הסופרת יערה שחורי והמוזיקאי גיא לוי (ליילי) משיקים בשבת הקרובה את הפרויקט המוזיקלי "מלכת הבלגן", אלבום וספר של שירי ילדים חדשים שרוצה להחזיק משהו מהקסם הזה שקורה כשמאזינים לתקליט ונותנים לילדים להיות ילדים. בטור שלפניכם הם מסבירים איך שיר נולד (בכלל לא כמו תינוק)
>> "מלכת הבלגן" הוא פרויקט מוזיקלי חדש של שירים וסיפורים לילדים של הסופרת יערה שחורי והמוזיקאי גיא לוי (ליילי, שירים לעמליה ועוד). האלבום החדש (בכיכובן של דינה סנדרסון, דניאל רובין ועוד) יצא לעולם במופע השקה שיתקיים בשבת הקרובה, 18.5 11:00 בבוקר, ת"א תרבות דה וינצ'י (משתתפים: יעל צרי – שירה ופסנתר; ספיר רוזנבלט – שירה ופסנתר; גיא לוי – שירה ובס; יובל וילנר – גיטרה ושירה; שחר חזיזה – תופים וכלי הקשה; יהונתן כהן – סקסופון וחליל);עוד פרטים וכרטיסים כאן
>> משהו לקרוא: חנות הספרים של התדר היא מטמון אמיתי
>> אל תאמינו להייפ: פלורנטין היא שכונה מושלמת לגדל בה ילדים
יערה:"את האלבום הזה התכוונו לכתוב לילדות שלנו
אבל עד שסיימנו לעבוד עליו הן כבר גדלו. אולי כתבנו אותו לילד הפנימי שלנו, לולא חשבנו שילד פנימי זה מושג מתועב. בסופו של דבר כנראה כתבנו אותו כי רצינו, כי העולם סביבנו נעצר. זאת הייתה תחילת הקורונה ובאופן חסר פרספקטיבה שהיום אפשר לייחס לו את האושר שבבורות, כל זה נראה לי איום ונורא. המגפה הבעיתה אותי. הייתי צריכה כוח נגד. הייתי צריכה למצוא משהו לשמוח בו, ולאפות לחם מחמצת לא היה הפיתרון.
אתמול לימדתי שיר של ויסלבה שימבורסקה שבו היא מתבוננת בציור מוזגת החלב של ורמיר ואומרת, פחות או יותר, שכל עוד הציור הזה תלוי שם והאישה ההיא מוזגת חלב בריכוז ובשלווה, אין העולם ראוי לסוף העולם. לא נסעתי לראות את ורמיר במוזיאון הרייקסמיוזאום בהולנד, גם כי השמיים היו סגורים, במקום זה כתבתי שירים. ואת כל אותם שירים: על טיול עם הכלב בשדרה, על חיפוש אחר הקינוח המושלם, על ילד שמבקש שיקריאו לו עוד סיפור אפילו שהוא כבר גדול, שלחתי לגיא לוי. כי פעם היינו שכנים והיום אנחנו חברים וידעתי שכדי שיקרה כאן קסם, צריך גם קוסם".
גיא: "יערה ואני דיברנו כבר מזמןעל הרעיון
ליצור יחד אלבום חדש לילדים, הייתי מאוד סקרן לגלות מה יכול לצאת לשנינו. שמחתי מאוד כשיערה הגיעה אליי עם ערימה של שירים חדשים שכתבה, אבל מיד הרגשתי את האחריות שעוברת ממנה אליי, אז חשבתי איך אני ניגש לזה. די מהר הבנתי שכדאי לי להירגע ופשוט להתחיל עם השיר הראשון. השיר הזה היה במקרה שיר הנושא של האלבום: "מלכת הבלגן". מצאתי דרכים לבלגן אותו, כמו לדוגמא לשבור שם את הקצב קצת ולפעמים להעמיס מילים ובעיקר לחפש איך להוציא את היופי במילים עם מנגינה יפה ופשוטה. קרה שיש בו ציטוטים קטנטנים שלקוחים מקטע של הפסנתרן והמלחין ת׳לוניוס מונק, שהוא בלגניסט לא קטן בעצמו".
יערה:"אם אני צריכה לזהות את הזמן
והמקום של השירים האלה, אז מדובר על אחר צהריים בגינה הציבורית, כשלא קר ולא חם, אחר צהריים שכששואלים אחר כך, מה עשית? ואיך היה? אפשר לסכם במילה 'כיף'; ולפעמים גם בשתי מלים 'לא כיף', כי הילדות לא רק מצופה בסוכר. לפעמים אנחנו לבד, לא מובנים, לפעמים דברים לא מצליחים לנו. אבל לצד זה יש גם את ההתרגשות מהפלא שבדברים, כשהעולם עוד חדש, כשהלא ידוע קרוב".
גיא:"ישנו אלמנט שקיים בהלחנה של אלבום כזה
והוא הילדים עצמם, מדובר ביצורים קטנים וחדשים, שיקבלו את השירים כמו שהם, אין להם דעות קדומות, רק דעות מעכשיו או מממש קצת קודם. זה נותן לנו חופש, חופש להגזים אם אנחנו רוצים, חופש להחליט ששיר אחד יכול להיות בעצם בלוז שמח, שאחר הוא סוג של מירוץ אל קינוח מושלם, או סתם שיר-טיול מחמם לב של שלוש חברות בשדרה שמרגישות את הכל קצת יותר כי העולם מלא באפשרויות".
יערה:"בילדות עמד אצלנו בבית פטיפון עצום בסלון.
וכשהקשבתי לתקליט (אמא שלי הניחה את המחט, לי הייתה נטייה לשרוט אותם ללא רחמים) הייתי משתרעת על השטיח, בוהה בעטיפה וחולמת. הפטיפון היה מכוסה במכסה פלסטיק חום, שנדמה שיוצר במיוחד כדי להגדיר את סוף שנות השבעים. באמצע המכסה היה חור ענקי, מהיום שהעמדנו עליו חנוכייה והמכסה נמס. המכסה שנהרס לא הוחלף, כי אצלי בבית לא נטו להחליף דברים שבורים והמצרך הכי חשוב היה נייר דבק שקוף שאיתו, האמנתי, ניתן היה לתקן כמעט כל דבר.
"אבל גם עם מכסה שיש בו חור, הפטיפון ניגן ואני הקשבתי מוקסמת למוזיקה, לסיפורים, לחנה מרון מספרת את היפיפייה הנרדמת וליוסי גרבר את פטר והזאב. אותם מנגינות וסיפורים, של זרעים של מסטיק ופיץ העכבר וטיול לארץ התווים, אריק איינשטיין לילדים וכמובן הכבש השישה עשר – הם הפסקול של הילדות שלי. את הרגע הזה שבו מקשיבים לתקליט, אפילו כשעסוקים בדברים אחרים, קיוויתי שנצליח להחזיק שוב, הפעם בתור אלה שכותבים. ואפילו שאנחנו כבר הורים ונראים מבחוץ לגמרי אנשים מבוגרים, אנחנו עוד זוכרים קצת איך היינו בתור ילדים, במה שמשתרע בין הכיף והלא כיף והקסם".
גיא:"באופן כללי, לאנשים מסביבי קשה עכשיו,
כולם נראים לי בהולד במקרה הטוב ובמקרה הגרוע גם מתפרקים. כן, אנחנו עוד עובדים, פוגשים חברים, מבשלים, אוכלים את אותו אוכל טעים, רק שלאוכל חסר הטעם וגם חולמים קצת פחות. לי באופן אישי הכי עוזר להקשיב למוזיקה טובה, ועוד יותר, אני נהנה יותר מתמיד לנגן, זה עובד ממש כמו קסם. אני שם לב שבתוך התקופה הקשה הזאת שעוברת עלינו, הדבר שהכי חשוב לילדות שלי הוא להמשיך ולהיות ילדות. הן לא אמורות להתבגר מהר ולהתאים את עצמן לגודל האירוע. אחת הדרכים שלי היא פשוט לנסות להקטין את האירוע בשבילן".
