הסיפור של משפחת בנאי לדורותיה הוא הסיפור של התרבות הישראלית שנבנתה כאן. סיפורם של יהודים שעלו מאיראן בסוף המאה ה-19, התיישבו בירושלים והולידו שושלת מפוארת. השירים, הסיפורים, המחזות והמערכונים שהוציאה המשפחה הזו לאורך השנים – הם קלאסיקות, שמחזיקות מעמד עד עצם היום הזה. ונותרה רק ששאלה אחת – מי הוא גדול הבנאים? זו שאלה שמרחפת לא מעט מעל התרבות שלנו (ובטח בכל ארוחת חג בירושלים) ולכבוד הדוקומנטרי החדש של דורון צברי על אביתר בנאי, זה זמן מצוין לנסות ולענות. מדובר במאבק איתנים – לכל אחד ברשימה הזו יש מקום בספרי הזהב של התרבות שלנו, ולכן כל הכרעה תהיה הכרעה בנקודות. בחרנו להתמקד רק בשלושת דורות הבנאי הראשונים, כדי לתת לצעירים במשפחה זמן ליצור חותם עמוק יותר על התרבות הישראלית (סליחה, אלישע!). כל השאר, אל תעלבו – אנחנו אוהבים אותם כמשפחה, ולא כיריבים.

10. חיים ז"ל

לא רק "אלברט פירות". חיים בנאי ז"ל אולי מוכר הכי הרבה בתור מוכר הפירות בתשדירי השירות של שנות השמונים, אבל הוא גם שחקן ותיק במחזות, סדרות וסרטים – ואפילו סיפק תפקיד לפנתיאון בתור יחזקאל, סבא של נינט ב"שיר שלנו" (הייתי חייב). הוא פחות נצץ או השפיע מהאחרים, אבל בהחלט ראוי לאזכור – ולכבוד.

9. בועז

השם הכי צעיר ברשימה, אבל הרוויח את מקומו בתור מוזיקאי מוכשר למדי. "כל השבוע מרגיש כמו שבת", שבכלל לא יצא כסינגל, הפך ללהיט לא קטן – וגם "תנופה" והקאבר ל"מרוב אהבה", של כוכב אחר ברשימה הזו. זמר מצוין שהתפתח גם ליוצר משמעותי.

8. אורי

נצר לצד חובבי המשחק של המשפחה, ואחד מהפנים המזוהות עם הניינטיז בטלוויזיה שלנו. מי ששיחק בסדרות וסרטים כמו "עניין של זמן", "פלורנטין" ו"ללקק ת'תות", עבר לא מעט גם בתיאטרון – ואפילו ניסה את מזלו במוזיקה, כולל שני להיטי רדיו גדולים – "פרפרים" ו"הזמנה לחתונה", שמתנגנים עד עצם היום הזה.

7. יובל

האיש וה"משינה" – סולן אחת הלהקות הכי אגדיות שצמחו במוזיקה הישראלית. מופיע עד היום עם חבריו, והנחיל למוזיקה שלנו שורה של שירים בלתי נשכחים – מ"רכבת לילה לקהיר" ועד "אהובתי". יובל בנאי גם התנסה בקריירת סולו, שבה בלט בעיקר השיר "לא יכול לעצור את זה". קול מזוהה ואהוב בסאונד הישראלי.

6. אורנה

אחת הנשים המצחיקות בישראל. הקומיקאית שלמרות השם, פילסה את דרכה במעלה הקומדיה הישראלית, דרך "דומינו גרוס" ועד הבמות הגדולות של הטלוויזיה. מההופעות ב"אקשן" קצרת הימים, דרך ההצלחה הפנומנלית כלימור ב"רק בישראל" ועד "ארץ נהדרת" ו"מצב האומה". בנוסף, הצליחה לרגש גם כשחקנית ב"אימאלה", ולהמשיך להיות קול של שפיות – גם באקלים לא פשוט.

5. גברי

מי שהתחיל ב"גשש", אבל החזיק מעמד גם בעצמו. גברי בנאי התחיל בתור אחד הקומיקאים והאנשים המצחיקים שיש כאן, אבל המשיך גם בתור איש שמצליח לעורר רגשות נוספים. הצלע ה"קומפקטית" בשלישיית הגששים המיתולוגית אמנם חי בצל של שייקה הכריזמטי ופולי העוצמתי, אבל לאורך השנים הצליח לחלחל תודעה – כג'ינג'י ב"גבעת חלפון", או כבנג'י שמש מעורר ההזדהות ב"שלאגר". האיש ששר שהחיים זה לא טרבולטה והוא לא ניוטון ג'ון, הצליח להפוך לאגדה על המסך שלנו.

4. מאיר ז"ל

בשורש של הכל, עומד הקול – אותו קול עוצמתי וחם שמי שגדל בשנות השמונים והתשעים לא יכול בלעדיו. מאיר בנאי, שפרץ לתודעה עם הסינגל שהקליט על אחיו הקטן אביתר, הפך עם השנים לזמר שנכנס ללב של מדינה שלמה. מ"שירו של שפשף" האופטימי, דרך "גשם" הקודר" ועד הצעקה המהדהדת ב"שער הרחמים" – כמעט עד יומו האחרון, מאיר בנאי הצליח לרגש ולהתרגש. בגיל 56, בטרם עת, הוא הלך מאיתנו – אבל את הצעקה הגדולה ההיא, אף אחד לא יוכל להשתיק.

3. אביתר

משפחת בנאי ידועה כמי שהולכת על התפר שבין החילוניות לבין הדת, והנה אחד שהצליח לעשות קרוסאובר. הוא הצליח להיות באמת גם וגם – גם המרדן שפרץ לתודעה עם שיר כמו "תתחנני אליי" (ביום שישי בערב בערוץ 1), וגם מי שהצליח ללכת אל הקודש ואל האמונה. האח של מאיר ז"ל גדל להיות אחד היוצרים המרגשים והחזקים במוזיקה שלנו – מהאלבום הראשון פורץ הדרך, ועד היצירה היותר מורכבת של ימינו. כל מי שדמע ב"יש לי סיכוי", זעם ב"תיאטרון רוסי" – או סתם התרגש ב"יפה כלבנה", לא יכול שלא לזכור לנצח את האיש השקט עם הפסנתר.

2. אהוד

אומרים שזה התחיל רק מדור מסוים, ובכל זאת – אהוד בנאי הוא הקול שמלווה אותך. כשאתה מתחיל דרך חדשה ב"יוצא לאור", כשאתה נופל עם "אל תפחד", כשאתה מרגיש אבוד ב"מהרי נא", כשבא לשמוח עם "ג'מלי פורוש" או "טיפ טיפה", כשבא לכעוס עם "עבודה שחורה", ברגעי האמונה הגדולים וגם ברגעים שבהם אתה לא מאמין לכלום. למרות שם המשפחה, הקריירה של אהוד בנאי היתה הכל חוץ מפריבילגית – הוא סלל את הדרך בעזרת מוזיקה אלוהית, מנחמת, מרגשת, אמיצה – כל סופרלטיב אפשרי. ולכן הוא במקום הזה. שני רק לאגדה ישראלית שאין כמותה.

1. יוסי ז"ל

כי בסוף, עם כל הרצון להתחכם או להישמע שונה, אין גדול ממנו. שחקן, קומיקאי, סטנדאפיסט, כותב, מבצע, זמר, קריין – כמעט כל טייטל אפשרי ראוי לאיש, ובכל אחד מהם הוא הצליח לעשות מהפך. הוא היה שחקן שעבד עם גדולי המחזאים – והפך למחזאי בעצמו. הוא כתב כמה מהפאנצ'ליינס הטובים ביותר עבור "הגשש החיוור", ואז הלך להיות סטנדאפיסט מבצע והוריד פאנצ'ליינים של אחרים באופן מופתי. הוא ביצע שירים של אחרים (בעיקר של נעמי שמר ז"ל), ואז כתב מילים בעצמו והוליד את המשפט "היינו ילדים וזה היה מזמן, אני וסימון ומואיז הקטן" – באחד משירי הגעגוע היפים שהיו כאן.

מאז שהחל את דרכו ועד יומו האחרון ממש, עם השיר "תרנגול כפרות" – בנאי הקיף את כל התרבות הישראלית, והיה שותף לכל הנדבכים שלה. קולנוע, תיאטרון, רדיו, טלוויזיה, סטנד אפ – בכל המקומות הללו הוא היה, ובכל המקומות האלה הצטיין. ועד היום, כשיוצא לי ליפול על שיר שלו איפשהו – אני לא מעז לעשות סקיפ או להעביר ערוץ. כי את הקול שלו, על החום ועל העומק ועל הרגש שבו, פשוט אי אפשר לוותר. ממש כמו משפחת בנאי כולה.

• ❤ תרבות
• אביתר בנאי
• אהוד בנאי
• אורנה בנאי
• יובל בנאי
• יוסי בנאי

שאול מזרחי, בעלי הבארבי המיתולוגי, לא ידוע כאדם שאוהב להיחשף יתר על המידה. חרף שנותיו הרבות בתעשייה, מזרחי נחשף בעיקר כשיש לו על מה לכעוס (זוכרים את ימי הקורונה? אוהו), או כשאחד מהאמנים האהובים עליו זקוק לקול אימתני וישיר שיספר עליו. אבל היום, באופן נדיר למדי, מזרחי פרסםבחשבון האינסטגרם של מועדון הבארביטקסט יוצא דופן שאנחנו חושבים שראוי להתעכב עליו – לכן הוא מובא לפניכם במלואו, בעריכה קלה בלבד. הטקסט, המגולל את סיפור היכרותו של שאול עם בנאי, ומספר על חלקו של המועדון בהחייאת הקריירה של היוצר, נכתב לרגל יצירת הדוקו יוצאת הדופן של דורון צברי, "סיכוי להינצל", שעלתה ל-yes וגורפת מחמאות מקצה לקצה (גם אצלנו). שאול ממליץ עליו בחום, ואם שאול אומר, שאול יודע. עד אז, קראו איך ולמה אביתר היה צריך את הבארבי כדי לקום מהמשבר הראשון שלו.

"את המפגש הראשון שלי עם אביתר התחלתי אי שם בשנת 97, בבארבי ביונה הנביא, מקום קטן ליד הים, תקרה גבוהה ומרצפות מעוטרות", החל מזרחי את הפוסט. "התמזל מזלי, ומספר שבועות לפני המופע התפוצץ ברדיו השיר 'שמתי לי פודרה' עם אפרת בן צור. הטלפון לא הפסיק לצלצל, הזמנות הכרטיסים למקום הקטן הסתיימו בפרק זמן קצר מאוד (מחיר כרטיס אז היה 40 שקלים, למי שמתעניין). אני זוכר את זה כאילו זה קרה אתמול. המופע של הבחור המופנם היה בוסרי ועדיין לא מגובש, אבל ברגע שפתח את הפה נפתחו שערי שמים, עם חיוך מבויש והרבה עוצמה. זכיתי לאחד המופעים הראשונים של אביתר (לדעתי אפילו הראשון), ולימים השקפתי מהצד וראיתי את העלייה המטאורית שלו. בבארבי ביונה הנביא לא זכיתי לארח אותו שוב".

"בסוף 98 העתקנו את הבארבי לסלמה 40 – מקום גדול יותר, וביחס למקומות של הופעות, אפילו ענק למידת השוק המקומי. בשנת 99 נפגשתי שוב עם אביתר בהשקת אלבום 'שיר טיול'. את ההשקה הזאת לעולם לא אשכח. הבמה הייתה עמוסה בטלוויזיות ישנות שחור לבן (תקופה בלי צבע), אחד על השני כחלק מתפאורה. דאז המופעים היו בישיבה, ופינינו את קדמת הבמה לקהל שירד וירקוד. אבל אוי למה שקרה – אף אחד לא זז ממקומו. תחושה של קר ומנוכר. קדמת במה נשארה מיותמת מאנשים, ומופע שלם עבר ללא תחושות או רגשות בקהל (שאגב, היה מעט ממנו). הכישלון צעק לשמים, ואביתר נעלם כלעומת שבא מהנוף".

"לימים עשינו סדרה של מופעים עם עמיר לב, אומן גדול עם מעט קהל. המטרה הייתה להרחיב את הקהל. התחייבנו על 3 חודשי עבודה, לפעם בשבוע, יום שלישי פעמיים כי טוב. למי שלא יודע, באותה תקופה הייתה לקוטנר תכנית מוזיקה בשעות הצהריים שבה הוא אירח וחשף אומנים חדשים, עשה ג’אמים, ובקיצור – היה מרכז המוזיקה הישראלית בשעת פריים טיים. ובסוף התוכנית פירסם את המופעים ברחבי הארץ. בימי שלישי היינו יושבים ומחכים לטלפון שיצלצל להזמנת מקומות, אבל תנועה אין. החלטנו לארח, והתחלנו לזרוק שמות לאוויר, ותוך כדי מרימים טלפון לראות אם פנוי (נשבע לכם פעם הכל היה יותר פשוט וקל), ויכול לבוא. ובהנחה שכן, היינו מודיעים לקוטנר על האירוח שיפרסם (רייטינג כמו של ערוץ 1 בזמנו). וככה התחלנו לגדול. באחת הפעמים עמיר זרק את השם אביתר לחלל האוויר. עד אז מי שמע, מי ידע היכן הוא (מאיגרא רמה לבירא עמיקתא – מאלבום ראשון שהתפוצץ בקרב הקהל, לאלבום שני שהעלים אותו לתהום השכחה). 'יאללה', עניתי, 'מה יש להפסיד?'".

"וכך התחיל לחזור אביתר בדלת האחורית לקדמת הבמה, ללא מנהלים שעוטפים אותו, ללא חומות ומחיצות, עם המון צניעות, נחבא אל הכלים. מגיע, שר, צובר ביטחון שוב, ומצמרר את האנשים בשירתו הייחודית. הצלחת המופע של עמיר יצרה בחובה אלבום הופעה חיה בבארבי (האלבום הנמכר ביותר של לב, אם אינני טועה), שבו הוא מארח את רפי פרסקי ואביתר בנאי. והכי חשוב – גרמה לכך שסידרו הופעות באמריקה. עמיר נסע עם אביתר וערן צור. ערב לפני הנסיעה עשינו מופע ענק ומפוצץ עד אפס מקום בבארבי בסלמה ('שיהיה להם דמי כיס', אמרתי). התור בחוץ היה עצום. 3 חודשים הפכו ל־4, והצלחה חסרת תקדים".

"ולמה פתאום בחרתי לספר את הסיפור מלפני שנים לא מעטות, וממתי אני נוסטלגי? למעשה כל מה שסופר הוא המבוא לדוקו של דורון צברי שיצא בימים אלו ומשודר ב-yes. מסמך מרתק ומדהים, מסרטי הדוקו הטובים ביותר שזכיתי לראות על מי מבאי תעשיית המוזיקה. דוקו שזכיתי לראות את הרף קט שלו בשלמותו לפני שנה לערך, וחיכיתי לו בכליון עיניים שיצא לאוויר העולם. בדרך כלל אני לא נוטה לא להמליץ ולא לשבח, אבל קצרה היריעה מלהכיל את הסופרלטיבים למסמך המרתק שעבד עליו צברי במשך 11 שנה, עם המון עבודת תחקיר ושאלות משל הוא חוקר שב”כ. מעטים האומנים שהופיעו בכל הבארבים החל מיום היווסדו. יש לי את הכבוד להיות חלק מהדרך של האומן המוכשר שקוראים לו אביתר בנאי".

• ❤ תרבות
• בארבי
• אביתר בנאי
• דורון צברי

בתרבות הישראלית, כמו בחברה כולה, אין הרבה אמנים שאפשר להגדיר אותם כ"קונצנזוס". כמו שכתבה המשוררת, אנחנו ילדי התקופה, התקופה היא פוליטית וכל דבר, כולל מוזיקה, כבר נצבע מהר מאוד בצבעים האלה. מותו של אריק איינשטיין ז"ל בנובמבר 2013 היה לא רק אירוע כואב – הוא גם היה סמלי: אחד הזמרים הגדולים האחרונים שבאמת כל ישראל אהבה. צפון ודרום, מזרח ומערב, מרכז ופריפריה, חילונים ודתיים.יותר מ-12 שנה עברו מאז וקשה מאוד לחשוב על מישהו שמקבץ סביבו כל כך הרבה אהבה. אחד המועמדים הבודדים לתואר הוא אביתר בנאי.

>>האדם שמאחורי הפארוק: יוסף שילוח שילם מחיר כבד על אמירת האמת
>>חשבון הלטרבוקסד של "מיקי זוהר" הוא הבדיחה הנכונה של הרגע
>>פרינס, וופל בלגי וסמים קשים: "פרח" לא קל לצפייה ולא משחרר מהגרון

בנאי הוא לא רק אחד האמנים הכי מצליחים היום בישראל, הוא גם כנראה האמן שהקהל שלו הכי מגוון. אפשר לראות את זה בהופעות שלו, בין אם אלה חילונים גמורים שבאים בשביל החומרים הישנים (וספציפית האלבום הראשון), או חובשי כיפות שמגיעים בגלל החומרים החדשים והאמוניים יותר. אלה שרים בהתלהבות את "אורייתא", אלה באים לצעוק את "תיאטרון רוסי" (myself included) – אבל כולם יתחברו בשירה התפילתית של "יש לי סיכוי".והשיר האייקוני הזה, אולי הגדול בקריירה של בנאי, פותח את היצירה הדוקומנטרית שכולם חיכו לה זמן רב.

"סיכוי להינצל: מסע אל תוך האור והחושך של אביתר בנאי" (על שם אותו שיר) היא סדרה תיעודית חדשה שעוררה ציפייה גדולה בקרב מעריציו – ולא רק. כבר כמה שנים שהיא מרחפת באוויר בדרגות באזז משתנות – קצת כמו הדוקו על ערן זהבי – וגם כאן הברנז'ה רחשה שמועות רבות על "הדוקו של אביתר בנאי". מיטיבי הלכת אפילו זוכרים את הקליפ של "פרגולה", שיר שיצא לפני תשע שנים באלבום "לשונות של אש", עם קטעים שנראים כמו חלק מסרט תיעודי ואכן נלקחו מראשית הפרויקט. בימים ההם הוא נולד, והשבוע הוא סוף סוף עלה לאוויר ב-yes דוקו.

האיש שעומד מאחורי היצירה האפית הזאת הוא דורון צברי – לדעת רבים (וגם לדעתי) הדוקומנטר הבכיר בישראל, שעזב הכל וליווה במשך עשור באופן צמוד את בנאי על מנת לספר את הסיפור שלו: אמן שהתחיל עם שם המשפחה הכי מכביד בהיסטוריה הישראלית, בן לשושלת אנשי הבמה, כולל האח מאיר ז"ל, אחד הזמרים הכי טובים שיצאו מהארץ הזאת. הפריצה וההצלחה בן לילה, האלבום שהפך לקלאסיקה, ואיתו החרדות, הבעיות הנפשיות, ההתמכרות והחזרה בתשובה, שהובילה אותו למקום שבו הוא נמצא היום.

מה שיפה בעבודה של צברי היא העובדה שעל אף מעמדו כיוצר דוקו שהוא כוכב בפני עצמו, הוא כמעט ולא נמצא בפריים. זה לא מובן מאליו, כשחושבים על סדרות דוקומנטריות מהסוג הזה. ביצירות קודמות של צברי אפשר היה לראות אותו הרבה יותר על המסך – ב"מדריך למהפכה" הוא ממש כוכב הסרט, אבל גם ב"בית שאן סרט מלחמה" (האגדי) או ב"מלך הרייטינג" המופתי על דודו טופז ז"ל, צברי שם – מראיין, נוכח.הפעם, נראה שהוא זז לחלוטין הצידה. רק עין מאוד מיומנת תמצא אותו בעומק התמונה. הבמה ניתנת לבנאי – כולל סצנות שמאוד מזכירות את "מחוברים"; בנאי לבדו מול מצלמה, לעתים גם מחזיק אותה. צברי לוקח על עצמו תפקיד הרבה יותר צנוע בדוקו הזה – הוא שם כדי לסדר את הפרטים ולבנות את העלילה, אבל מי שמוביל את הדוקו הזה הוא בנאי עצמו. הוא המספר של הסיפור. לא אף אחד אחר. וזה רק מוסיף. הרבה בגלל הדמות שלו שקל מאוד להתאהב בה.

ובעשותו זאת, צברי עשה עוד דבר אחד גדול: הוא מפענח את הקונצנזוס סביב אביתר בנאי. מה הופך אותו לכל כך אהוב? היצירה שלו לא תמיד קלה לעיכול וגם לא מאוד מיינסטרימית. היא אמיצה, קשה, מורכבת ולא משהו שגלגלצ יכולים לנגן בכיף שלהם עם דיווחי התנועה. מה שעומד בסרט זה שבנאי הוא אנטיתזה למציאות השבטית והמקוטבת שאנחנו חיים בתוכה. בתוך עולם של "או או", הוא מייצג קלאסי של גישת ה"גם וגם". הוא אמנם אדם דתי, שהקדיש את חייו לאמונה לצד המוזיקה, אבל אין בו את מה שמפריע לנו אצל יותר מדי דתיים – הנחרצות.

בניגוד לרב אורי זוהר, למשל, שחזר בתשובה ושלל באופן מוחלט את העולם החילוני ומה שהוא מייצג; או אריאל זילבר, שבא מהחילוניות והיום בז לה במפגיע – בנאי לא מחפש להתרחק, לא מהעבר שלו וגם לא מהקהל הישן שלו. בהופעות הוא תמיד שר את החומרים הישנים – כולל את השירים שקשה לו איתם. הדוגמא הקלאסית היא השיר "יונתן" מהאלבום האחרון, "שיחות שלום". בשיח הישראלי הדפוק, כמעט בלתי נתפס לדמיין אדם דתי שכותב שיר אהבה ותודה ליהונתן גפן ז"ל, לגידי גוב, לאריק איינשטיין – סמלים מובהקים של ישראל החילונית. אביתר עשה את זה ובצורה יפהפיה כהרגלו.

גם הסיפור שלו, כפי שמתבטא בדוקו, הוא לא סיפור של אדם ש"ראה את האור". בנאי בהחלט מאמין באמונה שלמה, אבל הוא לא מנסה להעמיד פנים כאילו הכל הסתדר. סימני השאלה לא נעלמו בעקבות המהלך הדרמטי שלו, אם כבר הם רק גברו. בנאי לא מציע פיתרון קל שבו אם רק תחבוש כיפה או מגבעת ותניח תפילין, הבעיות ייעלמו. הוא נשאר פרובלמטי,שואל שאלות, מורכב, גם הרבה אחרי החזרה בתשובה. העובדה שהוא אמיתי עם עצמו הופכת אותו ואת היצירה שלו לפתוחה יותר גם עבור הקהל הרחב.

יש בסדרה הזאת משהו שהולם מאוד את בנאי. היא מאוד רגשית. דווקא בגלל הנונשלנטיות שבנאי משדר, הנכונות שלו לפתוח את עצמו – כולל צדדים לא מחמיאים כמו קנאה, כעס ווידויים לא פשוטים שלו על עצמו – היא כמו תרופה שהמציאות שלחה בתקופה מסוכסכת. לצד הנבירה המוזיקלית והאנקדוטות, יש כאן סיפור של אדם יוצא דופן, אדם שפתח את הלב ונכנס אל הלב בדיוק באותה הדרך. המעריצים של בנאי יאהבו את הסדרה, אבל לא רק הם צריכים לראות אותה: כל מי שמוזיקה ותרבות ישראלית פועמת בליבו. ואולי גם מי שמחפש זרקור קטן של תקווה, דרך היהדות החומלת שבנאי מציע, בדרכו הנונשלנטית ובקול הקסום והשמיימי שהפכו לקונצנזוס ישראלי אחרון. ואולי גם לנו יש סיכוי.
>> "סיכוי להינצל: מסע אל תוך האור והחושך של אביתר בנאי" // 4 פרקים // yes דוקו, yesVOD, +STING ופרטנר TV //

• ביקורת טלוויזיה
• yes
• אביתר בנאי
• דורון צברי
• דוקומנטרי
• סדרות מומלצות

נטע גורביץ היא עורכת, מסאית ומרצה, תל אביבית בלב ובנפש והמייסדת הגאה של דור המשך של ארבעה תל אביבים נחושים. לשעבר העורכת הראשית של "ידיעות ספרים" והיום העורכת הראשית של "יוקה", ההוצאה לאור הראשונה בארץ המתמחה בקומיקס וברומנים גרפיים וחלק מקבוצת "יוקה ומפלצות", שחנות הדגל שלה ממוקמת בגן החשמל. הספר הראשון של "יוקה ספרים", היום שבו הכול השתנה – אנתולוגיית קומיקס של סיפורים משבעה באוקטובר, רואה אור בימים אלה, ומלווה בתערוכה ובמפגש עם היוצרים בספריית בית אריאלה במסגרתאירועי "כתוב"של עיריית תל אביב יפו שיתקיימו ב-19-21 בספטמבר.

>> העיר של הפנר // הכי טוב להיות בבית. או לאכול במקדונלד'ס
>> העיר של ג'יי למוטה // הקבב הכי טוב בעיר והרמות לסקייטרים
>> הצביעו תל אביב: סקר טיים אאוט הבינלאומי 2024 יוצא לדרך

1. הבית ברחוב גוטליב 17

במהלך כל שנות ילדותי, שעברו עלי ברובן בבסיסים של חיל האוויר, סבא וסבתא האוהבים שלי גרו בבניין הזה, בדירה בקומה השנייה הצופה אל הרחוב. בדירה הזאת עברו עלי השעות המאושרות ביותר של ילדותי, ובה גם למדתי מה זה להיות תל-אביבים אמיתיים, כאלה שלא מעבירים יום בלי ישיבה הגונה בקפה אקסודוס או שרי זצ"ל, בשחייה בבריכת גורדון, או בשיטוט לעת ערב בשדרות בן גוריון, שאז עוד נקראו בכלל שדרות קרן קיימת.

2. סטודיו מייסור

מסוג הנסים שקורים לתל אביבים: את עוברת דירה כי הבניין שלך בתמ"א ומגלה שבבית הסמוך ניצב סטודיו היוגה הכי מדויק ומעטיר בעיר. תרגול סדרה ראשונה בשיטת מייסור כל בוקר, סדרה ראשונה מודרכת כל ששי בבוקר, ובערבים שיעורים עם דני יוגה, אחת המורות הכי מעמיקות, מגוונות ומשמעותיות בעיר. עוגן השפיות מספר אחת שלי בשנה החולפת.
שדרות ח"ן 20

3. חוף גורדון

כשצריך פרספקטיבה אני רוכבת באופניים לים, מעבירה את הצ'יפ שלי בדוכן של המרינה, לוקחת מאורן שיושב על החוף סאפ וחותרת הרחק הרחק מערבה. מתוך הכחול העמוק של הים העיר נראית תמיד שלווה ודוממת, ולהרף עין בתוך כל הקושי גם הלב שלי יכול להיות שלו ודומם.

4. הבלוק. אוקיי, אוקיי, הקווסט

אבל גם בשמו החדש זה עדיין המועדון הכי טוב בעיר, עם הסאונד הכי מעיף, החללים הכי מכילים והנוסטלגיה הכי מתוקה, וכשעומרי סמדר מתקלט בכלל רואים שם נצנצים. אבל תכלס לא משנה אם זה בקוווסט, באומן, או באחד הליינים עם הלוקיישנים המתחלפים כמו התלתליסטים, בשאיפה פעם בחודש חובה לעבור במאורת הארנב ולהגיע לארץ הפלאות.

5.י85/15

כבר כמה שנים שהמסעדה הזאת לא רק מצליחה להסיר את השחור מעל פינה מקוללת בעיר, אלא להיות מקום שהוא גם מעודכן, גם משפחתי וגם פאן במקסימום. לשבת על הבר זה הצגה, הפלייליסט תמיד מכוון על הגרוב המדויק, את הסלט חסה עם אגוזי הלוז והגבינה הכחולה אני מוכנה לאכול שלוש פעמים ביום, ואיפה איזי, שיביא לי כבר צ'ייסר.
מלכי ישראל 15

מקום לא אהוב בעיר

אבן גבירול. בשנים האחרונות אבן גבירול, יחד עם עוד ערוצים מרכזיים בעיר, הוא כמו ילד בגיל ההתבגרות. עד לא מזמן הוא היה רגוע, ידידותי, אהוב ומאיר פנים, ובום! התפרצות זעם בלתי נגמרת, רעש, אבק ועצבים מסביב לשעון. אז צריך לזכור שכמו כל גיל התבגרות זה רק שלב בדרך למקום טוב יותר, אבל באותה מידה להתפלל שחלאס כבר, שייגמר.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אביתר בנאי מבצע סולו את "עוגן במים", מרכז עינב לתרבות. אביתר בנאי הוא יוצר נעלה והפסקול של החיים שלנו כאן, ו"עוגן במים" שהוא הקליט בחודשי המלחמה הראשונים היה הארוכה שהנפש הפצועה שלי היתה זקוקה לה. להופעה שלו במרכז עינב הזמינה אותי אמא שלי, שגם לה אני צריכה להודות על ההתגלמות הזאת של חסד ואור ורחמים בתוך התופת, אחת ההופעות הכי נפלאות שראיתי ושמעתי, שעה של הזדככות והתעלות הנפש.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"מיינדפולנס – מדריך מעשי להתעוררות" מאת ג'וזף גולדסטין. הספר הזה יצא לאור שלושה חודשים אחרי תחילת המלחמה, בדיוק כשהבנתי שכדי לשמור על השפיות אני חייבת להשתלט על התגובה הרגשית שלי למציאות, או, במלים אחרות, לחזור ביתר שאת לדהרמה. המלים של גולדסטין, בתרגום האוהב והמוקפד של אורי משעול, הם מים זכים על לבה של המתרגלת, תזכורת מתמדת המונחת לצד מיטתי לכך שמהכול יש מפלט, ושהוא נמצא בתוכי.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לארגון שמתכלל ברגע הנוכחי את המחאה. זה משתנה מעת לעת ולפעמים לא קל לעקוב, אבל המחאה בבגין, בקפלן ובכיכר החטופים היא המחויבות העמוקה והחשובה ביותר שצריכה להיות לכולנו כרגע, חוט התקווה שאסור שיגדע גם כשהכול נדמה קשה מדי, מייאש מדי וחסר תוחלת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הכי נישאי, אבל כרגע אלה הבת שלי, ליה גורביץ, והחתן שלי, יונתן רון עדות – שני תל אביבים מצוינים שהתחתנו ביום ששי ב-24 שעות של שכרון חושים, והזכירו לכולנו את הכוח העצום והמפכה של שמחה טהורה, אהבת אמת, אושר גדול, יופי עד אין קץ, חברות ומשפחתיות. חשוב להיאבק, חשוב למחות, אבל לא פחות מזה חשוב לדבוק בתקווה המדבקת שלהם לכל הטוב שעוד מחכה לנו.

מה יהיה?
המצב זוועה, אין שום דרך לייפות את זה, ובאופן רציונלי קשה לראות את האור בקצה המנהרה. אבל תל אביב היא העיר הכי טובה בעולם, עם האנשים הכי טובים בעולם, ועבור מי שקשר בה את חייו – וילדיו קשרו בה את חייהם – המחשבה על חיים במקום אחר היא בלתי נסבלת. אז אנחנו נושמים לתוך התנוחה, רוכבים לאורך השדרות, יוצאים מהמועדון לתוך האוויר הטוב של הבוקר, מניפים אל על את הדגל בהפגנות, ויודעים שגם אם זה ייקח זמן הטוב סופו תמיד לנצח, והימים הטובים שאנחנו נלחמים להשיבם בוא יבואו.

• העיר שלי
• יוקה ומפלצות
• יוגה
• חוף גורדון
• אביתר בנאי

יצירת וידאו וסאונד תלוית זמן ומקום, שמוצגת במערות היסטוריות ומתבססת על האלבום האחרון של אביתר בנאי – זה מה שמחכה לכם שם. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

לפני שנגיע לאמנות או לאביתר בנאי – נספר רגע על הגן הלאומי בית גוברין-מרשה, לב לבה של "ארץ אלף המערות". הגן מציג פלא אדריכלי קדום: אינספור מערות שנועדו למגוון רחב של שימושים במשך כ-2,000 שנה. בשטח הגן תל מרשה הקדום, מערות רבות וחללים תת-קרקעיים מגוונים, אמפיתיאטרון מהתקופה הרומית ועוד שרידים ארכאולוגיים חשובים. בזכות המורשת העשירה ושלל המערות, ביוני 2014, הוכרז הגן הלאומי על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

אבל מה למערות ולאמנות? ובכן: באוגוסט 2020 הפך מתחם מערות הפעמון שבבית גוברין למרחב תצוגת חוץ יוצאת דופן המציג עבודות אמנות מקוריות מבוססות מקום. מסלול הטיול הוכשר והוסדר לכניסת מבקרים בחשכה, השביל הואר בתאורה ממוקדת, בעוצמה ובגוון המונעים זיהום אור ופגיעה בסביבה הטבעית. במהלך השנים האחרונות הוצגו במקום יצירות שיצרו במיוחד אמנים כמו פילפלד, דור זליכה לוי, איוו ביזיניאנו ואחרים. המערה חושפת את המבקר לאמנות עכשווית המשתלבת באופן טבעי בתוצרי אמנות החציבה, ומציגה יצירה משותפת של האדם בעבר ובהווה.

בקיץ הנוכחי ולמשך השנה הקרובה מוצג במקום הפרויקט "טהירו" של האמנים יוסף משיח, דניאל נחום ואביתר בנאי – יצירת וידאו וסאונד תלוית זמן ומקום, שנוצרה בהשראת המערות בבית גוברין ומתבססת על אלבומו האחרון של בנאי, "עוגן במים". מתוך החלל האקוסטי הייחודי של מערות הפעמון בוקעים צלילים ומנגינות, ועל הקירות מוקרנים דימויים שונים היוצרים דואט עדין ביניהם. בין שיר לשיר בנאי מקריא בקולו טקסטים שנכתבו במיוחד עבור התערוכה הנוגעים ליחסים אנושיים: בין בני זוג, בין אנשים זרים השונים ובין אדם למקום.

שם התערוכה, "טהירו", מגיע מעולמות המיסטיקה היהודית ומפורש כ"זוהר" או "אור עליון שקדם לבריאה". יצירת הווידאו של האמנים יוסף משיח ודניאל נחום מבקשת לשוב אל אותה נקודת ראשית, הרגע של התהו ובהו מתוכו הדברים מתהווים ונוצרים. היצירה מתחילה מצורות ראשוניות מופשטות אשר בהדרגה הופכות לדימויים ברורים הנעים בחלל ואחר כך לסימנים ולאותיות.

ואתם יודעים מה הולך הכי טוב עם חוויות מיסטיות, נכון? יין כמובן. או יותר נכון יין של פורטה 6 עם כמה כוסות, שיכניס אתכם בדיוק לאווירה המושלמת לחוויה הכל כך מיוחדת וחד פעמית הזאת. תרימו לחיי האמנות, המוזיקה והאפשרויות.

מערות בית גוברין, להשיג בגן הלאומי בית גוברין-מרשה; סמוך לקיבוץ בית גוברין על כביש בית שמש-קריית גת

לאתר Porta 6;מידע על היין באתר שקד

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• אמנות
• מוזיקה
• מוזיקה ישראלית
• אביתר בנאי
• בית גוברין