עוד חוזר הניגון? איזה ניגון? כי בתל אביב הדבר היחיד שחוזר זה דוחות חנייה ורק לעיתים, אם יש לנו מזל, מסעדות שעזבו או שופצו. תחילת 2026 הביאה איתה התחדשות, אבל גם חזרתיות מסוימת שלא נתנגד לה, כי היא השיבה אלינו כמה נקודות אוכל ובילוי שאפילו לא ידענו שאנחנו מתגעגעים אליהן – מהמרפסת בנחלת בנימין ועד לעאלק גינה בפלורנטין – אלו המקומות שחזרו במהלך החודש האחרון לעיר, וטוב שכך.

שוק האיכרים בשינקין

בתחילת 2025, לרגע אחד קסום, הרחבה של בית תמי נראתה כמו כיכר קטנה בפריז. אז נכון, בקשתנולהפוך את הקסם הזה לאירוע שבועיעוד לא התגשמה, אבל המרכז הקהילתי בית תמי של עיריית תל אביב-יפו השיק את "תוצרת" – מפגש שכונתי-חברתי שמחבר בין אנשים, משקים קטנים, יוצרים ואמנים מקומיים – ויתקיים פעמיים במהלך החודש הזה, כך שיש תקווה, והפעם יש גם קצת מוזיקה, אז בכלל תמצאו שם אווירת האפנינג מיוחדת. נחמד שחזרת, מוזמן הפעם להישאר.
לפרטים נוספים

החומוס של השמן

השם הנוכחי אמנם לא ירגיש לכם מוכר, אבל אם תטעמו את החומוס החדש שנפתח בפאתי פלורנטין (כלומר, גבעת הרצל) אולי תזהו טעם נושן. עדיין לא מצלצל? אולי העובדה שהוא פתוח החל משעות הבוקר המוקדמות (7 בבוקר), או מציע ריפיל חינם תעורר את זיכרונכם? טוב נו, באנו לעזור ולספר ש"החומוס של השמן" הוא בעצםהחומוס של פאוזי, שהיה ממוקם במשך שנים ברחוב אברבנאל והאכיל המוני פלורנטינאים רעבים. אחרי 8 שנים בארה"ב, פאוזי (עוזי דוד) חזר עם חומוסיה בהובלת בנו (עמית דוד), הלא הוא השמן (מילים שלו, לא שלנו). אבל החומוס? אותו טעם בול.
לפרטים נוספים

הנסיך

כל מי שגר בתל אביב, או אפילו עבר בעיר, יודע ששיפוצים לוקחים יותר מדי זמן. לכן כנראה שרק אנשי "הנסיך" חשבו שחודש וחצי יספיק לשיפוץ המבנה הישן בנחלת בנימין, מה שבסוף לקח חצי שנה. אז אחרי הפוגה לא קטנה, הבר-מסעדה חוזרת בגרסה משודרגת, גם ברמת המבנה וגם ברמת התפריט – אבל אל תדאגו, המרפסת/גג שלהם עדיין אחד המקומות הכי מוצלחים בעיר, פשוט נוסף לו צ'יפס חציל. כן, מה שקראתם, וזה שווה כל ביס.
לפרטים נוספים

גוצ'ה

למסעדת הדגים ופירות הים המיתולוגית, שמגישה לנו שיקוצים נהדרים כבר 20 שנה, לקח פחות זמן לשפץ את המקום – רק חמישה שבועות של היעדרות, וגם זה יותר מדי. החלל נפתח ועודכן לעידן ברי היין הנוכחי, שדורש קלאס יותר מעודן ופחות מצועצע, ולתפריט הגם כך ענף נוספו כעשר מנות חדשות שתכליתן חיזוק מעמדה של גוצ'ה כמסעדת דגים. הבעלים מבטיח שהמקום מרגיש כמו מסעדה חדשה, אבל אנחנו בכלל באנו בזכות הזיכרונות הטובים מהמסעדה הישנה.
לפרטים נוספים

אלוף

מאז הקיץ גינת אלוף בצלות הקטנה נשארה מיותמת מקפה נורמלי אחרי שבית הקפה הקודם סיים את המכרז מול העירייה, ובתזמון מוצלח מאוד זכיין חדש הגיע – וזה לא אחר מאנשי WLYT הנהדרים (נורדיניו, קרוט, GDB, הקפה בבימה ועוד), שהרימו בית קפה קטן ומתאים לגינה הקטנה, ממנו תוכלו לקחת את המאפים המושלמים של השף קונדיטור המוכשר שגיא מלר, ובשעות הערב גם להינות מבירות מוזלות, יין מוצלח ואווירת גינה חביבה ושכונתית, גם אם היא לא באמת גינה (אנחנו עוד עובדים על עצמנו).
לפרטים נוספים

סופלייר

אז נכון, אחרי 6 שנים של און-אנד-אוף, כבר אין שום דבר מפתיע בחזרתה של המרקייה העונתית לפעילות, אבל זה משמח בכל פעם מחדש להיתקל במרקים המצוינים של סופלייר, בין אם במשלוח ובין אם במקום החדש שנפתח על נחלת בנימין. בצל צרפתי, חרירה מרוקאי, תימני, מלגיטוני ואפילו ביסק סרטנים, והכל עם אופציות לתוספות (נגיד, לחם השום המהמם). עכשיו רק נותר לחכות שהחורף גם יעשה קאמבק, ויהיה לנו שילוב מושלם.
לפרטים נוספים

• אוכלים שותים
• גוצ'ה
• הנסיך

בספר דברי הימים של ענף המסעדות בעיר, 2025 תיזכר כשנה דיכוטומית של פתיחות גדולות וסגירות כואבות. בעמודת הפתיחות ניצבים פרויקטים מרשימים שבהקמתם הושקעו מיליונים כמו ASA היפנית מקבוצת הלנה, שילה החדשה ו-O של תומר אגאי והאחים אבידן. לא פחות מרשים אבל הרבה יותר כואב הוא טור הסגירות, שאינו מבחין בין מקומות ותיקים (מאנטה ריי, סאלוף ובניו, קפה מרסנד) לחדשים (קונתאי, פרדס) ובין ברים (דדה, וינונה פוראבר) לבתי קפה (הסטריטס, נחמה וחצי). קבוצת גוצ'ה נמצאת משני עברי המתרס: הדיינר באבן גבירול נסגר לאחר 14 שנות פעילות, אבל המסעדה בדיזינגוף נפתחת מחדש לאחר מתיחת פנים ותפריט יסודית.
>>משהו חדש לנגב: ב"חומוס פרנקל" חולמים לבסס קהילה סביב החומוס

עבור תל אביבים בורן אנד רייזד, גוצ'ה היא נקודת ציון עירונית חשובה. בעשרים השנים האחרונות חולשת המסעדה על פינה בצומת דיזינגוף-בן גוריון, "עוד מהימים שלא היה פה כלום. היינו המסעדה היחידה ברחוב במשך עשר שנים", צוחק שף איתן ששון, שכיום מוקף מכל עבר במסעדות אופנתיות. התחרות העזה והחלל שהתבלה במהלך השנים התכנסו לשיפוץ בשיטת זבנג וגמרנו – חמישה שבועות שבמהלכם קירות נשברו, ויטרינות הותקנו והמקום כולו עבר מייקאובר יסודי. "עשינו עדכון גרסה ושיפור מתקנים. האופי נשאר והקסם ממשיך, אבל צריך להתחדש". צבעי אדמה ונגיעות של כחול עמוק, שולחנות עגולים ובר ישיבה חדש יוצרים חלל פתוח, דינמי וסקסי שמשתנה במהלך היום ומתאים לארוחת צהריים וגם לדייט רומנטי.

במקביל לשינוי הקוסמטי-מבני עבד ששון על עדכון התפריט. בשלב ראשון נוספו כעשר מנות חדשות שתכליתן חיזוק מעמדה של גוצ'ה כמסעדת דגים. "אנחנו מוכרים המון דגים, ובגלל שבשלט כתוב 'גוצ'ה פירות ים' – אנשים לא מזהים אותנו כמסעדת דגים. בפועל אנחנו מוכרים יותר דגים מאשר פירות ים ורצינו לתת לזה במה", הוא מסביר, ודוחה חשדות להדתה. המנות החדשות, רובן בגודל בינוני ומתאים לחלוקה, שואבות השראה מהמטבח היפני (ראשון ברשימתהטרנדים הקולינריים שעשו את השנה) ומעונות השנה.

כך למשל מנת טרטר טונה אדומה מוגשת עם אבוקדו ברוטב ויניגרט יוזו־זעפרן וסלט מלפפונים מתובל בפוריקקה (82 ש"ח), ופילה קוד שחור במיסו עם אורז קוקוס, בוק צ׳וי, ג׳ינג׳ר כבוש ורוטב חמאת מיסו (147 ש"ח). ומה יהיה בתום עונת האבוקדו? "אאתגר את עצמי ואחשוב על מנה חדשה, בדיוק כפי שקורה עם השרימפס במנגו", מסביר ששון, ומתייחס למנה ותיקה ואהובה – באנקר בשפה המקצועית – שנולדה לפני שנים רבות כאשר אחיו, חקלאי במקצועו, הביא מהמטע כמות גדולה של מנגו, והשאר היסטוריה.

קרפצ'ו טונאטו, שילוב של קרפצ'ו פילה בקר מיושן ופרוס בסכין ורוטב על בסיס טונה אורטיז ואנשובי (82 ש"ח) ובשר סרטנים ברוטב בר־בלאן עם כיסוני אניילוטי במילוי קרם מסקרפונה (98 ש"ח) משקפים את אירופה הקלאסית, לצד פיש אנד צ'יפס (83 ש"ח), קארי פירות ים וחלב קוקוס (105 ש"ח) וצ'יזבורגר (78 ש"ח) משאר קצוות העולם.

בשעת ערב מוקדמת הבר החדש תפוס כמעט כולו. זוגות ישראליים צעירים מנשנשים מצלחות ולוגמים קוקטיילים, וכמה חבר'ה שלא ברור אם הם תיירים או עולים חדשים מפטפטים בצרפתית. הרשו לנו להמר שהם בעלי נכס פה. האווירה זורמת ונעימה, ונראה שגוצ'ה 2.0 נמצאת לא רק במקום הנכון, אלא גם בכיוון הנכון. "בעבר היה לנו הרבה נחת מתיירים. עכשיו אנחנו מנסים להביא קהל מקומי שגר באזור ומסתובב כאן, וליצור מקום שהוא גם לבילוי ולא רק לאוכל", מסכם ששון בסיפוק. "הבנו שאנחנו לא צריכים להפוך לבר יין סופר טרנדי – זה לא מה שהקהל שלנו רוצה – אלא להתחדש ולהתעדכן ולהתאים את עצמנו. אחרי השיפוץ גוצ'ה מרגישה ממש כמו מסעדה חדשה".
דיזינגוף 171, ראשון-שבת 23:00-12:00, 03-5222886, ראשון-חמישי 19:00-16:00 האפי האוור 20 אחוז הנחה על כל התפריט

• אוכלים שותים
• גוצ'ה
• רחוב דיזנגוף
• פירות ים
• מסעדות דגים

למרות שתל אביב היתה מאז ומתמיד בירת החטאים (בעיני אנשים מסוימים) של ישראל, אין לנו יותר מדי מקומות שמתמחים בעיקר בהכנת פירות ים. אז נכון, תמיד אפשר להזמין מנת שרימפס מאיזה בר דגים או למצוא קלמארי מטוגן בבר נסתר – אבל אנחנו אוהבים ללכת אל המומחים, אלו שמציעים את כל הדרכים האפשריות לערימת פירות ים יפה כמו שאנחנו אוהבים, מבלי להתריס. זה שלנו, לא שלכם.

>>מזל טוב דרום-מזרח תל אביב, יש לך פארק כל כך חדש שאפילו שם אין לו

גוצ'ה האהובה מדיזנגוף עושים בדיוק את זה כבר שנים. ובכל זאת לפני כמה חודשים הם נפגעו מונדליזם. זה לא עצר אותם בשום צורה, וזה בדיוק מה שאנחנו אוהבים בהם. פסטות פירות ים, בשר סרטנים, שרימפבורגר, תבשיל מוקיקה ברזילאית, שרימפסים בכל דרך אפשרית וכל חלומות פירות הים שלנו במקום אחד. אם זה לא חופש, אנחנו לא יודעים מה כן.

• מה מזמינים היום
• גוצ'ה
• פירות ים
• משלוח

"ב-7.10 הייתי בבית עם המשפחה. התעוררנו לאזעקות ובהתחלה חשבנו שזו טעות. לאט לאט התחלנו להבין את ממדי האסון ובאותו היום נשארנו כל היום בבית בלי לצאת בכלל", מספר איתן ששון, שף רשת גוצ'ה והדיינר איטלו-אמריקנו. לאחר שהתאושש מעט הוא החל לקדם את סגירת שלוש מסעדות הקבוצה, כאשר המזון שנותר בושל ונתרם לחיילים. בתום כמה ימים הוחזרו המסעדות לפעילות במתכונת טייק אוויי ומשלוחים. "במקביל המשכנו לבשל לתרומות לחיילים ומפונים בשיתוף פעולה עם חמ"ל האחים. אני ביסודי אדם אופטימי ומקווה שיהיה טוב בקרוב. בכל מקרה אני חושב שחייבים להחזיר את החטופים כמה שיותר מהר וזה הדבר הכי דחוף כרגע. כל השאר מתגמד לעומת זה".

>> העיר שלהם: טל ואלון בר השתלטו על קפה 51 ומתפשטים צפונה
>> המשקפיים של פוליקר והתפריט הסיני השחור // העיר של דור דטנר

1. בננה ביץ'

אני אוהב את הים ומנסה להגיע אליו לפחות כמה פעמים בשבוע. בבננה ביץ' תמיד יש שם מוזיקה טובה ואווירה רגועה, ובעיקר באמצע השבוע בבוקר זו פשוט חוויה.

2. באן מי נונג

תמיד טעים שם, לא משנה מה לוקחים. הפייבוריט שלי הוא הבון: קערת אטריות אורז ותערובת חסות עם כוסברה, בזיל תאילנדי עם טעם אניסי, נענע, גזר וקולורבי מוחמצים, בוטנים, שאלוט פריך, וחלבון לבחירה – משחק כיפי של חם וקר, בדיוק מה שצריך לקיץ התל-אביבי המהביל.
החשמל 33

3. עזרא גבאי

אני נוהג לעשות את הקניות לסדנאות שלי בשוק לוינסקי בכלל ובחנות של עזרא גבאי בפרט. זוהי החנות האהובה עלי בגלל המגוון, האיכות והיחס של מאיר, אכרם ושאר הצוות נהדר.
נחלת בנימין 101

4. לה מעלה

המקסיקנית הכי טובה בעיר בעיניי וסוג של מסעדת הבית שלנו כמשפחה. אוכל מקסיקני נהדר שעבר התאמה לחיך הישראלי במחירים לא קורעי כיס והמרגריטה ״טקי פאפי״ מושלמת.
שביל המרץ 5

5. קפה שפירא

קפה שפירא הוא הרבה מעבר לבית קפה שכונתי. זה מקום שהוקם מתוך חזון של מקום מפגש לקהילה וליזמות, אירועים ודיאלוג, ואפשר גם ריקודים ומוזיקה. בפעם הראשונה כשהגעתי לשכונה, לפני חמש שנים, תהיתי לגבי ההיתכנות של המקום, אבל עם הזמן הבנתי שזהו המרכז הקהילתי של השכונה שכל הזמן מחדש ומתרענן – משבוע הספר דרך מכירות שכונתיות ועד מסיבת די.ג'יי מדי יום שלישי.
רלב"ג 15

מקום לא אהוב בעיר

עבודות הרכבת הקלה הפכו את אבן גבירול, שהיה מרחובות הדגל של העיר, למקום מאובק ושומם. אין מדרכות, בקושי יש שביל אופניים, הכביש משובש כל הזמן. העסקים ברחוב סובלים וכנראה ימשיכו לסבול עוד כמה שנים טובות והתחלופה גבוהה. אני מבין את חשיבות הפרויקט ומעודד נסיעה בתחבורה ציבורים אבל העיתוי גרוע (למה לא התחילו לפני 30 שנה?), והתזמונים והעיכובים בלתי הגיוניים בעליל (קראתי שמדברים על סיום הקו הירוק רק ב-2030!!).

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסטנד אפ של אלי חביב. אחרי ניסיון על הקווים כמופע חימום של אודי כגן ואסי כהן, אלי חביב כובש את הבמה. מבדיחות על אמא ועד אלוהים – הוא מרענן, חדש, מצחיק ואמיתי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
במעט הזמן הפנוי שיש לי אני דווקא מחפש לברוח מהחדשות ומהאירועים שרודפים אותנו לאורך כל היום. ובשבילי ספרים הם האסקפיזם המושלם. לאחרונה קראתי את "ים השלווה" של אמילי סנט ג'ון מנדל – רומן שנודד בין מקומות, קיומים וזמנים שונים. במרכזו של הרומן, המתרחש לאורך מאות שנים ועל פני מקומות שונים בכדור הארץ ומחוץ לו, עומדות דמויות שונות שהיו כולן עדות, בזמנים ומקומות שונים, להתרחשות מסתורית ובלתי מוסברת אותה מנסה לפענח צעיר מלנכולי.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
נושא החקלאות וייצור המזון המקומי מאד קרוב לליבי. כל מקום שאפשר לעזור בו לחקלאים מקומיים, לקנות תוצרת מקומית ולחזק את החקלאות ותעשיית המזון המקומית הוא מבורך.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לקולגות שלי – המסעדנים והשפים בעיר, שלמרות המצב והקשיים הנלווים לו ממשיכים בימים טרופים אלה להציע למעוניינים בכך מפלט לנשמה (ולבטן). התושבים בעיר הזאת מוכיחים לנו בכל פעם מחדש כמה נכון המשפט של ג'ורג' ברנרד שואו: "אין אהבה כנה יותר מאשר אהבה לאוכל".

מה יהיה?
באמת שאין לי מושג. אני מקווה שיהיה טוב כי כבר היה מספיק רע. מגיע לנו קצת נחת, לא? אין לי מושג איך או מה צריך לקרות כדי שזה יהיה, אבל אני ממש רוצה להאמין שהמצב ישתפר בהקדם ונוכל להרים ראש ולחזור לחייך.

• העיר שלי
• גוצ'ה
• בננה ביץ'
• באן מי
• שוק לוינסקי
• לה מעלה
• קפה שפירא

1. טטאקי אלבקור | קילומטרז'

מפה לשם, מסעדת קילומטראז' כבר בת שנתיים. מה שהתחיל כגאג טלוויזיוני בעקבות הריאליטי "המסעדה הבאה" הפך למסעדה רצינית, עם פחות פרחים ועלעלים ויותר מנות מנומקות. שף עידן בושארי (פומפי) יצר לכבוד האירוע תפריט אלבקור (טונה לבנה ארוכת סנפיר), עם כמה מנות מצוינות ובראשן טטאקי אלבקור – ריבועי דג צלויים בשוליים ונאים במרכז, כדי שאפשר יהיה להתרשם משתי צורות ההכנה, ברוטב פונזו הדרים עם פלחי תפוז ועלי סצ'ואן, שמוסיפים ארומה חריפה־חמוצה עדינה ומעניינת. אם התמונה בראשית הכתבה לא מפתה אתכם, אתם כנראה לא שפויים. 71 ש"ח.

>>

2. שלל עגבניות קיץ | פרדס

מעבר לעובדה שפרדס היא אחת המסעדות היפות והמושקעות שנפתחו בעיר מאז פרוץ המלחמה, כבר מסתמנות בה כמה מנות שמתקדמות בצעדי ענק לתואר אייקון. מאחורי הטייטל הרומנטי "שלל עגבניות קיץ" עומדת מנה ובה, ובכן, שלל עגבניות קיץ, הכי יפות ומתוקות וצבעוניות ששף ברק אהרוני הצליח להשיג. כל היופי הזה מונח על גספצ'ו פיקנטי עדין מעגבניות בשלות, אפרסק עם חומץ לבן ופריחת זעתר. בעינינו זהו יורש יותר מאשר ראוי לסלט העגבניות המיתולוגי של רושפלד. 72 ש"ח.
טל ישראל 5 (מלון דה ג'ורג')

3. פאקוס | תריסר

עם יד על הלב, פאקוס הוא בדרך כלל גרסה די משעממת לקישוא. את המופע הטוב ביותר של הדלוע חביב השפים מצאנו במסעדות תריסר הנהדרת, במסגרת תפריט ליקוטי קיץ: פאקוס צלוי בגריל עטוף בסרטים דקיקים של פאקוס טרי ברוטב רוטב נענעת נחלים שלוקט בנחל תנינים, וקרם פטה אוורירי חמוץ עדין. מנת קיץ קלילה בהשראה שמגיעה אולי מצזיקי יווני, אבל כל השאר הוא הכי ישראלי שאפשר. 68 ש"ח.
נמל תל אביב, האנגר 12 (שוק הנמל)

4. תירס וקלמרי | הוטל מונטיפיורי

בשעה שבראסרי 48 והמלון הנוצץ גונבים את תשומת הלב, הוטל מונטיפיורי עובר מתיחת פנים עדינה ונעימה מאוד. השירות עדיין מופתי והאווירה סקסית כתמיד, ומדי פעם מתרחשים אירועים ואירוחים שמזריקים דם חדש למוסד הוותיק. מנת תירס עם קלמרי צרובים, חלפניו איולי חמאה חומה ושפריץ ליים מביאה לצלחת את הקיץ והשמש בטעמים מתוקים-חרוכים-חריפים-חמוצים שאי אפשר להפסיק לזלול עד שרואים את קרקעית הצלחת.86 ש"ח.
מונטיפיורי 36

5. שרימפס מנגו קוקוס | גוצ'ה

המנה הזו זרקה אותנו אחורה בזמן ואהבנו כל רגע: שרימפס שמנמנים ברוטב קרם קוקוס מתוק עדין מתובל במעט צ'ילי מעקצץ, פרוסות עסיסיות של מנגו מאיה טרי ובזיליקום. הקומבינציה המילניאלית מוגשת מיומה הראשון של גוצ'ה וכעת היא חוזרת כספיישל קיץ לרגל יום הולדת 20 למסעדה. כן, היא מרגישה נוסטלגית ואולי קצת מיושנת אבל זה סוד הקסם. עובדה: את הרוטב שתינו בכף. 88 ש"ח.
דיזינגוף 171

6. פיצה פרושוטו קוטו | טברנה רומאנה

תנו לנו אוכל איטלקי בתמחור שפוי ואנחנו מתייצבים. בטרטורייה החדשה של בנצי ארבל (קלבריה, כפרה מיו) יש המון מנות שוות (היוש סופלי), אבל הפיצה גאונית – פריכה ודקיקה ומתפצחת ובכל זאת מצליחה לשאת על עצמה טופינגז לשדרוג הקונספט. אם כשרות ובקר נמוך אינם מטרידים אתכם, פיצה טונדה (כך נקרא הסוג הספציפי) פרושוטו קוטו תמרח לכם חיוך ענק על השפתיים – עיגול בצק נדיב ועליו רוטב עגבניות מתוצרת בית ופרוסות פרושוטו איטלקי, פיצוי נאות אחרי שקרעתם את הגרון בהפגנה. 79 ש"ח.
קפלן 8

7. פיתה פורטובלו ובשר חדש | פיתה ברודשטיין

יש לנו סימפתיה לאנשים שמתאמצים בתל אביב, ובעלי הפיתייה החדשה בשולי לוינסקי הם בדיוק כאלה. לאחר שבישלו לחיילים ועשו שמיניות באוויר כדי להחזיק את המסעדה האיטלקית שלהם בפשפשים, הם נכנסו למקום שבו פעלה מסעדת אבן עזרא ופתחו מקום שכולו פיתות בשר, ישן וחדש. הקבבים נפלאים והמרגז נהדר, אבל הפיתה הטבעונית מפתיעה ממש – פטריית פורטובלו על גחלים ובשר מפורק מתוצרת רידיפיין במרקם נגיס וטעמי עשן, שמרגישים כמו הדבר האמיתי, עם עמבה, טחינה וירקות צלויים. קרניבורים, כדאי גם לכם לנסות.48 ש"ח.
המשביר 2

8. שניצל | דיינר איטלו אמריקנו

כן כן, לא התבלבלנו, בסך הכל שניצל. אבל בתקופה הנוכחית ממילא הגו-טו שלנו הוא אוכל מנחם. כדי להגיע לאיטלו-אמריקנו, הגרסה המחודשת של הדיינר של גוצ'ה, צריך לדלג מעל חפירות הרכבת הקלה ולחפש היטב מאחורי גדר מתכת גדולה, אבל כשמתחשק אוכל של בית – המאמץ מצדיק את ההשקעה: שניצל בגודל יבשת אמריקה, זהוב וחם ועבה ופריך, עם פירה חמאתי (או צ'יפס) ועגבנייה, בצל סגול ומלפפון חמוץ. לפעמים זה כל מה שצריך כדי לחוש שפיות, ואפילו זמנית.69 ש"ח.
אבן גבירול 14

• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• מנות ייחודיות בתל אביב
• חדשות האוכל
• הדיינר של גוצ'ה
• גוצ'ה
• הוטל מונטיפיורי