• Facebook
• Twitter
• Email

שם:רפאל דרעי, "המאסטרו"

גיל:71

סטטוס:נשוי + ארבעה ילדים + עשרה נכדים

עיסוק:יצרן ומעצב נעלי כלות וערב

מתי ומאיפה הגעת לעיר?
"עליתי לארץ בגיל 7 עם ההורים וחמשת האחים שלי. הגענו לשדרות ויומיים לאחר מכן אבא שלי, שהיה לו מפעל נעליים במרוקו, קנה חנות קטנה ביפו ועברנו לשם מהר יחסית. גרנו בדירת שני חדרים וחצי ברחוב אילת ומאז אני פה, לא מסוגל לעזוב, אפילו שהיו פה הרבה שינויים עם השנים. פעם יפו הייתה כמו מושב, אבל כבר ממש לא".

מתי החלטת שאתה רוצה להמשיך בעשייה של אבא שלך?
"מאז ומתמיד ידעתי שזה יהיה הכיוון – אני דור שלישי ליצרני נעליים. מגיל 9 אבא שלי לימד אותי את העבודה, מיד אחרי בית הספר הייתי מגיע עם הילקוט לחנות ונשאר שם עד שעות הערב המאוחרות. כשאבא שלי סגר את העסק אני הייתי בן 20 בערך והתחלתי לעבוד בחנויות אחרות, אז גם קיבלתי את התואר 'מאסטרו' כי הכנתי דברים שהדהימו את כל בעלי העסק באזור. בגיל 25 פתחתי חנות משלי, ומאז הכל היסטוריה".

בעידן המתקדם הנגישות לנעליים זולות, בחנויות ובאינטרנט, עצומה. איך מצליחים לשמר עסק מהסוג הזה?
"נעליים בעבודת יד הן רמה אחרת – אתה מרגיש כל חומר וכל גימור ביד שלך. במכונה לא מרגישים כלום, לא יכולים לאתר כמו שצריך גורמים מפריעים בנעל. כל רגל שונה ומצריכה התייחסות נקודתית, זה בדיוק מה שאני מציע. אני מתאים ללקוחה נעל בהתאם לצרכים הפיזיים שלה. כלות נועלות את הנעליים שלי כל הערב ואחר כך גם נרדמות איתן. השוק השתנה מהבחינה הזאת שאני כבר לא מייצר סחורה לחנויות נוספות, כי היבוא הרס את האפשרות הזאת. אני מסתפק בייצור בוטיקי ומשתדל להתחדש ולהביא רעיונות ועיצובים מהראש שלי".

בתור מי שעובד בעיקר עם כלות, ספר לנו על ההעדפות האפנתיות הנשים בישראל.

"כולן דורשות נעליים נוחות ולא רועשות, בעדיפות לסנדלים. זה הבסיס. המסורתיות מעדיפות נעליים צחורות והחילוניות בוחרות, בדרך כלל, בגוונים שונים של צבע גוף. העקב הנפוץ ביותר הוא ארבעה ס"מ שזה גובה סביר ויש גם נועזות יותר. אחרי כל השנים האלה אני יכול לומר שכלות לחוצות תמיד, ובשנים האחרונות זה עוד החמיר – התחרות גדולה וכל אחת רוצה להיראות הכי טוב. מלבד זאת כצרכניות הן מבינות יותר, כי יש אינטרנט והן יכולות לבדוק מה קורה. העולם מתקדם, לא?".

מה הדבר הכי תל אביבי בעיניך?
"הלבוש המושקע – כולם תמיד נראים מאוד מכובדים וחגיגיים, לא חאפרים. חבל על הזמן".

• אנשים
• נעליים
• בוטיק
• האנשים שעושים את תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

"במשך שנים הציעו לי לפתוח מסעדה, אבל תמיד סירבתי בנימוס. הייתה לי מין קונספציה שבעיר הזאת יש מספיק טבחים נפלאים ובי אין צורך", אומר השף חיים טיבי במסעדתו החדשה,Clash, שבמלון הבוטיק Nyx בתל אביב. "עכשיו אני מגיע לעיר בעמדת כוח, לא כדי לחפש פרנסה, אלא כדי לבשל את המטבח שלי: שורשי, מוכח, זרוע ונטוע". טיבי, שעמד בראש מסעדות מוכרות בצפון הארץ כגון אורוות הברון ומוסקט במצפה הימים, מגיע לתל אביב אחרי שנים של ציפייה מצד קהל לקוחות ותיק ונאמן, ופותח לראשונה בחייו מסעדה בעיר. מאחורי המסעדה עומדת קבוצה שכוללת את איציק המל (קבוצת מסה), דני פרץ (מסעדות כרמים בסגולה ובבאר שבע) וטיבי עצמו. "אנחנו חברים טובים. בכל שנה אנחנו יוצאים לטיול קולינרי במקום אחר בעולם ותמיד צחקנו שיום אחד נעשה משהו יחד. כשהגיעה ההצעה למלון הם ניסו לשכנע אותי, אבל התעקשתי שאני עם מלונות סיימתי. איציק גרם להרפתקה הזאת להישמע מאתגרת, ושוכנעתי שזה המקום והזמן הנכון".

לא נופל לקלישאות

מסעדות במלונות בוטיק הפכו כבר חלק בלתי נפרד מהנוף הקולינרי בתל אביב.הוטל מונטיפיוריפרצה את הדרך ב־2008, ואחריה קמו המסעדות (הלא כשרות) עלמה (שנסגרה),פיצרוי,משייהונורמן, שיישרו קו עם המתרחש מעבר לים והפכו את הבילוי במסעדה לחוויה אסקפיסטית איכותית. השבוע, כשקלאש נכנסת למגרש הכי לוהט בעיר, לא נותר אלא לתהות במה אם בכלל אפשר לחדש. "למרות שבגליל רוב הקהל שלי הוא תל אביבי, במשך שלושה חודשים עשיתי מיני דוקטורט על תל אביב. רציתי להבין מה קורה במסעדות כאן ואיך אפשר להקים מסעדה ייחודית ויוצאת דופן. מכיוון שבאופי שלי אני לא טרנדי, וכל מה שמתחשק לי הוא להביא לצלחת את מגוון התרבויות שספגתי בטיוליי מסביב לעולם, החלטתי שהתנגשות בין טעמים היא שתוביל את התפריט, ומכאן גם שם המסעדה".

ההתנגשות שטיבי מדבר עליה באה לידי ביטוי בעיקר בתפריט ה־Raw Food: סביצ'ה ישראלי (דג פורל מנחל הדן) בסלט פפאיה אסייתי, סשימי טונה יפני שחוזק ב"טעמים תל אביביים" כמו שמנת חמוצה וקרם אבוקדו, הקובנייה קיבלה מראה פריזאי ועוד. "לא רציתי ליפול לקלישאת הקונספט, האוכל שלי הוא מפגש בין טעמים ותרבויות ומכאן שלא חלה חובת הוכחה על סוג מטבח מסוים שעליו אני מצהיר״, הוא מסכם.

Clash
מנחם בגין 48 תל אביב,
כל יום 12:00 ־ 17:00 , 5023223־03

התנגשות של טעמים – מה אוכלים בקלאש?

המסעדה תפתח את דלתותיה לארוחת ערב בתחילת אוגוסט, אך בינתיים תוכלו למצוא שם בופה ארוחת בוקר ב־75 ש"ח לסועד, ועסקית צהריים שווה שמתומחרת לפי המנה העיקרית (74־142 ש"ח) וכוללת מנה ראשונה. במנות תוכלו למצוא חזה עוף בחלב קוקוס וקארי צהוב עם חצילים, תרד ואורז מאודה (74 ש"ח); קונפי שוק אווז בקרמל שזיפים, פירה בטטה ודלעת ערמונים (105 ש"ח); פילה מוסר ים עם חמאת הדרים ופטריות שימאג'י (116 ש"ח) ועוד.

מחלקת הבשר (ההתמחות המרכזית של טיבי) כוללת נתחים שונים כגון המבורגר 220 גר' עם איולי סריראצ'ה ורוטב ברביקיו (84 ש"ח); ניו יורק סטייק 350 גר' עם קרעי תפוחי אדמה (142 ש"ח); נקניקיות כפריות 300 גר' עם כרוב כבוש ופירה תפוחי אדמה מדורה (82 ש"ח) ועוד. במחלקת הקינוחים תמצאו מנות מקוריות כגון אבטיח לבנה – מרק אבטיח קר עם קרם לבנה שוקולד לבן ואבטיח טרי מושרה בסירופ נענע וודקה (38 ש"ח); סמיפרדו ברגמונט – גנאש פיסטוק מלוח, שערות קדאיף, רחת לוקום ופיסטוקים מקורמלים (38 ש"ח) ועוד.

• אוכלים שותים
• קלאש
• חיים טיבי
• גליל
• בוטיק
• מלון
• Nyx
• חדשות האוכל
• מסעדות חדשות

• Facebook
• Twitter
• Email

חודשים אחדיםאחרי שלחמנינה התחילה לפזר ניחוחות של לחם טרי בכיכר הבימה, מצטרפת עוד מלכודת פחמימות חמימות לתושבי לב העיר. בתוך בית הקפה נחמה וחצי, באגף החדש והמזרחי של בית הקפה (המוכר גם כאגף המעשנים), תיפתח בעוד כשבועיים חנות לחמים־מעדנייה בשם "נחמה לחם וחצי". מי שאחראי על מוצרי החיטה הוא האופה ירון שנלר (שעבד, בין השאר, בירושלים בהלחם של תומר הנחשק, וכיום הוא האופה הראשי של קבוצת בנדיקט). שנלר יכין במיוחד עבור נחמה ליין של לחמי מחמצת באפייה מסורתית ובעבודת יד.

הלחמים יהיו טיפה זולים יותר ממקבילות בעיר (16־19 ש״ח: הלחמים הפשוטים יחסית יעלו 16 ש״ח בלבד, ואילו לחם תאנים ודומיו יעלו 19 ש״ח), כדי שיהיה במה לטבול את הלחם יציעו פה גם שמני זית בוטיק שמכינים בכרמי יוסף, ונוסף לכך דבש, זיתים וגם אריזות של קפה ממותג של נחמה שמיוצר ונארז במיוחד באיטליה. כדי שאף אחד לא יחמיץ את ההזדמנות לעוט על הפחמימות, הוסיפו למבחר גם קראנצ׳ים, עוגות בחושות, מאפי בוקר וחלות בסופי שבוע. בשבועיים האחרונים כבר אפשר היה לטעום את הלחמים, שמתפקדים כפרוסות בכריכים של בית הקפה. בלחמי מחמצת נמצא נחמה. וחצי.

לנחמה וחצי

• אוכלים שותים
• הבימה
• מאפיה
• בנדיקט
• בוטיק
• עוגות
• לחם
• נחמה וחצי
• מאפייה
• לחמים
• חדשות האוכל

• Facebook
• Twitter
• Email

אחרי שנים של עיצוב אתרי אינטרנט, כריכות, לוגואים ושאר פתרונות גרפיים עבור מעצבות אופנה, מוזיקאים ואנשי מקצוע אחרים, החליטו המאיירות והמעצבות הגרפיות רותם אזרד־מלכה (30) ומיכל לרדו־חיות (27) לעשות משהו עבור עצמן. לפני כחצי שנה הן השיקו את Impression, מותג אופנה המבוסס על שמלות מאוירות בהשראת ערים שונות בעולם.

לאחר שהפליגו המעצבות בדמיונן אל מרוקו בקולקציית הביכורים, הן חוזרות עם קולקציה שנייה באווירה קובנית. הקולקציה מונה קרוב ל־80 שמלות מאוירות המבוססות כולן על גזרת A אחת העשויה בדי ג'רזי וקרפ־לייקרה ומגיעה בשלושה אורכי שרוול שונים. כל האיורים נעשים בעבודת יד ומודפסים לאחר מכן על הבדים, והשתיים מקפידות לשלב בין ההדפסים והצבעים כדי שלא יהיו ולו שתי שמלות זהות.

הפנטזיה על עבודה עם בד רודפת אותן לדבריהן עוד מימי התואר בתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה. “זה בער בנו כל כך שבתקופת התואר תמיד התבלבלו וחשבו שאנחנו בכלל לומדות אופנה״, מספרת אזרד־מלכה. "אנחנו מתייחסות לבד כמו לקנבס, ולשמלות כמו לאמנות לבישה".

Impression
700־850 ש"ח,
להשיג בבוטיק בנקר, דיזנגוף 210 תל אביב ובאתר:avodat-yad.com

• ויצו חיפה
• רותם אזרד מלכה
• בנקר
• אימפרשן
• Impression
• עיצוב גרפי
• מעצבים ישראלים
• עבודת יד
• בוטיק
• תקשורת חזותית
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

במרחק שתי דקות מאבו חסן מסתתר בית עותמני ייחודי שמארח בין כתליו אמנים, די.ג'ייז, מוזיקאים ומעצבים מרחבי העולם. הם נפגשים באופן ספונטני כמעט, מתחילים ליצור יחד ומחכים לראות איך הלילה ייגמר. יפו קריאייטיב הוא בית הארחה בוטיקי, מרכז אמנות, בית הפקות ולייבל מוזיקלי. מבחוץ אי אפשר לדעת מה קורה בתוך הבניין המרשים, שמספק אופציית לינה מיוחדת למי שמעדיף חוויה מקומית ומפגש עם אנשים על פני מלון מנוכר או חתול רגזן של אדם זר ב־airbnb.

המקום מציע ארבעה חדרי שינה להשכרה ב־80־90 דולר ללילה לחדר, והם כולם מצוידים במיטות מעוצבות בעבודת יד ובריהוט עתיק. במרפסת הגדולה שני חדרים נוספים: חדרו של אמנון רון, הבעלים והיזם של יפו קריאייטיב שמתגורר במקום והמשרד שבו עובדים אמנון, המוזיקאית צליל דנין שמנהלת את ההפקות במקום וכן אנה דובינסקי – המעצבת הגרפית והאחראית על המיתוג והארט של הפקות הבית.

בניגוד למצופה מחלל משותף של אמנים צעירים, הבית הענקי מעוצב בקפידה עד הפרטים הקטנים. בין תקרות גבוהות במיוחד, רצפות מצוירות, קשתות ועבודות אמנות מתקיימים אירועים שמפגישים אמנים מכל העולם. האירועים הראשונים שהתקיימו ביפו קריאייטיב החלו באופן ספונטני.

"הזמנו כמה חברים, חלקם מוזיקאים – חלקם שחקנים, חלקם אמנים – בלי הרבה מחשבה מה יבוא הלאה", משחזר אמנון. "כל אחד הביא משהו לאכול ומשהו לשתות, והאורחים מחו"ל בישלו את המאכלים שלהם. בסוף הארוחה מישהו תפס כלי נגינה החל לנגן, ופתאום זה נהיה כמו מופע. אורח אחר מברלין חיבר מקרן קטן והקרין צורות, מוזיקאי אחר הצטרף, שחקן עשה מופע ליצנות, והכל מתוך דיאלוג, מתוך תגובה לאחר".

מאז נפתח לפני כשנתיים, יפו קריאייטיב הוא מקום שוקק חיים ורווי פעילות עשירה שלא מפסיקה להוליד פרויקטים אמנותיים ושיתופי פעולה בינלאומיים בין אמנים ויזמים מחו"ל שמגיעים להתארח לבין מקביליהם המקומיים. באורחים שעברו בדלתות המקום אפשר למצוא שחקנים, אמנים פלסטיים, להקות ודי.ג'ייז, מפיקים, עיתונאים וקולנוענים נחשבים מארצות הברית, גרמניה, פולין, רוסיה, אירלנד ומדינות נוספות. "במהלך השנה האחרונה אירחנו יותר מ־30 אירועים שהפגישו בין קהילה יוצרת מקומית ובינלאומית", מספר אמנון רון. "יצרנו במה שאמנים מרגישים בה נוח לנסות חומרים חדשים או לפתוח באלתורים חופשיים של נגינה, ריקוד או משחק המתועדים על ידי צוות צילום".

עכשיו הם משיקים את Roomservice – בלוג חדש שמתעד בווידיאו רגעים מיוחדים מהופעות וארוחות ערב שהתקיימו בבית, לצד קליפים שהפיקו למוזיקאים שהם משתפים פעולה. באמני הבית אפשר למצוא את רותם בר־אור מ־TheAnglecy (יפו קריאייטיב עיצבו להם את עטיפת אלבום הבכורה ופיתחו את השפה הגרפית של ההרכב), מיקה שדה, מאיה בלזיצמן ומתן אפרת, Sun Tailor, Kids Fly, לירון עמרם, דניאל ספיר, מיה יוהנה וצליל דנין (Tzlil).

אחד הסרטונים שכבר עלו לבלוג מציג סשן בלוז בהשתתפות אחד האורחים המעניינים שזכה הבית לארח: ג'רון "בליינד בוי" פקסטון, מוזיקאי בלוז בן 25 מארצות הברית שהופיע בישראל לפני כחצי שנה ונראה כאילו יצא היישר מתמונת שחור־לבן של מועדון בלוז מעושן בניו אורלינס. פקסטון התארח ביפו קריאייטיב, ובתום סיבוב ההופעות ארגנו בבית סעודה עם מוזיקאים מקהילת הבלוז והפולק הישראלית שנמשכה ללילה של ניגונים בלתי פוסקים. בין היתר ניגנו איתו עוזי רמירז פיינרמן ושי צברי.

"הבלוז הביא המון שמחה באותו לילה", מספרת צליל. "כשהתארחו אצלנו שחקנים ובמאי קולנוע ממזרח אירופה האווירה הייתה כיפית ומגניבה באופן אחר לגמרי, כי הבית יכול להכיל בתוכו כל כך הרבה אמנות שונה".

"לצד רגעים ספונטניים מתוך האירועים שלנו, Roomservice יציג בהמשך גם ראיונות עומק עם אמנים ועבודות שייווצרו במיוחד עבור הבלוג", מספר אמנון ומבטיח לחשוף גם תהליכים וסקיצות ולא רק תוצרים גמורים. "הבלוג יצר מוטיבציה לאמנים להתנסות בחיבורים שיובילו לכיוונים מעניינים ולפרויקטים חדשים".

אתר יפו קריאייטיב

• אמנות
• צליל דנין
• האם אתם "יאקים" תל אביבים?
• לייבל
• בוטיק
• קידס פליי
• יפו
• תל אביב
• עירוני
• מוזיקה