Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
שלג על תל אביב? לרון חולדאי יש כבר את צילום האוויר
שלג על תל אביב? ככה זה יראה, כנראה (הדמייה: סימפלקס מאפינג, מתוך עמוד הטוויטר של רון חולדאי)
לבנו החסיר פעימה כשראינו את הצילום שהעלה רון חולדאי לחשבון הטוויטר שלו. תל אביב מחכה לשלג כבר 72 שנה וכנראה שתמשיך לחכות לו, אבל לפחות עכשיו נוכל לדמיין בקלות איך העיר הלבנה תראה בלבן
לקראת הסערה המתרגשת על ישראל נכנסו במספר מקומות בארץ לכוננות שלג גבוהה. תל אביב, למרבה הצער, אינה אחד המקומות האלה, אבל זה לא הפריע לרון חולדאי להדהים את עוקביו בטוויטר כשהעלה לפני שעה קלה תמונה ובה צילום אווירי של לב תל אביב, מהאזור האיקוני שסביב כיכר דיזנגוף, ובו כל הבניינים והכבישים מכוסים שלג.
מבט נוסף אל התמונה והציוץ שהגיע בעקבותיה מבהיר כי מדובר בהדמייה ממוחשבת שעשתה חברה בשם "סימפלקס מאפינג", שהצליחה לייצר סימולציה מוצלחת של עירנו כשהיא מושלגת. הכיסופים התל אביביים לשלג הם עניין עתיק יומין, בעיקר מכיוון ששלג בערי חוף הוא תופעה נדירה כשלעצמו ולחופי המזרח התיכון עוד יותר. הפעם האחרונה שבה ירד שלג בתל אביב הייתה ב-1950, אירוע השלגים הגדול בתולדות המדינה מאז החלו מדידות מטאורולוגיות ב-1870.
אין תל אביבי שלא פותח את הבוקר בקפה השכונתי. הרווח כפול, ממש כמו אספרסו: הם כבר מכירים את ההזמנה שלך, ואתה הרווחת בית שאפשר לפגוש בו חברים, לעבוד וגם לנשום כשצריך. חברי מערכת Time Out שתו כמויות אדירות של קפאין כדי להבין מי הם בתי הקפה הטובים בלב תל אביב
תל אביב עמוסה בבתי קפה שעובדים סביב השעון, וזה הזמן לעשות להם כבוד ולהבין איפה נמצאים בתי הקפה השכונתיים הכי טובים. מתוך אינספור בתי קפה בתל אביב רבתי ביקרנו בעשרות ולגמנו כמויות קפאין שיעירו מתים כדי לאתר את הטובים ביותר לפי הקריטריונים הבאים: שירות, חיבור לקהילה (רמת האינטימיות והקרבה בין העובדים ללקוחות ובין הלקוחות עצמם; עד כמה בית הקפה מחובר ל־DNA של השכונה והפך חלק אינטגרלי ממנה), איכות הקפה, תפריט האוכל והמאפים והשירותים הנלווים (גישה לאינטרנט אלחוטי, מבחר העיתונים והמגזינים), אווירה ועיצוב. רק בתי קפה עצמאיים, שאינם חלק מרשת גדולה – ובעליהם נמצאים לרוב בעסק ומנהלים אותו – הועמדו לבחירה.
למרות, ואולי בזכות, השירות השאנן/איטי, "נחמה" תמיד מבוקש ועמוס. שני החללים מציעים מרחב עבודה שקט ומואר (בצד השמאלי) או שוקק חיים ורגוע (הימני). עוד צ'ופרים מלבד וויי־פיי: אלכוהול זול, תפריט אוכל מלא הפתעות וחנות לחם.
מוכר גם בכינוי "הקיוסק בשדרה". תמצאו כאן כריכים וסלטים שווים, שתייה קלה וחמה, עוגיות ומאפינס לנשנוש על הדשא, על הבר או בטייק אווי. היזהרו מהתורים של סוף השבוע.
סניף כיכר הבימה מביא את כל הטוב שמהמאפייה הביצרונית למרכז העיר: עוגות ועוגיות, כריכים, נשנושי בצק וכמובן כיכרות הלחם, כולל הנלסון האגדי. יש גם תפריט צהריים משתלם וטעים.
רחוב יום טוב הפך בשנתיים האחרונות למתחם טרנדי במיוחד, ולקפה הבוהמייני שהופך בר בשעות הערב חלק נכבד בהצלחה. קפה אורגני ואוכל כיפי, חלל פנימי גדול ושולחנות חיצוניים שהופכים בצהרי שישי למרכז החגיגה.
הקפה הפינתי־שכונתי שם במרכז את השירות האישי ואווירה שמרגישה כמו בבית. בתפריט קפה גורמה טרי ואיכותי לשתייה במקום ולמכירה במשקל וחליטות תה מעמק יזרעאל, לצד מאפים ומתוקים.
WayCup, יוחנן הסנדלר 23 תל אביב, ראשון־חמישי, 06:30־20:00 שישי 06:30־16:00 (סגור בשבת), 5508388־03
שניאור
בית קפה הפועל בבניין באוהאוס נאה ושומר על אווירה שכונתית וידידותית. בתפריט קלאסיקות בתי קפה לצד תבשילים מעניינים, וכן שלל מנות צמחוניות וטבעוניות. טריוויה – הקפה נתן הופעת אורח מרגשת בסדרה "איש חשוב מאוד".
בית קפה ומאפה בבעלותם של זוג עולים חדשים מצרפת. באגטים וקינוחים יפהפיים, מנות ביסטרו קלאסיות, מאפים אירופאיים מיוחדים וכמובן מגוון של לחמים בשיטות מסורתיות ובעבודת יד.
תפריט שיקרוץ לקרניבורים ולצמחונים כאחד, חללים שונים למעשנים ולנמנעים, לביזנס ולפלז'ר, מאפים של לחמנינה וסלבס שמבקרים קבוע – "תחתית" לא רק תמיד פתוח, תמיד אפשר לסמוך עליו.
הרבה רשתות קפה ביקשו להתכנות "תל אביביות", אבל אף אחד לא התקרב למיתוס העירוני כמו לאביט. הרשת (שעדיין לא יצאה מגבולות תל אביב) מאמינה בערכי הסלואו ובסחר הוגן ומציעה קפה אורגני, מיצים טריים ותפריט בריא וצבעוני.
* מתחם הקפה, שבמרכזו בחירת בתי הקפה השכונתיים הטובים ביותר בתל אביב, הוא חלק משיתוף פעולה מסחרי בין Time Out לבין קפה עלית. התכנים בו נבחרו, נכתבו ונערכו באופן עצמאי ובלתי תלוי על ידי מערכת המגזין, ולקפה עלית לא הייתה מעורבות בהם.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פעם היה טבח אחד במסעדה סינית (אולי ״טבח״ זו מלה גדולה מדי, הוא הקפיץ דברים בווק), שכל יום היה מגיע בשתיים אחר הצהריים, מחליף סיני אחר ליד הלהבות, ומאותו רגע עד חצות עיניו רואות דבר אחד בלבד: אש. ויום אחד התחלתי לדבר איתו – השעה היתה מאוחרת והמקום ריק והוא בהה כמו זומבי בלהבות, שמכיון שלא היה כעת מה להכין היו די נמוכות, כמו מדורה של ל״ג בעומר שנשארו בה רק הילדים האחרונים, אלה שההורים שכחו או שלא היה דחוף להם לבוא לקחת,
ושאלתי אותו מה זה עושה לו, להסתכל באש כל היום. והוא אמר: ״אני חולם על זה בלילות, לא מסוגל להפסיק. גם כשאני עוצם עיניים אני רואה אש. אין לי חלומות על אוכל – רק על אש.״
אמירה שמיד הזדהיתי איתה, לא בגלל שאני כבאי או פירומן, אלא כי אני יודע שבסופו של דבר אתה מושפע הרבה יותר מהכלי, מאשר ממה שאתה עושה בעזרתו. מה גם שהכלי שלו זה אש בעיניים ואש בידיים וצליל של אש וריח של אש. אז השווינו חלומות, והוא אמר דבר מעניין:
שבכל לילה שהוא והחברה שלו עושים סקס, הוא דווקא חולם אחר כך על שלג. לדעתו, זה היה בגלל שגדל באיזור מושלג, וסקס גורם לו לחלום על הילדות. אבל אני מיד חשבתי על כך שכל עניינו של סקס הוא בזיווג – ומה בן הזוג המושלם של אש, אם לא שלג? וסיפרתי לו על החלום הנורא שהיה לי כאשר למדתי לבגרות במתמטיקה,
שבועיים רצוף מהבוקר עד הלילה, אחרי שמאז גיל עשר לא נכנסתי לשיעור אחד שעסק בנושא המרתק הזה, ויום לפני הבגרות חלמתי על זוויות מתחלפות בין מקבילים. כן,
היה לי חלום כזה. לא משהו סיפורי במיוחד, רק זוויות שמתחלפות, ומתחלפות, ומתחלפות –
אבל הטבח הסיני התעקש שהשלג קשור לילדות: כי פעם, כשהיה ילד, הוריו לקחו אותו לטיול לראות את החומה, ועצרו לא רחוק משם אצל קרובי משפחה, ושם הלך לאיבוד בשלג: הלך והלך והלך, עד שבשלב מסויים פשוט התיישב ליד עץ שכולו לבן, וחיכה למות. תמונה מרשימה ביותר שנחקקה בזכרוני עד היום: הילד שיושב בשלג לבד, לבד, מחכה למותו, עם החומה הסינית ברקע. רק שאחרי רבע שעה באו ולקחו אותו – הוא הלך לאיבוד בחצר האחורית של אותם קרובים, שראו אותו כל הזמן מהחלון, ולמעשה לרגע לא היה בסכנה. אבל מה שנשאר בזיכרון איננה האמת, אלא הסיפור שסיפרת לעצמך:
הוא חשב שהוא הולך למות בשלג, מה שאולי מסביר מדוע הוא מסוגל לעבוד עשר שעות ביממה עם אש. לפחות זו היתה התיאוריה שלי. אבל הוא ביטל אותה במחי יד, ואמר שזה פשוט לא מפריע לו, כמו שזה לא מפריע לשני הטבחים האחרים שעבדו שם באותה עבודה, ואף אחד מהם לא הלך לאיבוד בשלג,
ונאלצתי להסכים שאולי הוא צודק, אבל מצד שני – לכל אחד שעובד עשר שעות עם אש חייב להיות איזשהו סיפור. והוא אמר: זה נכון, אכן יש להם סיפורי חיים מאוד משונים. אבל למי אין? אמרתי לטבח: ״אם אתה סיני ועובד בישראל עשר שעות ביממה עם אש מול העיניים, אין מצב שלא יהיה לך סיפור.״
אז הוא אמר: ״אני לא סיני.״
ואז גיליתי שקוראים לו רוברט. והוא גרמני. ממוצא סיני, אמנם, אבל דור שלישי במינכן. השלג שסיפר עליו? במינכן. החברה שלו? בלונדינית כמו השמש. והטיול מהילדות לראות את החומה? חומת ברלין. כמעט כל מה שדמיינתי על חייו היה לא נכון. כל התמונה המושלמת הזו, הילד הקטן, החומה הסינית, השלג האינסופי – לא היתה ולא נבראה. אבל כבר הסכמנו,
שמה שנשאר בזיכרון איננה האמת, אלא הסיפור שסיפרת לעצמך. וכך יצא שמאז סיפרתי לא פעם את הסיפור על הטבח הסיני, מבלי להזכיר את סופו. עד שהשבוע שמע אותו מישהו שבמקרה עבד אז באותה מסעדה, ואמר: ״קראו לו רוברט, הוא לא היה סיני״.
וכמעט התחלתי להתווכח איתו. עד שהבנתי שמחקתי ממוחי את כל האינפורמציה הזו, כי היא קילקלה את הסיפור. ותהיתי באילו עוד סיפורים אני מאמין כאילו היו אמת לאמיתה. ולכן אני חוזר על הדברים כאן, בפומבי, ואם מישהו מכם ישמע אותי מספר שוב על ילד סיני קטן בשלג מול החומה הגדולה – שיבעט בי במקום, בבקשה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![התחתית. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/01/sizes/hatachtit-pr-P_wo_500_333.jpg "התחתית. צילום: יח"צ")
