למען האמת, כבר ויתרנו על הרעיון שזה הולך לקרות. העונה הראשונה של "מסע בין כוכבים: פיקארד", שהייתה אמורה להיות קאמבק טלוויזיוני מרהיב של פטריק סטיוארט לנעלי הדמות האלמותית שלו,התחילה כל כך טובונגמרה כל כך רע. היא אמנם הביאה לצילום הניינטיזי המגושם והאפקטים הדלוחים של "הדור הבא" את העדכון המודרני לו הן נזקקו נואשות, אבל בכל שאר ההיבטים היא פשוט לא הצליחה לשחזר את הקסם והעניין שלה. העונה ההיא הסתיימה בהתרסקות מפוארת של כל קצוות העלילה המעניינים שנפִתחו בפרקים הראשונים שלה, וכל הטרקיז המזדקנים נותרו מאוכזבים.

אלא שעכשיו מתקבלים איתותים מסקרנים ממעבר לים – העונה השלישית של "פיקארד" (השנייה עברה בשקט יחסי, צריך לומר) זוכה לביקורות טובות ואף טובות מאוד, ומבקרים שכבר זכו לראות את כל העונה אף מדברים על טוויסט גדול בהמשך שלה. אז האם יתכן שהעונה השלישית של "פיקארד" היא-היא עונת האיחוד המופלאה של "הדור הבא" שהובטחה לנו, ו(כמעט) כולם שם – דאטה (ברנט ספיינר כבר היה חלק מהקאסט בעונות הקודמות), רייקר, וורף וגם ד"ר קראשר, שסוף סוף זוכה להיות הבאדאס שתמיד ידענו שהיא יכולה להיות.

אז נכון, התאכזבנו ממנה בעבר. אבל "מסע בין כוכבים: הדור הבא" היא לא סתם עוד סדרה בשבילנו אלא חתיכה של ממש מהאישיות שלנו בשנים מעצבות למדי, וכן, אנחנו זוכרים טוב מאוד איך הרגשנו לגבי העונה הראשונה בהתחלה ואיך הרגשנו לגביה בסוף. אבל אנחנו מוכנים לקחת עוד סיכון כי לכו תדעו, יש מצב שהפעם זה אמיתי.

העונה השלישית של "מסע בין כוכבים: פיקארד" משודרת באמזון פריים (במסגרת פרמונט+)

• מה רואים הלילה
• מסע בין כוכבים
• טלוויזיה
• מדע בדיוני
• אמזון פריים

עם הרבה פחות רעש וצלצולים ממה שעשתה העונה הראשונה, חזרה "סטאר טרק: פיקארד" לעונה שנייה על מסכי אמזון פריים וידיאו בעקבות הרפתקאותיו הגריאטריות של קפטן ז'אן לוק פיקארד לאחר שפרש לפנסיה. בעונה הראשונה היו רגעים יפים והייתה עלילה מעט מפגרת, אבל בסך הכל התנעה יפה לקאמבק של הקפטן האהוב של האנטרפרייז לעניינים. בשורה התחתונה? תענוג לראות את פטריק סטיוארט בתפקיד הזה וכל השאר קצת פחות משנה.

עם שידור פרק הבכורה של העונה, הכריזה אמזון כי העונה הבאה והשלישית של "סטאר טרק: פיקארד" תהיה גם האחרונה ותביא לסיומן את הרפתקאותיו של הקפטן. בעונה השנייה הוא צפוי להתמודד מול יריבו הגדול ביותר (קיו, בגילומו הנהדר של ג'ון דה לאנסי) שכולא אותו במציאות אלטרנטיבית והזמן עצמו מתחיל להתפרק כאילו היה חלק מהיקום של מארוול. התחום שבו הצטיין הפרק הראשון במיוחד הוא בהשתלת רפרנסים פנימיים ליקום של "סטאר טרק", ונדמה שלפחות מבחינת הטרקיז זה מה שעושה את כל ההבדל.

רוצים עוד המלצות טלוויזיה? יש לנואתר טלוויזיה חדש – הספוילר. תראו תראו

כדי למרוט את עצבינו החליטו באמזון לשחרר רק פרק אחד מדי שבוע אבל האמת היא שלפחות על פי הפרק הראשון, עם כל המחוות והקריצות למעריצים, "סטאר טרק: פיקארד" נראית סופסוף פשוט כמו מד"ב כיפי גם בלי המשא של המותג על כתפיה. פתאום אפשר לזהות בה גם קצת יותר את הטאץ' של הסופר מייקל שיבון, השואוראנר של הסדרה יחד עם עקיבא גולדסמן המוכשר. פאן פאקט: ליה תומפסון שמשחקת את אמא של מייקל ג'יי פוקס ב"בחזרה לעתיד" היא הבמאית של פרקים מספר 3 ו-4 בעונה הנוכחית.

"סטאר טרק: פיקארד 2", עכשיו באמזון פריים וידאו

• המסך
• מה רואים הלילה
• מסע בין כוכבים
• המלצות צפייה
• פטריק סטיוארט

"במאה ה-24 לא יהיה רעב ולא תהיה תאוות בצע". זה היה החזון האוטופי של ג'ין רודנברי, הוגה היקום של "סטארטרק", שעלתה לראשונה ב-1966. האוטופיה שהוא יצר היא עניין חריג בעולם המדע הבדיוני, שאוהב להתעסק בעיקר בדיסטופיות, אפוקליפסות וקיצה הקרב של האנושות. בדרך כלל בעולמות הפנטזיה, מ"באפי ציידת הערפדים" ועד "ד"ר הו", הגיבורים מנסים למנוע את סוף העולם. לעומת זאת, ביקום של "סטארטרק" סוף העולם אף פעם לא הגיע. האנושות הגיעה למאה ה-24 כשהיא מתקדמת מבחינה טכנולוגית ומתנהלת כחלק מפדרציה בין גלקטית בשם סטאר פליט, צי הכוכבים. ספינת הדגל שלה היא האנטרפרייז, וסדרת ההמשך "סטארטרק: הדור הבא" עוקבת אחרי עלילותיו של צוות חדש, בראשו עומד הקפטן העשוי ללא חת, ז'אן לוק פיקארד. בזכות נטפליקס, שהעלתה את כל שבע העונות של "הדור הבא", ששודרה משנת 1987 עד 1994, יכולתי להשלים פערים לקראת "מסע בין כוכבים: פיקארד" החדשה שעולה השבוע בארצות הברית וכבר מעוררת באזז מטורף – עוד לפני ששודר הפרק הראשון היא חודשה לעונה שנייה.

"פיקארד" סיפקה עבורי את התירוץ המושלם להיכנס אל תוך העולם המופלא של "סטארטרק", בו נולדו כמובן סדרות וסרטים נוספים בפרנצ'ייז שקיים כבר 53 שנה. אני גיקית מאז ומתמיד, ויכולה לדקלם ציטוטים מ"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" ו"תיקים באפלה", אבל כש"הדור הבא" שודרה בזמן אמת, בכל אחר הצהריים כשחזרתי מבית הספר, חשבתי שהיא די מטופשת. לא הצלחתי לראות מעבר לחבורת המבוגרים בתחפושות לא אמינות של ילדים. לסדרות כמו "מכושפות" ו"סברינה המכשפה הצעירה" היו אפקטים טובים יותר, והן גם היו יותר משעשעות, בעוד ש"סטארטרק" לקחה את עצמה יותר מדי ברצינות. בכנסים כמו אייקון ועולמות תמיד הייתי מזלזלת בטרקים, אולי כי הם היו חלק ממועדון שאני לא הייתי שייכת אליו.

צפייה ב"דור הבא" בשנת 2020 מכניסה אותך למערכת אחרת לגמרי של חשיבה, פילוסופיה, חוקים וערכים. אלו לא התסריטים שאנחנו רגילים אליהם, אלא התסריטים ש"סטארטרק" המציאה וביצעה לראשונה (על זה ארחיב בהמשך). אין קנאה בין בני זוג, כי בעתיד החברה האנושית מקבלת באהדה פוליאמוריה; אין קשיי פרנסה ומאבקי כוח כי אין כסף; והטכנולוגיה יכולה ליצור כל מזון ושתייה שתרצו ללא תשלום. הדבר שמניע את שלל הדמויות הוא לא שאיפה לכיבוש, אלא סקרנות לחקור את העולם. כל כך התרגלנו לסדרות מלאות תככים שיש בהן רק מנצח אחד – הטלוויזיה משקפת לנו את התחרותיות שאנחנו מכירים מחיי היום יום שלנו, ולכן זה חדשני כשהיא מדמיינת מחדש את אפשרויות הקיום שלנו.

"סטארטרק" חזתה, ואולי המציאה, חלק מהדברים שהיום אנחנו לוקחים כמובנים מאליהם: את האייפד, המחשב האישי, דלתות אוטומטיות, מכשירים סלולריים ועוד. היא גם חזתה את האינטיליגנציה המלאכותית שמופעלת באמצעות דיבור – "אלקסה, תפתחי טינדר" התחיל כ"תה, ארל גריי, חם!" שהיה מזמין קפטן פיקארד באמצעות קולו בלבד. בנוסף, "סטארטרק" יצרה הרבה מהתסריטים והתבניות הטלוויזיוניות שאנחנו מכירים היום: למשל, "לגדל את הזקן" (יעני, ההיפך מ"לקפוץ את הכריש") – ברגע שוויל רייקר (ג'ונתן פרייקס) גידל זקן, הסדרה הפכה לטובה ומעניינת יותר באופן משמעותי. "סטארטרק" הייתה גם הסדרה הראשונה בה התרחשה נשיקה בין גזעית על המסך באמריקה, בין נישל ניקולס האפרר-אמריקאית בתפקיד לוטננט ניוטה אוהורה לבין קפטן קירק (ווילאם שאטנר) ב-1968.

המסר בלבה של "הדור הבא" הוא לא לפחד מהשונה והלא מובן. זה נשמע בסיסי היום, עם סדרות כמו "האנטומיה של גריי" ו"כתום זה השחור החדש" והקאסטים המגוונים שלהן. לומר על הצוות בסיפון האנטרפרייז שהוא מגוון זה אנדרסטייטמנט. בספינה נמצאים בני אדם לצד "חייזרים", שהם למעשה פשוט צורות חיים אחרות משלנו: הקרדסיאנים, הבאג'ורים, הקלינגונים, הבטאזוידים והוולקאנים הם חלק מהתרבויות שאנחנו נחשפים אליהן, כל אחת בעלת היסטוריה, גיאוגרפיה, מסורת, מורשת ומערכת ערכים והתנהגויות שונות לחלוטין. חלקם עובדים יחד על ספינת האנטרפרייז למרות איבה היסטורית עמוקה. כל אחת מהחברות האלו מספקת מטאפורה שונה באמצעות הזרה פשוטה ואפקטיבית. סוגיות של בינה מלאכותית והאדם במכונה (אם יש כזה) מובעות באמצעות דייטא האנדרואיד, סוג של "אדוארד ידי מספריים", שהיוצר שלו לא הספיק לתת לו רגשות.

"אנחנו לא מוכנים לעשות משהו שכבר עשו בטלוויזיה בעבר. אנחנו רוצים שכשאנשים ייראו את "סטארטרק" הם ייראו משהו יוצא דופן שהם לא יכולים לקבל בשום מקום אחר", אמרה התסריטאית והמפיקה ג'רי טיילור. ברור שזה היה העקרון המנחה בעלילות שהיא בחרה לספר: דיקטטורה והשפעותיה, מלחמת האינדיבידואל במשטרים הטוטליטריים, התמודדות עם פוסט טראומה מורכבת כתוצאה משעבוד, דילמות מוסריות במציאות הגיאו־פוליטית. ספרים שלמים נכתבו על הבחירה של "הדור הבא" לספר את הסיפורים שלא סופרו ואת הקולות שנזנחים: לא רק להראות את הקרבות, אלא לבחון מה קורה אחרי שהמלחמה מסתיימת והילדים שגדלו במחנה פליטים גדלים והופכים למורדים; לא להסתפק בהצבה של הגיבורים בפני דילמות מוסריות, אלא לבחון את ההשפעה שלהן שוב ושוב לאורך הסדרה.

צפייה מאוחרת בסדרה היא קודם כל הבנה מהנה של רפרנסים מסדרות כמו "המפץ הגדול", "ריק ומורטי" ו"קומיוניטי", שיוצריהן הם טרקים ותיקים. אבל מעבר להשפעה התרבותית הענפה, זו סדרה שפשוט כיף לצפות בה. זה לא תמיד קל: לוקח זמן להתרגל לקצב שלה, שהוא לפעמים איטי עד יאוש, כיאה לניינטיז. אבל אם תתנו לה הזדמנות, היא תגרום לכם לגלות מחדש את העולם – זה שקיים כרגע וזה שאנחנו יכולים רק לדמיין.

• המסך
• מסע בין כוכבים
• פנטזיה
• נטפליקס
• מדע בדיוני
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

על פניו, המושג ״סרט המשך״ נשמע כמנוגד לעולם היצירה האמנותית וככזה שמקושר לתחום המסחרי-כלכלי. ואכן, כשבאים לבחון את סרטי ההמשך הגדולים והמוערכים בכל הזמנים, נתקלים כמעט רק בסרטים הוליוודיים שהם חלק מסדרת סרטי מיינסטרים מצליחה, או בעיבודים לסדרות ספרים (כמו סרטי״הארי פוטר״המעולים, לדוגמה), שבהן המקור מכיל סיפורי המשך מלכתחילה. הסיבה לכך היא שהגישה של הקולנוע כתעשייה, שהוליווד היא המייצגת המרכזית שלה מאז ומעולם, היא הקרקע היחידה שעליה סרטי המשך יכולים לפרוח ולהצליח (ולכן לא נראה המשכונים לסרטי דרמה אירופאים שמטרתם הבסיסית אינה מסחרית). אולם, גם אם הם מעטים באופן יחסי, סרטי המשך שהערך האמנותי שלהם גדול מהמקור הם תופעה קיימת ונדירה פחות ממה שנדמה תחילה. אם בוחנים אותה ניתן להבין בקלות את הסיבות והנסיבות הכמעט קבועות שמאפשרות את קיומה: מותגים קולנועיים כמו״מלחמת הכוכבים״למשל, שבתחילת הדרך איש לא האמין ביכולתם להצליח, מפתיעים בהצלחתם עם יציאת הסרט הראשון ומאפשרים ליוצריהם, בסרטי ההמשך, לקחת יותר סיכונים וגם לשכלל את החזון האמנותי המקורי שלהם.

ברשימה שהרכבתי הפעם החלטתי להתמקד בסרטים שלא בהכרח הצליחו מסחרית יותר מהמקור או הביאו יותר צופים אל בתי הקולנוע, אלא בסרטים שערכם האמנותי גבוה יותר בעיניי (ולעיתים – הרבה יותר) מהמקור, שיצא כמה שנים לפניהם. בכך אנסה להציל, ולו במעט, את כבודם האבוד של סרטי ההמשך, ולנתק אותם מהשם הרע שיצרו להם המשכונים סתמיים ומרושלים לאורך השנים (וכל מילה על סרטי ההמשך למטריקסהיא מיותרת).

הסנדק – חלק שני, 1974, פרנסיס פורד קופולה

רצף הסרטים שביים פרנסיס פורד קופולה החל מתחילת שנות ה-70, הכולל אתהסנדק,השיחה,הסנדק IIו-אפוקליפסה עכשיו, הוא בעיניי הרצף האיכותי ביותר של יוצר קולנוע בכל הזמנים. סדרת הסרטים של קופולה על משפחת הפשע של דון קורליאונה היא ההוכחה לכך שלא רק סרטי מדע בדיוני וגיבורי על יכולים להפוך לסדרות סרטים, אלא שבמקרה הזה פרק ההמשך נחשב בעיני רבים לאיכותי יותר מהראשון. הסרט מציג בחלקים נרחבים מתוכו את ההיסטוריה של המשפחה, שאותה הכרנו בסרט הראשון, ומצרף אל הקאסט שלו את רוברט דה נירו הצעיר, שנותן כאן את אחת מהופעותיו הטובות והזכורות ביותר. מדובר ביצירת מופת שהיא סרט המשך ליצירת מופת.

מלחמת הכוכבים – האימפריה מכה שנית, 1980, ארווין קשנר (הפקה – ג׳ורג׳ לוקאס)

החלק השני בטרילוגיה המקורית בהפקת ג׳ורג׳ לוקאס, אשר שינתה את הוליווד לנצח והגדירה מחדש את המושג שובר-קופות, הוא האהוב והמוערך ביותר מתוכה ומתוך סדרת הסרטים בכלל. הוא מכיל עשרות סצנות בלתי נשכחות, ולמעשה רוב הרגעים הזכורים ביותר בסדרה כולה מתרחשים בו, כשבראשם סצנת העימות המפורסמת בין דארת׳ ויידר ולוק סקייווקר. העובדה שעד היום יוצאים סרטי המשך לסדרת ״מלחמת הכוכבים״ ומוכיחים שוב ושוב שהיא אחד המותגים החזקים ביותר בקולנוע ובתרבות האמריקאית של ימינו, חייבת את ההצלחה שלה בין היתר לסרט השני בסדרה, שהזניק אותה לגבהים חדשים, מסחרית ואמנותית.

שר הטבעות – שני הצריחים, 2002, פיטר ג׳קסון

בהמשך ישיר לסדרת ״מלחמת הכוכבים״, אי אפשר שלא להתייחס לטרילוגיה היחידה שהתקרבה להישגים, להצלחה הקופתית ולהשפעה התרבותית שלה: טרילוגיית סרטי ״שר הטבעות״ בבימויו של פיטר ג׳קסון. החלק השני בטרילוגיה, המבוססת על ספריו של ג׳.ר.ר טולקין, הוא בעיניי המוצלח ביותר בסדרה, ונדמה לי כנטול החסרונות (המעטים ממילא) של הסרט שהגיע לפניו והסרט שהגיע אחריו. בעוד שהסרט הראשון בטרילוגיה כולל אקספוזיציה של כשעה, והסרט האחרון כולל סיום נמתח ונמרח, הסרט השני מכיל בתוכו את המיטב ש״שר הטבעות״ יכול להציע, מסצנות הקרב המרשימות ביותר ועד סצנות קומיות מוצלחות ומדויקות. מדובר בשילוב המושלם בין קלילות לפאתוס, ובין קולנוע מסחרי במיטבו ליצירת אמנות איכותית ומחושבת, המתכתבת בכבוד ובגובה העיניים עם הטקסט הספרותי הענק של טולקין. אמנם הטרילוגיה כולה צולמה בבת אחת, וסרט ההמשך תוכנן מלכתחילה, אך מבחינתי זהו המשכון לכל דבר, ודוגמה מייצגת לסרט המשך שמפתח את המקור, והופך לעשיר ומורכב יותר מבחינה קולנועית-אמנותית. הסרט האחרון בסדרה הוא זה שזכה במסה של פרסי אוסקר (ונכנס להיסטוריה כסרט שזכה במספר הרב ביותר של פרסים), אולםשני הצריחיםהוא זה שממצב את סדרת הסרטים הזו כאירוע הקולנועי הגדול של שנות האלפיים, וכפסגת ז׳אנר הפנטזיה בקולנוע בכל הזמנים.

מקס הלוחם בדרכים, 1981, ג׳ורג׳ מילר

סרטו האוסטרלי של ג׳ורג׳ מילר, שלאחרונה ביים גם את הגרסה המחודשת שלו (אשר הצליחה קופתית, גרפה אוסקרים וסחטה ביקורות מהללות), הוא השני בסדרת הסרטים שהכירה לקהל את מל גיבסון והפכה אותו לאחד מגיבורי הפעולה הגדולים ביותר בעולם. סדרת ״מקס הזועם״, שאליה הוא משתייך, מתארת עולם עתידני-אפוקליפטי עזוב ומדברי, שבו המשאב הנדיר ביותר הוא דלק, ועליו נלחמים בני האדם על מנת לשרוד. הסגנון הויזואלי של הסרט היווה השראה כמעט לכל סרט מדע בדיוני אפוקליפטי שבא אחריו (ובראשם לסרטעולם המיםבכיכוב קווין קוסטנר), ובעיקר ידוע בכך שהצליח – ביקורתית וקופתית – יותר מקודמו, עד כדי כך שרבים מהצופים לא מודעים בכלל לקיומו של הסרט הראשון (והממש לא מוצלח) בסדרה.

ראלף שובר את האינטרנט,2018, ריץ׳ מור ופיל ג׳ונסטון

הסרט האחרון והחדש ביותר ברשימה – חדש מאוד – הוא הסרט השני של אולפני דיסני על הענק הרגיש ראלף, דמות האיש הרע במשחק וידאו ישן ומצליח. אחרי סרט ראשון סביר למדי, ״ראלף 2״ הגיע משום מקום מבחינתי והותיר אותי המום. מדובר בעיניי בסרט ההמשך הטוב ביותר של דיסני בכל הזמנים ובאחד מסרטי האנימציה הכי טובים של האולפן ב-20 השנים האחרונות.

הסרט מתאר את מסעם של ראלף וחברתו ונלופי אל תוך האינטרנט – המוצג בסרט כשטח עירוני דמוי מנהטן עתידנית – על מנת למצוא בו מקום לקנות חלק חילוף שיציל את המשחק שבו היא חיה. מעבר לדיון האקטואלי והמורכב שלו על אודות העולם הגלובלי של הרשתות החברתיות ושל גוגל, על יתרונותיו וחסרונותיו הרבים, הסרט כולו הוא ביטוי של העצמה נשית באופן שמעמיד סרטי דיסני אחרים שעד כה נחשבו ל״פמיניסטיים יחסית״, כמולשבור את הקרחאומואנה, הרחק מאחור. חברת דיסני, שיצרה את עולם הנסיכות בקולנוע והשפיעה במשך דורות על התפיסה המגדרית והדימוי העצמי של ילדות וילדים מסביב לעולם, מייצרת סאטירה נוקבת ומפרקת בסרט הזה את ההגדרות התרבותיות והמושגים שהיא עצמה הביאה לעולם. הסצנות המבריקות והטובות ביותר בסרט, בהן מופיעות הנסיכות מסרטי דיסני השונים, הן לא רק מצחיקות ומתוחכמות אלא גם נראות כהתנצלות של החברה על העבר, וכמבט קדימה אל העתיד השוויוני יותר.

הסרט הזה הוא דוגמה מצוינת לא רק לסרט המשך שמתעלה על המקור, אלא לכזה שמכיל מורכבות ואיכויות אמנותיות בפני עצמו, על אף שהוא גם סרט מסחרי לחלוטין ומיועד לכל המשפחה.

אם כן, מבט הבוחן מחדש את תופעת סרטי ההמשך של התרבות הפופולרית לאורך העשורים האחרונים חושף כי גם אם ישנם כאלה אשר גרמו לקהל המעריצים שלהם אכזבות ומפחי נפש מדי פעם, אסור לשכוח שסרטים כמו אלה שהזכרתי כאן מוכיחים לנו שאפשר גם אחרת.

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• מסע בין כוכבים
• סרטים
• הכי טובים
• ביקורת סרטים
• המסך

• Facebook
• Twitter
• Email

ב־8 בספטמבר 1966, לפני 50 שנה, שודר הפרק הראשון של סדרת מדע בדיוני קטנה בשם "מסע בין כוכבים" (אמנם לאחר סרט האִתחול הראשון ב־2009, הסרטים הופצו בארץ בשם "סטאר טרק", אך אנו נתייחס למותג בתרגום המקורי שבו התקבע לאורך השנים בתודעת רוב הצופים הישראלים) שפתחה את הצוהר למותג שממשיך כבר 50 שנה. בסוף השבוע הנוכחי יוצא למסכים "סטאר טרק: אל האינסוף", הסרט השלישי בסדרה המאותחלת, ועמו בשורה שלא שמענו כמותה זה שנים רבות – אחד מגיבורי הסדרה יצא מהארון, לפחות לעיני הצופים, שלראשונה ייחשפו לכך שהוא השאיר את בנו ואת בן זוגו על כדור הארץ. הדמות הזאת היא לא אחרת מאשר היקארו סולו. לבחירה הזאת יש חשיבות לנוכח העובדה שג'ורג' טאקיי, השחקן שגילם אותו בסדרה המקורית, הוא אחד מפעילי זכויות הלהט"ב הבולטים ביותר בתעשיית הבידור.

הצוות מאחורי "סטאר טרק: אל האינסוף" חשב שזו תהיה מחווה יפה לשחקן ולפעילותו החברתית, ורבים מהמעריצים הסכימו איתם, אבל איש אחד לא אהב את השינוי הזה: טאקיי עצמו. הוא אמר בריאיון להוליווד ריפורטר שבעוד שהוא שמח לשמוע שיש ב"מסע בין כוכבים" דמות מחוץ לארון, הוא לא חשב שצריך לשנות את היצירה של אבי הסדרה, ג'ין רודנברי, שיצר את סולו כסטרייט. סיימון פג המשחק בסדרה את סקוטי והשתתף גם בכתיבת התסריט, כתב בתגובה שהוא "מכבד את טאקיי ואת מורשתו, אבל הפעם הוא טועה".

הדיון הזה נראה קצת מוזר מהצד, אבל יש לו חשיבות אדירה במקום שמרני כמו הוליווד. "מסע בין כוכבים" הייתה תמיד סדרה חריגה בנוף של תעשיית הבידור בכלל ושל הוליווד בפרט. כבר כשהתחילה בשנות ה־60 היא הייתה חדשנית ופרוגרסיבית מאוד, ודאי ביחס לתקופה: "מסע בין כוכבים" לא רק הציגה את ג'ורג' טאקיי, אמריקאי ממוצא יפני, כסולו, אלא גם את נישן ניקולס, שגילמה את סגן אורורה. כאישה שחורה בנוף טלוויזיוני גברי ולבן (הסדרות הכי פופולריות של התקופה היו סדרות מערבון קלילות), ניקולס הייתה מאוד חריגה, ובנוסף על כל זה, גם היה לה תפקיד משמעותי. אופרה ווינרפי אמרה שהפעם הראשונה שבה צפתה ב"מסע בין כוכבים" הייתה גם "הפעם הראשונה שראיתי על המסך אישה שחורה שאינה משרתת".

הפרוגרסיביות של "מסע בין כוכבים" לא הייתה מקרית. רודנברי דמיין בחזונו העתידני עולם שבו עמים שונים בכדור הארץ, ואף מיני חייזרים שונים ברחבי הגלקסיה, מתאחדים לפדרציה אחת שתפקידה לחקור את היקום ולהשכין בו שלום. אמנם יש התנגדויות ובעיות בדרך, אבל השורה התחתונה היא תמיד אותו הדבר: כשמתאחדים אפשר להגיע למקומות רחוקים ש"איש לא הגיע אליהם לפני כן". זה היה חזון אוטופי, אופטימי ברמה שזרה לחלוטין לצופי הטלוויזיה כיום, שמעדיפים להתעדכן מדי שבוע במבזקי הדקירות וההרעלות ב"משחקי הכס". "מסע בין כוכבים" הייתה סדרה בעלת מטרה ואג'נדה.

זה לא תמיד היה קל, עד כדי כך שאפילו השחקנים לא הבינו את גודל האירוע שבו לקחו חלק. ניקולס סיפרה בריאיון שאחרי העונה הראשונה של הסדרה היא רצתה להתפטר ולחזור לברודוויי, אך באירוע לגיוס תרומות היא נתקלה באדם שהכריז על עצמו בתור "הטרקי (כינוי למעריצי הסדרה – ש"ר) הגדול מכולם" – ד"ר מרתין לוטר קינג ג'וניור.

"הוא לקח את ידי והודה לי על כך שהסכמתי להיפגש איתו", אמרה ניקולס לוול סטריט ג'ורנל ב־2011. כשסיפרה לו שהיא שוקלת לעזוב ד"ר קינג אמר לה: "את משנה את התודעה של כל כך הרבה אנשים ברחבי העולם. בפעם הראשונה, דרכך, הם יכולים לראות את עצמם ואת הדברים שהם יכולים להיות". ניקולס לא הייתה יכולה לסרב לד"ר קינג ונשארה בסדרה. גם מאי קרול ג'יימסון, האסטרונאוטית השחורה הראשונה שטסה לחלל ב־1992, אמרה לפני המשימה שניקולס ואוהורה היו לה להשראה.

בעונה השלישית ניקולס וכוכב הסדרה, וויליאם שאטנר (קפטן ג'יימס טי. קירק הבלתי נלאה), גרמו למהומה קטנה באחד הרגעים המשמעותיים בתולדות הטלוויזיה האמריקאית. כבר היו כמה נשיקות בין גזעיות בטלוויזיה לפני כן, כולל אחת בין ננסי סינטרה לסמי דיוויד ג'וניור, אבל הן כולן איכשהו חלפו מתחת לרדאר. "מסע בין כוכבים" הייתה להיט גדול מדי מכדי שמשהו שקורה בה יחלוף מתחת לרדאר, וכך נשיקת קירק־אוהורה בפרק "Plato's Stepchildren" (ששודר ב־1968, ארבע שנים אחרי שארצות הברית אסרה חוקית על אפליה גזעית) התקבעה בתודעה הציבורית בתור הנשיקה הראשונה בטלוויזיה בין גבר לבן לאישה שחורה. בכירי NBC, אגב, היו בהיסטריה כשגילו מה צופן התסריט של הפרק ודרשו להכין גרסה אלטרנטיבית של הפרק, ללא הנשיקה, שתשודר ב"דרום העמוק" (ג'ורג'יה, אלבמה, לואיזיאנה, מיסיסיפי, דרום קרוליינה). אבל שאטנר וניקולס שיבשו ככל יכולתם את צילומי הגרסה האלטרנטיבית ובסופו של דבר כל תחנות השידור העלו על המרקע את החזון המקורי של רודנברי. בניגוד לכל הציפיות, הסערה לא באה. להיפך, הגיעו שקים של מכתבי תמיכה ואהדה, להוציא מכתב אחד מסויג של צופה שכתב שלמרות שהוא מתנגד לחלוטין לערבוב בין הגזעים, "כשבחור אמריקאי עם דם חם כמו קפטן קירק מקבל בחורה יפהפיה כמו אוהורה", הוא מבין שאי אפשר להילחם בפיתוי. גם זו קדמה.

"הסיבה ש'מסע בין כוכבים' כל כך יפה בעיני היא שהסדרה תמיד הייתה ססגונית יותר (מהמתחרות)", אומרת נועה מנהיים, עורכת ספרות המקור הראשית של הוצאה כנרת־זמורה ביתן, בעברה מנהלת פורום המדע הבדיוני של ויינט, וטרקית מושבעת. "גם ויזואלית, עם הלוק הסבנטיזי הנהדר של הסדרה המקורית, וגם הצבעוניות של הצוות הייתה מרעננת מאוד". אבל את הסגנון מנהיים מייחסת גם לעובדה שמדובר בראש ובראשונה בסדרה על מדע. "המדע הוא חלק בלתי נפרד מהסדרה. איפה עוד תמצא סדרה שאחד הגיבורים שלה הוא מהנדס? המדע הוא מרכז הסדרה, הלב הפועם שלה". העובדה שהמדע מהותי כל כך לסדרה, אומרת מנהיים, גרמה לכך שהיא לא הייתה יכולה שלא להיות אוטופית במידה מסוימת. "היא עלתה בתקופת המלחמה הקרה, וגם הליהוק שלה היה הצהרה פוליטית, כולל שחקן אמריקאי־יפני בתקופה שבה היפנים עדיין זוהו בארצות הברית עם האויב במלחמת העולם השנייה, ויפנים רבים (בהם טאקיי עצמו ומשפחתו) הועברו בשנות המלחמה למחנות כליאה כי חששו שהם משת"פים".

אך "מסע בין כוכבים" היא כלום בלי המעריצים שלה. גם בקרב הגיקים, הטרקיז נחשבים בדרך כלל לפרוגרסיביים וליברליים ביותר. כנסי "מסע בין כוכבים" הפכו במרוצת השנים לקהילה מקבלת ומחבקת, בייחוד בארצות הברית, שם קהילת הטרקיז קיבלה בחום להט"בים, בין היתר בזכות יציאתם מהארון של טאקיי ושל זאקרי קווינטו (שמשחק בסדרה החדשה את ספוק). הכנסים האלו הפכו מקום מפגש לא רק לגיקים, אשר בלאו הכי הרגישו שהם חיים בחברה שדורשת מהם להיות סטרייטים יותר, לבנים יותר, עשירים יותר וחזקים יותר פיזית. גיקים ולא גיקים היו יכולים להגיע לכנסים, להרגיש חופשיים ולהתחפש לדמויות מהסדרה, לא משנה מה צבעם ומינם.

ובכל זאת, משהו השתנה. באמצע שנות ה־2000 שקע המותג בתרדמת של כמה שנים, אחרי שהסרטים לא נעשו לבלוקבאסטרים שהוליווד דורשת בימינו, וסדרת הטלוויזיה האחרונה עד כה במותג, "מסע בין כוכבים: אנטרפרייז", בוטלה לאחר עונה אחת בלבד. באותה עת נראה שהמותג הוותיק יוצא לגמלאות, אך ג'יי ג'יי אברהמס נקרא לדגל להחיות ולאתחל את הסדרה. אברהמס – שגדל על "מלחמת הכוכבים" ולא על "מסע בין כוכבים" (ומאז אכן הספיק לביים את הסרט החדש בסדרה, "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר") – עשה מה שהוא יודע אבל הלך למקומות שונים לגמרי מאלו שהכירו המעריצים, הוא הפך את "מסע בין כוכבים" לסדרת אקשן מושקעת, קצבית ויפה לעין, שלחלוטין חסרה את הממד האופטימי ושוחר השלום של ג'ין רודנברי. לכן גם המהלך של הפיכת היקרו סולו להומוסקסואל הרגיש סוף סוף כמו צעד שנבע מהשורשים של הסדרה המקורית ולא רק מהרצון של הוליווד להכניס כסף.

ובכל זאת, צריך לזכור ש"מסע בין כוכבים" אמנם הייתה פרוגרסיבית, אבל רק ביחס למדיום של הטלוויזיה והקולנוע. בגבולות המדע הבדיוני "מסע בין כוכבים" אמנם ליברלית, אבל רחוקה מחוד החנית. "מדע בדיוני היה תמיד כלי לשינוי חברתי", אומר דידי חנוך, שייסד באחרונה את נובה, הוצאת בוטיק חדשה לספרות מד"ב, "מקובל לחשוב שסיפור המד"ב הראשון הוא 'פרנקנשטיין', וגם הוא היה סיפור עם אג'נדה מאוד בולטת, שעסק בסכנות שבמדע ובצורך באתיקה מדעית. זה ז'אנר עם מודעות, והוא גם כלי יעיל מאוד להעברת מסרים חברתיים, גדולים כקטנים. ל'מסע בין כוכבים' מגיע את כל הקרדיט, אבל ספרות המדע הבדיוני עקפה אותה בשנות אור". וכאן נכנסת התשובה לשאלה "למה אין עוד סדרות כאלה בטלוויזיה": כסף.

"מובן שכסף הוא גורם שהופך כל יצירה לשמרנית יותר ויותר", אומר חנוך ובכך מסביר את הא־פוליטיות של הסרטים החדשים. "גם בספרות אפשר לראות את זה. ספרים ארוכים נוטים להיות יותר שמרנים מסיפורים קצרים, שיש בהם פחות הזדמנות לעשות הרבה כסף ולכן הם הרבה יותר משוחררים".

בסופו של דבר, הפרוגרסיביות של "מסע בין כוכבים" זניחה למדי בימינו. דמויות להט"ביות בקולנוע או בטלוויזיה כבר לא מפתיעות אף אחד. אבל יש עוד תרומה אחת חשובה של המותג הזה לתרבות, דבר אחד שהיא הביאה איתה עוד בשנות ה־60 וחסר כל כך בנוף המדיה הנוכחי: האופטימיות. "מסע בין כוכבים" עסקה בעתיד אופטימי. גם ברגעים הקשים, הגיבורות והגיבורים שלה חיפשו את הטוב שבאדם (או בחייזר). זו הייתה סדרה שאפשר לסמוך עליה שתבין את הדמויות שלה, לא תהפוך אותן לקדושות אבל גם לא תחפש את הרע והנורא אצל כל אחד. באווירה הטלוויזיונית של ימינו, שמקדשת סדרות מופת על גברים לבנים שלא טוב להם בחיים, סדרות כמו "מסע בין כוכבים", שכוללות אנסמבל דמויות מגוון עם מטרה משותפת טובה ששווה להילחם ולהסתכן למענה – זה משהו שכבר לא רואים.

בשנה שעברה נודע ש־CBS מפתחת סדרה חדשה של "מסע בין כוכבים" שתיקרא "דיסקברי". לא הרבה ידוע עליה, מלבד כמה פרטים: היא מופקת ונכתבת על ידי ותיקי הסדרות הקודמות, הגיבורה שלה תהיה אישה שחורה, ולראשונה בתולדות הסדרה, הגיבורה לא תהיה הקפטן. מי יודע, אולי בדרך זו יוכלו הרעיונות הגדולים לחזור לטלוויזיה. מותר להיות אופטימיים. זה מה ש"מסע בין כוכבים" לימדה אותנו.

• מסע בין כוכבים
• סרטים
• תרבות