>> אתי ציקו (תעקבו דחוף) היא במאית, תסריטאית ומרצה לקולנוע, זוכת פרס אופיר 2025 לבימוי על סרט הביכורים היפהפה שלה "נאנדאורי" (שזכה גם בקטגוריות השחקנית הראשית, הצילום, עיצוב התלבושות והאיפור), והוא מוקרן בבתי הקולנוע בימים אלה. תעשו לעצמכם טובה ולכו לצפות בו על המסך הכי גדול שתמצאו.

>> מסעדה שהפכה לבית ומטע פקאנים לרקוד בו // העיר של זוהר בנאי
>> וייב שכונתי אינטימי וכלבים במקום בר // העיר של עלמה קרבט שמש
>> המקום הכי חו"ל בעיר ופיצה צפונית קטנה // העיר של סיסיליה סיוון

1. גשר יהודית

אין דבר שאני אוהבת יותר מלרכוב את העיר באופניים. הבריזה בתלתלים שמקררת מהלחות והחום, הקלות שבה אפשר לחצות את העיר מקצה לקצה, העצירות הספונטניות לשיחות חולין עם מכרים ברחוב. תל אביב היא פשוט עיר שנועדה לרכיבה באופניים.מאז שעברנו למזרח העיר, גשר יהודית – שמחבר בין ביתנו בביצרון למרכז תל אביב – הפך לשער שלי בין שני עולמות. המעבר עליו הוא לא רק פיזי אלא גם סימבולי: מצד אחד שכונת ביצרון – שקטה, קטנה וקהילתית, מלאה בבתי קרקע צפופים עם חצרות עצי פרי, ילדים שמתרוצצים ביניהם ודלתות פתוחות שמאפשרות חיי קיבוץ נדירים בתוך העיר. ובצדו השני של הגשר, תל אביב שוקקת החיים, דחוסה, רועשת, מטונפת, הלב הפועם של מרכז העיר.אני אוהבת לעצור לפעמים באמצע הגשר, להביט מעלה אל קו הרקיע ומטה אל האוטוסטרדה של איילון, וכשהגשר רועד תחתיי – להרגיש את שאון העיר.

2. הפנסיה

לפני כשנה נפתח בר הפנסיה בלוינסקי פינת אלנבי, ומאז הוא ניצב שם בטופ על תקן בר הבית שלי. מקום שהבעלים שלו הם גם קולנוענים וגם להטב"ים – שילוב מושלם שהפך אותו מיד למוקד עליה לרגל של כל אנשי התרבות והרוח המקומיים. מעבר לשם המדליק ולעיצוב השיקי מלא העץ שנעשה כולו בעבודת יד, המקום מצליח לאסוף אליו תמהיל נדיר של אנשים טובים ומחויכים, וייבים מושלמים לשיחות עומק ויין משובח ונגיש לכל כיס לסיים אתו את היום. זה מקום של מפלט ונחמה, עם אוכל טעים טעים (ממליצה על הכרישה בתנור ובמצב שכרות מתקדם יותר על הנקניקייה). הכי כיף לשבת מקדימה בחלק שפונה לרחוב או לצאת לסיבוב דאווין בחצר האחורית הנדירה, כשהוורמוט עולה קצת לראש.
לבונטין 2 תל אביב

3. שוק התקווה

לפני שעברנו למזרח העיר גרנו ממש מעל שוק הכרמל, ואני מתגעגעת לימים שבהם הייתי יוצאת מהבית ונבלעת מיד בריחות, בטעמים ובקולות של השוק. להסתובב בסמטאות, לחזור עם שקיות עמוסות, זה תמיד החזיר אותי לילדות באשקלון, לימי חמישי עם אימא בשוק שלימדה אותי איך לבחור פירות וירקות, למה קודם בודקים את כל הדוכנים ורק אחר כך קונים, שחייבים להתמקח, ושתמיד נשאר סימן אדום בידיים מהשקיות.

במזרח העיר הייתי חייבת למצוא לי תחליף, וככה גיליתי את שוק התקווה – שוק חי, תוסס ומשפחתי, שקונים בו כמעט רק במזומן, ממש כמו פעם. עוד לא פיצחתי אותו עד הסוף, לפצח דופק של שוק לוקח חיים שלמים. אבל בימי שישי אני אוהבת לפדל לשם, לקנות פרחים, פירות וירקות וחלה מתוקה לשבת – ורק שיכאב שוב מהשקיות.חובת עצירה במעדניית אמיגה– איפה שהרצפה דביקה, הגבינות משובחות והמוכרים יודעים איך לגרום לאישה להרגיש יפה. ולקנח במרק בשר תימני אלוהי אצלהאחים בועז, אוקובה תרנגולשלמות של יהודה. במיוחד קובה חמו הצהובה, עם נגיעה של פלפל שחור מעל. תודו לי אחר כך.
מעדני אמיגה / נוריאל 8 תל אביב // האחים בועז / אצ"ל 47 תל אביב // קובה התרנגול / אצ"ל 64 תל אביב (שכונת התקווה)

4. ארכיון הסרטים בבי"ס לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש

בניין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב הוא המקום שבו אני מבלה מחצית מחיי. על הדשא המיתולוגי ועל המבנה הברוטליסטי שבו התחנכתי והתאהבתי בקולנוע כבר נכתב רבות, אבל עבורי זה עדיין מקור השראה מתמשך, מפגש בין ההיסטוריה המפוארת ודורות של יוצרים מיתולוגים שעיצבו את פני הקולנוע והטלוויזיה בישראל כיום, לבין דור העתיד שעוד מחכה להתגלות.

כיום אני עובדת ומלמדת שם קולנוע, ובשנה האחרונה גם חזרתי להיות סטודנטית בתואר השני המעשי לכתיבת סדרות. במסדרונות הקומה מינוס אחת, ליד המשרד שלי, ויש שיאמרו שגם רוחו של פרלוב משוטטת שם בלילות – מסתתרת פנינה אמיתית: ארכיון הקולנוע ע"ש אנדה והנרי זימנד, שיוסד ונוהל במשך שנים במסירות ובתשוקה עזה בידי ליביו כרמלי.טובי היוצרים, המרצים והחוקרים עברו שם במרוצת השנים, אבל הדבר המופלא באמת הוא האפשרות לצפות שם בכל סרט ישראלי וזר – עלילתי, דוקומנטרי, סרט סטודנטים או סדרת טלוויזיה שנוצרו אי פעם. פשוט נכנסים לתא צפייה קטן, שמים אוזניות, משחילים פנימה את הקלטת, לוחצים פליי- ונותנים לעולם שבחוץ להיעלם לכמה שעות.

5. האיזקאיה

המקום ה-מושלם לדייט רומנטי, קליל כיפי ולא מחייב. לבוא מוקדם, לשבת על הבר, לצפות ברחוב הסואן של טוקיו על מסך הטלוויזיה, להשתכר מסאקי טוב ולנשנש גיוזה בטן חזיר. מה צריך יותר מזה.
נחלת בנימין 57 תל אביב (כן, זה הזה של מנטנטן)

מקום לא אהוב בעיר:

הרכבת פינת מנחם בגין.בפנייה ממנחם בגין למחלף לה גווארדיה, הווייז לפעמים מציע לקצר דרך רחובות השרון, השפלה, הנגב והגליל. התחושה היא של ירידה אל השאול: אזור של הזנחה קשה, בתי בושת, מכורים שמזריקים ברחוב, א-נשים בזנות וניידות משטרה שמפטרלות מבלי לשנות דבר. כל שתי הדקות של הנסיעה שם מרגישות כמו סרט אימה אחד גדול ואי אפשר שלא לחוש עצב עמוק ובעיקר אשמה וכישלון על המציאות הבלתי נתפסת של האנשים שחיים כל כך קרוב אלינו בגיהינום מעברו השני של הכביש.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "פאקינג מן" בתיאטרון המשולש. במילה אחת: ואו. בשתי מילים: רוצו לראות.עשרה מפגשים מיניים של גברים במעגל חיפוש אחר קשר, אינטימיות ושייכות. וכן גם סקס. ומהכול עולה תחושת בדידות תהומית גולמית שכל כך מוכרת בחוויה האנושית של כולנו במאה ה-21. זו הצגה ששמטה לי את הלסת והרגישה כמו אגרוף שורף בבטן, עם קאסט שחקנים משובח, בימוי אמיץ ורטוב, יצרי ומעורר חושים וטקסטים לא מתחנפים. משהו טוב קורה בתיאטרון המשולש. זה בדיוק מסוג התיאטרון שאני רוצה לראות יותר ממנו בתל אביב. ובעיקר זו הצגה שגרמה לי לרצות לחזור מיד הביתה ולהתיישב לכתוב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
סרט הביכורים היפהפה והאמיץ של אלה ארמוני, "ספק ילדה ספק אישה"י שמחץ לי את הלב והצליח לנגוע בעצב הכי חשוף ובנושא הכי אהוב עליי: יחסי אימהות ובנות הפגומים מיסודם ובה בעת מכמירי לב גם יחד. וחוץ מזה, דפנה ארמוני היא אייקון והשירים שלה עוטפים את הסרט בנוסטלגיה מתוקה לתקופה שבה נולדתי וגדלתי – לאייטיז ולנייניטז. ואין כמו שיר אייטיז טוב לגרום לרגש להתפרץ החוצה.

שירי אייטיז וניינטיז אייקונים משובצים גם בספרה המסעיר והעוצמתי של מגי אוצרי "היפומאניה". מאז פרוץ המלחמה חזרתי לקרוא ספרים וזה ספר שגמעתי תוך כמה ימים ולא הצלחתי להניח. בעמוד האחרון פתאום פרצתי בבכי כמו תינוקת. מגי אוצרי, סופרת מוכשרת כשד ממוצא גאורגי, כותבת על עולמות שמוכרים לי עד כאב ועל מרחבים רגשיים ונוסטלגיים שהם גם פצע וגם בית.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לדרי הרחוב. החורף כאן ויותר ויותר אנשים חיים ומתים ברחוב, שקופים לגמרי, נעדרים כל רשת תמיכה. הם מושיטים אלינו יד לעזרה – אנשים כמוני וכמוך שפשוט נלחמים מלחמה יום יומית כדי לשרוד. מאז הקורונה החלטתי עם עצמי לא להפנות את המבט, לפתוח את הלב, ולאפשר לאנושיות להפציע. זה לא תמיד קל לעמוד בהבטחה, בין היתר כי אף אחד לא מסתובב כיום יותר עם מזומן. לפני כמה ימים דרת רחוב ביקשה ממני כמה שקלים כדי "לצבוע את השיער, שארגיש קצת אישה שוב". זה שבר לי את הלב. זה לא דורש מאתנו הרבה – רק לשמור על צלם אנוש.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נדב רוזנברג – נורת'רן סטאר.
אני מלווה את נדב ואת מותג האופנה המופלא שלו Northern Star עוד מקולקציית הביכורים הראשונה שלו, ויש לי אוסף פריטים ארכיוני כמעט מכל עונה. לראות מותג אופנה ישראלי צומח, מתבסס והופך להצלחה בזכות כישרון כל כך מובהק כמו של נדב – זה מעורר השראה.לנדב יש יכולת נדירה לעצב פריטים שהם גם יוקרתיים וגם יומיומיים, גם “בגבוה” וגם קז’ואל, והוא המעצב הראשון שאני פונה אליו תמיד בכל אירוע משמעותי. בתקופה כלכלית כל כך רעועה של פוסט מלחמה, התמיכה במעצבים ישראלים היא לא רק בחירה אופנתית מבחינתי אלא גם פעולה ערכית.

מה יהיה?
יהיה טוב. אני אופטימית חסרת תקנה.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• גשר יהודית
• פנסיה
• שוק התקווה
• אוניברסיטת תל אביב
• מנטנטן
• תיאטרון המשולש

>> איתי דורון הוא יוצר ומנהל אמנותי, וביום חמישי הקרוב (12.6) הוא יציג לעולם את "לילה אחד. שישים שנה", ערב של חגיגת תרבות בניהולו האמנותי (יחד עם דפנה קרון) שיכלול עשרות הופעות במוזיאון ישראל במלאת לו 60 שנה החל מהשעה 18:00 בערב ועד 01:00 בלילה.התוכניה המלאה כאן, וכרטיסים אתם לא צריכים כי הכניסה חינם. חינם אנחנו אומרות לכם!

>> בועה של קיום משותף וקפה למצוא בו שקט // העיר של מאיה קוסובר
>> נקודת המפגש של האנדרגראונד והבר הכי טוב // העיר של אלכס סספר

1. קאב קם

אשתי ואני הכרנו במסעדה המיתולוגית ברוט שנסגרה שנה שעברה. זה היה הבית השני שלנו והמקום האוטומטי שהיינו יוצאים אליו כל ערב שלא עבדנו בו (כן, כן, קצת מוזר). מאז קשה לנו למצוא תחליפים ראויים (אנחנו מאוד סנובים), אבל קאב קם הוא המקום שהפך להיות האוטמט החדש. יש שיגידו (אני, למשל) שזו המסעדה התאילנדית הכי טובה מחוץ לתאילנד. כשהגעגועים לבנגקוק מבעבעים (וזה קורה לנו לא מעט), תמצאו אותנו שם. מנות שמפתיעות כל פעם מחדש וגורמות לי לרקוד בכיסא – לפעמים כי חריף, לפעמים כי זה פשוט טעים מדי. אני אוהב להגיע מוקדם, כשהמקום עוד מתניע – גם בגלל האפרטיבו וה-20 אחוז הנחה עד 19:00, וגם כי הכי כיף שם בשעות האלה.
לינקולן 11 תל אביב

2.גשר יהודית

אני גר בשכונת ביצרון המהממת (איסט סייד רפרזנט), ולפחות פעמיים ביום (בדרך כלל 4) אני חוצה את גשר יהודית. הגשר מחבר אותי עם האופניים לכל מקום שאני רוצה – ברבע שעת רכיבה גג. אין שמחה לאיד יותר מספקת מאשר להציץ על הפקקים הנוראיים באיילון ולפדל לי בהנאה.

3. פלור בר יין

עדי ואוריפתחו מקום לתפארת. מוזגים שם את מה שהם אוהבים לשתות ומבשלים את מה שהם אוהבים לאכול. כל יום התפריט אחר, ותמיד טעים ברמה שקשה למצוא בעיר. תפריט כאוטי, גחמני והדוניסטי – בקטע הכי טוב ולא מתפשר. כל כך טעים שם. ונעים לשבת, להתרווח, להתחיל ככה בשתי מנות ושתי כוסות יין – ולסיים את כל התפריט בלי ששמת לב.
וילסון 10 תל אביב

4. CCA – מרכז לאמנות עכשווית

מסוג המקומות שאם הייתי נתקל בהם בכל עיר בעולם – הייתי נגנב לגמרי ושואל את עצמי: איך אין אצלנו כזה? אז הנה – אצלנו – מרכז אמנות עם תערוכות והופעות שוות ומגרות.
צדוק הכהן 2א' תל אביב

5. תיאטרון תמונע

אין עוד הרבה זמן ליהנות מהתופעה הגראנג'ית, האנרכיסטית והמופלאה של תיאטרון תמונע ברחוב שונצינו. המקום שהתחיל מחזון של שלישיית מופרעים ואבירי מסדר התיאטרון העצמאי – נאוה צוקרמן, מיקי צוקרמן ואילן רוזנטל – והפך למרכז לאמנויות הבמה העצמאי הגדול והמשמעותי בעיר.נאוה, ארז ואני דואגים שיהיו הצגות מעולות, ניב ואורן מוודאים שיהיו הופעות מחול וואו – שלא נדבר על הפסטיבלים המעולים (ואירועי ספרות, מוזיקה, בר, גלריה ועוד ועוד).אין הרבה מקומות של חופש טהור כמו תמונע. וממש תיכף – המעבר למשכן החדש בשכונה הביתית שלי, ביצרון. גם שם הוא הולך להיות פלא – מסוג אחר, אבל פלא.
שונצינו 8 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

שער בגין // כיכר החטופים.זה המקום השנוא עליי בעולם. עצם קיומו מצביע על שפל מוסרי ואובדן דרך כל כך חמורים. זה מקום נורא, כי הוא תזכורת להפקרה האדירה של אותו יום ארור. זה מקום שנוא, כי הוא עדות מתמשכת לכישלון הממשלה לעשות את המובן מאליו והבסיסי ביותר (אין יותר בסיסי מזה) – ובאותה נשימה עכורה, גם להצלחה של המפקירים לקטב את החברה אפילו סביב זה.ולמרות שזה מקום שנוא עליי, והוא מנקז את כוחותיי עד לייאוש שאיש מאיתנו אינו חסין – נמשיך להגיע לשם, ולהיכן שנדרש,כי כל עוד ישנה סולידריות – יש תקווה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכות החדשות במוזיאון ישראל בירושלים. שיטוט במוסד הזה עבורי הוא מסע מתמשך של בירור זהותי. לא בכל מוזיאון אתה חוצה אולמות בין אוצרות ארכיאולוגיים (כולל תערוכה חדשה ומטריפה לילדים על ממלכת החיות של פרעה), מסורת ומורשת של העולם היהודי על המגוון האדיר שבו (למשל הכתובות בשפות שונות שמוצגות עכשיו בתערוכת "בסימן טוב!") – לבין אוסף אמנותי מתפקע ובלתי ניתן להכלה: תצוגה חדשה של האוסף הישראלי (זה וואו), אמנות אירופה הקלאסית, אמנות מודרנית עם כל הניים-דרופינג, תערוכת החלומות העצומה, תערוכת הצילומים של כריס מרקר, תערוכת קטלוגים חדשה לציון 60 שנה, מעבדת שימור חיה, ושיפוץ מחודש לגן האמנות! ואי אפשר שלא להזכיר את האירוע שבו אפשר להתרשם מכל אלה ועוד מעל 20 יצירות מקור חדשות – בחינם לגמרי! (12.6, החל מ־18:00 ועד חצות,"לילה אחד. שישים שנה.")

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מאז שבעה באוקטובר יש לי חבר חדש: עמנואל לוינס. בחיפוש אחרי משמעות בתוך הכאוס, הגעתי לכתבים שלו – וגיליתי קול צלול, חומל ועמוק שעוזר לי לחשוב על אחריות, על זהות, על מוסר, על יצירה, וגם על מה זה להיות יהודי ברגע הזה ובמקום הזה. התחלתי עם קובץ המאמרים"חירות קשה" (הוצאת רסלינג), ומאז אני שוקע עמוק יותר בכתיבה שלו – מוצא את עצמי מתהלך איתו בעולם, קורא איתו ספרים, מתבונן על המציאות דרך המילים שלו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מערך עוטף עצורים.יגיע היום שהם יקבלו פרס ישראל החבר'ה האלה (או תגיע הישראל שתביא להם פרס כזה) הם הוציאו אותי ממעצר שווא, וגם הרבה מחבריי ובני משפחתי. בלעדיהם הייתי מפחד ללכת להפגין. וגםתרבות של סולדריותשעושים דברים נפלאים. אני ממליץ לעצמי ולכם לתרום ולהתנדב אצלם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שהולך אחרי יום מחורבן לשער בגין או לכיכר החטופים. כל מי שלמרות שאין לו כח (כי למי יש) יוצא לעשות פעולה של סולדריות. כל מי שעושה פעולות בלתי נראות של אכפתיות – אתם אדירים. אתן מדהימות.

מה יהיה?
מי יודע? בטח הכל מהכל – אפשר להניח שיהיה עוד יותר רע ומותר לחשוב שיגיע תיקון. ועד שהוא יגיע (או שאנחנו נביא אותו), האחריות מוטלת עלינו לדאוג לאחר ולנסות להיטיב. כל עוד נעשה את זה תהיה משמעות (ולכן גם אהבה). לגבי כל השאר – Bring it on.

• העיר שלי
• מוזיאון ישראל
• קאב קם
• גשר יהודית
• פלור Flor
• cca
• תיאטרון תמונע
• כיכר החטופים

לפני כשבועיים התבשרתי על הצבעה שנערכה במועצת העיר תל אביב-יפו, לביטול השם "גשר יצחק נבון" אשר יועד להחליף את גשר יהודית. בשקט וללא קול תרועה הצביעה מועצת העיר ביום ה-24.03.25 לביטול ההחלטה לקרוא את גשר מספר 9075 – שהוא גשר יהודית – על שם הנשיא המנוח. שלוש שנים עברו מאז החל המאבק על גשר יהודית, ואכן אף פעם לא מאוחר לבטל החלטה שכזו.

>> החינוך הממלכתי בסכנה: אג'נדה משיחית בדרך לתוכנית הלימודים
>> אנחנו נלחמים בגורמים המשיחיים והעירייה מחבקת אותם // טור דעה

בינואר 2022 ייסדתי את קהילת "החזירו את הגשר ליהודית",אליה הצטרפו פעילות ופעילים חברתיים, ארגונים חברתיים ומובילות דעת קהל, עמותת כ"ן, אדם טבע ודין, חברות מועצה, תושבי.ות שכונת מונטיפיורי וביצרון וד"ר שלומית ליר שניסחה עצומה בעד גשר יהודית. יחד יצאנו לצעדת מחאה ביום הנשים הבינלאומי על מנת לשנות את ההחלטה למחוק את יהודית מונטיפיורי מהמרחב הציבורי.

פניתי לעירייה על מנת שתכריז על החזרת הגשר לשמו המקובל, אך מהר מאוד התברר כי בימים בהם הדמוקרטיה במדינת ישראל אינה בשיאה, גם לעיר הליברלית המכריזה על תוכנית "עיר שווה" למען "שוויון מגדרי" קשה להקשיב לרחשי הציבור

להתנגדות הציבור יש כוח ואכן, ניתן לומר בקול גדול כי המחאה אל מול הרשות המקומית הצליחה! השלט "גשר יצחק נבון" הוסר מעל גבי גשר יהודית ארבעה חודשים לאחר שהותקן במאי 2022. ההתעקשות המביכה של עירית תל אביב-יפו לכנות את הגשר "גשר נבון" נחלה מפלה צורבת, כי השם "גשר יהודית" השתרש כבר בציבור. גם ההסבר שסיפקה העירייה לפיו לא ניתן לקרוא לגשר יהודית ("כי יש כבר רחוב על שמה"), אינו מתיישב עם העובדה כילא הפריע לעירייה לכנות את גשר שלוש כך בהמשך לרחוב שלוש, את גשר נוח מוזס בהמשך לרחוב מוזס, את שדרות רוקח, גשר רוקח ומחלף רוקח באותו שם.שמו של הגשר הפך לנקודת ציון מוכרת בעיר, והטיעון כי מדובר ב"שם זמני" נוגד את ההיגיון ואת תפיסת המרחב הציבורי ככזה ששייך לציבור ושלציבור יש בו גם מקום להשמעת קול וליכולת בחירה.

המאבק האזרחי-ציבורי על הדמוקרטיה, שהתבסס בתל אביב, הפך את הגשר לנכס אסטרטגי ומוכר אף יותר.בינואר 2023 פרצו מחאות אזרחיות כנגד ההפיכה המשטרית ופעילים שהפגינו למען הדמוקרטיה התבצרו על הגשר ותלו שלטים בנוסח "גשר יהודית ודמוקרטית".בנוסף, גופים כמו מד"א, המשטרה, התקשורת מכנים בכל הודעת ביפר והודעה לתקשורת את הגשר בשמו המקובל. "גשר יהודית".

בהחלטת העיריה לביטול שם הגשר ע"ש יצחק נבון קיים מלכוד כפול: האופטימיים.ות שקראו על ההחלטה לבטל את שם הגשר, יגלו כי העירייה הגיעה רק להחלטת ביטול והבטחה לגשר אחר בשם יצחק נבון. פניתי לעירייה על מנת שתכריז על החזרת הגשר לשמו המקובל, כולל תליית שלט וטקס חנוכת הגשר, אך מהר מאוד התברר כי בימים בהם הדמוקרטיה במדינת ישראל אינה בשיאה, גם לעיר הליברלית המכריזה על תוכנית "עיר שווה" למען "שוויון מגדרי" קשה להקשיב לרחשי הציבור ולתת לגשר את השם הרשמי שלו. מדוע מתעקשת העירייה והעומד בראשה לעבוד מול ציבור ליברלי באופן אוטוקרטי, ולמנוע יצירה של מרחב דמוקרטי משותף לציבור?

יהודית מונטיפיורי הייתה אקטיביסטית, פילנתרופית ושותפה מלאה לפעילות הפילנתרופית ומסעותיו של בן זוגה, סר משה מונטיפיורי. בפועלה היא תרמה רבות למען הקהילות היהודיות בארץ ישראל והקימה את בית החולים הראשון בארץ, "ביקור חולים". בני הזוג ניהלו חיים שוויוניים במסעותיהם ובתרומתם לחברה.שינוי שם הגשר הינו פעולה של הדרה ומחיקת שמה המנכיח את פועלה רב השנים של יהודית.מעבר לכך שלא זכתה להנצחה ראויה, זהו מקרה בוחן לבעיה רחבה יותר, והיא מיעוט ניכר של רחובות ומוסדות הקרויים על שמן של נשים, עובדה התורמת לחיזוק אי-השוויון המגדרי והדרת הנשים מהמרחב הציבורי.

מיותר לציין כי על שמו של יצחק נבון רשומים כבר כ-50 אתרים בישראל ו-20 אתרים נוספים על שמו מחכים לאישור, אך בינתיים גשר יהודית הוא סמל שנכחד עבור תושבי.ות שכונת מונטיפיורי, עבור נשים במרחב הציבורי ועבור הציבור בכללותו שאינו זוכה לראות שינוי ביחסי המגדר במרחב הציבורי.

גשר יהודית מהווה תמונת ראי לייצוגן הנמוך של נשים במרחב הציבורי-פוליטי. בפוליטיקה הארצית ייצוגן נמוך מ-25 אחוז, במוקדי קבלת ההחלטות ובשדרות הניהול -20 אחוז. בזירה המקומית ייצוגן נמוך אף יותר, רק 8 אחוזים, ובסך הכל 15 נשים שעומדות בראשות הערים. רק 20 אחוז מהן חברות מועצה.בתל אביב קיימים 80 רחובות בלבד על שם נשים, עשרה מתוכם על שם זוגות, בהשוואה ל-1252 רחובות על שם גברים (מנתוני משרד הפנים 2024). כפר סבא היא העיר היחידה בארץ בה מועצת העיר העבירה תיקון לקריאת שני שליש מרחובותיה החדשים על שם נשים, עד שיגיעו לשוויון מגדרי.

האם יש לעיר תל אביב-יפו תוכנית כזאת לסגירת הפערים? כי בשלוש השנים האחרונות העיר אמנם העניקה 17 רחובות חדשים על שם נשים, אך גם על שם גברים, כך שהפער רחוק מלהיסגר. בעת המאבק לא מצאנו גשר מרכזי אחד בכל הארץ על שם אישה.חסרונן ואי הנצחתן של נשים נמצא בהכחדה סימלית. אציין כיבעת המאבק על גשר יהודית נוהל במקביל הקרב על מוזיאון הלנה רובינשטיין שהפך להיות על שם הטייקון איל עופר.את הפתרון לבעיה הגיש המיזם להוגנות מגדרית ברחובות הערים, שמציע לסגור את הפער על ידי החלפת שמות של כ-1400 רחובות ניטרליים (ע"ש פרחים למשל) לרחובות של נשים. זה אפשרי. עניין של החלטת מועצה.

העיר תל אביב-יפו, שהכריזה על עצמה "עיר שווה" ודמוקרטית, חייבת לגלות עירנות ורגישות לכך שמיעוט רחובות על שם נשים פועל לשימור אי-השוויון המגדרי, להחלשת ילדות, נערות ונשים שנאלצות לחיות במרחב ציבורי המתאפיין בהדרת נשים. אני קוראת לעירייה ולעומד בראשה לא לפספס את הרגע ההיסטורי ולחגוג את השם: גשר יהודית מונטיפיורי.
>> דורית שמואלי היא מייסדתקהילת "החזירו את הגשר ליהודית", חוקרת מגדר ופוליטיקה באוניברסיטה הפתוחה.

​

• טור דעה
• גשר יהודית
• שכונת מונטיפיורי
• הדרת נשים
• עיריית תל אביב
• ❤ תל אביב
• הבועה

פעילות המאבק שלקהילת"החזירו את הגשר ליהודית ואת הביתן להלנה"#איפההן– מעבירות הילוך: לפני כשבועיים פנתה בשמן לעירייה עורכת הדין ורדית אבידן מהקליניקה לפמיניזם משפטי בחיפה, בדרישה להחזיר את הגשר לשמו המקורי, גשר יהודית, בטרם פנייה לערכאות משפטיות. בתשובה למכתב חזרה העירייה על טענותיה לפיהן הגשר מעולם לא נקרא באופן רשמי "גשר יהודית", ולפיכך שמו גם מעולם לא שונה, וכי הוא נקרא כך בפרסומים שונים בעבר לצרכים טכניים בלבד.

עוד טוענת העירייה כי ההחלטה על קריאתו של הגשר על שמו של יצחק נבון התקבלה במרץ 2020, ולפיכך ניתן לציבור די זמן להגיב עליה. בעירייה מוסיפים ומסבירים כי הוראות נוהל השיום העירוני, העוסקות בקריאת מקום על שם מי שמקום ציבורי אחר כבר קרוי על שמו, מעלות ספק אם היה מקום לקריאת הגשר על שם יהודית מונטיפיורי, "שעה שכבר קרוי רחוב על שמה". אך ראו זה פלא: בדיקה מהירה בגוגל מפות מעלה כי הוראות נוהל השיום הנ"ל פחות הפריעו לגשר מוזס להמשיך את רחוב מוזס, לגשר שלוש להמשיך את רחוב שלוש ולגשר רוקח לטפס מעל שדרות רוקח.

>> דיווחנו באוגוסט: רק 3 מתוך 16 רחובות חדשים בעיר – על שם נשים
>> הדרה ומחיקה: המחאה נגד שינוי השם של גשר יהודית יוצאת לדרך

במכתבה לעירייה טוענת עו"ד אבידן כי "לפי אתר העמותה להנצחת מורשתו של יצחק נבון, ישנם יותר מ–50 אתרים על שמו. בתי ספר, כיכרות, רחובות, גנים ציבוריים, בנוסף לכ-20 אתרים הנמצאים בתהליכי אישור. בעוד שלפי בדיקה שערכנו באתר העיריה ובמרשם האוכלוסין קיים פער מובהק בין נשים לגברים בשיום והנכחת נשים במרחב הציבורי. בעיר תל אביב ישנם 66 רחובות על שמן של נשים, לעומת 1092 רחובות על שמם של גברים, כאשר 12 מהנשים המונצחות חולקות את הרחוב עם בני זוגן".

בעיריית תל אביב-יפו התחייבו בעבר חגיגית מספר פעמים לשנות את המצב הזה ולפעול להנצחת נשים במרחב הציבורי, ובמכתב התשובה שלה לעו"ד אבידן מדגישה העירייה כי "בישיבתה האחרונה של ועדת השיום נקראו כלל הרחובות שנדונו בוועדה – חמישה במספר – על שם נשים". אלא שבדיקה מהירה מעלה שאמנם במהלך 2021 נקראו 7 רחובות בתל אביב על שם נשים, אך בה בעת נקראו 12 רחובות על שם גברים, כך שהפער בינתיים ממשיך להתרחב.

דורית שמואלי, מייסדת קהילת "החזירו את הגשר", אמרה בתגובה כי "מעולם לא פגשתי מקרה בו ניתן שם לגשר או לרחוב כשם זמני, זה אבסורד! שימוש בפרוטוקולים ומכתבים רשמיים מטעם העירייה, שלטי רחוב מטעם העירייה ומשרד התחבורה, עתירה לבג"צ, שימוש בשם 'גשר יהודית' גם בכלי התקשורת ובפי תושבי השכונות מונטיפיורי וביצרון – יכול בהחלט להטעות את הציבור בדומה להבטחת שווא".

• הבועה
• ❤ תל אביב
• גשר יהודית
• הדרת נשים

לפני כחודשים התבשרנו, תושבי.ות שכונת מונטיפיורי והאזור, על שינוי שמו של הגשר היפה, שמחבר בין לב העיר לשכונות המזרח. זהוגשר שנבנה במשך שנתיים, במטרה מוצהרת לחזק את הקשר בין שכונות העיר כולה, תוך מתן דגש על חשיבותם של הליכתיות ושימוש באופניים בעיר, כגשר הראשון והיחיד עד כה בתל אביב לשימושם הבלעדי של הולכות והולכי הרגל.שנתיים עבדו על הגשר הזה, גשר יהודית.

כמה גאווה הייתה לנו, תושבות ותושבי שכונת מונטיפיורי בפרט ותושבי לב העיר בכלל, שהגשר היפה ממשיך את הנצחתה של יהודית מונטיפיורי. זוהי השדרה היחידה על שם אשה בתל אביב ובאזור המרכז כולו, והגשר הייחודי ממשיך את השדרה הנהדרת באופן ראוי. ואז,כאמור, הוחלט לשנות את השם. במקומות אחרים בעיר לא נשמע כדבר הזה. בנווה צדק, הגשר שבסוף רחוב אהרון שלוש – ממשיך להיקרא גשר שלוש ולא שונה שמו על אף שנהרס ונבנה מחדש עם הקמת פארק המסילה. בצפון העיר – שדרות רוקח. גם שם קיים גשר – גשר רוקח ומחלף רוקח ממזרח. מעולם לא שמענו על כוונות לגוון את שמות האתרים הללו.

את המחיר על בניית הגשר במשך שנתיים שילמנו אנחנו, תושבי ותושבות השכונה והעיר. משאיות, עצירת תנועה מפה ומשם וכל הכרוך בבנייה בשטח עירוני צפוף. מדי שבת אפשר היה לראות משפחות משני צדי הגשר יוצאות לראות "מה שלום הגשר". איך מתקדם. כמה תקוות תלינו בגשר הזה – תנועה ערה בשכונת מונטיפיורי, זריקת החייאה לעסקים, הרבה מאלה אף התממש עד שהקורונה טרפה שוב את הקלפים.

הבת שלי, בת 13.5, תושבת האזור, צועדת מדי שבוע על הגשר לקורס תכנות לנערות, ברוח החתירה לשוויון מגדרי בהייטק. קשה להתעלם מהסמליות – לו היה לנו הנשים הייצוג השווה, השוויון בשכר, בסיס ההזדמנויות השווה, חלוקת המשאבים השוויונית, ובכלל זה מחצית מרחובות העיר – אולי לא היה צריך להשקיע בקידום נערות להייטק מלכתחילה. כל שבוע צועדת בתי הבכורה על גשר יהודית ובכך מציינת אותה ואת פועלה למען בניין הארץ והחברה בישראל, ועכשיו? הגשר נקרא על שם יצחק נבון, נשיא אהוב ומוערך, המונצח כבר בעשרות אתרים מכובדים ומשמעותיים ברחבי הארץ.

והנה, שוב אנחנו נאלצות לעבוד ולהשקיע זמן ומשאבים על מנת לקבל את מה שמגיע לנו. ובמקרה האלים והמדיר הזה – את מה שכבר היה שלנו ונלקח, נמחק.הפעולה המחוצפת הזו בוצעה ללא שיתוף הציבור לא בשכונת מונטיפיורי ולא בשכונת ביצרון, וזאת לאחר שהתקבע כבר השם יהודית והשתמשו בו בכל מכרז, פרסום והודעה רשמיים.

המחיקה הברוטלית של זכרה של יהודית מונטיפיורי – מבונות הארץ, פילנתרופית, דמות מופת היסטורית – מהנוף הנשקף מעל נתיבי איילון בתל אביב, לא מתרחשת בחלל ריק.המיקום המרכזי של הגשר שהיווה עבורנו, תושבי השכונה והעיר, מקור גאווה, הוא בדיוק הסיבה שהיום מוצב עליו שלט עם שם אחר. כמה קל לתת שמות של נשים לרחובות קטנים בשולי העיר. כמה מכובדת וראויה תהיה ההחלטה להפוך את המעשה, למחול על הכבוד, ולצאת בהצהרה ערכית, משמעותית, לפיה גם לנשים יש מקום בעיר הזו.

>> ענבל שתיוי היא תושבת שכונת מונטיפיורי ופעילה בקהילת #איפההן

• טור דעה
• גשר יהודית
• עיריית תל אביב
• שכונת מונטיפיורי