מתן יאיר, בן 46, הוא במאי, סופר ותסריטאי שחתום על הסרט המעולה "פיגומים" ועל הסדרה הנהדרת "אחד על אחד", וכעת מציג בבתי הקולנוע סרטו החדש "חדר משלו", ולפי מבקרת הקולנוע שלנו זו יצירתו הטובה ביותר, ואם היא אומרת אז זה בוודאות נכון. רוצו לראות אותו בקולנוע (אפשר גם לדווש או לקחת מונית אם קשה לכם לרוץ).

>> הם אוהבים קולנוע יותר מכולכם. הם אוכלי סרטים. וזאת העיר שלהם
>> העיר של יסמין קיני: סלון לארח בו וריח ממסטל של לחם

1. שכונת התקווה

אחי הגדול כבר גר כמעט עשרים שנה בארצות הברית והדבר שאליו הוא הכי מתגעגע זו הלאפה של שכונת התקווה. הוא מכין אותי שבועות לפני, שמשדה התעופה, לא משנה באיזו שעה, אנחנו יורדים בקיבוץ גלויות ועוצרים לשיפודים. הוא מבקש שאגיע לאסוף אותו רעב. הוא מזמין עוד לאפה בלי למצמץ ואומר לי "תרביץ". אני מנסה לשמור ואומר חצי מנה, אבל בתקווה אין דבר כזה חצי מנה. החשבון מגיע ואחי משלם בדולרים. על הקירות תמונות של זוהר ארגוב, ניקולאי קודריצקי, עופרה חזה, פרס ורבין זיכרונם לברכה. אנחנו נעמדים ליד הטאבון לראות את הפיתות נדבקות ותופחות. שלושים שנה ולא משתנה פה כלום, הוא אומר לי ומבטו מאושר.

2. בתי הקולנוע שאינם

בתי הקולנוע שהיו ואינם עוד תמיד עושים לי צביטה בלב. כיכר אתרים הוא בשבילי קולנוע שחף שבמנהרה של הכיכר, מתוך הרכב, אפשר היה לראות את הים וגם את כרזת הסרט שמישהו או מישהי ציירו ביד אומן. בקולנוע שחף ראיתי את "JFK" המופתי של אוליבר סטון. את הסרט "וונדרלנד" של מייקל וינטרבוטם ראיתי בקולנוע הוד שעל רחוב דיזנגוף בשבת בצהריים וכשיצאתי ממנו חשבתי לרגע שאני בלונדון האפרורית. את "רוקד עם זאבים" ראיתי בקולנוע צפון ואת "פילדלפיה", לא רחוק מהירקון, בקולנוע דקל שבבבלי.

3. שדרות ח"ן // שדרות בן גוריון

אחותי הגדולה הייתה גרה תקופה בדירת חדר בשדרות ח"ן. היא הייתה מתניידת בעיר על אופנוע ותמיד חשבתי בגלל זה שהיא אמיצה. הייתי מבקר אותה לפעמים והיא הייתה מראה לי את העיר. היינו מתחילים בשדרות ח"ן מספר שלוש ויורדים עד לכיכר רבין ובדרך העצים וחלונות הבתים מתמזגים זה בזה, ומשם חולפים באחים גרין ומביטים בכריכות המוצגות בחלון, עוברים בתולעת ספרים, קונים מאפה בטורטה דלה נונה וממשיכים משם לשדרות בן גוריון עד לכיכר אתרים וחזרה. היום היא עם ילדים ואני עם ילדים. ההליכה הזו התרחשה לפני עשרים וחמש שנה ואני עדיין משחזר אותה בדמיוני.

4. גילמן

התחלתי ללמוד בגיל 19, זמן קצר אחרי התיכון, ועדיין גרתי בהרצליה. נסעתי בקו 24 לבניין מדעי הרוח. אחד הדברים שהכי אהבתי באוניברסיטה היו הפסקות בנות חצי שעה. הייתי שוכב על הדשא – הכי קלישאה – ועוצם עיניים בשמש. אני זוכר את הכיתות, את המרצים, את מכונות הצילום, את הציונים שהיו תולים על הלוח ליד המזכירות ופעם אחת אפילו לא שאלתי את עצמי למה זה טוב ללמוד ספרות והיסטוריה. הייתי צעיר וישבתי רוב הזמן לבד, בזמן ששמעתי את פרופסור מנחם פרי מדבר על מלאות ריאליסטית. את החברה הראשונה שלי הכרתי בגילמן בתחנות יסוד של תרבות המערב. הכיתה הייתה קטנה ומלאה וכל השיעור רק הסתכלתי על ידיה של מי שישבה לידי ובזווית העין ראיתי את כתב ידהּ, ולפתע כתבה על הנייר: "מעניין?"; היא גרה ברחוב גרץ וזו הייתה הפעם הראשונה עבורי שהייתי בתוך דירה בתל אביב עם החללים הגדולים של כל חדר, התקרה הגבוהה, מרפסת צרה ונעימה. אחרי חודשיים נפרדנו. אמא שלה אמרה לה להתחיל לשבת בהפסקות בפקולטה למחשבים.

5. הצד המזרחי של דיזנגוף סנטר

בצבא שירתתי כמתנדב במפקדת חיל הים. הסתובבתי עם כובע קש רחב שוליים על הראש והייתי מכוסה כולי. היה לי פטור מלהיות בשמש בגלל מלנומה שהתגלתה לי בתיכון. לא הייתה לי טירונות והמסע הכי ארוך שעשיתי היה לדיזינגוף סנטר לראות סרט חדש בשם "שבעה חטאים" של דיוויד פינצ'ר. התחיל להחשיך והלכתי מקפלן על דיזינגוף ובירידה לקינג גורג' אורות העיר ופנסי המכוניות החלו להידלק. לא הכרתי את תל אביב והלכתי לאיבוד בין שני הבניינים של הסנטר ומצאתי את עצמי משוטט בבניין המזרחי, הפחות עמוס, היותר אפל, היותר אבוד. עד היום זה החלק של הסנטר שאני הכי אוהב.

המקום הכי לא אהוב בעיר

על רחוב רידינג בתל אביב סמוך לבית ספר "אלונים" שוכן מעבר ארוך וקסום המחבר בין רחוב רידינג לבין רחוב ברזיל עם עצי בונגוויליה, וספסלי ישיבה לאורכו. בחורף יכולת לעצור לרגע ולנשום. העירייה צבעה את הרצפה בצבע ירוק מזעזע ודפקה עמודים לאורכו לצורך שביל אופניים לכמה ילדים שרוכבים על קורקינט חשמלי.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז השבעה באוקטובר לא הייתי באף אירוע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הטור של רות אלמוג ב"הארץ".רות מסתכלת ממעוף הציפור על חייה, על אנשים שחצו את דרכה והיא את דרכם, ספרים שהתגלגלו מפה לשם, הקדשות שקיבלה, זיכרונות וחוויות ממפגשים אנושים ועם נופים בארץ ובעולם. התיאור שלה מעניק תחושה שיבואו זמנים אחרים, שהכול חולף והתקופה הנוכחית תהיה עוד פיסה מחלקים רבים בחיינו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל הספורטאים וספורטאיות שמתכוננים ומתכוננות לאולימפיאדת פריז 2024 ומיד אחריה לאולימפיאדה הפרא-אולימפית. בשנה הרת גורל למדינה, אנשים שהתכוננו פרק זמן ארוך מחייהם לתחרות ולרגע חד פעמי שבו יממשו ויוציאו לפועל את כישרונם, את יכולתם הפיזית והמנטלית, בשנה שבה הזמן האישי והזמן הלאומי נפגשים. אני מעריץ אותם.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לעמותת "רפואת רחוב" שפועלת בתל אביב ומעניקה שירותי רפואה ואוזן קשבת לדיירי רחוב, והגוף השני הואעמותת על"םלנוער במצוקה.

מה יהיה?
בדמיון שלי, כשיש שאני אנשים שמפחדים, הם רק צריכים לתת יד אחד לשני כדי להתגבר על החושך, הדאגה והלא נודע. אני חושב שרבים מאתנו פחדו ואולי עדיין מפחדים מכל מה שקרה וקורה, ובצד השני יש גם כן אנשים שפחדו ועדיין מפחדים, וברגע כזה, במצב כזה, צריך למצוא את הדרך להושיט יד ולהתגבר יחד על הפחד הזה. אני חושב שחיל המודיעין צריך להשקיע את אותו מאמץ לא רק בלמצוא טרוריסטים אלא גם למצוא את אנוואר סאדאת הבא ואת המלך חוסיין הבא, אנשים שאיתם נוכל לעשות שלום.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• שכונת התקווה
• בתי קולנוע
• שדרות ח"ן
• שדרות בן גוריון
• גילמן
• דיזנגוף סנטר

• Facebook
• Twitter
• Email

בעזרת מחקר מקיף שעבר ביקורת עמיתים – שכלל בתוכו צילום חתולים בקמפוס ותצפית משתתפת – חילקנו את הסטודנטים והסטודנטיות בקמפוס לשלושה טיפוסים שונים.

אל תשכחו לעקוב אחרינו בפייסבוקובאינסטגרםשל תזה!

אז זה הזמן לגלות – איזה בניין את/ה?

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• גילמן
• בחן את עצמך
• שאלונים
• שאלון
• אוניברסיטת תל אביב
• סטודנטים

• Facebook
• Twitter
• Email

מסתבר שהמקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד מתרחש גם בין כותלי האוניברסיטה, אם כי בצורה קצת פחות דרמטית. בעולם הדינאמי של ימינו, הרבה אנשים בוחרים לעסוק בהוראה כקריירה שנייה, וכך גם אצלנו בקמפוס.

בואו נכיר אותם:

אילנה דיין – עיתונאית חוקרת וד"ר למשפטים

אילנה דיין היא אחת העיתונאיות המוערכות ביותר בישראל, וברשימת הכשרונות שאינם גלויים לעין ניתן למנות את היותה מרצה למשפטים. את דיין אפשר לראות בתכנית התחקירים "עובדה" בקשת 12 ולשמוע ברדיו בתכנית "נכון להבוקר" בגלי צה"ל, אך לצד פועלה כעיתונאית היא השלימה דוקטורט במשפטים באוניברסיטת ייל בארצות הברית. השנה היא אפילו קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב, ומלמדת בשנים האחרונות קורס בחופש הביטוי בפקולטה למשפטים.

ברוך קרא – עיתונאי ומלמד תקשורת

את העיתונאי זוכה פרס סוקולוב ברוך קרא אנחנו מכירים היטב דרך הטלוויזיה, שם הוא מסקר את תחום המשפטים כבר 14 שנים. לזכותו עומדת שורה ארוכה של תחקירים ופרשיות ציבוריות שונות שעליהן דיווח, בין היתר על הקשר בין שר הביטחון ליברמן לבין ראש ממשלת בלארוס וחשיפת פרשת סיריל קרן שבה לכאורה הועברו מיליוני שקלים לחשבונו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. אחרי שלמד בעצמו בבית הספר לעיתונות "כותרת" כאן באוניברסיטה, כיום הוא מלמד בחוג לתקשורת בנפתלי.

חן קוגל – מנהל המכון לרפואה משפטית ומרצה לרפואה

אחרי ששודרה הסדרה "צל של אמת", שמו של ד"ר חן קוגל צף בכותרות בעיקר בהקשר חקירת תיק הרצח של תאיר ראדה. ממש בימים אלה מתבצעות בדיקות שונות בתיק הזה, ובחדשות מדווחים על התייעצויות שעורך מנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר קוגל. אנחנו בטוחים ששווה להגיע לשיעור שלו בפתולוגיה ולשבת בשורה הראשונה. כך אולי תזכו לשאול אותו את השאלה החשובה באמת–האם רומן זדורוב הוא הרוצח?

ליעד מודריק – עיתונאית וד"ר במדעי המוח ובפילוסופיה

המונח "לרקוד על שתי חתונות" אולי מזהיר אותנו לא לעשות יותר מדי דברים בבת אחת, אבל הדבר כנראה לא מפריע לד"ר ליעד מודריק לעסוק במקביל במחקר ובעיתונות. ככל הנראה נתקלתם בשם שלה אם האזנתם לפרקים של האוניברסיטה המשודרת בגלי צה"ל, או אם זפזפתם לערוץ הופ–שם היא מתארחת בתכנית המיתולוגית "רחוב סומסום". תחומי העניין שלה מתפרסים על פני שורה רחבה של תחומים שכוללים בין היתר את מדעי המוח, מודעות, פילוסופיה ופסיכולוגיה, וכך היא גם מדלגת בין פקולטות שונות כשהיא מלמדת באוניברסיטה.

שרון אפק – הפצ"ר ומלמד משפטים

ליד השם של שרון אפק חסר תואר שלא מצופה לרוב ממרצים באוניברסיטה–אלוף. הוא מכהן כפרקליט הצבאי הראשי, ותחת ידיו עברו בין היתר התיקים של אופק בוכריס ושל אלאור אזריה. ברקורד שלו נרשם גם תואר האלוף הגאה הראשון בצה"ל מחוץ לארון. אפק היה עתודאי במשפטים וסיים באוניברסיטת תל אביב גם את התואר השני שלו, וכשנכנסים לשיעורים שלו–לא צריך להצדיע. בדקנו.

עמנואל הלפרין – עיתונאי ומרצה לתרבות צרפת

שמו של העיתונאי עמנואל הלפרין נקשר לרוב בהקשרים פרנקופילים למדי. הוא עלה לארץ אחרי שגדל בצרפת, ודאג לטפח את הקשר שלו לתרבות הצרפתית כשעבד בתפקידים שונים ברשות השידור וכשליח של כלי תקשורת צרפתים בישראל. וזה לא נגמר כאן–אם תגיעו לשיעורי תרבות צרפת בפקולטה למדעי הרוח, תוכלו ללמוד ממקור ראשון על ארץ הטריקולור.

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• מרצים
• גילמן
• סלבריטיז
• סלבריטאים
• סלב
• אילנה דיין
• אוניברסיטת תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

מתחילים תואר ראשון? מזל טוב! לפניכם שנים של הרחבת אופקים, חיי חברה שוקקים ורביצה חסרת תכלית על הדשא של גילמן. אה, גם מבחנים, עבודות, סמינרים, הרצאות, משרות סטודנט מעליבות ועייפות מצטברת. איך לשרוד את התואר בשלום? ממה כדאי להימנע? האם לעבוד במקביל? ואיפה אפשר להשיג את המנה הטבעונית השווה בקמפוס? חלק מזה תצטרכו ללמוד בדרך הקשה, אבל אתם כנראה צריכים קצת עזרה. ביקשנו ממדגם מייצג של סטודנטים, מתרגלים ומרצים שיחלקו איתנו את הדבר האחד שלא ממש סיפרו להם לפני שהם התחילו את התואר. נתראה בדשא.

אף אחד לא מבטיח שתסיימו את התואר תוך שלוש שנים

עידן (28), מתחיל את שנתו השישית בלימודי כלכלה באקדמית תל אביב־יפו:"כשאתה מגיע לתואר כולך מוכן לטרוף את הלימודים, הכל מעניין ומסקרן אותך. תוך שנה גיליתי שאצלי זה לא ממש המצב והחלטתי להחליף חוג, ואז אני שוב מוצא את עצמי בשנה א', ואז צה"ל פינק אותי במילואים ועוד מילואים וצוק איתן באמצע, ואז גיליתי שיש את הקורס הזה שאם מפספסים ממנו יותר מדי שיעורים בלתי אפשרי להשלים לפני המבחן (היוש סטטיסטיקה), והופ אתה עושה קורסים פעם שנייה ושלישית. מפה לשם – שנה שישית".

חוג לא מתאים הוא לא גזר דין מוות לקריירה האקדמית שלכם

גיא (29), דוקטורנט במחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן:"הגעת לאוניברסיטה וגילית להפתעתך שהנדסה זה די משעמם ואתה בכלל נועדת לחוג ללימודי צרפת. איך אמר המדריך לטרמפיסט? Don't Panic. כשזה קרה לי אחרי חודש בלימודים, התחלתי סדרה של ריבים עם ראש החוג והמזכירות שבסופם התחבאתי מתחת למיטה ותהיתי אם הסיפור שלי ושל האוניברסיטה נגמר. בסמסטר השני כבר הצלחתי להשתחל לקורסים חדשים והכל התחיל להסתדר. שינויים כאלה קל הרבה יותר לעשות בשבועיים הראשונים ללימודים, אבל כנראה עדיף להתחרט מאוחר מאשר בסוף התואר".

לא בטוח שהידע התיאורטי יעזור לך למצוא עבודה

בר (25), סטודנט שנה ג' להנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב:"כשאתה מגיע ללמוד הנדסת חשמל אתה מניח שאתה הולך ללמוד מקצוע, אבל לא מגלים לך שדי נדיר למצוא בהרצאות תכנים וניסיון שרלוונטיים לעולם המעשי, ורוב ההרצאות יוקדשו לתיאוריה – שלא ממש עוזרת לך כשאתה מגיע לשוק העבודה. בחייאת, אתה מכיר מעסיק כלשהו שרלוונטי עבורו אם אתה יודע או לא יודע את המסה המשוערת של חלקיקי קווארק?".

מתי ואיך להבריז מהשיעור

דנה (28), מתרגלת בבית הספר למדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב:"כשהייתי צעירה צהובה פעורה בתואר ראשון הייתי בטוחה שכל הברזה מכל הרצאה אפשרית תהרוס לי את התואר. אז וואלה, לא. להבריז משיעורים זה שכיח ומקובל, פשוט צריך לעשות את זה חכם. הכלל הוא פשוט: ככל שיש יותר אנשים בהרצאה, כך הסיכוי שיבדקו בה נוכחות נמוך יותר. בדרך כלל מדובר בקורסי מבוא גדולים שחוזרים על עצמם בדיוק באותה מתכונת שנה אחרי שנה, הסיכומים עוברים בירושה בדרופבוקס של החוג, ויש סיכוי לא רע בכלל שיש באתר של האוניברסיטה הקלטה בווידיאו של ההרצאה. לא בטוחים אם המרצה בודק נוכחות או לא? תשאלו את הפעורים שנשארו בכיתה".

לפרוש מהלימודים זה ממש לא סיפור

עודד (25), פרש לאחרונה מלימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים:"אני יכול לומר שהכינו אותי לכל. שמעתי מה כדאי ללמוד, איפה כדאי לגור, איך כדאי לעשות, כמה קשה יהיה. מה שלא הייתי מוכן אליו הוא ההתמודדות שלי עם כל זה. חשבתי שאני מעדיף עבודות על מבחנים (אני לא). חשבתי שסבבה לגור רחוק מהמרכז (זה מבאס). חשבתי שתואר זה קשה אבל עם חריצות ודבקות במטרה אפשר להתגבר על זה (אני לא חרוץ או דביק). בסוף פרשתי, וזה ממש לא ביג דיל".

איפה מוצאים אוכל טבעוני בקמפוס?

נטע (25), סיימה לאחרונה תואר ראשון בחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם ובחוג ללימודי מזרח תיכון באוניברסיטת תל אביב:"הפכתי להיות טבעונית רק באמצע התואר ולשמחתי גיליתי שאפשר למצוא אוכל טבעוני טעים, בריא ומגוון באוניברסיטה. בכל הקפטריות יש חלב סויה (אף שהוא בתוספת תשלום), ולרוב אפשר למצוא כריכים טבעוניים (חלקם במחיר מפוקח). באתר ההסעדה יש מסעדה צמחונית חלבית בשם Fresh Market עם המון אפשרויות טבעוניות של כריכים, סלטים, אוכל מבושל ושייקים מעולים".

תנוחו

נגה (23), למדה בתוכנית הרב תחומית במדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב:"מותר לשבת בדשא החביב עליכם, להירגע ולאכול סנדוויץ' בשקט, גם אם זה אומר לאחר קצת לקורס. וגם – אתם לא צריכים שירותי 'ספרות זולה' ואל תשלמו לאגודת הסטודנטים. זה יעניק לכם קרמבו אחד בחורף, ארטיק אחד בקיץ ושני סמסטרים עם המחשבה 'הייתי צריך להשקיע את זה בוויד'".

התואר יעלה הרבה יותר ממה שחשבתם

ליטל (24), סיימה לאחרונה תואר ראשון בעיצוב תקשורת חזותית בשנקר:"עיצוב זה עסק יקר. מלבד שכר הלימוד, שאינו זול, חומרי העבודה יקרים מאוד והחלק הגרוע הוא שקשה לצפות את ההוצאות. למשל, חייבים להדפיס את העבודות להגשה, וכמובן לא מדובר במדפסת הביתית אלא בהדפסות מיוחדות בבית דפוס. במקצועות מסוימים, כמו עיצוב, תצטרכו גם להתארגן על מחשב איכותי ויקר כדי לעמוד בדרישות של שיעורי הבית, וגם לסטודנטים שלא לומדים עיצוב מחכות שלל הוצאות מפתיעות שאיש לא הזהיר מפניהן. ועוד לא דיברנו על דברים כמו שכר דירה, אוכל וחשבונות. תגידו שתסתדרו – חסכו כמה שיותר כסף לפני תחילת התואר ונצלו את החופשות בשביל לעבוד במלוא המרץ".

חטיפים מהקפטריה כנראה יגרמו לכם לנמנם בשיעור

שירן (26), סיימה לאחרונה תואר ראשון במדעי התזונה במכללה האקדמית תל חי:"המזון בקפטריות ברוב המקרים עמוס בשומן, במלח ובסוכר. בקיצור – רעל. ובתכלס? לקנות את ארוחת הצהריים בקמפוס יוצא ממש, אבל ממש יקר. עשו לעצמכם מנהג קבוע פעמיים בשבוע ובשלו לעצמכם את האוכל ללימודים. צמצמו בפחמימות ובשומנים והקפידו על מנות עשירות בירקות ובחלבונים: סלטים, חזה עוף, טופו, והרבה הרבה קטניות שיעניקו לכם אנרגיה במהלך היום וישאירו אתכם בפוקוס לאורך ההרצאה".

בחרו את הקרבות שלכם

נעמה (26), סטודנטית לתואר ראשון בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב:"כשגם ככה אין לכם שנייה לנשום, פרופורציות וסדר עדיפויות הם דבר חשוב מאין כמוהו. למה לשרוף זמן על מועד ב' בקורס קיקיוני בשביל ממוצע מושלם, או להשקיע בכל הכוח בקורס בחירה קטן כשיש לכם קורסי חובה קשים ותובעניים לעבור? גם בעניינים חברתיים ובין אישיים חשוב להימנע מהיסטריה – אל תפתחו חזית עם כל סטודנט שאמר שטות כלשהי בשיעור ואל תפרסמו פוסט שיימינג באורך של עבודת סמינריון על כל שטות שהמרצה שלכם עושה. לא באתם לריב, ואם אתם כבר מתכוונים לעשות את זה, כדאי שתהיה לכם סיבה ממש טובה".

אל תפחדו לטעות

פרופ' צבי מזא"ה, בית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב:"הצורה שבה מלמדים סטודנטים לתואר ראשון מציגה את המדע כמשנה סדורה, מנומקת, הגיונית. כך גם אני למדתי כשהייתי תלמיד לתואר ראשון. אבל לעתים רחוקות בלבד יספרו לכם שיש פער עצום בין האופן שבו לומדים ומלמדים באוניברסיטה לבין האופן שבו המדע התפתח באופן היסטורי. הסטודנטים למעשה לומדים מוצר סופי אחרי מאות ואלפי שנים של טעויות ותיקונים שעיצבו את האופן שבו אנחנו מסתכלים על המציאות, וזה עלול ליצור אצל הסטודנטים דימוי שגוי של 'איך עושים מדע'. העמיקו בהקשר ובצורה שבה הידע שבו אתם מחזיקים התפתח, זה יעזור לכם לייצר ידע חדש. אל תפחדו לתהות ולטעות, תעזו ללכת בכיוונים חדשים ולא צפויים – גם אם יהיה (ובהחלט יהיה) קשה מאוד לאורך הדרך".

תשאירו לעצמכם קצת זמן לחיות

שי צ'רני (24), יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, שנה ד' בלימודי משפטים וניהול:"בשביל להפוך את החוויה הסטודנטיאלית למשמעותית באמת אני ממליצה לכם להיות כמה שיותר מעורבים. האוניברסיטה היא כר פורה לגילוי ומחקר, לאו דווקא אקדמי. צאו מהכיתה ופרצו גבולות, העשירו את עצמכם בידע על עצמכם, על הסובבים אתכם ועל החברה שבה אתם חיים. הסטטוס של סטודנט אינו רק סטטוס אקדמי, מדובר בסטטוס חברתי. אנחנו אנשים צעירים בחברה, בעלי השפעה ויכולת ממשית לשנות, בייחוד כשאנחנו מאוגדים. צאו, היו מעורבים והשפיעו על הסביבה שבה אתם חיים. זו המהות האמיתית של להיות סטודנט".

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• סטודנטים
• אוניברסיטת תל אביב
• לימודים אקדמיים
• גילמן
• עירוני