שעה שאנחנו מחפשים את הים. לא למדו לשים שלט קטן, ים? אה רגע, הנה הוא שם, ממש במערב, קורץ לנו בכחלחלות האינסופית שלו. וזה נכון שהוא עצמו הקסם החינמי האחרון בעיר, אבל לפעמים בא לנו להשקיע קצת כסף (או הרבה) ולדאוג לארוחה שתלווה את הנוף הכי יפה במזרח התיכון, לפחות מבחינתנו. באופן אולי קצת תמוהה, אין כל כך הרבה מסעדות מצוינות עם הנוף לים בתל אביב, אבל היום אנחנו ממליצים עם 3 מקומות שיאכילו אתכם טוב מול הים המשגע שלנו.לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>>"בייגל קפה" עולה על הטרנד של הרגע עם סניף הבייגלים הגדול בעיר

קלמטה

למה כדאי:הצילום מהחלון בקלמטה פותח אצלנו כמעט כל כתבה על מסעדות רומנטיות (וגם כאן) מהסיבה הפשוטה שהנוף כאן הוא חד פעמי – ים כחול מקצה לקצה, סירות דייגים קטנות ומגדלי כנסיות במסעדה שממוקמת בנקודה הכי יפה במבנה בעיר העתיקה. תפריט יווני פשוט שעובד כבר שנים משלים את החווייה שאמנם מתרחשת בכיכר קדומים, אבל באותה המידה יכלה להיות בחירטאקוס.
מה טעים:צזיקי, סקורדליה ואוזו לצד גירוס טלה ופרגית.
אוורה:הכי קרוב ליוון שהדמיון שלנו מצליח להגיע כרגע.
כיכר קדומים 10, יפו העתיקה

מאנטה ריי

למה כדאי:עם כל הכבוד לרצועת החוף הארוכה והיפה, יש מעט מאוד מקומות בעיר לארוחה טובה במרחק נגיעה מהים, להריח את המלח ולהרגיש את רסס הגלים. מאנטה ריי נמצאת באותו מקום כבר יותר מ-25 שנה והיא עדיין גו טו כשמגיעים אורחים מחו"ל (אם אי פעם תחזור התיירות), ולהזדמנויות שבהן יש צורך בנוף רומנטי.
מה טעים:כמה מזאטים מול השקיעה וכוס יין יעילים לא פחות מקלונקס, אבל ארוחת הבוקר האייקונית היא כבר ציפרלקס.
אווירה:הריוויירה הצרפתית בתרגום לישראלית.
נחום גולדמן 4, עלמה ביץ'

קפה מגדלור

למה כדאי:בנקודה שבה הירקון נשפך לים תל אביב נראית יפה מתמיד, על רקע רגעים אחרונים של שעון קיץ, שקיעה מוקדמת, שמש נעימה ובריזה סתווית. המגדלור מנצל את היתרונות שהוענקו לו בנדיבות על ידי הטבע (ועיריית תל אביב), ומציע בילוי קז'ואלי בשורטס וכפכפים מול פנורמה שמכניסה קצת אור ללב.
מה טעים:תפריט בית קפה רחב ומדויק מציע מאפים טעימים, מתוקים וכריכים מהנים כמו כריך עוף קיסר או פניני קובני.
אווירה:מקום שלא מרגיש כמו אף חוף אחר. אולי מיצרי גברלטר?
רחבעם זאבי גנדי 1 ת"א, פארק רידינג

• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• מסעדות מומלצות
• קלמטה
• מנטה ריי
• המגדלור

זה לא זמן טוב להיות מסעדה בתל אביב. רוב הזמן הוא לא זמן טוב להיות מסעדה בתל אביב, אבל עכשיו במיוחד. דווקא בשל גלי הסגירות הנוכחים, רצינו לספק קרן אור של אופטימיות ולהזכיר שיש מקומות ששורדים פה אפילו יותר זמן משמדינת ישראל קיימת. עברנו את פרעה, נעבור גם את זה ועוד נספיק להכין קינוח. אלו השורדות הכי מצטיינות של סצינת האוכל התל אביבית.

>>שאלנו את ותיקי מסעדות העיר "איך מסעדה יכולה לשרוד תקופה שכזו?"

אולימפוס

ותק:92 שנה
מה הסיפור:מסעדה יוונית בלקנית והמסעדה הכי ותיקה בארץ, לכן גם המיתולוגית ביותר. בכל זאת – יוון, מיתולוגיה – ברור שיהיה כאן סיפור. המסעדה נפתחה ב-1932 בפינת הרחובות קישון-לוינסקי על ידי שלמה סטרומזה שעלה מסלוניקי, והייתה בית גידול לטבחים ומסעדנים רבים שהמשיכו אחר כך לפתוח מסעדות בלקניות משלהם כמו תרמית פרמידה. בתחילת שנות התשעים עברה המסעדה למשכנה הנוכחי מול בית מעריב, ועברה לידיו של פפו נחמן – סלוניקאי גם הוא, שכיום בנו יונה מנהל את המסעדה יחד עם בנו וכלתו. המסעדה, שהפכה במירוץ השנים למוסד מוביל ומצליח, שומרת על חזות מסעדת הפועלים וזה כנראה סוד ההצלחה, שכן לא נכנעה לטרנדים חולפים ולא נתנה להצלחה לעלות לה לראש. האוכל הוא עדיין אותו אוכל אותנטי, יווני ונהדר, טרי ומתובל כמו שצריך. בלי דאווינים מיותרים.
מנה חובה: מוסקה
קרליבך 7

שמוליק כהן

ותק:88 שנה
מה הסיפור:מסעדת שמוליק כהן קיימת עוד מלפני קום המדינה, באותו לוקיישן מאז 1936 (!) ויש מאחוריה לא פחות מארבעה דורות בשלנים. כיום תומר רוזין, הנין של רבקה (אמו של שמוליק כהן) הוא זה שמנהל את העניינים יחד עם אמו ציפי. ההיסטוריה המכובדת הזאת עשויה להסביר את קסמו של המוסד שמגיש אוכל יהודי מזרח אירופאי כמו בשטעטל, עם מפות לבנות מגוהצות, אווירה שמחה ותצלומים מפעם על הקירות שמזכירים לנו כי מדובר בפיסת היסטוריה מכובדת. האוכל גלאט כשר למהדרין, ובתפריט תמצאו את כל הקלאסיקות מבית סבתא (לפחות סבתא כלשהי) כמו גפילטע פיש כהלכתו עם חריין, טשולנט, רגל קרושה, סלט ביצים עם גריבלאך ועוד רבים, טובים ומנחמים בטעם מבורך של פעם.
מנה חובה:טשולנט עם קישקע
הרצל 146

קיטון

ותק:79 שנה
מה הסיפור:מנשה קדישמן אמר על קיטון ש"כולנו הומלסים בנשמה וקיטון מזכיר לנו את הבית שאבד". הציטוט הזה מסביר הכל – את קסמה של קיטון, את העובדה שהיה למקום עבור תל אביביים של לפני קום המדינה, כבר אז, כפיסה נוסטלגית מבית שאבד, וגם את העובדה שהיא ממשיכה לשרוד גם היום באותה המתכונת – אוכל יהודי בנוסח מזרח אירופאי. נהדר, אותנטי ולא מתחנף, וכזה שנראה כי לא עומד להתיישן אף פעם. תמצאו שם את כל הקלאסיקות של פעם – החל מקיגל, כבד קצוץ וצימעס, כלה בוורניקס רכים וממולאים תפוחי אדמה ועד טשולנט בשרי לפי הספר.
מנה חובה:ורניקס
דיזינגוף 145

סנדר

ותק:76 שנה
מה הסיפור:מי שמבשל היום בסנדר זה זמי שרייבר, דור שלישי למקימי המסעדה התל אביבית שנמצאת איתנו מהשנה הראשונה של המדינה. המורשת המפוארת הזו ניכרת בכל פינה בסנדר, החל מהתפריט המזרח אירופאי המסורתי שלא נס ליחו, כלה בעיצוב הנושן שנראה כאילו נלקח מהסיקסטיז, ועד האווירה הביתית והחמימה שמצויה במקום. לאכול מרק עוף עם קניידלך בסנדר כשבחוץ גשם זלעפות, זה תענוג ששמור למיטיבי לכת ואנחנו מקווים שלא יעלם לעולם.
מנה חובה:מרק עוף עם קניידלך
לוינסקי 54

מונקה

ותק:76 שנה
מה הסיפור:מונקה היא מסעדה בולגרית שנפתחה ביפו, שבימים עברו הייתה בולגריה הקטנה, ואיכלסה חלק גדול מהעלייה הבולגרית שהגיעה ארצה. המסעדה שומרת על הקסם שלה עם קבב לפי הספר, תבשילים בלקניים ריחניים, מוסקה בשרית לעלות בשבילה לרגל, בצקי פילו ממולאים ומופלאים,וגם עדת לקוחות קבועה ומושבעת שמזכירה את יפו של אז, ונותרת נאמנה גם שנים אחר כך.
מנה חובה:שקמבה צ׳ורבה
יהודה הימית 15

מרסנד

ותק:69 שנה
מה הסיפור:וולטר וחנה מרסנד פתחו את בית הקפה בפינת הרחובות פרישמן בן יהודה, במחצית שנות החמישים של המאה הקודמת. הם הביאו איתם מאירופה עוגות עתירות קצפת ואירחו דרך קבע את מיטב הגאוורדיה הייקית של תל אביב. בעשרים שנה האחרונות ניהל את בית הקפה בועז טרגרמן, שסגר אותו לפני ארבע שנים למורת רוחם של קהל הלקוחות הקבוע. אלא שהגעגוע החל לפעום, ואחרי שמרסנד התארח בבתי קפה אחרים, בועז נפתח שוב לפעילות, רק בלוקיישן ובוויב מעודכן יותר, אבל עדיין בבן יהודה. וכן עדיין יש לטקעס ועוגות אוסטרו הונגריות בויטרינה.
מנה חובה: ד"ש מסבתא
בן יהודה 71

אבו חסן הדולפין

ותק:65 שנה
מה הסיפור:את אבו חסן פתח עלי קרוואן, תחילה עם עגלה ארעית בשכונת עג'מי, ובמהרה השכנים התלהבו מהתוצרת והוא פתח מסעדה קבועה שרבים עלו בעקבותיה לרגל. מאז נוספו שתיי מסעדות נוספות ולא מעט גלגלולים עברו על אבו חסן, אבל דבר אחד בטוח – החומוס באבו חסן היה ונותר חומוס מנצח. חומוס שמגיעים מכל הארץ לבוא לנגב ומנת משולש שלא נוותר עליה בעד שום הון.
מנה חובה:משולש
הדולפין 1

חיים נלו

ותק:64 שנה
חיים נלו הוא מוסד מיתולוגי ששוכן החל מתחילת שנות השישים ברחוב אילת. כמו דברים טובים רבים, גם הוא החל כדוכן גריל שהתרחב אט אט למסעדה שהיא היום, ובמירוץ השנים נודע לתקופה בתור הקבב הטוב ביותר בארץ. נלו כבר לא איתנו, אבל העסק נותר במשפחה כששני הבנים למשפחת נלו המשיכו את דרכו. המסעדה אמנם שופצה מאז, אבל הרוח היא אותה הרוח והם מקפידים בדומה לאביהם על בשרים בגריל בנוסח רומני, מבלי לשכוח את קבב, כבדים מטוגנים, סרמלה וסטייקים מובחרים מבשר שמיישנים במקום. כמובן נמליץ להוסיף לשולחן איקרה, חציל רומני, כבד קצוץ ופאפנש לקינוח.
מנה חובה: סרמלה
אילת 11

שבתאי היפה

ותק:62 שנה
מה הסיפור:שבתאי היפה היא אחת ממסעדות הדגים הראשונות בארץ, שהחלה את דרכה בתחילת שנות השישים – איך לא – כדוכן שמגיש דגים מטוגנים בתוך כיכר לחם. מאז עברו לא מעט דגים בחכה, והמסעדה הפכה לטברנה פופולרית ומובילה בישראל המגישה דגה טרייה, פירות ים וגם מזאטים טריים ורעננים. את המסעדה הקים אביו של שבתאי, ראובן סקנדריון, כשעלה ארצה מטורקיה, ובשנים האחרונות ניהל אותה בנו שבתאי, הלוא הוא שבתאי היפה. בחודשים האחרונים הלך שבתאי לעולמו, וכיום מנהל את המסעדה בנו. בקיצור, שלושה דורות של דגים מטוגנים, מדובר במורשת מכובדת.
מנה חובה:קלמארי מטוגן
הצורפים 38

מי ומי

ותק:55 שנה
מה הסיפור:מסעדת מי ומי ממוקמת ברחוב מנחם בגין כבר 55 שנה. רוב השנים זה עבד טוב מאוד, עד שב-2016 המסעדה נקלעה להריסות בניית הרכבת, והרשויות נותרו אדישות למצוקתה של הבעלים שלומית פורמן, שהותשה והחליטה לסגור. אלא שהיופי במוסדות כאלה הוא שמאחוריהם עומדים לא רק בעלים למודי ניסיון וקרבות, אלא גם צוות עובדים נאמן, שבמקרה הזה התאגד במרץ כדי להותיר את המסעדה פתוחה עד שהצליח במשימה, והפך לבעלים החדשים. ואנחנו הרווחנו סטקייה לתפארת, וכך נשארה מנה אייקונית של סטייק לבן בפיתה שאנחנו רוצים שתישאר לנצח.
מנה חובה:לבן בפיתה
מנחם בגין 35

שמעון מלך המרקים

ותק:48 שנה
מה הסיפור:בהיכל המרקים של שמעון בכרם התימנים, עדיין תוכלו לראות פתיליות במטבח. הן מסודרות יפה בשורה כשעל גביהן סירים עמוסים בניחוחות, תבלינים (וחוויאג' במיוחד) וכל טוב הארץ. מה נגיד – אוטוטו חמישים שנה של ישיבה על כיסאות כתר ולגימה של מרק טוב ומהביל הן בהחלט לא עניין של מה בכך. את המסעדה מנהלת היום ביד מיומנת יונית סעדה, בתו של שמעון ז"ל שמקפידה על בישול של מרקי בשר לפי מיטב המסורת התימנית. ואם אתם שואלים אותנו, אנחנו ממליצים לפחות פעם אחת בחורף קר, לבוא לטבול לחוח במרק רגל.
מנה חובה:מרק רגל
יחיא קאפח 28

פאב עמירם

ותק:48 שנה
מה הסיפור:פאב עמירם הוא מקום של מסורת ומורשת, כזה שאפשר לבוא להשתכר בו באמצע היום. במרכזו בר עץ מהגוני כהה עם שלל בקבוקי שיכר מסקרנים, הוא כמעט מציין יובל, מעוצב ברוח אייטיז מובהקת ועדיין מצליח להישאר רלוונטי. נדמה שהן בזכות העובדה שאין מקומות רבים לשתות בהם באמצע היום (במיוחד לא כזו גינס צוננת), והן בזכות שמוגש בו אוכל פאבים מצוין הכולל נקניקיות שמנמנות, בייקון, צלעות חזיר, ירקות מטוגנים, צלחת ירקות שהפכה לאייקונית ועוד ועוד.
מנה חובה:נקניקיה וגינס
התערוכה 8

הבלינצ'ס ההונגרי

ותק:47 שנה
מה הסיפור:זו רשימה שחלק גדול ממהותה היא נוסטלגיה, ולכן ברור שנכלול בה את המסעדת הנוסטלגית הנ"ל. מסעדת הבלינצ'ס ההונגרי ברחוב ירמיהו היא מסעדה שלא בהכרח הייתה נפתחת היום, אבל היא משמרת את הרוח התמימה והרומנטית שהייתה בתל אביב בעבר וזהו סוד הקסם שלה. לאור נרות, מוזמנים הסועדים לעיין בתפריט ולבחור מבין מנות הבלינצ'ס השונות. הבלינצ'ס דקיק ועשוי בעבודת יד במקום כמובן, ויש לא מעט אופציות מפתות. בזירת המלוחים יש בלינצ'ס גבינה לבנה מלוחה, בלינצ'ס עם חציליםושום ואפילו אחד עם גולאש פטריות למיטבי לכת. בזירת המתוקים נמליץ על גבינה לבנה עם צימוקים למען השלמת החוויה הנוסטלגית.
מנה חובה:בלינצ'ס פלמבה
ירמיהו 35

חומוס אשכרה

ותק:45 שנה
מה הסיפור:יכול להיות שכשדן ורות תבור פתחו את חומוס אשכרה הם חשבו שתהיה רשימה כזו ונוכל להגיד – אשכרה 45 שנה? אז אשכרה. חומוס אשכרה ששוכן בירמיהו כבר 45 שנה, הוא חומוס שתמיד רוצים לנגב ולטבול בו פיתה חמימה. החומוס ניחן בטריות מירבית ובמרקם קרמי וחלקלק כראוי. מלבד זאת, יש במקום גם תבשילים ביתיים דוגמת אורז ושעועית ברוטב אדום, שווארמת פטריות ערבה לחיך ופלאפל טרי וחמים.
מנה חובה:אורז ושעועית
ירמיהו 45

טנדורי

ותק:42 שנה
מה הסיפור:מסעדת טנדורי של רינה פושקרנה הכירה לחיך הישראלי את נפלאות הטאלי. עם תבשילים הודים פיקנטיים, ערבים לחיך ובעיקר נאמנים למקור, אין ספק שלטנדורי מקום של כבוד בקולינריה התל אביבית והישראלית (וגם כוכבית, שכן זה המקום בו ביבי ושרה יצאו לדייט ראשון), במיוחד כאשר פושקרנה לא קפאה על הפניר והוסיפה להתחדש, לעדכן ואף לפתוח סניף נוסף בהרצליה השכנה. לפני שנה המסעדה עברה ממיקומה בכיכר דיזינגוף לטיילת, אבל הצ׳יקן טיקה עדיין אותו הטיקה.
מנה חובה:באטר צ׳יקן
טיילת הרברט סמואל 76

פרונטו

ותק:35 שנה
מה הסיפור:מסעדת פרונטו נפתחה לפני 35 שנה ברחוב נחמני על ידי המסעדן רפי אדר. אז היא הייתה מסעדה איטלקית קלאסית, מה שהיה נדיר למדי בנוף התל אביבי. ופקדו אותה אנשי עסקים רבים. אחרי עשרים שנה היא עברה ממיקומה המיתולוגי ברחוב נחמני, אל זה הנוכחי ברחוב הרצל. לא היה זה רק מעבר לוקיישן, אלא גם תפנית משמעותית ברוח המסעדה כאשר השף הצעיר דאז דיוויד פרנקל קיבל לידיו את המושכות. הוא התרחק בהדרגה מהמטבח האיטלקי הקלאסי והפך את המסעדה למסעדת עילית עם אוכל מצוין ועכשווי. אנשי העסקים עדיין פוקדים את המקום, וזו עדיין אחת מהמסעדות המצוינות בתל אביב.
מנה חובה:ברוסקטה מוצרלה ואנשובי
הרצל 4

טורקיז

ותק:33 שנה
מה הסיפור:מסעדת טורקיז שמשקיפה לגלי הים הטורקיזיים (סליחה, מילה קשה) היא ממסעדות הגורמה הראשונות בארצנו, ואחרי לא פחות מ-33 שנים, ברור שהיא כאן כדי להישאר. קהל היעד המצוי בה מורכב בעיקר אנשי עסקים, פולטיקאים וסלבס מקומיים. במטבח של טורקיז אופים את הלחם לבד, וגם כבישת הדגים ויישון הבשר נעשה במקום. כיאה לנוף הגלים, בתפריט תמצאו לא מעט מנות דגים ופירות ים טריות ונהדרות וגם תפריט יין מרשים לכל הדעות.
מנה חובה:פסטה פיצ'י דייגים
הרצל רוזנבלום 6

ברבוניה

ותק: 32 שנה
מה הסיפור:מסעדת הדגים מהמנצחות בעירנו והיא חפה ממניירות ומאמץ, ומצליחה כבר שלושה עשורים להיות בית למשפחות ופרלמנטים רבים. ברבוניה מתמקדת בדגה טרייה ומקומית, מזאטים צבעוניים וטריים וכמובן מנה של ערימת ברבוניות מטוגנות למהדרין שנתנה לה את שמה ולנו נתנה רבע שעה של התעסקות וסיפוק מירביים.
מנה חובה:ברבוניה
בן יהודה 192

מנזר

ותק:31 שנה
מה הסיפור:תל אביב לא תהיה תל אביב בלי המנזר. כן, ככה פשוט. קשה להסביר מהו בדיוק התמהיל של המקום הזה, שמצליח להיות בית לכל כך הרבה תל אביביים, אבל כולם שם בהחלט מבינים. אולי זו העובדה שהוא ניחן באווירה נונשלנטית ובלתי מתאמצת, שירות פמיליארי במידה ותפריט אוכל מצוין במחיר נוח. אולי זו העובדה שהוא פתוח לאורך רוב שעות היממה, קשה לשים על זה את האצבע אבל מה שבטוח – המנזר הוא באנקר של העיר כבר 32 שנה, ולחיי השנים הבאות.
מנה חובה:סלט קיסר עם אנשובי
אלנבי 60

ד"ר שקשוקה

ותק:31 שנה
מה הסיפור:מסעדתו של בינו גבסו בפאתי שוק הפשפשים היפואי, מדוברת עוד מימי הניינטיז העליזים לא רק בזכות מבחר השקשוקה האדיר שלה, אלא גם בזכות האוכל הטריפוליטאי המצוין שמבשל גבסו. לצד שקשוקה קלאסית, חמשוקה, שקשוקה חצילים, שקשוקה מרגז, יש שם קוסקוס ירקות מופלא, טבחה בסלק, מפרום ועוד קלאסיקות בניחוח של בית.
מנה חובה:שקשוקה מרגז
בית אשל 3

דיקסי

ותק:30 שנה
מה הסיפור:מסעדת דיקסי של חיים כהן לימדה את כולנו להעריץ אוכל אמריקאי בסגנון דיינר, שלא לדבר על מה זה הום פרייז, ולנצח נהיה אסירי תודה לחיים על כך. ערימת כנפיים מזוגגות שכבר הפכה לאייקונית, הום פרייז נמסים בפה לחלום עליהם בלילה, המבורגרים שמנמנים ומשובחים, כריך אנטריקוט מושלם, סלט קיסר עם תועפות פרמזן וגם עוגת גבינה ניו יורק צוננת וחד פעמית.
מנה חובה:כנפיים
יגאל אלון 120

מיטבר

ותק:30 שנה
מה הסיפור:מיטבר שנפתח בשדרות ח"ן לפני 30 שנה הוא מהסטייק האוס הוותיקים של עירנו ומהנחשבים בארץ, ובצדק. המקום מצליח לשמור על רמה גבוהה כבר שלושה עשורים, כי בשר מתיישן טוב, ובעיקר לספק לנו מענה הולם לדחף הקרניבורי הקדום שלנו עם בשרים איכותיים ומובחרים.
מנה חובה: אחרי הכל, ההמבורגר מנצח.
שדרות ח"ן 52

שצ'ופק

ותק:29 שנה
מה הסיפור:המסעדה אידאלית לארוחה משפחתית ומתחילה עם מזאטים טריים ומפתים שמוצעים לריפיל וניצבים בנדיבות במרכז השולחן, וממשיכה משם עם מנות עיקריות וגדולות של דגים בגריל, פירות ים מטוגנים או מאודים וגם מנה מופלאה של פיש אנד צ'יפס לחובבים. יש אפילו דפי צביעה לילדים שלא ישתעממו.
מנה חובה:מולים מרינייר
בן יהודה 256

איציק הגדול

ותק:29 שנה
מה הסיפור:בהיכל הבשרים הנודע של יפו, שהתחיל ממסעדה שכונתית ואינטימית וגדל עם השנים עד לחלל מרווח וגדול מימדים עם 250 מקומות ישיבה (וגם נוספו לו סניפים ואפילו שווארמה). כשתגיעו לאיציק ביפו, תוכלו לראות את נתחי הבקר המקומי מתיישנים ומוצגים לראווה, ותוכלו להנות ממגוון גדול של בשרים על הגריל יחד עם אינספור מזאטים לבחירה ולחם שנאפה בטאבון ומוגש חמים וטעים. משום מה, ממש מתגאים שם בואגיו.
מנה חובה:אנטריקוט על העצם
דוד רזיאל 3

בית תאילנדי

ותק:28 שנה
מה הסיפור:יריב מלילי הוא ללא ספק מי שהביא את המטבח התאילנדי לישראל, והפך אותו להיות אחד מהפופולריים והאהובים על ישראלים כיום. עם מנות עשירות ומופלאות שמבטאות את מירב המטבחים והסגנונות התאילנדיים, היכרות מעמיקה עם התרבות התאית ובישול פשוט מצוין – אין ספק שמדובר במסעדה מנצחת. חוץ מזה שנדמה כי אין כמעט תל אביבי שלא חגג איזו שמחה משפחתית בשולחן בבית תאילנדי, מסעדה שתמיד נזכור לה חסד נעורים ותמיד נשמח להגיע אליה שוב.
מנה חובה:מיאנג פלה
בוגרשוב 8

אגאדיר

ותק:27 שנה
מה הסיפור:הסניף הראשון של אגאדיר קם בנחלת בנימין והיה פתוח עד השעות הקטנות של הלילה, מה שהפך אותו לאבן שואבת של בלייני העיר. זאת כמובן יחד עם המבורגר מובחר ומצוין, מה שהיה די חלוצי וראשוני בשעתו. מאז ועד היום שומרים באגאדיר על רמה גבוהה של חומרי גלם, אווירה פאן וסליזית במידה שהולמת את חיי הלילה (שכבר נסגרים מוקדם יותר) וכמובן המבורגר מנצח.
מנה חובה: המעושן
נחלת בנימין 2

ארנסטו

ותק:27 שנה
מה הסיפור:מפות משובצות באדום לבן, נרות דולקים וריח של פרמזן מהמטבח. הו, בהחלט הגעתם לארנסטו, מסעדה איטלקית מתוקה ורומנטית שמזכירה ברוחה טרטוריות איטלקיות מסורתיות, ונשארת מהאהובות עלינו כבר כמעט שלושה עשורים. ארנסטו הבעלים של המסעדה הגיע אלינו מרומא, ומי שמבשל הוא אנג'לו דלה אריצי, רומאי גם הוא. מה שאומר אוכל איטלקי אותנטי וערב לחיך, ואפילו שמועה שזו המסעדה החביבה על חברי השגרירות האיטלקית.
מנה חובה:פסטה פוטסנקה
בן יהודה 90

מנטה ריי

ותק:26 שנה
מה הסיפור:מנטה ריי הוקמה על ידי עפרה ואבי גנור לפני 26 וכבר אז נודעה כמסעדת חופים אמיתית, שמבשלת דגים ופירות ים טריים במגוון טכניקות בישול ומקפידה על חומרי גלם מצוינים. שמה של מנטה ריי הולך לפניה, ואפשר לרשום לזכותה את אחד מהבראנצ'ים הראשונים שאכלנו בעיר. ונדמה שאין תל אביבי שלא אכל במנטה ריי, ומי שלא אכל אז בוודאי הריח. שכן בשיטוט אגבי בטיילת תוכלו להריח את הריח המשכר של הקלמרי המטוגן ותחלמו לקפוץ פנימה.
מנה חובה:סיר ברזל עם פירות ים
נחום גולדמן 6

הזקן והים

ותק:25 שנה
מה הסיפור:מה אנחנו אוהבים? ריפיל. מה אנחנו עוד אוהבים? ללא הגבלה. אז הזקן והים, המסעדה שנפתחה ביפו לפני חצי יובל על ידי יונס, עלי בהחלט קלטה את הטעם שלנו ועושה זאת נהדר לאורך השנים. עם נוף שובה לב, תפריט מגוון ונהדר, מנות נדיבות, מחירים נוחים והקפדה על חומרי גלם טריים ומצוינים אין ספק שזו הייתה ונותרה הגו טו של רבים.
מנה חובה:שרימפס מטוגן
קדם 85

שמשירי

ותק:24 שנה
מה הסיפור:מסעדת שמשירי הפרסית שבשוק לוינסקי היא מסעדה פרסית אותנטית שמגישה את מיטב המנות הקלאסיות של המטבח הפרסי. הניחנות במרכיבים בריאים ותיבול ענוג וייחודי שמוענק לאוכל באמצעות זעפרן, בלאנגו וקינמון. תמצאו בה חורשט (תבשיל) סבזי וחורשט עלו, אורז פרסי לתפארת, דולמה, בשרים בנוסח פרסי על הגריל וגם גונדי בעבודת יד כמובן.
מנה חובה:עש תורשי
נחלת בנימין 99

• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• הזקן והים
• מנטה ריי
• ארנסטו
• אגאדיר
• בית תאילנדי
• איציק הגדול
• שצ'ופק
• מיטבר
• ד"ר שקשוקה
• דיקסי
• המנזר
• ברבוניה
• טורקיז
• פרונטו
• טנדורי
• פאב עמירם
• שמעון מלך המרקים
• מי ומי
• חיים נלו
• אבו חסן
• מרסנד
• סנדר
• קיטון
• אולימפוס

1. האחוריים שלתיאטרון גשר

כיכר קטנה ובית קפה-מאפיה ומסביב אומנים מכל מיני סוגים. כמה מטרים משם תחלוף הרכבת החדשה, ובכל זאת זה מרגיש כאילו יצאת לקיוסק בטוסקנה.

2. פארק המסילה

כרוכב אופניים ומדווש (לא חשמליות), הגלגלים מביאים אותי לכל מני מקומות מפתיעים. יצאתי באחד הבקרים לכוון נטוה צדק שום סיבה מיוחדת, סתם טיול אל החנות המטריפה של איתן – זה שמיפה לנו את חלל הבית ומפגש עם נירה רבינוביץ בין טאי צ'י לקרואסון במאפיה. משם התגלגלתי בכוון שלא הכרתי והתחברתי עם פארק המסילה. עצרתי, הסתכלתי, שפשפתי את עיניי – לא כל כך הבנתי לאן הגעתי. שביל רחב להולכים ולמדוושים ומשני צידי השביל מדשאות ירוקות מזמינות. כל כך התבקש לשלוף את סלסלת הפיקניק להוציא יין וגבינות טובות ולהזמין מיד את החברים. משהו הזכיר לי קצת את שכונת מגורי בניו יורק, צ'לסי בואכה לווילג' – ההיי ליין, מסלול הרכבת הישנה של ניו יורק מרחוב 12 ועד 33. אבל מיד הלב הפטריוטי שלי צרח "שלנו יפה יותר". רכבתי לכל אורכו, ראיתי קיוסק כמו של פעם, בסוף הגעתי עד לים. חלום. פנטסטי.

חוף מנטה ריי

בתקופת הקורונה, כשהיה מותר ספורט יחידני, חזרתי לצעוד צעדות נורדיות – עם 2 מקלות – ופלילייסט אייטיז באוזניות, ספק הולך מהר ספק רוקד לצליליהן של הזמרות האפרו אמריקאיות האהובות עלי (צ'אקה קאן, פטי לבל, וויטני יוסטון, דיאנה רוס ועוד) מהדולפינריום ליפו ובחזרה, ושוב חוזר לחוף המערבי או לצד המזרחי של מנטה ריי,שם הייתי מתישב אל מול המפרצון הזה ומעלה מיד תמונה. חלקת אלוהים הקטנה אני קורא למקום ,בעיקר כשהוא היה עוד שומם ויכולתי לשבת מול הבריאה: חול, מים, שמיים ושקיעה ממש בכף ידי. לפעמים הייתי כל כך נרגש שהדמעות זלגו מעצמן, יושב ומדבר לבורא עולם, מודה על הבריאה. אני יהודי מאמין חילוני, יש אופציה כזו. לימים פתחו רק את הצד המזרחי ומכרו שתייה וסלטים בשטח הפתוח בכלים חד פעמיים. התבייתתי על הסלט היווני המצוין שלהם, שתיתי איזה קוקטיל לסידור הראש וכשהשמש שקעה רכבתי חזרה הביתה לנחלת בינימין.

המושבה האמריקאית/גרמנית

התגלגלתי באופני לרחוב אילתלכיוון יפו. הייתי בהכנות למחזמר "בילי אליוט" שבו עיצבתי תלבושות אבל חלק מהבגדים קניתי יד שנייה. עשיתי יום ברחוב אילת, שמלא בחנויות של יבואני בגדים ותאמינו לי יש מה לראות ומה לקנות במחירים מפתיעים. יש גם הרבה שמעטעס, אבל צריך עין חדה והרבה חוש טעם ואפשר לסיים את הטיול הזה עם כמה שקיות של בגדים. הסתכלתי בחלונות הראווה, נכנסתי לחלק מהחנויות. אני טוב בסמול טוק, חוץ מאשר עם אלו ששואלים אותי אם באתי לגנוב רעיונות.

הכיוון היה ממזרח למערב לכיוון הים, ממש לפני שדרות ירושלים חתכתי שמאלה, אין לי מושג למה. ופתאום כמו במכונת זמן – עולם אחר. סרט של פעם, בתי עץ כאילו חזרתי 100 שנים אחורה בזמן. בתי העץ והאבן שנשמרו כמעט כפי שנבנו לפני 140 שנה על ידי קבוצה גדולה של אמריקאים שעלו אחרי ובעקבות המטיף שלהם במטרה להכין בית ליהודים שישובו עם ביאת המשיח. הם הביאו איתם בתים להרכבה עצמית. לימים התישבו שם הטמפלרים הגרמניים – שמונה בתים יוצאי דופן, כולל כנסיה ומלון, והכל נשאר. עשיתי סיבוב במקום והתאהבתי. בהתחלה עמדה שם מסעדת קרן, אחר כך משכית החדשה ועכשיו מלון יפהפה. המבנה משוחזר, אז אם אין לכם כסף למלון, ככנסו לשכונה תפסו ספסל והפליגו בדימיונכם 140 שנה אחורה. איזה טריפ.

מדרחוב נחלת בינימין

מקום מגורי. לפני 26 שנים כשעברתי לגור שם הייתי חלוץ – בדמי מפתח קניתי מתפרה של מפעל עונות, 140 מטר פתוחים ,לופט אמיתי. במו ידי הקמתי מטבח ושירותים, הכנסתי פסנתר ובעיקר אירחתי, בישלתי וניצלתי את הקרבה לשוק הכרמל. תוך כדי שיפוץ גיליתי מסמך שהבית במקורו היה אולמי השמחות הראשון של תל אביב (אולמי אורה) והלו, זה מה שרציתי. מאז רק התאהבתי יותר ויותר בנחלה. בתי קפה ומסעדות נפתחו, אני יוצא בבוקר ישר אל מקורות ההשראה שלי, אל בדים וצבעים ולקונדיטוריה ממש מתחת לביתי, יושב בחוץ ונושם את אוויר הבוקר. משעה 10 אין תנועת רכבים ובימי שלישי ושישי שוק של אומנים ובליל שפות של תיירים מכל העולם. בזמן כתיבת שורות אילו ירדתי לשולחן שלי, הם ראו שאני עסוק והגישו לי את " הרגיל" תה קר פרסי עם לימון נענע וגינגר וכריך כוסמין קטן. כשאתם עוברים, תגידו שלום.

יובל כספין יתארח במופע 'ארבעתנו שרות קלפטר' שיועלה במסגרת פסטיבל ימי זמר בתיאטרון חולון (9.4-12.4),פרטים וכרטיסים כאן

• העיר שלי
• מנטה ריי
• נחלת בנימין
• פארק המסילה
• תיאטרון גשר
• המושבה האמריקאית

המושבה האמריקאית-גרמנית

המושבה האמריקאית-גרמנית, שממוקמת בין פלורנטין ליפו ונוסדה על ידי נוצרים מורמונים מארצות הברית, היא האירופה שלי. אני גר קרוב למושבה ובימים טרודים או אפורים אני אוהב ללכת דרך רחובות המושבה ולהעמיד פנים שאני באירופה. בתי העץ והרחובות הצרים מצליחים לשנות את מצב רוחי. בדרך כלל, גם אם המסלול ליעד שלי יהיה רחוק יותר, אני בוחר ללכת ברחובות שיציירו לי מציאות שונה.

קולנוע קנדה

בית קולנוע קטן ומיוחד שממוקם בפלורנטין, ממש בין כל הנגריות והמסגריות. הוא מקרין סרטים מכל מיני ז'אנרים. שני חבר'ה צעירים מתלמה-ילין הקימו אותו ועצם קיומו והצלחתו מזכירים לי שהקולנוע חי ובועט. כאן ערכתי את הקרנת הראף-קאט של הסרט החדש שלי "כאילו אין מחר" בפני חבריי הטובים. יש משהו חמים, נעים ומזמין בית הקולנוע הזה והוא מקום מפלט מושלם אל עולם הפנטזיה.
חצרים 15

חוף מנטה ריי

רק בשנים האחרונות החיבור לים חזר. חוף מנטה ריי הוא חוף קסום אבל גם כזה שקשור לטרגדיה נוראית בחיי – שם חברי הקרוב, הבמאי שרון עמרני, נלקח על ידי הגלים. באופן לא ברור אני חוזר לשם. על אף הפחד, אני נכנס פנימה ושוחה אל העמוקים. מתחת למים יש דגה צבעונית וצדפים נדירים. לפני ימי החזרות לסרט החדש שלי, מוקדם בבוקר, הייתי מוצא את עצמי כל יום שם, שוחה. זו הייתה דרך מושלמת להפיג את המתח.

פארק המסילה

חיכיתי כל הרבה זמן שיפתחו את פארק המסילה. פארק ציבורי בדרום תל אביב על תוואי מסילת הברזל העות'מאנית בסביבת נווה צדק. מבחינתי הוא עוד פנינה בשרשרת פניני העיר תל-אביב יפו. הוא מזכיר לי את ההיי ליין בניו יורק – ביתי השני והעיר שבה למדתי משחק וגרתי בה במשך שש שנים. היתרון של הפארק הוא האפשרות ללכת ברגל או לרכב על אופניים ולחסוך את ההליכה דרך רחוב אילת הסואן וחסר החן.

בית חנה

זה שממוקם בפלורנטין. הפך להיות המקום בו אני שותה את הקפה של הבוקר יחד עם העיתונים (שיש להם בשפע). הבניין שהפך להיות בית חנה היה עזוב שנים וכל פעם שעברתי דרכו הרגשתי שחייבים לעשות משהו איתו. והינה הוא שופץ באופן מעורר השראה ומאפשר לך למצוא מקום לכתיבה ומפגש עם חברים. ויש להם גם מסעדה מעולה עם פיש-בורגר פשוט אגדי!
הרבי מבכרך 6

"כאילו אין מחר" של ניצן גלעדי, עכשיו בקולנוע:

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• קולנוע קנדה
• בית חנה
• מנטה ריי
• פארק המסילה
• המושבה האמריקאית

1. גן מאיר

באביב של שנת 2000 עברתי לגור בדירה קטנה ברחוב המליץ, ממש על גן מאיר. הייתי אחרי פרידה עצובה ובשיא של ההצלחה של ״עד הקצה״, האלבום השלישי שלי, שיצא אז והגיע להרבה לבבות שבורים… בגן מאיר יש עד היום חתיכות מהלב שלי מפוזרות שם בין הספסלים. יש לי זיכרונות עמוקים ומשמעותיים מהגן הזה ובמיוחד נשיקה אחת מאוד משמעותית עם האיש שלי, אב ילדיי, לפני עשרים ואחת שנה, כשרק הכרנו והיינו בהתחלה של המסע.

2. רחוב שינקין (של פעם)

ההתחלה שלי בעיר הגדולה. שם הכרתי את כל החברים המוזיקאים, את ירמי קפלן, את חמי רודנר, את ג׳נגו, את אמדורסקי. שם גרנו, הסתובבנו, עבדנו, בילינו, כתבנו שירים. שם ישבתי כמעט כל בוקר עם ג׳וני שועלי באורנה ואלה (לפני שהקפה הפך למוקד עליה לרגל של ״תיירים״ הוא היה ממש הקפה השכונתי שלנו) ואחר כך משם ישר לאולפן הביתי שלו לכתוב ולהקליט שירים חדשים על הפורטרק.

3. מאנטה ריי

המסעדה האהובה עלי. על הים. שם חגגנו את חגיגת הנישואין שלנו באוקטובר 2002 התחתנו חתונה אזרחית בטוסקנה, הייתי בחודש רביעי, בהריון עם הגדולה שלי (היום בת 19) חזרנו לארץ ועשינו חגיגה מטורפת במאנטה ריי. מאז ועד היום אנחנו תמיד אוהבים לחזור לשם. גם כמובן בגלל המשמעות הרגשית של המקום עבורנו, אבל גם בגלל שתמיד כל כך טעים וכיף שם וגם כי חוף הים של מאנטה ריי הוא אחד היפים.
נחום גולדמן 4

על קו המים. מאנטה ריי (צילום יח"צ)

4. סוזן דלל

מרכז סוזן דלל אשר בנווה צדק תמיד מהלך עלי רוח טובה וריח של חוצלארץ. האווירה האירופאית של השכונה ושל המקום עצמו, הרקדנים והרקדניות שבדיוק יוצאים להפסקת קפה, הזיכרונות שלי מפסטיבל הפסנתר בימים שהיה מתארח בסוזן דלל, הגלידריה הקטנה והמיתולוגית בסמטה הקטנה מאחורה, ימים של חופש וגעגוע.
יחיאלי 5

5. רחוב ביאליק

תמיד אהבתי את הרחוב הזה. גרתי בביאליק 10 עם שני שותפים כשהייתי בת עשרים. הקלטתי בביאליק 8 את האלבום השני שלי. הופעתי אינספור הופעות בקפה ביאליק המיתולוגי. בצמוד לקפה, חנות הבגדים של המעצבת רוני בר – מהאהובות עלי. הכיכר בסוף הרחוב. המדרגות שיורדות משם לטשרניחובסקי. וכמובן – פלאפל ג׳וני :).

דנה ברגר הוציאה באחרונה אלבום חדש בשם "כל אהבה לטובה" שהוא שיתוף פעולה שלה עם תלמידתה לכתיבה מיכל דגן. היא תופיע ב-26.3 בזאפה תל אביב (אורחת מיוחדת: ליהיא לפיד).לפרטים נוספים

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• גן מאיר
• דנה ברגר
• שינקין
• מנטה ריי
• סוזן דלל
• קפה ביאליק