כל אחד חושב ששלו הכי טעים, וכל אחד טועה. כי אוכל עדות – או אוכל עממי, אוכל ביתי, תבשילים או איך שלא תרצו לקרוא לזה – תמיד טעים. כן, גם של השכנים שתמיד הבית שלהם הריח מוזר. הבעיה לא היתה הם, אלא אתם. הריבים הישנים בין העדות של מי הכי טעים כבר הפך למיותר מאז שהבנו שאוכל טוב יש בכל מקום, ורק צריך לדעת למצוא אותו. והדרך הטובה ביותר היא בעזרת המסעדות העממיות. נו, אתם בטח זוכרים.

>>כרמל גת תציין את יום הולדתה ה-40 בשבי, אז אנחנו נציין אותו כאן

מסעדות עממיות כבר הפכו למצרך נדיר במחוזתינו, לפחות יחסית לימי עבר. אז כן, זה בהחט סממן לשדרוג שתחום האוכל הישראלי עבר בעשורים האחרונים, אבל לפעמים גם בא לנו אוכל של בית, פשוט לא בבית. ואנחנו בוחרים להוקיר את הפשטות.על כן אספנו לכם עוד כמה יחידות סגולה, מסעדות עממיות עם וותק מכובד (לרובן) וטעמים של פעם. מדובר ביחידות סגולה, שמזכירות לנו שלאחרי (ולפני) הכל אנחנו קיבוץ גלויות אחד גדול. אספנו לכם את המסעדות העממיות הטובות בתל אביב, וסדרנו אותם לפי סוג אוכל העדות, כמו שאומרים בגן. שיהיה בתיאבון.

פרסיות

סלימי
עזבו אתכם מחמינאי ומהאיום האיראני, ותתחילו לדבר על הדברים החשובים באמת – אוכל. ואם כבר, אז למה שלא יהיה אוכל פרסי? העלייה הפרסית הביאה אלינו את מיטב מאכלי העדה, לימדה אותנו להתענג על גונדי, לשבוע מחורשט סבזי או חורשט אלו, וכמבן, להשתוקק לאורז פרסי כהלכתו. מסעדת סלימי בשוק לוינסקי מגישה את כל מיטב מאכלי העדה כבר למעלה מ-60 שנה(!). המורשת בהחלט מורגשות במנות שמבושלות ביד מיומנת, ומצטיינות בגודל נדיב ובמחירים נוחים. גם האווירה במקום צפופה, שמחה ומשפחתית ויש אפילו שיפודים בגריל להשלמת המלאכה.
מנה חובה: גונדי
נחלת בנימין 80, 03-518-8377

גורמה סבזי
מסעדה נוספת הנמצאת במרכז שוק לוינסקי,וקרויה על שם הסבזי, מאכל הדגל של העדה הפרסית. הסבזי, במקרה ולא ידעתם הוא למעשה תבשיל ירקות ירוקים המתבשלים יחדיו עם בשר בקר, בתיבול מסורתי של כמון, כורכום ולימון המשווה לו טעם חמצמץ. ובכלל, המטבח הפרסי שופע בתבשילים שמבוססים על ירקות ועשבי תיבול, מה שמעניק למנות גם סגולות בריאותיות וגם טעמים עזים ומקוריים. בגורמה סבזי תמצאו מגוון חורשט (תבשילים בפרסית), כמו למשל חורשט במיה עם בשר, חורשט סבזי עם בשר, חורשט מוסמא (חצילים) עם בשר וגם גרסאות צמחוניות לכל אלה.
מנה חובה: חורשט סבזי
לוינסקי 47, 03-508-0709

בלקניות

אולימפוס
מסעדת אולימפוס מכנה את עצמה מסעדה יוונית בלקנית אותנטית, ואכן, אם תפתחו מפה, תראו שיוון שוכנת בחלקה בחבל הבלקן. אז על הגיאוגרפיה סיכמנו, ואם נפתח את ספר ההיסטוריה, נספר לכם שאולימפוס קיימת כבר משנת 1932(!), ושכנה בהתחלה ברחוב הקישון עד שעברה למקומה הנוכחי ברחוב קרליבך מספר שנים אחר כך. מה נגיד, כמעט מאה שנה של מיתולוגיה ועדיין לא נס ליחה. האוכל עודנו טרי ורענן, המזאטים עודם מוגשים בנדיבות יתרה, הירקות עדיין ממולאים בכישרון ובתיבול מדויק, ולא פחות חשוב – האווירה עודנה שמחה וקלילה כראוי למסעדת פועלים.
מנה חובה: קבב אולימפוס
קרליבך7, 03-562-1658

ויטושה
בימיה הטובים הייתה ביפו קהילה בולגרית ענפה. כיום לא רבים נשארו, אך מספר מסעדות בולגריות עממיות שרדו כעדות היסטורית. אחת מהן היא מסעדת ויטושה, שכמו קפאה בזמן ומציעה מנות של מיטב המסורת הבולגרית וכאלה שנדמה שתמצאו רק בה. לא רק קשקבל ובצק פילו – תמצאו בה גם קציצת מוח, אגריסטדה מוח (מעין מנה ראשונה שמוגשת קרה), לוקנקה שזה נקניק בולגרי מעושן, לשון בחמאה, גיבץ' ירקות, כרוב ממולא, מוסקה בשרית או צמחונית, וגם מגוון מנות עוף ובשר על הגריל. לקינוח, סוטלאז' אורז עם חלב למהדרין.
מנה חובה: קציצות מוח. אם כבר אז כבר
יהודה הימית 3, 03-518-1974

טורקיות

מוטפאק
ביקור אחרון של מבקר אוכל הרחוב שלנו אמנםהזהירה שהמקום איבד מעט מאיכותו מאז שהחליף ידיים, אבל עם מנות כמו איסקנדר באמתחתה, אנחנו נוטים להיות סלחניים. הרי נתחי בשר כבש נוסח דונר מונחים על קוביות לחם רך ומבורך בתוספת רוטב עגבניות-חמאה ויוגורט הם לא עניין של מה בכך. מלבד האיסקנדר המדובר, לא נשכח כי למוטפאק מורשת טורקית וותיקה, וידע רב בהפעלת דונר טורקי כהלכתו, ואלה מייצרים את אחת הפיתות האהובות במחוזתינו שמאופיינת בהנדסת פיתה אידאלית, תוספות טריות ורטבים ענוגים. וכולנו תקווה שיחזרו לימי השיא.
מנה חובה: איסקנדר, אם לא היינו ברורים.
דרך שלמה 110, 03-934-6666

באבאג'ים
מסעדת באבאג'ים החלה בכלל בבת ים, צברה עדת מעריצים, ונחתה בתל אביב עם שני סניפים, בפלורנטין וביד אליהו. המסעדה מתאפיינת במטבח טורקי אותנטי, שמקפיד על חומרי גלם טריים ומובחרים, תיבול מסורתי ומדויק ומנות נדיבו. גם כאן תראו מנות דונר מסורתיות (בפיתה, לאפה או צלחת) ומנת איסקנדר מכובדת. בנוסף, תמצאו פה גם תבשילים מהבילים וריחניים כמו איזמיר כופתא או חציל ממופלא ועוד מאפים מסורתיים דוגמת לחמג'ון, פידה וסו בוריק ועוגת סולת לקינוח.
מנה חובה: לחמג'ון
דרך שלמה 43\השלושה 11. 054-552-0913

בוכריות

חנן מרגילן
כמו כל תל אביבי, גם אנחנו כבר חפרנו לכם הרבה על חנן מרגילן. אבל כשמגיע, מגיע. מדובר באחת מהמסעדות העממיות המנצחות בעירנו, שהפכה כבר למוסד מכובד שתור ארוך משתרך מחוץ לשעריו. חנן מרגילן שייכת למשפחת חנימוב, שמבשלת בה מתכונים משפחתיים עתיקי יומין שנשמרו לאורך דורות, לא לשווא המקום הפך למפגש של שפים ואנשי אוכל ומביני דבר. הכל מוכן בעבודת יד ובתפריטמרק דושפרה עם כיסונים עדינים, באחש, פלוב, גוז'גיז'ה, מנטי ועוד מטעמים בלתי נשכחים בביצוע מופתי. ובגלל שאנחנו בכל זאת נמצאים איפשהו בהרי הקווקז, ברור שאפשר גם למצוא שלל בשרים ושיפודים על הגריל.
מנה חובה: מרק דושפרה
מסילת ישרים 15, 03-687-3984

סמרקנד
קודם כל העיצוב, אחר כך מרק הלגמן. כשנכנסים למסעדת סמקרנד אפשר לחשוב שחזרנו למאה הקודמת ונחתנו באוזביקסטן של שנות ה-60. במסעדה כיסאות מרופדים וגבוהים, מנורות צבעוניות ושולחנות עץ כבדים שמייצרים תחושה שהגעתם למוסד קולינרי וותיק. ואכן המסעדה נפתחה כבר בשלהי שנות ה90 של המאה הקודמת באור יהודה, כשהמטבח הקווקזי בארץ היה בחיתוליו ממש. בסמרקנד אפשר לפתוח שולחן, למלא אותו בכיסונים מסורתיים, מאפים ממולאים, מגוון מזאטים וסלטים, מרקים חמימים ומגוון של מנות בשר על הגריל וגם אלכוהול להשלמת החגיגה.
מנה חובה: צ'יבורקי
דרך בן צבי 34, 03-6811122

תימניות

שמעון מלך המרקים
מדובר במוסד מרקים ואוכל ביתי ותיק בשוק הכרמל, שקיים ומחמם אותנו בחורפים כבר יותר משלושה עשורים. כשנכנסים לשמעון רואים את הפתיליות דולקות ומסודרות בשורה ועליהן מונחים סירים גדולים ועמוסים שמפיצים ניחוחות מפתים לרחוב כולו. אפשר למצוא אצל שמעון פינה לשבת ולשקוע בנוסטלגיה, ואפשר בעיקר למצוא בו מרק רגל שמכבד את עצמו, או מרק בשר ראש למיטיבי לכת. המרקים מבוססים שניהם על ציר עמוק טעמים בתיבול תימני מדויק שכולל חוויאג' וחילבה, וכן בבשר רך ונימוח בבישול ארוך. וברור שתוסיפו סחוג ולחוח לטבול ולהתנחם בו.
מנה חובה: מרק רגל
יחיא קאפח 28, 03-620-5488

סאלוף ובניו
סאלוף ובניו כבר הפכה למוסד של אוכל תימני בעיר, ועשתה זאת בחן, כישרון, מורשת ובלי רעש וצלצולים. היא גם האחראית המרכזית לעובדה שהפכנו למכורי סאלוף, קובנה, ג'חנון, מלוואח ולחוח – אבל עם כאלה בצקים מנחמים באמת קשה להאשים אותה. עוד למדנו בסאלוף ובניו שמטבח תימני ממש לא מסתכם בבצקים וקמח לבן, ומציע תבשילים עזי טעם, פיקנטיים עד כלות וערבים לחיך. זאת למשל, תבשיל שעועית ובשר חמים, תבשיל שוואיה מסורתי של כתף בקר בבישול ארוך, קציצות בשר עם אפונה ושלל מרקים. לקינוח יש לחוח עם נוטלה או מלוואח עם נוטלה, כן כן, אלה מנות אמיתיות.
מנה חובה: מלוואח סביח
נחלת בנימין 80, 03-522-1344

עיראקיות

מסעדת דוד חביב
בשוק התקווה ניתן למצוא ייצוג הולם למטבח העיראקי, ואין כמו מסעדת דוד חביב כדי להתנסות בטעמיו ובניחוחותיו של מטבח זה. כשמגיעים לדוד חביב, המכונה גם מרכז הקובות, נוכחים לראות כי מדובר בספק-דוכן-ספק-מסעדה, עם שבעה שולחנות בלחץ. המוסד החל עוד בעיראק על ידי הסב יוסף חביב, ומנוהל כיום על ידי הבן דוד. במקום יושבים בני ובנות המשפחה ומגלגלים קובה עיראקי לפי הספר: יש קובה בורגול, קובה חמוסטה, קובה דלעת, קובה במיה, קובה סלק, קובה חלאבי וגם קובה שאמי מאודה וממולא בבשר עסיסי. מלבד קובה יש גם שיפודים בפיתה, או קציצת עיג'ה מסורתית בפיתה עם טחינה ושאר ירקות.
מנה חובה: קובה דלעת
פינת נוריאל, מבשר 19, 054-393-3335

מסעדת שאול מוצפי ובניו
אנחנו עדיין בשוק התקווה, שכן כפי שהבהרנו מוקדם יותר, מדובר במקום האולטימיבי להתנסות ברזי המטבח העיראקי. והפעם עם הקבב העיראקי של שאול מוצפי, שמאכיל לקוחות נלהבים (ואף סלבס) בקבב מסורתי כבר למעלה מארבעה דורות. הקבב הידוע מורכב מתערובת בשר טרי, פלפל, מלח ובצל, וזוהי התורה כולה. כנראה שדרושה מורשת מכובדת של ארבעה דורות לפחות, כדי לשמור על המתכון ולהמשיך להיות מוסד מכובד. מלבד הקבב הידוע, יש גם שיפודי לבבות עוף, שקדי עגל, ביז (עטינים!), וגם חומוס, סלטים וצ'יפס ספוג בשמן, רך ומנחם.
מנה חובה: קבב, אלא מה
מבשר 15, 03-639-2344

טריפולטאיות

בכור את שושי
האם ידעתם שבכור ושושי הם אב ובתו? ובכן, גם אם לא ידעתם את הקוריוז הזו, את הקוסקוס החלומי של השניים אתם בוודאי מכירים. זאת יחד עם מפרום, בוריק נוסח טריפולי, צ'יראשי חמצמץ, אורז עם שעועית ברוטב אדום, חריימה פיקנטי כהלכתו ועוד שאר תבשילים ומרקים ריחניים שמוכנים על פי מתכונים משפחתיים. האב ובתו מנהלים ביד רמה שלוש מסעדות, האחת בתל אביב, השנייה בבני ברק והשלישית בפתח תקווה. בכולן, האוכל נמזג (בעגה המקומית) בנדיבות אל הצלחת, האווירה נעימה ומזמינה ולא יומרנית והאוכל צבעוני, טעים ומשגע.
מנה חובה: קוסקוס עם מרק ירקות
יד חרוצים 13, 03-687-2895

גואטה
מסעדת גואטה היא מסעדה טריפוליטאית אותנטית אותה מובילה לאה, אם המשפחה, שמבשלת ביד רמה את כל הארסנל הטריפוליטאי. בתפריט כל החשודים המיידים שנתקשה להגות: יש טבחה בסאלק, טבחה בלקרעה, קיפטא ברוז, פלטה מחשיא ועוד שמות שלא נזכור עם טעמים שלא נשכח. חוץ מזה יש גם מאכלים עם שמות מוכרים יותר דוגמת חריימה, מפרום וקוסקוס כמובן. המנות נדיבות וגדולות ומלאות בשמן שרק מיטיב איתן, והאוכל טעים ומנחם באופן שנצרב בתודעה והופך את החוויה למשובחת – כזו שיכולה להתקיים רק במסעדה עממית שכזו.
מנה חובה: טבחה בסאלק
שדרות ירושלים 8, 03-518-7818

אתיופיות

מסרקווי
העליה האתיופית היא מהעליות המאוחרות שהגיעו ארצה, ומכאן, לחיך הישראלי לקח קצת זמן להתרגל לטעמים האתיופיים. רק שמסעדת מסרווקי, בניצוחה שלאסמאראת מגבט, היטיבהלהגיש את האוכל האתיופי לחיך הישראלי מבלי לוותר על המסורת. פשוט באמצעות בישול אוכל אותנטי, טעים ומיוחד. למשל, עם אינג'רה מכובדת, נקולל פרפר (שהוא בשר מטוגן ומיובש), נצ'י טיבס שהוא בשר בקר צלוי עם בצל ותבלינים, דולת שהוא תבשיל מחלקי פנים של כבש, דורו ווט שהוא תבשיל עוף, ומעדנים נוספים.
מנה חובה: דורו ווט
ריב"ל 4, 054-542-1084

טנאת
טנאת היא מסעדה אתיופית טבעונית שמעלה על נס את המטבח האתיופי, שאכן מאוד מתאים לצמחונים ולטבעונים. הכוכבת הבלתי מעורער פה היא האינג'רה, והיא מוגשת למרכז השולחן בחגיגיות עם מגוון סלטים ומטבלים מסקרנים, דוגמת אליצ'ה שהם ירקות שורש מבושלים, שירו שמורכב מעלי מנגולד, גומן המבוסס עדשים אורגניות ומיסר שהוא סלט עלים רענן בתיבול מסורתי. לכך נוספת גם טחינה אתיופית מצוינת. כיף ונעים לשבת בטנאת, המחירים נוחים והאוכל בריא ומזין.
מנה חובה: אינג'רה סאן
צ'לנוב 27, 03-522-2829

סובייטיות

שו
מסעדת שו הצטרפה אלינו לפני שנה, והתמקמה ברחוב קרליבך. המסעדה נפתחה על ידי אנה אנדריאנקו, שעלתה לארץ מאוקראינה לרמת גן לפני כ-11 שנים. בעברה היא עבדה כמנהלת חשבונות, אבל הגעגועים לאוקראינה הובילו להחלטה לחשוף את התרבות האוקראינית לישראלים, גם לטובת הקהילה האוקראינית, וגם עבור המקומיים. על כן יצרה מסעדה עממית מהיסוד, עם תפריט בית ילדותה, אווירה חמה ומשפחתית וגם מופעי תרבות אוקראיניים. בתפריט תמצאו מאכליים אוקראיניים למהדרין דוגמת: בורשט, הלושיקי, ורניקי, דרוני, אלדוקי, הולצבי וצ'יקן קייב.
מנה חובה: ורניקי עם דובדבנים חמוצים
קרליבך 3, 058-6076070

ויקינג
ויקינג היא מסעדה רוסית שמגישה אוכל רוסי קלאסי ולא מתחנף. כלומר, רחוק מלהיות כשר ורחוק מלחסוך במיונז. האוכל בויקינג נותר נאמן למקור, וזה מה שהופך אותה, אם תשאלו אותנו, למסעדה עממית מצוינת. המסעדה קיימת כבר יותר משני עשורים, הישג מרשים לכל הדעות, ומנוהלת על ידי ויקה וניקולאי ירמולין. הזוג מגיש סטייק לבן שזכה למעמד של תהילה בעיר, בורשט, מגוון חמוצים, קווייאר, פילמני, שניצל עוף או חזיר, ביף סטרוגנוף, לשון, סלט אוליבייה נפלא ועתיר במיונז, וגם חינקאלי, צ'יבורק ומרק גולאש מכובד מהמדינות השכנות.
מנה חובה: שניצל חזיר
בן יהודה 6, 03-620-6502

אשכנזיות (נו אין הרבה, תנו לנו להכליל)

חיים נלו גריל האוס
מסעדת הגריל הרומנית של חיים נלו החלה בשנות ה-60 כדוכן צנוע שהגיש קבב רומני קלאסי. מאז עבר לא מעט קמח תירס במחוזותינו, ומסעדת חיים נלו מגישה מלבד בשרים ועופות משובחים בגריל ובנוסח רומני – דוגמת כבד עוף מטוגן, שניצל מטוגן עם גבינה, סטייק צוואר חזיר או סטייק צלע חזיר, סטייק פילה בקר, אנטריקוט, מוח בגריל למיטיבי לכת, וגם קורדון בלו לאוהבי השחיתות. התוספות, כמובן רומניות למהדרין – לא לפספס את הממליגה עם הר הגבינה, את הכרוב הממולא, פלפלים ממולאים הצמחוניים ואת הפפנש לקינוח כמובן. ברקע מוזיקה רומנית שמחה ומלצרים שידברו איתכם רומנית שוטפת.
מנה חובה: סטייק צלע חזיר עם ממליגה
אילת 11, 03-510-1919

סנדר
חלאס עם הסטיגמה שאוכל אשכנזי הוא אפור ומבאס. הנה, קחו דוגמה מסנדר, שמספקים אוכל טעים ומשובח, ולא ראוי לכל הדעות הקדומות שאחזו בו. סבבה, רגל קרושה היא באמת לאמיצים, אבל גפילטע פיש זה קציצת דג טעימה, שלא לדבר על קניידלך, שלעניות דעתנו הציל את המטבח המזרח אירופאי לאורך השנים. גם כבד קצוץ נפלא יודעים לעשות בסנדר, טשולנט כמו שהתכוונו בשטעטל, קרפעלך מופלאים, שניצלים, קציצות עוף, קיגל, גיבץ' וצימעס. הישיבה בסנדר נעימה ומחממת לב, השירות משפחתי ואם תגיעו להתיישב שם מצוננים קלות ותזמינו מרק עוף שיימזג מול עינכם הרואות, אנחנו מבטיחים לכם שתתחילו להרגיש טוב יותר.
מנה חובה: מרק עוף עם קניידעלך
לוינסקי 54, 055-953-6665

טוליפ
טוליפ היא מסעדה הונגרית, ואף היחידה ההונגרית שמצאנו בתל אביב, על כן עליה לקחת את עצמה ברצינות – וסמכו על טוליפ שהיא בהחלט מקפידה על כך. זאת עם מרק גולאש מופלא, סמיך וכבד כמו שצריך, בלינצ'ס מלוח ממולא בפטריות או בתרד, רולדת עוף שהיא לא פחות משניצל ממולא בפטריות, כרוב הונגרי ממולא, פפריקש לפי מיטב המסורת, לצ'ו שהוא תבשיל ירקות מסורתי, מאפה תפוחי אדמה עם גבינה ונקניק מעושן וגם כבדי עוף עם בצל ביין אדום. לקינוח, כופתאות גבינה מתוקות,בלינצ'ס עם גבינה מתוקה או עם אגוזים ושוקולד. מסעדה לבוא אליה עם סבא וסבתא (לא משנה מאיזו עדה הם), לזלול ולהתרגש.
מנה חובה: גולאש
יהודה הלוי 52, 03-566-8444

• אוכלים שותים
• אוכל פרסי
• אוכל רוסי
• אוכל אתיופי
• אוכל טריפוליטאי
• אוכל תימני
• אוכל בוכרי
• אוכל טורקי
• מסעדה בלקנית
• הכי טובים

שחר פלח עבר לפני שש שנים לכרם התימנים, ומיד התאהב בשכונה. האנשים – ובעיקר התושבים הוותיקים – נכנסו ללבו, והוא הוקסם מאווירה, מניחוחות הבישול, מהעסקים הקטנים מעידן אחר ומהתחושה הביתית שהכרם העניק לו. באותה תקופה עבד פלח על הגריל של המבורגריות כמו "סוסו אנד סאנס" ו"עד העצם אקספרס", וכשהיה זקוק להשלמת הכנסה, החליט לבשל בסופי השבוע את המאכלים הטריפוליטאים עליהם גדל, לפי מתכונים מסורתיים של אביו.

>>שובו של Hoc בפלורנטין, ראמנייה של דין שושני ועוד חדשות אוכל

תחילה מכר לחברים ולשכנים בסופי השבוע, אבל השמועה אודות המפרום התפשטה, והעסק צבר תאוצה. פלח העניק לעצמו את השם "ג'חש", והחל לארח סועדים בחצר ביתו. הלקוחות הקבועים הפצירו בו לפתוח מקום משלו, אבל לפלח היה ברור שזה יקרה רק בשכונה אחת. נו, הכרם כמובן. כשהתפנה לוקיישן ברחוב מל"ן הוא ארז את הסירים, רתם לעניין גם את אמא ואבא פלח, ופתח בימים אלה להרצה את מסעדתו החדשה – "הפלח", שמחבר מחדש את שם משפחתו למשמעות המקורית – עובד אדמה. מה שכן, במקום החדש מסתתר גם טוויסט. זוכרים את ניסיון על גריל ההמבורגרים מתחילת הסיפור? נו בסדר, חכו רגע.

כשנכנסים ל"הפלח", ריח הבישולים מדגדג בקצה האף הודות לסירים שיושבים על הכיריים, גועשים ועמוסים בכל טוב. בסירים תמצאו קלאסיקות טריפוליטאיות כמו קוסקוס עננים עם מרק ירקות (45 ש"ח), ומפרום שמוגש עם קוסקוס (65 ש"ח), ויש גם גרסה טבעונית על בסיס תפוח אדמה, כרובית, עדשים ועשבי תיבול (53 ש"ח). לצידן מוגשות מנות שמוכרות בעיקר למטיבי לכת, כגון תרנגולת בערמונים, שמוגשת עם רוטב מתקתק, בצל, תפוחי אדמה וערמונים (68 ש"ח), או טבחה ביל כמון – תבשיל שעועית ברוטב אדום עם בשר ותפוחי אדמה, שמוגש גם הוא עם קוסקוס (62 ש"ח).עוד בתפריט ניתן למצוא ייצוגים של מטבח ספרדי-יהודי, כמו סופריטו של צלי עוף שמוגש עם קוסקוס (62 ש"ח) או קובה סלק אדום עז, וקובה חמוסטה חמצמץ (55 ש"ח לשניהם).

בבדיקת טעימה (כי מה, לא נטעם?) התענגנו על הקוסקוס העדין, שניכר שיד מיומנת עומדת מאחוריו, וזה השתלב נפלא עם המפרום המנחם ועז הטעמים. המשותף לכל התבשילים הריחניים והמפתים הללו הם בישול ארוך, סבלני ואותנטי, שלא חוסך בתבלינים וגם לא מקצר תהליכים. "כל סיר והזמן שלו", אומר פלח. הוא לא ממהר, מערבב ובוחש, ומספר לי שלהרפתקה הצטרפו גם הוריו, פנסיונרים בני שבעים שמגיעים לבשל יחד איתו במקום החדש. איך זה לעבוד עם אמא ואבא? אני שואלת. "חלום", עונה בקצרה. ואז מוסיף: "זה חלום מכל הבחינות, כי באמת זו התגשמות חלום בשבילי לפתוח מקום. חוץ מזה, זו סיטואציה מאוד מורכבת לפתוח בה עסק, אז מזל שההורים נרתמו כי עם המחסור הנוכחי בטבחים מאוד קשה להתמודד, וזה מטורף שהם כאן איתי".

אבל זה לא הכל בסיפור המתוק הזה, כי ברגע שהסירים יורדים מהכיריים, אי שם בשעות אחר הצהריים, הגריל נדלק. החל משבוע הבא, אחרי שפלח יתמקם היטב, הוא יתחיל להגיש גם מנות ערב לתושבי הכרם, כמו המבורגר (הא! אמרנו לכם ששווה לזכור) נאה במיוחד, כנפיים מזוגגות, צ'יפס, סלט קיסר ונשנושים נוספים שמתאימים יותר לדרינק של שעות לילה.דבר נוסף שמדגיש פלח על המקום החדשה, כי חשוב לו "שהשכנים המבוגרים שלי יבואו לאכול כאן, ושירגישו פה בנוח" – המקום כשר. אמנם לא עם תעודה, כי הוא לא עושה זאת בשביל הרבנות, אבל האוכל צריך בעיניו להיות כשר בשביל תושבי השכונה הוותיקים. "הם חלק בלתי נפרד מהדבר הזה".

"הפלח", מל"ן 30, א'-ה' בין 11:00 ועד גמר הסירים, ו', 11:00 ועד שעה לפני כניסת השבת.
כשתחל בעוד כשבוע מתכונת ערב, המקום גם יהיה פתוח בין 18:00-01:00, עם האפי האוור עד 21:00 של 15% הנחה על כל התפריט

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• כרם התימנים
• אוכל ביתי
• אוכל טריפוליטאי
• המבורגר

שוב מתמלאות העיניים של הדוקטור דמעות, לפרקים הן של שמחה ולפעמים ממצוקה. האיש שקיבל את הדוקטורט שלו בכלא, שם הבין ששקשוקה חריפה ולוהטת יכולה להמס את הקשוחים שבלבבות ועבד בפרך מילדות, הפך למוקד לעלייה לרגל לגרגרנים מכל העולם שבאים לזלול ולהצטלם. כנגד כל הז'יטונים שהחיים חילקו לו, גבסו הפך לנציג בולט ולשגריר האוכל הטריפוליטאי בארץ ובעולם. כשהוא יושב בחצר העות'מאנית הקטנה שהייתה לאימפריה שלו, גבסו נמלא געגועים לחברים שכבר אינם (ובעיקר למי שהיה לו למנטור, שאול אברון), ולרגע אינו מצטער על הדרך שנטש כחלפן כספים לטובת המסעדנות. אמנם במשך השנים הוא הפך לאחד מסמליה של יפו, ממש כמו כיכר השעון שבה חי כל ימיו, אבל עתה הוא נאלץ להיערך לקרב המאסף על חיי המותג והעוגן שלו, מסעדת דוקטור שקשוקה, שפרויקט נדל"ני מאיים על קיומה.

"מיד התחלתי לעבוד על עמוד השווארמה. למדתי מהטורקי איך לעבוד ועמדתי על כיסא לחתוך, ילד קטן, לא מגיע לסיח. הידיים שלי היו נחתכות כל הזמן מהסכין. בכל פעם אבא היה מקפיץ אותי לבית החולים האיטלקי 'דונולו' לתפור וישר חזרה לעמוד, לעבודה" (בינו גבסו על ילדותו בצל השווארמה)

הרומאן של בינו גבסו (יליד 1952) עם המטבח ניצת בתחילת שנות ה־60 של המאה שעברה, כשהתחיל לעבוד במסעדת טירופולי שהייתה בבעלות הוריו ושכנה ממש מול כיכר השעון. גבסו בן ה־10 הוצא מבית הספר ועבד לצדם של הוריו, שם בישלו את האוכל של סבתא שאותו בישלה עוד בטריפולי והמשיכה להאכיל בו את המשפחה גם ביפו. את הטבחה (תבשיל של בשר ועגבניות ובחגים גם קישקע ממולא קוקלע) של סבתא שגרה עימם בבית גבסו זוכר עד היום. "מהיום שנולדתי אוכל הוא הזהות שלי, אני מוכן אפילו להאכיל אנשים בחינם. הלוואי שיכולתי להאכיל חינם. זה החלום. זה גם מה שקרה לי בחיים. האוכל ניצח את הכסף," אומר גבסו כשהוא יושב בחצר המסעדה שלו, עדיין אוחז זנב של פלפל ירוק חריף שכרסם בארוחה רגע קודם לכן.

עד כיתה ד' למד גבסו בבית הספר של חב"ד ביפו. אז נסע אביו לטורקיה והביא לארץ לראשונה בעל מקצוע טורקי ומכשיר של שווארמה דונר פחמים. "מיד התחלתי לעבוד על עמוד השווארמה. למדתי מהטורקי איך לעבוד ועמדתי על כיסא לחתוך, ילד קטן, לא מגיע לסיח. הידיים שלי היו נחתכות כל הזמן מהסכין. בכל פעם אבא היה מקפיץ אותי לבית החולים האיטלקי 'דונולו' לתפור וישר חזרה לעמוד, לעבודה. הייתי ילד קטן, חסר השכלה, ובבית לא ציפו ממני לשום דבר. אני חושב שזה נתן לי חופש לפתח את החיים שלי".

אהבת את העבודה?

"הייתי שאול אברון קטן, שכל הזמן טועם, מריח ומשדרג. לא ידעתי שאני כזה עד שפגשתי והכרתי אותו, אבל כל הזמן חיפשתי את הפיתה הכי טעימה. הטורקי, שנקרא הדונרג'י, היה מגרד את הבצל, סוחט את הנוזל, והיו לו תבלינים מסוימים שהוא השתמש בהם. הבנתי שבמקום לגרד את הבצל יותר נכון לעבוד עם חתיכות בצל, שזה טעם אחר. אחר כך הגיעה משטרת ההגירה ולקחה את הטורקי ובא דונרג'י אחר, ואז כבר ידעתי את הטכניקה – איך להרכיב את העמוד – אבל מהטורקי החדש למדתי איך לתבל, ואז כבר הוספתי לפיתה את הפלפל צ'ומה ואת סלט המשווייה, שזה האוכל של הבית שלי, בלי טחינה שמשתלטת על הטעם, רק בצל טרי ופטרוזיליה ומלפפון חמוץ חצוי".

השווארמה הזאת הפכה לאגדה בהמשך. עם הגיוס הפך גבסו לטבח בתותחנים, אחר הצהריים המשיך להגיע אל המסעדה לבשל ובלילות היה יוצא בשליחות אביו לעבוד כחלפן כספים. באותם ימים קבע החוק שרק הבנקים יכולים להחליף מט"ח, וברחוב לילינבלום בתל אביב רחש שוק שחור של חלפני מטבע חוץ. "פעם באתי הביתה בלילה אחרי העבודה ושמתי על השולחן את כל הכסף והתכשיטים שאספתי באותו יום בחלפנות. אבא הכין לי שקשוקה והגיש לי במחבת לשולחן. אני הזזתי ככה עם המרפק את כל התכשיטים והכסף מהשולחן שייפלו על הרצפה ואכלתי את השקשוקה כי בחרתי באוכל ולא בכסף, אבל עוד לא ידעתי את זה. אחר כך תפסו אותי מחליף מטבע חוץ ושלחו אותי לכלא".

היו אז כל כך הרבה חלפני כספים. זה אמנם לא היה חוקי אבל היה שוק פעיל. למה דווקא אתה נשלחת לכלא?

"כי באחת העסקאות קנתה ממני מט"ח קבוצה של עבריינים שנסעו לחו"ל וקנו סמים, וכשהם נתפסו עם הסמים ניסו לקשר אותי לפרשה. אמנם זוכיתי מפרשת הסמים אבל הורשעתי בעבירות מט"ח. אמרו לי שאני צריך לדעת עם מי להתעסק. בגיל 37 נכנסתי לכלא, נשפטתי ל־15 חודשים וישבתי עשרה חדשים".

איפה ישבת?

"עברתי בין כלא ניצן, למעשיהו, לכפר יונה ובסוף בבית ספר לסוהרים אייל. בכל מקום ביקשו אותי כטבח. בכלא ניצן הרופא אהב אותי ולמזלי הוא היה גר בבת ים. הבת שלי הביאה לו בכל יומיים פלפל צ'ומה וככה העודפים שנשארו במטבח היו זורמים אליי. הריח של השקשוקה היה מציף את התאים, ואנשים היו מתחילים להשתגע ולצעוק. מי שאכל את השקשוקה היה אומר לי 'יא מלך', ו'אלוף'. בחור אחד היה מטורף על השקשוקה שלי והיו לו טחורים. בכל פעם הוא היה הולך לשירותים אחרי שאכל היה אומר 'דוקטור, דוקטור, שקשוקה'. לא היה ברור אם הוא מתכוון שהוא יצטרך דוקטור כשכל החריף הזה יצא החוצה, או שהשקשוקה הייתה התרופה שלו ואני הייתי כמו דוקטור; אבל השם 'דוקטור שקשוקה' נכנס לי לראש.

"כשהשתחררתי מהכלא ישבתי בבית ארבעה חדשים בדיכאון. בזמן שהייתי בכלא דעכה המסעדה, וכשיצאתי אבא נפטר. ישבנו כל האחים שבעה והייתה לי מועקה גדולה. הייתי בבית עם חמישה ילדים ובלי פרנסה. באמצע השבעה אמרתי שאני אכין לכולם שקשוקה. אחותי מלי שאלה "מה שקשוקה עכשיו?", כאילו היא לא רוצה לאכול. הכנתי והיא אכלה אף על פי שהיא אמרה שהיא לא אוהבת שקשוקה. באותו רגע ירד לי האסימון שאני אפתח עסק של שקשוקה. היא שאלה למה שאנשים יבואו למסעדה כזאת, ואני אמרתי לה: 'את תראי שתוך שנה אני אהפוך את המדינה עם השקשוקה שלי'. עכשיו כל שבוע אחותי מתקשרת ואומרת: 'לא הפכת את המדינה, הפכת את עולם'".

למה היא אומרת את זה?

"כי יש קו רטבים שחברה איטלקית התחילה לשווק עם הלוגו שלי על הצנצנת בכל העולם, והיא רואה את זה על המדפים של הסופר בארצות הברית, שם היא גרה".

כאילו כדי לאמת את הסיפור ניגשים אל הדוקטור שני אנשים בחליפות, ואחד מהם מספר שהגיע מאנגליה לארץ לביקור של שלושה ימים. הוא בן להורים פקיסטנים והרגיש שהוא חייב לטעום את השקשוקה. הוא מבקש שאצלם את שלושתם. טרם הושלם הצילום וניגשים אל גבסו זוג תיירים מפולין ושואלים אותו אם הוא הדוקטור. הוא מאשר והם מתיישבים לאכול ונועצים בו מבטים.

גבסו מתכווץ בכל פעם שתיירים פונים אליו. "אני לא מדבר אנגלית", הוא ממלמל אלי. "בכלל היה לי קשה מאוד עם אנשים, הרגשתי שאני לא משכיל ולא מבין, אבל שאול אברון, שהיה חבר הכי טוב בעולם, היה דואג להסביר לי מה הדיבור כשישבנו עם עוד אנשים בשולחן. כשפתחתי פה את המסעדה הציעו לי כל מיני שמות לעסק ובני הדייג, שהוא חבר טוב, הציע "דוקטור שקשוקה" וישר נזכרתי בבחור הזה עם הטחורים מהכלא, וידעתי שזה שם נכון. אני עד עכשיו זוכר איך הוא לא יכול היה ללכת ככה מהחריפות".

"קראו לי לתוכנית 'שום, פלפל ושמן זית'. הכנתי שם שווארמה וחיים כהן מאוד החמיא. התחילו אנשים להגיע למסעדה והייתה לי רק שקשוקה, אבל אנשים דרשו שווארמה, אז בא לי הרעיון להכין שווארמה בצד בימי שישי. עמדתי פה בחצר והזעתי וחתכתי את השווארמה, ופתאום נס מהשמיים – בדיוק עבר בחצר גליבו, הטורקי שעבד אצלנו לפני 40 שנה"

היו לך הרבה שיחות עם שאול אברון?

"כן. דיברנו הרבה על אוכל, אבל לא כשהאכלתי אותו. פעם אחת קראתי לו ואמרתי לו שאכין לו את השווארמה הכי טובה בעולם. קניתי חתיכת כבש, עשיתי חלק טחון וחלק פרוס, הלבשתי על עמוד שווארמה קטן של שלושה ק"ג, עם כל הטעמים ועם הבצל הנכון. עברו 35 שנה מאז שעשיתי את השווארמה כילד, הייתי מרוכז והתרגשתי. ושאול טעם, עשה בידיים תנועות של 'מלך' וביקש שאחתוך לו עוד ועוד מהשווארמה שהגשתי רק עם פלפל חריף חרוך ופיתה שרופה. לאף אחד היה אסור להתקרב, כי כששאול אכל הוא היה צריך להיות קשוב לאוכל. הבנתי אותו ושתקתי. שייהנה. ידעתי שזה בא מהתענוגות שלו, שתכף ירצה לדבר או לכתוב על זה. מהתנועות של שאול בא לי החשק לשווארמה ואז קראו לי לתוכנית 'שום, פלפל ושמן זית'. הכנתי שם שווארמה. חיים כהן מאוד החמיא, אז התחילו אנשים להגיע למסעדה והייתה לי רק שקשוקה, אבל אנשים דרשו שווארמה, אז בא לי הרעיון להכין שווארמה בצד בימי שישי. עמדתי פה בחצר והזעתי וחתכתי את השווארמה, ופתאום נס מהשמים – בדיוק עבר בחצר גליבו, הטורקי שעבד אצלנו לפני 40 שנה. הוא נראה לי זקן עוד כשהייתי ילד, ועכשיו היה בן 86. הוא הסתכל עליי, לקח לי מהיד את הסכין והמשחזת ואמר: 'שב בצד'. אני התיישבתי כמו ילד, והוא כמו נמר התחיל לחתוך ואני עברתי חוויה של אהבה ושיגעון ופתחתי לו מקום של שווארמה בחצר".

והשווארמה הזאת עשתה לך מעריצים.

"הזיזו מטוס F-16 בבסיס של צה"ל כדי שנוכל להציב את מתקן השווארמה ולהכין לחיילים. שרי אנסקי התמכרה לשווארמה. היא הייתה מגיעה בימי שישי בשש בבוקר ונעמדת בפינה ומחכה. ריחמתי עליה. היא לא הייתה יכולה בלי זה. בסוף היא נסעה לגמילה מהשווארמה באיטליה לחודשיים, אבל אהבתי להאכיל אותה".

ועוד חברים הגיעו לאכול.

כן, חוץ משאול אברון ז"ל, היה בא אלי לנדאו עליו השלום. הוא היה אומר 'במתינות' אבל אחר כך אכל ארבע מנות. רפי כהן היה בא הרבה שנים לאכול ולדבר, ואני הלכתי עם שאול הרבה פעמים למסעדה של רפי; וגם הילה אלפרט שאני אוהב מאוד ויהונתן בורוביץ' בא לפעמים".

אנחנו במשפחה אוהבים מאוד, אני צריך לדאוג לכולם. המסעדה ביפו מפרנסת שש משפחות ועוד עובדים. עכשיו יש לי פה בעיה – קבוצת משקיעים קנתה את המבנה, אני יושב פה בדמי מפתח והם מנסים לסלק אותי. ואני באמת לא יודע מה אני אעשה. אני לא ישן בלילה"

פתאום ארשת דאגה עוטפה את גבסו. הוא נראה מודאג מאוד ומסביר: "תביני, אנחנו במשפחה אוהבים מאוד, אבל יש לי גורים שלא מתפתחים ואני נשאר כל הזמן אימא לביאה. צריך לדאוג לכולם. המסעדה ביפו מפרנסת שש משפחות ועוד עובדים. עכשיו יש לי פה בעיה – קבוצת משקיעים קנתה את המבנה, אני יושב פה בדמי מפתח והם מנסים לסלק אותי, ואני באמת לא יודע מה אני אעשה. אני לא ישן בלילה".

הפרויקט של מתחם השוק היווני שאמור לקום במקום המסעדה במבנה העות'מאני הישן שבו תלויות אינסוף פתיליות שגבסו מספר שנולד מתוך אחת מהן, הוא חלק מהשינוי שעוברת יפו. תחנת המשטרה הפכה למלון פאר, שוק הפשפשים עבר ג'נטרפיקציה מואצת ורק אצל הדוקטור הזמן עצר מלכת בתוך תבשילים וסיפורים שנשמעים בדיוניים ומתגלים כאמת יפואית צרופה, שבה העולם גילה את האיש שבחר באוכל ולא בכסף. 45 פרקים של רויאל שף בהשתתפות גבסו, ביקורת אוכל רחוב שגבסו עושה ל־ynet, מספר לא מבוטל של פרסומות בכיכובו של וחשיפה תקשורתית בלתי פוסקת.

האיש שהביא את הטעמים של הבית הטריפוליטאי ומתעקש שלא להגדיר את עצמו כשף, הפך לחלק משמעותי מהקולינריה המקומית והתפריט הכי ראשוני של הישראליות. לא במקרה הוא הפך לדמות אהודה במיוחד ב"ארץ נהדרת". אמנם הוא מבשל באופן אינטואיטיבי ולמד רק שלוש־ארבע שנים בבית הספר, אבל להרכיב מכשור מטבח לעבודה, לעצב מסעדה בתקציב מאופק, לנהל ובעיקר לבשל – הוא יודע במגע של קסם.

עדכמה השקשוקה היא מנה של בית ההורים שלך ועד כמה היא שלך?

"מצחיק שאת שואלת. באה לכאן מראיינת עם צלם, אישה ערבייה שאני לא זוכר איך קוראים לה. היא שאלה איך אני מעז לקרוא לשקשוקה אוכל ישראלי, כי זו מנה של ערבים שאנחנו העתקנו. אני אף פעם לא רב עם אף אחד. אמרתי לה שאני לא יודע אם זו מנה של ערבים, אבל המנה הזאת היא מהבית שלי – מההורים שדיברו איתנו טריפוליטאית מעורבת בעברית, ואיטלקית ביניהם כשרצו שלא נבין. שקשוקה היא האוכל שאבא שלי הכין והגיש לי במחבת, ואני למדתי ממנו להכין ולהגיש במחבת ופיתחתי והכנתי בדרך שלי".

היו גם פרויקטים שלא הצליחו?

"פעם אחת פתחתי סניף של דוקטור שקשוקה ברחוב שינקין בתל אביב. הלך מצוין מבחינת הכסף והמון אנשים באו לאכול, אבל זו הייתה חצר שאי אפשר היה לעשות בה הכל לפי התנאים של הרישוי, והבנתי שאין טעם לריב עם העירייה. בפעם אחרת פתחתי מסעדת דגים שעיצבתי בעצמי ובניתי באותה ב־50 אלף דולר בסמטה מיפת. אהרוני בא עם קבוצה של תיירים וכשהם שמעו כמה השקעתי הם קמו ומחאו לי כפיים. המסעדה נראתה מדהים ועשינו אותה מכלום, מהריסות עשינו אותה. יום אחד הגעתי לעבודה וגיליתי שהילד הערבי שעבד אצלנו במטבח חטף מכות עד שירד לו דם. זה היה מזעזע, ומי שהחטיף לו את המכות היה השותף שלי. אמרתי שאני לא רוצה להיות שם בכלל ועזבתי את העסק. אבל כאן אני לא אעזוב. אפילו שחשבתי לפתוח רשת של בתי שקשוקה עם בובה ענקית שלי. אנשים מאוד אוהבים את בובת הקרטון, מצטלמים איתה. אני אקשור את הבובה אחרת יגנבו אותה. תביני, בלי המקום הזה אני לא יכול, אני חייב להציל את המקום הזה. הדבר היחיד שבגללו אני לא ישן הוא הפחד שיזרקו אותי מפה. אני נולדתי ביפו. חייתי ביפו כל החיים שלי".

כמו לא מעט פעמים במהלך השיחה, העיניים של גבסו מתמלאות דמעות. "אני בוכה מעצב ובוכה מהמתיקות של ההצלחה".

• בינו גבסו
• ד"ר שקשוקה
• פרסי האוכל
• אוכל טריפוליטאי
• יועזר בר יין
• שרי אנסקי
• רפי כהן
• חיים כהן
• שווארמה
• שווארמה בינו
• שקשוקה

• Facebook
• Twitter
• Email

המקום: פרדס כץ. השנה: 1966. שאול לוי, המוכר בכינוי בכור, מקים דוכן לתבשילי פתיליה עבור סוורי השוק הסמוך. האוכל טעים, כל תושבי השכונה באים לאכול, והדוכן מתבסס והופך למסעדת פועלים שבה מבשלת בתו של בכור – שושי. בהדרגה האוכל הטריפוליטאי העוקצני והמתובל היטב הופך בעזרת מקבץ אוהדים שרופים ומבקרי אוכל חדי לשון למוקד עלייה לרגל מכל רחבי הארץ. בשלב מסוים משפחת לוי משחררת את השליטה הריכוזית ומקימה סניף אחד בלבד ביד חרוצים בתל אביב. נדמה היה שבזה השלימו את מגמת ההתרחבות וחבל, כי לא פשוט להשיג מפרום וצ'ירשי עשויים כהלכה בתל אביב. אלא שהנכד של שאול לוי, שנקרא בשמו של הסבא, מחליט לפתוח מסעדה בלב תל אביב, וזה יקרה בתחילת השבוע הקרוב.

מדובר במסעדה עם דלפק גדול, רצפות מצוירות, ועיצוב שלא חיפפו בו, אף שגם פה הקונספט הוא מסעדת פועלים עם תבשילים שמחכים חמים על פלטות משעות הבוקר המאוחרות ומוגשות לפרולטריון המקומי שמטפטף פנימה. הלקוחות ניגשים לדלפק, מזמינים ומקבלים פינוק קטן על תקן מנה ראשונה, ואת התבשיל החם שהוזמן, כולל לחם, צ'ירשי וחמוצים. בשלב הבא הלקוחות לוקחים מהדלפק באופן עצמאי את הארוחה שלהם ומתיישבים לאכול (לא צריך לפנות, המלצרים יפנו אחריכם).

עסקית בשרית של מפרום, קציצות עוף, או פלפל ממולא עם קוסקוס או אורז תעלה 38־45 ש"ח. עסקית צמחונית (ומדובר במבחר עצום של תבשילים אטרקטיביים לצמחונים ולטבעונים) תכלול ירקות עם גרגרי חומוס, שעועית בכמון, תבשיל במיה על קוסקוס או אורז 33־35 ש"ח. בדיוק כמו בסניף האם או בסניף הסב בפרדס כץ יארזו לכם גם תבשילים לקחת הביתה (35 ש"ח לליטר), ויציעו לכם ארוחות לכנסים ולאירועים קטנים של עד 80 סועדים. בעידן שבו הפנסיות נשחקות ויוקר המחיה מרקיע שחקים, מסעדות פועלים אמיתיות הן היתרון האחרון של העובדים.

הטריפוליטאית של בכור, יהודה הלוי 39 (פינת נחלת בנימין), 5094599־03, ראשון־חמישי 10:00־17:00, שישי 10:00־15:00

• אוכל טריפוליטאי
• אתני
• מסעדה אתנית
• מסעדת פועלים
• צ'ירשי
• מפרום
• קוסקוס
• יהודה הלוי
• TAKE AWAY
• טייק אווי
• בכור את שושי
• ממולאים
• אוכל ביתי
• טייק אוואי
• TA
• חדשות האוכל
• מסעדות חדשות
• אוכלים שותים