האופרה "קיסר אטלנטיס", פרי שיתופם של המלחין ויקטור אולמן והמשורר-צייר פיטר קיין, נכתבה ב-1943 בגטו טרזין. כאן נכלאו היהודים האמנים מאחורי חומות, חיו חיי רעב ועבדו בפרך; בערב הם שרו, שיחקו, רקדו וכתבו שירים ומחזות.שני היוצרים כתבו אופרה המתרחשת בממלכת אטלנטיס, ממלכה אבודה שנודעה בתרבותה הגבוהה. באופרה "קיסר אטלנטיס" הגיבור הוא הקיסר, השליט כל-יכול, המוציא פקודות להכחיד את קיומה הפיזי ולהשמיד את תושביה הכנועים.

אחת הדמויות בממלכת אטלנטיס היא המוות, דמות 'אנושית' (לכאורה) שמבינה כי סופה של האנושות קרב ובא. המוות מחליט לעצור את ההרג ולבלום את שגעון הגדלות של הקיסר השליט. לצידו של המוות פועל הרלקין, שידוע כליצן, הקורא תיגר על שליטים אכזריים ועל רודנים חסר מצפון. הרלקין והמוות, באופן מפתיע, מעלים בפני התושבים את רעיונות החופש והמאבק נגד הרוע.אל המוות ואל הרלקין מצטרפים זוג אוהבים, שאהבתם מתקיימת בלב ההרס שהקיסר משליט בממלכתו. למרות שזוג האוהבים נמצאים בשני עברי המתרס של מחנות יריבים, הם נאחזים באהבתם. אהבה שהיא הכוח המניע לעצירה של מעשי ההרג של הקיסר.

פיטר קין וויקטור אולמן, יוצרי האופרה, יודעים שאין בכוחם של זוג אוהבים להפסיק את מעשי השליט האכזר. משום כך הם בוחרים להעלות את דמות המוות למדרגתגיבור על:הוא היחיד שמסרב להביא למותם של החיילים והתושבים. הוא היחיד שמסוגל לכפות על השליט לוותר על החיים.ויקטור הציב את מוות במבט אירוני: מצד אחד, המוות הוא המושיע – הוא מציל את הממלכה מרודנות הקיסר. מצד שני, הוא גוזר את מותם של בני אנוש. המבט האירוני מתעצם כאשר כולם שרים בסוף האופרה את המנון הניצחון: "גדול המוות ומהולל/ את שמו לשווא לא תישא!" (תרגום הליברית: אסף לויטין). ולעומתו, ויקטור אולמן מסרב לקבל את גזר דין המוות, ומעלה באופרה את ניצחון רוח האדם, השר על גדולת אלוהים נוכח גזרת המוות. הוא מצטט את הכורל הגרמני, שעליו ביסס יוהן סבסטיאן באך את הקנטטה מס' 80: "אלוהים, אתה מבצרנו".

זירתהמוותנפתחת בדבריהכרוז: "שלום! שלום!" בתרגום העברי, (ובמקור: Hallo! Hallo!), אותה הוא מפנה לקהל – פיגורה לשונית הנושאת בחובה ברכה מועלית במוזיקה של אולמן כמוטיב של אבל ומוות. מוטיב שנלקח מתוך סימפונית אבל שנכתבה על ידי מלחין צ'כי, והוא מבטא את תחושת האבל של העם הצ'כי, שלא עלה בידו להיאבק למען חירותו אל מול הכיבוש הגרמני.לצד קולו המכני של הכרוז, נשמע קולו המנוכר שלהרמקול, שליחו של הקיסר, המודיע על ההתקדמות במעשי ההרג, שהקיסר פוקד על חייליו הנאמנים לבצע בלי להשאיר כל סימן וזכר למעשיהם; אל הקול המכני של הכרוז והרמקולמצטרף צבע קולו הגבוה (מצו-סופרן) שלהמתופף, המתאר את אופיים של הטקסים הפולחניים שנעשים בממלכת אטלנטיס. הקול הנשי משמיע את ההמנון הגרמני 'גרמניה מעל לכל', ומבליט את הפרודיה על הגבריות האלימה של שלטון הקיסר.

מעל לכול – קולו של הקיסר, קול מכני של דמות שאיש אינו רואה אותה כלל.השליטהכול-יכול הוא בבחינת נוכח-נעדר. על פקודות ההרג הוא מכריז באמצעות הטלפון או באמצעות הרמקול והמתופף. מסתגר בארמונו ויוזם את מעשי ההרג במסתרים. דמותו הסמויה מן העין של הקיסר מאפשרת לו לנקוט בכל דרך אכזרית שיבחר, שהרי לכאורה הוא אינו אחראי לשום מעשה שלו ישירות. רק המוות מסוגל יהיה להגיע אל הארמון החבוי מעיניהם של תושבי אטלנטיס ולהציג את הקיסר במערומיו.

נראה שהגיבור המרכזי הוא הרלקין, הלץ הנצחי: גיבור הקומדיה ד'לארטה וגיבור הליצן המעונה הקלסי שהלחין ארנולד שנברג. זהו 'פיירו הסהרורי', החושף את מראות האימים של הזיותיו המיניות והרגשיות. הרלקין הוא הגיבור שיכול להביט למוות בעיניים; והוא הגיבור שיכול להציב מראה מוגדלת לחולשות האדם, לעוולותהשלטון ולטיפשותה של האנושות. המראה המוגדלת ממחישה את המציאות הסהרורית שקהל היהודים נתונים בה וחווים אותה ביודעם שקיצם קרב.

שיא האבסורד הוא בסצנה הרביעית, שבה הרלקין והמוות משמשים כדובריה של חברה, שמקימה עצמה מחורבות ההרס שזרה הקיסר, ומצדדת בפעולות המורדים שמשתלטים על הארמון על מנת למגר את הרודנות. המורדים חוברים למוות. כל אחד מהם בדרכו מציע דרך שונה לפעולת ההרחקה של הקיסר מהארמון: המורדים תוקפים את בית החולים, שהרופאים העובדים בו ערקו מתפקידם, ובמקום הרופאים מגיעים המורדים המסתערים על בתי החולים. הם נושאים דגלים שחורים עם סמל של מחרשה נוטפת דם. רק הילדים קונים סוכריות, נהנים מהקרוסלה ומדחיקים את מחשבות ההרג; המוות משעבד את הקיסר וכופה עליו לציית לפקודת המוות. הקיסר אמנם מת, אך ההרס מותיר ממלכה חרבה ועזובה.

הרלקין מעלה את הצער בשיר ערש המסיים את האופרה, שאותו הוא שר לתינוק המחכה לאביו; באמצעותו הוא סופד על קץ התרבות והאנושות. הרלקין מבהיר לתינוק שאביו הלך לקרב ואין יודעים מתי הוא יחזור, וייתכן שהאב שיוחזר יהיה ללא רוח חיים וגופתו תיחשף "עם בוא השמש כשיוצאת הצחנה".כל מציאות החיים האבסורדית נמצאת במשפט, שאסף לויטין תרגם באומרו: "הזהו אדם?". תרגום אותו חיבר בין ספרו של הסופר היהודי-איטלקי, פרימו לוי "הזהו אדם" לבין המשפט המסיים את האופרה בגרמנית – "האם אני אדם?".

בכך מסתיימת ההפקה של האופרהקיסר אטלנטיס,בניצוחו של ניר כהן שליט ובביצוע 'אנסמבל מיתר' ו'רביעית כרמל'. ביצוע האופרה בתל אביב הוא אירוע חשוב – הוא מציין חמישים שנה לביצוע הראשון באמסטרדם ב-1975. האופרה לא זכתה לעלות על הבמה בגטו טרזין. היא הועלתה לראשונה רק שלושים ושתיים שנים לאחר כתיבתה. אפשר לראות בה ציון דרך בתולדותיהם של אומנים יהודים דגולים.
שושנה זאבי היא עורכת כתב העת למוזיקה "פעימות".
האופרה "קיסר אטלנטיס", בניצוחו של ניר כהן שליט ובביצוע 'אנסמבל מיתר' ו'רביעית כרמל', תעלה הערב (ד') ברעננה (פרטים וכרטיסים), בשישי (12.12) בת"א (פרטים וכרטיסים) ובמוצ"ש בזכרון יעקב (לפרטים וכרטיסים)

• יוצרים כותבים
• אופרה
• האופרה הישראלית

מאז שנת 2001, בהפוגות ובדילוגים, מגיע בשלהי הקיץ המופע "אופרה בפארק" אל המדשאה העצומה של פארק הירקון בחסות עיריית תל אביב-יפו והאופרה הישראלית, ובסך הכל הועלו בפורמט הזה 15 הפקות ענק לאורך השנים שמשכו קהלים של 100 אלף איש ויותר. ב-2023 עוד הספיקה לעלות "מאדאם באטרפליי" להפקה מרהיבה בפארק, אך בשנה שעברה בוטל האירוע עקב קיצוץ מסיבי בתקציב העירייה. ועכשיו הוא חוזר – אבל לגמרי אחר.

בעוד חודש פחות יום (חמישי, 4.9), יווזמן שוב הציבור הרחב לנהור בהמוניו אל גני יהושע וליהנות מתרבות חינם, רק שהפעם במקום אופרה קלאסית הוא יקבל את המחזמר "קזבלן" של תיאטרון הבימה ותיאטרון השעה הישראלי בכיכובו של איתי לוי. בעיריית תל אביב-יפו לא נימקו לעומק את התפנית התרבותית הדרמטית, אך ציינו כי "האירוע יתקיים השנה במקומו של מופע 'אופרה בפארק', ויציע אלטרנטיבה קיצית מרגשת וחינמית לקהל הרחבכחלק ממדיניות העירייה להנגיש ולעודד צריכת תרבות עבור כלל תושבי העיר ומבקריה".

>> לבן הוא הלילה: רדיו הקצה ומרכז ענב לא הולכים לישון
>> טרטקובר של תל אביב: לשבת על ספסל מעץ וללכוד את החיים

"קזבלן" הוא אחד הלהיטים הגדולים של השנתיים האחרונות בתיאטרון הישראלי, גם יותר מ-70 שנה אחרי שיגאל מוסינזון כתב את המחזה המקורי, כמעט 60 שנה מאז עלה לראשונה כמחזמר על הבמות ויותר מ-50 שנה אחרי שהסרט בבימויו של מנחם גולן עם התסריט של חיים חפר הכניס אותו לפנתיאון הנצחי של התרבות הישראלית. ההצגה, למי שחי על הירח מאז הפיפטיז, מגוללת את סיפורם של תושבי שיכון רעוע ביפו ובמרכזם עולה ממרוקו ומנהיג חבורת גברים יפואית העונה לשם קזבלן. הוא מתאהב בבתו של ראש השיכון, עולה מפולין, המתנגד בתוקף למערכת היחסים בין בתו לבין קזבלן מטעמים גזעניים למדי. קלאסיקה נו.

בהפקה הנוכחית, בבימויו של אלדר גוהר גרויסמן, ישולבו מסכי לדים מיוחדים שינגישו את העלילה לכל קצוות הפארק.הכניסה, למען הסר ספק, תהיה חופשית וחינמית, ושערי מתחם ההופעה ייפתחו בשעה 19:00. המופע עצמו יחל בשעה 20:30 וצפוי להימשך כ-90 דקות ללא הפסקה.

"'קזבלן בפארק’ הוא הרבה יותר מהצגה – זו חגיגה של תרבות ישראלית, סיפור שמזכיר לכולנו את הכוח של האמנות להציף שאלות של שוויון, קבלת האחר וליצור חיבורים אנושיים חוצי מגזרים", הסביר ראש העיר רון חולדאי. "ההפקה המרשימה של תיאטרון הבימה במרחב הפתוח של פארק גני יהושע מהווה חלק ממחויבותנו להביא תרבות איכותית, נגישה ופתוחה. אני מזמין את הקהל הרחב לקחת חלק בחוויה התרבותית המיוחדת הזו – מרגשת, רלוונטית ומאחדת – בלב ליבה של תל אביב-יפו".

• ❤ תרבות
• ❤ תל אביב
• פארק הירקון
• גני יהושע
• עיריית תל אביב
• אופרה
• מחזמר

"תיאודור", שיוצא למסכי הקולנוע ברחבי הארץ, הוא לא סרט במובן הרגיל. זה צילום של הפקה בימתית של אופרה ישראלית מקורית, מושרת בעברית. כשהועלתה לראשונה בשנה שעברה, הקהל בבית האופרה קיבל אותה בהתלהבות שמגיעה לה, ובפברואר השנה המגזין הבריטי הנחשב "Opera Now" הכליל אותה ברשימת ההפקות הטובות של 2023 בעולם כולו. ראיתי אותה על הבמה באופרה הישראלית, ראיתי אותה שוב על מסך בסינמטק, ובשתי הפעמים התרגשתי עד דמעות.

>> "חידת שושני": דוקו ישראלי מותח יותר מכל עיבוד לאגתה כריסטי
>> "ימים מושלמים": וים ונדרס עשה סרט יפני. זה סרטו השלם ביותר

אני אמנם חובבת אופרה, אבל לאלה מכם שמזהים את הז'אנר עם סופרניות צווחניות, אני רוצה להקדים ולציין שהמוזיקה הנהדרת שהלחין יונתן כנען מזכירה יותר את "עלובי החיים" של שנברג ובובליל יותר מאשר את "אביר הוורד" של ריכרד שטראוס. משמע, דווקא חובבי אופרה כבדים עשויים לעקם את האף. וחשוב לא פחות – הזמרים חתיכים (ונשמעים נפלא).

"תיאודור" עוקבת אחר התעוררות התודעה הלאומית היהודית של הרצל, בהשראת התעוררות הלאומיות הגרמנית שממנה הוא נדחה. מתחילתה הדרמטית ועד סופה המרומם של האופרה, דמותו של מי שיהפוך לחוזה המדינה מוצגת באופן מורכב, בלי לשייף את תכונות האופי הפחות סימפטיות שלו. כש"תיאודור" הועלתה לראשונה על הבמה, זה היה על רקע המחאות נגד ההפיכה המשטרית. כשהיא צולמה בדצמבר, זה כבר היה על רקע המלחמה בעזה. שני האירועים האלה טוענים בחשמל את הטקסט המחורז מאת עידו ריקלין, שגם ביים את ההפקה.

בפתיחת האופרה אנחנו רואים את הרצל עומד ליד השער של בית המשפט הפריזאי שבו נשפט אלפרד דרייפוס על בגידה. השנה היא 1895 והרצל (הבריטון עודד רייך) הוא עיתונאי בן 35 שבא לסקר את הפרשה. מוקף על ידי המון אנטישמי מוסת, הוא שר לעצמו לעמוד זקוף ולהשתדל לא להיראות יהודי. מערכת היחסים שלו עם אשתו ז'ולי (המצו-סופרן ענת צ'רני) על סף קריסה, והיא רוצה לחזור עם הילדים לווינה. משם אנחנו חוזרים לווינה ב-1881. הרצל הצעיר (הבריטון נועם היינץ) התקבל זה עתה כחבר באגודת הסייפים הלאומית הגרמנית אלביה. זה ממלא אותו בגאווה מאצ'ואיסטית, שכן הוא עדיין לא מודע לאנטישמיות של הארגון.

מכאן ואילך האופרה נעה הלוך ושוב בין שתי מסגרות הזמן הללו. בווינה הרצל נסחף בהערצה הגורפת למלחין ריכרד וגנר שמעורר בציבור התלהבות לאומנית, וכמה תווים מהפתיח של האופרה "טנהויזר" משולבים בתבונה בפסקול. כידוע, המוזיקה של המלחין האנטישמי אינה מושמעת על הבמות הציבוריות בישראל, אך נוכחותו המרומזת מהותית לדרמה המתחוללת בנפשו של הרצל הצעיר. מאוחר יותר בפריז, לאחר שכמעט התפתה להיכנס לבית בושת, הוא מתפתה במקום זאת לנצרות. ביקור בכנסייה מעלה בו רעיון מטורף – הוא רואה את עצמו מוביל את כל היהודים בעולם (חוץ ממנו) להתנצר.

הסצנה בכנסייה נותרה מהממת כשהיתה על הבמה – התאורה שעיצבה עדי שמרוני שמיימית, שירת ​​המקהלה אלוהית ולמצו-סופרן תמרה נבות יש קול עמוק ויפה בתפקיד הכומר. למול החיזיון המרהיב הזה אנו יכולים לחוש על בשרנו מדוע הרצל נסחף כך. הסצנה נסגרת בנימה אירונית, כאשר הרצל הצעיר מורד מהתקרה, תלוי באוויר, כמו היה ישו הצלוב. זו הסצנה השישית מתוך עשר בסך הכל, כמעט כולן מבוימות לעילא ומצולמות כראוי. סצנה מוקדמת יותר בגן בירה וינאי תיזכר בזכות שיר השתייה האנרגטי בקצב הוואלס ששרה מקהלה של גברים גבריים.

זו האופרה הראשונה של כנען. ההכשרה שלו אמנם קלאסית, אבל עד כה הלחין בעיקר פרסומות ומחזות זמר ("גרטה והמרוץ לחלל", "משיח עכשיו"). במוזיקה שכתב ל"תיאודור" זיהיתי השפעות מגוונות – קצת "עלובי החיים", מגע של קרל אורף וגם שירים ישראליים קלאסיים. הכל התגבש לפסקול יפהפה וסוחף. בולטת במיוחד האריה של ג'ולי בסצנה השביעית, שבה היא לועגת לרעיונותיו של בעלה ומצהירה שיצחקו עליו וישכחו אותו.

הרעיון לחלק את התפקיד הראשי לחצאים שיושרו בידי שני זמרים שונים מתגלה כפורה מאוד. הרצל המבוגר, המאוכזב והמתוסכל, מזוהה מיד בזכות זקנו האייקוני, ואילו הצעיר, רק בן 21, הוא צח פנים ומלא בנרקיסיזם נאיבי. לצד שני הזמרים המעולים בתפקידי ההרצלים, מרשים גם הבריטון יאיר פולישוק כהרמן בהר, חברו של תיאודור הצעיר, שקינתו על מותו של וגנר פוקחת את עיניו של הרצל לעובדה שליהודים אין מקום בתוך הלאומיות הגרמנית. דמות חברו השני של הרצל, היהודי הצעיר פאול פון פורטהיים (שסיפורו הטראגי סופר בספרו של עמוס איילון), מגולמת באופן נוגע ללב על ידי הסופרן דניאלה סקורקה. באופרה קוראים לזה "תפקיד מכנסיים".

שני ההרצלים מתמזגים בסצנת הסיום שבה הוא יושב להעלות על הכתב רעיון למדינה יהודית שבה כולם יהיו שווים, יהודים או אחרים. זהו סיום מרומם, ובימינו גם עצוב, שאחריו מגיעה שירת התקווה עם הקהל שנכח בבית האופרה. אם ראיתם על הבמה, לכו שוב. אם אתם נוהגים להימנע מאופרות אבל אוהבים מיוזיקלס, לכו ל"תיאודור". הדרמה מעניינת, ההיסטוריה מרתקת, הזמרים נהדרים, הבימוי מלא השראה, והמוזיקה תלווה אתכם הביתה.

4.5 כוכבים
"תיאודור", בימוי: עידו ריקלין. עם עודד רייך, נועם היינץ, ענת צ'רני. ישראל 2024, 120 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• האופרה הישראלית
• אופרה
• הרצל

• Facebook
• Twitter
• Email

• מדריך אירועים
• אופרה

• Facebook
• Twitter
• Email

• מדריך אירועים
• אופרה