דעתנו על ריבוטים וסיקוולים למיניהם ידועה ודי פופולרית – מאסנו, וגם אתם. אבל בתוך ההרגל המגונה של הוליווד לפעמים מצליחים להציל משהו שראוי להצלה, ואין ספק שדמותו של דרדוויל בכיכובו של צ'ארלי קוקס היא אחד מהיהלומים הנסתרים שנקברו תחת ערימות אבק במעבר של מארוול לדיסני. עונת התחייה של דרדוויל, כמעט עשור אחרי שנולדה הסדרה הראשונה בנטפליקס, הגיעה לדיסני+ בדיוק ברגע הנכון – כשאנחנו משוועים לגיבור עם מוסר (וקצת נטייה אלימה) שיעשה סדר בכל המושחתים ששולטים בנו.

>> בואו תראו יש מכות: 12 סדרות מעולות שיודעות לבעוט (בפרצוף)

הדרך הכי טובה לדבר על העלילה של "דרדוויל: נולד מחדש" היא להימנע מספוילרים, כי דיסני עשתה מאמצים די גדולים להסתיר את ההפתעות הכי גדולות. כדי לתאר את מה שקורה רק נגיד שטרגדיה עמוקה גוררת את מאט מורדוק (צ'ארלי קוקס), שהפסיק להתחפש ולקפוץ על גגות ניו יורק, בחזרה לחליפה האדומה כשברקע ווילסון פיסק (וינסנט ד'אונפוריו) נבחר לראשות העיר ומתחיל להפיץ אג'נדה נגד פורעי חוק במסכות ברחבי ניו יורק, כולל הקמת מיליציה משלו נגד גיבורים/נבלים במסכות. היי, מליציה מטעם הממשל? נשמע לנו מוכר.

• מה רואים הלילה
• המסך
• דרדוויל
• מארוול
• דיסני+

אתם זוכרים את תקופת האופל? סליחה, אני לא מדבר על תקופת שלטון נתניהו, אני מדבר על התקופה שלפני כעשור שבה ניסו להפוך כל סיפור ליותר בוגר ואפל. באטמן בוגר ואפל, סופרמן בוגר ואפל, כיפה אדומה אבל בוגר ואפל. ונחשו מה? יש גם את עמי ותמי אבל בוגר ואפל. התוצאה הייתה כמובן המון סרטים מגוחכים שלוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות (אני עדיין שומע את בן אפלק צועק על סופרמן "מרת'הההה"). אפילו נטפליקס ניסתה את הטרנד בזמנו וגם הצליחה עם "דרדוויל", סדרה של נטפליקס שאפשרה הרבה יותר ממה שציפינו אז מעולמות הקומיקס של מארוול.זאת הייתה סדרה בוגרת ומנותקת מהגרסה המצועצעת של מארוול לגיבורי על.

>> חשבנו שכבר ראינו הכל: 20 הסדרות הכי טובות על המסך כרגע
>> הסדרה של פיקסאר היא חובת צפייה לילדים. ועוד יותר מזה להורים

באותן שנים הייתה "דרדוויל" אחד הדברים הכי מרעננים על המסך, ועד היום אנשים נזכרים בה באהבה רבה. בגלל זה התעורר חשש עמוק כשדיסני השתלטו על מארוול והכריזו על "דרדוויל: נולד מחדש". גם יוצר הסדרה המקורית ניסה להזהיר מזה והכניס חנונים רבים ברחבי העולם לחששות עמוקות שדיסני תהרוס את זה. וכמו שאפשר להבין מהכותרת, יש לנו בשורות טובות בשבילם.

הדרך הכי טובה לדבר על העלילה של "דרדוויל: נולד מחדש" היא להימנע מספוילרים, כי דיסני עשתה מאמצים די גדולים להסתיר את ההפתעות הכי גדולות. כדי לתאר את מה שקורה רק נגיד שטרגדיה עמוקה גוררת את מאט מורדוק (צ'ארלי קוקס), שהפסיק להתחפש ולקפוץ על גגות ניו יורק, בחזרה לחליפה האדומה כשברקע ווילסון פיסק (וינסנט ד'אונפוריו) נבחר לראשות העיר ומתחיל להפיץ אג'נדה נגד פורעי חוק במסכות ברחבי ניו יורק, כולל הקמת מיליציה משלו נגד גיבורים/נבלים במסכות.

אין ספק שבדיסני ערים למה שקורה בשוק ורואים את ההצלחה של סדרות כמו "דה בויז" ו"הפינגווין", שמגיעות מהצד היותר בוגר ומורכב של עולמות גיבורי העל. ברור אפילו ממבט ללוגו של הסדרה עד כמה היא מושפעת מהתכנים הבוגרים יותר שאליהם נחשפנו עם השנים.אה, כן, ו"המעניש" חוזר, אז ברור לכולנו שיישפכו פה כמויות של דם, וכשאני אומר כמויות, אני מתכוון לזה ש"דרדוויל" מאוד מתקרבת לאלימות הקיצונית של "דה בויז" אבל לא חוצה את הגבול, וטוב שכך, כי זה לא מה שהסדרה הזאת צריכה.

הייתה סצנה אחת בלבד שבשלב ההכנות אליה חשבתי שתהיה אלימה מדי בשביל דיסני ושבוודאי לא תוצג באופן כל כך גרפי, אבל לא – הם הראו הכל ובענק. עם זאת, אלימות ודם זה כבר לא חדש ביקום של מארוול, בטח לא אחרי שדדפול נכנס לזירה. מה שמעניין כאן זה שלראשונה בתולדות ה-MCU אני רואה פרויקט של מארוול שיש לו רלוונטיות פוליטית ואקטואלית, גם לארה"ב וגם לישראל.

מובן מאליו שהסיפור נכתב הרבה לפני, ובכל זאת הוא מתאר באופן מדויק את מה שקורה כשאדם שעשה דברים מפוקפקים בעברו (בין אם אנס נשים ושילם דמי שתיקה לכוכבת פורנו ובין אם טרק דלת של מכונית על ראש של אדם שוב ושוב) עולה לשלטון. אנחנו רואים איך כוח פוליטי עם מיליציה פרטית הופך מיד לאמצעי לדיכוי האזרחים. אלה דברים שאנחנו מתמודדים איתם מהרגע שהוקמה הממשלה הנוכחית, ולא מפתיע לראות אותם על המסך. יוצרי הסדרה פשוט עשו כל מה שכותבים מוכשרים יודעים לעשות ושיקפו את המציאות. הם הבינו את הנוסחה שכולנו כבר מבינים: שלטון מושחת גורר אלימות, פשיעה ומוות.

אנחנו רואים את זה בכל תאונת דרכים שמתרחשת כי השרה מירי רגב טסה ברחבי העולם במקום לעשות את העבודה שלה, אנחנו רואים את זה באלימות שרק הולכת וגוברת ברחוב, אנחנו רואים את זה בחלוקת הנשקים והקמת כיתות הכוננות של בן גביר, אנחנו רואים את זה במלחמה שאנחנו נמצאים בה כבר שנה וחצי. הסדרה הזאת יצאה בדיוק בזמן הנכון גם כשמסתכלים על מה שקורה בארה"ב תחת שלטונו של דונלד טראמפ, שהצליח בתוך חודש להסתכסך עם כל העולם ואשתו תוך איומים במלחמות סחר ואפילו סילק את זלנסקי מהבית הלבן.

כשאתם רואים את קינגפין הגדול והאימתני מתמודד עם הבירוקרטיה האמריקנית כי הוא "לא יכול לגרום לדברים לקרות רק כי הוא אומר אותם", אני רואה את טראמפ מתלונן על הבירוקרטיה ואני רואה את ביבי מתלונן על הפקידים. זה הרי תמיד אותו סיפור, ושחקן ענק כמו ד'אונופריו יודע לספר אותו.

אין ספק ש"דרדוויל: נולד מחדש" היא הפרויקט הכי טוב של דיסני כיום. היא אפלה ובוגרת, לפעמים אפילו כמעט חוצה את גבול הגיחוך, במיוחד כשצ'ארלי קוקס שואג (ברצינות, זה קורה כמעט בכל פרק), ועדיין מצליחה להיות מעניינת מבלי לזלזל באינטליגנציה של הקהל. מה שעושה אותה כל כך טובה מבחינתנו זה התזמון בו היא מגיעה: כשהחברה הישראלית קרועה ופצועה אל מול שלטון מושחת, וכשהחברה האמריקאית מקבלת על עצמה שלטון פשיסטי על סטרואידים.

רק אל תצפו שהסדרה תהיה בדיוק כמו "דרדוויל" כי זה לא המצב. מארוול לקחה את שלוש העונות הקודמות כבסיס איתן לסדרה החדשה (ותכל'ס גם יצרה אותה בצורה כזאת שריקאפ קצר ביוטיוב יכול לסדר אתכם), אבל יש כאן סגנון חדש ולא פחות מרענן מקודמו. עכשיו כשהסדרה חודשה לעונה שנייה, אפשר גם לתהות על שאלות פחות אקטואליות שחנונים כמוני אוהבים לשאול: איך ניו יורק תיראה בהמשך? האם אירועי הסדרה ישפיעו על ה-MCU באופן משמעותי? האם סוף סוף נקבל טים-אפ לייב אקשן של ספיידרמן ודרדוויל? אם זאת הדרך החדשה בה מארוול בוחרת ללכת – אני בעד.
>> "דרדוויל: נולד מחדש", עונה אחת, 9 פרקים, עכשיו בדיסני+

• ביקורת טלוויזיה
• דיסני+
• המסך
• דרדוויל
• מארוול
• גיבורי על

לצ'ארלי קוקס נחשפנו בתפקיד הלוהט של גיבור העל העיוור דרדוויל בשנת 2015, ומאז יש לנו קראש קטן עליו. נכון, זה קראש נטפליקסי לא מחייב, אבל חייבים להודות שברגע שהוא הפציע להופעת אורח קטנה-אך-ממש-מושלמת בשי-האלק, נזכרנו עד כמה כיף לראות אותו על המסך. בקיצור, אנחנו מאז מחפצנים ומחפצנות אותו לא פחות משי-האלק עצמה. וכנראה שגם בנטפליקס נזכרו, עם או בלי קשר להופעה הלוהטת, בכמה כיף עם צ'ארלי, כי עכשיו הוא מככב במותחן ריגול חדש עם מבטא בריטי. היי, רגע – מה זאת אומרת מבטא בריטי? הוא שחקן אנגלי ואף אחד לא אמר לנו?! לעזאזל, זה רק הופך אותו ללוהט יותר.

אחרי שנרגענו, פנינו לבדוק מה היא בדיוק "הפרת אמונים". לא, לא הסעיף של ביבי, שם יש גם שוחד ומרמה, אלא הסדרה החדשה של נטפליקס, בכיכובו של קוקס הבריטי המתוק. בקצרה, מדובר בסדרה די גנרית-אך-מהנה על בה קוקס מככב כסגן סוכנות הביון MI6 (נו, זה כמו המוסד רק מנומס) שמקודם לתפקיד ראש הסוכנות כבר בתחילת הפרק הראשון, אחרי שהבוס שלו מורעל. על ידי מי הוא מורעל? טוב, אתם תגלו את זה גם במהלך הפרק הראשון, כי הסדרה הזו לא מבזבזת זמן שאין לה.

באמת, מדובר ב-5 פרקים בלבד, כשכל אחד נע באזור ה-40 דקות. בחישוב זריז, זה בערך 3 וחצי שעות בסך הכל, מהתחלה ועד הסוף. לא מספיק זמן קוקס, אבל בהחלט ערב של בינג' אקשני מבדר. בהתאם לסדרות ריגול בריטיות, יש המון טוויסטים והפתעות, וכולם רוצים לחסל את קוקסי החמוד, שצריך כמובן גם לג'נגל בין התפקיד החדש שלו לבין חובותיו למשפחה, וגם לכמה גורמים פחות סימפטיים מביתו בת ה-14. זו אולי לא מסוג הסדרות שיגרמו לכם לנסות ולפצח את החידה שלה במהלך שבועות, אבל היא תשרוף לכם כמה שעות (3 וחצי אמרנו) בכיף, והכי חשוב, עם צ'רלי קוקס הבריטי. בריטי אמרנו!

"הפרת אמונים", עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• דרדוויל
• נטפליקס
• ריגול

• Facebook
• Twitter
• Email

Master of None

ציון: 9/10

"'Master of None' זורמת פרק אחר פרק בתבונה ובקלילות מנושא לנושא: אהבה, כסף, תעסוקה, מעמד, גזענות. 25 שנה לאחר "סיינפלד", שהבטיחה להיות "סדרה על כלום"; "Master of None", הבאה בנוף תרבותי שונה לחלוטין, היא סדרה על משהו. ב־2015 זהו אחד הדברים הכי חתרניים שאפשר לעשות בטלוויזיה".

לקריאת הביקורת המלאה

[tmwdfpad]

ג'סיקה ג'ונס

ציון: 7/10

"היופי ב"ג'סיקה ג'ונס" הוא שמתחת לפיתיונות העלילתיים האמורים למשוך את הקהל, מסתתרת סדרה שעוסקת ברצינות בסוגיות כמו אונס, כוח, קורבנוּת ואשמה גדולה. ל"ג'סיקה ג'ונס" יש אמירה חתרנית בסיסית: היא מבקשת לבדוק גבולות של גיבורים. ג'ונס היא גיבורה, אבל היא גם קורבן של מערכת יחסים הכוללת התעללות ואונס. ג'ונס לא מסתירה את המילה "אונס", להפך – היא עונדת אותה בגאון; היא לא רק גיבורה נשית נדירה על המסך, אלא גם גיבורה מעניינת באופן שבו היא בוחרת להיות גיבורה – היא מצילה לא רק אנשים אחרים אלא גם את עצמה מהאשמה המכרסמת בה".

לקריאת הביקורת המלאה

Wet Hot American Summer

ציון: 6/10

"סידרת הרימייק בת שמונת הפרקים, שהופקה על ידי נטפליקס מתארת את היום הראשון באותו מחנה הקיץ שהסרט מ־2001 תיאר את יומו האחרון. כצפוי, בראש ובראשונה יש כאן רצף של קריצות אל קהל הצופים הוותיקים. במאי הסרט דיוויד וויין בחר להחזיר למסך את שחקני הקאסט המקורי המגלמים בני נוער, כאילו הזמן לא עושה את שלו. בראדלי קופר, איימי פוהלר, פול ראד, אליזבת בנקס, מולי שאנון ופרצופים מוכרים אחרים – כולם חוזרים עם כל הקמטים, המשקל העודף ושאר הפלאים שהספיקו לצבור מאז, היישר לתוך השורטס של הדמויות הצעירות."

לקריאת הביקורת המלאה

דרדוויל

ציון: 9/10

"כדי להבין איך עושים תוכן גיבורי על בוגר בצורה לא נכונה בעליל, די להסתכל על הטריילר החדש של ״באטמן נגד סופרמן״. רצינות אינה חטא בפני עצמה, אבל אם תשלבו אותה עם פומפוזיות ואווירה קודרת נטולת הומור, תקבלו את מה שעולם הקומיקס הקולנועי היה אי אז לפני 20 שנה. "דרדוויל", לעומת זאת, היא סדרה בוגרת עם לב, עם מוסר ועם דמויות מרהיבות".

לקריאת הביקורת המלאה

Narcos

ציון: 9/10

"אף אחת מהדמויות הראשיות בסדרה אמנם לא מאפשרת הזדהות – גם מרבית ״הטובים״ ב"Narcos" אינם בדיוק כאלה – אבל עשרת הפרקים של העונה הראשונה קלים מאוד לבליעה בזכות עלילה מותחת, אקשן בלתי פוסק ולא מעט הומור. רק אל תצפו לקבל את כל הסיפור של פבלו אסקובר בעשרה פרקים של 50 דקות".

לקריאת הביקורת המלאה

בוג'אק הורסמן

ציון: 9/10

"'BoJack Horseman' – הפקת האנימציה הראשונה של נטפליקס – מפתיעה לטובה דווקא איפה שכשלו סדרות דומות שקדמו לה, ובעיקר ההפקות של Adult Swim, רצועת הלילה של הערוץ קרטון נטוורק. מתחת לבדיחות התרבות הפופולרית, הפוזה הסרקסטית וחגיגת היתר של הסתירה, לכאורה, בין הפורמט המצויר לתכנים ה"בוגרים", ל"בוג'ק הורסמן" יש לב טוב".

לקריאת הביקורת המלאה

• המסך
• דרדוויל
• נרקוס
• ג'סיקה ג'ונס
• מאסטר אוף נון
• בוג'ק הורסמן
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

"ג׳סיקה ג׳ונס" הייתה יכולה בקלות להיות עוד סדרה של מארוול, או המשך ישיר לשיתוף הפעולה הקודם עם נטפליקס, "דרדוויל". במקום זאת "ג׳ונס" היא מוצר מעניין, מבדר ומטריד בפני עצמו. משום מה מכונת ההייפ פעלה הפעם היטב, ורף הציפיות מהסדרה היה גבוה במיוחד, גם עבור חובבי מארוול ותיקים שלאו דווקא בקיאים ב"Alias" – סדרת הקומיקס החדשה יחסית שעליה היא מבוססת. אבל לעומת "דרדוויל" ולמרות המעמד, "ג'סיקה ג'ונס" לוקחת את עצמה קצת פחות ברצינות מההצהרות הבומבסטיות של קודמתה במשבצת. לפעמים זה עובד לטובתה, לפעמים לא.

ג׳ונס, גיבורת על לשעבר, היא קודם כל בלשית פרטית, עובדה שמכתיבה לפרקים תחושה של פילם נואר (כשהכל עובד טוב) ולפרקים (כשהכל מתבלגן) – של סדרת בילוש אמריקאית זולה. אבל דווקא כשהסדרה זונחת את הצד הבלשי שלה, בעיקר בחלק השני של העונה, והופכת פתאום לסדרת אימה מורטת עצבים עם אחד הנבלים הגדולים בתולדות הטלוויזיה, היא מוצאת את הקצב המיוחד שלה. אף שהניסיון לשמור על הצדדים מאוזנים לא תמיד מצליח, "ג'סיקה ג'ונס" אפקטיבית מספיק – בעיקר כסדרת אימה – בשביל להחזיק את הצופה בולע עוד פרק ועוד פרק.

ג'ונס עצמה (כריסטין ריטר) היא דמות מושכת ואפקטיבית, עמוקה ומפתיעה, והנבל העומד מולה הוא קילגרייב חסר הרחמים, שהמשחק המדויק של דיוויד טננט הופך את הסדיזם שלו לטבע שני. היכולת של קילגרייב לשלוט באמצעות הקול שלו על המעשים של כל מי שסביבו, הופכת אותו לגורם מפתיע ומעורר חרדה לאורך כל הסדרה, וכל קאט במהלך סצנה יכול להוביל למקומות בלתי צפויים ועוכרי שלווה. אך החלק המטריד באמת הוא הנימה שבה קילגרייב שולט בקורבנותיו – באמצעות משהו הגובל בחיזור נעים הליכות. כל זה הופך את הקרב בין ג'ונס לקילגרייב למהות של הסדרה, וכל מה שמסביב נראה לעתים כגורם מפריע.

היופי ב"ג'סיקה ג'ונס" הוא שמתחת לפיתיונות העלילתיים האמורים למשוך את הקהל, מסתתרת סדרה שעוסקת ברצינות בסוגיות כמו אונס, כוח, קורבנוּת ואשמה גדולה. ל"ג'סיקה ג'ונס" יש אמירה חתרנית בסיסית: היא מבקשת לבדוק גבולות של גיבורים. ג'ונס היא גיבורה, אבל היא גם קורבן של מערכת יחסים הכוללת התעללות ואונס. ג'ונס לא מסתירה את המילה "אונס", להפך – היא עונדת אותה בגאון; היא לא רק גיבורה נשית נדירה על המסך, אלא גם גיבורה מעניינת באופן שבו היא בוחרת להיות גיבורה – היא מצילה לא רק אנשים אחרים אלא גם את עצמה מהאשמה המכרסמת בה.

ברגעיה הגדולים "ג'סיקה ג'ונס" היא סדרת גיבורי על שנושאת את הנוסחה המוכרת של מארוול למקומות מרחיקי לכת. ברגעיה המשכנעים פחות "ג'סיקה ג'ונס" היא סדרת קומיקס שלא תמיד מצליחה לשמור על רמה אחידה, כמו ש"דרדוויל" הצליחה לעשות לאורך כל הפרקים שלה. אבל בזכות הצדדים הטובים שבה, בזכות היכולת שלה להבין ולתאר יחסי תוקף וקורבן כפי שאף סדרה – או סרט – לא הצליחו לעשות כבר הרבה מאוד זמן, הצפייה בה מציעה דברים שלא מציעה אף סדרה אחרת.

השורה התחתונה:סדרת גיבורי העל הנכונה לנושאים הבוערים של 2015

• ביקורות
• מארוול
• דרדוויל
• ג'סיקה ג'ונס
• ביקורת טלוויזיה
• תרבות