חריפה מדי כדי לא לפגוע בחברים ללהקה; אבל בין בני זוג – בזכות כך שאתה בטוח לגמרי כבר ביחסים האישיים – גם במוזיקה וגם בצורת הביטוי אין גבולות, מחסומים או פחד. גם אם קולין זוכה ליותר תשומת לב ממני זה לא מפריע לי. אתה יודע, כל הדברים השליליים האלה שיכולים להשפיע על תפקוד של להקה לא כל כך קיימים אצלנו".
אתם מעורבים ביצירה זה של זה גם כשאתם לא משתפים פעולה רשמית? למשל בלהקה שלוWireשבה את לא חברה או בחומרי הסולו שלך? "תמיד. למרות שיש גבול, כי לפעמים צריך לשמור על ייחודם של דברים. אנחנו יוצרים כל כך הרבה ביחד אז לפעמים ההרגשה היא שיש דברים שצריך לא לערבב".
ב־Immersionהייתה לכם החלטה מודעת מההתחלה לא לשלב שירה? "כן, יש משהו טהור במוזיקה אלקטרונית כזאת, אבל אנחנו כן משתפים פעולה עם אחרים, גם אם לא עם זמרים". לדוגמה, בשנה שעברה הופיע הצמד עם המתופף סטפן שניידר, לשעבר מהלהקה הברלינאית הנהדרת To Rococo Rot. לישראל יגיעו שפיגל וניומן כשהם מגובים באולריך שנאוס, מוזיקאי גרמני מבריק שיוצר שוגייז ואמביינט. הוא צפוי לתת די.ג'יי סט נפרד מההופעה שלהם. עם זאת, שפיגל מפתיעה: "כשהוא יגיע אלינו בעוד כמה ימים ניצור משהו חדש ואולי ננגן אותו יחד בארץ".
החזרה ל־Immersionהאמביינטית נדמית מנותקת לחלוטין ממה שקורה בעולם המוזיקה כרגע. "אין לנו בעיה אם זה באופנה או לא. גם ככה היום הכל נורא מפוזר, אני אפילו לא יודעת יותר מה באופנה. אנחנו באמת מקווים שזה לא נשמע כמו דברים אחרים ושזה גם לא נשמע כמו שנות ה־90".
מעטים זכו לראות את Immersion לייב. לכל אורך שנות ה־90, עם שלושה אלבומים בדיסקוגרפיה, הופיע הצמד פעמים אחדות, אך רק השנה כבר הופיע ארבע פעמים. "סוף סוף מצאנו דרך לעשות את זה בלי לפטופים", היא מסבירה, "אני לא אוהבת הופעות לפטופים. מעדיפה לנגן לייב ולקחת את הסיכון המרגש שמשהו לא יעבוד כמו שצריך. זה בסדר".
Immersion, אוזןבר, קינג ג'ורג' 48 תל אביב, שבת (19.11) 20:30, 124 ש"ח
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
תשכחו מהכל ותעשו בדיוק מה שאנחנו אומרים לכם: 1. תבררו למי יש כרטיס 2. תשחדו 3. תהיו ברי מזל בין בודדים 4. הכל התשבש? הכינו את עצמכם להתרסקות דרך הגג של הבארבי ישירות על הבמה. חושבים שיצאנו מדעתנו? יצאנו, אבל גם מי שהפיק את החזרה ההיסטורית של מינימל קומפקט.לפרטים נוספים.
[tmwdfpad]
פסטיבל הפסנתר ב-360 מעלות – היום השלישי
בלי במה מוגבהת ודיסטנס, ללא שלומי שבן, אבל עם מעט אוקוורדנס ובמרחק נגיעה: כך יתקיים פסטיבל הפסנתר בלבונטין 7, בו יופיעו הדרה לוין, לוטה, סמדר רונן, ענת פורט, חנן בן סימון, דן ויינשטיין ואודי בונן, אלון עדר, מיכל שפירא, רועי דהן ושלומי גרוניך. אומרים שאין דבר שעומד בפני הפסנתר שמוצב במרכז החדר – אומרים ולא טועים.לפרטים נוספיםעל כלל המופעים.
הצגת "המסיבה הזאת שכולם מדברים עליה"
הצגה חדשה של סמינר הקיבוצים היא הזדמנות נדירה לבדוק מה מידת הוואנסי שלכם, אותו סרבל למבוגרים שמגיע בצורת פיקצ'ו, חד קרן וזנים חמודים אחרים – ומוציא את הסינים מהדעת. אנחנו לא יודעים על איזו מסיבה כולם מדברים, אבל אנחנו יודעים כשתגיעו לקמפוס רמת אביב בסרבל פנדה – כולם ירצו להיות אתם. והנהפרטים נוספיםעל ההצגה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![מוקד תרבות עירוני או נכס נדל"ני ריק? בית רומנו (צילום: עדי לם)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2022/06/DSC_8870-1000x667.jpeg "מוקד תרבות עירוני או נכס נדל"ני ריק? בית רומנו (צילום: עדי לם)")
![צבעוני ומצוין. השוק בכיכר גבעון (צילום באדיבות דוברות עיריית ת"א-יפו)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2021/12/unnamed-1-1-1000x667.jpg "צבעוני ומצוין. השוק בכיכר גבעון (צילום באדיבות דוברות עיריית ת"א-יפו)")
![Immersion. מלכה שפיגל וקולין ניומן. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2016/10/sizes/Immersion-photo-11.11_X_wo_500_333.jpg "Immersion. מלכה שפיגל וקולין ניומן. צילום: יח"צ")
