שלומית ארנון בר-לב היא מחזאית, במאית ושחקנית. ירושלמית במקור, תל אביבית בהווה ולרגע מסוים בניינטיז, אפילו היתה מנחה בערוץ הילדים. בימים אלו רצות ברחבי הארץ מספר הצגות שהיתה שותפה ביצירתן: "מלכת היופי של ירושלים" בבית ליסין שכתבה עם ליאת פישמן לני, "מיתה טובה" בתיאטרון החאן ו-"להוריד את הכלב" בתיאטרון גבעתיים, שאת שתיהן כתבה עם בן זוגה, השחקן, בימאי ומחזאייואב בר לב.

1. בית קנדינוף

מסעדה נהדרת ביפו. המבנה שבנוי כאילו בתוך סמטה צרה המחברת בין בניינים מזכיר לי את המבנים בירושלים, העיר בה נולדתי. האבן החשופה, המחוספסת, שאפשר ממש להרגיש את ההיסטוריה שלה. חוץ מזה שהאוכל שם תמיד מצוין והשירות לבבי ומכניס אורחים, יש שם גם תערוכות מתחלפות ותמיד מעניין להסתכל שם מסביב.
הצורפים 14, יפו

2. גן קריית ספר

פינה ירוקה קטנה בלב העיר. כשהבנות שלי היו קטנות, לא היו באזור גינות נעימות לשבת בהן ולשחק. הייתי צריכה להרחיק עד גן מאיר כדי לראות קצת ירוק. רק אחרי מאבק עיקש של דיירי השכונה קמה לה הגינה הקטנה והיפה הזאת באמצע כל האפור, וזה גורם לי לפעמים להצטער שאין לי כבר ילדים קטנים. אבל חוץ מזה אני הכי אוהבת שהילדות גדלו, ואפשר לצאת איתן לשתות ולבלות בכל פינה בעיר. לגינה גם שמור מקום בליבי כי שם כתבנו, בן זוגי יואב בר לב ואני, את המחזה "להוריד את הכלב". מאחר ואין לנו כלב, והמחזה הוא על זוג שנפגש בגינת כלבים, הגינה הזאת היוותה לנו השראה. ההצגה רצה כבר מעל שנתיים, אנחנו משחקים בה יחד ונהנים מכל רגע.

3. שבילי האופניים

מאחר ואני לא נוהגת ולא אוהבת ללכת ברגל, ואני גם חצי הולנדית (אמא שלי ילידת הולנד, ניצולת שואה, אבל זה כבר סיפור למדור אחר) כלי הרכב שלי, הרגליים שלי, המשרד שלי ומכון הכושר שלי – הם האופניים. אני רוכבת בכל מזג אוויר, לא משנה אם חם או יורד גשם, אני תמיד רוכבת. ושבילי האופניים שנסללו בכל מקום בעיר הם החמצן שלי. מאז שפתחו את פארק המסילה הדרך ליפו התקצרה ברבע שעה, והיא קלילה ונעימה, והדרך לעזריאלי או לרכבת סבידור פתוחה ונוחה מתמיד. וככה אני רוכבת ושורקת שורקת, ורוכבת בכל העיר.

4. רחוב הקליר

אמנם אני כמעט ולא מגיעה לשם או עוברת דרכו, אבל כשהייתי קטנה סבתא שלי הייתה גרה שם, ברחוב הקליר 16, עם אחותה הרווקה. סבתא שלי הייתה גרושה ושתיהן גרו בדירה קטנה בקומה השנייה, ממש ליד גן החיות שהיה בקצה הרחוב. אהבתי לבוא אליהן עם אחותי בכל קיץ, ללכת לים, לאכול גלידה ולהיכנס לגן החיות. בלילה היינו שומעות את הקולות של החיות, וזה היה מפחיד ומלהיב גם יחד. כשחזרנו לירושלים, באוטו של דוד שלי, סבתא שלי הייתי רודפת אחרינו עם סוודרים, כי היה לו מזגן באוטו והיא פחדה שנתקרר.

5. מרכז ביכורי העתים

בזמן המלחמה עם איראן זה היה המקלט שלנו. אנחנו גרים בבית שאין בו לא ממד, ולא מקלט, ובכל הרחוב אין מרחב מוגן קרוב. ביום הראשון של המלחמה רצנו בכל השכונה מחפשים מקום בטוח, ובמקרה הגענו לביכור העיתים. שם, עמוק מתחת לאדמה, מצאנו את המקום הבטוח שלנו. העירייה פתחה את המקום ואפשרה לכל דיירי השכונה לשהות שם במשך כל המלחמה. המנהלים של המקום, לור יובל ורות, היו משענת ונתנו מענה בלב פתוח, וגרמו לנו להרגיש בבית ובטוחים. ישנו שם במשך כל 12 הימים, חוויה לא קלה, אבל גם מאד מחבקת ומרגיעה, ועל זה מגיע לעירייה תודה גדולה.
לינקולן 16, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

לרכב באופניים לאורך אבן גבירול. הכל חפור, רעש אבק ושבילי אופניים לא מסודרים. עוברים דרך תחנות אוטובוס, מפחיד לדרוס או להידרס.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"בדרך הביתה" – מופע בהובלת חיה גלבוע בפסטיבל ישראל. מעין שיעור תלמוד פתוח, בהנחייתה של חיה גלבוע שהיא מומחית בתלמוד, ובהשתתפותם של שורדי ושורדות השביעי באוקטובר. מה המשמעות של לחזור הביתה, מה המשמעות של המילה בית. בכלל, בזמן האחרון אני שואלת את עצמי האם בית זה מקום שנשארים בו בכל תנאי, או שיש איזה סף שאחריו אי אפשר יותר ומוכרחים לעזוב. האם אדע לזהות מתי יגיע הסף הזה? תל אביב היא סיבה מאד טובה להישאר. ירושלים מסמלת בשבילי את הבית שהשתנה לבלי הכר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"אזהרת טריגר" בקאמרי בבימויה של דנה דבורין, כתבה קרן כהן. גם בה משתתפים בה שורדי ושורדות הנובה. יצירה מטלטת ואמיצה שנותנת תקווה לריפוי ושינוי. עכשיו דנה מובילה את פרוייקט "המגדלור – אורות באפלה" שאני שותפה לו, ובמסגרתו עתידה לעלות תערוכת אומנות עם שורדי ושורדות הנובה. העבודה על הפרוייקט נותנת לי כוח ואמונה באדם וביכולתו להחלים ולהירפא.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל ארגון שתומך בהחזרת החטופים ובסיום המלחמה הארורה הזאת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אביעד הר ציון, המורה שלי ליוגה והבעלים של הסטודיו "אביעד יוגה" (אלנבי 75, תל אביב). הוא הקים מקום רגוע ומלא בהשראה בלב תל אביב, סטודיו שמהווה מקום מפלט מכל הרעש וההמולה שבחוץ.

מה יהיה?
אם לא נקום לא יהיה. העתיד בידיים שלנו ואסור לנו להפסיק לפעול לשינוי.

• העיר שלי
• תיאטרון
• בית ליסין
• בית קנדינוף

החל משעות הבוקר מציף את תל אביב צונאמי של הודעות סגירת עסקים היום, החל משעות אחר הצהריים, בסולידריות עם משפחות החטופים ומתוך כוונה לאפשר לעובדיהם להצטרף להפגנת הזעם ההמונית שמתוכננת הערב (1.9, 19:00) בשער בגין. אל מאות המסעדות, הברים, בתי הקפה והחנויות שכבר הודיעו על סגירתם, מצטרפים בשעות האחרונות גם מוסדות התרבות של תל אביב, שמבטלים בזה אחר זה את כל האירועים המתוכננים לשעות הערב.

>> תל אביב נסגרת: מאות מסעדות הודיעו על סגירתן למען מחאת החטופים
>> עוצרים את המדינה: כל הפרטים על אירועי המחאה הערב בתל אביב

עד כה התבשרנו על סגירתם של קולנוע לב, סינמטק תל אביב, תיאטרון הבימה, תיאטרון הקאמרי, תיאטרון בית ליסין, קולנוע יפו, מקדש ההופעות הבארבי ומתחם התרבות האלטרנטיבית של התדר, ואליהם צפויים להצטרף גם יתר מוסדות התרבות הבולטים בעיר. לפחות בחלקם, כמו תיאטרון גשר למשל, לא מתקיימים אירועים בימי ראשון, כך שהקורבן צפוי להיות קטן.

מהסינמטק, שיסגור את שעריו הערב ב-18:30 ועמד בשבוע שעבר במוקד סערה תל אביבית כשאירח את הרצאתו של אליהו יוסיאן, נמסר כי "התעוררנו גם הבוקר לחדשות קשות מנשוא. סינמטק תל אביב קורא לציבור להצטרף למחאת מטה החטופים, מחשיך את המסכים וקורא לכל הציבור שלא להישאר אדיש לנוכח אובדן החיים היום-יומי והפקרת החטופים למותם". רשת בתי קולנוע לב הודיעה אף היא בשעות הצהריים כי "הערב, מתוך הזדהות ותמיכה במשפחות החטופים ומאבקן, בתי הקולנו יסגרו החל מהשעה 17:00".

מתיאטרון הבימה נמסר כי "התיאטרון הלאומי הבימה ישבית הערב את פעילותו וכל ההצגות לא יתקיימו, לרבות ההצגה 'חתונה מאוחרת' שתוכננה להציג במוזיאון ארץ ישראל", ואליו הצטרף גם תיאטרון הקאמרי עם ההודעה ש""לאור גודל השעה, התיאטרון הקאמרי יסגור הערב את שעריו". גם תיאטרון בית ליסין ע"ש איבצ'ר הכריז כי "תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר סוגר הערב את שעריו, לאות הזדהות עם משפחות החטופים. ההצגות 'החופש של ג'קי' ו'בין קודש לחולון', שהיו מתוכננות להערב, מבוטלות".

גם מתיאטרון צוותא נמסר כי "בצל היממה הקשה שעוברת על כולנו, תיאטרון צוותא מבקש להביע סולידריות עם משפחות החטופים, ולפיכך המופעים שאמורים היו להתקיים הערב – 'הסוף' (צוותא 1) והמופע של גיא אדלר (צוותא 2) מבוטלים. בתקווה לימים טובים יותר, משפחת צוותא".

בנוסף הודיעו גם מוסדות התרבות האלטרנטיבית שאינם ממסדיים, כמו הבארבי, תדר וקולנוע יפו, על סגירתם הערב. מוזיאון תל אביב הודיע שיסגור את שעריו כבר ב-15:00 והזמין את הציבור להתייצב באותה שעה ברחבת המוזיאון עם משפחות החטופים להשמעת העבודה "יד ענוגה" של האמן משה גרשוני, המהווה נקודת ציון בהיסטוריה של המוזיאון ושל קהילת האמנות המקומית. היא הושמעה לראשונה במוזיאון במסגרת התערוכה "אמן-חברה-אמן" שאצרה שרה ברייטברג סמל ז"ל, אז שודרה הקלטה של גרשוני שר בקולו את השיר "יד ענוגה" מאת זלמן שניאור אחת לשעה מרמקול שהוצב על גג המוזיאון, כחלק ממיצב שהעמיד האמן האיקוני. השיר, שנכתב בשנות ה-30', הוא שיר אהבה המושר כשיר ערש ועולה בהיום כקריאה של שבר וקינה על המקום.

• ❤ תרבות
• שבעה באוקטובר
• כיכר החטופים
• מחדל נתניהו
• הבימה
• הקאמרי
• בית ליסין
• קולנוע לב
• סינמטק תל אביב

>> המחזאית והיוצרת עדנה מזי"א הלכה אתמול (10.12) לעולמה לאחר מאבק במחלת הסרטן. עם עלייתו המחודשת של המחזה האייקוני שלה "משחקים בחצר האחורית" לפני כשנתיים, התארחה מזי"א במדור הפופולרי "העיר שלי" ושיתפה אותנו במקומות האהובים עליה בעיר, בחירות קלאסיות בין כיכרות העיר, שדרות העיר, תיאטראות העיר ובתי קפה עם מילים חכמות שהדגימו בדיוק כמה היא אוהבת את תל אביב, ותל אביב אהבה אותה. כבר מתגעגעים.

1. קפה מסריק

אני שם מאז שנפתח עם הסנדוויץ׳ ביצה המהולל. אין שם בערך. זה טעים, איכותי ובלי קישוטים מיותרים. הפואטיקה של הענייניות. טלי ונועה, מנהלות מקום כמו שצריך. בלי זעקות התרגשות ובלי הסתחבקות ריקה. מתאים.
שדרות מסריק 12

2. כיכר דיזנגוף

צפיתי בו בכל גלגוליו. בילדות הוא היה שטוח כמו עכשיו אבל הוא היה מובן מאליו ולא היתה לנו שום רפלקסיה לגביו. בגלגול הנוכחי כבר הגעתי עם מודעות והתפעמות. אני גרה מאד קרוב וכך ליוויתי את ההקמה החדשה על בסיס יום-יומי. מבחינתי הייתי בצוות המקימים. הנכדה בת השנתיים שלי גרה בירושלים, ובכל פעם שאנחנו מתקרבות לכיכר והיא רואה את המזרקה, היא זועקת בהתלהבות ׳הנה תל אביב׳.

3. שדרות סמאטס

׳העבר הוא ארץ אחרת. אנשים מתנהגים שם באופן שונה׳, כתב מישהו. זה מה שאני מרגישה כשאני מגיעה לשדרות סמאטס, שכונת ילדותי. חזרה לשכונת הילדות תמיד הציתה מועקה אוטומטית. האֶרץ האחרת ההיא מתעוררת בלי שמתבקשת. השנים הקהו את הדרמה, ומה שנשאר זה יופייה האובייקטיבי של השדרה הקטנה שלנו.

4. הגרין רום של תיאטרון לפני תחילת ההצגות

בארץ ובחו"ל. אין הבדל. חשפניות יושבות עם קציני אס-אס שמשחקים שח עם חייזר יהודי. יש הכל. לקח שנים לאבסורד להפוך בשבילי למנהגו של עולם.

5. תולעת ספרים. חנות ובית קפה

מהחנות הקטנה בסֶנטר לבאזל, ומשם לכיכר רבין. אליענה, הייקית רבת הקסם, בנתה עם שותפתה פאני מוסד עירוני לתפארת מדינת תל אביב. בית מקדש חילוני לתולעי ספרים. ופלפל ממולא משובח לשאר בני אדם.
מלכי ישראל 9

• העיר שלי
• עדנה מזי"א
• המלצות של מקומיים
• בית ליסין
• מסריק
• כיכר דיזנגוף
• תולעת ספרים

1.פארק הירקון

ברחוב אוסישקין שעל פארק הירקון זה שמשתרך לאורך כל נחל הירקון הקמתי משפחה: בן זוג, שני ילדים וכלבה. אני אוהבת את הבית ואת השכונה. הירקון מכיר ושותף לכל רגע בחיים שלי הוא יודע עלי הכול. הוא מסלול ההליכה שלי של המשפחה של הכלבה, כל ימי ההולדת של הילדים שלנו נחגגו בו. הוא מקום מפגש עם חברים לפעמים עם שותפים לעבודה, אז הוא הופך לחדר חזרות. בתקופת הקורונה הוא תפקד פול טיים ככזה, על השולחנות ישבנו כתבנו ולמדנו טקסטים בעל-פה. הוא מקום ההתבודדות שלי, מקום שאני יכולה לקיים בו שיחות רוחב ועומק עם העצים שיודעים איזה דבר וחצי על החיים. כשאני לא לבד, אני מתיישבת על הספסלים מרביצה שיחות נפש עם חברים. הירקון לוקח אותי ברגל אל הים לאורך טיילת מקסימה. לפעמים עד החוף הצפוני של תל-ברוך עם עצירת אמצע במגדלור, בחורף כדי לשתות צ'אי חם ובקיץ אספרסו עם סודה ולימון. בשנים האחרונות תל אביב העיר האהובה שלי מתפתחת באינטנסיביות מטורפת, ופארק הירקון הוא החמצן, מרחב הנשימה והמפלט האולטימטיבי שלי.

2.תיאטרון בית-לסין

הפעם הראשונה שבה שיחקתי בתיאטרון בית-לסין הייתה במשכן הראשון שלו ברחוב וייצמן. ב-2019, אחרי שיפוץ רציני, נחנך ונפתח התיאטרון מחדש, מה שמאפשר חווית עבודה נוחה וטובה כל-כך. לקראת סוף הקורונה כשהתיאטרון התחיל להיפתח קצת, התחלתי בו חזרות על הקומדיה "ארבע אימהות", שרצה בהצלחה גם היום. תענוג לעבוד בו ולהגיע אליו. המיקום פרישמן דיזינגוף בואכה כיכר דיזינגוף, מה יותר מרכזי ותל-אביבי מזה. אין כמו לצאת מחזרה או הצגה שזה הזמן שבו מתעוררים אצלי צרכים חשקים וגם סידורים. הרדיוס הזה סביב התיאטרון הוא מענה מושלם. הרבה אדרנלין וסרוטונין. כיף.
פרישמן 44

3.פאב עמירם

את הפאב של עמירם שנמצא ברחוב התערוכה פינת אוסישקין הכרתי לפני המון שנים כשעוד לא גרתי בתל-אביב. זו הייתה כבר אז אהבה ממבט ראשון- מלגימה ראשונה. מאז שעמירם ואשתו ניהלו את הפאב המיתולוגי מים רבים זרמו בירקון. תל- אביב השתנתה לגמרי והתמלאה באינספור בארים. למרות ההיצע המטורף שמציעה תל-אביב זה הפאב הכי אהוב עלי. היום מנהלת אותו חגית. הוא קטן ואינטימי, פתוח משעות הצהריים האווירה בו נעימה האלכוהול משובח האוכל טעים והשירות מושלם. גם כשאני מגיעה ומתיישבת לבד על הבאר נעים לי. יש בו איזו תערובת אנושית מקסימה של אנשים מפעם והמון צעירים של היום.
התערוכה 8

4.ספריית בית-אריאלה

תל-אביב משופעת במרכזי תרבות משגעים, אבל, איכשהוא המקום שאני מגיעה אליו הכי הרבה בשנים האחרונות הוא ספריית בית-אריאלה ששופץ והורחב לעילא ולהילה. אני מחליפה בו ספרים יושבת קוראת כותבת בו. ההיצע מטורף: ספריית המבוגרים, האוסף של ספרי השירה העברית גם המתורגמת הוא פשוט עצום. הארכיון של התיאטרון מכיל אוצרות וכל-כך הרבה דברים מיוחדים, אם רק היה לי זמן מיותר הייתי מבלה בו הרבה יותר. חדרי הלימוד בו מעולים. פשוט תענוג!

5.גוגא – קפה ויין

אחד המקומות החמודים בתל-אביב נמצא ברחוב צייטלין 1 מול כיכר רבין. גוגא זה מקום שנכנס לך ישר ללב וגם מחמם אותו. יש בו קסם ואנרגיה ביתית משפחתית כזו, אתה יכול לשבת שם שעות ולא להרגיש את הזמן שטס. העיצוב יפה והיחס כל-כך אישי. האמא והבת שמנהלות את המקום מפנקות ביינות ממש טובים, האוכל מוקפד טרי וטעים. מנת הסלט הקצוץ המושלם קבועה אצלי בתפריט. הטוסטים שנעשים במכשיר של וופל ממש טעימים. המלצרים חמודים בכלל, כולם שם כל-כך נדיבים שבכל פעם שאני מזדמנת לאזור של כיכר רבין, אני שם.

אורנה רוטברג מככבת בימים אלו בקומדיה "ארבע אמהות" של בית לסין ומריצה הצגת יחיד ביידיש ועברית "געפילטעפיש"

• העיר שלי
• שחקניות
• בית ליסין
• בית אריאלה

שה שנטל

קפה מושלם בגן החשמל. יש פה שקט ואור ושנסונים. אני בא לשם לעבוד עם המחשב, לכתוב ולתכנן את השבוע. אוכל תמיד את הבגט גאודה ששאנטל מכינה הכי טעים: חמאה וחרדל ועגבנייה. יושב בשולחן קבוע בקומה השנייה ותזהרו לתפוס לי אותו.
מקווה ישראל 3

דאמה

בשנים האחרונות ליאור ואני גרים ביפו. הדאמה יושבת בתוך שוק הפשפשים וזה מקום שפשוט הזיז לי את הפה. אני אוהב לבשל והאוכל בדאמה הוא השראה מבחינתי. טעים, חד ופרש. אוהב בעיקר לבוא בשבת בבוקר כשהשוק עוד רגוע. אוכל את המקושקשת שהיא אגדה.
נחמן 1 יפו

זעתר מרקט

כל תימני צריך את החנות שלו לתבלינים, אגוזים, קטניות והחברים שלהם. אוהב את זעתר מרקט מאד. שפע מטורף, נקי ברמות שאמא שלי הייתה מבסוטה.
יהודה הימית 59

בריכת גורדון

אוהב את הספוט הזה ומדווש אליו למרות שרחוק לי. מתאמן שם בחדר כושר אבל בתכלס חולם על הבריכה. מעריץ בעיקר את השוחים בחורף, שקופצים עם הספידו למים בגשם שוטף. אוהב את הספורט-אלגנט הזה. עד שזה יגיע אליי, אמשיך להרים משקולות ובלב אשחה פרפר.
אליעזר פרי 14

הנגב 4

מתחם ליד התחנה המרכזית הישנה, שמאכלסים אותו מיליון מוזיקאים ומפיקים. בקומה השנייה נמצא האולפן של יונתן ויינריך, חבר כמו אח והמפיק שלי. שם השירים שלי קיבלו צורה וצבע, והתחברו לכדי אלבום. זה היה תהליך מרתק ומורכב, כמעט כמו להמציא שפה. היום אנחנו כבר מדברים שוטף את השפה הזאת ועובדים על האלבום הבא.

תיאטרון בית ליסין

תיאטרון הבית שלי. בשנה האחרונה אני משחק ב”לעבור את הקיר” שביים עידו רוזנברג על פי הסרט של רמה בורשטיין. כשאתה משחק בתיאטרון, אתה מתרגל להיות בשיא האנרגטי שלך באזור השעה תשע בערב – שעה שבה רוב בני האדם מורידים את הרגל מהגז. התרגלתי כבר לשעות ההפוכות. אחרי ההצגה האדרנלין גבוה. לרוב אני מוריד אותו בדיווש הביתה ליפו, כל הדרך על הים.

הראל ליסמן משתתף במחזמר "רנט" בהפקת מרכז ענב לתרבות. תאריכים קרובים: ראשון (5.2) 20:30, שישי (10.2) 21:00, ראשון (12.2) 20:30. מרכז ענב, אבן גבירול 71,כרטיסים ותאריכים נוספים כאן; תוכלו לראות אותו גם בהצגה"לעבור את הקיר"בתיאטרון בית ליסין

• העיר שלי
• בית ליסין
• דאמה קפה
• בריכת גורדון