היו זמנים שבהם שוק הפשפשים היה מקום הבילוי הכי חם בעיר, והם לא היו מזמן (מי היה מאמין שנתגעגע ל-2019). הקורונה ומלחמת שבעה באוקטובר פגעו בו דרמטית, אך בחודשים האחרונים ניכרת התאוששות ואפילו מגמה של פתיחת מקומות חדשים, שלא לדבר עלשוק האיכרים החדש והאיכותישמשתלט על הרחבה המרכזית של השוק מדי יום רביעי. מחפשים מקום טוב לאכול, לשתות או לנשנש בו בשוק הפשפשים? הגעתם למקום הנכון כי מצאנו לכם הכל.

>> הרובע הכי טעים בעיר: 39 מסעדות מומלצות לאכול בהן טוב ביפו
>> מרקט פלייס: 31 מסעדות ומזללות לאכול בהן טוב בשוק הכרמל

1. אדא חנינא

עוד לפני שהתענגנו עליו בלוינסקי, היה אדא קפה שייך לשוק הפשפשים. מאז פתיחתו ועד היום הקפה שמוגש שם הוא מהטובים בעיר ושייך למסורת הגל השלישי שמקפידה על סחר הוגן, תנאי ייצור מוקפדים תחת תו תקן מחמיר ואיכות בלתי מתפשרת. מה שאומר – ספל קפה מושלם, נעים, חמים וטעים. לצד הקפה יש שלל מאפים מפתים ופריכים, ואם תטפסו למעלה במדרגות תמצאו גם את חלל העבודה האידאלי, סוד עירוני שאופס סיפרנו לכם עליו.
רבי חנינא 9 יפו

2. איטלקיה בפשפשים

יש לנו המון ריספקט למקומות שעושים את עבודתם נאמנה במשך שנים, והאיטלקיה בפשפשים היא בדיוק כזו. אין פה יורקי אש ורקדניות, רק פיצה טובה ומנות פסטה עם טוויסט מקומי קטן, שולחנות על המדרכה ואפס פוזה. באפריטיבו מצטרפת לכל אלה הנחה יפה של 30 אחוז על כל התפריט.
עולי ציון 16 יפו

3. אלבי

במקום להיתקע בנתב"ג בציפייה להגיע ליוון פשוט יותר לקפוץ לשוק הפשפשים, כי באלבי יש ווייב של טברנה ואת כל הקלאסיקות מהמטבח היווני. עם מספיק אוזו אפשר לדמיין שהאורות של פיראוס מזכירים את יפו. המקום שרד יפה גם את המעבר מרחוב עולי ציון אל משכנו החדש והמדונדש והתקבע כאחד המוסדות האהובים והשמחים באזור.
עמיעד 14 יפו

4. אנטיליה

אנטיליה היא בר פסטה ויין יפואי ששוכן במבנה קשתות מרהיב בסמוך לשוק הפשפשים. במקום פסטה טרייה ומצוינת במגוון רטבים מתחלפים, החל מבולונז קלאסי, ועד חמאה ולימון עם ארטישוק או פסטה ים תיכונית עם סרדינים ופלפל שאטה. במקום גם סלטים רעננים, וטירמיסו וטארט לימון. מבחינת היינות תמצאו מגוון של יינות ביו-דינמיים, טבעיים ועוד במחירים נוחים.
רבי פנחס 4 תל אביב

5. אקבר

הוא משתלט על כל הסמטה ועושה זאת בחינניות קלילה ולא מתיימרת, כמו ברי רחוב במדריד ונאפולי. הגיל הממוצע באקבר הוא 20+ ולכן תמיד שמח כאן. תנו לעצמכם ללכת בעקבות המוזיקה, נקישות הכוסות והצחוק, ולא תתאכזבו. שריד נאה לימים שבהם שוק הפשפשים היה ממקומות הבילוי הפופולריים בעיר.
רבי נחמן 2 יפו

6. דאמה

בית הקפה המתוק שצמוד לשאפה, כבר לא בבעלות השאפה אך עדיין שומר על רמה, על קפה מצוין, מאצ'ה משובחת, ארוחות בוקר שמתאימות בתכלס לכל שעה ביום ומאפים נפלאים שעושים טוב על הלב ועל הבטן. עוגיות, פחזניות, בריוש וסקונס, ותמיד עם טוויסט פירותי או תיבול מסקרן. כן אנחנו ניקח אחד מהכל בבקשה.
נחמן 1 יפו

7. הגפן – חצר יין מקומי

בגפן יש מעל 140 לייבלים של יינות מקומיים – כן, גם אנחנו לא האמנו שיש לנו כל כך הרבה יקבים אז תודה לגפן – והוא מקום אידאלי לאוהבי יין אמיתיים, בו המלצרים ידעו תמיד להסביר לכם אודות זני הענב אך יחד עם זאת לשמור על חוויה נעימה בגובה עיניים שלא נופלת למחוזות משמימים. גם האוכל מצוין, ולמיטיבי לכת נמליץ גם לבקר ב"סוד" הסמוכה, חנות היין שבה תוכלו לרכוש יין נהדר מיקב ישראלי הביתה ולהמשיך את החוויה גם שם. ועוד לא דיברנו על כל הצמחייה הירוקה מסביב. לשתות יין בין הפרחים ולקוות לטוב.
נועם 3 יפו

8. TFWC

כמה שאנחנו אוהבים קפה ספיישלטי טוב וריחני, בבית הקפה הזה אוהבים קפה ספיישלטי איכותי אפילו יותר מאיתנו. תמצאו שם פולי קפה מכל העולם, ואפילו כאלה שקרוב לוודאי תמצאו רק שם. מדובר במקדש מיוחד לאוהבי קפה מושבעים שאפילו עורך אירועי קאפינג – סדנת טעימת קפה. בקיצור, אם בא לכם להראות את הבנתכם והידע שלכם בקפה, או לחילופין ללמוד על המשקה המר והנהדר הזה עוד ועוד – בית הקפה הקטנטן הזה בשוק היווני הוא לגמרי המקום בשבילכם.
פנחס בן יאיר 8 יפו

9. יאפא כנאפה

יאפא כנאפה היא זו שהתחילה את תור הזהב של הכנאפה בעירנו, ואנחנו זוכרים כמו אתמול את הפעם הראשונה שאכלנו בה כנאפה טרייה ונדירה עם גלידת חלב עיזים טורקית מרגשת. מאחורי המקום עומדים צמד החבריםאבו ניג'ם ושחאדה אבו שאחדה שבעקבותיהם עמדנו בשנים האחרונות שעות ארוכות בתור וחיכינו לכנאפה. חוץ מזה תמצאו שם גם בקלוואות, מלבי, סחלב בימים החורפיים וגם תה עם נענע וקפה טורקי. ובעיקר קצת שפיות.
עולי ציון 24 יפו

10. מאפה ליאון

מאחרוני השרידים של העלייה הבולגרית בשנות החמישים ליפו, קהילה מפוארת עם מורשת גסטרונומית שעוד מתקיימת במספר מסעדות ביפו. הימים שסבתא ג'ולי מתחה עלי פילו בבית חלפו ואינם, אך העסק המשפחתי נותר נאמן לטעמים ולמסורות, ללא מרגרינה ושאר מרעין בישין. תנו ביס בבורקס פילו תרד וגבינה עם קצת איירן ללגימה בצד, ותבינו למה מדובר באצולה יפואית.
עולי ציון 17 יפו

11. מילק בייקרי

מאחורי מילק עומדת השף קונדיטור המוערכת עדי קיהן, שהשתלמה ולמדה פטיסרי בפריז והביאה אלינו ללבנט את יכולותיה המרשימות ואת האסתטיקה המדויקת שלה. או במילים אחרות, קרואסונים מדופדפים לעילא ולעילא, מאפים אלגנטיים עם פירות טריים וקרמים ענוגים, קנלה די בורדו, פחזניות עמוסות קרם פטיסייר להשתגע מהן. וגם – לא פחות חשוב באזור – אווירה של קפה שכונתי אמיתי.
בית אשל 5 יפו

12. מי קאסה

הבר החדש של שוק הפשפשים שמבקש להחזיר עטרה ליושנה, ולגרום לכולם להרגיש בבית. ריהוט וינטג' שנרכש ברחבי השוק (ומוצע גם למכירה אם אהבתם אותו במיוחד), תפריט עם משקאות, שמוצעים במחירים הוגנים (קוקטיילים ב-48 ש״ח, ויינות ובירות ב30 ש״ח), ושלל נשנושים כמו קריספי צ׳יקן, קבב יפואי וגם ספינג׳ קבב שמדבר אלינו מלוכלך.
רבי חנינא 3 יפו

13-14. סלאס // קיצ'וקאי

השף אור גינסברג מתמקד בשתי מסעדותיו שבשוק הפשפשים במנות דגים נאים, המשלבות חומרי גלם ים תיכוניים עם השפעות יפניות. בסלאס ישנה אווירה אינטימית ויוקרתית ועד 32 סועדים כל ערב,ובמהלך הארוחה הסועדים רואים את השף מכין את המנות מול עיניהם. בקיצ'וקאי (בלאגן במטבח ביפנית) מבחר מנות דגה טרייה ורולים של סושי באווירה משוחררת יותר ומחירים נגישים באופן יחסי.
סלאס, תנחום 6 יפו // קיצ'וקאי, עמיעד 10 יפו

15. פועה

אי אפשר לדמיין את שוק הפשפשים בלי פועה שפועלת בו כבר עשרים וחמש שנה, כבוד בהחלט. פועה הוא ביתם של רבים, החל מחיילי גל"צ העייפים, דרך אנשי לפטופ שמנסים לשמור על פוקוס בחלל הייעודי שלהם, ועד גמלאי העיר שהגיעו לסיור יפואי והתיישבו לקפה ומאפה. כל אחד ימצא את עצמו בתפריט האוכל שמציע מגוון טרי, מזין, טעים ונעים. גם השירות החייכני והעיצוב במקום תורמים לתחושת הבית השורה במקום. בקיצור, לחיי עשרים וחמש השנה הבאות.
רבי יוחנן 8 יפו

16. פיצה פור דה פיפל

מדובר בפיצה בעלת לוק שכונתי אך היא לא שכונה בכלל. הבצק הנאפוליטני נהדר ודקיק בעל שוליים פריכים ונמתחים, הגודל נדיב ומבטיח והטופינגז טריים ומסקרנים עם ספיישלים מתחלפים. יש כמובן גם פיצת פפרוני קלאסית שהיא נהדרת ומזמינה, ולקינוח קלצונה נוטלה שאין לנו הרבה מה להוסיף עליו חוץ מזה שמדובר תמיד בסוס מנצח.
עולי ציון 26 יפו

17. קפטן הוק

ההוכחה לכך שלא בכל פעם שמתחשק לאכול פירות ים צריך לפדות קופת גמל. בקפטן הוק יגישו לכם מנות שרימפס וקלמארי לא מתחכמות ושלל מיני פיש אנד צ'יפס עם טוויסט ערבי מרענן במחירים סבירים – אם כי יש למשל קרפצ'יו תמנון אם אתם כן רוצים להתחכם – ויצ'פרו בצ'ייסר וחיוך. ובימינו זה שווה המון.
עמיעד 13 יפו

18. רעמסס By The Box

בחסות המלחמה התאחדו להם שני מוסדות אוכל יפואים, הותיק בינהם הוא רעמסס (מקבוצת 15\85) והשני הוא ביי דה בוקס בניצוחו של השף און משען. התוצאה אם כן, מרגשת מאוד ברמה הקולינרית: משען מבשל אוכל יצירתי ולא שגרתי, משתמש בחומרי גלם עונתיים לצד כאלה מסורתיים, שמאלץ פוגש בוטרגה, שיפוד דונר טורקי פוגש לחם רועים מהמנחמים שאכלנו ופטה מתאחדת עם מולים מרינייר. שלא לדבר על התפאורה של לשבת במסעדה לעת ערב, בין כל הבניינים והאורות היפואים שדולקים מסביב במופע רומנטי. חוויה.
הגימנסיה העברית 7 יפו

19. שאפה

אי אפשר לסגור רשימה כזאת בלי השאפה, מוסד יפואי ותיק שבכלל התחיל ממספרה והתרחב לעבר בר-קפה-מסעדה מהטובים בעיר. האוכל מעולה, יצירתי ורענן ויש התחשבות בכל הנטיות התזונתיות, האלכוהול כיפי ובאחלה מחירים וכשיושבים בשאפה יש את התחושה הזו שאתם פשוט במקום הנכון. בשעות הערב מתגברת המוזיקה, לפעמים יש די.ג'יי, וכמעט תמיד יש הרמות. איך אנחנו אוהבים.
נחמן 2 תל אביב

>> The most recommended Restaurants, Bars and Cafés in the Flea Market

• אוכלים שותים
• שוק הפשפשים
• חוזרים ליפו
• יפו

שני הרפז (שימו פולאו) היא מוזיקאית, יוצרת ופסנתרנית שמאגדת מנעד השפעות שנע בין רוק, בלוז, ושירי ארץ ישראל ועד למוזיקה ברזילאית – תמהיל ששאבה בין היתר גם מאביה, חבר צמד "הפרברים" אורי הרפז. את אלבום הסולו הראשון שלה היא הוציאה עוד ב-2013, אבל כיום היא סולנית וגיטריסטית הטריו-רוק הטרי "שנדליר", יחד עם הבסיסט אורי צוק והמתופפת (ו"המכשפה השלישית") יעל כהן. הסינגל הראשון שלהם – גרסת רוק מחורעת היטב ל"בלדה לנאיבית" של יעל לוי – יצא ממש לפני כחודש, וב-17.1 תוכלו לתפוס אותם בהופעה מלאה ב – איך לא – הלבונטין 7. כאןתופסות כרטיסים.

>>חנויות קטנות ומופלאות ושפע חסר תכלית // העיר של ורד נסים
>>מיץ התפוזים הכי טוב וחנויות ספרים כמו בחו"ל // העיר של שקד בשן
>>קצת ירוק לנשמה ומקומות שהיו חסרים בעיר // העיר של נטעלי בראון

1. חוף מציצים

סבא וסבתא שלי, משני צדדים שונים, היו תל אביבים מלידה. הילדות שלי לוותה בסיפורים על הים, הירקון, רחובות העיר ואנשיה. חוף מציצים היה החוף של סבא שלי, ברקה הרפז ז"ל. הוא היה פותח כל יום בהליכה עד יפו ובחזרה, עם הרדיו באוזניות. תמיד סיפר לי בהתלהבות רבה על היופי של הנשים והאנשים שהיה רואה בדרך. אבא של חברה טובה שלי מהיסודי היה מציל במציצים, ותמיד הרגשתי שם בבית. זה חוף קטן, עם מסורת כל כך גדולה. חוף מלא סיפורים, כמו בן אדם.

2. שוק הפשפשים

יש לי חיבה ומשיכה לפריטים מהעבר. אני מרגישה שיש להם היסטוריה ואופי, ולרוב גם איכות שקשה למצוא בתעשיית ה"להשתמש ולזרוק" של ימינו. אני אוהבת להסתובב ולחפש בגדים מיוחדים שאין לאף אחד אחר. חד פעמיים במובן שונה לגמרי. יש לי גם מזל כזה שכשאני מדמיינת ומחפשת בגד מסוים, אני מוצאת אותו, כמו איזו שמלה סגולה שפעם חלמתי עליה ומצאתי אותה למחרת באחת החנויות. באופן כללי, זה אחד המקומות היפים בעיר בעיניי. אני אוהבת את המבנים והסימטאות. גרתי שם תקופה ואהבתי את הקרבה הזו לשוק ולים.

3. שבלול ג'אז

אמנם במשכנו החדש של "שבלול" ביקרתי לראשונה לא מזמן, אבל במיקומו המקורי בנמל ת"א הייתי נוכחת כמעט מפתיחתו. כשחזרתי מהטיול הגדול בהודו, והרגשתי אבודה למדי, טיילתי עם המשפחה בנמל ותהיתי איפה אעבוד. ראיתי שב"שבלול" מחפשים מלצריות והחלטתי לקפוץ למי המלצרות. זו הייתה הנחיתה הכי רכה שאפשר לתוך המקצוע הזה, שאחזתי בו שנים רבות, גם בזכות המוזיקה המעולה ששמעתי בשנים בהן עבדתי שם, וגם מכיוון שכבר בסוף המשמרת הראשונה שלי מצאתי את עצמי על הבמה מנגנת בפסנתר ושרה. הרגשתי שזה סימן שאני בדרך הנכונה להגשים את החלום שלי. משם התחילה מסורת שבה עליתי להופעות לייט נייט אחרי כל משמרת, וכך למעשה התחלתי את הדרך המוזיקלית הבוגרת והעצמאית שלי. שנים שאני מופיעה עם אבא שלי, אורי הרפז מ"צמד הפרברים" לשעבר, במופעים שמוקדשים ליצירותיהם של נחום היימן ויעקב שבתאי. "שבלול" נתן לי את הבמה לשיר את השירים המקוריים שלי, וגם קאברים רבים שאהבתי. אני חייבת הרבה מאד לבני, יוסי ואלי, הבעלים המקוריים של המקום.
קרליבך 23, תל אביב

4. גלוטריה

כשהייתי ילדה, והיינו נוסעים ברחוב אבן גבירול לבית של הסבים שלי, חלמתי איך יום אחד אלך ברחוב, אכנס לכל אחת מהקונדיטוריות שמשובצות לאורכו, ואטעם את כל העוגות שיש שם. אני מאד אוהבת מתוק ומאד אוהבת מאפים, ובגיל 30 גיליתי שיש לי צליאק. מאז אני בחיפוש מתמיד אחרי מאפיות ובתי קפה שמחזיקים מאפים טעימים ללא גלוטן. לשמחתי "הגלוטריה" צמודה לבית של יעל כהן, המתופפת של הלהקה שלי, שנדליר. אני משתדלת לצאת מוקדם מהבית כדי להספיק לעבור שם ולהצטייד בלחם האפריקאי המדהים שלהם (שעולה בטעמו על לחמים עם גלוטן בעיניי), ותמיד גם להתענג על איזה דניש קינמון או פחזנית מושחתת.
אריה דיסנצ'יק 5, תל אביב

5. המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (לשעבר סמינר לוינסקי לחינוך)

אחרי שנה ב"רימון" ועוד שנה של חיפוש עצמי והתלבטויות, החלטתי להתחיל לימודי תואר ראשון בחינוך מוזיקלי. הכרתי שם חבורה מופלאה של אנשים עם לב זהב. מוזיקאים שלא היו מונעים מתוך דחף להשיג פרסום והצלחה, אלא מתוך רצון להעניק את המתנה הזו של המוזיקה לאחרים. למדתי אצל מורות ומורים אדירים כמו ד"ר רונן שפירא, שלימד אותי להסתכל אחרת על עולם הצלילים והרגש. הייתי מאד טרודה אז בקונפליקט שהרגשתי בין הרצון להיות מוזיקאית, לבין מקצוע ההוראה, אבל ככל שעובר הזמן אני מבינה שבהוראה יש רגעים קסומים לא פחות מאשר על הבמה. מיד המשכתי ללימודי תואר שני בחינוך מוזיקלי, ועד היום אני מלמדת מוזיקה בבתי ספר ובאופן פרטי. ב"לוינסקי" הרגשתי שרואים את מי שאני, נותנים לי להיות אנטי-ממסדית בתוך הממסד, ומקבלים אותי כמו שאני. שם גם הכרתי את בן הזוג שלי ואב ארבעת ילדיי, גלעד אחיטוב, אז אפשר להגיד שהרווחתי מהמקום הזה בגדול.
שושנה פרסיץ 15, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר

אני ממש סולדת מהבנייה החדשה של המגדלים במזרח העיר על גדות האיילון. זה מרגיש לי כל כך רחוק מתל אביב הקטנה והיפה. המגדלים נראים לי כמו מפלצות שמסתירות את השמש ומטילות צל מאיים על הבניינים הישנים והקסומים של מרכז העיר. אני תמיד חוששת שמבנים מיוחדים ופינות ירוקות יפסיקו להתקיים בגלל הצורך "להתקדם". כתבתי על זה שורה בשיר "למה לא עכשיו" שפותח את האלבום הראשון שלי "עולה בדעתי": "בין ראשי המגדלים רואים שמיים". פחדתי שלא נראה יותר שמיים בתל אביב, כמו בניו יורק בגלל גורדי השחקים. בכלל, אני חושבת שתל אביב צריכה להישאר תל אביב, ולא לנסות להידמות לערים גדולות אחרות בעולם.

השאלון

1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
המופע של יעל כהן, "המכשפה השלישית", שבו מנגן גם אורי צוק, הבסיסט של "שנדליר", שם הוא מנגן בצורה מופתית את תפקידי הגיטרה של ענבל פרלמוטר. בשנות התשעים אמנם אהבתי את המוזיקה הרוקיסטית שהייתה בשיאה, אבל הייתי ילדה טובה מדי בשביל ללכת למועדונים כמו הרוקסן וכאלה. המופע הזה היה הדבר הכי קרוב לחוויה של לשמוע את המוזיקה של "המכשפות" בלייב, וזה היה מרגש עד דמעות.

2. איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר של אביתר בנאי "שיחות שלום". אני מעריצה של אביתר מהאלבום הראשון שלו. מהשיר הראשון. הוא יוצר אמיתי וכן, שמתפתח תמיד והמוזיקה מלווה את ההתפתחות שלו. השיר הזה ריגש אותי במיוחד בזכות השפה הישירה שלו, הסיפורים האנושיים מכל קשת האוכלוסייה הישראלית, וההכרה בכך שלכל אחד מאיתנו יש פצע. כולנו סדוקים ושבורים, ויחד עם זאת, יש בכולנו מקום לאהבה ולהחלמה. זה שיר שהעניק לי שוב את התחושה שהשלום אפשרי, ברמה האישית והלאומית. אני מאמינה באחדות מתוך פלורליזם. אחדות לא אומרת שאנחנו צריכים להיות אותו הדבר. להיפך, אנחנו חייבים וחייבות לשמור על הייחודיות שלנו, ולכבד את הייחודיות של האחר. בעיניי זה גם התפקיד שלנו כעם בעולם הזה.

3. לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני חושבת שכולנו צריכים לשים לב באופן הכי יומיומי ופשוט לאנשים שסביבנו. כולנו חיים על הקצה והעצבים שלנו רופפים אחרי שנתיים של סיוט. יש בינינו אנשים שחזרו משדה הקרב, איבדו אנשים וחברים קרובים, אנשים שבני או בנות הזוג שלהם היו במילואים המון זמן וחזרו אחרת. כולנו צריכים לגלות בשנים הקרובות רגישות-על, למרות הקושי שכל אחד חווה, וכולנו צריכים להיות קשובים לאנשים שקרובים אלינו, לזהות מצוקות ולהושיט יד.

4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
באופן אגואיסטי אגיד שלאמניות ולאמנים שבעיר. מוזיקה ואירועי תרבות יכולים תמיד להיתפס כמותרות, אבל ההיפך הוא הנכון. זה האוויר לנשימה, שבלעדיו לא היה מה שיחזיק אותנו ברגעים הקשים וימלא אותנו ברגעים המאושרים.

5. מה יהיה?
הממשלה הזאת תיפול, כי כל דבר שעולה חייב לרדת. השינוי יבוא מתוך העם, מתוך הכוחות העצומים שהתגלו כאן אחרי השבעה באוקטובר. אני מקווה מאד שצורת השלטון תשתנה כי הפערים בתוך האוכלוסייה הישראלית גדולים, ולדעתי הדרך שבה מתנהלת המדינה כבר לא מתאימה למציאות העכשווית. זה לא באמת שלטון העם. בחלומי, יעלו כאן מספר מנהיגות מתוך הזרמים השונים במדינה שלנו, ישתפו פעולה כמו שרק נשים יודעות לעשות, ויביאו את מדינת ישראל לשגשוג ולשלום שמגיעים לה ולכל אזרחיה. הלוואי שנזכה לראות ימים של חיים נורמליים ופשוטים, שאפשר פשוט ליהנות בהם מיום שמש בים, שיטוטים חסרי תכלית ברחבי העיר והופעה טובה בערב. זה לדעתי גם מה שסבא שלי, שאהב את תל אביב ואת המדינה בכל לבו, היה מאחל לנו.

• העיר שלי
• מוזיקאים
• חוף מציצים
• שוק הפשפשים

אפשר להגיד על תכניות ריאליטי מה שרוצים, אבל במבחן התוצאה הן מספקות את הסחורה. קחו לדוגמה את "משחקי השף", שהצמיחה שפים רציניים כגון אור גינסבורג (סלאס, קיצ'וקאי), אבישג לוי (לשעבר אייבי), אורן אסידו (Flame) ואביתר מלכה (רובע אל"ף). למרות שהעונה הנוכחית עדיין בעיצומה, אפשר כבר להצביע על מתמודדים בולטים, ואין ספק שדניאל עילי – דנינו בשבילכם ובשביל שאר העולם – הוא אחד מהם. הסצנה שבה הוא מגיש לשופטים רוטב דובדבנים חריף, שהעלה דמעות בעיניי אסף גרניט, היא לא פחות מאשר הדובדבן שבקצפת.
>>היאפא והחיה: 19 מסעדות, ברים ובתי קפה מומלצים בשוק הפשפשים

"אני עוד לא ממש סלב אבל היה מישהו שזיהה אותי, והזמין קבב דג כמובן", הוא אומר בחיוך ממקומו מעל הפלנצ'ה בדוכן פיתות חדש בשוק הפשפשים. "אני מרגיש שכל החיים שלי הובילו לנקודת הזמן הזאת. פיתה היא כלי הקיבול המושלם ו'הירושלמית' זו בעצם מסעדה שבה אני מכין מנה מובנית מבלי לשאול את הלקוח מה לשים, אלא אם יש משהו שהוא לא אוהב".

המפגש הרעיוני בין דוכן פיתות למסעדת שף משקף את דרכו המקצועית של דנינו, שהחלה דווקא בניהול ולא בבישול. הוא ניהל את מסעדת יא פאן של שף יובל בן נריה עד לסגירתה בזמן הקורונה, וכפתרון ביניים החל למכור סנדוויצ'ים מהבית, צעד שקירב אותו אל הסינר והסכין. פופ אפ מקסיקני מצליח בשם "באחה" בקליפורניה (של לוינסקי, לא של ארה"ב) הוביל להצעה קוסמת ממלון סלינה – לנהל מסעדה עם 300 מקומות ישיבה. אלא שבתום שנה בתפקיד, שבמהלכה בעיקר ניהל ופחות בישל, החליט דנינו לקחת צעד אחורה ועבר לעבוד בקצבייה כדי להכיר את חומר הגלם מקרוב.

משם הדרך לחנות הדגים של רוסתום בשוק הכרמל הייתה קצרה, והיא התקצרה עוד יותר במעבר לדוכן הצמוד "הכרמל 40", עם סנדוויץ' הדגים הטוב בעיר. לירושלמית, מקום משלו, הוא הגיע במקרה. "זה בכלל לא היה בתכנון אבל הייתי כבר יותר מדי זמן בכרמל, ואז הגיעה ההצעה. הבנתי שאני לא רוצה לעשות עוד דוכן שאנשים יעברו ויקנו פיתה, אלא מקום עלייה לרגל. חמוצים, רטבים – הכל כאן נעשה בעבודת יד. רוצים להרוג אותי כי את הקבב אני קוצץ בכל יום בסכין", הוא צוחק.

התפריט קטן וקולע ויש בו בסך הכול חמש פיתות: קבב בקר (עגלה) עם טחינה, סלט פיקו דה גאיו מעגבניות ופלפלים חריפים ("ללא הזרעים כדי שיישאר פרשי"); קבב דגים (מוסר ולברק) עם צזיקי, שקדים קלויים ורוטב לימון, ג'ינג'ר, שום, סויה ומירין; פיתה מרגז יפואי; פיתה סטייק כרובית עם שקדים קלויים וגלייז אונאגי (סויה, סוכר, מירין וסאקה מצומצם); ופיתה חזה עוף, שבניגוד לשאר הפיתות מכילה רק חזה עוף צרוב, בצל מטוגן ומלפפונים חמוצים.

"זאת הפיתה שבגללה פתחנו את המקום וקראנו לו 'הירושלמית'", מסביר דנינו. "הבעלים נולד בירושלים (והביא לשוק הפשפשים את הפארוק בשוק ואת בית הקפה ניסו – ש.ב.ד.), והוא גדל בסטייקיית חצות ומת על הפיתה הזו. כשהוא סיפר לי עליה היא נשמעה לי כמו הדבר הכי יבש בעולם, אבל נסענו לטעימות וואלה – הוא צודק. אני בן 38 וזאת הפעם הראשונה שפיתה חזה עוף מצליחה להפתיע אותי". וכמו בכל דבר אצלו, דנינו משתמש ברעיון כדי ליצור מנת שף ומשרה את העוף 12 שעות במרינדת גואוצ'וצ'נג (מחית צ'ילי קוריאני).

בקצה התפריט מופיע ספיישל, מנה משתנה ששמה את הדגש על חומר הגלם, למשל פרוסות דקיקות של אסאדו מיושן בסגנון מינוט סטייק או פיתה נתח קצבים במרינדת קוג'י. "יש פה עבודה שאינה נגמרת. אנחנו שלושה טבחים וכל הזמן עסוקים. ההשקעה מוכיחה את עצמה ויש פידבק מצוין מהלקוחות. חלק מהם אפילו חוזרים פעמיים ביום".

תהליכי הכנה ארוכים, חומרי גלם שנבחרים בקפידה, פיתה בעבודת יד ו-200 גרם חלבון בכל מנה מכתיבים תמחור של 24 ש"ח לחצי פיתה, 45 ש"ח לפיתה שלמה ו-50 ש"ח למגש. "אני מסוגל לשמור על המחיר הזה כי אני עובד קשה ומקבל מחירים טובים מספקים", אומר דנינו ומוסיף שחשוב לו להיות נגיש לכולם. מבחינתו הדוכן הוא רק ההתחלה והצעד הבא כבר נראה באופק: מטבח הכנות שייפתח בקרוב בחלל הצמוד, "עם מנקנקת ומלא צעצועים כיפיים". כאן הוא מתכנן להציב מקרר עמוס קבבים קפואים, סלטים ומוצרים לקנייה הביתה, ולהעמיד בימי שישי סירי אוכל מוכן. "אני כבר לא ילד ויש לי עוד הרבה תוכניות", הוא מסכם. "אולי יום אחד נפתח סניף בירושלים ונקרא לו 'היפואית'".
עולי ציון 15, תל אביב א'-ה' 20:00-12:00, שישי 16:00-12:00, שבת סגור

• אוכלים שותים
• פיתות
• אוכל רחוב
• שוק הפשפשים

עדכון אחרון: 7.11.25 // עדכון קודם: 6.9.25
לאורך שלוש השנים האחרונות, עם תנופה משמעותית במהלך המלחמה, העיר הופצצה בשורה של מקומות קטנים ונעימים שמזניחים ברז בירה, ומתמקדים בתורת בקבוקי היין. ובזמן שאפשר בהחלט לגבב תיאוריות על הפופולריות שלהם – החל מכמויות היין שזרמו כאן בסגרים והפכו את חנויות היין לאימפריות קטנות ועד לנסיגה בפופולריות של בילוי במסעדה בגלל יוקר המחייה – בסופו של דבר מה שבאמת מעניין אותנו זה איפה נעים לשבת, טעים ללגום, ואם יש משהו מוצלח לנשנש בצד. זה כבר לא רק טרנד לוהט, זה בילוי מזן חדש והוא כאן כדי להישאר. אבל מרוב יינות לא רואים את הברים, ואנחנו פה לעשות קצת סדר איפה הכי כדאי לקדיש ערב לא מחייב אבל בהחלט משכר.תל אביב של 2025 היא ארץ ברי היין. ואלה הבחירות של "טיים אאוט":

בוב

בניגוד לאחיו הגדול "בר 51", בבר היין של שף מושיקו גמליאלי עובדים קשה כדי שהכל ירגיש קליל. במקום אוכל מעונב ומפונפן תמצאו כאן בייגל טוסט בולגרית, ובר יין שלוקח השראה דווקא מהברים היומיומיים של אירופה – מקומות עבור כריך או סלט לתחילת היום ואפרול שפריץ עם צ'יפס משקית באפריטיבו. יותר מ-80 לייבלים במחיר של עד 170 ש"ח לבקבוק, תפריט קטן אך מדויק עם צלחות קלילות במחיר הגיוני, ואווירה של יום פשוט בלי מאמץ. ככה לא מזיעים.
מה תשתו:ורמוט אמריקנו וסודה ב-38 ש"ח
מה תנשנשו:פיצה מעדנות לכאורה (כן כן, ככה זה נקרא)
>> בוב, בן יהודה 17 תל אביב

>> ברי הקוקטיילים הכי טובים בתל אביב
>> הטינדר המקורי: הברים הכי טובים עבור פיק-אפ בתל אביב

בוסר

הסנונית הראשונה של טרנד ברי היין שאנחנו אוהבים ללעוג לו, אבל בתכלס כבר לא מכירים את עצמנו בלעדיו. הבוסר התחיל חנות יין שקטה ביום ובר יין תוסס בשעות הלילה, ובחודשים האחרונים גם נפתח כבית קפה. בבוסר תמצאו קולקציית יינות איכות מתחלפת ומתחדשת על בסיס עונתי ואופנתי, בהם יינות של יבואנים קטנים שלא תמצאו בשום מקום אחר במחירים הוגנים. בהצלחה עם למצוא מקום לשבת
מה תשתו:ארינטו דוס אסורש, יין לבן מהאיים האזוריים שגדל למרגלות הר געש לצד האוקיינוס האטלנטי
מה תנשנשו:פלטת גבינות
>> בוסר, החשמל 5 תל אביב

בריקס

בריקס התחיל כבר יין חמוד שמאפשר לשתות כוס יין במחיר הגון, במרכז העיר, ועוד עם השקט של כיכר גבעון נטולת הצפירות. מאז עבר הבריקס תפנית שלא ציפינו לה – פעמיים בשבוע (שלישי ושישי בבוקר) השף הגדול יונתן רושפלד נכנס למטבח, ואמון על תפריט האוכל המוגש במקום. הוא מבשל מה שבא לו – החל ממנות צרפתיות קלאסיות ועד מה שמגיע מהשוק והים באותו היום. הפתעה בכוס יין.
מה תשתו:כוס רוזה ב-38 ש״ח
מה תנשנשו:סרטנים שלמים בחמאת מוסקדה
>> בריקס, כיכר גבעון 10 תל אביב

ג'יאקונדה

מוסד יין תל אביבי ותיק שאיתנו כבר מ-2006, שהוא גם ספריית יינות שנאצרה בקפידה לאורך השנים, מהארץ והעולם. הג'יאקונדה הוא מקום למביני עניין, או לכאלה שרוצים להתחיל להבין, כי הרכישה מלווה בהדרכה מקצועית שתמיד תלמדו בה משהו חדש. הכי שווה להגיע לדרינק של שישי בצהריים עם חברותיכן הטובות ועל הדרך להצטייד בבקבוק מרשים לארוחת ערב.
מה תשתו:ג'יי ג'יי פרום. ריזלינג גרמני, ארומתי, פרחוני וכנראה הכי טעים שתשתו.
מה תנשנשו:פלטת גבינות יכולה להיות בחירה מצוינת, אם כי לג'יאקונדה פשוט באים כדי לשתות.
>> ג'יאקונדה, פרישמן 73 תל אביב

הגפן

הגפן היא חצר יין מקומי ששוכנת בשוק הפשפשים ביפו, והוא כולו גאווה ישראלית שכן כל היינות שנמצאים בו הם תוצרת הארץ. נשות היין שירה גרנות ולי הופמן אגיב אצרו את התפריט, שבו לא פחות מ־124 לייבלים מקומיים בלבד. מה שנקרא אין לנו ארץ אחרת. האווירה במקום דווקא לא ציונית במיוחד, אבל נעימה, מקומית וכיפית.
מה תשתו:תל קאסר של יקב נטופה, פינו נואר של יקב תל אפק, פאט נאט של יקב ברק ורבים נוספים.
מה תנשנשו:קבב מוסר ים, כרישה מבושלת. טארט דבש ועוד מנות בנגיעה מקומית.
>> הגפן, נעם 3 יפו

יין בכרם

חנות ובר יין באווירה קז'ואלית ומזמינה שבה חווית בחירת היין נגישה למדי, הן במחיר והן בייעוץ הלבבי והמקצועי. את היין תיקחו החוצה, לאחד השולחנות שממוקמים על הרחוב העמוס בעיר, ותהנו מערב מינגלינג שיכור ושמח. תפריט האוכל פשוט אך מכיל בדיוק את מה שצריך לצד היין.
מה תשתו:אור מאופל הישראלי של יעקב אוריה. יין לבן מיוחד ומרענן שלא תצליחו לשכוח.
מה תנשנשו:גבינת ברי צלויה עם דבש, שמן זית וטימין. האיזון המושלם בין מתוק למלוח.
>> יין בכרם, נחלת בנימין 29 תל אביב

כריסטוף

כריסטוף הוא סלון יין, שזה אומר שהוא לא עוד בר יין, אלא סלון כמו של בית (כמעט) עם ריהוט חמים ונעים, עליו תוכלו לשבת בפנאן ולבחור מספריית היין הגדולה את הבקבוק שחלמתם עליו. גם לכם יש ספריית יין בבית? אה, לא? עד אז, מזל שיש את כריסטוף.
מה תשתו:גראנש לבן ספרדי, בלנד של ריזלינג מוסקט וגוורץ, ועוד יינות ייחודים שעמרי לייבוביץ׳ (הבעלים של המקום) בוחר בקפידה.
מה תנשנשו:פלטת גבינות של המחלבה הקטנה או סלק אפוי עם לבנה. בכריסטוף מתארחים לעיתים גם שפים לפופ אפים, שווה להתעדכן בעמוד האינסטגרם.
>> כריסטוף, השוק 28, תל אביב

גאזטה

גאזטה הוא בר יין מהדור הישן – כלומר מלפני שכל אחד פתח כזה תחת כל עץ רענן. הוא מגלם בתוכו ניסיון רב שכולל יותר מעשור של הבנה מעמיקה ביינות, ואינספור דייטים ראשונים שנרשמו בו. ועדיין מוסיף הגזאטה להיות מוסד יין יציב ומוצלח, שמתעדכן כל העת. למשל לאחרונה גם הוסיפו שם חלל מעוצב להפליא שמוקדש כולו לוורמוטים, שאם אנחנו לא טועים הם גם סוג של יין – רק קצת מתוק ויותר טעים.
מה תשתו:ורמוט אמריקן
מה תנשנשו:פוקאצ׳ה פפרוני מילאנו
>> גאזטה, מרמורק 12 תל אביב

קוט

באלגנטיות שיא התבסס קוט כאחת הפינות המדוברת והעמוסות והקים בתוכו את פריז הקטנה – עיצוב מוקפד ומלא בסטייל, מגוון אדיר של יינות בדגש צרפתי, תפריט אוכל מצומצם ומדויק ואווירה סקסית. מאוד. המקום פתוח רק בשעות הערב ויתאים לכל דייט באשר הוא.
מה תשתו:רייקארט ארבואה סאוואניין. יין לבן צרפתי כמובן, עשיר, מאוזן, חמאתי ומושלם.
מה תנשנשו:סלט קיסר קריספי שלא תרצו שייגמר.
>> קוט, אחד העם 33 תל אביב

תל א וין

המרפסת המוגבהת בפינת שדרות בן גוריון אוף דיזינגוף כאילו נוצרה במיוחד להשקיף בה על החיים בתל אביב: גולשים עם גלשנים בדרך לים, וולטרים ממהרים והורים מותשים שרודפים אחרי ילדים היפראקטיביים חולפים על פניכם כמו תיאטרון אנושי שאין בו רגע דל. בימים של שמש חורפית נעימה זהו המקום לשבת על כוס ורמוט ישראלי, לאכול משהו קטן ולהודות על מזלכם הטוב.
מה תשתו:כוס יין בגבוה העיניים עם רמה גבוהה גם בכוסות בפחות מ-40 ש"ח.
מה תנשנשו:ברוסקטה רוסטביף וביצה רכה.
>> תל א וין, שדרות בן גוריון 39 תל אביב

תרצה

תרצה, בר היין של שף רז רהב, מאופיין באווירה נעימה וקז'ואלית עם תפריט מסקרן, ואפילו לא תיאלצו להמתין קרוב לשנתיים כדי לאכול מהאוכל הנפלא של רז רהב. על תפריט היין מנצח הסומלייה אביב חג'ג', והוא כולל מעל למאתיים לייבלים שונים של יינות מרחבי העולם, כאשר כמעט רבע מהם מוצעים לכוסות. בונוס נוסף הוא שלא תצטרכו להשאיר טיפ, שכן הוא מגולם בחשבון הסופי וחוסך לבטים מיותרים.
מה תשתו:קברנה פרנק מהלואר, יין כתום אוסטרי, בלנד אדום של ברקן. תהנו מהצבעים.
מה תנשנשו:קרפעלך לחם אבוד, ברוסקטה שומן בקר, ברוסקטה מוח ופלפלים.
>> תרצה, החלוצים 3 תל אביב

ג׳ודי

ג׳ודי הוא בר היין הראשון של שדרות יהודית, ומשהו רומז לנו שלא האחרון. עיצוב נעים ומזמין, תפריט יין מהוקצע ואווירת קלאס שנותנת תחושה שהיה שם מאז תמיד. הסומלייה קובי ארוסי מורגש בכל אלמנט במקום, עם לייבלים רבים מהארץ ומהעולם שמתחלפים תדיר, כאשר רוב היינות מוצעים גם בכוסות, ובמחירים סבבה למדי. חוץ מזה, לא תמצאו בו רק גבינות, אלא גם נקניקיה בלחמנייה שתכלס – באה לנו בול עם יין לבן צונן.
מה תשתו:לבן 22 של יקב עגור
מה תנשנשו:ניוקי חמאת לימון
>> ג'ודי, שדרות יהודית 20 תל אביב

קופ נטור

קופ נטור נפתח כחצי שנה ונותר סוד כמוס בקרב שוחרי יין רבים, אם כך מצטערים אם אנחנו הורסים לכם את הסוד. התפקיד שלנו הוא לספר לכם על דברים, בין היתר על קופ נטור, אותו פתחו חמישה חברים שעלו ארצה מסנט פטרבורג והרגישו שסצנת היינות הטבעיים, האורגניים והביו- דינאמיים די נעדרת מארצנו. אז הם פתחו פינה מתוקה של אלה, שמתחבאת קרוב לשוק בצלאל ברחוב המכבי, ומגישה מלבד יינות נהדרים ומקוריים גם אוכל מצוין ואפילו בראנץ' בסופי השבוע.
מה תשתו: מנזוני ביאנקו
מה תנשנשו:כריך צ'דר ומקושקשת
>> קופ נטור, המכבי 2 תל אביב

Wine shop

כשמה כן היא, מדובר בחנות, שהיא גם בר יין אינטימי מבית קבוצת טריגר. במקום לא פחות מ-300 סוגי יינות, כן, כן, מה ששמעתם. רובם מיובאים באופן בלעדי לטריגר וביניהם אף לייבל יין מקומי מבית הקבוצה, שכרגע מונה ארבעה בקבוקים ועתיד להתרחב בהמשך. העיצוב במקום מוקפד ואלגנטי, ובתפריט האוכל מנות בר יין קלאסי עם טוויסט שובבי. דוגמת פונדו של גבינת קממבר,סאבלה גבינות על ברוסקטה, פחזנית במילוי קרם מיסו וקרמל מלוח ועוד.
מה תשתו:ברבן ברל
מה תנשנשו:פונדו קממבר
>> ויין שופ, מונטיפיורי 24 תל אביב

קולמי

בר היין קולמי נפתח בפאתי פארק המסילה לפני חודשים מעטים, ונראה שהבין בדיוק מה חשוב לכולנו – להשתכר, ולא לשלם על זה יותר מדי. מדובר בבר יין שיש בו גם מבחר יינות לקנות הביתה, מה שמביא לטווח מחירים מזמין ומבטיח במיוחד.יש סובניון בלאן ב-65 או ב-69 ש"ח, פינו נואר ב-65 ש"ח, פריצנטה ביאנקו ב-75 ש"ח ופרוסקו מבעבע ב-99 ש"ח שנשמח להרים איתו לחיים. המחירים שציינו הם לבקבוק, כן? לא לכוס. חוץ מזה, המקום מתוק ואינטימי, ובהחלט היינו ממליצים עליו לדייט ראשון, או שני, או מלאנתלפים.
מה תשתו:פינו נואר
מה תנשנשו:גבינות, לא צריך להתחכם
>> קולמי, יהודה הלוי 22 תל אביב

סנטי

בשנה שעברה זו היתה האיט-גירל, היום היא פשוט העניין. ואמנם קשה למסגר את סנטי תחת הגדרה אחת – אולי זו איזקאייה מערבית, אולי זה בר יין, אולי זה בכלל בר אוכל – אבל מה שבטוח זה שבסנטי של גיא אריש (משייה), אתם תשתו יין טוב ותאכלו אוכל ממש טוב. מבחינתנו זה נחשב. התפריט של סנטי מתאפיין במנות ייחודיות שמוגשות בטכניקות לא שגרתיות, וכן בתפריט יין שהורכב על ידי איש היין עידו קסלר, ומציע לא פחות מחמישים לייבלים של בקבוקי יין, שכמעט כולם מוצעים בכוסות.
מה תשתו:אסרטיקו יווני, קרוז הרמיטאז׳ צרפתי ועוד רבים וטובים.
מה תנשנשו: צלחת דגים נאים, תפוחי אדמה ראטה קונפי, פסטה פיצ׳י עם מטבלים.
>> סנטי, גורדון 17 תל אביב

פלור

בר וחנות יין המתמקד ביינות טבעיים ומוכיח לנו שלא צריך להיבהל מהמראה, מהריח הפאנקי ומהצבע העכור, ושכל אחד ימצא מה לשתות בין עשרות הלייבלים השונים במקום. חוץ מזה האווירה מהודקת ונינוחה בעת ובעונה אחת, הלוקיישן מתוק ורומנטי, והתפריט משתנה כל העת לפי התוצרת העונתית ומצב הרוח – מה שמייצר מנות מסקרנות ולא שגרתיות כמו פסטה בוסיאטה, ואפילו שניצל, אך הן מתחלפות כל העת מה שתורם להפתעה. חוץ מזה מפעם לפעם מתארחים במקום שפים לפופ אפ ואירועים קולינריים מסקרנים.
מה תשתו:אסקודה
מה תנשנשו:יש לקוות שתהיה פיצה מהטאבון
>> פלור, וילסון 10 תל אביב

• אוכלים שותים
• בר יין
• ברים בתל אביב
• יין
• אלכוהול
• יינות
• יינות ישראלים
• חנויות
• שוק לוינסקי
• שוק הפשפשים
• נחלת בנימין
• פלורנטין
• גן החשמל

>> דןדן כהן (למה שלא תעקבו) הוא רקדן בולט באנסמבל בת שבע מאז 2024, בוגר מגמת המחול בתיכון עירוני א' לאמנויות, ובימים אלה הוא נערך לסבב ההופעות החדש של האנסמבל, דקהדאנס 2025 – יצירה שיצר אוהד נהרין בשנת 2000 לציון עשור לעבודתו בבת שבע, וכלל בה עשרה קטעים מגוף היצירה שיצר עד אז ללהקה. מאז, מדי עונה, שב נהרין לדקהדאנס ומציג עיבודים משתנים לקטעים אייקוניים מיצירותיו לצד קטעים מתוך יצירות חדשות.אתם רוצים להיות שם.

1. הקריה

אי של מציאות מקבילה באמצע תל אביב. מדשאות רחבות, בניינים גבוהים, דגלים, מנחת מסוקים. יש בי חיבה בלתי מוסברת לקריה. כנראה שזה קשור בכך שלא כל אחד יכול להיכנס אליה, בסודיות שעוטפת אותה ובכמות השעות שביליתי בה. בשנתיים שאחרי סיום התיכון שירתתי בקריה תחת תקן של רקדן מצטיין. איתי ביחידה שירתו עוד כמה רקדנים מצטיינים. במהלך היום היינו רוקדים במסגרות שונות כדוגמת אנסמבל בת שבע, הבלט הישראלי, המסלול להכשרת רקדנים בתל אביב, ובערב עולים על מדים ומגיעים לבסיס למשמרת בין שש לעשר בלילה.

מבלי להתכוון יצרנו לנו ברית. קבינט רקדנים. ידענו שאנחנו בסך הכל מתארחים בעולם מקביל לכמה שעות ביום ושאנחנו שומרים אחד על השניה. באחת המשמרות המפקדת שלי שלחה אותי לאפסנאות להחליף את הנעליים הקרועות שלי. הגעתי, פתחתי את הדלת ואמרתי – "היי, כאן זה מחסן התלבושות?". נראלי שמשהו בי רצה לחשוף בפניהם שכל מה שאנחנו עושים כאן זה בסך הכל משחק תפקידים. כבר יותר משנה שאני משוחרר ועדיין מדי פעם עולים בי געגועים לנסיעת קורקינט מהירה על מדים מסוזן דלל לקריה.

2. המטבח של טלו

אוכל מהסוג שבא לך לחזור שוב ושוב. פשוט טעים על אמת. ומשביע. ומייצר געגוע בריא. טלו ורוני אברמוביץ', ששתיהן אחיות שגם מאוד דומות אחת לשנייה עד שקשה להבחין – מה שמייצר חווית אירוח כמעט פרפורמטיבית בפני עצמה. רוב הלקוחות לוקחים את האוכל לחימום עצמי בבית אבל האמיצים נשארים לשבת במעט השולחנות שיש בחוץ, לרוב חולקים שולחן עם אדם זר. בהתחלה מבהיל אבל אחרי פעמיים זה ממכר. אני סקרן מי האדם הבא שאשב מולו בזמן שאוכל לחמנייה עם בשר מפורק, מיונז וחמוצים עם סלט גזר ליד ומים קרים, שאגב מוגשים בקנקנים שאני ממש אוהב (בכללי קנקנים זה אחד החשובים).
וייסבורג 17 תל אביב (צהלה)

3. שוק הפשפשים

אמא שלי, נועה, היא המעריצה מספר אחת של שוק הפשפשים. ואני מעריץ מספר אחת שלה. אז על פי "כלל המעבר", גם אני משום מה נהנה להתיישב על הרצפה החמה ביפו לצד ערימת בגדים ישנים ולחפש בה זהב. ובכלל – בגדים, כסף, גוף, חומר, גובה… משהו בשוק הפשפשים מרגיש נכון.

4. בריכת "מים רבים"

בשנה החולפת התמודדתי עם פציעת גב שבעקבותיה צללתי למסע שיקום וחיזוק שכלל בעיקר פיזיותרפיה ואימוני כוח. החלק האהוב עליי במסע החזרה לריקוד באנסמבל בת שבע, היה טיפולי הידרותרפיה בבריכת "מים רבים". הטמפרטורה הגבוה של המיםֿ, האדים שיוצאים, הביטול החלקי של כוח הכבידה. הצוות האדיב בבריכה. בטיפול הראשון שחתה לידי אישה מבוגרת במשך כמעט חצי שעה, שחייה מרשימה. בשלב מסוים היא התקדמה לכיוון היציאה מהבריכה וחיכתה שם. כעבור כמה דקות הגיע בחור ועזר לה לצאת מהמים עם כיסא מיוחד. רק באותן הרגע הבנתי שהיא משותקת מהאגן ומטה.
מויאל 15 תל אביב (צהלה)

5. נחלת בנימין

באופן מוזר אני מאוד נהנה מהליכת ערב בליווי אוזניות בנחלת בנימין. משהו בהמון הלא -תל אביבי שכמעט וכמו פולש לעיר לאזור הספציפי הזה בשעות הספציפיות האלה ביום. אני הולך שם ומרגיש כמו בסרט. התאורה תומכת והסאונדטרק שאני מרכיב לעצמי באוזניות גם. שם אגב גם הייתה הנשיקה הראשונה שלי, עם בחור חמוד והזוי וכנה שיומיים אחר כך ביקש בעדינות שאוריד את הזקן כדי "לא לזכור מדי שאני גבר כשאנחנו ביחד". ככה שנחלת בנימין בשבילי זה המקום להתבלבל.

>> המקום בו התרבות האלקטרונית נושמת בין אנרגיה לרוגע // העיר של שגיא זהבי
>> המקום לחגוג בו את החיים מול השקיעה // העיר של אוליבייה פחיירה נטר

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

הייתי שמח אם השלטים של ״מותר ואסור לחנות״ היו יותר פשוטים וברורים. כל כך הרבה צבעים ומספרים וסימנים והנחיות. לפני השלט? אחרי השלט? מעליו? מצדדיו? לא מבין מה הבעיה פשוט לצייר וי ירוק או איקס אדום על החניה עצמה וככה נדע לעד?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני כשלושה חודשים צפיתי בהצגה בשם "בראשית בא רע" שכתב וביים מעין אבן והועלתה על ידי סטודנטים לתיאטרון שנה ג׳ בניסן נתיב. ההצגה עוקבת אחרי חברת "בראשית" – חברה האמונה על בריאת עולמות. אלוהים מהווה את הדמות הראשית והוא מוצג כאחד מיני בוראים רבים. עוד בהצגה נמצאים אמא של אלוהים, אשתו, מנהל החברה בה אלוהים עובד, השטן ובעלה. עצם הרעיון לבנות שכבה נוספת מעל לאלוהים תפס אותי חזק מאוד. נשארתי עם רגעים חזקים שמתארחים אצלי בראש באופן עיקש מאז. באחד הקטעים אמא של אלוהים מאכילה אותו בשניצל שהיא חותכת לו לחתיכות קטנות בעזרת הידיים בלבד, בקטע אחר מתגלה שבמרחב הזה שבו ההצגה מתרחשת נהוג לקיים סקס זרתות. במקביל למתרחש על הבמה, בשורה האחרונה של האולם ישב מעין וניגן בלייב מוזיקה מקורית שלו על פסנתר. הכתיבה, הבימוי, הביצוע, זה הזיז בי משהו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
את הסרט״לילות קיץ״ של אוהד מילשטייןראיתי כבר חמש פעמים. תמיד לבד, תמיד באמצע הלילה ותמיד חושך מוחלט מסביב. כל כך הרבה דברים תפסו אותי בו. האפשרות לדבר בלחישה – כמה שזה משכנע. כמה שזה מגרה לנסות גם. המוזיקה של ויוואלדי, הסאונד בכלל. הקצב של הסרט. יחסים בין אב לבן. תספורת. מקורות מים. ריקוד. "מה זה זמן? אתה יודע מה זמן עלוה? – דבר שכל הזמן חולף, חולף לידינו. כמו רוח".

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני בעד לתרום לגופי אומנות, ובפרט מחול,ולקנות כרטיסים להופעות. אני חושב שאחת מהפעולות המרכזיות שאנחנו אחראיים עליהן כאנשי אומנות ובפרט כרקדנים היא למצוא "צורות" לרעיונות הבסיסיים ביותר שהעולם יושב עליהם. כשאני אומר צורות אני מתכוון לא רק לצורות קוויות אלא גם לצורות התנהגות, צורות תקשורת, קואורדינצית חיים. חופש, זמינות, יופי, נדיבות, גרוב, כניעה, שקט, הקשבה, האפשרות להשתנות. לכל המושגים המופשטים האלה ולעוד רבים יש כל מיני צורות שבהן הם מתקיימים באופן ממשי. בגוף הפרטי הפיזי, וגם בגוף הזה שנקרא מדינה. אנחנו עוסקים בזה במובן הפיזי באופן יומיומי בשיעורי גאגא (שפת התנועה שפיתח אוהד נהרין). זה רלוונטי כיוון שרוב מוחלט של הארגונים והעמותות שפועלים במרחב היום נוגעים באופן עקיף בדיוק בנקודות האלו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שלקחו ולוקחים חלק במאבק של משפחות החטופים.

מה יהיה?
יהיה מעניין! יכול להיות שיהיה גם רע וגם טוב ביחד מעורבבים. תמיד יהיה אפשר לעשות על זה סרט. ניתוב הכאב. מניח שהפערים בין החיים עצמם ובין האומנות ימשיכו להצטמצם. זה יעשה טוב לכל. מקווה שנראה יותר מחסני תלבושות ופחות אפסנאות. מתפלל שההדים הכואבים מהמלחמה יניעו אותנו לחשוף באומץ את כל מה שיש בו חיים.

• העיר שלי
• אנסמבל בת שבע
• שוק הפשפשים
• צהלה
• בריכות בתל אביב
• נחלת בנימין
• בסיס הקריה
• חניה בתל אביב