>> רני בלייר אלקבץ (אתם עוקבים, כן?) הוא מגדולי יוצרי הטלוויזיה בישראל ("שבתות וחגים", "פרשת השבוע", "שביתה"), ראש בית הספר לאמנויות הקול והמסך במכללת ספיר, ועכשיו גם סופר: "עלעלים", ספר הביכורים שלו, הואאסופת סיפורים אוטוביוגרפיים יפים וכואביםעל נעוריו בקיבוץ ניר עוז, כשברקע שלהם מהדהד יום האסון וההפקרה של שבעה באוקטובר שנמצא איפשהו בעתידן של הדמויות. "לפני חצי שנה עברנו אסתר רעייתי ואני לגור ביפו, סלאמה פינת שדרות ירושלים", הוא מעדכן. "אז לא אספר על מקומות מהעיר שלי אלא יותר מהשכונה החדשה שלי, שהיא מהמקסימות בתל אביב-יפו" .

1. קפה יאפא

קפה יאפא הוא קפה וחנות ספרים מהממת ומתוקה בבעלותם של יוצר הסרטים הדוקומנטריים טוני קופטי ואיש הספרים והמורה מישל אלרהב, שהשנה גם יצרו סרט מקסים בשם"המבריחים"ביחד עם הבמאי יניב ברמן. יאפא מקום נעים וקרוב לליבי שנים רבות, כשבשנה האחרונה עם המעבר של אסתר אשתי ושלי לגור ביפו, הפך בית הקפה/חנות הספרים למקום שאני פוקד אותו לפחות אחת לשבוע.
יהודה מרגוזה 33 יפו

2. אובלומוב

חנות ספרים מתוקה בשכונת נגה.לפני כמה חודשים עברתי ליד החנות ונכנסתי להתרשם. בחנות ישבה לני, בעלת החנות, ושאלתי אותה אם אני יכול להציע לה למכור שם את ספרי "עלעלים". היא מיד הסכימה, ומאז כבר הספקתי להשתתף ביום ההולדת (שנה לפתיחת החנות) בערב קריאה שכולו הוקדש לבטלנות, כיאה למקום ששמו הוא על שמו של האציל אובלומוב, בטלן הבטלנים.
נחמה 4 יפו (שכונת נגה)

3. עמיתה

פעם בשבוע בשישי בצהריים אני מהלך לבית המאפה עמיתה לקנות כיכר לחם מאה אחוז שיפון לשבת.בית המאפה הזה הוא ממש בוטיק של מאפים. מצד אבא שלי אני הונגרי, ולא צריך להסביר את הקשר בין המוצא לעוגות ומאפים, אבל כבר די נגמלתי ואני מאוד נזהר לאכול כמה שפחות פחמימות וכמה שפחות גלוטן. אבל המקום הזה… אני נכנס אליו לא רק כדי לקנות לחם שיפון מאה אחוז טעים להפליא, אלא גם לגנוב מבט אל המאפים הפרושים לפני כמו תכשיטים ולאתגר את הדחף לתקוף איזה קרואסון ממולא.
סלמה 10 יפו

4. רחוב הצורפים

רחוב קסום ביפו שאני אוהב ללכת בו, ותמיד מרגיש בו כאילו נגזר מזמן אחר. רחוב הצורפים יוצא מדרום העיר העתיקה, פינת מזל תאומים, ועולה צפונה, עובר ליד עץ התפוזים התלוי, ליד מועדון קרוואן, ליד בית קנדידוף, וגולש לחצר של שבתאי היפה עד רחוב רוסלאן… מימין לרחוב חומה, מאחוריה רחוב יפת, משמאל גן החמאם וגן המוזיאון. שבע דקות של עדן.

5. אל קלחה

חומוס במרחק הליכה קצרה זה איכות חיים, ואם מדובר באל קלחה אז זכיתי פעמיים.הפאתה של אל קלחההיא מנה עתיקה מהמטבח השאמי, המבוססת על שילוב מאוזן להפליא של חומוס, חתיכות פיתה מושרות, גרגירי חומוס, שקדים קלויים, רצועות בשר שייטל, יוגורט וסמנה. ולחשוב שהדייגים היו אוכלים את זה על הבוקר אחרי לילה של דייג.
סלמה 3 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

מתחם התחנה.המתחם הכי מוזר בעיר. ניראה כי מיליונים הושקעו במתחם התיירות שהפך לפיל לבן, ריק ובעיקר חשוך בלילה. עם הקמתו של פארק המסילה השוקק והיפהפה, חיוורונו של מתחם התחנה בולט לעין כמעין שכונה מוזרה וחשוכה הצמודה לפארק המסילה. מתחם התחנה הוא המקום האידיאלי לתקומתו של מתחם סטודיואים לאומנים שכל כך חסר בנוף התל אביבי. אפשר להעתיק את המודל הנצרתי של גלריות קטנות, בתי קפה מתוקים, אמנות, אירועי תרבות ומוזיקת רחוב.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"אתי", סדרת הדרמה של חגי לוי על פי הספר "השמים בתוכי", המוכר גם כיומנה של אתי הילסום. הסדרה היאיצירת מופת ייחודית ומטלטלתשלאורך שש שעות מגוללת את סיפורה של הילסום, צעירה יהודיה. במקור מתרחשת העלילה באמסטרדם של מלחמת העולם השנייה, אבל בסדרה היא מתרחשת באמסטרדם של היום, המודרנית, ועם זאת בהוויה תקופתית בה אין ניידים, אין מחשבים, היהודים חווים השפלה ואיסורים, קיים מצור על העיר וחיילים נאצים מסתובבים ברחובות. כל זה מקנה לאירוע הטלוויזיוני המופלא תחושות מכוונות שאירוע מסוג זה יכול לחזור על עצמו גם בימינו אנו, ולתפאורה העכשווית של אמסטרדם יש תפקיד עלילתי בחוויה העוצמתית כולה.הבחירה בשחקנית הגרמניה הצעירה והממגנטת יוליה וינדישבאואר לגלם את אתי היא מהבחירות הנפלאות של הפרויקט.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה קראתי את ספר העיון"איך נולדים מחדש" של יאיר אסולין. בספר 36 מחשבות על הזמן הגדול והשבור הזה, כפי שכותב יאיר, ואצטט מדבריו בשער הכריכה: "מטרת הטקסט הזה, היא יותר מכל לסמן את המקום שבו אנחנו עומדים, לסמן מגמה, להבין שכל מה שמתחולל לנגד עינינו, בישראל ובכלל, כולל הכאוס הפוליטי הישראלי והכאוס הפוליטי בעולם כולו, והמבוכה ותחושת חוסר האונים, וכל השדים שמרחפים סביבנו, הכל סימפטומים של תהליך רחב הרבה יותר, עמוק הרבה יותר, של שקיעת הסדר הנוכחי".כאחד ששואל את עצמו מדי יום "דרכנו לאן?", הספר נטע בי תקווה שיש לאן!אבל החברה הישראלית זקוקה לעוד יאיר אסולינים שיאירו את הדרך. החברה הישראלית אחרי שבעה באוקטובר זקוקה ל"ברנרים" חדשים שיכתבו על זמנים חדשים ויאפשרו שיח שיוביל למעשים.יאיר ואנינפגשנו לשיחת פודקאסט בנושאשהייתה עבורי מעוררת השראה

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
דעתי היא שעל מנהיגי המדינה להצהיר על הקמת מפעל לאומי לחוסן הנפש, אליו יופנו תקציבי ענק כיאה למפעל לאומי, כדי להשיב לחברה הישראלית אוויא לריאות. עד שמפעל לאומי כזה יקום, על כולנו למצוא דרך לתרום ולהתנדב לכל עמותה או ארגון שעוסקים ומטפלים בחוסן הנפשי הפרטי והלאומי של החברה הישראלית.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
השחקנית עדי ארד,שלפני שנתיים עזבה הכל והתגייסה ברוח ובגוף למען משפחות החטופים. במאבק על השבת יקיריהן, היא הקימה קבוצות, היא הרימה מחאות, היא הייתה בקשר עם כל הורה והורה, היא יזמה קבוצת ווטסאפ ששמה "הכח הנשי" ובה מאות נשים חזקות, מעוררות השראה, משפיעות ומובילות דעה. הקבוצה הזאת הצליחה לטעמי, כאחד הגברים היחידים שזכו להיות בה, לשנות את המציאות הישראלית בדקות הכי קריטיות במאבק על השבתם של החטופים. לעדי ארד הכבוד על הנחישות והחריצות, והלוואי שתקום מהקבוצה הזאת תנועת כוח נשית עוצמתית שתלך לבחירות ותוביל את המדינה.

מה יהיה?
להפתעתי אני מוצא את עצמי עונה על השאלה הזאת ב"יהיה בסדר". להגיד "יהיה טוב" זה קצת מוגזם. להגיד "יהיה איום ונורא" זה פסימי. אז יהיה בסדר. תשובה ישראלית קלאסית שיש בה מן האופטימיות הזהירה.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• סדרות ישראליות
• קפה יאפא
• ספרים
• עמיתה
• יפו העתיקה
• אל קלחה
• מתחם התחנה

לירן עצמור הוא מפיק ויוצר סרטי דוקו ("פרינסס שואו", "קינג ביבי"), אב תל אביבי גאה לשני ילדים ומהאקטיביסטים הבולטים בקהילת היוצרים בעיר. "ספיר", סרט תיעודי חדש בבימויו שהוקרן בפסטיבל דוקאביב ועוקב אחר דמותה המרתקת של ספיר ברמן, יעלה להקרנות בסינמטק מחר ולאורך הסופ"ש, וכרטיסים כדאי לכם להשיג כאן. ב-28.7 וב-29.7 יוקרן במרכז מגיד (נורדאו) ובמרכז הטרנסי ביד אליהו הסרט "אמת פנימית", אותו יצר עצמור יחד עם הילה אלרואי ושלומי לאופר, המתעד את מסעם המורכב של ילדי הקשת הטרנסית. הסרט יוקרן גם ב-22.8 במרכז הגאה בגן מאיר. שווה לכם.

>> הדיל הכי טוב בעיר ומיקרופון לצרוח לתוכו שיכור // העיר של איתי גל
>> מקום שמצייר חלומות ומסעדה שהיא כאפה לפנים // העיר של רוני נתנאל

ספיר ברמן (צילום: מתוך הסרט "ספיר")

1. קפה יאפא

זה המקום בו ניסיתי לשבור שיניים בלימודי הערבית שלי ונכשלתי. הספרים בערבית על המדפים מזכירים תרבות ספרותית ערבית מפוארת שאין לה זכר כמעט בעיר החדשה. הדבר הפשוט והטבעי הזה שנקרא ספרים, הוא ממש לא מובן מאליו כשמדובר בספר בערבית בישראל.מרגוזה 33

2. שאול המלך 4

פלטת האבן שמזכירה – כאן פעל ויצר הבמאי דוד פרלוב. זהו הבניין שבקומה ה-14 שלו גר חלוץ הקולנוע התיעודי וחתן פרס ישראל לקולנוע, דוד פרלוב. רחוב אבן גבירול מחלון ביתו, באחד מגורדי השחקים הראשונים בתל אביב, יהיה לעד התמונה התל-אביבית עבורי.

3. קולנוע קנדה

נס במילאנו התל אביבי. בית קולנוע מחתרתי, צעיר, וסקרן, שנותן במה ומקום לכל הסרטים שלא מוצאים להם בית בבתי הקולנוע המסחריים של היום. בית הקולנוע השכונתי האחרון בעיר.חצרים 15

4. בר לחם

מוסד מאפים בנאות אפקה, השכונה אליה היגרתי בשנים האחרונות בעקבות המשפחה הגאה שלי. ההוכחה שבתל אביב, בלב מגרש חניה ולצד קופת חולים יכולה להתקיים איכות קולינרית שלא מביישת שום מאפייה צרפתית.קהילת סלוניקי 7

5. גשר הולכי הרגל של רידינג

המבט הכי יפה על תל אביב עוד מימי הסרט "מציצים" של אורי זוהר. אמנם זו הפכה להיות פינה קיטשית להחריד ועדיין, לא רואה את חיי בשום מקום אחר בעולם, בזכות נקודת המבט הזו על שפך מי הצינון של חברת החשמל הנשפכים לים בקצה הירקון.

מקום לא אהוב בעיר

גן העצמאות המחודש. בשנות ה- 80 הגן הזה, על פסליו ושיחיו הסבוכים, היווה עבורי גן עדן של ממש. המחזה "מזמור לדוד" של תמיר גרינברג הציג את הגן על הדמויות והטיפוסים המיוחדים שלו. האפשרות לצאת מהארון אבל להסתתר בין השיחים היתה נקודת מפלט לילד המפוחד שלא רצה שאף אחד ידע על הנטייה המינית שלו. בגן המחודש, תחת התאורה שמזכירה בסיס חיל אוויר והגינון המוקפד, כבר אין מפלט פיזי להומו ארון.

אין איפה להסתתר. גן העצמאות (צילום: ברק ברינקר)

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
2019 של בת שבע בסוזן דלל היא חוויה בלתי נשכחת. הרגשה של פסגה אמנותית שאי אפשר לחוות בשום מקום אחר בעולם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"הדונם של סבתא" של ירמי שיק בלום ואלעד אורנשטיין, סרט דוקומנטרי הכי פוליטי שיש, אגרוף ללב ולמוח ולבטן. יצירה אמיצה על מציאות חיינו הכוחנית והאלימה בשטחים. כולנו אחראים לשלטון הפרעות והאימה ששורר רק 30 ק"מ מכאן.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לבשל בבית דרור. בית מחסה לבני נוער להט"בים. נקודת אור בכל החושך הגדול. הסרט "אמת פנימית" חושף את חשיבות המקום הזה במתן מענה לנערות ונערים שנאלצים לעזוב את ביתן בגלל נטייתם המינית.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אביב הברון. 12 מבני משפחתו נחטפו או נרצחו ב7.10. טל שוהם, הבעל של אחייניתו עדיין חטוף בעזה. אביב התגייס לטובת המאבק למען החזרת החטופים מהרגע הראשון של המלחמה ומאז עושה הכל כדי להשיב את טל והחטופים. הוא עיתונאי בחסד עליון. איש מבריק ומצחיק שאני אוהב כל כך.

מה יהיה?
לא טוב.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• דוקומנטרי
• קפה יאפא
• פארק רידינג
• בר לחם
• קולנוע קנדה
• לונדון מיניסטור

>> מעיין ריף נולדה וגדלה בתל אביב, למדה קולנוע באוניברסיטת תל אביב וסרטה הראשון באורך מלא שמוצג בימים אלה בבתי הקולנוע, "הפילגש" בכיכובן של דאנה איבגי ואניה בוקשטיין, מתרחש ברחובות תל אביב. בקיצור, אין יותר תל אביב ממנה. וזאת העיר שלה

>> העיר שלי: גם יניב ביטון שמככב ב"הפילגש" התארח במדור בסופ"ש
>> לבד שבתות וחגים: "הפילגש" מוצא את ההומור בין הדמעות והאבל

1. גן הפסגה

זו הנקודה הכי גבוהה בכל העיר היחסית שטוחה הזו. יש שם איזה עץ שהבן שלי היה זוחל מתחתיו והיום מטפס עליו – שמשקיף אל הים, הכנסיה, העיר תל אביב וגם קול המואזין נשמע שם לעיתים. תמיד יש שם הפתעות, אם זו חתונה אריתראית בשבת וכולם לבושים לבן, או רקדנים שמתאמנים, זוגות מתבודדים או משפחות שפותחות שולחן. והרבה גם סתם ריק שם. אם מגיעים לשם בשעה הנכונה ביום אפשר לקבל משב רוח מצנן ולהביט בתרנגולים משוטטים.

2. קולנוע יפו

בילדותי היו לא מעט בתי קולנוע בתל אביב ותמיד היה לי אחד במרחק הליכה קצרה מהבית, ולכן היו לי הרבה אופציות לצפייה בסרטים, גם פחות מסחריים. לאט לאט בתי הקולנוע נעלמו, וכשעברתי ליפו הרגשתי שבית קולנוע הוא הדבר שהכי חסר לי. ואז קם לו קולנוע יפו שנותן לי טעימה כזו מהילדות, מקום מנחם. כיף לתפוס שם סרט טוב ואחרי ההקרנה לשבת שם ולדבר עליו.מרזוק ועזר 14

3. מסעדת שרה

המסעדה הזאת ברחוב יהודה הימית ביפו תמיד מחממת לי את הלב. זה כמו לנסוע אחורה בזמן ולאכול טעים במחירים של פעם. אוכל בולגרי יותר טעים מבבולגריה. ברביעי יש מוסקה תפוחי אדמה וזו אחת המנות האהובות עליי בעיר.יהודה הימית 2

4. סטודיו קוטה

סטודיו קרמיקה שמנצחות עליו שתי נשים מוכשרות שהן אמניות בכל רמח אבריהן. כשאני מנסה לכתוב אני צריכה קודם כל לנקות את הראש ויש משהו ביצירה באובניים שיכולה לאפשר את זה, לרגע להתנתק מהעולם ולמקד את כל הגוף בפעולה פשוטה מעגלית ומדיטטיבית. אחרי זה אפשר בראש צלול יותר לשוב אל הדף.בר יוחאי 9

5. קפה יאפא

ברחוב יהודה מרגוזה יש בית קפה שאת קירותיו מעטרים אלפי ספרים שאת כולם הייתי שמחה יום אחד לקרוא. יש שם אוכל ביתי ואווירה שקטה ונעימה. הם גם מארחים ערבי סרטים, מוזיקה או שירה. המקום הוא יותר מסך הדברים שהוא מציע, זה ממש בית קהילתי ותמיד קורים בו קסמים.מרגוזה 33

המקום הכי לא אהוב בעיר

גדלתי בעיר הזו, ואם יש מקום אחד שאני הולכת אליו כשאני עצובה או שמחה או שהייתי מתפלחת מבי"ס בשבילו או סתם כשצריכה קצת אופק – זה תמיד הים. אני לא יכולה לדמיין לחיות במקום שאין בו ים ואני גם חושבת שיש לנו את אחד הימים היפים בעולם. כל חורף העירייה מזרימה את מי הנגר השחורים אל חופי העיר וזה לחלוטין משבית את כל השמחה.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה של האוסף הראשון של סטודיו אמסטרדם – אסופת שירים מקוריים שילדים כתבו ניגנו שרו והלחינו, ושהופק בעזרת המורים שלהם. השיר האהוב עליי הוא "למה אתה לא פה" שמצליח לרגש בכנות הלא מתאמצת שבו כמו שרק ילדים יכולים לעשות.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שיר של לריסה מילר מתוך "פירה":
אני מרגישה
שאני מרגישה
וזה טוב
אני מרגישה
שיש לי לב
ואיברים שיש
לי שליטה עליהם
אבל הם גם
לא קשורים אלי
אבל אני מרגישה
שאני מרגישה
ואני שמחה מזה
כי הרבה זמן
הרגשתי רגשות
אחרים

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל מה שיכול לעזור למשפחות החטופים. זה הדבר הכי חשוב כרגע וכל דבר שאפשר לעשות למענם יכול לתת קצת אור בתקופה הנוראית הזו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כרמל גת היא החטופה שאני לא מכירה שהכי נכנסה לי ללב, אולי כי כמוני היא חיה בתל אביב וגם מתרגלת יוגה במסירות, אולי כי משהו בחוזק שלה שעובר בסיפורים נותן לי תקווה שהחטופים ישרדו את התופת הזו ויחזרו אלינו שלמים. אני מאמינה בכח המחשבה ואולי אם מספיק אתאמץ ואפעל למענה זה יזיז משהו בעולם ויחזיר אותה אל חיק אהוביה ויחד איתה ישובו שאר החטופים.

מה יהיה?
אני רוצה להאמין שהאנשים כאן גדולים וחזקים מהממשלה הזו. שהרצון המשותף בחיים טובים לכל הצדדים שבהם לכל אחד יש יכולת לעבוד, לאכול, לבלות עם המשפחה על שפת הים התיכון יצליחו לנצח אינטרסים אישיים. אני רוצה להאמין שאנשים יאפשרו לעצמם למצוא הנאה מהדברים עצמם. ומאמנות שנוגעת.

• העיר שלי
• הבועה
• יפו
• קולנוע ישראלי
• קפה יאפא
• קולנוע יפו
• גן הפסגה

• העיר שלי
• ❤ תרבות
• איציק ג'ולי
• מדרון יפו
• גבעת עליה
• קפה יאפא