>> יערה קידר (תעקבו) היא אוצרת והיסטוריונית אופנה, מרצה ודוקטורנטית בתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית. התערוכה החדשה שאצרה, "גיבורות: אופנה ותקווה במלחמת העולם השנייה", מוצגת בימים אלה במוזיאון העיצוב חולון.הרצאותיה מתמקדותבקשר שבין אופנה, תרבות ואמנות. החודש היא משתתפת בערב מיוחד של האגודה למלחמה בסרטן עם הרצאתה "סיפור מסמר שיער: על אופנה ושיער״ ואל המטרה התגייסה גם האופרה הישראלית(קוד הטבה 1+1 לקוראי טיימאאוט: כובעקרח).

"סיפור מסמר שיער", ערב של השראה למען מטרה מרגשת

1. שובר הגלים ליד מלון רויאל ביץ'

הים הוא המתנה הגדולה ביותר של החיים בתל אביב, הוא היה חסר לי תמיד בשנים הארוכות שבהן לא גרתי בארץ, ובכל פעם שקצת כבד לי על הלב אני הולכת לשבת מול הגלים ולנשום. אחד המקומות האהובים עליי הוא שובר הגלים שליד מלון רויאל ביץ’, שגיליתי בזכות בן הזוג שלי אדם. שם, על הסלעים בלב המים, מתרחקים פתאום מכל ההמולה. הים נעשה רגוע יותר בזכות השובר, והתחושה היא של אי קטן בתוך העיר. מקום רומנטי שאפשר לשבת בו, להתרחק לרגע מכל הטירוף, לחשוב על העולם ולקוות לטוב.

החופים ושוברי הגלים של תל אביב (צילום: LiorPT/גטי אימג'ס)

2. החייט: שלומי ענתבי

שלומי ענתבי הוא בן למשפחת חייטים תל־אביבית, בעלי בית המלאכה"החייטים: ענתבי". דרכו התחילה לצד אביו יוסף ז"ל, חייט יליד חאלב שבסוריה, שלימד אותו את סודות המקצוע. לאחר שסיים ללמוד בשנקר, הצטרף שלומי לאביו בסטודיו והשניים עבדו יחד במשך עשרים וחמש שנה. בעוד האב התמקד בבגדי גברים, שלומי התמחה בבגדי נשים: חליפות, שמלות ערב וכלה, ולאחר מכן הצטרף לעבודתו של אביו בבגדי גברים. בבית המלאכה של משפחת ענתבי נבנתה מסורת של תפירה אישית, מחליפות גברים ושמלות ערב ועד שמלות כלה, ועל הדרך עוסקים בסטודיו בתיקונים ועבודות יד.

שלומי ממשיך לתפור בגדים בהזמנה אישית, תוך הקפדה על מלאכת החייטות הקלאסית, אמנות נדירה בעולם ההולך ומתרחק ממנה. בשנה שעברה איבדתי בהפרש של שבועיים בלבד שני עמודי תווך בחיי: את אבא שלי גדעון ואת המנטורית שלי תמרה יובל ג׳ונס, שאותה פגשתי לראשונה כסטודנטית בשנקר, כשהיא לבושה בחצאית עשויה כולה מעניבות גבריות. החצאית הייתה כל כך יפה ורק לימים היא סיפרה לי שתפרה אותה מעניבות של אביה שנפטר. אחרי מותו של אבי מצאתי בין חפציו שק מלא עניבות. בהשראתה של תמרה ביקשתי משלומי ענתבי, איש בעל ידי זהב ויכולת נדירה להגשים חלומות, להכין לי חצאית מהעניבות שעברו אלי בירושה.
בעלי מלאכה 12 תל אביב

3. האגרוף בקולנוע פאר

אם היו אומרים לי לפני כמה שנים שאני אהיה בן אדם שאוהב ספורט הייתי כנראה צוחקת בקול. אבל לפני כמה שנים, בזכות המאמנת שלי, שלי אבירם, למדתי לאהוב ספורט ואת התחושה להיות חזקה. כשפרצה המלחמה חיפשתי מקום לברוח אליו ולפרק בו את הפחדים. ככה גיליתי את הסטודיו לאגרוףboxing2fitnessאצל בן שר בקולנוע פאר. מאז האיגרוף הפך בשבילי למקור כוח, השראה וריפוי של ממש. נכנסתי לשם חסרת ביטחון – מה לי ולזה? ואני אומנם רחוקה מלהיות מקצועית אבל גיליתי איך כל אימון מסתיים בתחושת ריחוף. בסטודיו, שבו מאמן גם ישראל אוגלבו, גיליתי שאגרוף הוא עולם שלם, שרחוק מהדימוי של "לתת מכות". זה ספורט של תנועה, ריקוד וריכוז, שבמרכזם שליטה בגוף ובנפש. וחוץ מזה, זה הספורט עם הסטייל היפה ביותר: הבגדים, הנעליים והכפפות הם עולם שלם של אסתטיקה שמשפיעה גם על מעצבי אופנה ואמנים בכל העולם.
ישעיהו 1 תל אביב

4. בוטיק 5

עיצוב ישראלי יקר ליבי ואני מאמינה שהוא חלק חשוב בתרבות העירונית. לכן בוטיק 5 הוא מקום שאני אוהבת במיוחד: חנות שמציעה מבחר עכשווי של מעצבים ומעצבות מסצנת האופנה המקומית במקום קטן, מוקפד ואינטימי. עינת שרייבר, שהקימה את בוטיק חמש לפני יותר מ-15 שנה, בוחרת פריטים שיש להם גם פשטות וגם סטייל שמתאימים ליום יום בתל אביב. המסירות של עינת היא בעיניי אות כבוד לעובדה שיש למעצבים כאן כל כך הרבה מה להציע וחשוב לתמוך בהם, במיוחד בעולם של אופנה מהירה, רשתות מחו״ל ומותגי יוקרה בין-לאומיים.
לינקולן 5 תל אביב

5. המגדלור

אחת האהבות הגדולות בחיי היא ספרים. התמזל מזלי להוציא עד היום ארבעה ספרי תערוכות ומרגש אותי שאנשים עדיין רוצים להחזיק ספר, לדפדף בו ולקרוא. חנות ״המגדלור״ היא המקום לאנשים שאוהבים ספרים, ובעיניי היא יותר מחנות ספרים: היחס האישי של הצוות, ההמלצות המדויקות תמיד, והאפשרות להגיע לשם למפגשים ולסדנאות כתיבה, להשקות של ספרים ולאירועי תרבות אחרים. בעולם שהופך דיגיטלי ובנוף עירוני שהולך ומאבד את החנויות הקטנות שלו, המקום הזה הוא באמת מגדלור.
מקווה ישראל 18 תל אביב

החנות הכי כיפית. המגדלור (צילום: אייל אגיבייב)

6. אוניגירי-יה

יש לי ילד שרק בטעות לא נולד ביפן: הוא חובב אנימה ומנגה, סרטים וסדרות יפניות ובמיוחד חובב אוכל יפני. אוניגירי הוא אחד המאכלים הכי אהובים והכי יום-יומיים ביפן: כדורי אורז עטופים באצה. הם מוזכרים בכתבים מהמאה ה-11 ושימשו במקור את הסמוראים כארוחה ניידת בקרב. בהמשך הם הפכו לאוכל רחוב עממי שנמצא בכל פינה ביפן, בפורמטים אינסופיים של מילוי וטעם.בפלורנטין מצאנו את “אוניגירי־יה”: מקום קטן שהקימו יחד שרונה הישראלית ובעלה יושי שהגיע מטוקיו. החנות מציעה אוניגירי שמוכן במקום בידיים מיומנות, לצד סלטי אטריות, קופסאות בנטו וקארי יפני. העיצוב מינימליסטי עם קליגרפיות של יושי על הקירות והכול נטול גלוטן.זה מקום שכיף לעצור בו, לקחת אוניגירי לדרך או לשבת על ספסל ברחוב פלורנטין ולהרגיש לרגע קטן ביפן.
פלורנטין 36 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אין לי מקום אחד ספציפי אלא תופעה שחשוב לסמן: למרות שמוסדות התרבות מחויבים לדרישות רשמיות של הנגשה, בפועל מקומות הישיבה המיועדים לנכים באולמות רבים ממוקמים בצדי האולם או בשורות הקדמיות בלבד, לעיתים קרובות בזוויות צפייה פחותות ובאופן שאינו משתלב בהרמוניה עם שאר הכיסאות. התחושה של בעלי המוגבלויות, ובצדק, היא שמדובר בפתרון מקומם המתעלם מחוויית המשתמש ותורם להרגשה שנכים הם עול על האולם ולא קהל שווה זכויות. אני חושבת שקיים צורך מהותי בגישה חדשה המשלבת חשיבה עיצובית ושיתוף הציבור ליצירת מרחב תרבותי שוויוני.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כל מה שאבי בללי עושה, אבל במיוחד "מטבח אקוסטי" של נקמת הטרקטור.אני מעריצה את נקמת הטרקטור מאז גיל 15, כשהייתי בורחת מהבית במושב כדי להגיע בדרכים משונות להופעות שלהם. בכל פעם מחדש זו חוויה שנוגעת בי עמוק, מוזיקה שהולכת איתי גם הרבה אחרי שהאורות כבים. לאחרונה הייתי במופע ״מטבח אקוסטי״, שחוגג את האלבום האייקוני מ־1996.

המופע שילב כמיטב המסורת רביעיית מיתרים וביצוע של פרק מתוך “רכבות אחרות” של המלחין היהודי סטיב רייך. זו יצירה שנכתבה בסוף שנות ה־80, ומשלבת קולות רכבות, דיבור מוקלט ונגינת מיתרים. רייך כתב אותה מתוך זיכרון אישי: כילד שנוסע ברכבת בניו יורק במלחמת העולם השנייה, ותוך מחשבה על רכבות אחרות, אלו שהסיעו ילדים יהודים באירופה למחנות. היה קשה להקשיב לקטע הזה מבלי לחשוב על הסיטואציה שלנו, בטח כשבמהלך היצירה יש גם קטעים שנשמעים כסירנות. זה היה שילוב של כאב ויופי, של זיכרון ושל נוכחות עכשווית.

אבי בללי | צילום: הלה עמנואל גור

בללי הוא בעיניי יוצר שהמסירות שלו ליצירה היא חסרת תקדים. כבר מעל ל־30 שנה הוא מוכיח בכל הופעה מחדש עד כמה הוא מחויב לאמנות ולחדשנות. מהיצירות של נקמת הטרקטור ועד שיתוף הפעולה המרגש שלו ב"אנאפאזה" עם להקת בת שבע בניצוחו של אוהד נהרין, שחזר לאחרונה לסיבוב יפהפה. בשילוב שלו מנגן בלייב יחד עם התופים של דני מקוב אפשר להרגיש מקרוב איך נראה אומץ אמנותי.ב"מטבח אקוסטי" בללי מדגים את המחויבות שלו לאמנות: הוא אלתר דיג׳רידו – כלי הנשיפה האוסטרלי – מצינור ביוב שקנה בטמבוריה, וגילה שהוא מפיק צלילים דומים לכלי המקורי. הוא גם הגיע להופעה לאחר שנפצע בתאונה ולא ויתר בה על דבר.
נקמת הטרקטור בפייסבוק

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט "מחר יום חדש" (C’è Ancora Domani),סרט איטלקי יפהפה שכבש את ליבי והכניס בו תקווה. זהו סרט הביכורים של פאולה קורטלזי כבמאית, שגם כתבה את התסריט וגם מגלמת את דליה, הדמות הראשית.העלילה מתרחשת ברומא של 1946, שנה קריטית בתולדות איטליה: עיר הרוסה ממלחמה, חברה שחיה בצילו של פשיזם מתפורר ולראשונה נשים מקבלות בה את זכות הבחירה. ברגע ההיסטורי הזה נפרש סיפורה של דליה, אישה שחיה בתוך מערכת פטריארכלית אלימה, מנסה להגן על ילדיה ולחלום על עתיד אחר. זהו סיפור אישי מאוד, שמצליח להיות גם קולקטיבי: מיקרוקוסמוס של מציאות שלמה.

הייחוד של הסרט הוא גם בשפה הקולנועית: לצד סצנות בשחור־לבן בסגנון ניאו־ריאליסטי נשמעת פתאום מוזיקה עכשווית כמו השיר של אאוטקאסט BOB – קיצור של Bombs Over Baghdad או "The Little Things" של Big Gigantic עם אנג’לה מק’קלסקי. הבחירה הנועזת הזו מזכירה שהמאבקים של דליה ושל נשים רבות לא שייכים לעבר ומתרחשים גם היום.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ב-10 בספטמבר תהיה לי את הזכות להשתתף באירוע ההתרמה של חוג ידידי האגודה למלחמה בסרטן, המוקדש לגיוס תרומות לרכישת כובעי קרח. מדובר בטכנולוגיה מתקדמת המסייעת לצמצם את נשירת השיער במהלך טיפולי כימותרפיה ומאפשרת שמירה על עד 75% מהשיער.בערב אציג את ההרצאה שלי "סיפור מסמר שיער: שיער ואופנה", מסע היסטורי מרתק בעקבות שיער, אופנה ודמויות כמו מעצב השיער של מארי אנטואנט, הפאות של אנדי וורהול ושמלות השיער של אלכסנדר מקווין. לאחר שנה של שיתוף פעולה מוצלח שלי עם האופרה הישראלית, התגייסו גם באופרה להופיע עם שיר מיוחד לכבוד הערב הזה.
כל ההכנסות יוקדשו למטרה בעלת ערך אדיר וחשוב,קוד הטבה:כובעקרח מעניק הטבת 1+1.לפרטים נוספים על האירוע

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבית שאני רוצה להרים לה היא מיה דבש, האוצרת הראשית של מוזיאון העיצוב חולון שפרשה לאחרונה מתפקידה אחרי 18 שנים, מתוכן 9 שנים בתפקיד האוצרת הראשית. את מיה פגשתי ב-2017 בעבודה על התערוכה הראשונה שלי במוזיאון, "ז׳ה טם רונית אלקבץ". מאז היא ליוותה אותי כאוצרת ראשית בשלוש תערוכות נוספות שאצרתי, ואני לא יכולה לדמיין את התערוכות האלה בלעדיה. המוזיאון שבר שיאים חדשים הודות למיה והיא השאירה אחריה מורשת מרגשת. אני מקווה שהיא תמשיך בעשייה שלה, אולי הפעם בתל אביב.

דימוי מתוך תערוכת "ז'ה טם רונית אלקבץ" במדיטק מוזיאון העיצוב חולון. צילום: ז'וזף דדון

מה יהיה?
שאלה כל כך מורכבת, אבל אני חייבת לומר שבתור בן אדם שנאחז באפשרות לאופטימיות, הדרך שלי להאמין שיהיה טוב היא לחפש נקודות אור בתוך החושך. הרגשתי את זה במיוחד בעבודה על התערוכה האחרונה שלי, ״גיבורות: אופנה ותקווה במלחמת העולם השנייה״, ובמחקר סביבה שהפך לעבודת הדוקטורט שלי. בבסיס התערוכה עמד העיקרון שבתקופה האפלה ביותר בתולדות האנושות, נשים וגברים מצאו דרכים להתמודד עם מציאות בלתי אפשרית, לשמור על צלם אנוש ולהיאחז בתקווה. בעזרת דמיון, יצירתיות ותעצומות נפש, אופנה הפכה לכלי שמעורר תקווה ומשמר את הרוח האנושית גם בזמנים הקשים ביותר. אני מאמינה שלתרבות, לאמנות ולאופנה יש תפקיד עמוק וחשוב בחברה שלנו. הן מאפשרות לנו לעבד חוויות, למצוא משמעות ולהמשיך קדימה. בתקופה המורכבת שבה אנו חיים לאני בוחרת להתמקד בזה: להמשיך לטפח תקווה.

• העיר שלי
• עיצוב
• אופנה
• מוזיאון העיצוב חולון
• אבי בללי
• המגדלור
• אוניגירי
• אגרוף

איך מקימים יריד עיצוב ואמנות בינלאומי ראשון בישראל? בכנות, אף אחד מאיתנו בצוות של TAAD לא יכול היה לדעת. כשעושים משהו חדש, משהו שמעולם לא היה – לא באופן הזה, לא כאן ובטח לא בתקופה כמו זו שעברנו כאן בשנתיים האחרונות – לומדים תוך כדי שעושים, ועושים באינטנסיביות גבוהה. לא לדעת זו חוויה שאף אחד לא אוהב, חוץ מאולי ילדים, אבל אנחנו היינו סקרנים. התקבצנו סביב חזון של אישה אחת, מריה נסימוב, שחשבה שאין שום סיבה שעולם העיצוב והאמנות לא יגיע לתל־אביב.

>> לעוס כמו מסטיק: אור שפיץ תגיש קינוחי בזוקה מוגזמים בקפה גרג

ואז נחשולי ה-7 באוקטובר סערו על כולנו, והטביעו את חיינו ביגון ועצב שלא יתוארו. מצאנו את עצמנו עומדים מול ים סוף של דמעות, תוהים איך ניתן יהיה לעבור בו. מחו"ל מייעצים "זה לא הזמן, תדחו!", אבל מריה הייתה נחושה. נותני החסות היו מבולבלים, "עכשיו? אתם חולמים!". ומריה משיבה בפשטות, "לחלום זו הדרך היחידה להגשים". אנחנו הולכים את הדרך ויוצרים את הנתיב.

תנין מזהב, למה לא. פריט מיריד TAAD. צילום: יח"צ

כבר בצעדים הראשונים מסתבר שנולד מבנה חדש, של יריד בלי ביתנים ובדגש על האובייקטים – איך יוצגו באופן המיטבי ואיך המבקרים, שחלקם אולי יבקרו ביריד בינלאומי לראשונה, יוכלו ליהנות מהם כחוויה. TAAD מהווה יריד הראשון שבוחר את הפריטים בעצמו באוצרות מוקפדת, מבטח אותם משנע אותם, מציב את התערוכה ועם זאת שומר על מחירם המקורי של האובייקטים.

מריה נסימוב, בהקמות של TAAD. (צילום: Mark Mazin. TAAD)

הנושא הנבחר הוא Everyday Wonder, נושא כללי לתערוכה אבל הוא מדויק להפליא. הרפרנס הראשוני הוא ל-Wunderkammer, חדרי הפלאות, או בצרפתית Cabinet de Curiosite, חדרי הסקרניות או המוזרויות – שהיו למעשה ה"מוזיאונים" הראשונים; אוספים אקלקטיים שהוצגו בהם שלל חפצים, מנוצה נדירה ועד פסל שיש. בקונטקסט שלנו כאן האפשרות להסתקרן תוך כדי בהלה ופחד ולהיזכר שביומיום שלנו יש פלא, יצרה אופק אופטימי לצעוד לעברו.

בית הקלפים. פריט מיריד TAAD. צילום: יח"צ

כך, תחת טילים אנחנו כותבים מיילים מנומסים, עולים לשיחות זום עם גלריות בארה"ב, באיטליה, בצרפת, במקסיקו, ביפן ואיכשהו טווים את האריג העדין הזה, שבכל רגע עלול להיפרם. לא כולם משתפים פעולה אבל הרוב נענים ואפילו משתפים אותנו ש"פתרנו את פורמט היריד". ופתאום מגיע מרץ 2025 וספינות עוגנות בנמל עמוסות חפצים יפים, מטוסים נוחתים עם יצירות נדירות שאף פעם לא היו פה וכולן הגיעו במיוחד להראות את עצמן, לכם. הוא נרקם. הוא קיים. יריד העיצוב והאמנות הבינלאומי הראשון בישראל.

גם פרקטיקלי. פריט מיריד TAAD. צילום: יח"צ

התקופה הנוכחית חשפה כמה תכונות מעניינות על מדיום העיצוב: הוא סלחני יחסית ויש לו פחות אג׳נדות פוליטיות; הוא יודע שצריך לשבת עליו, לאכול בו, להגיש עליו להדליק בו אור והוא מוכן למלא את התפקיד בכל חלל, בכל בית; המלאכה, המיומנות ולפעמים גם המסורת שממנה הוא מגיע משרים איזו נחת ושקט נטולי דאגה; הוא מוכן לגלם פעם את היפה ופעם את השימושי ואף אחד מהתפקידים האלה לא נראה לו נחות; הפונקציונליות שלו לרוב נותנת לצופה מושג ותחושת וודאות – זה כיסא, זו מנורה, זה שולחן. יצר היצירה משתולל בתוך גבולות השימוש.

מעין בוני. צילום: באדיבות TAAD

אז הפעם העיצוב יככב והאמנות תהיה ברקע, בענווה, והדברים יהיו פשוטים ואפשר בם לנגוע (למרות שעדיף שלא) או לקנות, או רק לראות. את אי הוודאות המורכבת הכרוכה בתהליך היצירה ובתהליכי החיים, פעם כפחד ופעם כסקרנות, ילווה איזה שקט וטעם טוב שהיו כל-כך חסרים לנו לאחרונה. לא, זה לא אסקפיזם, אין כאן בריחה. זה ממש פה, בבית, אצלנו, פלא נגיש ליומיום.
עיצוב זה ממש טוב לנו כאן עכשיו.
מעין בוני היא מנהלת התקשורת של TAAD, יריד העיצוב והאמנות הבינלאומי הראשון בישראל, שנפתח מחר (5.3) בהיכל קבוצת שלמה (אייזיק רמבה 7, ת"א) וימשך עד ה-11.3.לפרטים נוספים באתר היריד

• ❤ תרבות
• עיצוב
• יריד
• יוצרים כותבים

אלה השבועיים האחרונים של השנה האזרחית, וכמנהג הנוצרים והנוצריות הטובות שאנחנו, זה גם הזמן הכי משתלם בשנה לשופינג – לא שופינג קמעונאי של פריטים בייצור המוני כאופייני למבצעי נובמבר, אלא דווקא כזה שמתרכז באמנות ובעיצוב, בעבודת יד של אמניםות, מעצביםות ויוצריםות מקומיים. מסוג הדברים שאנחנו מחפשים כל השנה, וזו בדיוק ההזדמנות לרכוש אותם. בהתחשב בעובדה שרוב המקומות שמקיימים את המכירות הן גם עמותות, זו גם ההזדמנות לנצל הטבות מס (מה? לא אמרנו כלום).

>> מתגלגלים קדימה: 19 תערוכות חדשות לגלוש איתן אל תוך השבוע
>> בעקבות האוצר האבוד: המיזם שעוזר לתל אביב לעשות אמנות מזבל

מכירות פיזיות

תערוכת מכירה // גלריה חנינא

תערוכת המכירה השנתית של גלריה חנינא הפכה כבר למסורת ומעמידה למכירה עבודות שתרמו אמניםות חברי גלריה וגם המון אמניםות אורחים. עבודות ציור, איור, הדפס, פיסול, צילום וכל שאר האופציות הקיימות מוצעות כולן במחיר של עד 2,500 שקלים (כי שנת 2025). התערוכה נפתחה בסופ"ש האחרון ותתקיים למשך סופ"ש אחד נוסף בלבד, וכל ההכנסות יועברו להמשך פעילותה של הגלריה השיתופית.
חמישי עד שבת, גלריה חנינא, שביל המרץ 5

אגם ליברטי, גלריה חנינא

פוסטר קלאב // חדר בתדר

אירוע חדש ומשותף ללה קולטור וסטודיו ג׳לאדה שמטרתו להפגיש בין אמנות ויזאולית, עיצוב ויצירה גרפית עכשווית, כ־40 מעצבים, אמניות, ויוצרים מקומיים מהשורה הראשונה, שיציגו יצירות חדשות בפורמט פוסטר למכירה במהדורה מוגבלת ובמחירים נוחים לכל כיס. לצד התערוכה בחדר בתדר, יוקם ״קפה פוסטר קלאב״ – חלק חדש וזמני מרחבת התדר המוכרת, שיתפקד כמרחב ישיבה והאנג אאוט שבו יתקיימו אירועי פרפורמנס, מפגשים, הרצאות, מוזיקה חיה ותקלוטים.
מרביעי ולמשך 10 ימים, תדר, בית רומנו, דרך יפו 9

ניל כהן, פוסטר קלאב בתדר

כריסטמס מרקט // תדר

נשארים בתדר (מחוץ לחדר), שיאגד כוחות בשבת הקרובה לטובת שוק כריסטמס עם מוזיקה חיה, ערמונים ויין חם משל היינו בווינה ולא ב-23 מעלות בלבנט, והרבה אפשרויות לשופינג איכותי – בגדים, אקססוריז, קרמיקה, פרחים ועוד – מאתא דרך סיפור פשוט וכלה בשושקה.
שבת, תדר, בית רומנו, דרך יפו 9

ג'ינגל בלז ג'ינגל בלז. תדר מרקט (צילום: אריאל עפרון)

יום העיצוב הישראלי // מתחם גן החשמל

יום העיצוב הישראלי ביוזמת ארגון Local Dot Com יתקיים בפעם השלישית במטרה לטפח יזמות בעיצוב בשוק המקומי, להעלות את המודעות לעיצוב מקומי, ליצירה מקומית ולסולידריות חברתית. הוא יכלול מפגשים, סיורים מודרכים וגם – ולשם כך התכנסנו – מכירות מיוחדות בהנחות משמעותיות של פריטים מעוצבים כחול לבן.
רביעי עד שישי (20.12-18.12), מתחם גן החשמל

טליה לובטון, יום העיצוב הישראלי

IN PRINT // בית הנסן, ירושלים

גם מחוץ לעיר: יריד ספרי האמנות חוזר במהדורה מיוחדת לחגים, עם חנות ספרים באוצרות מיוחדת, דוכני יצירה ומתנות, השקות ספרים ואירועים מפתיעים – במקום הכי שווה בירושלים שבו תוכלו לעלעל ולרכוש ספרי אמן, להשתתף בהשקות ספרים, סדנאות ואירועים, ומובטחות מתנות והפתעות נוספות.
25-27.12, בית הנסן, גדליהו אלון 14 ירושלים

IN PRINT בבית הנסן, צילום: יום עומר

מכירות אונליין

Merch for Mutual Aid // תרבות של סולידריות

חנות אונליין מיוחדת של של עמותת תרבות של סולידריות תציע למכירה מרצ' אמנותי ומעוצב שנוצר עבור העמותה, לצד פריטים שנתרמו על ידי עשרות עסקים ויוצרים.ות מקומיים. ביום שישי (20.12) ייערך אירוע השקה ואיסוף רכישות בסטודיו ג׳לאדה עם מוזיקה חיה, סדנת קישוט עוגות, תקלוט ואוכל הודי.

כלל ההכנסות מהרכישות יועברו לתרומה – מחצית מהן יוקדשו לפרוייקט הביטחון התזונתי של תרבות של סולידריות והמחצית השנייה תוקדש לפרויקט Jumpstarting Hope in Gaza שמטרתו לספק מענה לצרכים ההומניטריים במחנות העקורים בדרום רצועת עזה.
מיום שלישי, באתר

תרבות של סולידריות בג'לאדה. צילום: ירון מנדלוביץ

מכירה מקוונת // גלריה p8

הילה שפיצר, מכירת אונליין של גלריה P8

מכירה מקוונת // גלריה בנימין

גם גלריה בנימין השיתופית מקיימת מכירה לרגל סוף השנה, במקרה הזה של עבודות חברי וחברות הגלריה – שעובדיםות במדיות שונות – ציור, פיסול, הדפס, צילום ועוד. כל העבודות מוצעות למכירה במחיר של עד 5,000 שקלים, רובן בעד 25% אחוזי הנחה ממכירן המקורי.
עד יום שישי, באתר

עירית בראל בסן, מכירת אונליין של גלריה בנימין

• ❤ תרבות
• אמנות
• עיצוב
• שופינג
• מתנות

בבניין הפקולטה לעיצוב במכון טכנולוגי בחולון שוכנת גלריה שפתוחה לקהל הרחב, ומציגה תערוכות שמשלבות בין אמנות ועיצוב – ממש במקום שבו חלק מהעיצוב הזה קורה, ליטרלי. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

גלריה ויטרינה ע"ש ג'וליה מזרחי פועלת בקומת הכניסה של בניין הפקולטה לעיצוב במכון טכנולוגי חולון, זה שאתם אולי מכירים יותר טוב תחת השם HIT. היא מציגה באמצעות תערוכות מתחלפות עולם חזותי עשיר ומתוחכם, המחבר בין אמנות ועיצוב – עם מבט אל העבר, ההווה והעתיד.

לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

גד צ'רני, מתוך "לעבודה!" בגלריה ויטרינה

בקיץ האחרון נכנסה לתפקיד האוצרת הראשית של הגלריה תמר לב-און, אמנית ואדריכלית בהכשרתה, שאחת ממטרותיה היא להמשיך ולהפעיל את הגלריה כנקודת מפגש – מפגש רעיוני בין השדות החופפים שמתקיימים בין כתלי הפקולטה ומחוץ להם – אמנות, עיצוב ואדריכלות. היא גם מפגש פיזי של העיר ותושביה עם האקדמיה והאמנות.

גלריה ויטרינה במכון טכנולוגי חולון, מתוך תערוכה קודמת. צילום: דור אבן חן

"לעבודה!" – התערוכה הראשונה בעונת התערוכות הנוכחית נפתחת ממש הערב (חמישי, 5.12) – תערוכה בשני פרקים העוסקת בשאלות העולות בטווח שבין יצירה להוראה ומנסה לייצר תמונות עומק של סגל הפקולטה לעיצוב כמורים וכיוצרים. התערוכה מאפשרת מבט על ההרכב העכשווי של סגל הפקולטה שכולל מעצבים, אדריכליות, אמנים ויוצרות שחולקים עמדה של הוראה.

צילום: יח"צ

הפרק הראשון בתערוכה יעסוק בפרקטיקה, ובתוכה יוצגו עבודות המתייחסות לנושאים כמו מדיום העבודה, תהליך יצירה, טרנספורמציות של חומר ועוד. דרך העבודות ייבחנו השפה המשותפת שביצירה ובלימוד, מערכת היחסים שבין המעצב והחומר אותו הוא מלמד ועוד. התערוכה נפתחת ונסגרת ביסודות העיצוב. מצד אחד בלבני בניין של עיצוב טוב ומצד שני בקסם שלו והיא מעלה שאלות על עיצוב טוב, הגדרות של יופי, והאחריות החברתית של היוצר.

עודד עזר, מתוך "לעבודה!" בגלריה ויטרינה

אז מה מעצבים מעצבים שהם גם מורים או מרצים? איך משפיעה עבודת ההוראה על העיצוב, ולהפך? על כל זה תוכלו לחשוב אחרי הביקור שלכם בתערוכה, כשתשבו על הדשא שמחוץ לבניין עם בקבוק של פורטה 6 שגם הוא מעוצב כמו שבקבוקי יין אוהבים להיות. אתם יכולים להוסיף לו גם כמה כוסות מעוצבות, או לשתות ישר מהבקבוק, למרות שזו בטח לא היתה כוונת המעצב. אנחנו סומכים עליכם שתקבלו את ההחלטה הנכונה.

גלריה ויטרינה ע"ש ג'וליה מזרחי, להשיג בבניין 6, HIT מכון טכנולוגי חולון, הופיין 59

לאתר Porta 6;מידע על היין באתר שקד

נעמה אגסי, מתוך "לעבודה!" בגלריה ויטרינה. צילום: טליה רוזין

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• ❤ תל אביב
• ❤ תרבות
• אמנות
• גלריות
• המכון הטכנולוגי חולון
• חולון
• עיצוב

בית גדול והיסטורי שיושב על רכס כורכר וצופה על עמק חפר כולו הפך למרכז תרבות שמציג תערוכות, מקיים סדנאות ומוביל סיורים? כבר הסתקרנו. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

>>לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

בית הראשונים הוא בית יפהפה, שנמצא בסמוך לביתן אהרון, נבנה במאה ה-19 ע"י ערבי נוצרי מלבנון ועד שנות ה-30 שימש את האריסים שעיבדו את אדמותיו. הבית והאדמות סביבו נרכשו ע"י קק"ל, בעזרת תרומות מיהודי קנדה ובינואר 1930 התיישבו בבית 20 צעירים כדי לממש את הבעלות על הקרקע. אותם עשרים איש הם המתיישבים הראשונים בעמק חפר שלימים הקימו את כפר ויתקין.

בית הראשונים. צילום: נועה גוטמן

בשנת 2023 עבר הבית הגדול שיפוץ יסודי, והיום מופעל על ידי המועצה האזורית עמק חפר. תחת הכותרת "קהילה בונה בית" הוא פועל כמרכז תרבות ואמנות במודל ייחודי המשלב את הקהילה בתהליך ההקמה. ומה זה אומר מרכז תרבות ואמנות? ובכן, טוב ששאלתם. במקום מוצגות כדרך קבע תערוכות מתחלפות שמתכתבות עם האזור ועם הנוף ופתוחות לקהל הרחב, כולל מפגשים עם היוצרים והיוצרות.

בית הראשונים. צילום: מיקלה ברוסטאו

בימים אלה מוצגת במקום התערוכה "עבודת אדמה" של האמנית והמעצבת דורית פרוביזור, שבעבודות הקרמיקה שיצרה היא משלבת אדמות מקומיות מאזור עמק חפר ויוצרת באמצעותן צבעוניות וטקסטורות מגוונות. לצד התערוכה, פועלת במקום סדנת הדפס עם מפגשים וקורסים מעמיקים יותר, מתקיימות בה סדנאות בתחומי אמנות שונים למבוגרים ולבני נוער.

עכשיו, בימי הסתיו, מתקיימות במקום גם סדנאות גינון שמטרתן פיתוח שטחי הגן של בית הראשונים בשיתוף הקהל. בסדנאות מעבדים יחד את הגינה הקהילתית, מטמינים פקעות ושותלים צמחים שיפרחו עם בוא האביב. שלא תגידו שאנחנו לא זקוקים למעט תקווה.

צילום: יח"צ

בהיותו של המקום שוכן בשמורת טבע, האפשרויות לחוות את הטבע דרכו הן רבות. אפשר להשתתף באחת הסדנאות לעיל, אפשר לצאת לטיולים באזור, ואפשר לעשות מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות – להנות מכמה פעולות תרבותיות ולסיים בפינה ירוקה מתחת לאחד העצים, לפתוח בקבוק של פורטה 6 ולהרגע לרגע. כי מגיע לנו.

בית הראשונים, להשיג בעמק חפר (בסמוך לביתן אהרון)
לאתר Porta 6//אינסטגרם//פייסבוק

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• אמנות
• אמנות ישראלית
• טבע
• עיצוב
• היסטוריה
• גינון
• ❤ תרבות