ההצגה "רביע ויוליה", שתעלה ב-14.8 בתיאטרון יפו (לרכישת כרטיסים) עוסקת בסיפור אהבתם הבלתי אפשרי של מלצר בקייטרינג ובן של איש צבא, שנפגשים באירוע בו שניהם מרגישים זרים, ומתוך מפגש מקרי בין המנה הראשונה לעיקרית נרקם קשר אהבה לא צפוי, שמטשטש גבולות ונוגע בלב. כי רביע, אם לא ניחשתם, הוא ערבי. ובמציאות שלנו היום – גם הליברלית – זה קשה שיתקשה להחזיק. אור ענבר, יוצר ובימאי ההצגה, בטור מיוחד על המחזה הטראגי הכל כך רלוונטי שלו.
>>ג'אזיסט ישראלי בניו יורק: הכל השתנה, אבל מוזיקה היא הפיתרון
>>"הרגתי אותך בחלומות שלי" הוא ניצחון קטן של הילד שרציתי להרוג

למרות האמונה בכוחו של החיבור בין רביע ויהלי, בחרתי שלא לסיים את המחזה שלי בהפי אנד. אהבתם של רביע ויהלי לא מצליחה לנצח את הכוחות החזקים של החברה. כי במציאות, רוב המקרים לא נגמרים בהפי אנדינג. הבחירה הזו שעשיתי נועדה לעורר בקהל צער על אהבה יפה וצעירה שנאלצת להיגדע בגלל שהחברה בישראל אינה מאפשרת את קיומה, צער שיכול להיתרגם לפעולה למען עתיד טוב יותר שבו לאהבתם של רביע ויהלי יהיה סיכוי. אני רוצה שהצופים בהצגה ייצאו עם תחושת "חבל" ו"הלוואי שהיה יכול להיות אחרת", שאולי תוביל ל"בואו נדאג שיהיה פה אחרת". זו הדרך שלי לנסות לשנות.

אהבתם של רביע ויהלי ניצתת על רקע הכאב המשותף שלהם, שהוא חזק יותר מהזהות הלאומית שאמורה לכאורה להפריד ביניהם. הכאב המשותף של לגדול כהומו בארון בסביבה שלא מבינה אותך, ודורשת ממך לא להיות מי שאתה באמת. הכאב הזה, כך אני מאמין, משותף לכל להט"ב, אפילו למי שגדל בחברה הכי ליברלית וסובלנית, כי הנחת היסוד תמיד תהיה שכולנו הטרו-נורמטיביים, ואם אנחנו לא, אנחנו צריכים לגלות את זה בעצמנו בלי עזרה מהסביבה. הכאב המשותף הזה הוא בעיני כוח שחזק יותר מגבולות של דת ולאום.

החיבור שנוצר בין רביע ויהלי, על הרקע הזה, מתוך היכרות אקראית במסיבת הפרישה של אביו של יהלי מהצבא שבה רביע ממלצר, מאפשר להם לראות זה את זה לא כיהודי וערבי – אלא כבני אדם שרוצים ויכולים לאהוב זה את זה. בדרכם השקטה רביע ויהלי מציעים כיוון חדש לחברה בישראל, כיוון שנראה כיום כמעט דמיוני.

גם לי היה לתקופה מסויימת "רביע". הסיפור בינינו היה הרבה פחות סוער, והוא נגמר לא מסיבות פוליטיות, אבל התקופה שהיינו ביחד איפשרה לי לשים לב לאופן שבו הסביבה הליברלית שמקיפה אותי הגיבה, שחשף פער בין עמדות תיאורטיות לבין המציאות. אף אחד לא אמר לי שיש לו בעיה עם זה שאני יוצא עם בחור ערבי, אבל היו אמירות עקיפות כמו "זה לא יהיה פשוט לקיים מערכת יחסים כזאת". ואני מרגיש שהיום ההפרדה בין העמים כל כך חזקה ומושרשת, שבאמת קשה לדמיין עתיד למערכת יחסים כזאת, ודווקא בגלל זה היא בעיני כל כך חשובה, וכל כך משמח אותי לשמוע על המקרים שכן מצליחים, כמו צחי הלוי ולוסי אהריש המדהימים.

הרעיון שאהבה יכולה לגשת על פערים שנוצרים בשל שנאה אינו חדש, אבל הוא כל כך חזק, אפקטיבי ורלוונטי לכל זמן ומקום, עד שהוא מתגלגל בתרבות ובאמנות משייקספיר עד ימינו. האהבה החד מינית יכולה להוות גשר אפילו עוד יותר חזק, בגלל הזהות המשותפת שהחיבור אליה יכול להיות לעיתים חזק יותר מהזהות הלאומית. ה"הצעה" של רביע ויהלי עבורנו היא לא לראות זה את זה כאויבים, ולהבין שאולי יש בינינו הרבה יותר משותף מאשר מפריד, ומתוך הנקודה הזאת ניתן ליצור חיבור בינינו.
רביע ויהל, 14.8 בתיאטרון יפו,לרכישת כרטיסים

• יוצרים כותבים
• מחזה
• תיאטרון יפו
• דו קיום

זה לא זמן טוב למיזמים משותפים של יהודים וערבים, ולכן זה כמובן הזמן הטוב ביותר למיזמים משותפים של יהודים וערבים. בצל המלחמה שלא נגמרת הפכו החיים המשותפים בישראל למאתגרים מתמיד, יוזמות רבות הוקפאו או ירדו מתחת לרדאר, אבל בפרויקט האהוב "לחם ושושנים" לא עצרו לרגע ולא הפסיקו להאמין, ובחודש הבא (14.6-11.6) תחזור אלינו התערוכה השנתית להפיח מעט תקווה תחת הכותרת "לא מוותרים על חיים משותפים".

>> לידיעת הגולשים: 21 תערוכות מומלצות לתפוס איתן גל בסופ"ש
>> כל הצבעים שישנם בעולם: 10 המלצות לוהטות ליריד צבע טרי

"לחם ושושנים" הוא פרויקט משותף של עמותתסינדיאנת הגלילומען – ארגון עובדים, תערוכה שנתית של מכירת יצירות אמנות, שהכנסותיה מוקדשות לפרויקטים המקדמים ומעודדים את שילובן של נשים ערביות בשוק העבודה, ומתקיים זו השנה ה-19. דווקא בזמנים קשים ומקוטבים כל כך בחברה הישראלית, מקבלת התערוכה המסורתית שמתקיימת כבר קרוב לשני עשורים, משנה תוקף ונותנת תקווה לדיאלוג ושיתוף פעולה בין הקהילות היהודיות והערביות בישראל.

התערוכה תתקיים בגלריה החדשה של "לחם ושושנים", שעברה לאחרונה למשכנה בקרית המלאכה וכיום אוצרת אותה לאה אביר, ובגלריה נולובז הסמוכה אליה. בתערוכה יוצגו למכירה עבודותיהם של מעל 400 אמנים ואמניות. בין האמנים, יהודים וערבים שתרמו את עבודותיהם למכירה, כמה שמות בולטים מדורות שונים, בהם זויה צ'רקסקי, מיכל נאמן, כרים אבו שקרה, אורי גרשט, גדעון רובין, חנאן אבו חוסיין, אוהד מרומי, עילית אזולאי, שהד זועבי, אברהם אילת, רונן זן, אדם יקותיאלי (know hope) ועוד רבים. השנה אף מציגות בתערוכה כמה אמניות פעילות מהדרום, שפועלות גם עצמאית וגם במסגרת "סטודיו רחא" שברהט: האלה אבו פריח, נסרה אזברגה, רוואן אבו עסא, והאמן עאדל ג'נים.

חלק מהעבודות שיוצגו בתערוכה השנה מתייחסות למלחמה ולאירועי ה-7.10, אולם לדברי המארגנים דווקא בימים קשים וכואבים אלו, רואים מארגני התערוכה את החשיבות שבמתן דגש על המאמץ המתמשך לבניית חיים משותפים. "במהלך השנה האחרונה התמודדנו עם קיטוב בין יהודים וערבים, רגשות אי אמון, שנאה ונקם ואף ייאוש, שהשתלט על רבים בחברה היהודית והערבית כאחד", אמר דני בן שמחון, מייסד התערוכה מארגון סינדיאנת הגליל. "מול הצונאמי הזה אנחנו נאחזים בעקרון החיים המשותפים, וממשיכים לפעול באופן יומיומי ובכל הכוח לקידום שותפות יהודית-ערבית למען חברה שוויונית. אנו גאים בכך שהצלחנו לאורך השנה לשמר את התקווה לעתיד, לשמור על השותפות והאמון הפנימיים ולהמשיך בעשייה".

סינדיאנת הגליל, היא עמותה שהוקמה על ידי נשים יהודיות וערביות מהגליל, ופועלת כעסק חברתי בר קיימא מאז 1996. עמותת "מען" עוסקת בליווי ועדי עובדים במו"מ להשגת הסכמים קיבוציים, מאבק בסחר בהיתרים ובהקמת הפורום לשוויון בבריאות. תערוכת לחם ושושנים נועדה לקדם פרויקטים של "סינדיאנת הגליל" ו"מען", בהן פרויקט "נשים, עבודה וקיימות"במסגרתו הוכשרו השנה קרוב ל-20 נשים להיות דבוראיות בשיטה הביו-דינמית, קידום מפעל הייצור של סינדיאנה בא.ת. כפר כנא המייצר שמן זית איכותי שזכה בפרסים בינלאומיים וכן ומוצרי מזון מקומיים, הפרויקט המצליח "מבשלות ללא גבולות" שבמסגרתו מתקיימים מפגשים בין נשות ואנשי קולינריה מובילים עם ציבור רחב של ישראלים הצמאים לתרבות אחרת ועוד.

על מנת לאפשר לכל חובבי האמנות לרכוש עבודות ולתמוך בפעילויות החשובות, טווח המחירים של העבודות נע בין 300 ₪ ועד לאלפי שקלים. הכסף הנצבר ממכירת עבודות האמנות, כאמור, מסייע להוצאתן מדי שנה של מאות נשים ערביות ממעגל העוני ושילובן במקומות עבודה הוגנים. התערוכה זוכה לתמיכה מציבור רחב של שוחרי אמנות בארץ שמחדש מדי שנה את מחויבותו גם למעורבות חברתית.בימים אלו כבר מתנהלת מכירה מוקדמת של העבודות באתר התערוכה.
>> לחם ושושנים, תערוכת המכירה השנתית, 14.6-11.6, שביל המרץ 3

• ❤ תרבות
• אמנות ישראלית
• דו קיום
• יהודים וערבים
• קריית המלאכה

"כשאתה חיוור מצער, מתחפר בשתיקתך, תן לי לדבר אליך וללכת בין צלליך, להיות איתך". רחל שפירא כתבה את המילים היפות האלה אחרי מלחמת יום הכיפורים, מה שגרם לאנשים לפענח את "אדבר איתך" כשיר על פוסט טראומה מנקודת המבט של בת זוגו של הלום קרב. שפירא עצמה סיפרה שכתבה אותו לאדם ספציפי שהיה נתון במשבר. "בראש ובראשונה זה שיר אהבה. בתקופה בה כתבתי אותו, התוכן שלו היה הנושא הכי דחוף מבחינתי – איך אפשר לשכך כאב של אדם בעיצומו של משבר קיומי צורב. השיר עצמו הוא נסיון הדברות, שנעשה תוך מודעות לסבל, לרגישות ולפגיעות של מי שניצב לפניך״.

>>טוב טעם: 17 דברים טובים שבכל זאת קרו השנה בקולינריה התל אביבית

שם השיר, שהולחן על ידי אלונה טוראל והפך להיט בביצועה של חוה אלברשטיין, נשאל למופע של תזמורת המהפכה, שהוא האירוע התרבותי היפה והמרגש ביותר שהייתי בו בשנה האחרונה. שמו המלא של המופע הוא "אדבר איתך – שתי שפות. אהבה אחת", מה שמעניק לשתי המילים משמעות חדשה. המופע מורכב משירי אהבה אהובים, המושרים לא בשפה שבה נכתבו. השירים העבריים מושרים בערבית, והשירים הערביים בעברית, וכך מתנהל דיאלוג בין שתי השפות, שבמקום להתקוטט ולנהל קרבות שליטה כמו שהתרגלנו, הן מדברות אהבה זו עם זו.

הרעיון הפשוט והחכם הזה – יוזמה של בית הגפן, מרכז התרבות הערבי-יהודי בחיפה – נולד הרבה לפני ה-7 באוקטובר. העבודה עליו נמשכה כשנה וחצי – השירים נבחרו ותורגמו, עיבודים חדשים תוזמרו, התזמורת וארבעת הזמרים עשו חזרות – ועד שהמופע הגיע לבמה הכל כאן נעשה יותר טעון. אבל שירי אהבה הם נוגד הרעל האפקטיבי ביותר, וכשזמרת הסופרן המופלאה נור דרוויש (שהיתה אז בהריון מתקדם) שרה בערבית את "הכניסיני תחת כנפך" בביצוע שיפה כמותו לא שמעתי מעולם, היא מילאה את הלב בתחושת יחד ננצח את הגזענות ואת השנאה. אני בטוחה שאילו ביאליק היה יושב באולם, הוא היה מתרגש כמוני לשמוע את שירו מלווה בסלסולים ערביים מלטפים.

בין השירים העבריים הנוספים שנשמעו נפלא בערבית היו "ברית עולם" של מתי כספי ואהוד מנור, "לשיר איתך" של בועז שרעבי ומנור, "באה מאהבה" של יהודית רביץ ויענקל'ה רוטבליט, "ערב כחול עמוק" של מאיר אריאל ושלמה יידוב, "שיר של יום חולין" של יאיר רוזנבלום ורחל שפירא, וגם "ניצחת איתי הכל". את השיר של עמיר בניון שר ובכה אכרם עודה, שביצועו המהמם העמיד את הקהל הנרגש על הרגליים, ונדמה היה שקולו פתח את שערי השמיים. אחר כך קראתי שעודה הוא אח במחלקת טיפול נמרץ בבית חולים בחיפה, וזמר מוכר בחברה הדוברת ערבית. במופעים שלו הוא שר גם בעברית, אנגלית, ספרדית וצרפתית.

לא הכרתי את השירים הערביים ששובצו בתכנית, אך משהושרו בעברית (על ידי דקלה ורביד כחלני) הם נחוו כקרובים לאוזן וללב. שמות השירים ומילותיהם המקוריות הוקרנו על מסך גדול מאחורי התזמורת, וכך יכולתי לדעת שאני שומעת את "בדמיוני יש לי ורד" של פריד אלאטרש וסאלח ג'ודת, "חביבי מאור עיני" של נאסר אלמזדאוי ואחמד שתא, "כמה רחב הוא הים" של האחים רחבאני, "פרי האהבה" של קאזם אלסאהר וניזאר קבאני ושירים נוספים. העיבודים שהוזמנו עבור המופע מתשעה מעבדים שונים היו מגוונים ומזהירים, והעניקו לשירים המוכרים טעמים חדשים. המנצח רועי אופנהיים, שבחר את השירים יחד עם זהר שרון וניזאר אלכאטר, סחף את התזמורת בנגינה מושלמת, והכל היה כל כך יפה.

הקהל הרב שמילא את בית האופרה ב-10 באפריל הציף את התזמורת ואת הזמרים באהבה ובתודה על החוויה המזככת, משככת הכאבים ומעוררת התקווה שהעניקו לנו. מאז "אדבר איתך" ממשיך למלא אולמות ברחבי הארץ (בדצמבר ובינואר יש ארבעה מופעים נוספים), אף שחלק מהזמרים התחלפו. דרוויש ועודה הנפלאים עדיין שם, ואליהם הצטרפו תמר שאוקי ובר צברי. מומלץ בחום וללא סייג לכולם. זאת הישראליות במיטבה.
לפרטים וכרטיסים

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• דו קיום
• תזמורת המהפכה

אמנות, מדשאות, שקט וחזון של רב-תרבותיות ודו קיום: ככה היינו רוצים לבלות את החיים שלנו. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

>>לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

המרכז המשותף לאמנות בגבעת חביבה שוכן בקמפוס רחב, ירוק ושקט, בין עצים ומדשאות. כבר התחלה טובה. הקמפוס, שמהווה מרכז רעיוני, לימודי חינוכי ומחקרי, בשטח המועצה האזורית מנשה (מזרחית לחדרה) ומשתרע על שטח פני של 150 דונם. המרכז שוכן במבנה רחב ידיים, מרווח וממוזג, שבליבו פועלת גלריה לאמנות עכשווית – גלריה גבעת חביבה לאמנות, לצד סדנאות אמנות רב-תחומיות ובית הספר הגדול בארץ לקרמיקה.

המרכז המשותף פועל במגמה לייצר חשיבה אמנותית המעלה שאלות וחוקרת את הקיים ואת המוכר; לתת כלים ליצירת אמנות המשפיעה על הסביבה; לקדם את התפיסה הרב-תחומית והרב-תרבותית באמנות; לפתח את תפיסת האמנות כשפה המחברת תרבויות, ממוססת חומות ומשנה תודעה; לקדם ולהעצים קולות מוחלשים ושיח מכבד בחברה האזרחית בישראל ובעולם ולקדם יוצרים ואמנים צעירים בדרכם האמנותית.

במרכז מתקיימים קורסים רב-תחומיים למבוגרים, פרויקטים משותפים, כמו גם סדנאות תומכות תהליך וחד-פעמיות, סדנאות עם אמנים אורחים, ימי עיון, סימפוזיונים, סמינרים, השתלמויות מורים ושיחות גלריה.

המרכז פועל במטרה להרחיב את שדה הפעולה וההשפעה האמנותי המשותף, דרך אמנות ובאמצעות יצירה וחשיבה משותפת של קבוצות אמנים, מובילי תרבות והקהל הרחב, כמו גם דרך פרויקטים ותערוכות אמנות עכשווית, כולל פרויקטים מיוחדים לשתי החברות היהודית והערבית מתוך גישה רב-תרבותית כוללת.

בימים אלה מוצגת בגלריה, שאוצרת ענת לידרור, התערוכה "צירי לידה" שמציגה 50 עבודות של 27 אמנים, המדברים בכאב, בעומק ובערנות על לידה, חיים ומוות, תיקון וטרנספורמציה.

ואם אמרנו מדשאות, אתם יודעים מה הדבר הבא שאנחנו חושבים עליו באופן אינסטקטיבי – נכון מאוד, בקבוק יין של פורטה 6 וכמה כוסות (בהנחה שאתם רוצים לחלוק), פינה נעימה על הדשא וחזון לחיים טובים.

המרכז המשותף לאמנות גבעת חביבה, להשיג בגבעת חביבה, המועצה האזורית מנשה
לאתר Porta 6//אינסטגרם//פייסבוק

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• אמנות
• אמנות ישראלית
• דו קיום

בלב שכונת הדר בעיר התחתית בחיפה פועל כבר 60 שנה מרכז התרבות הערבי-יהודי בית הגפן, ואם אתם עדיין לא מכירים אותו – זה בדיוק הזמן. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגזי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

בית הגפן פועל בשני מבנים נפרדים שנמצאים זה מול זה – משני צידיו של רחוב הגפן. הוא מורכב מכמה פלטפורמות מרכזיות: תיאטרון, גלריה, ספריה, מועדון לנוער וקבוצות שונות לאוכלוסיות שונות, כמו קבוצת העצמה לנשים ולנערות. המרכז הוקם כחלוץ בתחום הדיאלוג הבין-תרבותי בשנת 1963, והוא פועל כעמותה ללא מטרות רווח השואפת לבסס מרחבים משותפים שוויוניים המכילים את מגוון הזהויות והתרבויות בישראל ובעולם.

>> לגלות את רמת השרון מחדש: גלריה קסומה בתוך שכונת מגורים
>> לגלות את בת ים מחדש: המרכז שמשלב עיצוב, קיימות וקהילה. וקפה

בתור כזה שפועל במרחב העירוני של העיר חיפה, אחת הדוגמאות המוצלחות יותר לחיים משותפים שיש בארץ, יש לבית הגפן ניסיון ארוך שנים בפיתוח והוצאה לפועל של תכניות העוסקות בדיאלוג בין תרבותי. הוא יוצר ומקיים פרויקטים מגוונים באמצעות הדיסציפלינות השונות שבהן הוא עוסק; כשבכולן באה לידי ביטוי הרב-תרבותיות.

בתערוכות בגלריה של בית הגפן מתקיימות תערוכות שבהן משתתפים אמנים ואמניות בני אוכלוסיות שונות; ההצגות והמופעים שמתקיימים בתיאטרון – למבוגרים וגם לילדים – הם בשפות שונות (בעיקר ערבית ועברית, אבל גם רוסית, אמהרית ועוד), וכך גם תכניות הפיתוח. המטרה: בניית חברה משותפת ומוביל תהליכים חברתיים וקהילתיים ברוח ערכי הדמוקרטיה, תוך הקניית כלים להתמודדות עם הסוגיות המורכבות בחברה מרובת תרבויות.

אחד המודלים הייחודיים שפועלים במסגרת בית הגפן הוא "המרחב השלישי" – מרחב שמציע פעילויות מודולריות, מגוונות ומשלבות עבודה בחללי המרחב השונים עם סיורים חווייתיים בוואדי ניסנאס. במרחב מתקיימות השתלמויות, סמינרים, סיורים, סדנאות וכנסים, ואפשר גם להתאים אותם באופן פרטני לקהל.

אחרי שיצאתם מהצגת תיאטרון (לא משנה באיזו שפה); אחרי ששוטטתם בגלריה או השתתפתם בפעילות חברתית מעניינת – אתם יודעים בדיוק מה אתם צריכים לעשות: לפתוח בקבוק של פורטה 6 ולהרים לחיי חיים משותפים זה לצד זה. ככה. פשוט.

בית הגפן, מכרז תרבות ערבי-יהודי, להשיג ברח' הגפן 2 חיפה
לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• חיפה
• אמנות
• קהילה
• תיאטרון
• דו קיום
• ❤ תרבות