1. שוק הכרמל

הבית. המקום שבו הזמן נעצר ואני יכול להיזכר בסבא שלי הולך בשקט בין הבסטות, בוחר פירות טריים ומדבר עם הסוחרים. להתעדכן בדעת הקהל שמחוץ לבועה שלי ולהתחבר לריחות ולזכרונות של העיר כמו שהייתה כשהיינו ילדים.

שוק הכרמל (צילום: דין אהרוני רולנד)

2. קולנוע עדן

הקולנוע העתיק שאבא שלי ישב עם החברים שלו וראו סרטים בחוץ. לעמוד ממול ולשמוע בזכרונות את הסיפורים שלהם על תל אביב של פעם, עם הדיונות בין העיר ליפו והפרדסים בצפון. עם הקהילה שנפגשת בקולנוע וכולם מכירים את כולם. והתקווה לראות שם פעם אחרונה סרט מוקרן על הקיר הגדול.
לילינבלום 2

קולנוע עדן (צילום: דין אהרוני רולנד)

3. עלמה ביץ'

היתרון של תל אביב זה שאתה יכול, בכל רגע נתון, לשים מכנסיים קצרים ולהפוך לתייר. קפיצה קטנה לים ואתה כבר לא בעיר. חוף עלמה משלב בין גולשים, לכלבים, הורים צעירים עם ילדים, ומסיבה שמחה כל יום שישי. אם לא בא חל הדשא שמעליו הוא נקודת המנוחה האולטימטיבית בעיר.

מרגריטה בעלמה ביץ' (צילום: מאנטה ריי)

4. שמואל

מפלט של יום שישי. אוכל פשוט וטעים, אוירה כיפית ורגועה, וכמובן שמואליק, שישמח להרים צ'ייסר עם כל מי שמוכן ולצחוק על כל דבר.
שוק הכרמל, רבי מאיר 42

הפיתה-קבב של שמואל. צילום: אנטולי מיכאלו

5. ברבוסה

הפינה שלי רחוק מהעולם. בפלורנטין תל אביב נעלמת ומתחיל הדרום האמיתי של העיר. בין כל הבניינים מסתתרת פינה קטנה שבה אפשר לשתות קפה של בוקר ולפגוש אנשים לפני שהרעש של יום חדש מתחיל.
אברבנאל 45

יוסי בלוך הואבמאי ויוצר דוקומנטרי ("איוון האיום" בנטפליקס, 2019; "סיליקון ואלי" 2013). בימים אלה הוא מציג את תערוכת היחיד "לונג שוט",מיצב קולנועי-אמנותי אודות מקרה אלאור אזריה. המעבדה לאמנות, הרצל 119. עד ה-17.12; שישי ושבת, 11:00-14:00

• העיר שלי
• שמואל
• קולנוע עדן
• עלמה ביץ'
• שוק הכרמל

מה שחסר לנו בתל אביב זה בניינים רדופי רוחות רפאים. עכשיו כשהעיר אימצה את האלווין באופן כמעט רשמי, וילדים מחופשים עם סלסלות ממתקים אינם מחזה נדיר ברחובותיה בסוף אוקטובר, כואב מתמיד חסרונם של בתים רדופים, נטושים ומלחיצים, שהאגדות מספרות על קולות מקפיאי דם שבוקעים מתוכם בלילות של ירח מלא.

הבעיה המרכזית היא שבתל אביב של משבר הדיור, כל בית נטוש הוא זהב נדל"ני שהופך בזריזות לפרויקט קבלני מניב עוד לפני שרוחות הרפאים מבינות בכלל מה קורה. חשבתם שלכם אין איפה לגור? מה יגידו רוחות הרפאים של השוק הסיטונאי שצריכות לרדוף עכשיו את קניון TLV? ראיתם כמה עולה שם סדין? ברוח הצדק החברתי ולכבוד ליל כל הקדושים, החלטנו לדאוג לרווחתן של הישויות האקטופלזמטיות בעיר עם רשימת המקומות שהכי כדאי לרדוף בתל אביב. אל תשכחו את זה כשאתם הולכים לקלפי.

בניינים נטושים? הצחקתם. תל אביב מקריפה (צילום: שאטרסטוק)

קולנוע עדן

מה זה:המבנה היפהפה של קולנוע עדן הישן ברחוב לילינבלום פינת פינס
למה כדאי:הבניין הנוכחי קיים כבר 95 שנה, קולנוע עדן פעל מקום מאז 1914 (אז עדיין ראינוע), וספק אם יש בניין נטוש ותיק יותר בעיר. למצבו הנוכחי הוא הידרדר מאז שבנק לאומי השתלט עליו ב-1974, סגר את הקולנוע ופירק אותו כדי להקים מגרש חנייה לעובדיו בין חומות המבנה. אחר כך נמכר ליזם נדל"ן שנכשל בניסיונו להקים על חורבותיו המשומרות מלון בוטיק, ומאז הוא משמש אטרקציה לעכברושים של שכונת נוה צדק
רוחות שהיינו שמחים לראות:גרטה גרבו. אין לנו מושג מה יש לה לחפש דווקא בנוה צדק מכל העולם, אבל ראינוע זה ראינוע.

הבניין הכי נטוש בעיר. קולנוע עדן (צילום: דין אהרוני רולנד)

התחנה המרכזית

מה זה:המפגע העירוני הגדול ביותר בעולם
למה כדאי:הניהול הכושל והתמוה של משבר התחנה המרכזית בידי מרב מיכאלי ורון חולדאי, מוביל לכך שהיא תהיה איתנו עוד כמה שנים לפחות ותמשיך לזהם את העיר בנוכחותה. מצבה העגום עד מחליא של התחנה עצמה, בקומות הנידחות ובפינות הנסתרות שלה, משווה לה גם כך חזות של סרט אימה דל תקציב ופוטנציאל נדל"ני משובח לישויות מהעולם שמעבר, והאמת האירונית היא שבשלב זה רוחות רפאים רק יוסיפו לה קצת חיים.
רוחות שהיינו שמחים לראות:תושבי השכונות הסמוכות בדרום תל אביב חשופים כבר עשורים לזיהום אוויר קשה, ורבים מהם נפטרו ממחלות הקשורות לזיהום האוויר הזה. זאת תהיה נקמה שמוגשת קרה מאוד.

פחד ותיעוב וזיהום. התחנה המרכזית (צילום: בן קלמר)

בית הקברות טרומפלדור

מה זה:בית הקברות העירוני הישן ועתיר הסלבז המתים
למה כדאי:זה פאקינג בית קברות, מה לא ברור. כל מי שביקר כאן פעם בלילה – ואם לא ביקרתם כאן בלילה איזה מין תל אביבים אתם – מבין מיד איזה כר מרעה רומנטי זה לפעילות אנרגטית פראנורמלית. אווירה של קלאסיקה.
רוחות שהיינו שמחים לראות:אריק אינשטיין ושאול טשרניחובסקי משתכרים ומפריעים לסמי עופר לישון. כן גם רוחות של טייקונים רוצות לישון, היפים מסריחים!

מה נסגר עם הרוחות בעיר הזאת. בית קברות טרומפלדור (צילום: שאטרסטוק)

הפיל בדיזנגוף סנטר

מה זה:פיל עצום על אחד מגשרי המעבר בדיזנגוף סנטר שמישבנו בוקעת מגלשה
למה כדאי:חשבתם שמערת העטלפים של הסנטר קצת מקריפה? צחקתם מהבדיחה שסיפרתם לעצמכם על רוחות רפאים שעדיין מחפשות את היציאה מהסנטר? אתם תפסיקו לצחוק כשתיכנסו לתוך הפיל אליו שולחים מיטב הורי העיר את ילדיהם. מקום אפל.
רוחות שהיינו שמחים לראות:שמואל פלאטו-שרון ז"ל, ממייסדי דיזנגוף סנטר, הוא המועמד המושלם לרדוף את הפיל ולשחק עם הפעוטות שנקלעו למקום. לא מתוקה אל תעברי דרך הדוד הנחמד זה לא נעים לו.

כיכר אתרים

מה זה:עוד אסון תכנוני שהכה בתל אביב בשנות השבעים והפך מאז למפגע סביבתי
למה כדאי:לא כדאי בכלל. רוחות רפאים אוהבות לרדוף מקומות נטושים, אבל יש גבול אפילו לכמה שהן מוכנות לסבול. מי שביקר במבנה הקולוסיאום במסגרת סיור על חייהן של עובדות המין במועדון החשפנות שפעל במקום, יודע גם שמקום לא חייב רוחות רפאים כדי להרגיש רדוף.
רוחות שהיינו שמחים לראות:בריזה מהים. אחרי שיורידו את הכיכר ויפתחו את שדרות בן גוריון אל החוף.

רדוף גם בלי רוחות רפאים. תערוכת 'לא תרצח' סמוך לבניין הקולוסאום בכיכר אתרים (צילום: גלריה 3X3)

הבלוק

מה זה:המועדון של כל המועדונים, הבית של כל הקלאברים, שהלך לעולמו בטרם עת לפני כחודשיים
למה כדאי:הבלוק לא השאיר חלל רק בלב שלנו, אלא גם הותיר אחריו חלל חשוך ועצום בפאתי התחנה המרכזית על סלמה שנראה כמו מקום מרבץ אידיאלי לרוחות רפאים שיודעות איך לחגוג.
רוחות שהיינו שמחים לראות:די.ג'יי פרנקי נאקלז המנוח מרים את כל הקלאברים המתים שהכרנו. עולה לנו רק מלחשוב על זה.

רוחות הרפאים של הסצנה. מועדון הבלוק ז"ל (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק blockclubtlv)

מוזיאון האצ"ל

מה זה:מוזיאון האצ"ל בתש"ח הוא שמו המלא, והוא מנציח את לוחמי האצ"ל שנפלו בהגנה על העיר
למה כדאי:לוקיישן מושלם בפארק צ'רלס קלור בשורה הראשונה אל הים, מבנה שהוא קופסה שחורה הבוקעת מתוך הריסות בית ערבי, מטען פוליטי ולאומי לא מבוטל, מחיקת שכונת מנשייה, הקרב על יפו, רוחות מן העבר. יש כאן הכל.
רוחות שהיינו שמחים לראות:מנחם בגין. למה לא. בטח תהיה שיחה מעניינת.

רוחות מן העבר. מדשאת מוזיאון האצ"ל (צילום: דרור ליברמן)

סמטת עכו בנווה שאנן

מה זה:המקום הכי נמוך ושבור בתל אביב
למה כדאי:הרחוב משמש כמקום המרבץ הקבוע של רוחות רפאים בדמות בני אדם נפגעי סמים, מרבית תושבי הסביבה נמנעים ממנו כמיטב יכולתם, ואף אחד לא ישים לב לכמה רוחות רפאים אמיתיות שיעברו לגור בו. הקאבר המושלם. יתכן שאז הוא גם איכשהו יהיהפחותמקריפ ומבעית.
רוחות שהיינו שמחים לראות:זאת סמטה שלא תשמחו לפגוש בה אף אחד, סמכו עלינו.

רוחות רפאים לא יזיקו פה. נוה שאנן (צילום: טלי מאייר)

כיכר רבין

מה זה:כיכר העיר הגדולה למרגלות בניין העירייה
למה כדאי:הכיכר ההיסטורית בדרך כלל נטושה לחלוטין (למעט האזור החביב של הבריכה האקולוגית ז"ל), וזה עוד לפני עבודות הרכבת הקלה שהשתלטו עליה והפקיעו אותה מהציבור. יש לה את האנרגיה הזאת של מקום שקרה בו דבר נורא (משהו עם ה-4.11, לא?), הפסל הקודר והמונומנטלי של תומרקין לא עוזר לווייב, וכעת היא עומדת עזובה ומנותקת ובשלה לחלוטין לפולטרגייסט שלה.
רוחות שהיינו שמחים לראות:מספרים שבלילות סחופי רוחות אפשר לשמוע בכיכר המהום עמום של קול בס גברי ועגמומי מפזם לעצמו את "שיר לשלום". אבל זה לא רבין, סתם איזה רוח זבלה שבאה להטריל.

מקום די מקריפ גם באור יום ובלי עבודות רק"ל. כיכר רבין (צילום: ShutterStock)

• ❤ תל אביב
• האלווין
• פחד
• רוחות רפאים
• קולנוע עדן
• תחנה מרכזית תל אביב
• בית הקברות טרומפלדור
• כיכר אתרים
• דיזנגוף סנטר
• הבלוק
• פארק צ'ארלס קלור
• כיכר רבין
• נווה שאנן

• Facebook
• Twitter
• Email

הדולפינריום

זה נשמע היום דמיוני, אבל בשנות ה־80 התגשם חזונו של איש העסקים צבי עפרון, שהקים בין הטיילת לפארק צ'רלס קלור מתחם מסחרי ובידורי בקנה מידה עולמי, שבו גם שחו דולפינים. עפרון הצליח לגייס לפרויקט שלו קבוצת משקיעים יהודים מרחבי העולם, שהחכירו את השטח העצום של 18 הדונמים ממינהל מקרקעי ישראל, ושיכנו במקום דולפינים, כרישים ודגים שנלכדו באזור סיני, או יובאו מארצות הברית ומאוסטריה. 1,200 צופים שהיו מוכנים להיפרד מ־400 שקלים היו מגיעים בכל פעם לצפות בדולפינים, שנקראו על שמם של כדורסלני מכבי תל אביב, מבעד לזכוכית מיוחדת. ב־1985, חמש שנים אחרי שנפתח – דעך המקום, החליף בעלים, ובסופו של דבר נסגר. תחילה הועברו הדולפינים ללונה פארק, שם חלקם מתו, וחלקם הוחזרו לארצות הברית, שם מתו גם הם. ניסיונות חוזרים לפתוח את המקום לא צלחו, ולאורך השנים התיישבו בו כמה מהמועדונים המובילים בעיר, בהם הפאצ'ה והדולפי, שביוני 2001 היה זירת פיגוע מחריד, שבו נהרגו 21 מבלים צעירים. מאז הוא עומד ריק ונטוש. לפני כשנתיים נמכר המתחם עבור מאות מיליוני ש"ח לאנשי עסקים. במקום ייבנה מרכז ספורט ימי ובתמורה יקבלו בעלי הקרקע את האפשרות לבנות מגדלים בשטח שמעבר לכביש, לכיוון מזרחה.

הדוליפנריום (צילום: דין אהרוני רולנד)

עוד כתבות שיעניינו אותך:
למה הפך פתאום אהוד ברק להיפסטר תל אביבי?
פרויקט סיפורי הסקס הגדול של Time Out
"השורף": הכירו את הסם החדש שחורך את תל אביב

אלנבי 58

המועדון שהיה לספינת הדגל של סצינת הלילה התל אביבית בשיא כוחה, והיום לא נותר ממנו זכר, חוץ מגוש בטון ענק ואטום. ב־1994 הקימו אושיות הלילה אורי שטרק, רל נדל וניצן לב-צור על חורבותיו של קולנוע אלנבי את מועדון העל התל אביבי, שמסיבות הטראנס, הדאנס וההאוס שנערכו בו מדי יום חמישי היו ה־מקום להיות בו בתל אביב, עוד יותר מהבלוק של היום, למשל. הדי.ג'ייז הכי חמים של התקופה בעולם, כולל וסאשה, היו מגיעים לתקלט במקום שהקים את "אומת הדאנס", לצדם של הרדיזנטים שהיו השמות הכי גדולים בסצינה הישראלית. בשנת 2000, כחלק ממדיניות העירייה בזמנו לדחוק את אזורי הבילוי ממרכז העיר ולצד דעיכה טבעית של הסצינה, נסגר המועדון, והיזמים פתחו במקומו את ה־TLV המוכר בנמל תל אביב. המבנה נותר נטוש עד היום, ובשנה שעברה רכשו אותו יזמי נדל"ן ממרוקו, ששואפים להרוס את המקום כדי לבנות בו בניין מגורים, תוך שחזור של החזית שלו.

אלנבי 58 (צילום: דין אהרוני רולנד)

קולנוע עדן

היום נותרה בו רק חזית ורודה, מיוחדת ונטושה שמאחוריה מגרש מוזנח, אבל לפני כמאה שנה פעל בלילינבלום 2־4 בית הקולנוע הראשון בתל אביב, ואחד ממוסדות התרבות החשובים בעיר הצעירה ובארץ כולה. ראש העיר דיזנגוף והיזם מרדכי וייסר עמדו מאחורי הקמת הקולנוע, ולשם כך רכשו מכונת הקרנה מאלכסנדריה (משם גם הגיעו הסרטים בתחילת הדרך), ובנו אולם בן 800 מקומות, שבימיו הראשונים היה מלא עד אפס מקום, והיווה מוקד עלייה לרגל. בהמשך גם נבנה בו אולם קיץ, שבו הוקרנו סרטים תחת כיפת השמיים. 60 שנה אחרי שנבנה, החל ציבור המבקרים להדיר את רגליו מהקולנוע לטובת אולמות חדישים יותר, ובעליו החליטו למכור אותו לבנק לאומי, שהתחייב לשמר אותו ולהנציח את הקולנוע הישראלי. הסצנה המקומית אמנם חווה רנסנס בימים אלה, אבל ספק אם זה בזכות קולנוע עדן, שהבנק לא עמד בהתחייבותו וננטש, כך שכל שנותר במקום הוא השלט, וכן קופות הזיהוי. לפני כשנה פורסם על מהלכים להוספת קומות על גבי המבנה ולהפוך אותו למלון יוקרה, כמו שקרה לבתי קולנוע רבים במרכז העיר.

קולנוע עדן (צילום: דין אהרוני רולנד)

מתחם מפעל "המגן"

מרחק יריקה ממגדלי עזריאלי, על דרך השלום בגבול עם גבעתיים, שוכן מבנה שהיה בעבר מפעל לייצור נשק של התעשייה הצבאית, בשם "המגן". החל מ־1950 ועד ל־1996 הוא פעל ברציפות, ובין היתר ייצר כמויות של ה"עוזי" המיתולוגי. כיום השטח העצום בן 44 הדונמים מיותם, אבל זה לא אומר שהוא לא ממשיך להשפיע על העיר. לאחר שנסגר, פורסם דוח מקיף שקבע כי הקרקע באזור רוויה במתכות מסוכנות, ושמי התהום מתחת למפעל רעילים ונגועים בכימיקלים – תוצאה של העבודות התעשייתיות במקום. בשנה שעברה, כדי למנוע התפשטות של הזיהום, החלה חברת נת"ע, שכידוע סוללת באזור את הרכבת הקלה, בשאיבת המים מהמקום. מי שכן נהנים ממנו הם אמני גרפיטי תל אביביים, שהפכו את המתחם לגלריה מאולתרת. את המפעל מקיף שדה בור ענק, שהתיכוניסטים האמיצים של נחלת יצחק והסביבה מנצלים לטובת מדורות ל"ג בעומר, ולא רק.

מפעל המגן הנטוש (צילום: שלומי יוסף)

בית המכס

המבנה הגדול והמוזר ששוכן במזלג של תחילת רחוב הרכבת הוקם ב־1920, ושימש כחלק מתחנת הרכבת "תל אביב" בתקופת המנדט הבריטי ועד ל־1970. עם השנים התברר שמיקומה של התחנה מקשה על תנועת כלי הרכב באזור, ועל כן שונה תוואי הרכבת לזה הקיים, לתוואי המקביל לנחל איילון, כך שלא יפריע עוד לתנועה בדרך פתח תקווה. התחנה נהרסה, לבד מבית המכס, ששימש את הפקידים לבדוק את הסחורות שהגיעו ברכבת. הבניין בן הקומה הבודדת ושעל ראשו גג רעפים, היה נטוש במשך שנים, ולבסוף הוכרז כמבנה לשימור. כיום הוא משמש כמחסן עבור משטרת ישראל. לא בדיוק מקום הגיוני למחסן גדול של המשטרה. לא בדיוק שימור הולם לבניין מיוחד והיסטורי.

בית המכס

בית הכנסת מושב זקנים

במרכז רחוב אלנבי שוכן בית הכנסת, השייך לבית האבות שנושא את אותו השם. המבנה שהוקם ב־1926 תוכנן בסגנון האקלקטי, והוא מרשים במיוחד. בתוך בית הכנסת נבנה משקוף מפואר שעליו חקוקות המילים "אל תשליכני לעת זקנה", כתובת שאין מתאימה ממנה למקום. בית הכנסת הוא חלק מקומפלקס של דירות שיועדו לזקני שארית הפליטה של יהודי אירופה, רובם רווקים ואלמנים ממוצא פולני ורומני. בעבר היה בית הכנסת שוקק, אך עם השנים האוכלוסייה המבוגרת באזור התחלפה בצעירים שמצאו פחות ופחות עניין בבית הכנסת. כיום קשה לחלוף באלנבי ולדמיין שבעבר עמד כאן בית כנסת פעיל. הוא מלא בגרפיטי, מגודר בשער וסגור בשרשרת ובמנעול. המבנה מיועד אמנם לשימור מחמיר שמונע את הריסתו, אך לא את הזנחתו.

בית הכנסת מושב זקנים (צילום: שאולה הייטנר)

שוק העלייה

על שטחו של מה שהיה בעבר "בית הספר לחקלאות ומשק בית" שנועד עבור פועלות, נבנה בשנת 1939 שוק העלייה, שוק מודרני וחדיש, כאלטרנטיבה לשוק הכרמל ולשוק בצלאל. מחלקת התכנון של העירייה בנתה שוק שהיה אז דוגמה ומופת לאדריכלות המקומית, עם חללים פנימיים שאיפשרו חלוקה לדוכנים בתוך השוק, ומבנה קדמי שפנה לרחוב העלייה, ומאחוריו חצר פנימית ובו שוק סיטונאי לממכר בשר וביצים. במרתפי השוק שכנו משחטות לעופות, שהיו למפגע תברואתי של ממש, והיו אחת הסיבות שהשוק נסגר לבסוף ב־1981, ומאז ננטש. בשנים האחרונות עמלה העירייה על הריסת המבנה הישן, כדי להשתמש בקרקע לבנייני מגורים יוקרתיים. איפה שפעם ערפו לתרנגולת את הראש, יחנו בקרוב לפי הפרסומים עברי לידר ומירי מסיקה.

שוק העלייה (צילום: ד"ר אבישי טייכר)

[interaction id="59a299e810b9cdab1f1c7652"]

• שוק העלייה
• אלנבי 58
• קולנוע עדן
• דולפינריום
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

בית רוקח (שמעון רוקח 36, נווה צדק)

בשכונת נווה צדק מסתובבים כמה סיפורי אהבה הכוללים רופאים מהוללים שמגיעים "לטפל" בנערות המקומיות. אחד הסיפורים התרחש בביתו הגדול והמרשים של שמעון רוקח, ממקימי השכונה. חנה רוקח, בתו, התאהבה ברופא לאון מג'רו בטיפול שכנראה לא כלול בביטוח המשלים שלכם, והדבר הוביל לחתונה. המשפחה הייתה נגד, אבל כנראה האהבה מנצחת הכל. האמנית לאה מג'רו מינץ היא פרי סיפור האהבה, והיא מתגוררת בבית רוקח, שאותו הפכה למוזיאון המספר את סיפור נווה צדק ואת סיפור המשפחה.

בית רוקח. צילום: אבישי טייכר

אנדרומדה

המיתולוגיה היוונית מספרת על מפלצת ים איומה ששכנה לחופי יפו ונשנשה ספינות סתם בשביל הכיף. אנשי העיר החליטו להקריב למפלצת את אנדרומדה, היפה בבנות יפו, וקשרו אותה באכזריות לסלע מול החוף בתקווה שזה איכשהו יעזור. מי שנקלע לעזרתה היה אהובה פרסאוס, שהגיע בדיוק בזמן עם קלשון וסוס מכונף כדי להביס את המפלצת. לכו תמצאו מישהו שיבוא היום עם קלשון.

סלע אנדרומדה. צילום: ליאור קפלן

גן העצמאות

הרבה לפני שגריינדר נכנס אל חיינו, בשביל למצוא אהבה (או לפחות מין מזדמן) לא הייתה ברירה אלא לצאת מהבית. גן העצמאות, מוקד הקרוזינג הגאה המיתולוגי של תל אביב, אירח במשך שנים אינספור גברים לשיטוט לילי ולחיפושים אחר אהבה בפוטנציה. נמרוד, גיבור "גן העצים המתים" מאת יוסי אבני, הגיע גם הוא לשם תוך שהוא מתווך את חוויית היציאה מהארון לישראל של 1995, ועל הדרך חושף את העולם הבודד והכאוב מאחורי הדגל הצבעוני.

גן העיר

פאן פאקט על קניון גן העיר, ליד בניין העירייה – המקום נבנה על מה שהיה גן החיות של תל אביב. מאיר שלו מביא בספרו "יונה ונער" (2006) את סיפור האהבה בין "הילדה" ו"התינוק", אשר מגדלים בשובך שבגן החיות העירוני יוני דואר עבור ארגון ההגנה, אי אז בימים הקשים של מלחמת 1948. רומנטיקה עם קוקו וסרפן.

גן החיות בתל אביב. צילום: לע"מ

בית שאול טשרניחובסקי (אחד העם 89)

לשאול טשרניחובסקי, אחד המשוררים החשובים שפעלו אי פעם בעיר, היה קראש לא קטן. חיזור לא מוצלח במיוחד אחרי עלמה צעירה בשם רחל רוזנשטיין הוביל אותו לכתוב סדרה של מכתבי אהבה, פואמות, שירים וסיפורים במטרה לשבות את לבה. העובדה שרחל התחתנה לא הפריעה לו להמשיך לכתוב לה, בין השאר את "שירים לאילאיל", אחת היצירות המפורסמות שלו.

בית טשרניחובסקי. צילום: בן קלמר

בית עגנון (רוקח 2, נווה צדק)

העובדה שאתה ש"י עגנון לא מונעת ממך מלהתמודד עם שיברון לב. מחלון עליית הגג שהשכיר ממשפחת אבולעפיה היהודית בנווה צדק, השקיף עגנון לחדרה של מרגלית, נכדתו של הרב אהרון שלוש המפורסם. עגנון התאהב בה מיד, אך נתקל בהתנגדות עזה של משפחת שלוש, שראתה בו לא יותר מכלומניק שמשתעשע בכתיבה. אותו כלומניק זכה בשנת 1966 בפרס נובל לספרות. רק אומרים.

בית נתן אלתרמן (שדרות נורדאו 30)

המשורר והמחזאי נתן אלתרמן התגורר בבית זה עם אשתו השחקנית רחל מרכוס ובתו המשוררת תרצה אתר עד יום מותו. זה לא הפריע לו (ובאופן מפתיע גם לא לאשתו) לנהל רומן עם הציירת צילה בינדר, שאפילו איירה כמה מספריו. חושבים שאתם המצאתם את היחסים הפתוחים?

בית אלתרמן. צילום: בן קלמר

בית ביאליק (ביאליק 22)

מערכות יחסים לוהטות (או סתם מתוסבכות) הן כנראה עניין שבשגרה אם אתה משורר או סופר. גם למשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק היה רומן סודי וסוער במיוחד עם הציירת והסופרת אירה יאן בזמן ששניהם היו נשואים. יאן אפילו עזבה את בעלה ועלתה לבדה לארץ בתקווה שביאליק יבוא בעקבותיה, אך הוא חטף רגליים קרות, ניתק איתה את הקשר ושמר בשושו על הקשר הרומנטי ביניהם.

חיפוש לוקיישנים לא תיארתי למצוא כזה דבר מרקש במרכז תל אביב . ביאליק ידע זאת לפנינו , מעוניינת לגור פה . #לעד

A photo posted by SaAr Nave (@saar_nave) onJul 13, 2015 at 2:31am PDT

קולנוע עדן (לילינבלום 2־4, נווה צדק)

סרט הקאלט "אלכס חולה אהבה" הוא כולו נוסטלגיה רומנטית אחת גדולה לתל אביב של שנות ה־50. בקולנוע עדן, בית הקולנוע הראשון של תל אביב, אלכס ומוטקה יוצאים להתחיל עם כמה בנות "על הכיפכפאק", אבל כמו לא מעט גברים מאוהבים בכתבה הזאת, זה לא בדיוק מצליח להם. הסצנה מסמלת אהבות ראשונות עבור דור שלם של מתבגרים תל אביבים. תשאלו את אבא, הוא יסביר לכם.

קולנוע עדן. צילום מסך מיוטיוב

בית משפחת אבו שדיד (לבונטין 16)

אחד מסיפורי האהבה שהלחיצו במיוחד את היישוב היהודי לפני יותר מ־100 שנה היה הרומן של איתמר בן אב"י, בנו של מחיה השפה העברית אליעזר בן יהודה, ולאה אבו שדיד, בת למשפחה מוגרבית עשירה. במשפחתה של לאה התנגדו לנישואים בין השניים, אך לאחר שאיתמר פרסם שיר התאבדות בשם "אקדחי" וחצי מארץ ישראל נכנסה לסטרס רציני, המשפחה הבינה את המסר ואפשרה את החתונה המרגשת.

בית אבושדיד

סייעו בהכנת הכתבה: דורי מנור, משורר ומתרגם, עורך הספר "נפלאתה: אנתולוגיה של שירה להט"בית"; רעות רז בירן, מורת דרך מוסמכת ומדריכת הסיור "סיפורי אהבה בנווה צדק"; הניה מליכסון, חוקרת תל אביב

• מיוחדים
• גן העיר
• סיפורי אהבה היסטוריים
• אהבנו: שאלות עכשוויות על אהבה וזוגיות
• ט"ו באב 2016
• קולנוע עדן
• נתן אלתרמן
• אליעזר בן יהודה
• גן העצמאות
• שמעון רוקח

• Facebook
• Twitter
• Email

בשנות ה־20 של המאה הקודמת היו קולנוע עדן והקיוסק שמולו ברחוב לילינבלום הדבר הכי חם בעיר. מאז עברו הרבה בורגנים בנווה צדק, והמבנים נשכחו והוזנחו. לא עוד. בקרוב יזכו שניהם בחיים חדשים. עדן היה בית הקולנוע הראשון בתל אביב ועמד נטוש במשך שנים רבות. המבנה מצוי כיום בבעלותה של קבוצת נווה צדק, שמתכננת להקים במקום מלון יוקרתי. בימים אלה מתנהל דיון מול צוותי התכנון בעירייה לשם גיבוש תוכנית לשימור המבנה ההיסטורי וקביעת גובה המלון ומספר החדרים. טרם ניתן היתר בנייה.

לעומת זאת, שיפוץ הקיוסק כבר כמעט הושלם, והוא צפוי לפתוח את שעריו בחודש הבא בשם Kiosk Est 1920. זהו אחד הקיוסקים הראשונים שנבנו בתל אביב והיחיד שהשתמר עד היום בצורתו המקורית. "הקונספט של המקום מתבסס על ההיסטוריה שלו", מסביר מנהל המקום בר לוי. "הוא נבנה ב־1920, בתקופה שהקיוסקים בתל אביב פרחו, ונועד לתת מענה לקהל שהגיע לקולנוע. זה היה מקום מפגש ובילוי באווירה לא מחייבת, וזה מה שאנחנו רוצים לשחזר. נקרין סרטים בשחור־לבן על הבניין ממול, נשמיע מוזיקה של פעם, יהיו ערבי קוקטיילים והעיצוב יהיה אקלקטי, כמו הסגנון של הקיוסק עצמו".

וייב הרטרו לא יפסח גם על מדי העובדים, על הריהוט ועל כלי ההגשה. מבחינת התפריט, היתרון של Kiosk Est 1920 על פני קיוסקים דומים ברוטשילד, למשל, הוא באישור שניתן להם למכור יין. גם בתחום הזה סביר להניח שסבתא שלכם תעוף, כי המשקה שיזכה לקדמת הבמה יהיה השפריץ – יין מהול בסודה שהיה אהוב על רבים בשנות הזוהר של הקיוסק, בייחוד על יוצאי רומניה. התפריט יכלול גם קפה, משקאות סחוטים, כריכים, קרואסונים, סלטים, גזוז של פעם, מלבי ועוד. בסופי שבוע יצטרפו לחגיגה גם חלות, עוגות ופיצוחים.

סביב הקיוסק תוקם רחבה שתקדם את פני הבאים למדרחוב שאמור להיבנות ברחוב. הלוגו של הקיוסק לקוח מהלוגו של הקולנוע ההיסטורי – כינור דוד. על הפרויקטים של הקיוסק והמלון העתידי אחראי משרדו של האדריכל יואב מסר, המתמחה בין השאר בפרויקטי שימור, בהם מלון נורמן, בית ספר בלפור ועוד (שימור הקיוסק: איריס הורוביץ שלוש). "אני תל אביבי שאוהב מאוד את צורת הבילוי הזו של קיוסק", מסביר מסר. "אני רואה אחריות ציבורית להציל את הקיוסק האחרון שנשאר בתל אביב כפי שהיה במקור".

• שפריץ
• Kiosk Est 1920
• קולנוע עדן
• לילינבלום
• קיוסק
• מלון
• יין
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• יואב מסר
• עירוני