ברשות ההגירה מדברים על ״להחזיר אותם לביתם״, אבל ברור שאין להם בית אחר ואין להם ארץ אחרת

את ביסמרק אני מכיר שנים. הוא עובד אצלי בעמדת הדגים. מפלט בעיניים עצומות. את שרון ובת׳ פגשתי רק לאחרונה. שלושתם נולדו בפיליפינים וגרים בישראל. אבל ביסמרק הוא נצר לקהילה יהודית שתחילתה במאה ה-16, כאשר היהודים נמלטו מספרד. שרון ובת׳ לא. הן הגיעו לכאן בתור עובדות זרות בתחום הסיעוד. ביסמרק אזרח ישראלי, חי כאן עם אשתו, כמו כל אחד ואחת מאתנו. הן מנגד חיות עם ילדיהן, ומפחדות שהן עלולות להיות מגורשות מכאן.

המשק הישראלי נשען על עובדים זרים כבר 30 שנה. הם עובדים בכל המקצועות שהישראלים מתרחקים מהם. ענף המסעדנות מעסיק אלפי עובדים זרים ומבקשי מקלט. ענף הבניין מעסיק עובדים מכל העולם. החקלאות הישראלית, ענף התיירות, מה לא בעצם? וכמובן, ענף הסיעוד, שתלוי לחלוטין באלפי עובדות ועובדים מהפיליפינים.

יש חוקים ברורים בנוגע להעסקת עובדים זרים, אבל יש גם אנושיות בסיסית. הנשים האלו, שמטפלות בסבים ובסבתות, באבות ובאימהות שלנו, מגיעות לכאן במטרה לעבוד שנים רבות. זאת תקופה שבה מייצרים סביבת חיים, מתרגלים למקום מגורים ורוקמים קשרים – חבריים ורומנטיים. באופן הכי טבעי, והכי אנושי, לנשים האלו גם נולדים ילדים.

אפילו ממשלת ישראל הבינה את זה, וקבעה מתווה שיאפשר לילדים שנולדו בארץ, ״ילדי מהגרים שענו להגדרה 'אין לי ארץ אחרת'״, כפי שהגדיר זאת שר הפנים, לקבל כאן מעמד קבע. זה היה ב-2006. ב-2010 הממשלה שוב קבעה מתווה בנושא. הפעם – ילדים שכבר עלו לכתה א׳ יוכלו להישאר.

בשנתיים האחרונות הממשלה איבדה את האנושיות שלה. רשות ההגירה עסוקה ב״לצוד״ את אותם הילדים, כיום כבר נערים. בקיץ שעבר ניסו לגרש כמה ילדים, אולם הלחץ הציבורי מנע זאת. לפני כחודש שוב קיבלו 10 משפחות צווי גירוש, שמורים להן לעזוב את ישראל תוך 30 יום, באמצע שנת הלימודים. באמצע מגיפה כלל עולמית.

אז מה אם הם נולדו וגדלו כאן? אז מה אם הם בעצם נערים ונערות ישראלים לכל דבר? ברשות ההגירה מדברים על ״להחזיר אותם לביתם״, אבל ברור שאין להם בית אחר ואין להם ארץ אחרת. האימהות שלהן אולי לא פעלו לפי החוק היבש, אבל ברור שהחוק האנושי מחייב לאפשר לאותם נערים ונערות להישאר בישראל ולדאוג שיהיה להם מעמד חוקי שיאפשר להם ולבני משפחתם לחיות כאן בשקט.

מסעדות בסולידריות: המיזם שמסייע גם לעסקים וגם לנזקקים

אני עוסק באוכל. אוכל מקרב בני אדם מכל העולם, להבדיל מפוליטיקה, שמרחיקה אותנו אחד מהשנייה. לכן, החלטתי לעשות את מה שאני יודע הכי טוב כדי לעזור לעורר את המאבק הציבורי נגד הגירוש המיותר.

חברתי לארגון האימהות הפיליפיניות uci ולתנועת ״זזים – קהילה פועלת״, וביום ראשון הקרוב, לערב אחד, המסעדה שלי ״אייבי״תהפוך למסעדה פיליפינית. כל ההכנסות מאותו ערב יוקדשו למאבק האימהות. אז אם אתם אוהבים אוכל פיליפיני (אם לא, זה רק כי לא יצא לכם לטעום אותו עדין) או פשוט חשוב לכם לתמוך במאבק הזה, הצטרפו אלי, לבת׳, לשרון ולנערים ולנערות, ובואו נבהיר למשרד הפנים שהציבור לא מוכן לקבל גירוש ילדים.

פופ אפ נגד הגירושיתקיים במסעדת אייבי בלינקולן 16 ביום א', בין השעות 17:30-22:30

• טור אישי
• פיליפינים
• ילדי מהגרים
• אסף דוקטור

מיד אחרי שסיימתי לצפות בסרט התיעודי "אלף חתכים" נכנסתי לאינטרנט לבדוק מה שלומה של הגיבורה האנרגטית וחסרת המורא שלו, שכבשה את ליבי. גיליתי שלפני ימים ספורים הוגשה נגדה עוד תביעת דיבה, שלישית במספר, שנועדה להשתיק את המבקרת הראשית של נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה. תביעות קודמות שמתבררות עכשיו מאיימות להכניסה לכלא לשנים רבות.

מריה רסה הוכתרה ב-2018כאשת השנה של המגזין טיים, והיתה לאחוקית של ג'ורג' ואמל קלוני שהקימו את קרן TrialWatch, העוקבת אחר פעילותם של בתי משפט ככלי דיכוי ברחבי העולם. רסה בת ה-57 זכתה בכיבודים האלה בשל עבודתה ב"ראפלר", אתר החדשות שייסדה בפיליפינים עם שלוש נשים נוספות. היא והעיתונאים שעובדים אתה עושים כמיטב יכולתם לגונן על הדמוקרטיה במולדתם, מלאכה שנעשתה קשה במיוחד מאז שדוטרטה עלה לשלטון ב-2016.

כידוע, בחסות המלחמה בסמים, הוא הכריז מלחמה גם על העיתונות החופשית. כש"ראפלר" חשף שהמשטרה רוצחת ברחובות עשרות אלפי נרקומנים אביונים, ולא נוגעת בסוחרי הסמים הגדולים, דוטרטה האשים את האתר בהפצת פייק ניוז והחרים את העיתונאים שלו, שנהגו לשאול שאלות קשות. הוא גם לא חשש לאיים עליהם בפומבי כשאמר "רק בגלל שאת עיתונאית את חושבת שאת פטורה מהתנקשות".

סרטה המרתק של רמונה ס. דיאז,שמוקרן במסגרת דוקוסטרים, עוקב אחר רסה וכמה מהעיתונאים שלה בעת מערכת הבחירות של 2019, כשדוטרטה מתעתד להעצים את שליטתו בסנאט באמצעות מחיקת האופוזיציה. אחד התחומים שנחקרו על ידי "ראפלר" הוא רשת הבוטים שהופעלו בפייסבוק על מנת להפיץ שקרים ושנאה, ותרמו להערצה הרחבה שיש לנשיא הפופוליסט במולדתו.

לדבריה של רסה, הדמוקרטיה השברירית בפיליפינים משמשת חברות כמו "קיימברידג' אנליטיקה" כמקרה מבחן לפני שהן מיישמות את מה שלמדו שם על מדינות מערביות. לצד הפרופילים המזויפים, יש לדוטרטה גם ליצנית חצר, הזמרת הפופולארית מוקה אוסון, שמפיצה את משנתו ברבים. אוסון שמחה להתראיין ל"אלף חתכים", ודמותה מצמררת לא פחות מזו של מפכ"ל המשטרה רונלדו "באטו" דלה רוסה, שבהוראת הנשיא (כפי שהוא עצמו אומר) מתמודד על מקום בסנאט. גם צאצאיו של דוטרטה בין המתמודדים.

זה סרט רחב היקף ודמויות, שמגיש לצופים אנטומיה של דמוקרטיה מתפוררת מבפנים. רסה מתארת את זה כ"מוות באלף חתכים קטנים" שמחלישים את הקורבן עד שאינו יכול עוד לעמוד על רגליו. התמונה מבהילה גם משום שהמהלכים מוכרים היטב מארצות נוספות המתגדרות כדמוקרטיות.

שיטותיו של דוטרטה דומות מאוד לאלה של הנשיא האמריקאי היוצא טראמפ, ורסה דואגת להצביע על כך. "זה אירוני שאף שאחותי ואני בחרנו לגור במקומות שונים, לשתי המדינות שלנו יש אותו סוג של מנהיג", היא אומרת בעת ביקור בניו יורק. "מאצ'ואיסטים, פופוליסטים, סקסיסטים במקרה הטוב, או מיזוגנים במקרה הרע. שניהם משתמשים בזעם ובפחד כדי להפריד ולמשול. הם יצרו פוליטיקה של שנאה".

ככל שהסרט מתקדם, הוא מתמקד יותר ויותר ברסה עצמה, ונעשה אישי ומותח מאוד, משום שאנחנו חרדים לגורלה של האישה העקשנית וזעירת הקומה. בסצנה מקסימה אחותה המטופחת מנסה לשכנע אותה ללבוש שמלה ולנעול נעלי עקב לטקס של מגזין "טיים". רסה מסרבת בעוז.

אבל מה שיותר מרשים זה שאחרי מסעותיה בעולם, רסה תמיד חוזרת לפיליפינים, בידיעה שהיא עלולה להיעצר שוב. בשיחה עם אחות אחרת, שחוששת שמריה תהפוך לקדושה מעונה, עולה השאלה האם תוכל להתמודד עם מאסר ארוך כמו שחוו עיתונאים במצרים ובאירן. "מה שיעניק לנו הגנה יותר טובה זה היעדר פחד, כי הגורם הראשון הוא להפחיד אותך," עונה רסה. "הדרך היחידה לא לפחד היא להבין את התרחיש הגרוע ביותר ולאמץ אותו".

4.5 כוכבים

"אלף חתכים קטנים" זמין לצפייה באתר של דוקאביב עד ה-31.1. הסרט נרכש לשידור גם ב-yes וב-HOT8 דוקו

מחר (ב', 18.1, ב-15:00) תתקיים שיחה עם במאית הסרט רמונה ס. דיאז והעיתונאית מריה רסה, גיבורת הסרט, יחד עם רייצ'ל לאה ג'ונס, ללא עלות.להרשמה לשיחה

• ביקורת סרטים
• המסך
• דוקומנטרי
• פיליפינים
• דוקאביב

• Facebook
• Twitter
• Email

איום הגירוש של משפחות פיליפיניות המתגוררות פה שנים מעט נשכח בצל המגיפה, אך שורת ארגונים חברתיים שחברו למסעדן אסף דוקטור (אייבי) מקווים לעורר שוב את המודעות – וגם לעשות את זה בצורה טעימה. נזכיר שמדובר בצווי גירוש שניתנו למשפחות ובהן ילדים שנולדו בישראל, עם חברים פה, שמכירים בעיקר שפה ותרבות מקומית.

דוקטור והארגונים ייפתחו ב-27 בדצמבר מסעדת "פופ-אפ" במתחם של אייבי שתציע מאכלים מהמטבח הפיליפיני שפחות מוכר לחיך הישראלי. הכל כמובן במתכונת של טייק-אווי ובהתאם למגבלות הקורונה. מי שישתפו פעולה באירוע הם תנועת "זזים" וארגון UCI – united children of Israel של האימהות הפיליפיניות, שחלקן ייכנסו בעצמן למטבח המסעדה ויעבדו על המנות עם הצוות המקומי. במקבילנפתח קמפיין מימון המוניםבמטרה לתמוך במיזם כשעד כה נתרמו 72% מהיעד.

מעט רקע: ב-2010 אישרה רשות האוכלוסין וההגירה כי ילדים שנולדו בארץ לאימהות פיליפיניות ומתחילים בדיוק כיתה א׳ לא יגורשו מישראל. מאז חלק מהמשפחות שלא ענו לקריטריונים עזבו, אולם נשארו בישראל משפחות שלא ענו במדויק על התנאים שנקבעו לפני עשור. ב-2018 החלה רשות ההגירה במבצע לגרש את המשפחות האלה, למרות שבעקבות הזמן שעבר אותם נערים ונערות כבר עונים על התנאים להישאר בישראל עם משפחתם, כלומר המשיכו ללמוד במסגרות מקומיות.

כאמור, מדובר בילדים שנולדו בארץ והם ישראלים לכל דבר, מדברים עברית, הולכים לשבט הצופים וחלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי של תל אביב. על כן הגירוש השרירותי הוביל בשנה שעברה למאבק ציבורי, לצד המאבק המשפטי שהמשפחות מנהלות. בעקבות זאת הושהו הגירושים. אולם בחודשיים האחרונים החלו להגיע בשנית צווי גירוש לאימהות פיליפיניות ולילדיהן.

פרויקט צילום מיוחד: אומרים לא לגירוש ילדים ישראלים

בתקופת הקורונה ההפגנות הפכו ליותר מורכבות ונדרשו דרכים יצירתיות כדי להביא את הנושא לסדר היום. כך חברו שני הארגונים לשף דוקטור במטרה להכיר לקהל הישראלי את המטבח הפיליפיני. התוצאה: תפריט פיליפיני למהדרין שיוצע לכל דורש בסוף החודש.

אסף מספר לנו כי התפריט הפיליפיני אמנם חדש לו, אך הוא מודע לגל חדש של עניין ופופולריות שלו בארה"ב. בהתאם לדוקטרינה הקולינרית של דוקטור ומסעדותיו, התפריט בנוי מחומרי גלם מקומיים וכן מעצות וידע של האימהות הפיליפיניות שהכירו לו את סודות המטבח שלהן. כל ההכנסות מהערב: קודש למאבק נגד הגירוש.

ועכשיו נעבור לחלק הטעים: בתפריט אתם צפויים להיפגש במנות כגון – אורז מטוגן עם סרטנים טריים ושום, או מרק פארס מסורתי של אוסובוקו בקר, תירס, כרוב, אטריות אורז ותיבול אניס עוצמתי. עוד יוגשו: ספירנג רולס טריים או מטוגנים עם רוטב לפי מיטב המסורת הפיליפינית ולקינוח – רייס קייק עם קוקוס וחלב מרוכז או לצ׳ה פלאן – קרם קרמל פיליפיני.

שרון, אחת האימהות שפעילות בארגון סיפרה שזו הזדמנות טובה להנגיש לקהל הישראלי, שהיא וחברותיה מרגישות חלק ממנו, את הטעם של מטבח ילדותן ואת האוכל שהן אוהבות ומכירות. עוד סיפרה שבימים אלה הן נאבקות בכל זירה אפשרית, מגיעות לדיונים בכנסת ונחושות להפוך את ההחלטה על פיה.

פופ-אפ פיליפיני באייבי נגד הגירוש: ב-27 בדצמבר, במסעדת אייבי ברחוב לינקולן 16.

• אוכלים שותים
• אסף דוקטור
• פיליפינים
• אקטיביזם
• אוכל אסייתי

• Facebook
• Twitter
• Email

לאחר גל מעצרים מחריד בחודשי הקיץ, נדמה היה שרשות ההגירה והאוכלוסין שחררה מעט את ילדי הזרים בתל אביב מאימת המעצר, הכליאה והגירוש מישראל בשבועות האחרונים. ואז הגיע השבוע הנוכחי.

בתחילת השבוע נעצר ונכלא ראלף (הראל) לורן, בן 10, תלמיד כיתה ה' בבית הספר ביאליק-רוגוזין וחניך הצופים בשבט איתן והוא מוחזק מאז עם אמו בכלא גבעון. הבוקר (רביעי) נעצרה גנה מריאן, בת 13, תלמידת כיתה ז' בגימנסיה הרצליה, ונלקחה אף היא עם אמה למעצר בכלא גבעון בכוונה לגרשן מישראל. שניהם ילידי ישראל, מיותר כמעט לציין.

ממטה המאבק של הורי בית הספר בלפור נמסר כי "מנהל גימנסיה הרצליה, ד"ר זאב דגני, הגיע יחד עם מורותיה של גנה למתקן ההגירה בבית דגן, מיד כשנודע להם על מעצרה, על מנת למחות על המעצר ולקרוא לשיחרורן המיידי. מדובר בהחרפה חמורה מטעם רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד הפנים, במטרה לנצל תקופה בה יש רק ממשלת מעבר זמנית, על מנת לקדם אינטרסים זרים, שאינם עומדים בקנה אחד עם המדיניות שנהגה משך שנים ועד יולי 2019, לפיה אין מגרשים תלמידים בזמן שנת הלימודים".

ההורים הפעילים במאבק נגד גירוש הילדים הישראלים שוקלים כעת את החרפת המאבק וצפויים לצאת להפגין כבר מחר ב-09:15 בכניסה לכלא גבעון. הנחת העבודה הייתה שרשות האוכלוסין תחדל מציד הילדים כל עוד עתידה של הממשלה הבאה מעורפל, אך שני המעצרים השבוע הוכיחו שבמשרדי הרשות החליטו כנראה לקבוע עובדות בשטח ולא להמתין להתפתחויות הפוליטיות.

סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו, ציפי ברנד, אמרה בתגובה: "המצב הזה חייב להיפסק מיד. הורי וילדי העיר תל אביב-יפו לא יסכימו לחטיפת ילדים, חברים לכיתה, בדרכם בבוקר לבית הספר. אנחנו לא נשב בשקט לנוכח מעצרם של שני ילדים תלמידי העיר באמצע שנת הלימודים השבוע והעמדתם לגירוש".

• הבועה
• פליטים
• ילדי מהגרים
• ילדי עובדים זרים
• גימנסיה הרצליה
• זאב דגני
• בתי ספר בתל אביב
• פיליפינים