​בשבוע שעבר החל חודש המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים, בעיתוי קשה תחת אש המלחמה שהחלה בשבעה באוקטובר, אירוע שבו תועדה אלימות מפלצתית ובלתי נתפסת כלפי נשים שרבים בעולם מנסים להכחיש. על רקע הדברים ודווקא עכשיו, תקיים עיריית תל אביב-יפו לאורך החודש פעילויות ואירועים להעלאת המודעות ומתן כלים לזיהוי סימנים המעידים על אלימות במשפחה וכיצד להתמודד עמם.

"דווקא עכשיו, בימי מלחמה קשים, חובתנו לעשות הכל כדי שהמלחמה לא תמשיך לגבות קורבנות גם בתוכנו", כך נמסר מטעם עיריית תל אביב-יפו. "מחקרים מהשנים האחרונות מראים מציאות מדאיגה בה במצבי חירום ומשבר נפגעת אנושות תחושת הביטחון של נשים, ומתגברת תופעת האלימות כלפיהן. כמו בשגרה, גם בעת מלחמה, העירייה שמה לה למטרה מרכזית להילחם באלימות במשפחה בפרט ובאלימות מינית ומגדרית בכלל, בכל מרחבי החיים ובכל הכלים העומדים לרשותה".

בין האירועים, בהובלת מרכז אור-נור ליחסים בטוחים במשפחה, מנהל השירות החברתיים והרשות לחוסן ושוויון חברתי, יתקיימו הרצאות בברים, סדנאות יחסים ותקשורת מקרבת, מופעים מיוחדים והקרנת סרטים בסינמטק, כשלפחות חלק מהאירועים ישימו דגש מיוחד על הדברים שקורים לגברים במצבי מלחמה בכל הקשור ליחסים בתוך המשפחה.

בין האירועים הבולטים של חודש המאבק באלימות כלפי נשים אפשר למצוא הרצאה על הבר בספוטניק, "מופע ההיסטריה" של עדילי ליברמן, סדנה משותפת של קורין קיציס ומעיין קרת, הקרנת סרטים קצרים בסינמטק בנושא אלימות מגדרית, מיטאפ של קהילת הדייקאתון, ומספר הרצאות וסדנאות לגברים על המסע לזוגיות טובה.פירוט כל האירועים והרשמה להרצאות באתר עיריית תל אביב-יפו.

• תל אביב נלחמת
• הבועה
• אלימות במשפחה
• אלימות מינית
• תקיפה מינית
• נשים
• עיריית תל אביב

זאת הולכת להיות שתיקה רועמת במיוחד: במוצאי שבת הקרובה (25.11) בשעה 18:30 תתכנס צעדת הנשים השנתית במסגרת יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, בשיתוף מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית יחד עם ארגוני נשים רבים, כשהפעם מקבלת הצעדה מימד מצמרר במיוחד עם חבירתה למטה החטופים והנעדרים כדי לזעוק את זעקת החטופים והחטופות תחת הכותרת "Deafening Silence", עם הפנים לשתיקתו של העולם ושל ארגוני הנשים והזכויות הבינלאומיים.

הצעדה השנתית של עיריית תל אביב-יפו סוחפת מדי שנה אלפי נשים וגברים, אך השנה מקבלת משנה תוקף בקריאה לארגוני נשים בכל העולם להפר את שתיקתם ולצאת נגד האלימות הקשה כלפי קורבנות מתקפת הטרור, והחטופות והחטופים בשבי חמאס. הצעדה תחל בשעה 18:30 מכיכר הבימה ותסתיים בשעה 20:00 בכיכר החטופים, שם תתקיים עצרת של מטה משפחות החטופים והנעדרים תחת הכותרת "50 יום של גיהנום. לא עוצרים עד שכולם חוזרים".

"להאמין לנפגעות ולנפגעים זהו הציווי הראשון שאנחנו מקבלות על עצמנו בתור פמיניסטיות ושותפות למאבק", אמרה מרים שלר, מנכ"לית מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב. "להאמין גם כשקשה, גם כשלא נוח. אנחנו דורשות מהגופים הבינלאומיים להשמיע קול ברור ונחרץ נגד האלימות המינית שהתרחשה כחלק ממתקפת הטרור בשבת השחורה, אנחנו מזועזעות מכך שהקול החשוב הזה טרם נשמע ואף הוכחש. אף פעם לא היה ולא יהיה תירוץ, הצדקה, הסבר לפגיעה מינית. בפגיעה מינית אין אבל. יחד נצעד להאיר את האפלה".

אפרת מייקין-כנפו, מנהלת הרשות לחוסן ושוויון חברתי ויועצת ראש העיר לקידום מעמד האישה, הוסיפה כי "יחד נשים זרקור על האלימות המינית הקשה והכואבת שחוו, ועדיין חוות קורבנות השבעה באוקטובר. פגיעה מינית במהלך מלחמה היא פשע מלחמה ופשע נגד האנושות, שהשלכותיה הרסניות וממושכות במיוחד. גופן של נשים אינו שדה קרב! תפקידנו כחברה לעשות כל שביכולתנו לזעוק את הזעקה החשובה הזו, שאליה ראוי שיחברו ארגוני הנשים הבינלאומיים שלצערנו דוממים ושתיקתם רועמת".

הצעדה מתקיימת כאמור בשיתוף מטה החטופים והנעדרים, יחד עם מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל אביב, איגוד מרכזי הסיוע, שדולת הנשים בישראל, נעמ"ת, בונות אלטרנטיבה, רוח נשית – עצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות, אמ"ן, קרן בריאה, מרכז רקמן לקידום מעמד האישה בפקולטה למשפטים אוניברסיטת בר-אילן, פורום של תקווה לנפגעות ונפגעי כתות ובני משפחותיהם.
>> "שתיקה רועמת", הצעדה השנתית לציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, מוצ"ש 18:30, כיכר הבימה.פרטים נוספים באתר העירייה

• תל אביב נלחמת
• הבועה
• עיריית תל אביב
• נשים

כבר 23:30 בלילה ביום ראשון, הרבה אחרי שעת השינה שלי כרמת־גנית בת 40. לצערי אני רחוקה מללכת לישון, או להשלים כבר את הפרקים החדשים של "לאב איז בליינד" בנטפליקס. לפני שעות ספורות פיטר ביבי את גלנט ואלפים כבר שועטים לרחובות בהפגנה ספונטנית וזועמת.

על המסך שלי משובצות נשים טרוטות עיניים, חברות הנהלת תנועת הנשים "בונות אלטרנטיבה", שמנסחות מסרים לתקשורת ומכינות את היום הבא. חייבות להכריז על שביתת נשים, חייבות לעלות בהמונינו לירושלים. מיצג "סיפורה של שפחה" שלנו הוא אחד הסמלים הכי מזוהים עם המחאה, ואי אפשר שלא להיות חלק מהרגע המכריע הזה. אבל בו־זמנית ברור לכולנו שלא יהיה מיצג. לא יהיו שפחות. זה נגמר.

שריטת תקליט. אתם בטח שואלים את עצמכם איך הגענו לכאן.

אם איתרע מזלכם שלא לחיות תחת סלע בחודשים האחרונים, הצירוף "מצעד השפחות" או "מיצג השפחות" כנראה אומר לכם משהו. נשים לבושות בגלימות סינטטיות אדומות, חובשות כובעים לבנים שמסתירים את פניהן, הולכות בטורים ארוכים בתוך המוני מפגינים בכל רחבי הארץ, עומדות ליד נרות זיכרון או שרות עם אפרת גוש בקפלן.

הראשונות להיפגע

זה התחיל ממיצג קטן וספונטני מול הכנסת בסוף פברואר. הגלימות מ"ברוריה", הכובעים אולתרו בכישרון על ידי חברות "בונות אלטרנטיבה" עם ויז'ן. והיי, זה הספיק. כולם מכירים את הדימוי מהסדרה ההיא שממש התכוונו לצפות בה מתישהו. בארה"ב ובמדינות אחרות כבר השתמשו בוויז'ואל הזה בהפגנות נשים נגד חוק ההפלות. אבל הרפרנס היה בכלל מיצג שהרמנו עוד כשעבדתי ביח"צ של HOT והסדרה היתה פופולרית להפליא בארץ. שש דיילות, לבושות כשפחות, צולמו במיקומים איקוניים בתל אביב והתוצאה היתה מטלטלת – לראות את הדימוי המפחיד הזה במקום הכי חופשי וליברלי במדינה באמת גרם לאנשים לתהות. גם אם הם לא צפו בסדרה.

כשעלה הרעיון למיצג במסגרת ההפגנות נגד הרפורמה, חשבנו שהמסר יהיה ברור: ב"סיפורה של שפחה" של מרגרט אטווד, בעתיד הלא רחוק, מתרחשת הפיכה משטרית וחלקים גדולים מארה"ב הליברלית הופכים לרפובליקת גלעד התיאוקרטית, שבה לנשים אין זכויות כלל. מי שמצליחות להרות הופכות לשפחות־רבייה ומסופחות לזוגות חשוכי ילדים, נאנסות ומחויבות ללדת עבורם.

לנשים אסור לקרוא, ללמוד, להחזיק רכוש משלהן. קטיעת איברים היא עונש לגיטימי, מוות בתלייה גם. החלק הכי קשה לצפיה, עבורי לפחות, היה הפלשבקים לתקופה שלפני – כשבוסטון עוד היתה חופשיה, אבל התחילו בה תהליכים מעוררי פחד. חוקים שעברו פה ושם ושללו זכויות יסוד שעד כה היו ברורות מאליהן, חיילים חמושים שדיכאו כל ניסיון מחאה והשתמשו באלימות לא פרופורציונלית נגד מפגינים. ההקבלה היתה אמורה להיות ברורה: המיצג שלנו מתריע מפני הסינריו הגרוע ביותר, זה שגם באיראן לא חשבו שיגיע. זכויות יסוד הן לא דבר ברור מאליו וכשאין מי שמגן על הדמוקרטיה – נשים תהיינה הראשונות להיפגע.

זה לא רק היה פשוט לביצוע, אלא שהכובעים גם אפשרו למי שלא יכלה לקחת חלק במחאה בפנים גלויות לעשות את זה – חרדיות, מוסלמיות, נשים בעמדות מפתח, עובדות מדינה. הכוח היה דווקא בגוש האדום־לבן ולא בפרטים

אני הייתי סקפטית, מודה. לאורך כל הדרך, כשעלו עוד ועוד מחשבות לשימוש במיצג, הייתי בטוחה שאף אחד לא יבין, אף אחד לא יצטרף. אבל המיצג הבא כלל כבר עשרות נשים, ותוך שניה קמו התארגנויות מקומיות של נשים מכל הארץ שאמרו "זה משהו שאנחנו יכולות להזדהות איתו, דרך לקחת חלק במחאה הזו". זה לא רק היה פשוט לביצוע, אלא שהכובעים גם אפשרו למי שלא יכלה לקחת חלק במחאה בפנים גלויות לעשות את זה – חרדיות, מוסלמיות, נשים בעמדות מפתח, עובדות מדינה. הכוח היה דווקא בגוש האדום־לבן ולא בפרטים.

בניגוד לטענות, המימון לא הגיע מהאיראנים. בהתחלה עוד רכשנו את הגלימות מחנויות תחפושות (רגע לפני פורים, להזכירכם) וישבנו באישון ליל להדביק כובעים. אבל העשרות הפכו למאות ואלפים ונאלצנו להקצות לזה כספים מקמפיין התרומות שהרצנו. עדיין לא יכולנו להרשות לעצמנו בדי קטיפה יקרים כמו של השפחות המקוריות, אבל היה בתחפושתיות הזולה הזו משהו נכון, דווקא. זו לא באמת מקטרת, זו לא באמת שפחה. זה רק דימוי.

אני, אשת תקשורת בין משרות ומתנדבת בתא היח"צ של "בונות אלטרנטיבה", מצאתי את עצמי מגויסת פול טיים, פרו בונו, כדי להתמודד עם הטרפת התקשורתית. בהתחלה עוד ניסינו להתעקש על השם התקני – מיצג סיפורה של שפחה – אבל המונח "מחאת השפחות" תפס ובכל מהדורות החדשות, העיתונים ואתרי האינטרנט התמונות הראשיות מכל הפגנה היו שלנו: נחש ארוך ואדום בתוך ים של מפגינים. גם מי שלא לבשה גלימת שפחה לבשה אדום כהזדהות. האימג'ים המרהיבים האלה תפסו גם את עיניהם של גופי תקשורת מכל העולם ומצאנו את עצמנו בניו יורק טיימס, בי.בי.סי, וושינגטון פוסט ועוד.

אחרי מיצג האורות הגדול שלנו בקפלן, שהיה חלק משבת שבה השתתפו במיצגים אלפי נשים בכ־70 יישובים בכל רחבי הארץ, קרה משהו אחר. הפכנו למם. הגענו ל"ארץ נהדרת". נכנסנו לקריקטורות סאטיריות. ואז גם לדפי המסרים של הימין. פתאום רוטמן הזכיר אותנו בציוץ, ואז בנאום, ואז גם גלית דיסטל אטבריאן, וסמוטריץ', ועוד ועוד. טענו שמשלמים לנו, לשפחות. טענו שאנחנו נשים פריווילגיות לבנות מטורללות והזויות, חובבות דרמה, שדורכות על גבן של נשים מסכנות באמת. טענו שאנחנו רומסות זכויות נשים. שאנחנו לועגות למגזר החרדי וטוענות שחרדיות הן שפחות.

ההייפ התקשורתי הכניס אותנו למהדורות החדשות ואפשר לנו להעביר את המסרים שלנו, אבל בוועדות ובחדרים החשובים עדיין יושבים גברים שלא סופרים אותנו באמת

זה לא שבר אותנו, להיפך. זה הכעיס, בטוח, אבל הבנו שמישהו נבהל מההתגייסות המטורפת של נשים למחאה. נשים שמעולם לא יצאו להפגין ולא חשבו שיש סכנה שזכויותיהן ייפגעו. מישהי סמך על זה שאף אחד לא צפה בסדרה ואפשר לעוות את המסר.

מה שכן, היה ברור לנו שהדימוי הזה הולך ומשתלט על המטרה. רצינו להעיר נשים, להפחיד ולהתריע מפני עתיד לא מופרך – והצלחנו. אבל מה שבסופו של דבר נשאר בתודעה הוא תמונות יפות של נשים באדום ולבן. ההייפ התקשורתי הכניס אותנו למהדורות החדשות ואפשר לנו להעביר את המסרים שלנו, אבל בוועדות ובחדרים החשובים עדיין יושבים גברים שלא סופרים אותנו באמת. החקיקה דהרה קדימה, חוק האיזוק האלקטרוני נדחה, נשים המשיכו להירצח על ידי בני הזוג שלהן והרגע שבו יעבור גם חוק בחירת השופטים היה קרוב מתמיד.

ואז גלנט פוטר, והיה ברור לכולם שנחצה קו. אנחנו כבר אחרי ההרתעה. זה כבר לא דימוי. לקום מחר בבוקר לרפובליקת גלעד זה משהו שיכול לקרות בכל רגע. היה לנו מובן שבתוך הזעם המשתולל ברחובות והפגנות הענק המתוכננות – אין מקום לשורת שפחות כנועה ודוממת. צריך דימוי חדש. זה כבר דובר לפני כן: לא בכדי בחרנו להמשיך בגלימות דקיקות במקום בשמלות אדומות. כשהכובע יורד, השפחות הן בעצם גיבורות־על. הן היו גיבורות־על כל הזמן. מישהו רק היה צריך להביא אותן לקצה.

לוותר על אחד הדימויים המזוהים ביותר עם המחאה לא היה פשוט, ואנחנו עדיין מנסות להעביר את המסר לנשים בכל הארץ ובחו"ל שמתקשות להיפרד ממנו. אבל לנו ברור שאנחנו חייבות להיות הרבה יותר מסמל בגלגול הזה של המאבק. אנחנו חייבות לצאת, הפעם בפנים גלויות ולשלם את המחיר, כי אנחנו כבר יודעות: אנחנו לא לבד. יש אלפים כמונו, מאחורינו, לבושות אדום ומוכנות לקרב. ואולי, כשאפשר יהיה לנשום כאן שוב, נמצא את הזמן לצפות ב"סיפורה של שפחה". או ב"לאב איז בליינד".

• מחאת הדמוקרטיה
• ❤ תל אביב
• הפגנה
• הבועה
• נשים
• שיוויון
• גזענות
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 940 // כוח וידאו

אחרי שכבר ראינו מחאת הייטקיסטים(והיום שוב ב-11:00), מחאת סטודנטים, מחאת תלמידים, מחאת להט"בים ומחאות של כל מגזר אפשרי במשק הישראלי, מגיע עכשיו תורם של ארגוני הנשים להצטרף לתנועת ההתנגדות נגד ההפיכה המשטרית של ממשלת סמוטריץ': ביום ראשון בכיכר הבימה, החל מהשעה 18:00 ותחת הכותרת "תתעוררי", צפויות להתאסף אלפי נשים במפגן כוח נגד הקואליציה ומהלכיה המסוכנים לריסוק הדמוקרטיה.

>> עיתונאים, למה שלא תזמינו את נתניהו לנאום בהפגנה שלכם?
>> ממה אתם מפחדים: הומואים יודעים להפגין רק למען הומואים

בעמוד האיוונט בפייסבוק, שהוקם על ידי ארגוני הנשים הבולטים בישראל, נכתב כי "בשבועות האחרונים קמה ממשלה בלעדינו. אין לנו ייצוג. לא סביב שולחן הממשלה, לא בוועדות הכנסת, לא במשרדי הממשלה, ועכשיו הם גם רוצים לשנות את חוקי המשחק ולא יהיה לנו מי שיגן עלינו בבתי המשפט. נשים הן הרוב באוכלוסייה. יש לנו כוח. אנחנו יכולות להתייצב יחד ולהבטיח שמה שהשגנו עד היום, הזכויות שלנו, השוויון שלנו, המקום שלנו בחברה, הנוכחות שלנו במרחב הציבורי לא תיפגע. אנחנו חייבות לפעול עכשיו כדי שנוכל להמשיך ולפנות למערכת המשפט כשינסו לקחת את זה מאיתנו. שינסו להגיד לנו שאין לנו יותר זכות על הגוף שלנו, או שאין לנו זכות להיבחר.

"כי זה כבר לא משהו רחוק מאיתנו. זה ממש פה. יש היום גורמים בממשלה שרוצים לפגוע בזכויות שלנו ובחופש שלנו. שאומרים בפה מלא שאין לנו מקום במרחב הציבורי. שהתפקיד שלנו זה להתחתן ולהביא ילדים, שלא שמים את הדברים החשובים לנו כנשים בראש סדר העדיפויות. שלא רואים אותנו כשוות. אנחנו לא שותקות יותר. אנחנו קוראות לכל הנשים, מכל הקשת הפוליטית, מכל המגזרים, להצטרף אלינו. זה של כולנו. זאת מלחמה על העתיד שלנו, כנשים, במדינה".

מחאת הנשים מתארגנת בשבועות האחרונים בשיתוף מובילות דעה רבות גם מתחומי הבידור והתקשורת, ולהפגנה האחרונה ברחוב קפלן במוצ"ש הן הצטרפו כגוש מרשים של נשים לבושות אדום שנשאו את שלטי מחאת הנשים, כשמעל הבמה נאמה מורן זר קצנשטיין, מייסדת הארגון "בונות אלטרנטיבה" וממובילות מחאת הנשים, שזכתה למחיאות כפיים סוערות כשאמרה "זוהי לא רפורמה, זו הפיכה, ואנחנו הנשים נהיה הראשונות להיפגע".

• מחאת הדמוקרטיה
• נשים
• שוויון זכויות
• הבועה
• כיכר הבימה
• הפגנה

שנתיים תמימות ובלתי נתפסות עבדנו על הגיליון הזה, שהחל להפציע בראשית הסגר הראשון, בתזמון "מושלם". נדמה שברגע הזה שבנו כולנו להתנפץ מדי יום, שבנו לפתוח את הפצעים, שבנו להלחם על מה שחשבנו שכבר מאחורינו, לשמור על שפיותנו וגופנו, לספר את הצלקות שלנו, שבנו לחפש ולברוא שוב ושוב מרחב מנחם להניח בו את עצמנו. בתנועה הזו נשבנו, ומתוכה אספנו יצירות של כותבות ואמניות ששאלו כל אחת בדרכה "איך אני מחלימה?", מבלי לנסות להציע ולו תשובה אחת.

במקביל חיפשנו אחר מקום שיוכל להכיל את יצור הכלאיים שאנחנו. במה שהתגלה כשידוך משמיים, מצאנו לנו בית (לא הרחק מביתנו הראשון) – בית ליבלינג. הוזמנו לאצור תערוכה קבוצתית כחלק מפרויקט הקיץ בדירת הרזידנסי, שכבשה מיד את ליבנו. השהייה בבית הובילה אותנו להבין שיתכן וההחלמה היא מציאות ספירלית, חלימה בערות. אין לה ראשית, ואל לנו לבקש למצות אותה. הדירה הפכה לגוף בעצמה, מפורקת ומחוברת, חולה ומחלימה, שאפשר לראות לה ואפשר גם להיראות בה. התחלנו להבחין שגם אנחנו עצמנו זקוקות למרחב מנחם, והדירה כנראה ידעה זאת לפנינו. הגענו להחלים בהקיץ.

בתערוכה אנחנו מזמינות את המבקרות והמבקרים לבוא במגע גם עם חלקים בלתי אסופים, ולנסות לחוות את ההחלמה כמעין אשליה המתקיימת לצד החיים, כמסע ממושך שיש בו גם רגעי כאב וגם רגעי השלמה, שלווה ושגרה. התערוכה מאפשרת להקיץ ולברוח לסירוגין, לעבור מהמרפסת למטבח, לאמבטיה, לעבור מן הבלהות אל הפנטסטי וחזרה אל היומיום.

עבדנו עליה יחד עם שמונה אמניות מופלאות ועם הצוות של בית ליבלינג, שלא במקרה מורכב כולו נשים מקצועיות, מבריקות ורגישות, שהפכו כולן יחד לבית עבורנו. רוב ככל העבודות נוצרו במיוחד עבור התערוכה וחלקן ממש בחלל עצמו, ומתייחסות גם לדירה עצמה, למקום שלה כבית, כחלל פנים, לשימושים של כל חדר ולמשמעויות החדשות שנוצרות בו עם ההצבה.

מבחינתנו זה המשך של תנועה של נסיגה, של התכנסות פנימה, של שהיה במקומות שאנחנו לעיתים מעדיפות להדוף. תנועה של התמסרות לשאילת שאלות, מבלי לנסות ולחפש תשובות, פתרונות, תרופות. בחלומנו אנשים יסתובבו בדירה מחדר לחדר עם הגיליון בידם, יתישבו מעת לעת על המיטה בחדר השינה, על שפת האמבטיה או אפילו על הרצפה – ויעלעלו. שירצו להניח את עצמם שם.

>> הערב (חמישי 18:00) יתקיים אירוע הנעילה של התערוכה ובמרכזו "מרוץ שליחויות", אירוע טקסט-פרפורמנס מבית היוצרות של "קמה". השליחות במרוץ הן כותבות ויוצרות מתחומים שונים. כל אחת בתורה תקבל שאלה ותתבקש לפרק אותה ולהרכיבה מחדש לשאלה אחרת, שאותה תמסור לשליחה הבאה אחריה. כל שליחה תעניק לנו הצצה אל עולמה שלה ותזמין את הקהל להעלות עוד ועוד שאלות מתוך קטע הכתיבה שלה במרוץ.משתתפות: זהר אלמקייס, סמירה סרייה וקורין קיציס.במהלך הערב תושק תכנית "עיר שווה" בתרבות ובאמנות בהובלת רשות חוסן לשוויון מגדרי ואגף תרבות ואמנויות בעיריית תל אביב-יפו.

>>"קמה" הוא מיזם רב-תחומי יחיד מסוגו בשדה האמנות המקומי, אשר מובל על ידי נשים, מציג יוצרות עכשוויות בקדמת הבמה – ופועל למען כולן וכולם. הוא הוקם על ידי מיכל סבר וקורל דביר. במטרה לפתח שיח חדש על חוויות של נשים כיום דרך האמנות, תוך ביסוס וקידום של קהילה נשית יוצרת. "קמה" נולדה מתוך הצורך שלנו אחת בשניה, להתפתח יחד ולכונן שיתופי פעולה בסביבה נשית עשירה ומתחדשת. זהו מרחב הקורא לסולידריות בין יוצרות ולחגיגה של הכח הנשי בארץ. המיזם פועל במספר מישורים במקביל: אוצרות והפקת תערוכות, הוצאה של כתב-עת מודפס, הפקת אירועי תרבות וליווי אומנותי של יוצרות. כתב העת העצמאי מוקדש כולו ליצירה נשית, עכשווית ומקומית. בכל גיליון שאלה מרכזית, המבקשת לחשוב מחדש את רעיון "האישה" ואת האופן בו אנחנו חוות/ים אותו כיום. היוצרות, אמניות וכותבות, ותיקות וצעירות כאחת, מגיעות מקשת רחבה של תחומים ורקעים. בין הדפים ניתן למצוא עבודות ממגוון ז׳אנרים ומדיה כמו: שירה, ציור, סיפורת, צילום, מניפסט, רישום, יומן, פיסול, פרשנות, מיצב ועוד. ההפקה, העריכה וההוצאה לאור של הגיליון היא עצמאית לגמרי, ומאות עותקים כבר נמכרו עד כה.

• ❤ תרבות
• אמנות ישראלית
• בית ליבלינג
• נשים
• תערוכה קבוצתית
• טור אישי