אחרי שנים רבות של תחנונים ותפילות, הבוקר נפל דבר: עיריית תל אביב-יפו אישרה הצעה לתיקון חוק עזר עירוני שתאפשרהפעלת עגלות קפה ופודטראקיםבמקומות מסוימים בעיר. החדשות האלו, לראשונה בתולדות תל אביב, אמנם לא ישנו את מהות העיר, אבל מרגע שנפתח הצוהר לפוד טראקס התחלנו לשקוע בפנטזיות על פינות שונות בעיר שיכולות להרוויח מחיזוק של אוכל רחוב טוב, זמין וזול. כלומר, זול יחסית לתל אביב. אלו הפוד טראקס שהיינו רוצים לראות בעיר, ואיפה כדאי להציב אותם.

ברביקיו בפארק הירקון

לא, אנחנו לא מדברים על הקלאסיקה הישראלית "על האש", אלא ברביקיו אמיתי, אמריקאי, טקסני, עם בשר שנופל מהעצם וביסים לנעוץ בהם שיניים. פארק הירקון יהיה המקום המושלם לפודטראק שכזה, ולא רק כי ריחו ימשוך מבקרים ממרחקים, אלא כי לקחת קצת בריסקט ברוטב ברביקיו, או נקניקיות איכותיות, ולהתיישב על הדשא – עם כל הכבוד לפרגיות והכנפיים שמישהו שורף ליד – זה הפיקניק שאנחנו באמת צריכים בעיר.

מאכלי ים מול חוף פרישמן

אחת מהנקודות המתבקשות ביותר לפוד טראקס הוא חוף הים המשגע של תל אביב, בתקווה לשבור את המונופול היקר של מסעדות החוף. לא עוד מנות שרימפס ב-100 ש"ח, אלא כריכי שרימפס ב-50 (על מי אנחנו עובדים? 70 ש"ח). גליל נייר עם קלמארי מטוגן וקצת רוטב, אולי שקית ברבוניות מטוגנות וכל מה שיוכל להנעים את זמנכם וחוש הטעם שלכם על חוף הים. יאללה נו, הגיע הזמן שנרגיש כמו עיר חוף אמתית.

טאקו בירייה ובוריטו טראק בצ'ארלס קלור

הקלאסיקה האולטימטיבית, מאכל מושלם לעונת הקיץ התל אביבית וחלום של כולנו – לאכול טאקו ו/או בוריטו שמנוני ממשאית על חוף הים. אוכל קליל, טעים ברמות ומושלם לאכילה על החוף בבגד ים כאילו הייתם בקנקון. עכשיו תוסיפו לזה גם מרגריטה קפואה, וזה הולך להיות הקיץ הכי משמח שתל אביב ידעה מאז המצאת כדור המטקות. אריבה אריבה, אנדלה.

צ'יז סטייק בפינת רוטשילד-נחלת בנימין

כבר שנים רבות שאנחנו משדלים את אנשי האוכל של העיר להקים דוכן צ'יז סטייק כהלכתו, והמבנה הקומפקטי של פוד טראקס מושלם למה שצריך עברו הקלאסיקה – רצועות סטייק דקיקות, לחמניות רכות ופשוטות, ממרח גבינה קלאסי (כבר מוכרים בארץ צ'יז וויז) ואולי קצת בצל מטוגן וחלפיניו לחיזוק. כריך משביע וסופח אלכוהול, מושלם לסיום של ערב שיכור בנקודת הבילוי הכי עמוסה בעיר. אנחנו נהיה מוכנים לעמוד בתור הזה.

נאצ'וס בשקית בפארק המסילה

אוקי, תהיו איתנו פה לרגע כי זה קצת אמריקאי להחריד, אבל עשוי לעבוד: בשנים האחרונות חברינו ממעבר לים התאהבו בפורמט שמכונה "טאקו בהליכה" – שזה למעשה שקית נאצ'וס שנחתכת לאורכה, וממולאת במיטב תוספות הבשר, הירקות הטריים והרטבים, כך שבפועל נוצרת לכם שקית תערובת של כל טוב. בשנה האחרונה פודטרארק שנקרא "פלייבור הייב" הפך לויראלי עם מנת הנאצ'וס בשקית שלהם: כל מה שאתם צריכים לעשות זה לבחור לכם את שקית הנאצ'וס האהובה עליכם (והלוואי ויהיו דוריטוסים מיוחדים), ולתת להם למלא עד אין מקום – ואז לצעוד לאורך פארק המסילה כמו מלך הטראש של העולם הזה. עכשיו תגידו לנו שזה לא נשמע כמו חלום.

• אוכלים שותים
• פוד טראקס
• אוכל רחוב
• ברביקיו

העונה השלישית של סדרת המופת "הדוב" ממש עוד מעט איתנו, וכבר אי אפשר לחכות לדרמה המעודנת, המשעשעת והחכמה הזאת, שמגיעה קומפלט עם פוד-פורן שגורם גם לחביתה פשוטה להיראות כמו יצירת מופת קולינרית. אבל בעוד מהסדרה עצמה אפשר לטעום חופשי, המנות המגרות שמוצגות בה היו פנטזיה בלתי מושגת שאפשר רק לנסות ולחקות. עד עכשיו.

>> לא רואים את הסוף: דירוג 20 הסדרות הכי טובות בטלוויזיה כרגע
>> "הדוב" הייתה הבטחה נוצצת. עכשיו היא אחת הסדרות הטובות בטלוויזיה

החל ממחר ולראשונה בהיסטוריה, אפשר יהיה לטעום את האוכל של "הדוב" גם במציאות, לפחות אם אתם בלונדון. הזרוע הבריטית של דיסני פלוס חברה אל אתר המתכונים MOB לטובת פוד טראק שישוטט ברחבי לונדון מסוף יוני ועד אמצע אוגוסט, ויציע תפריט המורכב ממנות אוכל רחוב בהשראת סדרת הדרמה עטורת הפרסים על אחורי הקלעים של מסעדת שף בשיקגו.

מי שיצליחו לצוד את הפוד טראק של "הדוב" בלונדון יוכל לדגום מנות כמו דונאט לחי עגל עם מח עצם, שיפודי בטן חזיר, עוף מטוגן ב-12 תבלינים ומנת האש בראון גבינה ובצל בהשראת אותה חביתה המפורסמת מהעונה השנייה, וכל זה במחירים סבירים למדי במונחים תל אביביים שבין 8 ל-12 פאונד (כ-38 עד 56 שקלים). מדובר כמובן במהלך שיווקי שנועד ללוות את פרק הבכורה של העונה השלישית, שיעלה בארה"ב ובבריטניה ב-27.6 (יום חמישי הקרוב) ובישראל ב-17.7.

לטובת הטסים ללונדון בשבועות הקרובים, אלה הלוקיישנים הידועים עד כה שבהם תשהה הפוד טראק של "הדוב" ודיסני+:
החל מ-25.6: בוקס פארק שורדיץ'
החל מ-28.6: Pub in the Park
החל מ-4.7: House Festival
החל מ-29.6 עד 14.7: BST הייד פארק
החל מ-1.8 עד 4.8: Wilderness Festival

• אוכלים שותים
• המסך
• הדוב
• לונדון
• פוד טראקס
• דיסני+

בשבוע החמישי למלחמה, החיילים כבר פחות רעבים. הצבא לקח פיקוד על נושא המזון ושחרר את החמ"לים לתמוך בחקלאות ובאוכלוסייה האזרחית. ובכל זאת, יש מי שמתעקש לרדת לשטח ולהאכיל, בעיקר כדי לעודד. השפים דור זגורי וצ'רלי פדידה התחברו למען מטרה זו, ויצאו לבשל לחיילים ולמפונים אוכל בטראק פרחוני מבהיק. "אלה אנשים שלא חושבים על אוכל ולא זוכרים שהם צריכים לאכול", הם אומרים. "אנחנו מביאים עם האוכל קצת נחמה".

על פניו, זגורי ופדידה מגיעים משתי קצות הקשת המסעדנית: זגורי הוא בעלי הדוכן "פרנה בשוק" בשוק הכרמל, פדידה שימש במשך שנים שף מלון שרתון וכיום הוא מייעץ למסעדות בהקמה בארץ ובעולם, והבעלים של MENU, חלל לאירועי בוטיק וסדנאות בישול. עם פרוץ המלחמה זגורי עשה כפי ששפים רבים עשו, והתחיל לבשל לחיילים, מעמיס את האוכל המוכן על רכבו הפרטי ומגיע להיכן שיש חיילים רעבים. אשת יחסי הציבור שלו חיברה בינו לבין פדידה, שותף בחברה לייבוא טראקים ומנחה תכנית הטלוויזיה "הפוד טראק של צ'רלי", וכך הפוד טראק הפרחוני נולד.

"בשבוע הראשון של המלחמה ראיתי ארגזי אוכל שנתרם ומתקלקל או לא הגיע למקום הנכון בגלל חוסר תיאום. דור ואני התחלנו לעבוד בצורה מסודרת ומתואמת, בדיוק כמו בתכנית הטלוויזיה שלי", אומר פדידה. בינתיים הם הספיקו לנסוע לשטחי כינוס בצפון ובדרום ולהאכיל מפונים ששהו במתנ"ס בהרצליה. "הכל דרך קשרים אישיים. אנחנו מגיעים עם הפוד טראק, פותחים עמדות ומתחילים להכין כריכים ופיתות", מוסיף זגורי. הוא מביא לתפריט המשותף פרנה במילוי אסאדו, פרנה עוף, קרעי תפוחי אדמה ומנות אוכל רחוב עסיסיות, בעוד פדידה מציע גרסה אלגנטית לאוכל מנחם, טורטיות ממולאות עוף מעושן וגוואקמולה למשל. "אנחנו באים מתחומים שונים וזה מה שיפה. מאחדים כוחות למען המטרה, כל אחד מביא את הכיוון שלו ומבשלים".

השבוע מתוכנן הטראק להגיע למלון במרכז תל אביב ולהאכיל מפונים מהעוטף. זגורי מתכנן לנסוע לאחד הגדודים ביריחו ולפתוח עמדת פרנה ל-400 חיילים בשטח. כל הפעילות מתבצעת בהתנדבות, כמובן. השפים תורמים ימי עבודה, החברה תורמת את הטראק וחברות מסחריות תורמות חומרי גלם.

פדידה מספר שבעקבות ההיקף העצום של תרומות בתחילת המלחמה, יש יותר תשומת לב לכך שהן תגענה למקום הנכון ולמי שבאמת זקוק לכך. "הייתי מגיע לספקים והם היו אומרים לי 'אתה יודע כמה כבר תרמנו?'. אני נותן להם את כל הפרטים לאן התרומה הולכת ושולח תמונות וככה הם משתכנעים יותר. הם משוכנעים, אבל כשיודעים את כל הפרטים יותר קל לתת. אנחנו תורמים ומתרימים כדי לגרום לאנשים לחייך". וכשהפרנה והפיתות מצליחות להעלות חיוך על השפתיים, סימן שמצליח להם.

• תל אביב נרתמת
• פוד טראקס
• צ'רלי פדידה

היוזמות החברתיות שצצו בזמן המלחמה לא מפסיקות להפתיע, כי יש אנשים טובים באמצע הדרך שקמים ומחליטים לעשות מעשה ללא גרם ציניות. גוד טראק, מיזם קטן שהתפתח לתמנון של נתינה, הוקם על ידי קבוצת חברים מסצנת הטראנס. מתוך טראק מקושט בפרחים הם מאכילים אלפי חיילים, ומלבישים מפונים מהעוטף – והכול בחינם, מתוך תחושת ערבות הדדית ורצון להנציח את אלו שנרצחו בעודם רוקדים.

"הכול התחיל מהכאב הפרטי שלנו. הרבה מהאנשים שנרצחו בנובה הם חברים שלנו. אני איבדתי חמישה חברים, יש מי שאיבדו הרבה יותר, והחלטנו לעשות משהו", משחזרת נועה קדם, ממקימי הפרויקט יחד עם אסי מוטהד (בנג'מינה), אלעד סולימן ועמרי שאול (בבל), מפיק האירועים חיים הרשברג, דרור ליפשיץ (קפה אירופה), דן טאוב, אנג'י סאס, יואב הלוי ועוד רבים שתרמו מזמנם, כספם וציודם כדי לגרום למיזם לקרות. כולם באמצע שנות ה-30 לחייהם, הכירו על הרחבה והפכו לחברים. חזי מאטו, בעלי הטראק, השאיל להם אותו לכמה ימים, חברים תרמו אלפי שקלים במזומן ומפעל ההזנה יצא לדרך. "התחלנו להכין פיתה אחרי פיתה וזה ממש תפס".

ככל שחלפו הימים נפח הפעילות גדל. הטראק הוצב סמוך לבסיס גדול במרכז הארץ שמשרת סדירים ומילואימניקים, ובכל יום הוכנו בו יותר מ-2,000 פיתות. חלקן שונעו פנימה והשאר הועלו לאוטובוסים עם חיילים רעבים בדרכם לחזית. והעובדים מרשמים – אורי ליפשיץ לשעבר שף קפה אירופה, ישי אחיו של שף שרון כהן (שילה), עובדי קפה פופולר ועוד ועוד מתפעלים את המטבח הקטן, ומכינים פיתות במילוי בשר או ירקות בגריל וחמגשיות לנמנעים מגלוטן.

"אין כמעט מישהו שאמר לנו לא. אפילו סעיד אבולעפיה שהוציא בשבילנו תעודת כשרות. היה שלב שכולם הוציאו תעודת כשרות בדקה וחצי, אבל הוא היה הראשון. עשינו עמדת עוגיות ועוגות, והבאנו מכונות קפה מהבית. היה לנו פס קר ופס חם ממש כמו במסעדה".

כדי להשתלט על התרומות שהוזרמו מחברים מהארץ ומחו"ל, די ג'יים ומפיקים כאחד, לקחה עמותת "כתף אל כתף" חסות על הפרויקט ומאז איסוף הכספים נעשה בצורה מסודרת. קבוצת המתנדבים גדלה גם כן, וכיום היא מונה 280 איש, אנשי רוח וחיי לילה, אנשי ברים ואופנה. במקביל לטראק הוקם בי גוד, שלוחה שדואגת לביגוד עבור המפונים. קדם, שביומיום עוסקת באופנת יוקרה מיד שנייה, פנתה לנשים אמידות שהיא מכירה ואלו פתחו את הארון ותרמו.

"הייתי במלונות מפונים והלב שלי נקרע ממה שראיתי שם. תמיד יש מי שנשאר מאחור לעומת כאלה שלוקחים המון", היא מספרת. "דאגנו לעשות מיון קפדני וקיבלנו הזמנות כמו בזארה – מזמינים ומקבלים ארגז ארוז יפה בצורה אנושית ומכבדת, בלי דחיפות וריבים". הכמויות אדירות: אמש נשלחו 15 ארגזים ל-300 מפונים במלון בחיפה ונרכשה הלבשה תחתונה בסכום של 22 אלף ש"ח. "כמות התחתונים שאני קונה היא לא נורמלית. סה"כ הוצאנו על תחתונים, גרביים וגופיות ארוכות לחיילים יותר מ-30 אלף ש"ח, הכול מאיתנו".

במלאת כמעט חודש למלחמה גוד טראק ושאר המיזמים שהקימה הקבוצה עומדים בסימן שאלה. הסיבה פרוזאית – כסף – ובמצב כזה לא נעים לבקש. "אנחנו חנוקים ולא רוצים לבקש תרומות כי זה כבר לא מתאים. התחלנו את הפעילות ביום שני שלאחר המתקפה בעוטף ומאז אנחנו לא עוצרים. נעשה חושבים ונראה איך אפשר להמשיך לסייע בכסף שנותר, שהוא די מועט. אנחנו מקדישים את המיזם לחברים שהיו איתנו ברגעים הכי יפים בחיים, ונרצחו בדם קר. ננציח אותם בכל דרך שנוכל".
>>להצטרף ולתרום למיזם גוד טראק? אפשר וכדאי להקליק כאן

• תל אביב נרתמת
• אוכלים שותים
• פוד טראקס
• פסטיבל נובה

לפני כשנה וקצת הופתעתי לגלות משהו טוב בעזריאלי. מתחם DNA המושקע, שנפתח בחלל שהיה בעבר חניה בתחתית הבניינים, היה כל מה שלא חשבתי שיכול להגיע לעזריאלי המושמץ – מלא בסטייל, נעים לישיבה ועמוס באוכל מצוין. הפורמט של המתחם בהחלט הביא משהו חדש לעיר, סוג של שעטנז בין פאסון של יוקרה לסטייל של בזול, כפי שהתבטא בדינמיות שבין הבר המרכזי (שהם דואגים להזכיר שהוא הבר הכי גדול במזרח התיכון) לפוד טראקס שפזורים בחלקיו השונים, ומספקים אופציות מגוונות לאכילה. טרפתי נאצ'וס מצוין, אכלתי פיצה מטוגנת, קינחתי בקרואסון בשרי,והיה לי מושלם.

אחד היתרונות (או שמא, אחד החסרונות) במתחם המדובר הוא הדינמיות שמתאפשרת עם ארבעת הפוד טראקס – לא מדובר באוכל קבוע, אלא במטבחים מתחלפים ומשתנים באוצרות של שף יוסי שיטרית. כך, למשל, ביקרתי שם שוב לפני כחצי שנה כדי לטעום את הפוד טראק של "הפרופסור" (זוכרים את ההמבורגר הסודי הנודניקי?), ארוחה שהיתהמשמעותית פחות מוצלחתמהקודמת שאכלתי במתחם. לאחרונה היה גם חידוש נוסף שאולי נשמע טריוויאלי, אבל למעשה הוא אירוע די מיוחד – המתחם הגיע לשירות המשלוחים וולט. מה מיוחד בעוד מסעדה בוולט? אה, זה פשוט – היא למעשה מסעדה אחת שמביאה משלוח מארבעה פוד טראקס שונים לחלוטין. וכאן יש כבר קטע.

כתבתי על זה בעברכשסיקרתי את "פוד טרמינל" הקרובלעזריאלי, שמציע ארבעה סוגי מטבחים שיוצאים ממטבח אחד – מצד אחד אסייתי של וונג, מצד שני המבורגר מצוין של ביג איב, ועוד ועוד. זה היה, לפחות בעיני, פיתרון פנטסטי לבעיה שכל מי שמזמין אוכל עם אנשים אחרים חווה, שכל אחד רוצה סטייל אוכל אחר – כי זה שאני מזמין המבורגר לא אומר שחברי למשרד חייבים להיתקע עם הלחמנייה. כך גם מתחם DNA מביא מכל הבא ליד, ומציע ארבע אופציות שונות של מטבחים: JPN היפני (סושי, ראמן וראשונות), USA אמריקאי (ראשונות והמבורגר), JAI התאילנדי (סלטים ונודלס) ו-SOUK המזרח תיכוני (בשרים על האש ותוספות. וגם שניצל). ההיצע מסחרר בקטע הכי טוב, ולמרות שכל דוכן מציע מעט מנות, המכלול מרגיש כמו הרבה אפשרויות לארוחה.

וזה לא רק השפע שמשמח – בכל הזדמנות שרק ניתן, אני נהנה ממשחק הפאזל של להרכיב ארוחה ממגוון מטבחים. הראשונה תבוא מהיפני, העיקרית מהאמריקאי, העיקרית השניה מהמזרח תיכוני, ואולי אקנח במשהו תאילנדי. תודעת שפע במלוא הכח, ושהם ישברו את הראש איך לתאם בין כל הדוכנים. ההיצע הרחב הגיע במשלוח מאורגן לעילא – הכל היה מחולק ומסודר בקופסאות נוחות והאוכל תויג בצורה ברורה. בכל הנוגע לאתגר הלוגיסטי של לתאם ולאחד בין ארבעה מקומות, נראה שב-DNA מצאו שיטה טובה.

כלומר זה נראה ככה, עד ששלחתי יד לטעום מהצ'יפס שהגיע עם מנת ההמבורגר (69 ש"ח, 5 ש"ח נוספים לצ'ילי מטוגן), וגיליתי שהם קרירים למדי. כך גם היה עם השיפוד קבב על סאלוף (33 ש"ח) מהצד המזרח תיכוני, שהתעייף כנראה עד שיצא לדרך. הגיוזה פרגית (42 ש"ח ל-4 גיוזות) וכנפי הבאפלו (59 ש"ח ל-12 יח' כולל תוספת) היו דווקא חמימים יותר, מה שמעיד על כך שכנראה מדובר בפערים שנבעו מזמן הוצאת המנות מהטראק, ולא בהכרח מהמשלוח. מזל שסלט הקיסר (48 ש"ח) והסום טום פלא (59 ש"ח) מוגשות גם ככה קרות.

יש עונג סוטה בלהתפרע על ארוחה כל כך רחבה במנעדה. גיוזה לראשונה, ביס מהקבב, לטרוף בורגר ואז לקנח בסלט תאילנדי. עם זאת, חוץ מהזיגזג הקולינרי, לא מצאתי הרבה צדדים חיוביים מדי לארוחה. היא היתה בסדר, שום דבר לא היה נורא, לא נרשמו מנות שהיו חוזרות באם הייתי בטראק – אבל גם לא היה שום דבר שהלהיב אותי. הבורגר היה המוצלח מכל המנות (ועם צ'ילי חריף לאללה), ובעיקר ניחן בלחמנייה מאוד מוצלחת, בשר איכותי וטעם שהזכיר יותר בורגר ים תיכוני מאשר אמריקאי; הכנפיים היו נחמדות עם רוטב מעקצץ בסרירצ'יותו, אבל לא בדיוק הבאפלו לו פיללנו; הקבב, למעט קרירותו, היה טעים מאוד בפני עצמו (גם אם לא היה שיפוד, אלא 3 קציצות קבב חביבות), ועם קצת טחינה הסאלוף אפילו היה טעים.

אבל מולם עמד סלט קיסר עם חסה מסולסלת וקצת עייפה, רוטב מאוד לא קיסרי וחתיכות סרוולד שהיו טעימות, אבל מה קשור. הגיוזה פרגית היתה פשוט לא טובה בשום צורה, פשוט גוש בשר אנמי ומעטפת עייפה. מהסלט התאילנדי, יש להודות, לקחתי רק ביס אחד בסוף הארוחה מפאת מיאוס, ולא התלהבתי – אבל אולי אם הייתי מתחיל איתו, התחושה היתה קצת שונה. אבל בסוף, עם כל ההנאה מהוורסטיליות של האוכל, זה לא כל כך מלהיב אחרי המנה השלישית שלא מלהיבה בשום צורה. המתחם, כאמור, משתנה תמידית, כך שיש סיבה לתקווה – הפוד טראקס בטח עוד יוחלפו, וכולי תקווה שימצאו אוכל שיודע לעבוד עם משלוח. כי ברגע שיפתרו את הבעיה הזו ב-DNA, הם יכולים לעשות מהפיכה. עד אז, הם עושים בעיקר בלגאן.

מתחם די.אן.איי תל אביב / DNA TLV, דרך מנחם בגין 132,מעכשיו גם במשלוח בוולט

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• עזריאלי
• פוד טראקס
• השף יוסי שטרית