היא ציירת, היא פסלת, היא אמנית מיצב, ומחר (חמישי 15.1) תיפתח בגלריה בנימין תערוכתה החדשה, "גוף זר" (יחד עם מיכל טמיר). ניצלנו את הסיטואציה כדי לסחוט המלצות על הלב הפועם של סצנת האמנות, על אוכל יותר טעים מסושי ועל מסעדה עם וייב קליל ושמח. בונוס: המלצות דוקו משובחות
>> נטע בכרך (למה שלא תעקבו) היא ציירת, פסלת ואמנית מיצב, חיה ויוצרת בתל אביב. היא מטמיעה בעבודותיה שפות סגנוניות שבין פיגורטיביות להפשטה תוך שילוב של חומרים ומדיומים שונים ומבקשת לתת ביטוי ויזואלי לחוויה האנושית בעידן העכשווי. בימים אלה היא מציגה ציורים ופסלים בתערוכה המשותפת עם מיכל טמיר, "גוף זר" בגלריה בנימין, באוצרות נעמה הנמן (פתיחה: חמישי 15.1).אתם רוצים להיות שם.
>>חנויות קטנות ומופלאות ושפע חסר תכלית // העיר של ורד נסים
>> קשר רגשי עמוק לחומוס ויחס מיוחד מהשף // העיר של רענן נוסל
>> אירופה בשמש ים תיכונית ומפלט קסום ביפו // העיר של אמה אביטל
1. קריית המלאכה//הסטודיו
קריית המלאכה היא הלב הפועם של סצנת האמנות הישראלית, שכונה שבה ישן פוגש חדש ושקט מתנגש עם המולה עירונית. זהו מרחב שבו תחושת זרות מתערבבת עם תחושת שייכות, יצירה עניפה ועושר תרבותי נפגשים עם מציאות קשוחה ואפלה. מבתי מלאכה של פעם וחנויות סיטונאות ועד בתי קפה ומסעדות טרנדיות, גלריות, חללי אירועים ומועדונים, אולפני הקלטות וסצנות מוזיקה חיה. בעיניי זו השכונה המרתקת והאהובה ביותר בתל אביב, בין השאר משום שהסטודיו שלי ממוקם בה. בכל בוקר אני קמה עם ציפייה לרגע שבו אגיע לסטודיו ואצלול ליצירה. ובהזדמנות הזו, תודה לעיריית תל אביב על חידוש הרחובות בשכונה (גם אם זה בא עם לא מעט בלאגן) אבל בחייאת, תשאירו לנו מקומות חניה.
2. לייבררי בר
כשאני נכנסת לבר הספרייה בקומת הקרקע של מלון נורמן, אני מרגישה כאילו חזרתי בזמן אל תחילת־אמצע המאה הקודמת. העיצוב והרהיטים המעוצבים בהשראת שנות ה-20 וה-40, יחד עם הלבוש הקלאסי של המלצרים, יוצרים שילוב היברידי ייחודי של בר אלגנטי וספרייה אירופאית. אני ממליצה להגיע בערב, כשהאווירה לילית עם הרבה שיק, קוקטיילים קלאסיים מדויקים ואוכל מעולה. פלוס גדול לאוהבי האמנות הוא שברחבי המלון מוצגת אמנות משובחת.
נחמני 25 תל אביב
3. חלום
כמי שעובדת באמנות עם חומרי גלם מעולם הטקסטיל, רחוב נחלת בנימין, שגדוש בחנויות בדים מכל הסוגים, הוא יעד קבוע עבורי. בנחלת בנימין 31 שוכנת החנות "חלום 2", חנות חוטים בוטיקית קסומה עם צוות נעים ונדיב. כדורים, סלילים וסרטים של חוטים מכל הסוגים והצבעים ממלאים את קירות ותקרת החנות, וכל כניסה אליה גורמת לי להרגיש כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים. החוט עבורי הוא כמו קו של צבע יבש, גמיש ואלסטי, ומאפשר לי ליצור קומפוזיציות המשלבות משטח, נפח, קו וחומר, ולשחק עם תנועה ומרקם. באותו בלוק נמצאת גם "חלום 1", בבעלות אותו בעלים, יוסי עזורי, המתמחה יותר בכל צורכי ואביזרי התפירה.
נחלת בנימין 31 תל אביב
4. Shi-Shi
אני מאוד אוהבת סושי אבל אפילו יותר אני אוהבת Shi-Shi. כל המנות שם טעימות וטריות, אבל מבחינתי הרול King Salmon פשוט מנצח – שילוב מושלם של סלמון טרי, אבוקדו, ירקות ורטבים שנראה מושלם, במחיר הוגן והרבה יותר משביע מרול סושי.
אבן גבירול 33 תל אביב // אהרון בקר 8 תל אביב
5. לה מעלה
לה מעלה היא מסעדה מקסיקנית שנמצאת שתי קומות מתחת לסטודיו שלי. יש שם אוכל טעים ודרינקים מעולים, המוזיקה באה בטוב והווייב קליל ושמח. הסביצ’ה מוסר ים אהוב עליי במיוחד והולך מצוין עם קוקטייל טאג’ין ג’י על בסיס ג’ין, קמפרי, קולי פירות יער וליים.
שביל המרץ 5 תל אביב
מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:
העיר מצויה באקסטזה של בנייה ולהליכה בהרבה רחובות יש סאונד של דפיקות וקדיחות.
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט התיעודי "פרח"של אנה ים ואיתמר רוז עוקב אחר פרח , דרת רחוב נרקומנית שובת לב שמתפרנסת מזנות. הסרט מביט בשוליים ללא התנשאות, והעוצמה שלו טמונה בתיעוד האוטנטי של המציאות. בלי ניסיון לייפות, להסביר או להושיע, אלא פשוט להיות נוכחים. סרט מרגש ומטלטל שפותח את הלב ונשאר בתוכו גם הרבה זמן אחרי הצפייה.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
"יצאתי בשש" הוא סרט תיעודי אישי של ליבי קסל, שבו היא חושפת באומץ יוצא דופן כיצד הצליחה לצאת ממערכת יחסים מתעללת. לצד ראיונות עם משפחה וחברים, היא מציגה את מודל שמונת השלבים של פרופ’ ג’יין מונקטון-סמית’, שמתאר את השלבים של הידרדרות מערכות יחסים אלימה ומסוכנת. זו יצירה אישית, מרגשת ומעוררת אמפתיה והשראה, שמחזקת שיח ציבורי על תלות, גבולות וכוח, ומחזקת את ההבנה שסיפורים אישיים הם הדרך שלנו להתחבר, להרגיש ולגלות השראה.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון או עמותה שעוזרים לאוכלוסיה החרדית להשתלב בצבא, בתעסוקה ובחברה הישראלית.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים לכל הגלריות השיתופיות, ובמיוחד לגלריה בנימין, שבה אני מציגה בימים אלה ציורים ופסלים במסגרת התערוכה “גוף זר". גלריה בנימין היא עמותה שמנוהלת בהתנדבות וללא מטרות רווח על ידי קבוצת אמניות ואמנים, במטרה ליצור שיח מעמיק בין חברי קהילת האמנים לבין אוצרים ואנשי תאוריה, ולחזק את סצנת האמנות העכשווית העצמאית בישראל.הגלריה מעניקה לאמנים נבחרים מהשדה במה להציג את עבודותיהם, מספקת רשת תומכת וחמה וליווי מקצועי, ובעיקר מאפשרת לקהל הרחב לחוות אמנות ישראלית עכשווית מקורית בלתי תלויה. בימים שבהם מוסדות תרבות נסגרים מסיבות שונות והתנאים מוקשחים, התמיכה בגלריות השיתופיות היא חשובה מתמיד.
מה יהיה?
אני בן אדם אופטימי, אז אני חושבת שיהיה טוב. החיים הם כמו הגלים – היינו עמוק בתחתית, ועכשיו הגיע הזמן לטפס חזרה, למצוא יציבות, לחזור לשפיות ולבנות מחדש.
