יוצר "פאודה" כותב סדרות לנטפליקס – ועדיין לא מאמין שזה קורה

העיתונאי אבי יששכרוף יוצר עם ליאור רז שתי סדרות חדשות לנטפליקס וכותב עונה שלישית של "פאודה". איך נראים הוויכוחים עם שחקנים פלסטינים בסדרה שכתובה מנקודת מבט ישראלית ולמה דווקא בתל אביב הוא מרגיש זר?

אבי יששכרוף (צילום: איליה מלניקוב)

31 ביולי 2018

אף אחד לא הופתע מההצלחה הישראלית והבינלאומית של "פאודה" יותר מצמד יוצרי הסדרה, השחקן ליאור רז והעיתונאי אבי יששכרוף. גם ביקורות בעיתונות הזרה שתוקפות את הפוליטיקה של הסדרה – שעוקבת אחר פעילות השב"כ בשטחים – יוצאות מנקודת המוצא שמדובר בלהיט בינלאומי שבנטפליקס מגדירים כ"תופעה גלובלית", וב"ניו יורק טיימס" הכתירו כאחת הסדרות הבינלאומיות הטובות ביותר של 2017.

"אני לא מצליח להבין את התופעה. באמת. בשיא הכנות", אומר יששכרוף (45), שעובד עכשיו עם רז על שתי סדרות חדשות, אמריקאיות, עבור נטפליקס, במקביל לעבודה על העונה השלישית של "פאודה" עבור yes. "בשנה שעברה נטפליקס הזמינו עונה שלמה של 'רדואן' ופיילוט של 'Hit and Run'. עכשיו הם קראו את הפיילוט, התלהבו ורוצים עונה שלמה. אנחנו כותבים את שתי הסדרות עם שותפים אמריקאים. ב־4.9 ייפתח חדר הכתיבה של העונה הראשונה של 'Hit and Run'. מביאים דיאלוגיסטים, אומרים להם מה רוצים שיהיה בכל פרק, מחלקים את הגזרות, וכל אחד רץ עם הפרק שלו. מעולם לא עשינו את זה. ליאור עובר ללוס אנג'לס לכמה חודשים להיות הנציג הקבוע שלנו בכתיבה. אני אסע לשם פעם בחודש ואהיה נציגנו פה לענייני 'פאודה', ונתגלגל".

"רדואן" מגוללת את סיפור חיסולו ב־2008 של עימאד מורנייה, ראש הזרוע הצבאית של חיזבאללה, ונעה בין ישראל, ארצות הברית ומעוזי חיזבאללה. "Hit and Run" מתוארת גם היא כסדרת מתח וריגול אבל יששכרוף אומר שהיא מתמקדת יותר בתהליך האישי של הגיבור. "היא מלווה גבר ישראלי שנשוי לאישה שעשתה עלייה ומתמודד עם מותה בתאונת פגע וברח. מהר מאוד הוא מוצא את עצמו מסובך בתוך פרשה מסתורית ומבין שאשתו לא הייתה מי שהוא חשב שהיא. מעל לכל זה סיפור על גבר שמנסה להבין אם אשתו אהבה אותו או לא". רז ויששכרוף כותבים את הסדרה עם שתי תסריטאיות עתירות ניסיון, ניקול יורקין ודון פרסטוויץ', שעבדו בין השאר על "דה קילינג". "הן באו לכאן לעבוד איתנו, ואחרי זה נסענו לארצות הברית לעבוד איתן".

ליאור רז ואבי יששכרוף בהקרנת "פאודה" בניו יורק (צילום: GettyImages)

אתה וליאור בעצם לא למדתם תסריטאות.

"שנינו אוטודידקטים יחסית מהירים ועם הזמן אתה קולט כלים של תסריטאות. וחשוב לציין שגם בארץ וגם בחו"ל מלווים אותנו אנשים מאוד טובים. זה לא רק ליאור ואבי. זה צוות שלם של אנשים שירקו דם והפכו את 'פאודה' למה שהיא. במאי העונה השנייה רותם שמיר ממשיך איתנו לעונה שלישית ואין לי מילים לתאר את כישרונו ויכולת ההובלה שלו. בימים הכי חמים של אוגוסט שעבר הוא הביא אנשים לסיים כל סצנה בחיוך. כל פעם שהיה רעש של מואזין ואי אפשר היה לצלם הוא הוריד את הצוות לשכיבות סמיכה, ואתה מבין שהדבר הזה מחזיק צוות, כי אחרת זה היה מתרסק בגלל המצב הפיזי של השחקנים. איציק כהן התמוטט מהחום ואושפז, שאדי מרעי איבד את ההכרה. כשאתה מצלם בכפר קאסם, בחוץ, בלי מזגן, בא לך למות".

חגי לוי לא היה מרוצה מהסדרה האמריקאית שלו "הרומן", למרות הזכייה בגלובוס הזהב. הוא רצה לקחת אותה לכיוון שונה מזה שרצו האמריקאים.

"זה מטריד אותי אבל מהיכרותי אותנו, אנחנו מאוד דומיננטיים. ובכלל, נטפליקס הם סיפור אחר. אני שואל את עצמי למה הם באו אלינו. בשביל לקבל סדרה אמריקאית? לחלוטין לא. הם באו לקבל סיפורים שנראים אחרת ונשמעים אחרת. אז גם הם ירצו שהדבר הזה ייראה אותנטי ואמיתי – מה שהבאנו ב'פאודה'".

אני משערת שתעבדו עם תקציבים יותר גדולים.

"פרק אחד של 'Hit and Run' יעלה יותר משתי העונות הראשונות של 'פאודה'. אני לא מגזים. אלה מספרים מדויקים. במקביל אנחנו עובדים על העונה השלישית של 'פאודה' עם תקציב ישראלי. הצילומים אמורים להתחיל בפברואר וכל מה שאני יכול להגיד לך זה שחלק מהעלילה מתרחשת בעזה. גם ב'פאודה' יש לנו צוות כותבים. בעונות הקודמות היינו חלק מהכותבים של הדיאלוגים, אבל בעונה השלישית לא נכתוב כי אין לנו זמן".

איך השחקנים הערבים מתמודדים עם נקודת המבט של "פאודה"?

"עם פיראס (פיראס נסאר, שגילם בעונה השנייה את איש דאעש המכונה אל מקדסי – י"ש) היו לי אינספור ויכוחים על הדיאלוגים ועל דברים שהוא אומר ולא אומר. לפעמים הוא משכנע אותי ולפעמים אני משכנע אותו. היה לו קשה שאל מקדסי קורא לחמאס 'כלבים' ו'בוגדים' ושאר תארים. אמרתי לו שזה איש דאעש שמסתכל על חמאס כחבורה של פוליטיקאים רקובים מושחתים. ככה זה. אחרת הוא היה נשאר בחמאס".

בכוונה ליהקתם לתפקיד בחור כל כך יפה שיאתגר את המבט שלנו על דמות הטרוריסט שהוא מגלם?

"לא ראיתי אותו כגבר מושך. לא הסתכלתי עליו ככה אלא על איכויות המשחק שלו. כך גם ליאור והבמאי רותם שמיר. מה שקרה איתו הפתיע אותנו לא פחות. פתאום בת הזוג שלי אומרת 'וואו איזה הורס הוא', ואתה קולט שהבחור הפך לסמל סקס".

איפה המחבל החמוד

בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2015 השתתפה לטיסיה איידו, המגלמת את הרופאה הטרגית שירין, באחד מצוותי השיפוט. פגשתי אותה בארוחת ערב ואחריה הלכנו יחדיו מאוחר בלילה ברחובות העיר. בדרך חלפה על פנינו חבורת נערים יהודים שהתרגשו לזהות אותה, זרקו לעברה כמה מילים מחמיאות והמשיכו הלאה. היא סיפרה לי שזה קורה לה כל הזמן. יששכרוף מתאר את הרומן של דמותה עם איש השב"כ דורון (ליאור רז) כ"מעין רומיאו ויוליה נוסח 'פאודה'. שירין היא היחידה שאין בה רוע. היא לא חלק מהמלחמה הזאת והיא נגררת לתוכה".

היו שחקניות פלסטיניות שקבלו על כך שליהקתם שחקנית צרפתייה ולא מישהי מכאן.

"עשינו אודישנים ללא מעט שחקניות, ובלטיסיה היה משהו הורס, שובה לב. ידענו שהיא לא מדברת ערבית אבל היא כבר שיחקה בערבית, ונורא התרשמנו מהאודישן שלה. אז התאמנו את התסריט אליה והחלטנו לתת לה סיפור של צרפתייה שחוזרת הביתה. זה היה שווה את זה".

בעונה הראשונה היו מוקדי הזדהות חזקים בשני הצדדים. בעונה השנייה פחות.

"אני לא לגמרי מסכים. הכוונה הייתה לייצר הזדהות עם אל מקדסי אפילו שהוא יותר קיצוני, וההתנעה של ההזדהות איתו מגיעה מאוחר יותר. אבל היא מגיעה מתוך זה שאתה רואה כמה הוא בודד ודחוי ואף אחד לא רוצה אותו. החברה הפלסטינית מקיאה אותו. הרשות הפלסטינית והחמאס רודפים אותו. המשפחה שלו מוקיעה אותו. והוא רוצה אהבה, אפילו מהשכנה.
"חלק מהאנשים ציפו למשהו דומה לעונה הראשונה. 'הבאתם את אבו אחמד. עכשיו תביאו לנו מחבל כמוהו, אחד שמחבק את אחיו בחתונה ואתה ישר מתחבר אליו'. אבל אתה לא רוצה לעשות מה שעשית בעונה הראשונה. בעונה השלישית תהיה דמות שונה לחלוטין, של אנטגוניסט. היה מי שניסה למצוא מניעים אידיאולוגיים בהבדלים. איתי שטרן כתב ב'הארץ' שבעונה השנייה יש קריצה לשוק המערבי. הקטע המצחיק הוא שסיימנו לכתוב את העונה השנייה לפני שידענו שיש עסקה עם נטפליקס".

קראתי ביקורת ב"גרדיאן" הבריטי שטענה שאתם לא מראים את הכיבוש.

"היו ביקורות והיו ביקורות. הרוב היו מפרגנות. היו שבאו מרקע פוליטי וטענו שאנחנו עושים גלוריפיקציה של הכיבוש. למה? לא יודע. טענו שאין מחסומים ואין חומות, ואתה מבין שצריך להיות דביל כדי לכתוב את זה. בעונה הראשונה יש כל הזמן תנועה של המזל"ט מעל החומה מישראל לשטחים וחזרה. ויש מחסומים בשפע. יש סצנה שבה מתעללים באשתו של אבו אחמד ומפשיטים אותה. אם אתם רוצים שנישא שלטים ונצעק 'כיבוש כיבוש', לא בבית ספרנו. כשאתה עושה סרט על אהבה אתה לא כל הזמן בא וצועק 'אהבה אהבה'. אתה מראה אותה. איך שאתה לא מגלגל את 'פאודה' זו סדרה על הכיבוש. מי שכתבה ב'גרדיאן' (העיתונאית הבריטית ילידת ישראל רייצ'ל שאבי – י"ש) היא לא מבקרת טלוויזיה אלא בעלת אג'נדה רדיקלית שבאה להיכנס בכל מה שקשור בישראל. בחודש שעבר אישה פלסטינית (יסמין סרהאן – י"ש) כתבה מאמר לכתב העת האמריקאי 'אטלנטיק' 'למה אני כפלסטינית צופה ב'פאודה'".

מרגיש בבית ברמאללה

בינואר 2018 סייד קשוע כתב ב"הארץ" טקסט שתורגם גם לאנגלית וצוטט גם ב"גרדיאן": "אני כותב על 'פאודה' בשל ריבוי האמירות, הכתיבה והציטוטים שנהפכו למעין מוסכמה בישראל, ולפיה הערבים, אנשי חמאס, בכירים ברשות הפלסטינית, או 'הצד השני', כפי שנכתב באחד העיתונים, 'משוכנעים שהסדרה משרתת אותם'. מילא ניצחונות צבאיים, שליטה תרבותית בשיווק מדיניות הכיבוש הישראלית – אבל לפחות תנו לפלסטינים את האופציה לשנוא את 'פאודה'".

"מה אני אעשה", מגיב יששכרוף כשאני מקריאה לו את המשפט הזה, "פלסטינים אוהבים 'פאודה'. אני מבין שממקומו באילינוי הוא חש את השטחים. הוא גם למד בבית ספר פלסטיני לתפארת בשם התיכון הישראלי למדעים ואמנויות בירושלים. הוא מנותק מההוויה. מתקשרים אליי חברים ולא חברים שעפים על הסדרה. בטוח שיש כאלה ששונאים אותה, אבל יש פלסטינים שאוהבים. בכיר ברשות התקשר אליי לפני כמה ימים וביקש שאביא לו דיסק של העונה השנייה. ואנחנו רואים תגובות מהעולם הערבי באינסטגרם ובפייסבוק, וגם כתבות שמספרות על ההצלחה של סדרה שמביאה גם את הצד הפלסטיני ב'אל אהראם' המצרי, ב'אל איאם' הפלסטיני ובעיתונות הטורקית. איפה לא. ליאור הראה לי שלשום סרטון שקיבל ממישהי בלבנון שמאוד התלהבה מהסדרה וממנו. היא צילמה את העיר שבה היא נמצאת ושלחה לו".

בוא נדבר רגע על איציק כהן. הוא מדהים בתפקיד קפטן איוב. מאיפה באה לכם ההשראה ללהק אותו?

"חיפשנו דמות ממגנטת, כריזמטית, מישהו שיכול לגרום לך למכור את אימא שלך, כי זה מה שהאנשים האלה עושים. זאת המומחיות שלהם. כשפרסמתי ב'הארץ' את הסיפור של 'הנסיך הירוק' (בן של בכיר חמאס שגויס לשב"כ – י"ש) ראיתי איך הם עושים את זה. אסף ברנשטיין שהיה הבמאי של העונה הראשונה בא עם הרעיון ללהק את איציק כהן. אני הגבתי 'בחייאת'. הוא אמר 'מה אכפת לכם, שיעשה אודישן'. עשה אודישן והשאיר אותנו עם הלסת למטה. הוא הצליח לגעת במהות של התפקיד ברמות הזויות.

"ישבתי לא מזמן בקפה התחתית בלינקולן עם מישהו שבמשך עשרות שנים היה מפעיל של סוכנים בעולם הערבי. איציק הגיע, והאיש הזה ניגש אליו כמו ילד – 'תקשיב, אתה לא מבין, אתה אחד לאחד'. ואיציק לא יודע ערבית בכלל. הוא הוסיף לדמות ממד קומי, ממזרי, ואתה לא יכול לא לאהוב אותו למרות שהוא עושה מעשי זוועה נוראים. ואז מגיעה הברברת מכיוון השמאל. אנחנו מראים רכז שב"כ מאיים על מישהי שיפיל לה את התינוק. מה אתם רוצים, יותר רע מזה?.

"צריך להדגיש ש'פאודה' והסרט 'בית לחם' מביאים את הסיפור של הסכסוך הישראלי־פלסטיני מנקודת מבט ישראלית. יובל אדלר עוד היה יחסית צדיק ולקח את עלי ואקד לכתוב איתו את התסריט (של הסרט "בית לחם" – י"ש). אנחנו לא. אני הייתי עלי ואקד. שנינו עבדנו באותו מקצוע ככתבים ואני מכיר את הזירה הפלסטינית מצוין. אבל בסופו של דבר זו סדרה ישראלית שנוצרה על ידי ישראלים יהודים ציונים. הדבר היחיד שדופק את הסיפור זה שהגיבורים לא אשכנזים. אני חושב שאנחנו אומרים משהו על החיבור בין המזרח לערב, היהודים הערבים. בעונה השנייה אבא של דורון (יגאל נאור) מגדיר את זה. הוא אומר לשירין 'יא בינתי, אנא יהודי ערבי'. אין לי ספק שאני יהודי ערבי. לא מתבייש בזה. התרבות שינקתי בירושלים שם גדלתי היא תרבות ערבית. זה לא סתם שהאנשים האלה מרגישים בבית שם. אני מרגיש בנוח כשאני ברמאללה ובבית לחם כי כנראה זה מזכיר לי מקומות נשכחים. עם הזמן אני מרגיש יותר ויותר בבית בתל אביב. אבל בשנים הראשונות לא הבנתי מה זה המקום הזה. נראה לי זר".

"פאודה" שינתה את החיים שלך?

"כן ולא. כן, כי אני כותב סדרות ונוסע הרבה. החיים של ליאור השתנו לגמרי. לאן שלא ילך – אנשים בטרפת. אותי לא מכירים ויש לזה יתרון עצום. היה לי תפקיד אורח של שבע שניות בעונה השנייה, אבל אני לא שחקן, ואני שומר על הדיי ג'וב. כל הזמן שואלים אותי למה. לך תסביר להם שאני אוהב את המקצוע ומת על התחום שלי. בא לי להביא סיפור, להביא פרשנות, לדבר עם עזה ורמאללה, לקבל טלפון מאבו מאזן באמצע הלילה".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

רכישתה של הדרמה הישראלית "הבת" על ידי אפל TV החזירה קצת צבע ותקווה ליוצרים בארץ, והזכירה לנו איזה עבר מפואר התפתח כאן ב-20 השנים האחרונות עם סדרות ישראליות שהצליחו לחצות את הים לחו"ל. כמובן שהיינו חייבים לדרג אותן. ו"פאודה" לא במקום הראשון

מאתאבישי סלע

28 בפברואר 2026

בתקופה לא קלה לישראל וגם לטלוויזיה שיוצרים בה – קיבלנו השבוע בשורות נהדרות: הסדרה "הבת", סדרת מתח חדשה מבית קשת, נמכרה לפלטפורמתאפל TV האיכותיתעוד בטרם שודרה בישראל וכבר עלו טיזרים ברחבי העולם ואף נקבע מועד לשידור פרק הבכורה ב-8.5. אפשר היה לשמוע את אנחת הרווחה של מה שנותר מתעשיית הטלוויזיה המקומית. בעולם המשונה של פוסט 7.10, בכלל לא מובן מאליו שסדרה ישראלית תצליח לפלס דרכה לחו"ל דרך שכבות החרם התרבותי הגלויות והסמויות, והפסימיים יותר שבינינו חשבו שאולי זה נגמר. "הבת" היא כרגע ההוכחה שלא הכל אבוד.

>> העולם הזה חם: 23 סדרות לוהטות שבטח תרצו לראות בחודש מרץ
>> אדוני המוסר: "ארץ נהדרת" עשתה לעצמה פיגוע אינטגריטי

View this post on Instagram

"הבת" ממשיכה שרשרת בת כמעט 20 שנה של סדרות ישראליות שעשו את הלא ייאמן והצליחו להימכר בחו"ל בבחינת קרטיבים לאינואיטים. רובן לא עשו אקזיט דרמטי במונחים כספיים – למעשה, בדרך כלל מדובר בכסף קטן למדי בשלב ראשון – אבל כבוד וגאווה הם בהחלט הביאו, וגם פרסים בינלאומיים נאים. התקווה שמכירות סדרות ופורמטים לחו"ל תאפשר לתעשיית הטלוויזיה בישראל להתפתח למימדים בינלאומיים קצת נגוזה בשנים האחרונות, אבל עבור היוצרים זאת לגמרי הדרך לצאת אל העולם, תשאלו את חגי לוי ורון לשם.

כך או כך הגיע הזמן לדרג את הסדרות הישראליות שהכי הצליחו מעבר לים. חשוב לציין: הדירוג אינו מתייחס לסדרות על פי איכותן (זה הרי דבר סובייקטיבי), אלא על פי מידת ההצלחה שלהן – כמה הסדרה היתה פופולרית והצליחה להגיע להישגים בחו"ל, בין אם שודרה כפי שהופקה במקור ובין אם זכתה לרימייק ואדפטציה תרבותית.

16. "רמזור" (2008)

אחת הסדרות האהובות והפופולריות בטלוויזיה המקומית, שבמידה רבה הזניק את הקריירה של אדיר מילר – מקומיקאי וסטנדאפיסט אהוב לקונצנזוס. מעבר להצלחה שלה בישראל (לא פחות מארבע עונות ורייטינג חלומי באזור ה-30 אחוז, כמעט בלתי נתפס במונחים של היום) – היא גם עשתה סיבוב מעבר לים. בשנת 2010 נמכרו זכויות הסדרה לרשת "פוקס" האמריקאית, שהפיקה מתוכה את "Traffic Light", סיטקום אמריקאי עם עלילה זהה לזה של המקור הישראלי באווירה קצת אחרת. האדפטציה האמריקאית פחות עבדה (הסדרה בוטלה אחרי עונה אחת בלבד), אבל באותו נובמבר זכתה הסדרה הישראלית בפרס האמי הבינלאומי לקומדיה הטובה ביותר. אגב, "רמזור" הופקה גם ברוסיה – ושודרה שם במשך לא פחות מ-11 עונות. שאפו, גיסנו.

15. "להיות איתה" (2013)

גם הקומדיה הרומנטית שכתב אסי עזר, וכיכבו בה רותם סלע ואביב אלוש הייתה להיט לא קטן בקשת באמצע העשור הקודם (שלוש עונות). זה היה רק הקדימון להצלחה האמיתית שלה – ב-2016 היא נמכרה לערוץ 4 הבריטי תחת השם "The Baker And The Beauty" ("האופה והיפה"), היא נמכרה גם לאמאזון בשפת המקור – ואפילו הגיעה לרימייק ברשת ABC האמריקנית, כולל שם גדול בתפקיד הבמאי – דייויד פרנקל, האיש שהביא לכם את "השטן לובשת פראדה". זה מאוד הצליח, אבל הסדרה הופקה מחדש גם ביוון, הולנד, רוסיה, הודו וברזיל, מה שמוכיח שאין דבר שחוצה תרבויות יותר מהסיפור הישן והקיטשי על אהבה לא צפויה בין גבר לאישה. בסך הכל הישג נאה ביותר.

14. "פלפלים צהובים" (2010)

מי שחווה אותה בזמן אמת, זוכר כמה היא היתה אירוע – לא רק סדרה מרגשת או עוצמתית, אלא אפילו חשובה. כזו שנתנה אור לתופעה המורכבת של הורים שמגדלים ילד אוטיסט בבית. "פלפלים", ששודרה במשך שתי עונות בערוץ 2, היתה סדרה חדשנית, שונה מאוד מכל מה שהכרנו, פורצת גבולות. קרן מרגלית היתה היוצרת, יוסי מרשק ועלמה זק כיכבו בתפקידים הראשיים. ובמסגרת יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם ב-2011, שני פרקים של הסדרה אפילו שודרו באו"ם. שנה לאחר מכן, הזכויות של הסדרה נמכרו לאולפני "ליונסגייט", והתגלגלו אפילו לידיים של ה-BBC, שהפיק גרסה משלו בשם "The A Word". רגע גדול בטלוויזיה שלנו, שהצליח גם לגעת בלב של רבים אחרים בעולם.

13. "בשבילה גיבורים עפים" (2018)

דוגמא מובהקת לכך שכשיצירה היא אותנטית וטובה – גם אם היא ישראלית, היא תעבור הלאה נהדר. הסדרה שיצר עומרי גבעון ושודרה ב-2018, על בסיס הספר שכתב אמיר גוטפרוינד, היתה הצלחה גדולה בישראל ואפילו היתה הדרמה הכי נצפית מאז פיצול ערוץ 2 בשלב מסוים. היא אמנם שרדה עונה אחת בלבד (היו תכניות לעונה שנייה שירדו מהפרק) אבל היכתה גלים, נמכרה לנטפליקס בגרסת המקור (היום כבר לא זמינה), זכתה בפרס הסדרה הטובה ביותר בפסטיבל הסדרות בקאן ובשלב מסוים, גם נמכרה לאפל טי.וי שיצרו על בסיסה סדרה לא מבריקה בשם "Echo 3" (ששודרה שם ב-2022). סיפור ישראלי צה"לי שהפך לאהוב גם בעולם – די מטורף אבל זה משהו שנפגוש גם בהמשך הדירוג שלנו.

‏‏"בשבילה גיבורים עפים" (צילום: נתאי נצר)

12. "תא גורדין" (2012)

בניגוד לסדרות אחרות ברשימה שנשארו בתודעה, זו סדרה שקצת נשכחה. דרמת ריגול נהדרת תוצרת טדי הפקות (רון לשם היה אחד היוצרים) שעוסקת בדילמת מהגרים קלאסית – ובשאלה של נאמנות. שתי עונות היו לסדרה ששודרה ב-yes (ולאחר מכן בקשת) בין 2012 ל-2015, אבל עוד לפני שידורה היא כבר נמכרה לרשת NBC הענקית, שיצרה על בסיסה סדרה בשם "Allegiance". הסדרה בוטלה לא בגלל האיכות שלה – אלא בגלל חוסר מזל משווע. פחות או יותר במקביל לעלייתה לאוויר בארה"ב, עלתה שם גם "האמריקאים" שהפכה ברבות הימים לאחת הסדרות הגדולות בכל הזמנים עם סיפור דומה, והרימייק של "תא גורדין" נראה כמו העתק קצת חיוור שלה למרות שהמקור הישראלי היה שם קודם. לא פייר.

11. "בני ערובה" (2013)

סדרה קצת פחות זכורה, אבל בהחלט פרצה דרך. היא נוצרה על ידי רותם שמיר ועומרי גבעון, שודרה בערוץ 10 באמצע העשור הקודם ולא עשתה יותר מדי רעש, בהתאם לערוץ שיכולת הרעש שלו הייתה מוגבלת. אבל היא הייתה חדשנית מכיוון אחר – היא הייתה הסדרה הישראלית הראשונה שנמכרה לחו"ל עוד בשלב הפיתוח. CBS קנתה את הסדרה ועשתה על בסיסה את "Hostages", כולל דילן מקדרמוט שמוכר מסדרות כמו "הפרקליטים" ו"חוק וסדר" שכיכב בתפקיד ראשי. הסדרה האמריקאית בוטלה אחרי עונה אחת (גורל מוכר לסדרות מתוצרת ישראלית, לצערנו), אבל "בני ערובה" נרכשה גם על ידי ה-BBC שרכש אותה לשידור בגרסתה הישראלית המקורית (אמנם בערוץ BBC4, אבל בכל זאת). רספקט.

10. "כבודו" (2017)

סיפור של הצלחה מפתיעה. דרמת המתח המשפטית שודרה ב-yes בין 2017 ל-2019, בכיכובו של יורם חטב (יוצריה הם שלמה משיח ורוני ניניו) ועסקה בדילמה של שופט שבנו נקלע לפרשה פלילית קשה. הדרמה חצתה מהר את גבולות המדינה: לאורך השנים, הסדרה שודרה בגרסאות רימייק מקומיות בתשע מדינות שונות – ביניהן סין, טורקיה, ספרד, צרפת והשיא היה כשהיא הגיעה לארה"ב. רשת שואוטיים קנתה את הזכויות והעניקה את התפקיד הראשי לשחקן המוערך בריאן קרנסטון (טים ווטלי מ"סיינפלד", וולטר מ"שובר שורות", תקצר היריעה). "Your Honor" שודרה במשך שתי עונות (כמו שתי העונות שהיו לה בישראל) וחיה עד היום כלהיט לא קטן בנטפליקס.

9. "שעת נעילה" (2020)

עוד סדרה שהיתה אירוע של ממש. אחד האפוסים הגדולים של תאגיד השידור הישראלי ששודר בסוף 2020 ומשך אליו צפייה, התעניינות וגם עיסוק רב. הסדרה, שנוצרה על ידי מספר רב של יוצרים וכותבים, ליוותה את אירועי מלחמת יום הכיפורים – והגיעה עד לפסגת הפסגות של הטלוויזיה האיכותית האמריקנית. HBO רכשה את הזכויות של הסדרה ושידרה אותה בגרסת המקור בפלטפורמת הסטרימינג HBO Max, תחת השם "Valley Of Tears". סדרה חשובה, שהיתה משמעותית בזמן אמת, וגם הביאה את הסיפור הישראלי למרחקים.

8. "הנערים" (2019)

ואם כבר טראומות – הגיע הזמן להתקדם קצת למשהו יותר עדכני. "הנערים" היא אחת הסדרות הכואבות ביותר שעשו כאן – היא תיעדה את הקיץ הגיהנומי של 2014, בין שני אירועים מטלטלים שעמדו בליבו: חטיפת שלושת הנערים, והרצח של מוחמד אבו ח'דיר. כאן מגיעה דוגמא נדירה של סדרה שיוצריה הם ישראלים, אבל הגוף שעמד מאחוריה היה HBO, שהחליטה להפיק סדרה על הטראומה המדממת ההיא. "הנערים" הופקה בישראל ע"י קשת, ויוצריה הם שלושה – חגי לוי, יוסף סידר ותאופיק אבו ואיל. בארץ היא חוללה סערה של ממש (אפילו הובילה לקריאה של ראש הממשלה נתניהו להחרים את קשת), אבל בעולם היא בעיקר זכתה לשבחים והיתה מועמדת לפרסים בינלאומיים. היא הייתה גם הסדרה השנייה של HBO בכל הזמנים שאינה דוברת אנגלית.

7. "שטיסל" (2013)

סדרת מופת ישראלית שהפכה ללהיט עולמי. הסדרה שנוצרה על ידי יהונתן אינדורסקי ואורי אלון הציגה את העולם החרדי דרך דמויות אהובות כמו שולם (דבל'ה גליקמן) וקיווע (מיכאל אלוני), וכיכבה ב-yes במשך שלוש עונות כאחד הלהיטים היותר גדולים ואיכותיים שלה. המצעד הזה מלא בסיפורים ישראליים מאוד שהפכו גלובליים משום מה, ו"שטיסל" מעל כולם. רכשתה לשידור בנטפליקס הפכה אותה ללהיט לא צפוי מסביב לעולם, עד כדי כך שהיא הזניקה את הקריירה של שירה האס (שגילמה בה תפקיד משני), שיום אחד תהפוך לגיבורת על הוליוודית. הצלחה מוצדקת ביותר.

6. "ילד רע" (2024)

הסדרה הכי עדכנית ברשימה – ואחת המוצלחות שבהן. "ילד רע" היא הסדרה החצי אוטוביוגרפית שיצר הקומיקאי (המצוין) דניאל חן ושודרה בשנה שעברה בהוט. רבות דובר על המאפיינים של סדרות הוט – יותר מלוכלך, פחות אלגנטי ומאוד ישראלי. במקרה הזה, הישראליות קנתה לעצמה קהל אדיר גם בעולם: "ילד רע" משודרת בנטפליקס וזכתה בשיא הצפיות של סדרה ישראלית בפלטפורמת הסטרימינג – אפילו הגיעה להיות אחת מעשר הסדרות הנצפות ביותר שאינן דוברות אנגלית. בקרוב אמורה לעלות עונה שנייה – ונותר רק לקוות שההצלחה רק בתחילתה.

5. "טהרן" (2020)

סדרה מתוצרת ישראלית שהריחה כמו חו"ל מהרגע הראשון – וגם מצליחה שם. סדרת הריגול ששודרה בכאן 11 (והופקה, בין היתר, ע"י דנה עדן ז"ל), הביאה את ניב סולטן בתפקיד הראשי המהמם, ולמרות שהיא מגיעה מהמזרח התיכון תפסה מקום טוב גם בארה"ב. אחרי עונה אחת בלבד, אפל TV רכשה אותה ובשנת 2021 היא אפילו זכתה בפרס האמי הבינלאומי לדרמה הטובה ביותר. וזה עוד בלי לדבר על העובדה שבסדרה מככבים שני שחקנים מליגה אחרת לגמרי – גלן קלוז ויו לורי (לשעבר "האוס"). עוד הוכחה שמהחומרים שיש לנו כאן אפשר לעשות זהב בעולם.

4. "פאודה" (2015)

ואם כבר מזרח תיכון לפרצוף – אין "לפרצוף" יותר מהסדרה המבולגנת והכל כך ישראלית, הזאת. ארבע עונות (וחמישית בדרך) היו לסדרת המתח על יחידת המסתערבים, שהציגה את המורכבות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בגרסת ההארדקור. מעבר לעובדה שהיא הפכה את ליאור רז לכוכב בינלאומי, "פאודה" גם קנתה לעצמה מקום מרכזי בנטפליקס שרכשה אותה, שם היא משודרת והגיעה עד למקום השביעי במדד הצפייה העולמי, כמו גם למקום בעשירייה המובילה ב-21 מדינות שונות בעולם. ההצלחה המתמשכת בנטפליקס היא גם מקרה נדיר שבו היוצרים וחברת ההפקה הרוויחו לא רע בכלל מהעסק.

3. "אופוריה" (2012)

אף אחד לא ראה את זה בא: "אופוריה" היא פרי יצירתו של רון לשם, שיצר סדרה אדג'ית למדי על נוער מבולבל וחסר משמעות. עונה אחת, עשרה פרקים – לא משהו שאמור להיות ביג דיל. אבל אז, נכנסה לתמונה HBO שרכשה את הזכויות, ויצרה סדרה שלא ממש חופפת לסדרה המקורית אבל בהחלט מבוססת עליה ועל תוגת הזילניאלים שבה. "אופוריה" האמריקאית הפכה לאחת הסדרות הכי מדוברות בעולם, בכיכובן של שחקניות לוהטהת כמו זנדאיה וסידני סוויני. לפי הטריילר של העונה השלישית – אוי ואבוי לנו.

2. "חטופים" (2010)

עוד סדרה שהיתה אירוע (ופצצת רייטינג) וכואב כמה היא חזתה את העתיד. במרץ 2010 קשת עלתה לאוויר עם סדרה (היוצר שלה היה גידי רף) שמספרת את סיפורם של שבויים שחזרו לישראל. אז זה הגיע תוך כדי תקופת השבי של גלעד שליט – היום זה מרגיש הרבה יותר מדמם. "חטופים" שודרה במשך שתי עונות מצליחטת (שיחקו שם יורם טולדנו, אסי כהן, ישי גולן ויעל אבקסיס – בין היתר), אבל זה עוד כלום לעומת הבום שהתרחש כשפוקס המאה ה-20 קנתה את הזכויות לסדרה – והפיקה ממנה את "Homeland".

הסדרה האמריקאית, ששודרה ב"שואוטיים", החזיקה מעמד לא פחות משמונה עונות – עד שירדה מהאוויר באפריל 2020. היא זכתה לשבחים ואף לפרסים – היא זכתה פעמיים בפרס הדרמה הטובה ביותר בגלובוס הזהב, וגם בפרס האמי. קלייר דיינס ודמיאן לואיס, שני כוכבי האדפטציה האמריקאית, לקחו גם הם אמי על השחקן והשחקנית הטובה ביותר. הצלחה בלתי נתפסת – שכאמור, מגיעה מתוך הסיפור הכי ישראלי ומצולק שיש. אגב, סדרת המקור בעברית נבחרה בדצמבר 2019 ע"י הניו יורק טיימס לאחת מעשר הסדרות הבינלאומיות הכי טובות של העשור, כך שלמרות האדפטציה הפופולרית גם למקור מגיע המון כבוד.

1. "בטיפול" (2005)

קצת קשה להאמין, אבל ליצירת המופת הישראלית הזאת היו בסך הכל שתי עונות. "בטיפול" – ששודרה במקור בהוט ולאחר מכן ב"קשת" – הייתה סדרה פורצת דרך גם בגלל הפורמט השונה שלה. היא לקחה מפגשים פסיכולוגיים בין המטפל, ראובן דגן (אסי דיין ז"ל), לבין הלקוחות שלו – ועשתה ממנו דרמה יומית שהיא אחת הדרמות הכי טובות שהיו כאן אי פעם. חגי לוי, אורי סיון וניר ברגמן היו היוצרים – והסדרה הפכה לפופולרית מאוד, בעיקר בתקופת מלחמת לבנון השנייה (כשהיא היתה בערך הדבר היחיד שאפשר היה לשדר אז, חוץ מחדשות). זו הייתה גם הסדרה שהחזירה בענק את אסי דיין לתודעה הישראלית, והביאה לו גם שני פרסי אקדמיה.

אבל כאן רק מתחיל הסיפור שלה. כי "בטיפול" ירדה מהאוויר בישראל ב-2008, אבל ההמשך שלה קרה בארה"ב – אחרי שרשת HBO קנתה את הזכויות (בין היתר, בתיווכה של נועה תשבי) והולידה ממנה את "In Treatment". באופן נדיר לסדרות אקזיט, הפעם הבימוי נשאר בידיים ישראליות – חגי לוי הפיק וביים גם את הסדרה האמריקאית, ואפילו מוזיקת הפתיחה שכתב אבי בללי הגיעה גם לסדרה בחו"ל.ארבע עונות ו-130 פרקים היו ל"In Treatment" (לשם השוואה, ל"בטיפול" המקורית היו רק 80). היא זכתה בשני פרסי אמי ועוד פעם אחת בגלובוס הזהב. היא הצלחה ישראלית מסחררת, גם ואולי בעיקר ברמה האמנותית, והצלחה בינלאומית גדולה עוד יותר. יותר מ-20 שנים עברו ועדיין לא התקרבנו שוב לגובה הרף שהיא הציבה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו