צפון תל אביב, תתכוננו למסיבה: במתחם איינשטיין 10 – המקום בו שכנו בעבר מסעדות סרפינה ויאוזה – נפתח מתחם קולינרי חדש בצל המלחמה תחת השם "בלה מיה". מאחורי המתחם עומדת קבוצת בעלים מסקרנת, הכוללת את הזמרת עדן בן זקן ובעלה שוקי ביטון, כמו גם בעלי לוצ'ינה בראשון לציון ופיפטי אנד וואן, שחולשים על מתחם גדל מימדים שמתפרש על שטח של 1700 מ"ר בהשקעה של 15 מיליון ש"ח.

המתחם מתחלק למספר מסעדות, כאמור – מסעדה איטלקית בשם "בלה" שפתוחה בשעות הערב, בהובלת גיא בן שמחון (גליאנו); בצמוד לה תמצאו ביסטרו ים תיכוני בשם "מיה" שפתוח משעות הבוקר המאוחרות ועד הלילה, בהובלת השף שחר לינג; ובהמשך, בחלק התחתון של המתחם, תיפתח גם "צ'י", מסעדה יפנית בנוסח איזקאיה ובהובלת און משען (דה בוקס), שבנייתה בשלב מתקדם. המסעדות כמובן כשרות, המיזם שאפתני מאוד וכיאה לימים האלה, יש גם מרחב מוגן במתחם עצמו, ממש בין כותלי המסעדות, כך שלא צריך לרוץ בפאניקה. ואם תגידו את השם "דובאי" כאן, אף אחד לא יעלב. ישראל 2026, קווים לדמותה.

המקום נפתח להרצה בימים אלו, ולמרות שתוכננה השקה רשמית וחגיגית החליטו קבוצת הבעלים לפתוח כבר עכשיו, על מנת "לייצר רגעים קטנים של שגרה, מפגש ומרחב לנשימה". "בלה" האיטלקית מעוצבת באופן שקשה להישאר אדישים אליו – מסך ענק מקבל את פני הסועדים עם תמונת שלכת אינטראקטיבית ב-AI, ועל הקירות מאוירים בקיטש סמלים איטלקיים, מוספה רומאית ועד תעלות ונציה. כמו שאמרנו, דובאי – מה שאומר גדול, לא בהכרח מעודן, אבל בהחלט מותיר רושם לא מתנצל.

התפריט של "בלה" מציע מנות איטלקיות קלאסיות על בסיס פסטות, פיצות ומנות דג לצד סלטים ודגים נאים לפתיחים.בין הראשונות תמצאו ברוסקטה של דג המאצ'י עם עירית ווינגרט שאטה (82 ש"ח), מנת פולנטה מתירס טרי עם פטריות שימאג'י ויער, טוויל פרמזן ותירס קריספי (79 ש"ח), קרפצ'יו זוקיני ברוטב הדרים (82 ש"ח) או קרפצ'יו קולורבי עם זעתר ובולגרית (69 ש"ח).

בגזרת הפסטות (שמתומחרות גבוה מהסטנדרט העירוני) יש ספגטי קלאסי בחמאת עגבניות עם פרמזן ובזיליקום (84 ש"ח), רביולי מסקרפונה עם חמאת מרווה ובטטה מקורמלת (92 ש"ח), ספגטי קלאסי ברוטב קאצ'ו אה פפה (90 ש"ח), טורטליני לאבנה זעתר בחמאת סלק וקייל מטוגן (94 ש"ח) וספגטי ברוטב ארביאטה פיקנטי עם דג מפורק (118 ש"ח). יש גם פיצות קלאסיות שיוצאות מהטאבון שעומד בגאון במרכז המסעדה – מרגריטה (78 ש"ח), פונגי (80 ש"ח), ארטישוק ומלנזנה (82 ש"ח) ופיצה פולנטה (84 ש"ח).

הביסטרו הסמוך "מיה" כבר מתקיים על טהרת הדגים והירקות, ובתפריט תמצאו סילודקה, שהוא סלט פלמידה כבושה, בצל סגול, חמאה רכה וקרוסטיני (74 ש״ח), סשימי האמצ׳י עם שמן זית פישולין וטבסקו אפרסמונים (82 ש״ח), קרפצ׳ו האמצ׳י עם שמן עירית, עלי חזרת, בצל סגול כבוש וצ׳ילי חריף (80 ש״ח), ברוסקטה לימון כבוש עם טורו טונה בקונפי וקריספי תפוח אדמה (78 ש״ח). עוד בביסטרו תמצאו קציצותדג ברוטב אדום חריף עם לימון כבוש, טחינה וכוסברה על מוגש ברוסקטה (52 ש״ח) וסטייק כרוב לבן בחמאה חומה עם מרווה, עירית ואבן יוגורט (56 ש״ח).

באגף העיקריות של "מיה" תמצאו המבורגר דג עם סירות תפוחי אדמה בגיל, רוטב טרטר וחמוצים(95 ש״ח), פיש אנד צ׳יפס של נתחי קוד במשרה מטוגנים בטמפורה עם פריטו מיסטו זוקיני ורוטב טרטר (85 ש״ח), וגם סנדוויץ דייגים עם פילה דג, בצל מקורמל, עגבניה, איולי, צימיצ׳ורי וצ׳יפס (68 ש״ח). כן, אין ספק שמבחינה קולינרית אי אפשר לומר שבלה ומיה ממציאים את הגלגל מחדש, אבל המקום המושקע וגדל המימדים נותן מענה לכל מי שמחפש אוכל כשר עם קצת שופוני בנוסח דובאי. לפחות בנתיים אין להטוטני אש.
בלה מיה. איינשטיין 10, תל אביב. ביסטרו מיה, 12:00-00:00, בלה האיטלקית, 18:00-00:00

• אוכלים שותים
• עדן בן זקן
• מסעדה איטלקית
• מתחם

בצומת של אבן גבירול בואך קפלן, בין פלאפליות, המבורגריות ועבודות הרכבת הקלה, הוקם קיוסק דל פסטה. על אף התפאורה הלא מאוד אטרקטיבית, מדובר במקום אינטימי, סקסי וקליל שמגיש את המאכל הכי טעים בעולם, הלוא הוא פסטה טרייה. יצא לביקור עמוס פחמימות בקפלן לראות אם יש פה מקום חדש להחזיר בו אנרגיה אחרי ההפגנות. חזרנו שבעים בניחוח איטליאנו.

>>המסעדות החדשות של אייל שני ואפרת אנזל ועוד חדשות אוכל

את קיוסק דל פסטה פתחו ממש בשבוע שעבר השף גבריאל מור חי ועומר חסון – מור חי אמון על הרכבת התפריט וניהול המטבח, חסון על הניהול והפלור. תחום הפסטה והמטבח האיטלקי ממש לא זרים למור חי – הוא עבד שנים ברוסטיקו, היה ממקימיה של רשת ספגטים המיתולוגית, ניהל את קפה תכלת וקלצונה התל אביביות, ובשנתיים האחרונות גם הקים דוכן פסטה טרייה בהיכל מנורה שזכה לשבחים. לאחרונה הוא בילה חודש ברומא, טעם, לגם וביקר באינספור טריטוריות, ולאחר שחזר ארצה החליט שהוא רוצה לשים שוב את הפסטה בקדמת הבמה, והפעם בלב לבה של תל אביב. המקום שופץ למשעי ועוצב כחלל סקסי ומהנה שעושה חשק לשבת בו כדי ללגום קוקטייל ולזלול פסטה טרייה, שמיוצרת מדי יום בעזרת מכונת פסטה משוכללת שיובאה ישירות מאיטליה.

כשנכנסים למקום אפשר לשאוף אוויר ולשכוח מההמולה מסביב, ובעיקר לצפות בשפים מכינים את הפסטה מול עינכם הרואות – מראה שאין מלבב ממנו, במיוחד בשעת רעב עצבנית. התפריט כולל מנות פסטה קלאסיות שלהן העניק גבריאל טאץ׳ מקומי ואישי, והן מתומחרות באופן הוגן, אקט שהתאפשר בין היתר בזכות העדרותם של מלצרים. ״היה לנו מאוד חשוב לשמור על תמחור סביר והגיוני, אנחנו רוצים להיות נגישים ולהראות שעדיין אפשר לשמור על איכות ועל רמה גבוהה. זה התאפשר בין היתר בגלל שההזמנה מהמסך דורשת פחות כוח אדם״, מספר עומר, ורומז על העתיד לבוא בתחמי הקולינריה המקומית.התפריט כולל, בשלב זה, תריסר סוגי פסטה (יש גם אופציות צמחוניות, טבעוניות, ואפילו פסטה ללא גלוטן) שכולן מוכנות במקום באופן יומיומי, כולל הרטבים כמובן.

פפרדלה ראגו עם בשר בקר בבישול ארוך, יין אדום ועגבניות (64 ש״ח), לינגוויני פירות יםברוטב וודקה, חמאה, עגבניות, יין לבן ושמנת(76 ש״ח), ריגטוני קרבונרה (67 ש״ח), פפרדלה שמנת עם תרד, סלמון, לימון ופרמג'יאנו (69 ש״ח), לינגוויני סרדינה על בסיס שמן זית, סרדינים, שום, עגבניות שמש, לימון ופטרוזיליה (76 ש״ח) ריגטוני חמאת עגבניות ומסקרפונה עם צ'ילי, פטרוזיליה ופרמג'יאנו (58 ש״ח) ועוד שישלימו את הסרייה.טעמנו את פסטת הסרדינה, אחת ממנות הדגל של גבריאל, ואכן מדובר בפסטה מצוינת. היא גמישה, נמתחת ובמרקם אל דנטה ראוי, והרוטב שלה קיצי, נהדר ומכיל מנעד טעמים נבון שנע בין חמיצות לימונית לחריפות מדויקת. המנה אמנם לא עצומה בגודלה, אבל מספקת דיו. טעמנו גם מסלט הפנצלה שהוא תוספת נפלאה לצד הפסטה, והוא טרי, רענן וערב לחיך.

אגב שלא תטעו, לא מדובר במקום בו האפשרות היחידה היא לזלול פסטה במהירות וללכת (כלומר, זו גם אפשרות, אבל לא חייבים), אלא מקום להגיע אליו בערב, לשבת בנעימים, ולהינות ממנת פסטה ראויה וקוקטייל במחיר מצוין – שכן כל הקוקטיילים במקום עולים 39 ש״ח. כן, כולל נגרוני שלרוב יקר יותר. עוד במקום, כוסות יין איטלקי ב-35 ש״ח לכוס ו-119 ש״ח לבקבוק, וגם סלטים בנוסח איטלקי – סלט פנצלה, סלט עם גבינת פיקורינו וסלט פסטה (52-56 ש״ח). לקינוח, קלאסיקות איטלקיות א-לה טירמיסו לפי הספר (35 ש״ח) או גלידת וניל איטלקית עם דובדבני אמרנה (25 ש״ח).ועוד לא סיפרנו כי השבוע, לרגל ההרצה, יש גם 25% הנחה על כל התפריט. צ׳או ברמות, זמן טוב להיזכר כמה אתם אוהבים פרמז'ן.
קיוסק דל פסטה, אבן גבירול 20. ימים א-ד בין 11:00-23:00, יום ה׳ בין 11:00-00:00, יום שבת: בין 16:00-00:00

• אוכלים שותים
• אוכל איטלקי
• מסעדה איטלקית
• מסעדות איטלקיות בתל אביב

40 דקות. זה הפער בין כמה מהפסטות הטובות ביותר בתל אביב לבין חוויה מבאסת במיוחד. יותר מחצי שעה שבה ישבנו ב"פיפטי אנד וואן" אחרי שפינו לנו את צלחות הספגטי והטורטיליני האדירים, וחיכינו שמישהו יתייחס אלינו. וחיכינו וחיכינו. ומי לא בא? מלצר.

בעשר הדקות הראשונות זה היה משעשע. בפעם השלישית שניסינו לסמן למלצרית רק כדי לקבל התעלמות מוחלטת, זה התחיל להיות לא נעים. כשהנסיון לאותת למישהו בקוד מורס באמצעות המנורה הקטנה על השולחן נכשל, זה הפסיק להיות לא נעים ועבר להיות הזוי. אחרי 20 דקות כשמרוב תסכול, נבחתי "סליחה" בקול כל כך רם, שמפתיע שבפנטהאוז של מגדל שלום לא פתחו חלון לראות על מה הרעש, ועדיין אף אחד לא התייחס, תהינו אם אנחנו יכולים פשוט לקום וללכת ולהניח שאף אחד לא ישים לב. לא בשביל לא לשלם, אלא בשביל להתקדם הלאה ולהשאיר מאחור את הבאסה. אחרי חצי שעה הפעלנו את האמצעים המיוחדים, ביקשנו חשבון והלכנו הביתה מרירים.

וזה ממש מרגיז. פחות בגלל התחושה האישית, די בטוח שנצליח להתאושש, אלא כי זו הייתה חוויה כל כך גרועה, שהיא הצליחה להאפיל על אוכל מעולה. במקום לפתוח את הטקסט הזה בדיבור חיובי על הרביולי הניו זילנדי שליקקנו את הצלחת שלו עד שלא נשאר פירור, קיבלנו פתיחה בטעם מר במיוחד של חלטורה. והפער הזה, בין האוכל הנהדר לשערוריית השירות, הוא חתיכת נפילה מטורפת.

אבל בואו נשאיר רגע את התקלות מאחור ונדבר על הדברים הטובים. ויש מלא כאלו. נניח מזג האוויר שבשעות היום הוא קשוח, אבל בערב, אחרי השקיעה, הוא מושלם לישיבה בחוץ. ו"פיפיטי אנד וואן" מנצלת אותו למקסימום. הבסיס שלה הוא שני חללי ישיבה סגורים, אחד עם המטבח אחד עם הבר, אבל הקסם האמיתי הוא מה שקורה בחוץ, עם שולחנות שמפוזרים על המדרכות בשני צדדי המדרחוב הטקטי המוצלח של נחלת בנימין. אז נכון, צריך להיזהר משביל האופניים וצריך ללמוד להתמודד עם הקבצנים שמגיעים עד השולחן, אבל הזרימה הבלתי פוסקת של האנשים היא כמו גלי אנרגיה חיובית ששוטפים את הרחוב. ויש גם אוכל איטלקי מוצלח של השף בר ישראל.

האירוניה היא שהדבר הראשון ששמנו לב אליו, בקטע טוב, היה השירות. הזמנו את הראשונות, והמלצרית אמרה שההיא תביא לנו אותן ואז נדבר על העיקריות. סליחה? כאילו מעולה, אהבתי, זאת גישה טובה. בטח לאור הנטייה של מסעדות בעיר לזרוק עליך "מה שמוכן" גם אם זה אומר להוציא לזוג ארבע מנות בבת אחת. רק שזה מסוג הדברים שאתה שומע ואתה ישר מוציא את הטלפון ומוודא בגוגל מאפס שאתה עדיין בתל אביב.

התחלנו עם סלט פנצנלה שהיה מוצלח למדי. עגבניה מלפפון גבינת מוצרלה ובלסמי תמיד עובדים, השילוב עם אורגנו, זעתר ופיסות לחם שטוגנו בשמן תבלינים לקח את זה שני צעדים קדימה. סלט כיפי מאוד, למרות שיותר נכון היה לקרוא לו סלט עצלנים. זה סבבה לנסות לתת לסלט מראה כפרי גס, זה לגמרי חלק מהז'אנר, אבל יכולתם להתאמץ קצת יותר ונגיד ממש לחתוך את העגבניה ולא להסתפק בלהגיש אותה בחצאים. כנ"ל המלפפון.

כדורי האנרנצ'יני תירס, היו הפתעה נעימה במיוחד. קודם כל כי זה ביס עם מרקם משגע. יש מעטפת קריספית במיוחד בחוץ, ואז מילוי במצב צבירה "אושר". האורז הצליח לשמור על המרקם שלו, התירס הוסיף מתקתקות ומצב צבירה, והשילוב שלהם עם הגבינה יצר מין רכות אקסטרא נעימה. גבינת המנצ'גו, שהיה חשש שתהיה אגרסיבית מדי, הצליחה לשמור על איזון והייתה בדיוק מה שהיה צריך כדי לתת לכל המרקמים האלו טעם, אבל בלי להשתלט על האירוע.

לקח זמן עד שהמלצרית הגיעה לקחת את ההזמנה לעיקריות, ובדיעבד זה אולי היה צריך להיות רמז למה שעוד עומד (לא) לבוא, אבל אין מה לבכות על קפוצ'ינו שנשפך. וגם אין זמן כי הרגע הגיע לשולחן הרביולי הניו זילנדי והוא לא פחות מוואו. קצת קשה להחליט מאיזה כיוון להתחיל. אפשר מבחוץ: עלה פסטה אדיר, שבושל לאל-דנטה כל כך מדוייק שהוא מחלטר כשעון אטומי, ושמצליח להיות גם עדין אבל גם להחזיק ביס. אפשר מבפנים: מילוי גבינה ותרד ניו זילנדי (לא באמת חשבתם שמשם הרביולי) שנמס על הלשון ומשאיר זכרונות ירוקים של טבע ושדה. זה לא באמת משנה כי מכל הכיוונים זה תענוג.

הטורטליני בחמאת תבלינים הייתה מנה מוצלחת לא פחות. גם כאן הבצק היה אדיר. הטורטליני התפוצץ בפה, והתירס שלח את המתיקות שלו לכל פינה ופינה. תוסיפו לזה קרם ארטישוק ירושלמי מבריק, ברמה של לריב על השאריות בצלחת, ותקבלו את אחת ממנות הפסטה המוצלחות שאכלנו לאחרונה. ואם עלי הפסטה היו מצויינים, הספגטי היה אפילו טוב יותר. האיטריות היו כל מה שאתם חולמים עליו כשאתם מדמיינים ספגטי איטלקי. חמאת העגבניות עטפה אותן בעדינות כמו חלוק משי, והשמנת החמוצה גרידת הלימון והאריסה שחיכו בצד ועורבבו פנימה, נתנו את הקיק מאחור. עוד מנה שלא נותר בה שום צורך לשטוף אחרינו את הצלחת.

בשלב הזה היינו לגמרי מוכנים לקינוחים. אבל, כמו שכבר אפשר היה להבין קודם, זה לא קרה. אחרי חצי שעה של התעלמות פשוט הרמנו ידיים (תרתי משמע). במקום זה בסתפקנו בחבילת "קליק" מהפיצוציה. לא בדיוק גורמה, אבל בדיוק מה שהיה צריך כדי להעביר את הטעם הרע שנשאר.

מבחינת האוכל, "פיפטי אנד וואן" נמצאת במקום נהדר. אוסף של מנות מוצלחות, פסטה נהדרת וטעמים מדוייקים במחירים סבירים להפליא. בכל מה שקשור לשירות יש לה עוד דרך ארוכה לעשות כדי להתקרב לרמה הזו, גם אם נותנים לה, לגמרי בצדק, הנחת מקום חדש. כי ברור לחלוטין שיכולות עדיין להיות תקלות. וברור שכולנו מפשלים פה ושם בעבודה. אבל לפשל בענק, ואז כשאתה כבר יודע מה קרה אפילו לא לטרוח לבוא להתנצל, שלא לומר להציע פיצוי, זה כבר יותר מדי. זאת כנראה לא בעיה נקודתית אלא בעיה בגישה.

ויש גם שאלה פילוסופית: מה עושים עם טיפ באירוע כזה? כי ברור שמבחינה מקצועית לא הייתה שום סיבה להשאיר שקל. ועדיין, זאת ישראל. סיכוי סביר שרוב המשכורת של המלצריות האלו מבוסס על הטיפים. ואתה לא באמת יודע לאן המלצרית נעלמה. אולי נתנו לה יותר מדי שולחנות. אולי הפילו עליה משימות. יש מצב שזאת בכלל לא אשמתה. אז תיקח ממנה את המשכורת שלה? השארתי 10 אחוז.

2.5 כוכבים (4 כוכבים לאוכל. כוכב אחד לשירות)
פיפטי אנד וואן, נחלת בנימין 51, א'-ה' 23:00-19:00, שבת 19:00-12:00, שישי סגור

פנצלנה 54
ארנצ'יני תירס 58
רביולי ניו זילנד 74
טורטליני 76
ספגטי חמאת עגבניות 64

• ביקורת מסעדות
• מסעדה איטלקית
• נחלת בנימין
• פסטה