הלילה הלבן של תל אביב יוצא הערב לדרכו השנתית, גדוש באירועי תרבות כיפיים ומרתקים, והעיר תל אביב שמחה וצהלה. אבל לא כל העיר תל אביב. בדרומה של העיר, היכן שהמציאות היומיומית כוללת את הצדדים הפחות אטרקטיביים של החיים בתל אביב כולל פשיעה קשה, תחנות סמים, הזנחה והפקרה, מתרשמים מעט פחות מהליינאפ המפואר, ולצד המסורת של הלילה הלבן פיתחו מסורת משלהם – מחאת הלילה השחור. הערב (חמישי 28.8) יתחיל הלילה השחור בפארק המסילה על פינת רחוב הרצל, ויצא משם לצעדת מחאה שתסתיים ברחוב לוינסקי פינת נווה שאנן.

מארגני המחאה, ובראשם סיעת "כולנו העיר" וחברת מועצת העיר שולה קשת, הסבירו כי הם מוחים מכיוון שבעוד שכונות דרום תל אביב שוקעות תחת מציאות יומיומית של פשיעה והזנחה, עיריית תל אביב–יפו משקיעה באירועים נוצצים במקום לספק מענה אמיתי למצוקות התושבות והתושבים. "במקום להתמודד עם שורש הבעיות – שוב נמרח לבן על פשעים", כתבו מובילי המחאה בקריאה לציבור להצטרף אליהם, "זוהי תרבות ההלבנה: ניסיון עקבי לטשטש את המציאות, להשכיח את האלימות, ולמחוק את הכאב. אבל אותנו אי אפשר להלבין. הפשיעה בדרום תל אביב חצתה כל גבול".

מחאת הלילה השחור מתקיימת ברציפות מאז שנת 2012, אז התעוררה בעקבות פינוי מאהל לוינסקי בשלהי המחאה החברתית. בשנים קודמות כללו אירועי המחאה גם מופעי תרבות תואמים, במטרה להציב אלטרנטיבה רעיונית ללילה הלבן, אך בעקבות המצב המחריף בשכונות הדרום הוחלט למקד השנה את האנרגיות בצעדת מחאה ובמסרים חדים.

>> בחמישי: הרכבת הקלה תפעל 24/7 לכבוד הלילה הלבן של תל אביב
>> הלילה של תל אביב לא חוזר לעצמו. אין סיבה שיחזור // טור דעה

"דרום תל אביב אינה זקוקה למופעים נוצצים או לחגיגות מנותקות מהמציאות – היא זקוקה לפתרונות אמיתיים", אמרה ל"טיים אאוט" חברת המועצה שולה קשת. "תחנות הסמים שפועלות באין מפריע, הפשיעה וחוסר הביטחון הם סכנה יומיומית לתושבות ולתושבים. בזמן שהעירייה עסוקה ביחסי ציבור והמשטרה מתרשלת, החיים בדרום תל אביב נעשים מסוכנים. אנו דורשות: שהמשטרה תפעל מיד לעקור את תחנות הסמים, שהעירייה תפסיק להפקיר את השכונות ותתחיל להשקיע בחינוך, בתרבות המקומית, ברווחה, בתשתיות ובביטחון אישי. דרום תל אביב חייבת להיות בטוחה למגורים ולמסחר, לא לסחר בסמים ולפשע".

אמש פורסם בכאן 11 כי תושבי שכונות דרום העיר שפנו לסוכן הכאוס איתמר בן גביר בדרישה שהמשטרה תטפל בפשיעה של שב"חים באזור, נתקלו בנפנוף מביך ומעליב כאחד, שרק חידד את אוזלת ידן של הרשויות ואת כניעתה המופקרת והמפקירה של משטרת ישראל בדרום תל אביב.

"כולנו עדים וחווים מדי יום את את הפשיעה ומחולליה – עליית שיעור מקרי הרצח והירי, מאות שב"חים, כנופיות סוחרי סמים ששולטים ברחובות", אמר מוטי כץ, פעיל חברתי בולט בשכונות הדרום. "אנחנו התושבים נמצאים בתווך. קשישים, נשים וילדים חווים אימה באופן יומיומי, מקרי אלימות, ונדאליזם ונזקים ברכוש הם חלק מהשגרה העגומה. כל הזוועות שאנו חווים מתרחשות מול עיניי המשטרה והעירייה ובידיעתם המוחלטת, והם בוחרים להתעלם מהמצב המחריד מתוך מדיניות ארוכת שנים של הכלת הפשיעה ומחולליה בחצר האחורית של העיר – רק בשכונות הדרום. ההפגנה בלילה הלבן היא רק יריית הפתיחה של פעולות מחאה שיימשכו עד שייפול דבר והאמונים על ביטחוננו, רון חולדאי, איתמר בן גביר ומשטרת ישראל – יתחילו להנחיל משילות ולמגר את הפשיעה ההולכת וגואה".

• הבועה
• תל אביב: חדשות עירוניות
• לילה לבן
• דרום העיר
• כולנו העיר
• שולה קשת

משבר הדיור בתל אביב הולך ומחריף בצל המלחמה: הטילים שנפלו על העיר במהלך השנתיים האחרונות אולי האטו במעט את קצב ההתייקרות של הדירות למכירה בעיר, אבל המחירים עדיין גבוה בשמיים וגם אזורים שאפשר היה לאתר בהם בעבר מציאות נדל"ניות – הולכות ומתרחקות מהישג ידן של משפחות תל אביביות מחוץ לעשירון העליון. אחרי שפרסמנו כאן אתמול אתנתוני השכונות היקרות ביותר בתל אביב, הגיע הזמן לבדוק את הקצה השני של הסקאלה: באתר מדלן, המרכז מידע עומק על אזורי המגורים בכל רחבי הארץ, בדקו איזה משכונות העיר הן הזולות ביותר בממוצע, על פי עסקאות רכישה שהתבצעו במהלך השנה האחרונה החל מה-1 ביוני 2024. השורה התחתונה: שכונות הקצה של דרום מזרח העיר הן המפלט האחרון למי שמתעקשים לגור בעיר שהם כבר לא יכולים להרשות לעצמם.

לא נחזיק אתכם במתח: על פי נתוני מדלן, השכונה הזולה ביותר בעיר היא כפר שלם, והיא שומרת על המקום הראשון כבר כמה שנים ברציפות למרות שלל פרויקטי פינוי בינוי שמשנים את פניה. אחרי עשורים של מאבקי בעלות ושלל עוולות כלפי תושבי השכונה, עדיין נותרו בכפר שלם איים של כאוס תכנוני ומאבקים משפטיים לגבי הבעלות על הקרקע. השינוי שמתחולל בה הדרגתי, ולכן גם המחירים בה לא הדביקו את שכונת הארגזים ובטח לא את יד אליהו הגובלות בה. במהלך 12 החודשים האחרונים המחיר הממוצע לעסקת מכירת דירה בשכונה עמד על כ-1.9 מיליון שקלים וכ-31 אלף ש"ח למ"ר – שליש מממחיר הדירות הממוצע בשכונות החדשות של שדה דב והגוש הגדול.

>> זה יעלה לכם מיליונים: אלו הן השכונות הכי יקרות בתל אביב
>> למה אני סוגר את המסעדות שלי ועוזב את תל אביב? בגלל העירייה

במקום השני נמצאת שכונת נווה עופר שבקצה הדרומי של העיר, שאמנם התחילה לנער את התרדמת בה הייתה מצויה במשך עשורים עם סימנים ראשונים לבנייה חדשה, אבל כ-95 אחוז מהבניינים בשכונה הם עדיין אותם שיכונים שנבנו מהר ובזול בשנות ה-70' וה-80'. המחיר הממוצע לעסקת מכירת דירה בשכונה עמד ב-12 החודשים האחרונים על כ-2.3 מיליון שקלים ו-35,100 ש"ח למ"ר. מיד אחריה יפו ד' הגובלת בבת ים ונהנית מהקירבה לרק"ל ומתנופת בינוי-פינוי, עם כ-2.4 מיליון ש"ח בממוצע לדירה וכ-37 אלף ש"ח למ"ר, שכונת דקר שממוקמת מעט צפונה ממנה ביפו (כ-2.6 מיליון ש"ח/כ-34 אלף ש"ח למ"ר) ושכונת קריית שלום (כ-2.7 מיליון ש"ח/כ-41 אלף ש"ח למ"ר).

בכל הקשור למחירי הדירות החדשות בעיר, התמונה מעט שונה כי בכפר שלם ונווה עופר לא נמכרו מאז יוני 2024 מספיק דירות חדשות כדי להכליל את הנתונים שלהן ברשימה. השכונה הזולה ביותר לרכישת דירה חדשה בתקופה הזו הייתה שכונת דקר היפואית, בה נמכרו לא פחות מ-83 דירות חדשות במחיר ממוצע אטרקטיבי של כ-2.7 מיליון ש"ח ו-33 אלף ש"ח למ"ר, ואחריה קריית שלום (כ-3.0 מיליון ש"ח/כ-42 אלף ש"ח למ"ר), יד אליהו (כ-3.2 מיליון ש"ח/כ-47 אלף ש"ח למ"ר), יפו ד' (כ-3.4 מיליון ש"ח/כ-40 אלף ש"ח למ"ר) ונווה שאנן שהמחירים זינקו בה משמעותית (כ-3.6 מיליון ש"ח//כ-52 אלף ש"ח למ"ר) וכבר השתוו למחירים בנחלת יצחק השקטה והנעימה שבמזרח העיר.

את קטגוריית היד השנייה מובילות שכונות יפו ד' ושכונת נווה גולן הסמוכה לה (כ-1.9 מיליון ש"ח/כ-35 אלף ש"ח למ"ר) ואחריהן כפר שלם (כ-2 מיליון ש"ח/כ-32 אלף ש"ח למ"ר), נווה עופר (כ-2.2 מיליון ש"ח/כ-35 אלף ש"ח למ"ר) ושכונת קריית שלום (כ-2.5 מיליון ש"ח/כ-40 אלף ש"ח למ"ר). יצויין כי במרבית הדירות באזורים אלה אין ממ"ד וחלק ניכר מהבניינים אינם מצוידים אפילו במקלט, מצוקה שהורגשה היטב במהלך השנתיים האחרונות. בפלורנטין, למשל, מחירה הממוצע של דירה חדשה עם ממ"ד יהיה כפול מהמחיר הממוצע של דירה ללא ממ"ד. זול למות בעד ארצנו.

״כשמדברים על ׳מחירי הדירות בתל אביב’ רבים שוכחים שזוהי עיר ענקית ומאד לא הומוגנית, יש בה הכל מהכל – שכונות ותיקות לצד שכונות חדשות והמון התחדשות עירונית, מגדלי סופר יוקרה לצד שכונות ארגזים, אוכלוסיות חזקות מאוד וחלשות מאוד", מסבירטל קופל, מנכ"ל מדלן. "בהתאם לכך, גם טווח מחירי הדירות בעיר רחב מאוד, וממוצע המחירים העירוני רגיש מאד לשינויים בתמהיל – מכירת יותר דירות בדרום העיר, הזול יחסית, יכולה לגרור את הממוצע מטה ולהיראות כירידת מחירים, בשעה שמכירת נכסי יוקרה במרכז ובצפון יכולה למשוך את הממוצע כלפי מעלה".

• הבועה
• דירות בתל אביב
• נדל"ן
• משבר הדיור
• דרום העיר
• דרום העיר מזרח העיר ויפו

>> ניקו טין, שהיא גם הזמרת והיוצרת זוהר שפיר, חולשת כבר שני עשורים על ממלכה של פופ-מכשפות אפל וניסיוני, ותופיע ביום רביעי הקרוב (11.6) בביצוע מלא של אלבומה הנדיר מ-2011, In the Eye of the Storm. זה ייקרה במסגרת סדרת האירועים המיוחדת "טראשינג פליציה", החוגגת את תרבות השוליים של תל אביב ואת הקשר ההדוק והמיוחד שמתקיים בתל אביב בין הסצנות השונות. את הסדרה מוביל אמנותית יניב שרון (DJ Deetroittt), הבעלים של החנות המיתולוגית Thrash Addiction, יחד עם היכל המוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל שנקרא עכשיו "פליציה בית לאמנות הצליל". יתקלט: יורם גור, גיטריסט אגדת השוליים פלסטיק ונוס.הכרטיסים מחכים לכם כאן והם לא יחכו לכם לנצח.

>> המפלט המושלם והמקום הכי ורסטילי בעיר // העיר של דורי בן אלון
>> השניצל שלא השתנה והמסעדה שהיא השראה // העיר של תום ניומן

1. טראש אדיקשן

כל מה שיניב שרון מעצב ומדפיס על טישרטים, תיקים, כובעים. הדברים הכי יפים בעיר. וגם תקליטים, קסטות, פנזינים, פאצ'ים ודברים לסקייטרים. יש גם תיקלוטים והופעות ותערוכות. מוסד תרבותי.
אלנבי 46

2. פליציה בית לאמנות הצליל

מרכז תרבות ומחקר שהתחדש לאחרונה בשיפוץ מאסיבי וקם לתחייה בהובלת ד"ר גיא דוביוס. יש ספריה של ספרים, תקליטים ודיסקים ואולם הופעות מטריף.
ביאליק 26

3. בניין אורי ליפשיץ

גלריה שהיתה הסטודיו של האמן אורי ליפשיץ, שהפכה לחלל תצוגה וארכיון בניהולו של בנו ואלמנתו –נדב ליפשיץודורית ליפשיץ. התערוכות המוצגות ומתחלפות מדי חודש הן מהלך אוצרותי מרתק דרך עבודותיו של האמן ודרך חיבורים עם אחרים, בני זמנו ועכשוויים. לאחרונה הוצג שם אינדקס הדיבוק. "קולות מדברים, עולמות שותקים וקולות מושתקים".
אברבנאל 2 // פתוח בשישי ושבת 11:00-14:00

4. בית בטבע

מרכז העשרה לגני עירייה בדרום מזרח העיר. מקום העבודה שלי. הזדמנות לקראת סוף שנה, להגיד תודה לאורית מרגלית ולכל צוות "בית בטבע" על האפשרות לחוות גינה לאורך השנה ולהעביר את ההתפעמות ממנה לילדים. לא פתוח לקהל ולמבקרים. ואין תמונה.

5. חורשה בקריית שלום

אין לה שם ואם יש לה, הוא לא ידוע לי. למיטב הבנתי שייכת למכבי תל אביב והיא ממוקמת מול החלון בבית שלנו. תודה למכבי תל אביב על שום דבר חוץ ממנה.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

הייתי רוצה שההשקעה בחלקים מסוימים בדרום העיר תהיה למען הקהילה שמתגוררת שם עכשיו ולא למען הקהילה האמידה יותר שמקווים להביא לשם על ידי סילוק האוכלוסייה, מחיקה ובניה מחדש. תשקיעו בילדים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"יומולדת" – הצגה מאת דני נוימן בשיתוף הילה גלוסקינוס, בתאטרון הבית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מפיסטו מאת קלאוס מאן.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שיוצאת להחזיק תמונה, צריך להרים לה.

מה יהיה?
לא יודעת, אבל אני רוצה שהרצח בעזה ייפסק מיד, שהחטופים יוחזרו מיד ושכל מי שאחראי לזוועות ישפט ויזרק לכלא ואחרי שזה יקרה, סוף לכיבוש ולמדינת אפרטהייד. שיקום מוצלח לכולם מהירדן לים.

• העיר שלי
• פאנק
• אינדי ישראלי
• טראש אדיקשן
• מרכז פליציה בלומנטל
• בניין אורי ליפשיץ
• טבע עירוני
• דרום העיר

נווה שאנן הרוויחה ביושר את המוניטין המפוקפק שלה, יש להודות, אבל גם עם הקרבה לפיל הלבן של התחנה המרכזית, וגם בין כל עבודות הרכבת והשיפוצים וההומלסים והצרות האחרות, עדיין יש כמה מקומות שנלחמים להפוך אותה לנקודה עירונית שווה. חלקם חדשים בסביבה (כמו שני המקומות הראשונים שנמליץ עליהם) וחלקם כבר וותיקים בשכונה (כמו המקום האחרון והמכובד), אבל לכולם יש מטרה מאוד פשוטה – שיהיה משהו טעים ונעים בין כל ההזנחה שמסביב. היום אנחנו ממליצים על 3 מקומות בנווה שאנן ששווה לבדוק בעצמכם, גם אם הדרך טיפה מלוכלכת.לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>> האזרח הקטן שוב כאן: האם בתאגיד רומזים על שובו של שם טוב האבי?

הקונגרס – מפגש יין

למה כדאי:צירוף המילים "בר היין החדש בנווה שאנן" עדיין מוזר לנו, אבל תמיד צריך שמישהו יפרה את השממה ויציע אפשרות לשתות בשכונה שלא כוללת וודקה אלסקה. בבניין משופץ ברחוב הקונגרס – בסך הכל דקה מפלורנטין – התמקם בר היין המתוק השכונתי הזה, שגם מארגן ערבי וויסקי וקוקטיילים ואפילו מחזיק בברז נגרוני, שזה הישג מרשים בפני עצמו.
מה טעים:כיאה לבר יין, תתרשמו מצלחת גבינות או נקניקים ותתמקדו בטעמי האלכוהול.
אווירה:בר שכונתי שבמקרה נמצא בצד הלא נכון של רחוב העלייה.
>> הקונגרס מפגש יין, הקונגרס 17

קפה זוהר

למה כדאי:בית הקפה הזה הוא אמנם לא הראשון בנווה שאנן, אבל הוא הראשון מסוגו ומאיכותו. מאחוריו עומדים בינימין גרין ותום ויסמן, תושב שכונת שפירא עם רקורד מכובד של עסקים בדרום העיר, ביניהם קפה גרגר וחומוס גרגר הזהב (והוא גם בן זוגה של נעה קולר, מה שאוטומטית הופך אותו למגניב יותר). בהתאם, בית הקפה הקטן הזה נפתח באזור הכי הארדקור, ומרגיש כמו קרן אור באפלת המזרקים של דרום העיר. אולי התחלה חדשה.
מה טעים:כרגע בעיקר כריכים מלחמים ממאפיית רותה שבכרם התימנים ומספר פרוסות עוגה, אבל עוד מתחממים.
אווירה:כמו בן גוריון בשדה בוקר, רק עם קפה טוב.
>> קפה זוהר, ארלינגר 15

אל מאנו

למה כדאי: כי בעיר שמחזיקה באלף מסעדות אסייתיות, אל מאנו נשארת האותנטית ביותר לאוכל וייטנאמי-פיליפיני עם רטבים מהסוג שלא תדעו מה יש בהם גם אחרי שתלקקו כל טיפה שלהם מהאצבעות.
מה טעים:וונטון מטוגן, סלט מנגו בוסר, פיצה וייטנאמית קריספית, בשר לבן ועוד מלאן מנות צלויות באווירה שכבר שלוש שנים לפחות, אין כמותה בעיר.
אווירה:שולחנות פורמיקה מיושנים, חוסר יכולת להזמין מקום ומלצר אחד שמנסה להתמודד. מה אתם צריכים יותר מזה?
>> אל מאנו, יסוד המעלה 46

• אוכלים שותים
• נווה שאנן
• דרום העיר

>> שלום הגר הוא היוצר והבמאי של "מתחת לצל של השמש", סרטו החדש שעולה לאקרנים ב-8.5, בכיכובם של איימוס איינו (זוכה פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים), חנוך וובה, נצנת מקונן, ערן איווניר וטטנה כבדה אספה (טרום בכורה הערב בסינמטק). הסרט מספר את סיפורו של מטקו, גבר אתיופי שמשתחרר מהכלא 15 שנה אחרי שרצח את אשתו ויוצא לחפש את בנו היחידי שהיה בן שנתיים בזמן הרצח. מטקו מגלה כי בנו עובד כזונה ממין זכר. הוא נזרק למציאות המנוכרת והמוזנחת של דרום תל אביב על כל העליבות והפשעים שמתרחשים בה.

>> "עד שתחזור" הוא משב רוח מרענן בקולנוע הישראלי // ביקורת
>> ישכח עם ישראל: איך ולמה שכחה הטלוויזיה את השואה // טור דעה

פעם, לפני הרבה שנים, לימדתי קולנוע בישיבה תיכונית.
הייתה לי כיתה קטנה, חמישה תלמידים שמיניסטים, כולם בני עולים מאתיופיה.עשינו הסכם: על כל סרט שהם בוחרים, אני מביא אחד מתוכנית הלימודים. ככה צפינו יחד ברמבו וצ'פלין, ואן-דאם וגודאר.עם אחד מהתלמידים נוצר קשר מיוחד. ידעתי שהוא מגיע מבית לא פשוט. אבא אלכוהוליסט. מכות.קבענו להיפגש אחרי הבגרות בקולנוע אבל יומיים לפני הפגישה קבלתי הודעה מראש הישיבה שהוא נרצח.במהלך השבעה, ראיתי את אביו יושב בצד החדר, מחבק את התמונה של הבן שלו. זה היה רגע שנצרב בי. והוא חזר אליי, שנים אחר כך.

"בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום, כולנו רוצים לתת, רק מעטים יודעים איך. צריך ללמוד כעת שהאושר לא מחייך", כתב נתן זך.אני ירושלמי, אבל הסיפור של "מתחת לצל של השמש" נולד בתל אביב והסרט מתרחש בדרום תל אביב. עיר של רחובות אפלים.

מטקו, גיבור הסרט, משתחרר מהכלא אחרי שריצה עונש על רצח אשתו. העלילה לא עוסקת בסיבות לרצח, במאפייניו או במציצנות לרצח עצמו, אלא בתוצאותיו.מטקו יוצא לחפש את בנו, אותו לא ראה 15 שנה. הוא מוצא את עצמו מתמודד בעולם של זרות, גזענות, עוני, ובני אדם שעדיין כנגד כל הסיכויים מחפשים קרבה.מטקו מוכן לעשות הכול על מנת למצוא את בנו כדי לבקש סליחה ולהעניק לו את האהבה שמנע ממנו. נקודת הפתיחה שלו היא אנושית, גלובלית. אדם שחטא, נענש, רדוף אשמה והוא מבקש תיקון וגאולת הנפש.

באחת הסצנות הראשונות הוא מחכה בפינת רחוב לראות דירה. בעל הבית מזהה אותו, נסוג, אומר "כבר הושכרה".מטקו מבין למה. שואל איפה הוא שירת."אני הייתי בגולני", הוא אומר.אבל השירות הקרבי לא משנה כאן כלום. לא כשאתה גבר שחור, מבוגר, בלי דירה, בלי תעודות.הוא מוצא לבסוף מקום אצל מבקשי מקלט מאריתריאה, האנשים היחידים שמוכנים לקבל אותו בלי פחד.

עלילת הסרט מתארת מציאות אנושית חברתית ותרבותית מורכבת וקשה. העלילה עוסקת באשמה, בגאולה, אבל גם במה זה אומר להיות בלתי נראה.אני מאמין שאפשר ללמוד הרבה על חברה דרך היחס שלה לחריג לזר ולחלש. אני מרגיש שדרום תל אביב הפכה למעין מראה של המדינה כולה, מקום שבו המדינה פוגשת את ההדחקות שלה: עובדים זרים, מבקשי מקלט, קשישים בלי ביטחון, נשים בזנות, בני נוער בלי עתיד.

מטקו הוא תזכורת. תזכורת לאדם שאיבד ומנסה להיאחז במה שנשאר.
המפגש של מטקו עם בנו, אחרי כל כך הרבה שנים, מכריח את שניהם להתעמת עם עברם ומאלץ אותם להעריך מחדש את חייהם ולהעניק להם משמעות מחודשת.חלק משמעותי מימי הצילום של הסרט היו בתקופת מגפת הקורונה. אנשים הסתובבו עם מסכות על הפנים ושמרו על ריחוק אחד מהשני. סגרים. בידודים. הכול העצים את תחושת הבדידות והניכור.

אני מאמין שאנשים מורכבים והחיים מתנהלים ברובם בשטחים אפורים ואני מאמין ביכולת של הקולנוע להציב אלטרנטיבה.לפעמים קולנוע פשוט בא להישיר מבט,מבט אל עולם תרבותי שלא תמיד זוכה להתייחסות במסגרת העשייה התרבותית הישראלית.מה שניסיתי לעשות בסרט הוא לגרום לנו להישיר מבט לאנשים שחיים בשוליים. מבט ישיר ומבפנים שאינו מסתייג מביקורת, לעיתים נוקבת, אך מלווה תמיד באהבה ובחמלה. ואני מקווה שהקהל יצליח להתחבר ולהישיר מבט בחזרה.

• יוצרים כותבים
• קולנוע ישראלי
• ❤ תרבות
• טור אישי
• דרום תל אביב
• דרום העיר
• יוצאי אתיופיה