יש איזה תדמית שנשארה למקסיקנה, וכנראה בצדק מסוים, שמדובר במקום קצת מיושן. המסעדה הפכה לרשת, חומרי הגלם מופקים בכמויות נרחבות, המתחרות שינו את הסטנדרט בתחום האוכל המקסיקני – הכל נכון, למעט דבר אחד: התפיסה שמקסיקנה איבדו את זה. שמעו, בדקנו את הנושא, ולמרות שאין ספק שהיו לה לאורך הזמן גם כמה שנים חלשות, המסעדה המקסיקנית הותיקה (מאז 2006) חזרה לעצמה במלוא הדרה הטראשי.

>>איסקנדר דאון: המנה הכי טובה בתל אביב תאלץ לוותר על התואר

מי שכבר הספיק לשכוח מה מקסיקנה מביאים לשולחן הצבעוני, אז הטקס-מקס של המקום שואב השראה גם מהאוכל המקסיקני הקלאסי, גם מהגרסה האמריקאית, ולא מעט ממה שישראלים אוהבים. כלומר, מנות גדולות במיוחד. הבוריטו שמנמן, הקסדייה דחוסה והנאצ'וס עמוסים בתוספות. מקסיקנה גם התאמצה להביא מגוון די רחב של מנות מהמטבח הנ"ל לישראל, כולל מנות שקשה יותר למצוא כאן כמו טקיטוס, פהיטס, צ'ימיצ'נגה ועוד שמות ששמעתם רק מסיטקומים אמריקאים.

• מה מזמינים היום
• מקסיקו
• בוריטו
• משלוח

קשה שלא לאהוב אוכל מגולגל. לאפה, טורטיה, מגולגלוואח – כולם תענוגות נדירים. אולי אין לנו שום אסמכתא לזה, אבל כנראה שלכל עם ברחבי העולם יש גרסה משלו לאוכל מגולגל. הרי זו הדרך הכי נוחה לאכול, לא צריך צלחת, לא רוצים סכו"ם, כל מה שדרוש זה רק את כף ידכם ומספיק אמביציה לפתוח אריזה. כן, כמו במתנת יום הולדת. ואין הרבה מתנות שאהובות עלינו כמו הבוריטו של טאקרייה.

הסיבה שאנחנו אוהבים את טאקרייה היא לא רק כי הם שינו את איך שמשלוחים מקסיקנים מגיעים בעיר, ולא רק בזכות חומרי גלם מצוינים ומעטפת מושלמת לבוריטו – אלא גם כי הם הצליחו להביא טוויסט על אוכל מקסיקני מבלי לאבד את הכח שבפשטות שלו. והבוריטו שלהם מייצג את זה באופן מושלם, עם מנה מאוד פשוטה אך מפנקת (גם אם, וזה לתחושתנו בלבד, הוא קצת קטן לאורך השנים), ובעיקר טעימה באופן לא פרופורציונלי לאריזה הפשוטה. והכי חשוב, אל תשכחו להזמין את הנאצ'וס הנהדרים שלהם, שאמנם דורשים טוסטר-אובן לחימום, אבל מרגישים נפלא כמו במסעדה.

מנה מומלצת?האמת היא שזה לגמרי עניין של טעם, כי רוב מילויי הבוריטו של טאקרייה מצויינים, אבל עבורנו לפחות תמיד מנצח הקלאסי – בוריטו ביסטייק (49 ש"ח), הבנוי על בסיס רצועות שייטל עסיסיות על הפלנצ'ה.
יש אופציה לטבעונים? איך לא? מי שחשק נפשו בבוריטו חסר נזק לבעלי חיים יוכל להזמין בוריטו טבעוני (46 ש"ח), אבל אנחנו חייבים להודות שעל פניו, זה נראה פשוט כמו בוריטו בלי מנה עיקרית – לכן נמליץ על הבוריטו סייטן טבעוני (49 ש"ח), שכן כולל רצועות סייטן במרינדת טקילה וליים.
איך מזמינים?בוולט
ואם לא בא לי?אז לא בא לכם. יש מלא אופציות אחרות בעיר, נגידהכריך המופרע של רחל, או כל אחד מפרטי הרשימה האהובה עלינו,משלוחים בתל אביבשבאמת יעיפו לכם את הראש. רואים? אין מה לחשוש, אנחנו כאן לעזור.

• מה מזמינים היום
• אוכלים שותים
• משלוח
• טאקו
• בוריטו
• טאקרייה

בתור צייד אוכל מיומן, אחד מהמקורות שלי למצוא ספוטים חדשים לטעום הוא בקטגוריית המקומות החדשים בוולט. כן כן, אבותיי הציידים-לקטים בוודאי גאים בי. אל תשפטו, אני בקטע של להשיג אוכל טוב בכל מקום שאני יכול למצוא אותו. בשבועות האחרונים שמתי את עיני הרעבה על מסעדה מקסיקנית חדשה בעלת השם הטיפה גנרי "ניו מקסיקו". לא משהו מיוחד, נאצ'וס, בוריטו, קאסדייה. הבייסיק. מצד שני, הבייסיק זה בול מה שאני מחפש כשאני רוצה מקסיקני – משום מה אוכל הרחוב המקסיקני הפך בארץ לחומר שממנו עשויים ארוחות גדולות א-לה מקסיקנה, או מטבח מסוגנן כמולה מעלה. רק מעטים (אני מדבר עליכם, טאקרייה) השכילו להישען על סגנון האוכל היומיומי יותר של המדינה ממרכז אמריקה.

לכן בכל פעם שאני מגיע למקסיקנית חדשה – וזה לא קורה הרבה, כאמור – אני מחפש דווקא את הפשוט והטוב. לפעמים זהפשוט ויקר, לפעמים אני מגלהמציאה אמתית, אבל המרדף אחר הבוריטו המושלם לעולם לא נגמר. לכן חיכיתי להגיע ל"ניו מקסיקו", אבל כשנחתתי בכתובת שהיתה רשימה בוולט (אhדלסון 4, לא שזה חשוב) הופתעתי לגלות… כלום. פשוט כלום. שביל גישה אחורי לבניין מקשיש באזור שגוסס בקיפאון של עבודות הרכבת. חשבתי שאולי טעיתי בניווט, הסתובבתי באזור כדי למצוא כל רמז לצבעוניות המקסיקנית, אולי איזה שלד מאויר, פירורי נאצ'וס מפוזרים, צנצנות חלפיניו ריקות. כלום. ואז שמתי לב לדבר אחד, דף מודפס על קיר בבניין שליד עם המילים: "שליחים של WOLT שימו לב. אופנוע שיכנס לשביל יקבל דוח לבית. המקום מצולם 24/7. הנהלת הבניין".

רק אחר שקלטתי את הדף, ראיתי מתחתיו מדבקה עם הלוגו של וולט, ומתחתיו דף נוסף, עליו כתובה פקודה לאנשי הוולט: "שליחים יקרים, מכאן בבקשה! למסעדת JARA". אוקי, זו לא המסעדה שחיפשתי, אבל זו התחלה. לא הכרתי את ג'ארה, אבל בדיקה קטנה בוולט מצאה לי מקום שמגיש טורטיות בסגנון ים תיכוני, ומתואר כמטבח משלוחים (או בשם המפחיד יותר, מטבח רפאים). הו, הפלונטר מתחיל להיפרם. חזרתי לעמוד של "ניו מקסיקו", שאמנם לא מסומן כמטבח משלוחים, אבל כן פתר לי את הכל עם ארבעה שורות: "מקסיקנית חדשה מבית ג'ערה". טוב, לפחות למדתי משהו, שמח שהסיבוב הזה לא היה לשווא.

הזמנתי משלוח. אפילו לא טרחתי לנסות להעמיק במורד השביל למטבח של ג'ערה – מסעדה שכאמור לא באמת קיימת, למעט המטבח – כדי לאסוף בעצמי. יאללה נו, שהשליח יזהר מהדוח לבית. הספקתי להקדים אותו ברבע שעה, וסוף סוף פתחתי את האוכל. בפני התגלה משלוח פשוט להפליא: שלושה בוריטו'ס, קסדייה אחת ונאצ'וס עם תוספות וגבינה שצריך להמיס ל-3 דקות בתנור, לצד כמה חתיכות חלפיניו, שני סוגי סלסה ושמנת חמוצה. מכיוון שבוריטו הוא המנה העיקרית, והנאצ'וס נזרקו לתנור, התחלתי ממנת הקסדייה ברבקואה (47 ש"ח) – גבינה, אסאדו מפורק עם רוטב צ'יפוטלה, פרוסות חלפיניו וסלסה. פייר, זה לא היה נראה טוב. הטורטייה נסגרה באופן שלא מתאים לקסדייה – מגולגלת כמו בוריטו מעוך, מוכתמת בשמן ולא הכי מפתה. אבל אז לקחתי ביס.

הטעם של הקסדייה היה היפוך מושלם לנראות שלה, וכך גם הרכב המנה. לרוב אני רגיל לקסדיה דקיקה עם כמות בשר חביבה במקרה הטוב, וסמלית במקרה הרע. לא זה היה המקרה – כמות הבשר של הקסדייה הזו חוצה את זו של רוב הבוריטו והקסדיות שבעיר, וכנראה גם מהמנה שאמא שלכם נותנת בשישי. זה היה ביס עסיסי לאללה, מעקצץ ברוטב צ'יפוטלה ומרוח בשפע של גבינה. אם הייתי יודע הייתי מזמין מראש עוד, איזה תענוג. ולפתע התמלאתי אופטימיות בנוגע להמשך המשלוח, כי מעבר לכמות המרשימה, זה גם היה טעים. למעשה, זה היה פשוט מאוד וטעים ממש – בדיוק מה שאני מחפש באוכל רחוב מקסיקני.

המשכתי עם הבוריטו, שאמנם המשיך את המגמה החיובית, אבל כן איזן לי את הציפיות בכל הנוגע לכמויות. הבוריטו היה מגולגל באופן מושלם (זה נשמע מובן מאליו, אבל זה ממש לא), אבל הביס גילה שאני לא יכול לצפות לאותה כמות בשר בו. וחבל, כי הבשר היה כל כך טעים. זה לא ששאר הרכיבים – אורז ירוק, שעועית, פיקו דה גאיו, סלסה רוחו, חסה ושמנת חמוצה – לא טעימים. הם היו בדיוק מה שצריך מאוכל כזה: טריים, עשויים היטב, ובמידה מאוזנת (אולי עם קצת יתרון לשעועית). אבל הבשר – וזה היה נכון לשלושת סוגי הבשר שהזמנתי – לא היה נוכח באותה הדומיננטיות של הקסדייה. במילוי הברבקואה (אסאדו מפורק מהעצם בבישול ארוך עם צ'יפוטלה) כבר התאהבתי בקסדייה, אבל גם הצ'ילי קון קרנה (תבשיל בשר טחון עם עגבניות) היה טעים באופן מרשים, והשתבץ בבוריטו כמו חלום. מנת הקרניטס פויו (עוף מפורק במרינדת עגבניות) היתה פחות מרשימה, בעיקר כי העוף נבלע בתוספות – אבל כשמצאתי אותו, הוא היה רך וטעים.

אז כן, חבל לי שלא היה יותר בשר בכל בוריטו, אבל בהתחשב במחיר הבוריטו (45-6 ש"ח), מדובר במנה די משתלמת, בצד הזול של הבוריטו. לצד הקאסדייה הכי שווה בעיר, זה בהחלט מציאה מעניינת מאוד. הנאצ'וס, אם כן, חתם את ההחלטה – אמנם טעו במנה והביאו לי נאצ'וס עם ברבקואה במקום צ'ילי קון קרנה, אבל למי לעזאזל אכפת עם בשר כזה? הם קוראים לזה Chilaquiles, אבל זה נאצ'וס מקמח תירס עם הבשר (49 ש"ח) וגבינה ושמנת וסלסות. אז הסלסות לא היו כאלה מרשימות (קחו את הסלסה ורדה, היא החריפה באמת), אבל המכלול היה טעים, הגבינה היתה מושלמת, הנאצ'וס עצמם פריכים בדיוק במידה ואלוהים אדירים, איזה כיף של בשר (שגם כאן הגיע בכמות נאה).

• אוכל רחוב
• משלוח
• אוכל מקסיקני
• בוריטו
• נאצ'וס

"המקסיקנית הכי טובה שאכלתי בה בשנים האחרונות בעיר", כתב לי השבוע בהודעה חברי הותיק נמרוד דוויק. "פתחו לפני חודש". אני חושב שזו הדרך האהובה עלי לקבל המלצות לאוכל – מינימליזם מתוק, כמעט בפקודה, שם, כתובת ויאללה סע. לפעמים זה יכול לשלוח אותי לטרוף אפילו מהר יותר מנאום חוצב להבות על איכויות חומרי גלם ואלכימיה קולינרית. עזבו אותי מבולשיט של תיאורי המנות המופרכים ותמונות אינסטגרמיות. אכלתם? אהבתם? ספרו לחבריכם.

המסעדה המדוברת, בכל אופן, נקראת "לה קטרינה", או פשוט "Catrina", והם באמת פתחו לפני חודש. אני יודע את זה כי שלט המסעדה פשוט מודבק על גבי שלט המסעדה הקודמת שאיכלסה את המבנה הקטן והמוזר שעל נחלת יצחק, לא רחוק מעזריאלי. מבפנים, המקום מצועצע כמו מסעדת פועלים מקסיקנית, עמוס בפיצ'יפקס מאפיינים, פוסטרי ניילון של מריאצ'יז, כובעי סומבררו מקשטים את הנורות עם האור הצהבהב, דפים עם תמונות של המנות מודבקים בסלוטייפ על המראות ודגל מקסיקו ענקי תלוי מעל עמדת המטבח. הכל קצת רופף, ודווקא חוסר ההידוק הזה גרם לי להרגיש שהגעתי למקום הנכון.

https://www.instagram.com/p/Cce_PBBNiEf/

האוכל המקסיקני הפך לטרנד דיי מעניין בתל אביב בשנים האחרונות – טאקריות נפתחות על ימין ועל שמאל, הבוריטואים מתמלאים במגוון רחב של וריאציות וכל טאקו רוצה להיות טאקו שף. זה באמת נפלא, כי האוכל המקסיקני הוא פלטת צבעים וטעמים זוהרת שאמורה להתאים בול לחיך הישראלי, ועדיין, משהו לא מסתדר במאה אחוז. זה לא שאני נגד הספוטים המקסיקנים של העיר (ד"ש ונשיקה לטאקרייה) כמו שהתחושה היא לרוב שאנחנו מקבלים גרסה מתורגמת למקור. הטאקו משודרג, הבוריטו מפונפן והמחיר עולה בהתאם. דווקא העיצוב המצועצע של קטרינה, שהזכיר לי יותר מהכל עיצוב של מסעדות אריתראיות ליד המרכזית (ואני נשבע לכם שזה לא עלבון), היה מה שרמז לי על ההמשך. אוקי, וגם ההודעה מדוויק.

>>בשבוע שעבר השווינו בין צמד כריכי עוף רוטיסרי בשוק הכרמל

בעודי מביט בתפריטים המנוילנים, שכללו תמונות של כמה מנות ופונטים של וורד ארט, משהו הרגיש לי מוכר. "כמה זמן אתם קיימים?", שאלתי את המוכר האדיב. הבחור המבוגר במטבח, שבבירור היה המנהל/בעלים/הרוח של המקום, התפרץ ואמר "חודש, אבל עם 5 שנים ניסיון בשוק הכרמל". ואז נפל לי האסימון. "קטרינה" היא לא בדיוק מסעדה חדשה, אלא גלגול חדש ובתקוה קבוע של "ויוה מקסיקו" ממרכז השוק. רצה הגורל ומעולם לא הספקתי לאכול בדוכן, אולי כי עדיין מוזר לי לדפוק בוריטו סביב כל הבוריקה, אבל כאן, במסעדה המצועצעת, זה כבר הרגיש נכון. הגיע הזמן באמת.

התחלתי, כיאה למסעדה מקסיקנית, עם הנאצ'וס (39 ש"ח) עם תוספת בקר על הפנצ'ה (10 ש"ח) והסלסלה השמנמנה שהוגשה בפני בהחלט הצדיקה את המחיר – חתיכות נאות ופריכות להפליא של טורטייה צ'יפס מתירס שהוגשו עם ערימת התוספות המתבקשות: סלט עגבניות, פריחולס, גוואקמולה, שמנת חמוצה, גבינה מגודרת וכמובן הבשר, כולם בכמויות מרשימות. אם ברוב המקומות אני מקבל ערימה גדולה של נאצ'וס עם תוספות שבקושי מספיקות לטבילה, פה הייתי צריך לקטוף שאריות גבינה ובשק מתחתית הסלסלה בסיום מרוב עומס. חומרי הגלם עצמם לא היו מהמשובחים שטעמתי, אבל טריים לחלוטין, פשוטים להפליא ומסונכרנים אחד עם השני לשלמות. בלי תיבול מיותר, בלי רטבים לא קשורים. פשוט ונהדר.

>>מתחם DNA TLV: לא יאומן, יש אוכל טוב ואווירה טובה בעזריאלי

את אותו התיאור אני יכול לתת גם לגרינגאס (טורטיית חיטה ממולאת בגבינה מותכת, הידועה גם בתור קאסדיה. 33 ש"ח) שהגיעו ב-4 חצאים מקופלים עם תוספת ברבקואה (9 ש"ח), גוואקמולי וסלט עגבניות טרי. איזון הכמות היה כמעט מופלא – המנה גדולה מהמחיר, אבל לא גדולה סתם, הגבינה והבשר מאוזנים אחד עם השני והביס פשוט ונהדר. כן, בדיוק כמו הנאצ'וס. הבוריטו, שהוזמן גם הוא במילוי ברבקואה, היה כבר הפתעה גדולה, ובגדולה אני מתכוון לכך שסוף סוף יש בוריטו ענק במחיר הגיוני. 45 ש"ח בלבד ואתם מקבלים ארוחה מגולגלת בטורטיה נהדרת שאשכרה תמלא אתכם. אם תזמינו גם את הנאצ'וס לחלוקה עם עוד אדם, מדובר כבר בסכנת התפוצצות.

עד כה כל המנות נבנו פחות או יותר על בסיס אותם מצרכי בסיס טובים – בשר הברבקואה המפורק והעסיסי, רצועות בקר דקיקות על הפנצ'ה שניכנות בטעם חזק ומצוין ומגוון ירקות וטורטיות טריות בתיבול עדין. גם הרטבים שישבו על השולחן – רוטב על בסיס חלפיניו ורוטב על בסיס צ'יפוטלה – היו שניהם מרעננים (אם כי חריפים ממש בעדינות). לכן הטאקו היו הפתעה, מכיוון ששם המקוריות שיחה תפקיד מעניין. ראשית, כי בניגוד להרבה מקומות, אפשר לעשות פה מיקס אנד מאצ' עם הטאקוס (49 ש"ח עבור 3, 59 ש"ח עבור 4). שנית, כי מגון הטעמים פתאום התרחב.

נכון, יחסית לטאקו (ויחסית למחיר של שאר המנות) מדובר בקצת יותר מהרצוי, אבל מדובר בטאקוס בעלי נפח לא מבוטל, כאלה שיכולים להשביע אחרי שלוש בלבד, וזה לא מובן מאליו. כאן גם היו דברים מעניינים יותר, למשל העוף מולה, שכוסה ברוטב נדיב וקצת מתקתק על בסיס צ'ילי, תבלינים, אגוזים וקקאו. אני לא יודע אם זו הארוחה המקסיקנית הכי טובה שאכלתי בעיר (סורי דוויק), אבל היא בהחלט הכי משתלמת וללא ספק אחת המהנות שחוויתי. אוכל מקסיקני פשוט ונהדר. בחיי שעם כל השפע המקסיקני שכאן, היה חסר כזה בעיר.

לה קטרינה, נחלת יצחק 4, א'-ו' 11:00-20:00

• אוכל מקסיקני
• אוכל רחוב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 895 // התיירים באים
• נחלת יצחק
• טאקוס
• בוריטו
• נאצ'וס

כולם שולחים שלוחות. רק שבוע שעבר כתבתי על "גוסט קיצ'ן", מטבח הרפאים של NG, וכבר צצה עוד רוח רפאים קולינרית ממטבח מוכר אחר. הפעם היוקרה של מסעדת הבשר התחלפה במסורת של אחד מבתי הקפה היותר מפורסמים של העיר, מקום שכל תל אביבי – גם אם לא בהכרח יודה בזה – היה בו לפחות פעם אחת במהלך לילה מיואש. אז המקום כבר לא פתוח 24/7 כבעבר, ותל אביב התכבדה בהרבה יותר בתי קפה על גבול המסעדה בעשורים האחרונים, אבל גם עם שחיקת מעמדו המיתולוגי של הסטריטס, עדיין מדובר באחד משחקנים המשמעותיים בתחום, שפותח מטבח רפאים משלו.

עם זאת, הבחירה בסוג המטבח היא בהחלט הפתעה. נכון שתמיד רציתם להזמין בוריטו מהסטריטס? אה, לא? נו טוב, הנה הוא כאן בכל מקרה, והוא מוזהב. "גולדן בוריטו", שאולי כבר ראיתם בוולט במהלך ההשקה השקטה שלו, הוא המותג החדש שיוצא מהמטבח של הסטריטס. זה לא דימוי, הוא באמת יוצא מהמטבח של הסטריטס, כפי שיכול לראות כל מי שמגיע בעצמו להזמין בוריטו – שם יפגוש שלושה שולחנות פיקניק בצבע טורקיז שניצבים מול קיר מאויר שמציג מוניומנטים מרחבי העולם, גם הוא בטורקיז. למה בעצם מרחבי העולם ולא רק מקסיקו? בעוד רגע נגיע לזה.

לפני כן צריך להגיע להזמנה, שכמו במקומות רבים בשנה האחרונה מתבצעת באמצעות מסך מגע וללא כל קשר עם בן אנוש. נגעתי במסך, הזמנתי, התיישבתי בשולחן פיקניק ובהיתי בשלט שהצביע לעבר חלון שפונה למטבח הסטריטס עם הכיתוב "בוריטו אוספים מהבר". אחרי רבע שעה נצעק מחלון הבר שמי, ואספתי מגש עליו הונח בוריטו קלאסי (עם אורז, פריחולס, חסה, סלט עגבניות פיקנטי, לצד סלסה ורדה וצ'יפוטלה דבש. 52 ש"ח) לצד 4 כדורי צ'יפוטלה גבינות (כדורים מטוגנים ממולאים בצ'דר, מוצרלה ופטה עם נגיעות צ'יפוטלה, גם הם מוגשים לצד הסלסות הנ"ל. 28 ש"ח).

האמת היא שהפתיחה הזו לא היתה מבטיחה. אני לא יודע במה כדורי הגבינות טוגנו, אבל הם היו נטולי קראנץ, המילוי העיסתי הרגיש יותר כמו מילוי של בורקס גבינות מאשר תערובת גבינות אמתית ובנגיעות צ'יפוטלה אני מניח שהם מתכוונים לכך שהכדורים האלה גיגלו פעם איך נראה צ'יפוטלה. הרטבים שהוגשו לצידם דווקא היו נחמדים ובאמת עשו מה שרוטב טוב אמור לעשות, וזה להוסיף קיק קטן של טעם – במיוחד הסלסה ורדה החמצמצה. הם עשו כך גם לבוריטו עצמו, שהיה בגודל סביר ועם ירקות טריים, אך אכזב דווקא בתחום מרכזי יותר.

בזמן שתעמדו מול מסך המגע, ישנם שתי בחירות קלות שתצטרכו לעשות: האחת נוגעת לסוג הבוריטו, השניה נוגעת לאיזה מילוי יכנס לתוכו. בואו נתחיל מהחלק השני – מתוך האופציות (תבשיל בקר, תבשיל עוף, קריספי צ'יקן, רידיפיין מיט ושרימפס, בתוספת 5 ש"ח) הזמנתי את שלושת הבסיסיות. עם הבוריטו הקלאסי לקחתי את תבשיל העוף, אבל במקום זה קיבלתי עיסה בהירה שהזכירה יותר תבשיל טונה. הטעם שלה לא רע, וגם לא טוב במיוחד, אלא פשוט טעם של עוף, אבל בנגיסה בבוריטו חסרה ההתנגדות הקלה של מילוי אמיתי, ולמען האמת כמות הנוזלים שהמנה הגירה על המגש לא הצדיקו את ההבטחה לעסיסיות יוצאת דופן. זה היה בוריטו מיד-ריינג' חביב, אבל לא מעבר.

את החצי השני של הארוחה הזמנתי בטייקאווי, שהפעם לקח 25 דקות לצאת, והורכב מהצד הבינלאומי של הבוריטו – מנות שהורכבו בהשראת מטבחים שונים מרחבי העולם, חלקם עם מסורות בוריטאיות משל עצמן וחלקן לא. בואו נתחיל עם הבוריטו הקוראני (אורז מטובל, קימצ'י, סלט כרוב אסייתי, חסה עם רוטב ברביקיו קוראני ומיונז צ'יפוטלה. 54 ש"ח) במילוי תבשיל בקר, שאני לא באמת מבין איך אפשר לקרוא לו תבשיל. זה היה בקר טחון, שזה אמנם טוב יותר מהעיסה של העוף, אבל לא התבשל כאן דבר. שאר המנה היתה נחמדה (למרות שאני בספק אם נסכים על מה נחשב בתור קימצ'י) ורוטב הברביקיו הקוראני הטעים בהחלט שדרג אותה.

רק הבוריטו השלישי הצליח להגשים את ההבטחות למשהו מוזהב – הקליפורניה (עם צ'יפס, כן כן, וגם כרוב לבן סגול, גבינת צ'דר לצד מיונז צ'יפוטלה ורוטב חלפיניו ליים טעים. זה היה סוף סוף בוריטו שהצליח להצדיק את טעמו, והעובדה שלקחתי אותו במילוי הקריספי צ'יקן בהחלט עזרה. הפעם, עם מילוי לא טחון שאשכרה מייצר התנגדות לביס, זה הרגיש פחות כמו עיסה ארוזה היטב בטורטיה, ויותר כמו בוריטו עם קצת בשר בתוכו. גם הגולדן נאצ'וס (מטורטיות תירס, פלנטין ויוקה. 28 ש"ח) היו טעימים, ויצא שסיימתי בטון טוב יחסית. ובכל זאת, אני חושב שצבע עיסת העוף עוד ירדוף אותי בחלומות הלילה. חבל שהסטריטס לא פתוח באמצע הלילה כדי שאבוא להרגע על איזה כוס שוקו או משהו.

• אוכלים שותים
• אוכל רחוב
• הסטריטס
• אוכל מקסיקני
• בוריטו
• משלוח בוריטו