הביקורת פורסמה במקור באתר החדש שלנו, "הספוילר"– תראו תראו

האם עלייתה ונפילתה של WeWork היא בכלל סיפור מעניין? כנראה שכן, כי לפחות לאיזה רגע כל העולם דיבר עליו. ההשפעה של תעשיית ההייטק על חיינו כל כך דרמטית שכל סיפור אודותיה שמתאר כישלון עצום, חריג ומפואר אוטומטית מעניין אותנו, אבל האם אנחנו נמשכים לסיפור רק בגלל מה שהוא יכול להעיד על "ההייטקס"? אכפת לנו מה קרה שם, או שפשוט בא לנו לראות דושים עשירים מפשלים?

השאלה הזו העסיקה אותי לאורך שלושת הפרקים הראשונים של WeCrashed, המיני-סדרה החדשה של אפל TV פלוס על הישראלי אדם נוימן והיוניקורן שהקים. כשלוש שעות, וכל כך מעט פואנטה. הסיפור מתאר פחות או יותר כרונולוגית את ההתרחשויות בפרשה, מההקמה הצולעת דרך ההצלחה האדירה, המסיבות היקרות ופולחן האישיות ההולך וגובר סביב נוימן, ועד לקריסה הדרמטית.

את נוימן אנו פוגשים לראשונה כיזם סדרתי נחוש שכל ניסיונתיו נכשלים, עד שבחייו מופיעה אשת חלומותיו, רבקה, וסוגרת לו את הפינה הזו: "העסקים שלך לא מצליחים כי לא אכפת לך ממה שאתה מנסה למכור", היא אומרת. היא מבקשת שיפסיק לחשוב על גודל השוק הפוטנציאלי ויחפש בתוכו את מה שבאמת מעניין אותו, מה שבאמת עושה אותו מאושר. הוא מחליט שהאושר שלו יגיע רק מ"קהילה", ומחליט לפתוח עסק של משרדים מעוצבים, עם מבנה עסקי שכולל אלמנטים קהילתיים. למה דווקא העסק הזה? לא ברור. הרבה כאן לא ברור.

למעשה, חבל שאף אחד לא עשה שיחת "מה באמת מעניין אותך" עם יוצרי הסדרה לפני שהתחילו לעבוד עליה. קשה לומר מה הדבר שמשך אותם לסיפור המסוים הזה מלבד הטרנדיות. אין כאן שום פרשנות מיוחדת על הסיפור, שום עומק נוסף מעבר ל"זה מה שקרה", ואת זה אנחנו בעצם כבר יודעים. הפרשה הרי כבר כיכבה בפודקאסט (שהיה ההשראה לסדרה), באינספור מאמרים ובסרט דוקומנטרי (מאכזב למדי), אז איפה הערך המוסף שהעיבוד הזה מציע? לא, אני באמת שואלת. איפה?

ברמה הטכנית, הסדרה מושקעת למראה אבל לא מאוד מרשימה. הבימוי והצילום סתמיים, התסריט יבש וקלישאתי – ואפילו אין עלילה מעניינת, כי הסיפור קופץ מנקודה לנקודה בצורה כמעט שרירותית. ברמה הרגשית הסדרה אפילו יותר מבלבלת. אנחנו אמורים לבוז לאדם נוימן או להתאהב בו? אולי גם וגם? אולי אנחנו אמורים להתרשם מכישורי המכירה שלו ולהירתע מיחסי האנוש? ורגע, הוא בעצם גאון או שהוא שרלטן? הבלבול הזה עשוי להיות מכוון, אבל זה לא מרגיש ככה – בעיקר בגלל ההופעה הכמעט גרוטסקית של ג'ראד לטו. נוימן הטלוויזיוני נע בין שתי דמויות שונות לחלוטין – מפלצת שאפתנית מצד אחד, ישראלי חברמן עם חלומות היפיים מצד שני, הכל תחת מבטא קרינג'י אחד.

בין צעד תמוה אחד לאחר הוא מפזר אמירות שחוקות כמו "אין איזראל ווי דו איט אול דה טיים" או "וון איי וואז א בוי אין דה קיבוץ" בהגשה שמזכירה את טומי וויזו מ"החדר". את עדי נוימן מגלמת שנטי השנטי, ישראלית במקור, מה שלא מונע ממנה לספק את ה"סעמק" הכי פחות משכנע בתולדות הטלוויזיה. אן האת'ווי היא בבירור השחקנית הטובה בקאסט, אז כשהיא משחקת את רבקה נוימן כמו קריקטורה מביכה זה אשכרה מלמד אותנו משהו על הדמות. הבעיה היא שהעלילה הצדדית שלה פשוט לא מרגישה שייכת לסיפור המרכזי, אם בכלל יש כזה בסדרה המבולגנת הזאת.

כל זה חבל מאוד, כי כאמור, יש סיבה שאנחנו נמשכים לסיפורים כאלה פעם אחר פעם. עם חזון מגובש ובימוי אמיץ יותר, זה היה יכול להיות סיפור עוצמתי שאומר משהו גדול יותר על החברה שהצמיחה אותו. תחשבו "הזאב מוול סטריט" פוגש את The Big Short עם נגיעה של נדיר אקרמן. במקום זה קיבלנו את ג'ראד לטו רוקד כמו אבא מביך במסיבת אוזניות.

WeCrashed, פרק חדש בכל יום שישי באפל TV פלוס

רוצים עוד ביקורות טלוויזיה?בואו לאתר החדש שלנו, "הספוילר",ותראו תראו

• ביקורת טלוויזיה
• סדרות
• WeWork
• סטרימינג

• Facebook
• Twitter
• Email

בשקט בשקט, בלי הרבה בלגן, הופכת גבעת הרצל שבדרום העיר (המשתרעת בין דרך קיבוץ גלויות ורחוב התחייה) לספוט רותח להיות בו. למקבץ האמנים ובעלי המלאכה המתגוררים בשכונה התווספו גם ההייטקיסטים של WeWork; כולם מנסים להתקבל למשפחת SOSA החלוצית (South of Salame) ולהיות אלה שהיו שם כשפלורנטין הבאה התהוותה. אולי זו הסיבה שברשת סטורי החליטו שדווקא שם יקום משכנה הקבוע של חנות הסאמפלים החדשה שלהם.

עוד כתבות מעניינות:

קולקציית הקפסולה שלוקחת את הג'ינס ברצינות
אפליקציית הקניות לפריטי יד שניה שאתם חייבים להכיר
חמוץ מתוק: היצורים הקטנטנים שיגרמו לכם להתאהב

בהתאם לאווירת "מתחת לרדאר" שגבעת הרצל מתהדרת בו, חנות הסאמפלים של סטורי עוד לא הוכרזה רשמית. זה כמובן לא מונע מעוברי אורח סקרנים להיכנס לחלל הגראנג'י, שמבחוץ נראה כמו בית מלאכה ישן או משרד. בפנים מתגלה חלל קטן אפור ומוסכניקי, חלק משטח השואו רום הוותיק של הרשת, עמוס כולו מדפים ומתלים. מהג'ינס של נודי, דרך הבגדים של צ'מפיון, התיקים של הרשל והמון אחרים – סאמפלים יחידים במינם שרק מחכים שתצביעו עליהם בהתנשאות תוך שאתם מסננים את המשפט מעורר הסלידה "זה סאמפל, זה לא נמכר עוד".

אם גם אתם תהיתם לאן הולכים הפריטים שלא עוברים את סינון הקניינים בארץ, אלה שהיו משונים או מיוחדים כדי להגיע למדפים בכמויות – זה המקום. טווח המידות, כמו הפריטים עצמם, אמנם מוגבל, אבל זה לא עוצר בעדנו לרצות לחטט כמו משוגעים עד שנמצא משהו שיהיה רק לנו. ברשת מבטיחים שבכל עשרה ימים עד שבועיים ייכנסו לחנות פריטים חדשים מהשואו רום הסמוך, כולם בעד 70 אחוז הנחה. אנחנו רק מקווים שבפעם הבאה שנבקר שם לא נצטרך למרפק את דרכנו אל הסאמפלים.

ראשון־חמישי 10:00־18:00, שישי 10:00־14:00 | הזרם 10 תל אביב

• שופינג
• סטורי
• WeWork
• גבעת הרצל
• סאמפל
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

אנחנו מרגישים לפעמים שבא לנו להקים סטארט-אפ רק כדי שנוכל לעבוד בחללי העבודה המטריפים בעיר הזאת. מה שהתחיל כטרנד לסטרטאפיסטים שצריכים שמישהו יהפוך להם את החיים לקלים יותר הפך לצורת עבודה שכולם מבקשים להיות חלק ממנה. נכון, מגוון השירותים והתכניות באמת עושים את העבודה, אבל העיצוב של המקומות האלה הוא באמת יוצא מגדר הרגיל. בחרנו את ארבעת חללי העבודה שעושים את זה הכי טוב, אתם בחרתם את המנצח.

הזוכה בתואר #הכי_יפה_בעיר: WorkShop, פלורנטין

מחלל תעשייתי ישן בפלורנטין לחלל העבודה הראשון למעצבים וכעת גם לזוכה בקטגוריית חלל המשרדים הכי יפה בעיר, WorkShop הוא מתחם שכולו יצירתיות. נוסף על שולחן עבודה ונקודת חיבור לחשמל שלהם זקוק כל פרילנסר, ב־WorkShop גם הכניסו מכונות תפירה, עמדות רתכות, בובות דיגום, סטודיו צילום ועוד ועוד. האדריכל ערן שמש הפך את הבניין בן שלוש הקומות למקום המחולק לאזורי עבודה מכל הסוגים, עם עיצוב הנע בין ישן לחדש ובין תעשייתי וביתי.

LABS, שרונה

מתחם העבודה LABS, הממוקם בחמש הקומות הגבוהות של מגדל עזריאלי שרונה, נפתח רק לפני מספר חודשים וכבר ממוצב כאחד המתחמים המובילים ביותר בישראל. עיצוב המתחם מושפע מאלמנטים סקנדינביים-מינימליסטיים הבאים לידי ביטוי בריהוט ובצבעוניות הבהירה. מלא בפינות ישיבה מפנקות, לאונג'ים מרווחים ומתחמים חווייתיים כמו חדרי משחקים; חדר כושר; מתחם כנסים יוקרתי בקומה ה-60 וקפיטריות. טירוף

MindSpace, רוטשילד

קשה לעבור ברוטשילד ולא לסובב את הראש אל חלל העבודה הזה. המקום מעוצב כולו בשפה אורבנית שזרקה אותנו לניו יורק או לונדון, ועושה את זה בצורה שמקנה לו מקום של כבוד ברשימה.

WeWork, הזרם

אין שם איקוני יותר בסצנת חללי העבודה מ-WeWork. חלל העבודה הזה ממוקם ביפו ונמצא בבניין שהיה בעבר חניון. המבנה מעוצב בסגנון הברוטלי (המאוד טרנדי, אגב) ונראה מרחוק כמו מבנה נטוש וישן. הנמצאים בפנים מרגישים כאילו הם בחוץ ובפנים בעת ובעונה אחת. נראה טוב.

• MindSpace
• חללי עבודה
• WeWork
• workshop
• #הכי_יפה_בעיר

• Facebook
• Twitter
• Email

הטמבורייה הכי טובה

סלמה 40

בזמן שכל הספרים הפכו למעצבי שיער וכל הפיצריות לבתי אוכל איטלקיים, רק טמבוריות העיר שמרו בגאווה על הצביון הצנוע משנות ה־50. אנשי הטמבוריות לא צריכים להתנצל על דבר: יש להם את הידע ואת הכישורים שאף אחד מאיתנו לא טרח לרכוש, והם בהחלט נהנים מעמדת הכוח שניתנה להם. אלה מהטמבורייה בסלמה 40 אמנם מבינים שאתם לא יודעים חצי דבר על הברגה ועל צבע אקרילי, אך ישמחו להסביר לכם עליהם ללא שמץ של התנשאות. עם יד על הלב, לא בטוח שהייתם עושים אותו הדבר במקומם.← סלמה 40 תל אביב

[tmwdfpad]

מילה של תל אביבי: השיפוצניק הכי אמין

יובל דישון

שמעון משל, בעלי הבר פיקוק: "אני עובד עם יובל כבר ארבע שנים. האמינות שלו באה לידי ביטוי בכל דבר – החל מזמן התגובה, דרך התמחור ועד המקצועיות. אך מעבר לכך שהוא מאוד מקצועי, יובל הוא אדם שקל לעבוד איתו וניתן לסמוך עליו בעיניים עצומות".
4468977־03

חנות האופניים הכי טובה

אופני עוז רבי

דפקו לכם את האופניים בפעם השלישית השנה? חסכו את החיפוש המביך אחריהם בנווה שאנן (כולל מפגש מוזר עם הגנב ובקשת ההנחה ממנו, כי זה אשכרה האופניים שלכם), ופנו ישר לעוז ודוד רבי מחנות האופניים הוותיקה בלוינסקי, שיציעו לכם דגם חדש במחירים סבירים למדי וגם יסבירו לכם באדיבות כיצד למנוע את הגנבה הבאה. טוב לכיס, מצוין לאגו.← לוינסקי 68 תל אביב, ראשון־שני ורביעי־חמישי 8:00־18:30, שלישי ושישי 8:00־14:00, 6888008־03

מעבדת הטלפונים הכי מתחשבת

Fix Phone

היתרונות של Fix Phone על פני מתחריה הם משלוחים חינם בתל אביב, אופציה להחלפת רכיבים קטנים במכשירי אייפון ללא צורך בהחלפת לוח האם כולו, והכי חשוב – מוזיקה טובה המנוגנת במעבדה לאורך כל שעות היום ומרוממת את רוח העובדים, הלקוחות והמכשירים המאושפזים.← לאונרדו דה וינצ׳י 9 (פינת קפלן 12) תל אביב, ראשון־חמישי 10:00־20:00, 705999־700־1

הגרפיטי הכי מרגש

Search On של Dede בשבזי פינת כנרת

אמן הרחוב Dede יצר כמה מהעבודות המרשימות בתחום בשנים האחרונות, בהן מטרת הענק שצייר בתקופת צוק איתן והשיניים שהצמיח למתחם הדולפינריום. אנחנו מחבבים יותר דווקא את העבודות הצנועות שלו, שהופכות כל קיר מתפורר לפינה קסומה ומשתלבות בסביבתן כאילו צמחו באופן אורגני מתוך הבטון והסיד והופכות את המרחב האורבני לצבעוני ומסקרן הרבה יותר. קראש רציני במיוחד נרשם על היצירה Search On, שהפציעה בנווה צדק רק בפברואר האחרון והפכה מיד לדבר החביב עלינו בשכונה.

A photo posted by Dede (:::[]:::) (@dede4bandaid)onFeb 21, 2016 at 8:57am PST

ההוסטל הכי נורמלי

הוסטל אברהם

עם מוטו מפתה כמו "תפסיקו לעבוד ותתחילו לטייל" ועם שם המרפרר ישירות למכניס האורחים הכנעני הראשון, אחיו הצעיר החדש של ההוסטל הירושלמי האהוב כמעט עושה חשק לצאת לחופשה בעיר מגוריכם. החדרים אמנם רחוקים מלהיות מעוצבים או מהודרים, אך הם נקיים, נוחים ומאובזרים, האווירה כיפית וארוחת הבוקר כלולה במחיר הסביר לחלוטין. חדר משותף מ־102 ש"ח, חדר פרטי מ־350 ש"ח, דירה מ־585 ש"ח.← לבונטין 21 תל אביב, 6249200־03

הקיוסק הכי מספק

אף פעם לא מאוחר

ברחוב יהודה הלוי מסתתר קיוסק עם ממתקים כה שווים שאפשר לחשוד שמדובר באחיו הקטן של שווייצריה הקטנה, עם שלל מציאות מתוקות ומלוחות שכלל לא ידענו שאפשר להשיג בעיר. במקפיא תמיד יש טעמים נדירים יותר של מוצרי בן אנד ג'ריז, ולמיקסום המנצ'יז (תחום שאסור לזלזל בו) – גם ג'אנק פוד קפוא כמו כדורי בטטה ושניצל תירס. המלצה חמה מאיתנו – ממרח מלטיזרס. אתם עוד תודו לנו (ואחר כך ממש ממש תצטערו על זה).← יהודה הלוי 95 תל אביב, 5662632־03

חלל העבודה הכי אטרקטיבי

WeWork

אם יוצאים מנקודת הנחה שסביבת עבודה יצרנית, מעוצבת, מפרה ועדכנית היא מה שאתם צריכים כדי להתקדם עם הפרויקט שממתין בסבלנות על הלפטופ שלכם, ראוי שתמירו את השולחן המתנדנד בבית הקפה מתחת לבית בחלל עבוודה מושכר. מתחם WeWork בדובנוב מציע אפשרויות התמקמות ורסטיליות, שירותי משרד מגוונים ואווירה סבבית אך עניינית, ואף ניחן בשיק חו"לי סופר קולי. זה המשרד שתמיד חלמתם עליו והמקום הנכון ביותר להעביר בו את היום. ←דובנוב 7 תל אביב, 3053*,wework

הספסל הכי מבוקש

מול טוני וספה באלנבי

יש שעות שבהן קל יותר למצוא חניה מול סביח טשרניחובסקי מאשר לדחוף חצי ישבן לספסל הצמוד לסניף הפיצה של טוני וספה באלנבי. המתחרים: סקייטרים במאנצ׳, זוגות בגילים מתקדמים שזה עתה סיימו מסע מפרך לאורך שדרות רוטשילד וכמובן הומלסים. הפרס הגדול: רגע של נחת במיקום מרכזי בעיר (מטר מהברקפסט!). שיהיה בהצלחה.← אלנבי 118 תל אביב

לעמוד הבא

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

• מיוחדים
• פארק החורשות
• קיוסק אף פעם לא מאוחר
• הנסיף הקטן
• חוף רדינג
• הכי טובים שיש
• טמבורייה
• קריית ספר
• WeWork
• טוני וספה
• גרפיטי
• Dede
• מלון נורמן
• הכי טובים בתל אביב 2016
• אברהם הוסטל

• Facebook
• Twitter
• Email

מה יכול לגרום לאדם שאינו שכיר לצאת בבוקר מהטרנינג, לעבור למרחב שבו מצויים בני אנוש נוספים ואפילו לשלם כסף עבור הזכות לשבת מול הלפטופ שלו? האם זה הצורך בשירותי פקס זמינים? אולי הטייסטרז צ'ויס במצב טרום־גושי? לא ולא. התשובה היא משמעת. גם קהילת השוטף פלוס 60 (המכונה באתר של מיזנטרופ "פרילנסרים, עצמאים וכותבים", כאילו מדובר בסקטורים נפרדים) צריכה את הנוגשׂ שלה, ויהא זה עיניו הבוחנות של האחר או התשלום השעתי. מי שעובד בבית מכיר את תחושת אובדן הקשר לעולם המלווה לכך, שטובה אולי לפרוזאיקונים, אבל די רעה לכל שאר שכירי העט.

למעשה, מרבית המתקבצים במרחבי העבודה המשותפים החדשים אכן עובדים אצל אותו מעסיק. הם אולי לא יודעים זאת או לא מודים בכך, אבל התחושה הנושבת משני עברי הזכוכית והפרופיל הבלגי, היא של מעין באזז, חוט חשמלי שלוחש: גוגלללל, יוטיובבבב, אפליקציההה בלתי נחוצצצצצצה, אני חלק מהקפיטליזם המאוחרררררר. זה קצת דוחה וקצת סקססססססי.

מרבית הוורקספייסים החדשים – לא כולם – משתמשים בז'רגון נדל"ני בתארם את יתרונותיהם: "פנינה חדשה ומעוצבת בלוקיישן הטוב ביותר בתל אביב", "חזית לשדרות רוטשילד", "האזור מושך אליו אמנים ומעצבים". כולם, למעט מיזנטרופ, מדגישים גם את נושא הקהילה, ה"קומיוניטי", אף שלא ברור בדיוק באיזו קהילתיות מדובר. הכוונה היא כנראה לקהילת העובדים בעולם החדש, קהילת המשרתים את האח הגדול באשר הוא. הספייסים החדשים מציעים גם ברז בירה, פופקורן, חיוכים ומינגלינג. את המניע והמנוע חושפת רשת WeWork, שיושבת בכל העולם וגם בדובנוב, עם הסלוגן: "To create a world where people make a life, not just a living". המנגנון דומה לזה שמנחה תאגידים גדולים לספק סביבה משרדית אולטימטיבית, כולל פעוטון וחדר כושר: טשטוש מושלם בין העבודה לחיים, כי העבודה היא חיים.

גמרתי!

לקראת הבחירות האחרונות זומנתי לישיבת קריאייטיב עם מלא אשכנזים ממושקפים אחרים לצרכים שמאלניים כלשהם. הישיבה נערכה באחד מחללי העבודה המשותפים המדוגמים. בהתחלה נפלתי מהכיסא המעוצב. שיו, אירופה! כאילו, כמו ברלין אבל עם עבודה. הכל היה כל כך יפה ועם עץ מלא וציפיות לכריות וצעצועי בדיל מהמאה ה־19 – עד שלא האמנתי למזלי הטוב ולמכנסיי המטונפים. לא ידעתי אם לכעוס על עצמי על היותי אדם מהוה וקמצן, או על הספה הנאה שהדגישה זאת מול העולם כולו. ככל תשוש נפש החלטתי לחשוף את רגשותיי אלו מול משתתפת אחרת, שנראתה לי דווקא H&M פרנדלי ובכלל בחורה עם ארנק. והפלא ופלא – היא הרגישה בדיוק אותו דבר.

המשכנו להתפעל מהעיצוב, מהמים עם הנענע ופלחי התפוז, מהפח האלגנטי המחליק על ציריו אל תוך הארון, עד שנדרשנו אשכרה לעבוד. האחראית עלינו הביאה עגבניות שרי – כי אנשים שעובדים בשביל המחר לא אוכלים בורקס – והניחה אותן בשתי קערות יפות, והקערות זרקו צבע משגע על שולחן סיעור המוחות. מקץ שעה נפתחה הדלת בחדר הישיבות, והאחראי על הקומה דרש במפגיע את הקערות. מתברר שהן לא לשימוש, ובפועל מצפים ממך לקחת כוס חד פעמית כמו במשרד מגעיל מהעולם הישן.

מעבר לחלון הזכוכית המפורזל פעלה חברת סטארט־אפ. באחד הרגעים המתים בישיבה החלטתי לבדוק מה הם עושים שם, החננות האלה. הקשתי בגוגל את השם שעיטר את הזכוכית וגיליתי שהם, סורפרייז, מפתחים איזו אפליקציה עם שם שובב שתאפשר לך לתקשר עם חבריך בכל זמן (לעזאזל, חייבים עוד אחת כזאת). גיליתי גם שהלוגו שלהם נראה כשלושה גברים מאוננים, כשידו של הימני מונפת מעלה כמכריזה: "גמרתי!".

אחרי שהראיתי אותו ליושבי השולחן וכולם צחקו נורא ולכסנו מבטים לועגים לכיוון המרחב הסמוך, קצת התעצבתי. כמה קרובים הם היו, ממש מעבר לזכוכית. הלוא אם הייתה פה איזו קומיוניטי, היינו אנחנו, חבורת הקריאייטיב המהוהה, ניגשים אל עכברי ההיי־טק ואומרים להם: "הלוגו שלכם פתטי והסלוגן שלכם גרוע, אבל מפני שאתם אספרגר לא יכולתם לראות את זה", והיינו מושיטים עזרה. אבל לא. הזכוכית אטומה, קומרדס.

• מיוחדים
• קריאייטיב
• עצמאים
• WeWork
• לפטופ
• מיזנטרופ
• חללי עבודה
• פרילנסרים
• מחזיקים מעמד
• השכרה
• סטארטאפ