עד שהיא קפצה לי במקרה באחד מאתרי הזמנת המקומות, לא שמעתי בכלל על MENA. חייבים להודות שזה ממש מוזר בהתחשב בנסיבות שמסביב. אמרתי מוזר? התכוונתי חור בהשכלה. מדובר בלוקשיין כל כך מיתולוגי שאם הייתם פה בניינטיז הוא יעשה לכם צמרמורת. כי "פיקאסו" לא היה עוד מקום – הוא היה מוסד. המקום הכי חם ממערב לבן יהודה, נקודת משיכה למדורי הרכילות (פעם ראיתי שם את תמי בן עמי ולא נשמתי שבוע) וכמובן הבית של ה"פטוצ'יני ורדה", שנחשבה לאחת המנות הטובות בתל אביב. תל אביב, כמו שאתם יכולים להבין, עוד הייתה לפני תקופת הזוהר הקולינרית שלה.

>>בשבוע שעבר אכלנו בקפה אירופה המתחדשת. מתברר שהחידוש היה פשוט לפזר מלא מלח על הכל
>>לכל הביקורות של עודד קרמר

לתוך בועת הנוסטלגיה הזו נכנס השף ינון אלעל, עם רקורד של שף תפעולי במחניודה והופעה לא מאוד זכירה בעונה שלוש של "משחקי השף" (הלכתי לחפש תמונה. לא זיהיתי). קחו את כל הפצצת המידע הזו, תוסיפו תפריט לא יומרני אבל עם נגיעות עניין, תמחור לא מאוד אגרסיבי ואוסף פוסטים מתמוגגים עד משתפכים שהופיעו ממש לאחרונה משום מקום (ובכלל לא נראו מוזמנים או מתוזמנים), ותקבלו סוג של ציפייה משולבת בתהייה עקרונית – האם העובדה ש-MENA נשארה מתחת לרדאר היא כישלון מודיעיני או השגחה עליונה?

התחלנו במשהו שנקרא פריקפורי ומתואר בתפריט כילד האהבה הלא חוקי של פני פורי ופריקסה קלאסי. לא במילים האלו בדיוק, אבל זאת הייתה רוח הדברים. לכאורה ניצחון הגוף על הרוח: פני פורי הוא כנראה אחד הגימיקים הכי גדולים שיצאו מהמטבח ההודי (דברים שמתנפחים בשמן זה תמיד חזק). פריקסה הוא הגביע הקדוש של הסנדוויצ'ים. הפוטנציאל של השילוב ביניהם הוא כמעט בלתי מוגבל. הביצוע, לעומת זאת, היה חביב במקרה הטוב ולא הצליח להתקרב בכלל למימוש הציפיות. דווקא מבחינת הלוק זה לגמרי עבד: כדורי הפאני פורי הגיעו ממולאים ועם טונה טריה מלמעלה, באמת נראה פגז. הבעיה הייתה שבשניה שנתת ביס, הפער בין הצפיה למציאות התגלה בבת אחת. הכדורים לא היו מספיק פריכים, המילוי היה מלוח על גבול המוגזם. התוצאה היתה ביס סביר עם שילוב טעימים קצת סתמי והדהוד של איולי הלימון הכבוש שלא הצליח להרשים אף אחד, כולל לא את עצמו.

הקובנה הייתה כל מה שפאני פורי רצה להיות ולא הצליח. יש מעט מאוד דברים בעולם הזה כמו קובנה טובה, וזאת הייתה אפילו יותר. יש לי מה להגיד על התמחור (38 ש"ח על זה? אפשר לקנות סיר שלם של קובנה במחיר הזה), על הגודל הזערורי יחסית למחיר (מישהו אמר סלייס של פיצה?) ועל נייר הכסף שעטף את האירוע, כאילו כדי להצדיק את המחיר הלא פרופורציונאלי. אבל בתכלס זה רק רעשי רקע. זאת קובנה כל כך מוצלחת, שילוב מושלם בין רכות וקריספיות, ברמה שהדבר הראשון שאתה עושה כשהיא נגמרת היא להחליט שאתה הולך להכין בשבת כזו בבית (ספויילר – היא תהיה טובה, אבל לא כזאת טובה).

גם המנה הבאה (עם השם ההו-כה-מתחכם-כי-ככה-למדנו-במחניודה "עץ כרובית בטחינה"), הייתה הפתעה יחסית נעימה. לא ברמת הקובנה, אבל מראש לא היה לה סיכוי, כי ממילא בתור כרובית הייתה לה תקרת זכוכית שנמוכה כמו אמינות של שר בממשלה. הכרובית עצמה הייתה עשויה מצוין, בדיוק במידה, למרות שלא היה קל לשים לזה לב כי כמו כל דבר ששופכים עליו טחינה בכמויות מסחריות, היא נשארה בעיקר עם טעם של טחינה. זה לא דבר רע באופן עקרוני, אבל קצת מעמיד בסימן שאלה את הרעיון: אם בכל מקרה מרגישים כמעט רק את הטחינה, למה בכלל לטרוח על הכרובית?

את אותה השאלה (כמעט) אפשר היה לשאול על סלט שקדי העגל. רק שפה זה לא היה מעל, אלא בצד, ולא זו לא הייתה טחינה אלא טחינה ועמבה – אבל חוץ מזה, אותו הסיפור בדיוק. שקדי העגל היו חביבים (שזאת דרך עדינה להגיד שלא הרסו אותם, אבל גם לא עשו להם שום דבר שראוי באמת לציון), אבל היה צריך לעבוד ממש קשה כדי לשים לב לזה כי כל הרעש שמסביב דאג להסתיר אותם. עוד מנה חביבה אבל סתמית, עד כדי כך שהייתי צריך ללכת לתמונות שצילמתי כדי להיזכר בה.

קרפצ'יו דג הים הצליח לעצור את רצף הכלום שנתקענו בו ולשפר את העניינים. שלא תבינו, בסוף זה דג נא חתוך דק כך שלא מדובר בעבודת טבחות מרהיבה, אבל בסך הכל זה עבד לא רע. היו קצת פיסטוקים שנתנו קראנץ מוצלח, הייתה שמנת שעידנה את הכל, היה טוסט בריוש סביר פלוס. הכל היה נכון, אבל כאן מראש לא היה לזה המון לאן להגיע. עוד קרפצ'יו סביר לאוסף.

המעבר למנות העיקריות הביא איתו תקווה לשינוי, אבל כבר די ברור, שהקשר בין השאיפות למציאות ב-MENA הוא רופף למדי. ואין דוגמה טובה להסביר את זה יותר מאשר ממנת האנטריקוט: המלצר – שהפיץ לכל עבר אווירת שאנטי בנטי כל כך צעקנית שגורמת לך להתפלא כל פעם מחדש שהוא לא יחף, אבל היה שירותי וחביב – המליץ בחום על ספיישל היום – בשר "עסיסי" שמגיע עם תפוח אדמה וירקות. לא יכולנו להגיד לא. הסטייק עצמו הגיע בדיוק במידת המדיום שביקשנו. הוא היה חרוך מבחוץ ואדום מבפנים. מגרה, מסביר פנים ומריח נפלא. הבעיה הייתה שהבשר עצמו פשוט לא היה מוצלח. אין לי מושג מה קרה שם, אבל זאת הייתה אחת מחתיכות הבשר היותר מאכזבות שאכלתי לאחרונה. זה לא היה בלתי אכיל או משהו אבל בוא נגיד ש"עסיסי" זה לא התאור שהייתי בוחר. יותר "סתמי". זה פשוט הרגיש כמו סטייק שקניתי בסופר והכנתי בבית. בטח לא כזה שמצדיק מחיר של 700 ש"ח לקילו.

מנת הבשר השניה, הטי-בון טלה, הייתה אותו הדבר, אבל הפוך לגמרי. כאן הבשר עצמו היה החלק המוצלח. מה שהיה בעייתי היא מידת העשייה המוגזמת שפשוט עשתה בבשר שמות וייבשה אותו הרבה מעבר למה שצריך. הבשר הצליח לשרוד את ההתעללות המוגזמת הזו רק עד נקודה מסוימת. משם זאת כבר סתם הייתה התעללות.

מחבת הקלאמרי הייתה, כמו שאתם יכולים בשלב הזה לנחש, המשך של רצף הכשלונות המתמשך של הארוחה הזו. עזבו שניה שכל דבר שמוגש עם גרגירי חומוס מקבל באופן מוחלט את הטעמים של החומוס, כי טעמים הייתה הבעיה האחרונה של המנה. מרקמים זה מה שקלקל פה את הכל, וקלאמרי היה כל כך צמיגי, שספק אם היה משהו שיכול היה להציל אותו.

דווקא הניוקי עננים הצליח להתעלות מעל כל זה, אבל גם הוא לא הצליח ממש להיות מוצלח. סליחה, זה רק חצי נכון. אומנם הניוקי היו גדולים מידי, ולקרוא להם "עננים" זה עילה לתביעת לשון הרע, אבל הרוטב בר בלאן שלהם היה לא פחות מאדיר. מספיק מוצלח בשביל לבקש מנת לחם ולנגב כל טיפה וטיפה שנשארה בצלחת. מצד שני, אם אחרי 9 מנות מה שנשאר לך זה רוטב חמאה בסיסי, כנראה שיש סוג של בעיה.

>> אכלנו סטייק כשר מצוין. הבעיה הייתה בכל מה שמסביב
>> אירופה על אמת, לא רק בשם: אכלנו ב"שבור" בפריז. אסף גרניט הרוויח את המישלן שלו

הייתי שמח לספר עליכם על הקינוחים, אבל בשלב ההוא צוות השירות פשוט הפסיק להתייחס אלינו. ניסינו לסמן, ניסינו לקרוא. לא עבד. בסוף תפסנו איש אקראי ופשוט ביקשנו ממנו חשבון. מסתבר שככה הדברים עובדים ב-MENA. מבחוץ באמת שזאת נראית כמו מסעדה עם פוטנציאל. אבל מבפנים, זה מרגיש יותר כמו חלטורה.

MENA, הירקון 88 תל אביב. 2 כוכבים

קובנה 38
פריקפורי 38
עץ כרובית צלויה 58
קרפצ'ו דג ים 76
סלט שקדי עגל 79
ניוקי עננים 78
מחבת קלאמרי 112
טיבון טלה 158
נתח "עסיסי" 204

• ביקורת מסעדות
• אוכלים שותים
• MENA
• ינון אלעל
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 932 // הטבע מתעורר

וינונה פוראבר

בביסטרו וינונה פוראבר מקבלים את הכפור (כפור? קצת נסחפנו) עם תפריט חדש ויצירתי עם חשיבה מחוץ לקופסא, למשל מנת ניוקי א-לה רומנה שאין מתאימה ומנחמת ממנה לעונה הקרה. מדובר בניוקי סולת, עם תבשיל תרד שחור, חמאה ופרמזן. עוד בתפריט: סלקים צלויים, עם סלסת אפרסמון (!) – ללא ספק כוכב פירות החורף – גבינת עיזים צרפתית מותכת ווינגרט דבש ולימון. ולקינוח החורפי מכולם, אין כמו אגסים מבושלים ביין אדום עם קרם דיפלומט וקראמבל. עוד נספר שבוינונה מציעים להתחמם, כראוי לשם, עם יינות אדומים מיקבים מקומיים, וגם יינות כתומים טבעיים ייחודים. לחיי החורף, אה?
שלמה המלך 2

פאסטל

חורף או לא חורף, עם עונת הכמהין הקצרה והיוקרתית קשה ומיותר להתווכח. במסעדת פאסטל החליטו לחגוג את העונה עם תפריט ייחודי שיוגש במסעדה במהלך עשרה ימים ומעלה על נס את הפטרייה הכי אקסקלוסיבית בעולם. השף גל בן משה הרכיב תפריט חורפי אלגנטי על טהרת הכמהין (כן, השחורה, האמיתית והמדוברת) והוא כולל ארטישוק ירושלמי, קרם כרישה וערמונים עם פטריות כמהין, מנה שהיא מופת לחורף ולשימוש בחומרי גלם עונתיים. יש גם מרק עוף מנחם עם שקדי עגל צלויים בגריל פחמים, תוספת כמהין, "ביסק" עוף וקרם ערמונים. עוד מנה חורפית בהחלט היא הריזוטו שמוגש עם סלק, אספרגוס, אגוזי לוז – וכמובן, כמהין.
מוזיאון תל אביב, שד' שאול המלך 27, התפריט יוגש בין ה-22.12 ל-30.12

גרקו

סביר להניח שגם לשכנה הים תיכונית שלנו החורף טרם הגיע במלוא הדרו, אבל בגרקו, כך או כך, רוצים לקוות שכן, עם מנות חורפיות למהדרין (או מה שזה לא יהיה שהיוונים מגדירים כמהדרין. אורתודוקסין?). למשל, פסטה כריתית – מנת פסטה הכוללת תבשיל בשר אונטריב מהביל, סלרי וצלפים בציר בשר, הגרסה היוונית לבולונז חורפי. עוד מציעים בגרקו לחורף זה, מרק דייגים כהלכתו הכולל פירות ים כגון שרימפס וקלמארי, דגים וגם ירקות שורש בתיבול כורכום וזעפרן. לקינוח, נמליץ להתחמם עם קלצונה מטוגן ממולא בקרם סולת, חלב, פיסטוק ומשמשים בסירופ.
אורי צבי גרינברג 25

מנטנטן

בראמן של מנטנטן כולנו רוצים לגור ביום סגריר, אבל איך אומר פתגם יפני עתיק – הראמן הוא לא הכל, ולחורף הקרוב השחקן במנטנטן מנות נוספות שמתאימות לעונת הגשמים כגון דג ברקודה על גריל פחמים יפני, עם קולורבי צלוי ולימון, או ספרייבס חזיר שאין ראויים לאכילה מהם דווקא בחורף והם מוגשים ברוטב צ׳ילי מהנה, סלטון עשבים עונתיים של חורף, שום מותסס ובצל מוחמץ. ואם כבר חורף אז חובה גם תבשיל קארי יפני חמים וטוב, בתוספת נחוצה של אטריות אודון רכות ונעימות, בצל ירוק, לרעננות וגם תרד וטוגראשי.
נחלת בנימין 57, 03-672-5318

MENA

במסעדה מול החוף כיף לצפות בגלים גם כשהם גועשים וסוערים, ואתם יושבים תחת פטריית החימום הנעימה, עם כוס יין אדום וזוללים פסטה עם ירקות שורש על בסיס רוטב יין אדום, זעתר, סילאן וגם פטה, או פסטה עם ראגו בשר בבישול ארוך, שאין כמותה ביום של רעמים וברקים. לא רוצים פסטה? יש טיבון טלה על מצע ריזוטו מחיטת פריקי עם חמאה, יין לבן ובצל מקורמל. עוד תמצאו כאן ירוקים צלויים כהוגן בתנור אבן, עם פרמזן, ביצה רכה ותפוחי אדמה רכים ומבורכים.
הירקון 88

לה טיגרה

בלה טיגרה אופים לשמחתנו פיצות חורפיות חדשות: פיצה מלנזנה משוחה ברוטב עגבניות ומוצרלה, עם בטן חציל בלאדי בטאבון ופרוסות חציל, פרמז׳ן, קציפת יוגורט, צנוברים, שמן זית, מטבל ואגוזי לוז חריף – פיצה מופלאה שמראה לנו כי חציל, בצק, עגבניות וגבינה הם שילוב שיעבוד לנצח. גם את הטבעונים לא שכחו, עם פיצת ראגו מבשר ביונד מיט, על בסיס של גבינת מוצרלה שקדים, בזיליקום, שמן זית ומטבל פסטו. ועוד חברה חדשה בתפריט החורף תהיה פיצת האמלפיטנה, המבוססת על רוטב שמנת, פרחי ברוקולי, פרוסות לימון טרי, עגבניות שרי צהובות, אנשובי, שום קונפי ומטבל לימונצ'לו. יאמי.
פרנקל 9

• אוכלים שותים
• חורף
• גרקו
• MENA
• פאסטל
• וינונה פוראבר
• מנטנטן
• לה טיגרה
• מן טן טן

רגע לפני שנקדיש את מירב תשומת הלב לסופגניות, בואו נעצור רגע וניתן כבוד למטוגן אחר וטוב לא פחות – יש שיטענו, יותר – הפרנץ' טוסט, או בכינויו הצרפתי "לחם אבוד". יצאנו כדי לחפש אחריו ולהשיב אותו לביתו החם (הפה שלנו. אנחנו מדברים על הפה שלנו). ואלו הם הפרנץ' טוסטים הזוכים.

היחיד שיש לו גם כפיר ליים: טאיזו

בטאיזו עורכים בראנץ' חגיגי בבוקר יום שישי עם תפריט מפתה ומגוון שבו מתחבא גם החשוד הרשמי, הלוא הוא הפרנץ' טוסט שלנו. אז מה עושה הקלאסיקה הצרפתית בתפריט האסייתי של הטאיזו? מקבלת את הטוויסט האסייתי שלה: כאן הפרנץ' טוסט מוגש עם שוקולד לבן, ריבת תותים ביתית, תותים טריים שחוזרים עכשיו אלינו וגם עם כפיר ליים שמוסיף ניחוח רענן וחמצמץ לאירוע כולו.
טאיזו, מנחם בגין 21, 45 ש"ח

הסבלנות תשתלם: פורט סעיד

ידוע שלדברים טובים שווה לחכות, גם אם מדובר בארבעים דקות לפחות. לפרנץ׳ טוסט של הפורט יש לחכות כאמור זמן רב, אבל כל ביס ממנו שווה את זה. חלה דשנה מטוגנת כהלכתה לכדי גוון שחום- זהוב, טעם מעושן קלות מהטיגון ואמת אחת- אין כמותו. מוגש עם שמנת חמוצה וריבה שנרקחת מפירות העונה והופכת

את הביס למנצח. המלצה של מביני עניין: אם אתם מעוניינים בו כקינוח, מומלץ להזמין אותו כבר בתחילת הסעודה, כך כשתגיעו לקינוח הוא כבר יגיע, חמים וטעים מאי פעם.
פורט סעיד, סמטת הר סיני 4, 38 ש"ח

הפרנץ' טוסט הכי ירושלמי: קירש קפה

ירושלמים נאמנים מכירים ומוקירים את הפרנץ' טוסט של זוני, עם מסקרפונה ופירות יער.סיפרנו לכם בעבר שהוא מוגש כעת בקירש קפה שברחוב דיזינגוף, שנפתח לפני שנה על ידי אחד מהבעלים של זוני – וזה אומר, שהמתכון אותו מתכון והטעם, תודה לאל, הוא אותו טעם: פרנץ' טוסט מלחם קסטן שנטבל בשמנת טרם הטיגון, ואחריו מוגש, כאמור עם קרם מסקרפונה חלומי וריבת פירות יער – חמצמצה כראוי, מתוקה במידה – שמאזנת את הטעמים. כן צריך לומר שמדובר באחד משני הפרנץ' טוסטים היקרים ברשימה. לא מדובר בלחם מאתמול? טוב נו, בסדר, בשביל המסקרפונה.
קפה קירש, דיזנגוף 189, 69 ש"ח

המלוח: וייס

גם במסעדת וייס חוגגים את הארוחה הכי חשובה ביום, עםפרנץ׳ טוסט קצת שונה מהחברים האחרים ברשימה. כאן הלחם, שמושרה ברוטב רויאל (שמנת, ביצים ומלח) נצרב על הפלאנצ'ה בחום נמוך שמיטיב עם הלחם ומעניק לו מרקם רך ופריך בעת ובעונה אחת. הוא מוגש עם ראגו כרישה מתקתק, צימוקים מעושנים ומעליו רוטב הולנדז עם חומץ צימוקים וביצים עלומות מלמעלה. מדובר במנה גדולה שכדאי לחלוק בשניים והיא נהדרת וערבה לחיך – ולמרות שהיא טכנית הכי יקרה ברשימה, בגלל שהיא עשויה ממרכיבים שונים לגמרי אנחנו לא סופרים אותה באותו אופן בדירוג.
וייס, הרצל 2, 76 ש"ח. מוגש בבראנץ' שישי-שבת

גם מטוגן, גם ממולא, רחמו עלינו: קלארו

עוד בראנץ' מפתה בהחלט הוא זה של הקלארו, וגם הפרנץ' טוסט שלהם מפתה במיוחד: הבריוש המטוגן במקרה זה לא רק מטוגן, הוא גם ממולא. כן, אמרנו לחם שהוא גם מטוגן וגם ממולא. מה יש לא לאהוב פה? מה שבפנים: מילוי נדיב של מסקרפונה עשירה, תוספת של פירות יער טריים, ענבים וגם גלידת מסקרפונה בצד, שיהיה לקינוח ועל מנת לאפשר לנו להנדס את הביס המושחת האולטימטיבי.
קלארו, הארבעה 23, 62 ש"ח. מוגש בשישי ובשבת

יקר, אבל שווה את זה: Mena

לאכול פרנץ' טוסט זה פאן. לאכול פרנץ' טוסט מול הים זה עוד יותר פאן. הפאן ממשיך כשאנחנו מגלים שהפרנץ' טוסט כאן עשוי מלחם בריוש רך ומגיע עם קרם טופי מלוח במרקם מדויק ומהנה, פיסות בננה טרייה וקרם מסקרפונה וניל שמנצח על הכל, כשמליחות הטופי משלימה את מתיקות הבננה ומייצרת ביס חד פעמי. פחות פאן: לגלות שהמחיר לא זול, לא שזו הפתעה בעיר היקרה בעולם (ועודבמקום שכבר הציג לנו את הבראנץ' הכי יקר שראינו). אבל כן, זה טעים לאללה.
Mena, הירקון 88, 69 ש"ח

לא פרנץ' טוסט, עוגיה: קפה בוקה

בבוקה מגישים פרנץ' טוסט שזכה בכלל לכינוי "עוגייה מפוררת". הם סתם מצטנעים, מדובר בעוגייה מפוארת. ובעצם, זה בכלל פרנץ' טוסט משוח בנוטלה, מייפל, שמנת וגם טחינה גולמית, פקאן וחלווה מסביב שפע של שבבי עוגיות שוקולד צ'יפס טעימות מאוד. הצטיידו בחבר קרוב, מזלג חזק וצאו לזלול.
קפה בוקה, אחד העם 91, יהודה מכבי 40, 58 ש"ח

לפי הספר, ועוד בבריוש: התחתית

בקפה השכונתי של לינקולן יודעים מה טוב לנו, ומגישים פרנץ' טוסט לפי הספר: מורכב מבריוש שנשכח אך נטבל כהוגן בביצים ובחלב, טוגן בחמאה והוגש הישר לשולחן כשהוא חמים ונעים, ובתוספת כל הקלאסיקות: שמנת חמוצה, סירופ מייפל ענוג ופירות העונה. מנה מנחמת ומחממת לב שסוגרת את החשק למתוק בצורה אידיאלית.
התחתית, לינקולן 9, 37-48 ש"ח

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• פורט סעיד
• התחתית
• טאיזו
• קלארו
• MENA
• קפה בוקה

מה אומר לכם השם נטע סלונים? אוקי, ואולי ננסה ככה – מה אומר לכם הכינוי thefoodnett? אם דבר מאלה לא נשמע לכם מוכר, זה כבר לא אנחנו, אלא אתם, כי זה סימן שאינכם נמנים בין53.6 אלף עוקביה של בלוגרית האוכל. כך או כך, עוקבים או לא – בראנץ' חדש הוא תמיד בשורה מעניינת לטעמנו.

הפופ אפ של סלונים לפתיחת השבת קורה ב־MENA, יורשתה של מסעדת "מנחם", שנפתחה לפני מעט יותר משנה והפכה בכך ממסעדה ומעדנייה לביסטרו. כעת סלונים נכנסת לתמונה כדי לרענן את החיך לקהל התל אביבי תאב הבראנצ'ים, אבל כזה שגם אוהב שמות מעוטרי וי כחול. "הרעיון מתבשל אצלי כבר יותר משנה", היא אומרת. "כמישהי שחיה ונושמת מסעדות, היה לי רעיון להביא מנות שנחשפתי אליהן בעולם, וחסרות לי בישראל".

את התובנות של סלונים שילב שף המסעדה ינון אלעל עם ארוחת הבוקר המוגשת ב־MENA, ויצר תפריט בראנץ' בשיטת הכל כלול – מגש פתיחים קבוע ומנה עיקרית בהזמנה אישית. לדוגמה: ברוסקטה אבוקדו על בריוש עם ביצה עלומה ועירית קצוצה (92 ש"ח); קורן קיובס – פשטידת תירס, ביצה עלומה, דמי גלאס, פטה ולאבנה (112 ש"ח); מגדל פנקייקים עם בייקון טלה, חמאת בורבון, ביצה רכה, פרמזן וצ׳ילי גרוס (122 ש"ח); וסטייק אנד אגז מאנטריקוט במשקל 200 גרם שמיושן 21 ימים ומוגש ברוטב שמנת-פלפלת (142 ש"ח).

המחירים הם ללא ספק מהגבוהים שנרשמו עבור בראנץ', גם בעיר היקרה בעולם, אך מגש הפתיחים אמור לפצות על כך: מגש בן שלוש קומות המכיל סלמון מעושן, גבינת בושה צלויה, שום קונפי עם בלסמי ועוד מעדנים לפתיחה, וכן גם לחמים חמים, קרואסונים ושתיה – כוס משקה מבעבע מהמותג Croft Twist, וקפה/מיץ תפוזים. כעת עומדת רק השאלה האם בראנץ' בסכום שכזה הוא סמן הקיצוני ביותר לתרבות השפע והמיתוג הנוצץ? ובכן, ביקום שבושווארמה פורצת את מחסום 60 השקליםכנראה שהמילה האחרונה על מחירי אוכל עדיין לא נאמרה.
MENA, שבת (15.10, 22.10)

• חדשות האוכל
• אוכלים שותים
• בראנצ'
• בראנצ'ים
• MENA

1. מלגו ומלבר

מוטי טיטמן הוא אחד מהשפים המוכשרים בארץ. האוכל שלו נקי, טעים ומעורר השראה. במלגו ומלבר, שלו לצד האוכל הטעים, יודעים לייצר אווירה קסומה המאפשרת גם ליהנות מהבילוי מבלי לאבד טיפה מהפוקוס המטורף על האוכל.
רוטשילד 142

2. בית תאילנדי

מעבר לכך שזה מוסד ושהאוכל תמיד טעים,MENAממוקמת שני בלוקים מבית תאילנדי. תמיד מדהים לראות איך יריב מלילי, הבעלים, הולך בכל בוקר במשך 25 שנה למקום שלו ושומר על אותה החדווה. זה נותן לי השראה ומטרה. זה בדיוק איך שאני הייתי רוצה להפעיל את העסקים שלי בעוד 25 שנה.בוגרשוב 8

3. שוק הכרמל

אין אוכל בתל אביב בלי שוק הכרמל. אני אוהב להסתובב בשוק סתם בשביל לקבל השראה, מה גם שרוב הספקים שלנו משם אז אני קופץ לשוק לראות מה חדש, מה טרי – ומשם מתגלגל הספיישל שיהיה לנו בתפריט באותו יום.

4. השקיעה בחוף בוגרשוב

בגלל הקרבה של המסעדה שלי לחוף, בכל פעם שאני זקוק לקצת שקט לפני סרוויס אני יורד שתי דקות למטה עם אספרסו כפול על קרח ומסתכל לאופק. קצת שקט וקצת השראה.

5. חנן מרגילן

במקור אני ירושלמי. גדלתי בבית חם עם אוכל ביתי מנחם שסבתא שלי הייתה מכינה. לצערי בגלל העבודה לא יוצא לי להגיע הביתה לירושלים. אני לא בוכרי, אבל בכל פעם שאני זקוק לקצת אוכל ביתי, עם קצת נחמה אני קופץ לחנן מרגילן לאכול מרק דושפרה ושיפוד כבש. ומה הכי מדהים שם? רמת הדיוק. בכל פעם שאתה בא אתה יודע מה תקבל ואף פעם לא מתאכזב.
מסילת ישרים 15

• העיר שלי
• MENA
• ינון אלעל
• מלגו ומלבר
• בית תאילנדי
• שוק הכרמל
• חוף בוגרשוב
• חנן מרגילן