ביום האישה הבינלאומי הזה, אני מבינה שההישג הכי גדול שלי במאבק על זכויות נשים לא היה נאום בכנסת או כותרת בעיתון, אלא הפעילות למניעת הפרדה מגדרית בכיכר דיזנגוף. עבורי זה אירוע מכונן. למה? כי הפרדה מגדרית במרחב הציבורי, זו שיותר מדי חילונים ומסורתיים מעדיפים לעצום מולה עיניים, היא המנבא החזק ביותר להפיכה הדתית שמתרחשת כאן.

>> פחד ותיעוב: ראיתי בעיניים את מה שקרה מתחת לבית של לוסי אהריש
>> קפה הפוך: בכאן 11 רצו לראיין תל אביבים מנותקים. זה התהפך עליהם

השיטה תמיד דומה, פועלת בשקט ותחת מעטפת של "קדושה", זה מתחיל ב"רק תפילה", ממשיך ב"רק מחיקה" של דמויות נשיות מהמודעות ומשלטי הפרסום על האוטובוסים, ונגמר ב"רק תשבי מאחור" כדי שיהיה לכולם נוח, או בבקשה "פשוט לזוז מהכיסא" בטיסת אל על כי הנוכחות שלך מפריעה למישהו אחר. הנירמול של ההפרדה הזו הוא לא "כיבוד מסורת", הוא ויתור מודע על המרחב הציבורי שלנו ועל הזהות שלנו כאזרחיות.

הקו שעובר בין מחיצת הפרדה בלב תל אביב לאלימות שראינו בבני ברק נגד חיילות, או ליריקות על נשים שלא התלבשו "נכון", הוא קו ישיר. כשמאפשרים הפרדה באקדמיה או בכיכר, שולחים מסר ברור: הנוכחות שלכן היא בעיה שצריך לפתור או להסתיר. בכל פעם שדורשים מאיתנו "להתחשב", בעצם מבקשים מאיתנו להיעלם. אבל אנחנו לא אמורות להתחשב בזכות של מישהו אחר להפלות אותנו, אנחנו אמורות לחיות פה כאזרחיות שוות.

התמרור האדום הזה לא נמצא רק בדמיון שלנו, הוא נמצא במרחק טיסה מכאן, טיסה לא קצרה, מרחק שטייסות ונווטות עושות עכשיו מדי יום, בסיפורה של איראן. כשאנחנו מסתכלות על איראן של היום, קל לשכוח שפעם היא הייתה אימפריה של השכלה, תרבות וקידמה. דוד שלי, אלי רגולסקי ז"ל, טייל שם בסוף שנות השישים ותיעד ביומנו עולם של חופש, סקרנות אינסופית לעולם הגדול ותחושת עוצמה לאומית. בינואר 1968 הוא כתב ביומנו על המנהיגות האיראנית של אותם ימים,"ההנהגה פועלת בחוכמה רבה ובחזון, ומובילה את המדינה לקידמה שאין לה אח ורע באזור". הוא תיאר צעירים וצעירות מלאי סקרנות, שצמאים לידע ולחיבור עם המערב, שרואים בעצמם חלק מהעולם הנאור.

ליברליזם לא אומר לוותר על הערכים שלנו בשם הסובלנות כלפי מי שאינו סובלני אלינו. "לכבד", "להתחשב" ו"לוותר" זה לא ליברליזם. זו מחיקה עצמית של הזכויות שדורות של נשים נאבקו עליהן

היום, אותה אימפריה נחשלת תחת משטר דתי קיצוני ומושחת שבו אין לנשים מקום, קול או זכות על גופן. זה לא קרה בלילה אחד, זה קרה בצעדים קטנים של "התחשבות", של ויתור על המרחב הציבורי, של העדפת שקט תעשייתי על פני עקרונות הליברליזם. איראן היא הוכחה חיה לכך שדמוקרטיה וזכויות נשים הן לא מובנות מאליהן, הן דורשות הגנה יומיומית.

כאן בישראל, עלינו להבין, ליברליזם לא אומר לוותר על הערכים שלנו בשם הסובלנות כלפי מי שאינו סובלני אלינו. דוכני חב"ד שפונים רק לגברים ובנים בלב המדרכה שלנו, מורות מטעם גרעינים תורניים שנכנסות לבתי הספר של הילדים שלנו ומנסות למלא להם את הראש ב"קצת מסורת" שמשמעותה המעשית היא החזרת הנשים למטבח, זה לא ליברליזם. זו מחיקה עצמית של הזכויות שדורות של נשים נאבקו עליהן.

המאבק על הפרדת דת ומדינה הוא לא ויכוח תיאולוגי מופשט, הוא המאבק על החופש שלנו ללכת במדרכה מתחת לבית, לשבת איפה שנרצה באוטובוס, ולהבטיח שהבנות שלנו יגדלו בעולם שבו השמיים הם הגבול, ולא המחיצה.ביום האישה 2026, חשוב להגיד את זה בצורה חדה: שוויון הוא לא משהו ש"מתחשבים" בו, הוא הבסיס שעליו המדינה הזאת חייבת לעמוד אם היא חפצה בחיים. המבצר האחרון של החופש שלנו הוא לא בתי המשפט, הוא הערנות שלנו בכיכרות, ברחובות ובבתי הספר. אם נתעקש על המרחב הציבורי שלנו היום, לא נצטרך להתעורר מחר למציאות שבה המרחב הזה כבר לא שייך לנו.
>>הדס רגולסקי היא חברת מועצת העיר תל אביב-יפו וראש מטה הדמוקרטיות במפלגת הדמוקרטים

• טור דעה
• הפרדה
• יום האישה הבינלאומי
• הדתה
• כפייה דתית

החוף הנפרד של תל אביב היה במשך שנים כמעט איזוטריה מקומית, מובלעה ביזארית של דת דכאנית על חופה של העיר החופשית. כולם חיו איתו פחות או יותר בשלום, ובשנים האחרונות גם חילוניות שביקשו להימלט מהטרדות גבריות בחוף השתמשו בו לא מעט. עכשיו הוא עומד להפוך למוקד חדש של קרבות בין חילוניים ודתיים בתל אביב: על פי תוכנית של משרד הפנים, יבוטל החוף הנפרד במיקומו הנוכחי ובמקומו יוקם חוף מוכרז חדש, כפול בגודלו, בחוף הצוק הצפוני שבין תל אביב להרצליה. חדשות טובות? לא כולם חושבים כך.

>> חם במתחם: 7 מתחמי התרבות והבילוי הכי טובים בתל אביב
>> כל הזנים הנדירים: 50 שנות גאווה ישראלית וקורין אלאל אחת

על פי הדיווחים בתקשורת, מדובר ביוזמה של ש"ס עליה חתמו בשמחה ראש עיריית ת"א-יפו רון חולדאי וראש עיריית הרצליה יריב פישר, שניים מראשי הערים הליברליים ביותר בישראל. התוכנית כולל את ביטול ההפרדה המגדרית בחוף שרתון, הסרת החומה המקיפה אותו ופתיחתו לציבור באופן שיאפשר רצף חופי עד יפו. גם החוף המופרד שמפעילה עיריית הרצליה בסמוך למרינה שלה יבוטל. במקומם ייפתח חוף מוכרז חדש בהפרדה מלאה חמישה ימים בשבוע, שישתרע על פני חוף הצוק הצפוני וצפונה ממנו.

בעירייה שלחו אל החזית את סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק החופים ציפי ברנד, שהסבירה בפוסט בפייסבוק ש"כולנו מרוויחים. גם הציבור החילוני וגם הציבור הדתי. גאה להוביל את היוזמה של הזזת החוף הנפרד ויצירת חוף חדש ונוסף בעיר צפונית לחוף צוק צפון הקיים. ולשאלות שעולות: כן, תתאפשר הליכה/ ריצה/ רכיבה חופשית עד הרצליה. לא תסגר הדרך. וגם: בסופי שבוע, עיקר העומס של המתרחצים, החוף הזה יהיה פתוח לכולם. תוכנית 3700 לבניה חדשה בצפון העיר מאפשרת הקמתם של שני חופים נוספים. ונרוויח את הורדת החומה, גדר ההפרדה בין מציצים להילטון".

ההתנגדויות הגיעו מהר מאוד. ראובן לדיאנסקי, המשנה לראש העיר ויו"ר סיעת חילונים ירוקים, תקף את התוכנית וטען כי מדובר ב"קטסטרופה ופגיעה קשה במאות אלפי תושבי עבר הירקון, שחלקם גם בחרו ובוחרים לרכוש את בתיהם בסמוך לחוף הים על מנת לפקוד אותו ולא רק לראותו מרחוק. לא מן הנמנע שנפנה לערכאות משפטיות בנושא".

לדיאנסקי הרחיב ואמר ש"בשכונות עבר הירקון מתגוררים כ-150 אלף תושבים. בשנים הקרובות, במסגרת תוכניות ההתחדשות העירונית באותן שכונות, יגיע מספר תושבי האיזור עד שנת 2035 לכ-300 אלף איש – כמעט מחצית מכלל תושבי תל אביב! גם היום חופי הצוק הדרומי והצפוני צרים מלהכיל. הם עמוסים גם באמצע השבוע וניכרת בהם צפיפות רבה. רצועת החול צרה למדי ולא מאפשרת מרחב סביר למתרחצים. הזוי שלרשותם של מאות אלפי תל אביבים תושבי עבר הירקון יעמדו בקושי 2.5 חופים צפופים וצרים (חוף תל ברוך, הצוק הדרומי והצפוני). כל מי שנותן יד ליוזמת החרדים להקים חוף מופרד לדתיים, שסביבו תיבנה חומה, מעניק להם פרס על חשבון הציבור החופשי שמשלם מסים ומשרת בצה"ל. את הרעיון האווילי הזה צריך לגנוז על אף הפיתוי לשחרר את החוף המופרד במרכז העיר".

אל ההתנגדות הפנימית בעירייההצטרפה בימים האחרונים גם עצומת תושבים, עליה חתמו כבר למעלה מאלף איש ואישה. "אנו תושבות ותושבי עבר הירקון, מתנגדים נחרצות ליוזמת משרד הפנים בגיבויי עיריית תל אביב יפו לפתיחת חופים דתיים מופרדים באופן קבוע לטובת הציבור החרדי או כל ציבור אחר בחלקה הצפוני של העיר תל אביב יפו. כבר היום, תושבי עבר הירקון סובלים ממחסור במקומות רחצה בשל רוחבם הצר של חוץ הצוק הדרומי והצפוני. לזה מתווספת העובדה כי בכוונת העירייה לנגוס בחלקה הדרומי של רצועת החוף הצפונית של העיר במטרה להרחיב את המעגנה המתוכננת מ300 ל-600 סירות. לציבור המתרחצים החרדי יש נכון להיום פתרון מספק בחוף המופרד שליד חוף מציצים ואין כל סיבה לפגוע בנו, תושבי עבר הירקון, אך ורק מסיבה אסתטית".

גורמים בעירייה הבהירו כי התוכנית היא בסמכותו ובאחריותו של משרד הפנים, וכי גם אם הייתה העירייה מתנגדת לתוכנית לא היה באפשרותה לעשות הרבה, בעוד שאישורה יחזיר לציבור הרחב חוף מרכזי בעיר, וכי הקמתם של שני חופים חדשים בצפון-מערב העיר המתחדש אמורה לתת מענה לצפיפות בחופי עבר הירקון. אנחנו נמשיך לעקוב.

• הבועה
• החוף הנפרד
• חוף הדתיים
• חופים בתל אביב
• כפייה דתית
• הדתה
• עיריית תל אביב

לאחרונה קמה סערה מוצדקת מצד הורים תושבי תל אביב, בגין זכייתה של עמותת "אביב התורה" (תחת השם "צהרוני אביב"), במכרזים להפעלת 48 צהרונים בגני ילדים ממלכתיים-חילונים ברחבי העיר.

"אביב התורה" הוא בעצם גרעין תורני שמפעיל מזה מספר שנים ישיבה בשם "עטרת נחמיה" בתל אביב ומעסיק מאות עובדים. המחזור הכספי של הארגון עמד בשנת 2024, על סכום בלתי נתפס של למעלה מ-30 מיליון ש"ח. מדובר בעמותה שיעדיה המוצהרים, הם בין היתר, עידוד התיישבות משפחות צעירות בעיר תל אביב-יפו על ידי קבלה של אברכים נוספים ללימודי הישיבה, תמיכה כספית במשפחות אברכים המעוניינים ללמוד בישיבה אשר מנועים לגור בתל אביב בגלל יוקר המחיה, שילובן של המשפחות בעשייה החינוכית בעיר ועוד.

מטרותיה של עמותת "אביב התורה" ברורות, והן עומדות בניגוד מוחלט לתפיסה הממלכתית והליברלית שאמורה להנחות את עיריית תל אביב-יפו כשהיא, באמצעות חברת "יובל חינוך", מוציאה מכרז להפעלת מערך חינוכי במסגרת ממלכתית בהם מתחנכים ילדי העיר.

מה שמאפיין את הגרעינים התורניים, לפחות בפעילותם בתל אביב, הם תכונות של סבלנות, התמקדות במטרה וניסיון לחדור לתוך המערכות העירוניות והציבוריות. מדי פעם, כמו הפעם, זה מצליח להם. חדירת עמותות שהן למעשה גרעינים תורניים אל תוך מערכת החינוך הממלכתית בתל אביב-יפו היא דבר פסול שאסור לאפשר שיקרה. מדובר במדרון חלקלק שאם נרדמים בשמירה – תתרחב התופעה בצורה עוצמתית ומסוכנת. חשוב מאוד שהורים יהיו עירניים לכך וימנעו כניסת גורמים משיחיים למערכת החינוך הליברלית. אני רוצה לציין לחיוב שב-14 מהגנים בהם היתה אמורה עמותת "אביב התורה" להפעיל צהרונים, הודיעו הורים על התנגדותם לכך שהם יחנכו את ילדיהם ועיריית תל אביב-יפו נענתה לדרישתם.

>> הלילה של תל אביב לא חוזר לעצמו. אין סיבה שיחזור // טור דעה
>> רק שותפות ערבית-יהודית יכולה לעצור את המלחמה // טור דעה

אבל הדרך הנכונה למנוע את חדירתם של הגרעינים התורניים למערכת החינוך הממלכתית בתל אביב-יפו חייבת להיעשות בשלב המכרז. כל עוד התנאי המרכזי והכמעט עיקרי לקבלת מפעיל צהרון בגן ממלכתי הוא רכיב כספי – מי שבעצם מציע מחיר נמוך יותר הוא הזוכה – יהיה לאותם גופים משיחיים, שנהנים מכספי תמיכות מצד משרדי ממשלה שונים ותרומות שונות, יתרון ברור.

הפיתרון לכך הוא לשקף בתנאי הסף של המכרז את ה-DNA התל אביבי כעיר חילונית וליברלית. יש לקבוע במכרז החדש למפעילי צהרונים, שייצא בשנת 2026, רכיב איכות שיהיה משמעותי ביותר ולהוריד את הניקוד לרכיב המחיר, כך שגופים שונים שאינם מתאימים בהיבט הערכי לא יוכלו להפעיל את הצהרונים בגנים הממלכתיים.

פעילותם של הגרעינים התורניים בתל אביב-יפו היא תופעה מדאיגה. הם מקימים בעיר ישיבות ומאחזים במטרה ברורה להפיץ אידאולוגיה משיחית וקיצונית ובעצם לשנות את הציביון הליברלי של השכונות השונות והעיר. לפני מספר חודשים הגדיל המשרד למשימות לאומיות בראשות אורית סטרוק בצורה משמעותית את התמיכה הכספית בגרעינים תורניים בכלל ובתל אביב בפרט, וקבעו כי יתמכו בכ-18 גרעינים בעיר.

מי שטוען שתל אביב היא עיר חילונית עם ערכים ליברליים מוצקים – צודק. אבל מי שאומר שאין מה לדאוג לגבי העתיד – טועה ובגדול. שינוי ציביונה של עיר לא קורה באופן מיידי מהיום למחר. לאותם גופים משיחיים יש סבלנות רבה, אידאולוגיה ואמונה. הם מסמנים מטרות ומגייסים נאמנים ומשאבים במטרה לכבוש יעדים מחוללי שינוי ו"להכשיר לבבות" באמצעות חדירה למערכות החינוך והקהילה. תפקידם של הציבור החילוני, התנועות הפוליטיות ונבחרי הציבור שרואים עצמם כליברליים, הוא לא לאפשר לשום גורם לכרסם בערכים החשובים לנו: חופש, דמוקרטיה וליברליות.
>> עו"ד ראובן לדיאנסקי הוא משנה לראש העיר תל אביב-יפו וראש סיעת "חילונים ירוקים" בעיריית תל אביב-יפו

• טור דעה
• הבועה
• גרעינים תורניים בתל אביב
• כפייה דתית
• הדתה
• עיריית תל אביב

הגנן הוא שעורר את חשד השכנים. מזה שנה וחצי בית הכנסת "אוהל יצחק" ברחוב נמירובר בשכונת רמת החייל סגור. אין מניין מתפללים, ועל כן סגר הגבאי את השערים. והנה – גנן עובד במרץ בחצר בית הכנסת. תחקור זריז העלה שהוא לא שם מטעם העירייה או מטעם עמותת בית הכנסת אלא מטעם עמותת "אור לישראל", עמותה חרדית להחזרה בתשובה מפתח תקווה.

זה השלב שבו אני נכנסתי לתמונה. התושבים פנו אליי לעזרה בשאיפה שנצליח לעצור השתלטות של עמותה חיצונית על בית הכנסת. במקביל הם הציפו את המוקד העירוני 106 בפניות. בביקור במקום ראיתי את השלט "בע"ה, נשוב בהקדם עם בשורות טובות" ודו"ח עירוני על אי ניקיון החצר. ביום למחרת הם זיהו כמה ביקורים של אנשי העמותה במקום והעלנו הילוך. אחרי כמה מיילים, טלפונים ועוד ביקורים במקום, העירייה פעלה בזריזות ושלחה פקחים שנעלו את שטח בית הכנסת. עכשיו יחל הבירור עם אנשי העמותה ונבין מה בדיוק הם התכוונו לעשות עם בית הכנסת.

בית הכנסת "אוהל יצחק" שוכן בלב שכונה שמרבית תושביה חילונים. אמנם בקצה הרחוב ממוקמת אחת הישיבות הכי גדולות בעיר, ישיבת "חידושי הרי"ם" של חסידות גור, שהיא גם הישיבה השנייה של החסידות שהוקמה בארץ ישראל ושני אדמו"ריה קבורים בשטח הישיבה, אבל השכונה והרחוב חילוניים למהדרין ומקיימים יחסי שכנות טובה עם הישיבה ותלמידיה. לתושבים אין כוונה לפגוע במרקם הרחוב אבל בטח לא להפוך אותו למעוז חרדי.

המהלך הזה של השתלטות חיצונית חוזר על עצמו שוב ושוב. הגיעה העת לקצר את משך זמן ההקצאה. זה פתח לשחיתות ולהעברת נכסים עירוניים במיליונים לטובת מי שכלל אינם תושבי העיר. בטח לא לטובת הקהילה

אז איך זה בכלל קרה? הגבאי, שמתקרב לגיל גבורות, העביר לאדם אחר את הסמכות לקבל החלטות בבית הכנסת וזה מיהר להשכיר את המקום לעמותה שפועלת להחזרת נוער בתשובה. למי שלא הבין: בית הכנסת נבנה על קרקע עירונית והעמותה קיבלה הקצאה ממועצת העיר לפעול במקום. כלומר, השכרת משנה אינה חוקית בכלל ולא ברור לכיס של מי היה אמור להיכנס שכר הדירה. בטח לא לטובת העיר או התושבים. יתרה מזו, מחצית משטח המבנה בכלל שייך לספריה לטף ובמרחק של כמאה מטרים מהמקום ישנו בית ספר ממלכתי יסודי.

>> את האמת על המלחמה תשמעו מדנה אינטרנשיונל בתוכנית בישול // טור דעה
>> אל תזלזלו: בתי הקפה בתל אביב שומרים על השפיות של כולנו // טור דעה

התושבים עוד זוכרים ימים אחרים בבית הכנסת הזה. "בית הכנסת היה מרכז רוחני לשכונה במיוחד בראש השנה ויום כיפור", כתבה לי שכנה מזועזעת שהופתעה לגלות על הכמעט-שכנים החדשים. "עשרות אנשים היו בחוץ ביחד, קהילה מרשימה וחזן מרגש בקולו". אבל ההשתלטות הזו לא באה להיטיב עם התושבים או למען הקהילה שלהם אלא כדי לקבוע עוד עובדה בשטח ולקדם עוד עמותה להחזרה בתשובה ללב שכונה חילונית בעיר.

זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. הקצאות בתי הכנסת ניתנות ל-25 שנה כדי לאפשר לממן את הקהילה דרך הנצחה ו"קניית כסאות", אבל בפועל מה שקורה לא אחת הוא שפרנסי הקהילה מזדקנים וההקצאה עוברת "בירושה" לבני משפחה שלהם או לעמותות אחרות. הניסיון להוציא מבית הכנסת עמותה כזו אחרי שהתבססה במקום, יכול להיגרר לדיונים משפטיים ארוכי שנים. במקרים אחרים מגיעים אנשים חדורי מטרה, לא פעם מחוץ לעיר, משתלבים בקהילת בית הכנסת, מגיעים לעמדות השפעה בעמותה ומשנים את אופיו של בית הכנסת. זה קרה ביפו, זה קורה במרכז העיר וגם בצפונה.

יש בעיר כ-550 בתי כנסת, לרבים מהם קהילות שוקקות, חלקן של קהילות דתיות, אחרות מסורתיות. אבל המהלך הזה של השתלטות חיצונית חוזר על עצמו שוב ושוב.העליתי את הנושא במועצת העיר ואני חושבת שהגיע העת לקצר את משך זמן ההקצאה. זה פתח לשחיתות ולהעברת נכסים עירוניים במיליונים לטובת מי שכלל אינם תושבי העיר. בטח לא לטובת הקהילה.

אם יש משהו אחד שלמדנו ממה שקרה פה השבוע, הוא שעירנות ותגובה מהירה של השכנים יכולים לעשות את כל ההבדל. עכשיו מבקשים תושבי הרחוב, ובצדק, להיות שותפים בהחלטה על עתיד בית הכנסת – והאם יש בכלל צורך בבית הכנסת בשכונה חילונית קטנה שיש בה שבעה בתי כנסת נוספים.

זו לא רק עוד אפיזודה מקומית ברמת החייל, זה שיעור חשוב לכל מי שחי בעיר הזו ואכפת לו ממנה.העיר שלנו משתנה, ואיתה גם הצרכים של התושבים. נכסי ציבור צריכים לשרת את הציבור ולא להפוך לעוד כלי בידיים של מי שמנסים לשנות את אופיה של העיר ואופיה של המדינה. הגיע הזמן לבחון מחדש את מדיניות ההקצאות, לקבוע מנגנונים של פיקוח, שקיפות ושיתוף ציבור ובעיקר לקצר את משך ההקצאות, כדי שנוכל להתאים את הנכסים העירוניים לצרכים האמיתיים של התושבים.
>> הדס רגולסקי היא חברת מועצת העיר תל אביב-יפו

• טור דעה
• עיריית תל אביב
• כפייה דתית
• בתי כנסת
• הדתה
• רמת החייל

אנחנו אוהבים לחשוב על תל אביב כעל העיר הכי חופשית וליברלית בישראל, בירת השוויון והחילוניות של המדינה, ראשונה ומובילה בפרוגרסיביות נאורה. אבל מה לעשות שזה לא נכון.מדד החופש של תנועת "ישראל חופשית" לשנת 2024שהתפרסם השבוע, קובע כי זו כבר השנה הרביעית ברציפות שבה תל אביב-יפו אינה העיר הכי חופשית בישראל. את התואר השנה קטפה גבעתיים, בעוד העיר העברית הראשונה חולקת את המקום השני עם הוד השרון והרצליה. הערים הכי פחות חופשיות בישראל, אם מישהו מתעניין, הן בית שמש וראש העין.

>> כל המדינה חולון: בדרך לדיקטטורה קוברים את התרבות הישראלית
>> יום הדין הרבני: מה שמתחיל בנשים דתיות יגיע בסוף אל כולנו // דעה

על פי עורכי המדד, שמתפרסם זו השנה השביעית ברציפות, תל אביב ממשיכה להוביל בחלק גדול מהסוגיות הבוערות ביותר מבחינת הציבור הישראלי – תחבורה ציבורית בשבת, מסחר בשבת וקבורה אזרחית – אך במדדים אחרים היא נותרת מאחור – התכנים בבתי הספר בעיר פחות מפוקחים מבערים אחרות, והאירועים בהפרדה ממשיכים להתקיים ללא איסור. המדד מראה שתל אביב הייתה יכולה להיות בירת החופש הישראלית, לו רק הייתה ממשיכה לצעוד בדרכים שהיא עצמה פרצה בעבר.

המדד מציין באופן ביקורתי את התקצוב העירוני הגבוה של המועצה הדתית, המוסדות התורניים והתרבות תורנית שעומדים על למעלה מ-30 מיליון שקלים. בנוסף, בתחום מניעת ההפרדה המגדרית באירועים עירוניים – נושא שעיריית ת"א-יפו הייתה בעבר חלוצה בו בהיותה העיר היחידה עם נוהל עירוני מוסדר האוסר על קיום ותמיכת העירייה באירועים בהפרדה – נסוגה העירייה מעמדתה ומאפשרת אירועים בהפרדה על בסיס בחינה פרטנית. לטענת עורכי הדו"ח, העירייה גם מסרבת לקחת אחריות על התכנים שמעבירות עמותות חיצונית בבתי הספר בעיר ועל יידוע ההורים בנושא. כל אלה מנעו מתל אביב את המקום הראשון שהיא בטוחה שמגיע לה.

בצד הטוב של הדברים: בתחום שנקבע בסקר עמדות הציבור כחשוב ביותר – תחבורה ציבורית בשבת – ממשיכה תל אביב להוביל במדד הודות למיזם "נעים בסופ"ש" בתמיכת העירייה עם נגישות בכל רחבי העיר. גם בעניין המסחר בשבת, ממשיכה תל אביב להציע מסעדות ומרכולים בכל רחבי העיר וחנויות פתוחות במתחמי קניות. יש לנו גם קבורה אזרחית לתושבי העיר בבית העלמין ירקון, שירות רישום זוגות עירוני, תקציבים ואירועים לקהילות לא אורתודוקסיות, וכמובן שגם ביחסה של העירייה לקהילת הלהט"ב אפשר להתגאות – העירייה ארגנה ותמכה באירועי גאווה בעיר, מפעילה את המרכז הגאה, תומכת בארגונים נוספים כמו חוש"ן ותהל"ה, ומספקת עו"ס ייעודי לקהילה ופרטי הקשר שלו פורסמו באתר המרכז הגאה, בין היתר.

"עם סיומה של השנה הראשונה בקדנציה הנוכחית של ראשי הערים, אין מקום לתירוצים", אמר אורי קידר, מנכ"ל תנועת "ישראל חופשית". "הציבור הישראלי מצפה לתוצאות בשטח – תחבורה ציבורית בשבת, מסחר פתוח ומרחב ציבורי שוויוני לכולם. מי שלא יעמוד בציפיות עשוי לגלות שדיבורים על שינוי כבר לא מספיקים, הציבור דורש עשייה אמיתית".

מדד החופש העירוני של "ישראל חופשית" מתפרסם מאז 2017, ובוחן את מידת החופש ממנה נהנים תושביהן של 35 ערים בישראל. הוא נערך בפיקוחו האקדמי של פרופ' עמית שכטר מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובהובלת החוקר ארן רונדל ומתפרסם זו השנה השביעית, ומדרג את הערים מהליברלית ביותר ועד השמרנית ביותר. כל הערים נמדדות ב-11 קטגוריות, שמשקלן נקבע על בסיס סקר עמדות ציבור שנערך על ידי החוקר נמרוד ניר, מכון אגם, האוניברסיטה העברית.

• הבועה
• ❤ תל אביב
• גרעינים תורניים בתל אביב
• הדתה
• כפייה דתית
• עיריית תל אביב