בסוף השבוע האחרון הוציא אילן פלד סינגל, לראשונה בתור עצמו ולא כאחת מדמויותיו, והצליח להרעיד את אדמתה של הקהילה הגאה. השיר, שנקרא "אימפורטנט" נכתב על ידי פלד עצמו ועשיר בסאטירה וביקורת על תרבות הומואית. מדובר בצעד מפתיע ונועז שכן פלד עצמו הוא אחד מסמלי הקהילה הגאה בארץ, ובתור פרפורמר אורח קבע במסיבות של עופר ניסים הוא נמצא בלב ליבה של התרבות הלהט״בית המיינסטרימית.

בשיר מדבר אילן פלד על הצדדים השטחיים של התרבות ההומואית, ועל החשיבות העצמית עד כדי עליונות ואגואיזם. הוא מתייחס לנושאים כמו אידאל יופי ודימוי גוף, תרבות הצריכה, תרבות הסמים ויחס לאוכלוסיות אחרות. פלד שוחט פרות קדושות בזו אחר זו. אחת מעניינת במיוחד היא זו הפוליטית שמגיעה דווקא עכשיו בתקופת בחירות: ״מניפה הרבה דגלים / לא חשוב לה מיעוטים / מצביעה למכפישים אבל תצום בכיפורים״. את הביקורת הזו ניתן לייחס אל חלקים בקהילה שקוראים לשוויון זכויות עבור עצמם אך בוחרים לתמוך בימין קיצוני, מסית וגזעני.

היה ניתן לצפות שהחלק הזה הוא זה שיעורר את הסערה הגדולה ביותר, אך מיד לאחריו שוחט פלד את הפרה הקדושה ביותר עבור הקהילה ההומואית: פונדקאות. פלד מקשר בין הפונדקאות לתרבות הצריכה ("קנית תינוק מושלם לאינסט / בחרת מחו"ל מתוך הליסט / שילמת בביט בקריפט בשיט") ומרשים בחוסר התחשבות בנשים ("למי אכפת מהפונדקאית"). כל התייחסות לנושא הפונדקאות מעוררת אמוציות, ולא קשה להבין מדוע. במשוואת הפונדקאות יש מצד אחד ילדים אנשים שמחפשים לממש את זכותם להורות ומהצד השני נשים וכסף.

כצפוי גם הפעם ההומואים התרעמו וזעמו על השיר שמעז לבקר אותם. היו שהגדילו והאשימו את אילן פלד ב"הומופוביה", שזה פחות או יותר שווה ערך לשמאלנים שמואשמים ב"אנטישמיות". בנושא הפונדקאות היו שהזדעקו על כך שילדים שנולדו מפונדקאות יפגעו מהאמירות לכשיגדלו. הטענה הזו בעייתית מאחר והיא מבטלת כל לגיטימציה לדיון בנושא. פונדקאות היא נושא מורכב וחשוב לאפשר שיח תמידי פתוח ומכבד עליו. כל אדם זכאי רשאי לבחור כיצד לממש את זכותו להורות בכל דרך שתתאפשר לו, אך זו גם חובתנו להעלות ספקות ושאלות על מנת שנוכל לשפר את ההליך או להעדיף אופציות חלופיות.

ישנה חשיבות אדירה בהטלת ספק ובהשמעת ביקורת עצמית בתוך הקהילה. הקהילה ההומואית חזקה דיה כדי להתמודד עם מגוון של דעות והשקפות וגם עם ביקורת, ואלו יחזקו אותה אף יותר. שיח המי טו שהתעורר לאחרונה גם בקהילה הוכיח את חשיבותם של בדק בית וחשבון נפש ועוד יותר מכך את החשיבות של דיון פתוח. הגיע הזמן שבתור אוכלוסיה מוחלשת שנאבקה ועודנה נאבקת על זכויותיה נדע להזדהות גם עם זכויותיהם של אחרים: נשים, ערבים וגם טרנסים וטרנסיות שנותרו מאחור במאבק הגאה. אפשר להסכים ואפשר לא להסכים עם הביקורת של אילן פלד, אבל היא בהחלט מבורכת ומסמלת את החוזק שלנו כקהילה. בנוסף, קשה שלא להעריך את האומץ של אייקון גאה שמאחוריו קריירה מפוארת לקחת סיכון ולהשמיע דעות שלא תמיד מתיישרות עם המיינסטרים.

• הבועה
• ❤ תרבות
• להט"ב
• פונדקאות
• אילן פלד

>> הסרט "רן ואוהדי" בבימויה של מירי פרלמן עוקב אחרי רן הרוש ואוהד חיטמן במסע בדרך להורות, מחיפוש תורמת הביצית ועד רעידת האדמה בנפאל כשברקע ילדותם שלהם המורכבת לא פחות.

מכתב מרן לאוהדי:

אוהדי שלי.

אתה יודע עד כמה קשה לי לבטא את עצמי במילים. נוח לי לומר ש״מילים זה התחום שלך״. כשאני נבוך, אני בורח מיד לציניות שלי ובעיקר נהנה לרדת עליך שאתה ״אף פעם לא סותם את הפה״.

ובכל זאת, אני אתחיל מהסוף:
בסצנת הסיום של הסרט, ישבנו בשקט. החזקנו ידיים. הכי חזק שיש.
לא האמנתי שהזוג הזה שעל המסך הוא באמת אנחנו ושזה הסיפור שלנו. סיפור שחשבתי שיעניין רק אותנו ואת האנשים הקרובים לנו. ובכל זאת, התרגשתי. (אני לא אכתוב ״התרגשתי עד דמעות״, כי בכל זאת יש לי פאסון ואת הדמעות והדרמות אני משאיר לך…)
המתנה שמירי (הבמאית) העניקה לנו היא נצחית. היא ההיסטוריה הפרטית שלנו.

ובכל זאת, נחרדתי והזדעזעתי עד כמה הייתי רזה ב-2013 ומיד עם תום הקרנת הסרט החלטתי ביני לבין עצמי שעד הפרמיירה החגיגית אהיה בצום מוחלט. (לכן אני מבקש ממך שתקבל בהבנה את העצבים שלי עליך ועל כל העולם בימים הקרובים…)

במשך כל השנים הייתי בטוח שהתפקיד שלי בזוגיות שלנו הוא לגונן עליך, להילחם בשבילך ולא לתת לך לשקוע למקומות אפלים.
אבל בראי שהסרט נתן לי, הבנתי שזה אף פעם לא היה באמת ככה.

אם אתה לא היית שומר ומגונן עלי, אם לא היית לי משענת ויד מחבקת, אם לא היית אתה זה שנמצא לצידי בכל אחת מהמהמורות שעברנו במסע שלנו – הייתי נופל ונשבר.
לא ייאמן כמה עברנו ובכל זאת, היינו ועדיין אנחנו חדורי מטרה להגשים את החלומות שלנו –

בין אם להפוך למשפחה ולהורים של הילדים הכי מדהימים בעולם – אוה וברי, או בין אם זה ששנינו חרדים להגשמת החלומות של השני.
אני אוהב אותך אוהדי שלי. אתה הביטוי הכי גדול של המילה ״אהבה״.

שלך,
רני

נ.ב כמובן שניסיתי וכמובן שנשברתי עם הדיאטה..:)

מכתב מאוהדי לרן:

רן שלי

מעל הכל, אתה החבר הכי טוב שלי בעולם הזה.

ולא שהייתי צריך הוכחות, אבל המחשבה הראשונה שעלתה בראשי אחרי שצפינו בהקרנה פרטית מוקדמת בסרט עלינו המספר את הסיפור האישי-פרטי שלנו היא כמה בר מזל אני על שזכיתי בך.
בסיום ההקרנה, רציתי רק לחבק אותך והוצפתי בגלי אהבה עצומים כלפיך, על אף שביום יום אתה די מעצבן וטרחן עם שלל הפרוצדורות ומטלות הבית שאתה מחלק לי:)
רוב הסרט אני בוכה – רוב הסרט אתה מנקה ומבשל, אבל אם צוללים פנימה, לעומקים הכי הכי של שנינו – הסרט הזה משקף לי מראה: אתה המשענת שלי, המוציא לפועל של חלומותיי והאדם שהפיג את ה״לבד״ שחייתי רוב שנות חיי. לנצח? לתמיד? רומנטיקה נשפכת?

הלוואי, אבל שנינו יודעים שההצהרות המפוצצות האלה הם הכי לא אנחנו!
או כמו שכתבתי על הסיפור שלנו בשירי ״שיר קטן״ –

״מה שבנינו יחד כאן
זה משהו טוב- כמו שיר קטן
משהו טוב שיילך איתנו הלאה״

כנראה באמת עשינו משהו טוב ונכון – על אף כל הנפילות, החומות והסלעים שעצרו אותנו בדרך, לא נשברנו וכמו תמיד, הצלחנו ומצליחים להגשים את עצמנו.
מי ידע ש-2013 תהיה נקודת פתיחה להצלחות גדולות בקריירה לצד אכזבות וכשלים, שנתחתן ושנעבור מהלומות במסע להפוך למשפחה – בין אם הפלות ובין אם רעידות אדמה.
שום דבר לא יכול לשנינו, רני שלי.

אמנם חווית ההורות איננה מרנינה 24/7 וישנן סיטואציות שהילדים הופכים לווריאציה של הבובה ״צ׳אקי״ – אבל כמיטב הקלישאה: רגעי האושר הקטנים הם אושר אינסופי, שמסיט מעינינו בבת אחת את כל הקשיים.

בחלקים האחרונים של הסרט ובמיוחד בסצנה האחרונה שביקשנו לצפות בה שוב ושוב (שלמען ההוגנות לא אחשוף כאן מפאת עשיית ספוילר) זכינו לראות את היצירה המשותפת הכי גדולה של שנינו – אוה וברי.

כמה אור הם, שפעי ביטחון עצמי ויוצרי חלומות כבר בגילם הצעיר.
הרבה בזכותם – ה״שיר הקטן״ שלנו כותב את עצמו מתוך עצמו. לא ייאמן כמה בתים נוספו לו ב-8 השנים האחרונות מאז שנדלקה עדשת המצלמה שתיעדה את הסיפור שלנו.
לא ייאמן כמה בתים מופלאים עוד ייכתבו בשנים הבאות.

אני אוהב אותך, רני שלי, שותפי למסע.

שלך,
אוהדי

הסרט "רן ואוהדי" יוקרן בבכורה בסינמטק תל אביב ביום רביעי 27.10 בשעה 20:30 ולאחר מכן בתאריכים 29.10, 30.10, 1.11 ו-2.11. כרטיסיםבאתר הסינמטק. בחודשים הקרובים יעלה הסרט לשידור בסלקוםTV

• טור אישי
• פונדקאות
• הריון
• דוקומנטרי
• תיעודי
• סינמטק

• Facebook
• Twitter
• Email

מאמרו של יוסף מקיטוןשהתפרסם לאחרונה באתר Time Outקורא לאסור את הפונדקאות על הומואים ועל סטרייטים כאחד, אבל הוא משתמש באותם טיעונים דמגוגיים, המצטטים חלקי מאמרים עמוסי אינטרסים של קבוצות פמיניסטיות, במסווה של נאורות ושוויון זכויות. לדבריו, מדובר במעשה לא מוסרי אותו הוא מגדיר כ"סחר באיברים, הסדר של דיכוי. שיתוף פעולה בין אינטרסים פוליטיים גזעניים ואינטרסים כלכליים". מקיטון קובע בצורה גורפת כי מדובר בניצול ודיכוי, וקובע כי "פונדקאות תכתים לנצח את קירות הבית בדיכויין של נשים וילדים.ות, ולא תאפשר לנו להישיר עיניים לילדים.ות שייוולדו ולספר להן במצפון נקי איך באו לעולם".

>> דעה:יש לאסור את הפונדקאות גם על סטרייטים

אני רוצה להרגיע: המצפון שלי נקי. בנותיי הנפלאות אליה ולירי נולדו באמצעות פונדקאות. לפונדקאית המדהימה שלהן יש שם. קוראים לה ארייה ואנחנו בקשר עמה עד היום. היא שינתה לנו את החיים ולעד נכיר לה תודה. כששאלתי אותה במפגשנו כיצד היא מתארת את ההליך שעברה היא סיפרה לי כי עבורה מדובר בחוויה מרגשת ביותר. לא דיכוי, לא ניצול. נקרתה בדרכה הזדמנות לשפר את חייה באמצעות מעשה טהור שבצדו פיצוי כספי ואין בזה כל פסול. הייתם מאמינים? אישה תאילנדית שיש לה דעה אמתית משל עצמה? לא הגיוני. אישה שיודעת מה היא רוצה ומתארת את הליך הפונדקאות כחוויה מעצימה ומשמעותית? אין סיכוי.

אז זהו, שיש. מאז ההליך הפרטי שלי פגשתי מאות הורים מיועדים ופונדקאיות ונחשפתי לאינספור מפגשים מרגשים ומעצימים עבור שני הצדדים. מן הצד האחד, הורים שחולמים על תינוק ומשפחה. מן הצד השני, נשים שרואות בפונדקאות הזדמנות לעשות מעשה גדול מהחיים, לשנות חיים של אחרים וגם את של עצמן ומשפחתן. המניעים לבחירתן בפונדקאות מורכבים ומשתנים. ההתייחסות לכל הפונדקאיות כדמות אחת, חסרת פנים, זהות, ורצונות היא-היא השוביניסטית, הפוגענית והמדכאת. חלקן יוצאות לתהליך מתוך תחושת שליחות והכסף עבורן הוא רק בונוס. אחרות הופכות פונדקאיות בעיקר עבור הפיצוי הכספי ורק עם התקדמות התהליך מתעצם החיבור הרגשי להורים ולמעשה הייחודי שעשו.

צרות עין כלפי הסוכנויות

ברור שמדובר בהליך מורכב פיזית ורגשית. יחד עם זאת, אותן נשים נכנסות להליך בדעה צלולה. הן עוברות בדיקות רפואיות, גופניות, אבחון פסיכולוגי וזוכות לתמיכה רציפה לכל אורך ההליך, גם בעבר במזרח אסיה ועל אחת כמה וכמה כיום בישראל, באוקראינה ובצפון אמריקה. הניסיון לתאר את התהליך כמסע התעללות בנשים שנאנסו להפוך לפונדקאיות וההשוואה חסרת האחריות לסחר באיברים היא פוגענית בראש ובראשונה כלפי אותן נשים.

המתנגדים לפונדקאות מציינים כי פונדקאות הינה "כלי לשליטה ודיכוי כלפי אוכלוסיות חלשות, והגשמת חזונן והעשרת כיסיהן של אוכלוסיות חזקות", אולם מרבית ההורים המגיעים להליך אינם עשירים. מרביתם מוותרים על בית, לוקחים הלוואות, נעזרים בהורים ובחברים על מנת להגשים את חלומם לתינוק. מקיטון מוסיף ומציין כי פונדקאות הינה "ברית בין אינטרסים צרים של קבוצה פוליטית מצומצמת לבין אינטרסים מסחריים של סוכנויות ומתווכים". הניסיון לפגוע בלגיטימיות של סוכנויות הפונדקאות נובעת במקרה הטוב מאי הבנה של מורכבות הליך הפונדקאות ובמקרה הפחות טוב מצרות עין על שגשוגן והצלחתן בשנים האחרונות לטובת כל הצדדים.

הסוכנויות מלוות את ההורים, שלא "קונים ילד ב-100 אלף דולר", אלא משלמים על שירותים רבים ושונים, ברפואה פרטית ויקרה. העלות הרבה היא עבור הליך ההפריה, בדיקות הדם, הבדיקות הרפואיות, התרופות, תרומת הביציות, הפיצוי לפונדקאית, עורך הדין, מומחה הביטוח, הטסות חומר גנטי, טיסות ושהות של ההורים במדינה בה נולד התינוק, פגייה במידת הצורך, וכן, גם לסוכנות המלווה, המפקחת, זו שקושרת את הקצוות לאורך ההליך ומסייעת בכל שלב ושלב. אותה סוכנות משקיעה מאות אלפי שקלים בבניית תכניות פונדקאות, מתמודדת עם שינויים חוקיים, רגולטוריים, גחמות משפטיות ועוד. אין בכך כל פסול. במשך השנים ליווינו יד ביד מאות הורים לעתיד ברכבת הרים רגשית ומרגשת. הניסיון להפוך הליך עצמתי לכל הצדדים למדכא ופוגעני הנובע ממניעים כלכליים בלבד מרדד את השיח ופוגע בכל הצדדים, ואולי במיוחד בילדים שנולדו לעולם בדרך זו.

אסיים עם הילדים, כי כל הטור הזה הוא בזכותם ועבורם. כיום חיים בישראל אלפי תינוקות שנולדו באמצעות פונדקאות. בנותיי, כמו כל אותם אלפי ילדים, יקראו יום אחד את כל אותם טורים ומחקרים מוטים, יחשפו לכל אותן טענות דמגוגיות וצבועות ויבקשו שאספר להן איך באו לעולם. אני אסתכל עליהן עם חיוך ענק ומצפון נקי ואומר להן כי הגיעו לעולם כתוצאה ממעשה נשגב של אישה מדהימה שלנצח נודה לה. אישה שהביאה להן חיים.
הכותב הוא סמנכ"ל משפחת תמוז פונדקאות

• אנשים
• טורים אישיים ובלוגים
• פונדקאות

• Facebook
• Twitter
• Email

הדיון הציבורי בפונדקאות לזוגות הומואים מתקיים בארץ בתוך הקשר לאומי-ליברלי שמנסח את הבעייה כך: יש בנמצא אמצעי הולדה כלשהו, פונדקאות, והגישה אליו איננה שיוויונית. לכם הסטרייטים יש גישה, ולנו ההומואים אין. כלומר מדובר בבעיה של אפלייה בזמינות של טכנולוגיה רפואית, בעיה של גישה למשאבים. ההקשר הזה מחמיץ היבטים חשובים של מעשה הפונדקאות.

רחם זה לא לחם

הדיון המוקסם מהשוק ה"חופשי" מניח שלכל אחת יש אפשרות לבחור מה לעשות עם הגוף שלה, וכל מי שיכול לקנות משהו הרי שעומדת לו הזכות לקנות אותו. אבל הדיון הזה מתעלם מכך שפונדקאות היא הסדר של סחר באיברים. הביצית שמגיעה מאשה אחת, והרחם שמגיע מאשה אחרת, נקנים או נשכרים משל היו דירה או לחם. אולם קנייה או השכרה של איברים איננה מסחר בטוח בתנאים הוגנים, ואין מדינה בעולם, גם לא הקפיטליסטית ביותר, שמתירה סחר באיברים. שאיבת ביציות היא פרוצדורה רפואית מסוכנת: היא מעלה משמעותית את הסיכון לסרטן עקב השימוש בהורמונים להגברת ייצור הביציות. בנוסף קיים סיכון לפציעה, דימום פנימי וסיבוכים אחרים עקב ההליך הפולשני של שאיבתן. בכך קרובה תרומת הביצית לסחר באיברים. היא מסכנת משמעותית את ה"תורמת" (שכלל אינה תורמת אלא מוכרת, ע"פ ההסדרים הנהוגים בארץ). ניתן לראות בקלות כמה שונה תהליך זה מתהליך מכירה או תרומה של זרע, בו אין סיכונים לתורם.

אלו רק דוגמאות ספורות, קצה הקרחון, של עוולות רגשיים וסיכונים בריאותיים פיזיים הכרוכים בפונדקאות שהופכים את הפונדקאות לקרובה יותר לסחר באיברים מאשר לחוזה עבודה או קניית מוצר. אם יש הצדקה להגביל את המסחר ה"חופשי" (חופשי למי?) ולשים גבולות ברורים לקפיטליזם, הרי שסחר באיברים הוא גבול שכזה. וכן, זה אומר שגם לכם, הסטרייטים, לא צריכה להיות גישה לפונדקאות.

בדם ויזע נבנה לנו גזע

מדינת ישראל היא מדינה המשדלת לילודה. את המושג "שידול לילודה" אני שואל ממחקריה פורצי הדרך של אורנה דונת (2011 ו-2017) אודות נשים שאינן מעוניינות להיות אמהות או מתחרטות על אמהותן. המחקרים חושפים בבירור כי המדינה, השוק והחברה בישראל מפעילים לחצים, מציעים פיתויים ומאיימים בסנקציות על מנת להגביר את הילודה. יש בכך התערבות בוטה באוטונומיה של נשים על גופן.

השידול והלחץ ללדת מתקיימים כלפי אוכלוסיות מסוימות: יהודיות אשכנזיות ממעמד בינוני. כלפי קבוצות אחרות מתקיימת מדיניות הפוכה, של ניסיון להגביל ילודה. קבוצות אלו כוללות יהודיות יוצאות אתיופיה, אמהות חד-הוריות מזרחיות, נשים ערביות, נשים עניות, נשים דתיות ועוד. די להזכיר את פרשת הדפו-פרוורה על-מנת להדגים כמה גזענית מדיניות שידול הילודה, ועד כמה היא נרתמת לפרויקט של "השבחת גזע", "מלחמה דמוגרפית" ו"עיצוב אוכלוסייה".

פונדקאות היא חלק מארגז הכלים להגברת הילודה שהמדינה משתמשת בו, ומעודדת את השוק להשתלב בו גם, ע"י טיפוח סוכנויות פונדקאות מסחריות. זוהי ברית בין אינטרסים צרים של קבוצה פוליטית מצומצמת לבין אינטרסים מסחריים של סוכנויות ומתווכים (וכן גם רופאים ועורכי-דין). בתוך ההקשר של שידול לילודה, פונדקאות לא נראית כמו הסדר הוגן, אלא יותר ככלי לשליטה ודיכוי כלפי אוכלוסיות חלשות, והגשמת חזונן והעשרת כיסיהן של אוכלוסיות חזקות. שוב אנו מגיעים למסקנה שבמקום לאשר פונדקאות לנו, ההומואים, יש לאסור אותה גם עליכם, הסטרייטים.

דברים שהומואים יודעים

ישנה נקודת מבט ייחודית להומואים, שאנחנו הולכים ומאבדים אותה עם כל צעד לכיוון המיינסטרים שאנחנו עושים. הברית בינינו לבין נשים פמיניסטיות היא ארוכת שנים, ויש לנו חוב פוליטי אליהן על כל המאבקים שהן עשו בשמנו ולמעננו (לדוגמא ביטול החוק האוסר על יחסי מין שלא כדרך הטבע ב1988). למעשה, קשה לדמיין את התנועה לשחרור להט"ב ללא התנועה לשחרור האישה והתובנות והשינויים החיוביים הרבים שהיא הנחילה לנו, ושהיוו את המצע עליו הקמנו את התנועה שלנו. כעת עלינו להקשיב וללמוד שוב מנשים פמיניסטיות, איך לא לקבל שכרון-כח, מכך שחלק (קטן!) מהקהילה ההומואית התברג והתברגן לתוך המיינסטרים. עלינו לזכור מאיפה באנו, את הדיכוי שחווינו ועודנו חווים, ולעולם לא להסכים לדכא נשים או אנשים אחרים.ות.

• אנשים
• טורים אישיים ובלוגים
• בג"ץ
• פונדקאות