1. חדשות 12 עשו את זה שוב. ספק אם יש עוד גוף חדשותי בעולם הדמוקרטי כולו שעסוק כל כך בפנטזיות של פרשניו הבכירים, עד כדי כך שהוא נוטש את הנעשה בעולמנו האמיתי לטובת ספקולציות מנותקות והזויות שמקורן בהטייה פוליטית. נדמה שכמעט ולא עובר חודש בלי שבחברת החדשות של קשת שופכים עוד כסף על עד המדינה שלמה פילבר, יד ימינו לשעבר של בנימין נתניהו, כדי שינפיץ להם סקר מנדטים בשיטותיו העלומות. ואולי צריך להזכיר: הבחירות יהיו בעוד ארבע שנים. סקר מנדטים עכשיו רלוונטי כמו תחזית מזג אוויר לשנת 2025.

2. רבים יגידו: כן, אבל סקר מנדטים זה תמיד מעניין. סקר מנדטים הוא סיסמוגרף להלך רוח ציבורי ולכן תמיד לגיטימי. ולאותם רבים נאמר: די לחרטט. סקרים מהווים אינדיקציה כלשהי בזמן קמפיין בחירות. מעבר לכך אין להם שום משמעות. "שעשוע עיתונאי" קרא לזה אמנון אברמוביץ' ועשה לחבריו הנחה גדולה. אין שום דבר משעשע באובססיית הסקרים של חדשות 12. זו הפעם השלישית מאז השבעת הממשלה, פחות מחצי שנה להקמתה, שעמית סגל מתייצב נרגש מול האומה כדי להכריז שאין ממשלה. הוא מרבה לדווח בנוסף על סקרים בגופי תקשורת אחרים שמתיישרים עם התזה שלו. זה לא "מעניין" ולא "אינדיקציה". זאת הנדסת תודעה מהזן הירוד והשקוף ביותר.

3. זה כבר אפילו לא מכעיס. זאת בדיחה. מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 12 הפכה לתוכנית בידור דלת תקציב, עלובה ומעליבה, פח אשפה בוער שמושלך מדי ערב בסלונם של הצופים. האמירה המטורללת הזאת של עמית סגל, "כרגע אין לאף אחד ממשלה", הסגירה את מלוא כוונותיו ואת הנרטיב השולט בחדשות 12, שם עדיין מחכים לתרחיש הוודאי של "או נתניהו או בחירות חמישיות" ולא נותנים למציאות להפריע להם גם כשהיא סוטרת להם עם הצד המעליב של הכאפה. הם מכורים לסקרים ולנתניהו ומסרבים להשלים עם חוסר הרלוונטיות שלהם. כך הם הופכים לבלתי רלוונטיים בעצמם.

4. גם דפנה ליאל המהדהדת מיהרה לשתף ש"השורה התחתונה והמדאיגה היא שלאף צד אין ממשלה". ישנם פתרונות מהתחום הטיפולי והתרופתי לבעיה כזאת בבוחן המציאות, אבל הבעיה אינה של ליאל וסגל אלא של הממונים עליהם, גיא סודרי ואבי וייס, ובעצם גם של מנכ"ל הערוץ אבי ניר. הם אלה שחתומים על ההזנייה הבלתי נתפסת הזאת של העיתונות. ההתנהלות הזאת, שמקבלת אור ירוק מגבוה, אינה רק אנטי-עיתונאית. היא גם אנטי-דמוקרטית. היא מאמצת בקריצה את הנרטיב הביביסטי שהשלטון נתפס במרמה ומייצרת אווירת בחירות מתמדת.

5. רבים יגידו: קשקוש, סקרים זה תמיד מעניין וזה גם כלי עיתונאי חשוב. בסדר. אם כך, מדוע אנחנו רואים שוב ושוב רק סקר אחד? לא מעניין וחשוב לבדוק מה חושב הציבור על המצב המדיני-ביטחוני? על יוקר המחייה? על תפקוד משרדי הממשלה? על משבר האקלים? על האלימות המינית? אז איך זה שהסקרים של חדשות 12 תמיד צועקים עלינו "ביבי ביבי"? שנתיים שלמות הלמו הערוצים המסחריים בתודעה שזה "או נתניהו או בחירות" והם כנראה מושקעים בהימור הזה עמוק מכדי לשנות כיוון בהתאם להתרחשויות. הם פיתחו תלות בנתניהו. הם חייבים אותו בחזרה.

6. הרייטינג של מהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה בצלילה. הציבור מאס באורך המתיש שלהן, זה ברור, אבל אולי גם בתוכן הירוד שלהן ובשיח הפוליטי הרדוד שלהן ובעיוורון שלהן לסוגיות הבאמת חשובות שבאמת מטרידות את הציבור. הצופים הרבה פחות מטומטמים ממה שנדמה למקבלי ההחלטות בטלוויזיה. במסדרונות הם מסבירים זה לזה ש"בנט לא מביא רייטינג", אבל זה תירוץ עלוב. זה נתניהו שלא מביא רייטינג. הם לא מפסיקים לדבר עליו – והוא לא מביא להם רייטינג. הם מפרסמים סקרים על גדולתו – והוא לא מביא להם רייטינג. העונה הזו של "או נתניהו או בחירות" היא כישלון מוחלט.

7. בערוץ 12 של קשת, ואפילו בחברת החדשות עצמה, יש הרבה אנשים שמנסים לעשות טלוויזיה מצוינת והתפקוד הנוכחי של חברת החדשות מכתים גם אותם. הצניחה ברייטינג פוגעת גם בתוכניות הדגל של הפריים טיים. עם כתבים ופרשנים שמדווחים פייק ניוז קשת אולי יכולה לחיות, אבל עם פגיעה בפריים טיים ממש לא. ולכן יש לה כרגע שתי אופציות: ללכת אול אין על נתניהו כאילו הייתה ערוץ "ישראל היום", או לעצור בחריקת בלמים את הטרלול הרגרסיבי בחברת החדשות ולהסביר לאנשיה שהבחירות נגמרו, התקציב עבר, והם צריכים למצוא עכשיו דרכים נוספות להצדיק את תלוש המשכורת שלהם חוץ מלדבר על נתניהו כל היום.

8. עד שזה יקרה, חברת החדשות של ערוץ 12 ממשיכה לדהור אל חוסר הרלוונטיות המוחלט ואין מי שיעצור אותה. כשמביטים מהצד קשה להבין כיצד מסכימים אנשי מקצוע טובים לשתף פעולה עם ההתבזות המתמשכת הזאת. ה"שעשוע" הזה שאברמוביץ' דיבר עליו מסריח לקהל בבית את המסך. הם חשים שהם צופים בדבר מה פגום, רקוב אפילו. הם בורחים גם מבלי לדעת למה. יש מספיק לאן. ההסבר הסביר היחיד למה שקורה שם בשנים האחרונות הוא שמבחינת הטייקונים שהערוץ בבעלותם, משפחת ורטהיים מקוקה-קולה ויצחק תשובה משוד הגז, המעשים המגונים האלה בעיתונות הם לא באג. זה פיצ'ר. ואם כך מדובר בהצלחה גדולה ומסחררת.

• ביקורת טלוויזיה
• החדשות
• ערוץ 12
• קשת
• עמית סגל
• אבי ניר
• בנימין נתניהו

אני אוהב מאוד את יונית לוי. כמבקר טלוויזיה ב"ידיעות אחרונות" הייתי ממובילי התומכים בה כשביקשו להצמיד לה מגיש ולא לאפשר לה להגיש את המהדורה לבדה. מאז, עם כל המניירות והשטיקים של הטיות הראש והרמות הגבה, היא צמחה והתפתחה כמגישת חדשות ברמה בינלאומית. אני חושב שהיא גם עיתונאית טובה. ואת כל זה אני אומר, כמובן, רק כדי לפלס את הדרך לסמי-טריילר המלא בבושה וחרפה שהנחיתה לוי על ראשיהם של צופי חדשות 12 במהלך הריאיון שערכה אמש עם הנאשם בנימין נתניהו.

העיתונות המשודרת כבר מזמן לא איתנו, היא הוחלפה בידי מערך תעמולה משומן ומבועת שסר למרותו של השלטון, ועדיין נופצה אתמול התחתית החדשה של החביתשהותקנה בה רק לפני שבועות מספר. במשך כחצי שעה ישבה יונית לוי מול ראש הממשלה ואפשרה לו לעשות בה כרצונו. סצינת הצחקוק שלה מול הניסיון העלוב של נתניהו לחקות אותה ("נה נה נה נה נה") כדי לחמוק בשאלה הייתה הופכת לרגע משמיד-קריירה בכל מדינה מתוקנת, אבל ישראל 2021 רחוקה למזלה מההגדרה הזאת.

זה היה צחוק של מבוכה, כמובן, בכל זאת לא בכל יום רואים את נתניהו לועג כמו חלאה למראיין שמולו, אבל אחרי החיקוי שלו למשה נוסבאום ב-2017 גם אי אפשר להיות מופתעים. נתניהו בא מוכן ומטרתו הייתה להביך את לוי, לתקוף אותה ולגזור קליפים על התקשורת העוינת לתעמולת הבחירות שלו. לוי, עם כל ניסיונה המקצועי העשיר, אמורה להיות מוכנה לשטיקים ולטריקים שלו, ולא רק עם רשימת שאלות "קשות" שהיא יורה מבלי להתעכב על התשובה. בשביל צחקוקי מבוכה יש לנו מבזקנים.

צריך בכל זאת לומר: יונית לוי אינה הבעיה. כל האש הביקורתית הופנתה אליה, אבל היא לא זו שהחליטה להעניק לנתניהו 30 דקות בפריים-טיים כי פתאום בא לו להתראיין דווקא עכשיו והיום. מי שזעם אתמול מול המסך צריך להפנות את האש אל מנכ"ל קשת אבי ניר, מנכ"ל חברת חדשות 12 אבי וייס והעורך הראשי של חדשות 12 גיא סודרי. אף מועמד אחר לא יקבל מהם 30 דקות מסך במהדורה המרכזית (ועוד בהפתעה, מבלי לאפשר למערכת להתכונן לריאיון כמו שצריך), ומכך אפשר להסיק איזה חלק אינטגרלי ומרכזי הם מהווים במנגנון התעמולה של ראש הממשלה ואולי גם להעלות זיכרונות מתיק 2000 ותיק 4000.

העורך שלחש על אוזנייתה של לוי לאורך הריאיון הכשיל אותה כשאיפשר לנתניהו לפזר שקרים מוחלטים לאורכו, מבלי לצייד אותה במידע שהיה מפריך אותם במקום ומבלי לאפשר לה להתעכב על התשובות החשודות. אפילו כשנתניהו הפליל את עצמו וסיפר שהטריד טלפונית את עד התביעה המרכזי נגדו בתיק 1000, ארנון מילצ'ן, לא קפצה עליו לוי עם שאלת ההמשך המתבקשת (הנה זה קל: "אדוני ראש הממשלה, לנאשמים אסור לשוחח עם עדים בתיק נגדם, האם ניסית להדיח אותו מעדותו?"), וגם את שקריו בענייני משפטו, התקציב, החרדים ושלל מחדלי הקורונה שלו היא קיבלה ללא הרמת הגבה המפורסמת.

בגידת העיתונות בדמוקרטיה הישראלית ובאזרחיה היא סיפור מתגלגל שלא התחיל אתמול בערב, אבל לוי וחבריה כתבו בו אתמול פרק עצוב במיוחד. מול ראש ממשלה כושל ונאשם בשוחד שאחראי ליותר מ-5,400 מתים הם פשוט נשכבו על הגב וכשכשו בזנב, מצחקקים במבוכה טינאייג'רית. מול ראש ממשלה שמחזיק מדינה שלמה בת ערובה כדי להימלט ממשפטו ולא העביר תקציב מדינה מאז 2018 ובכל זאת טוען בלי למצמץ "העברנו תקציב", לא הצליחה לוי לומר את המילים הפשוטות "אתה משקר". היה זה רגע עצוב מאוד בקריירה של יונית לוי, אבל למי אכפת מהקריירה שלה כשכל המדינה הולכת לעזאזל.

שמונה (!) סרטונים העלה נתניהו מתוך הריאיון בשעות שאחריו ובנו הדפקט אף שלח ליונית לוי נשיקות של הודיה בטוויטר אחרי השידור. עד כדי כך הם נהנו מהשירות. סביר להניח שטיפ הם לא השאירו. אבי ניר ופקודיו בערוץ 12 צריכים אולי לזכור גם שנתניהו לא אוהב לשלם. הניצחון המשוער שלו בבחירות הקרובות יבשר לא רק את את קבורתה הסופית של העיתונות המשודרת, אלא גם את סיום הקריירה של מרבית אנשי חדשות 12 עצמם, שיושלכו מהמסך לטובת נאמנים אדוקים מהם. כיסי ההתנגדות האחרונים יטוהרו. מגישות המהדורה יוכלו סופסוף להטות את ראשן ולצחקק ללא חשש.

• ביקורת טלוויזיה
• יונית לוי
• החדשות
• המסך
• אבי ניר
• קשת

אבי ניר הוא האיש החזק בתעשיית הטלוויזיה בישראל. אבי וייס הוא האיש החזק בענף העיתונות בישראל. אבי ניר ואבי וייס טוענים שהמשטרה והפרקליטות אחראים ל"טיוח בחקירות נתניהו". כבר יומיים ברציפות שזו הכותרת המלווה את המשדרים שהם חתומים עליהם. אין להם אפילו בדל של הוכחה לביסוס הכותרת הזאת. אחד הכתבים שלהם הביא סיפור מבולבל ומקושקש, רצוף טעויות מביכות וכשלים עובדתיים שיש לקוות שנעשו בתום לב, על ניגוד אינטרסים בו מצא עצמו חוקר משטרתי שלא היה מעורב באף אחד מתיקי החקירה שהובילו לאישומים קשים ומרובי ראיות נגד ראש הממשלה. על הסיפור הזה מבססים וייס וניר את הכותרת המופרכת שלהם.

הכותרת הזאת לא מותירה מקום לספק: אבי ניר ואבי וייס פועלים בשירות הנאשם מבלפור ומבצעים בכפייה או בהתנדבות פשעים נגד העיתונות, נגד הדמוקרטיה ונגד אזרחי ישראל. המסגור השקרי שהם חתומים עליו ואחראים לו הוא הטעייה מכוונת של הציבור. הם לא יכולים להסתתר יותר מאחורי גבם של עורכים וכתבים. האש ברשתות החברתיות תמיד מכוונת אל הטאלנטים שעל המסך, אל הכתבים בשטח ולעיתים אפילו אל העורכים בקונטרול, אבל זו אינה הכתובת הנכונה. הכתובת היא אבי ניר. הכתובת היא אבי וייס.

וייס וניר חומקים שוב ושוב מאחריותם בגלל מיקומם המבוצר באולימפוס של הברנז'ה. אף אחד לא רוצה לסמן אותם כאשמים ולהכניס את עצמו לרשימות השחורות של קשת. אבל יש דברים חשובים יותר מהג'וב הבא. נגיד, עתיד המדינה

זהו שבר גדול ועצוב לכתוב את הדברים האלה, בעיקר משום ששניהם יודעים היטב מה הם עושים. ניר חתום על הטלוויזיה הכי מלוטשת ומהוקצעת שמופקת בישראל. וייס חתום על הצלחותיה והישגיה של חברת החדשות המובילה בישראל. הם יודעים מהי עיתונות טובה, הם יודעים מהי תעמולה זולה, ומסיבות שאולי יתבררו בעתיד הם בוחרים באפשרות השנייה. יש להניח שהסיבות הללו כבדות משקל, לאור המעילה החמורה באמון הצופים והבגידה המוחלטת באתיקה המקצועית, אבל אין ולא יכולות להיות כאן הנחות. הקלון על השחתת המסך צריך להימרח על פרצופם וללוות אותם לאן שרק ילכו.

צריך להבין איפה אנחנו עומדים: בזמן שמדינת ישראל קורסת לתוך אנרכיה כלכלית, בריאותית וחינוכית, עסוקים וייס וניר בביצור מעמדו של בנימין נתניהו לקראת משפטו. אנשים שמכירים אותם מקרוב (ועימם שוחחתי) מתקשים להסביר ולהאמין, אבל עם מה שמתחולל על המסך של ערוץ 12 בשנה האחרונה אף אחד לא מצליח להתווכח. אפשר להתעצבן בכל פעם מחדש ובנפרד על אחד מהשופרות שתוקעים מול המצלמות, על דוברי ראש הממשלה שמתנחלים באולפנים כפרשנים מן השורה, על כתבים שמהדהדים את מסרי השלטון ללא סייג וקונטקסט, על מגישים שאינם מעמתים מרואיינים מפיצי שקרים עם עובדות ונתוני אמת. כל אלה הם רק סימפטומים לקבלת ההחלטות של אבי ניר ואבי וייס.

המסגור השקרי על "טיוח חקירות נתניהו" (שהמשיך והתפשט גם לכלי תקשורת אחרים גם אחרי שהתברר שלחשיפה המינורית של סגל אין כל קשר לתיקים הפליליים בהם מואשם ראש הממשלה) הוא נקודת שבר בתולדות התקשורת הישראלית, לא פחות

ברגע הקריטי הזה בתולדות האומה, בוחרים וייס וניר במודע למכור לצופים שלהם פייק ניוז מתעתע ולעוות באופן המביש ביותר את תודעת צופיהם, מסיטים את סדר היום מהכישלון הנוראי של הממשלה במשבר הקורונה וממצוקתם הגוברת של מאות אלפי אזרחים, והכל לטובת קמפיין השמדת הרשויות של נתניהו במסלול הבריחה שלו מן הדין. זה לא עמית סגל, שהוא בסך הכל פיון קטן (וחשוב) במשחקי הכוח בין בלפור, קשת וידיעות אחרונות, אלה אבי ואבי שנושאים באחריות המלאה לכל מעשיו ולכל ברווזיו העיתונאיים. אלה אבי ואבי שהחליטו לחבור אל ניסיון ההשחתה של החברה הישראלית.

שנים רבות טענו כנגד אבי ניר שהוא משחית את התרבות הישראלית. שנים רבות טענו כנגד אבי וייס שהוא מרדד ומזנה שאת העשייה העיתונאית על המסך. לא תמיד הסכמתי עם הביקורת הזאת. תמיד חשבתי ששניהם אנשי טלוויזיה פנומנליים, ולצד הצלחותיהם המקצועיות הם גם נכשלים פה ושם וטועים מדי פעם וזה בסדר, קורה לכולם. כנראה שטעיתי. וייס וניר חומקים שוב ושוב מאחריותם בגלל מיקומם המבוצר באולימפוס של הברנז'ה, אף אחד לא רוצה לסמן אותם כאשמים ולהכניס את עצמו לרשימות השחורות של קשת. אבל יש דברים חשובים יותר מהג'וב הבא. נגיד, עתיד המדינה.

המסגור השקרי על "טיוח חקירות נתניהו" (שהמשיך והתפשט גם לכלי תקשורת אחרים גם אחרי שהתברר שלחשיפה המינורית של סגל אין כל קשר לתיקים הפליליים בהם מואשם ראש הממשלה) הוא נקודת שבר בתולדות התקשורת הישראלית, לא פחות, והוא פרויקט משותף של אבי ואבי. בכל רגע נתון הם יכולים להורות למהדורות לפרסם תיקון והבהרה, להסביר שדבר מכל מה שפורסם אינו קשור לחקירות ולאישומים של ראש הממשלה ולהעמיד את הדברים על דיוקם. הם לא עושים כך וזה אומר הכל. הם אחראים. הם אשמים. הם שותפים בכירים להתרסקות. ואסור שנשכח להם את זה.

• ביקורת טלוויזיה
• חברת החדשות
• אבי ניר
• המסך
• עמית סגל
• בנימין נתניהו

טלוויזיה היא רעל. לא מדברים על זה כמעט, כי אי אפשר להוכיח את זה באופן מדעי, אבל כל מי שעבד בטלוויזיה או בילה תקופה מחייו מול המצלמות יודע שזה נכון: היא מרעילה את משתתפיה לאט ובהדרגה כך שלא ישימו לב, ממלאת אותם בתחושת חשיבות עצמית מופרכת ותחושת עליונות מגוחכת, נרקסיזם פינת מגלומניה. יש לו נוגדנים, אבל הרעל הזה ממכר: רק השבוע התבטא פרשן פוליטי בכיר לגבי עבודתו וטען ש"כשמשהו נאמר בטלוויזיה, אנשים מייחסים לזה כמעט קדושה". ככה זה בלה לה לנד.

הסיפור שמסתיים בנפילתו של טופז מתחיל הרבה קודם. הסיפור הזה לא יכול להיות משודר בקשת 12. גם לא ברשת 13. אפילו לא בכאן 11, כי ערוצי הטלוויזיה הם דמויות מפתח בעלילה האפית הזאת של טופז ולכן הפרספקטיבה שלהם מוגבלת

דודו טופז היה מלך הלה לה לנד הטלוויזיוני. ההתמכרות שלו לרעל הממסך הייתה קשה וארוכה. הוא הגדיר מחדש, בכל פעם מחדש, את עוצמתו האפשרית של הרעל הזה. במהלך העשור שחלף מאז מותו נדמה היה שרובנו מעדיפים להדחיק את המקום המרכזי שתפס האיש בתרבות הישראלית ואת השפעתו עליה. עכשיו, עם ההתעוררות בעניין בו לכבוד היארצייט העגול, אפשר להתחיל ולטפל בטראומה. והצעד הראשון הוא להכיר בטראומה.

האמת פשוטה: סיפור נפילתו של טופז הוא אבן דרך משמעותית ופצע קולקטיבי בישראליות, אבל את הסיפור במלואו אין מי שיספר. סרטו המדובר של חיים אתגר הוא פרויקט תיעודי מוצלח, דוקומרתק ונטפליקסי באיכויותיו שמתמקד בפרשיית הנקמה המחרידה שהביאה על טופז את סופו ובחקירת המשטרה המבישה בחובבנותה שאיפשרה את כל זה, אבל הסיפור שמסתיים בקריסתו של טופז בריסוק איברים על קורבנותיו מתחיל הרבה קודם.

הסיפור הזה לא יכול להיות משודר בקשת 12. גם לא ברשת 13. אפילו לא בכאן 11, כי ערוצי הטלוויזיה הם דמויות מפתח בעלילה האפית הזאת של טופז ולכן הפרספקטיבה שלהם מוגבלת. במותחן הטראגי הזה הם דמות מתוסרטת שנתנה לכוכב רישיון להשתולל, העניקה גיבוי מוחלט ומלא לשיגיונותיו עתירי הרייטינג, ואף טיפחה להנאתה ולתועלתה את הפרסונה המוטרפת שפיתח ושכלל בעשור האחרון לחייו ("כי אני משוגעעעעע").

במשך יותר מעשרים שנה הכתירה אותו הטלוויזיה כ"דודו מלך ישראל", ההמונים העריצו, התקשורת סגדה לו ואף פמפמה בהתמדה את האפשרות שיעבור לזירה הפוליטית. בשום שלב אף אחד לא עצר אותו ואמר לו שזה רק סיפור

בשבועות שלאחר התאבדותו כולם דיברו רק על זה – על חלקה של תעשיית הבידור ביצירת המפלצת שפנתה על יוצריה – אך מאז התכווץ הנראטיב ומה שנותר ממנו הוא כוכב שהתפלפ באופן ספקטקולרי ובלתי נתפס. חשוב לעצור ולהבהיר: אין כאן האשמת הקורבן. אבי ניר מיהר לסיים את הפסיכוזה עתירת הרייטינג של "הראשון בבידור" כשנתיים אחרי שנכנס לתפקידו כמנכ"ל קשת. הוא עצמו הבין כנראה היטב שיש משהו מאוד לא בריא ביחסים שבין הזכיינית, הכוכב הגדול שלה בפריים טיים וצופיהם. אבל זה פשוט היה מאוחר מדי.

במשך יותר מעשרים שנה הכתירה אותו הטלוויזיה כ"דודו מלך ישראל", ההמונים העריצו, התקשורת סגדה לו ואף פמפמה בהתמדה את האפשרות שיעבור לזירה הפוליטית. בשום שלב אף אחד לא עצר אותו ואמר לו שזה רק סיפור. בזמן אמת, יש לומר, גם ערוצי המדיה לא ידעו שזה רק סיפור ובוודאי לא שיערו שהם חלק ממנו. והם עדיין בטראומה. הכאה על חטא אינה אחד ממאפייני התקשורת בישראל (ומי שציפה שזה יקרה בדוקו שהופק על ידי קשת צריך להיבדק), אבל הם למדו מהטעות וטאלנטים כבר אינם מורשים להשתגע. לא יהיה עוד סיפור כזה.

• המסך
• דודו טופז
• אבי ניר
• קשת
• דוקומנטרי

• Facebook
• Twitter
• Email

נכון, תגובתו הצוננת והעמומה של אבי ניר להאשמות כלפי אלכס גלעדי הייתה מאכזבת. וגם התגובה שלו למיילים הבוטים עד מחרידים של יורם זק. בכלל, נראה שלא ממש בוער למנכ"ל קשת לטפל ברצינות בעננה הכבדה על הבכירים בחברה שלו עד שהוא ממש חייב. אבל זה רק נראה ככה. בעצם, ניר לחלוטין התכוון לשנות את הנורמות המעוותות והמקובלות בסביבה שיצר, אלא שהוא פשוט היה עסוק בעניינים אחרים. אז מה עשה אבי ניר בזמן שהראיות המטרידות הופרחו לאוויר? התשובות מאויירות, כדי שתוכלו להבין אותו באמת.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
קלישאות העצמה שהגיע הזמן לנפץ
חרדתיים? זה הקומיקס בשבילכם
כך הטיפול הפסיכולוגי הרס לנו את החיים

1. בזמן שאייל גולן חזר לפריים טיים

2. בזמן שאושרת קוטלר האשימה את אלכס גלעדי על שהתנה את הקידום שלה בכך שתשכב איתו

3. בזמן שנרי ליבנה הוסיפה שגלעדי אמר לה לדבר אל הזין שלו

4. בזמן הפירסום על הבכיר בקשת שאיים על תסריטאית שהסדרה שלה תבוטל אם לא תשכב איתו

5. בזמן חשיפת המיילים המטרידים שהפיץ יורם זק (בין היתר למכותב אבי ניר)

לקומיקסים נוספים – כנסו לעמוד הפייסבוק של יעל סגרסקי

[interaction id="5a02d163ab9c9a0001c999d8"]

• המסך
• קומיקס
• אייל גולן
• יורם זק
• אבי ניר
• אלכס גלעדי
• תרבות