"גם כיסונים הם סוג של נחמה" הוא מסוג המשפטים שמפזזים לנו בראש באופן קבוע, ואחרי שמונה שנים (וחצי!) בהם הונג קונג דים סאם היו בשבילנו נחמה יתרה, בעלת המקום הודיעה כי היא צפויה לסגור באמצע חודש ספטמבר, ואז תסגור את הגולל על סיפור הדים סאם של בן יהודה, תעלה למטוס בחזרה להונג קונג ושלום על ישראל. כלומר, מלחמה על ישראל. ואפילו בלי דים סום שישאר לנו לנשנש. איזה באסה.

>>

הונג קונג דים סאם נפתחה ברחוב בן יהודה ב-2016 על ידי שף פום הו, ושותפו וילי טאנג. הו היה דאז השף של המסעדה הסינית פוראמה, וטאנג היה מנהל אותה המסעדה. השניים הסתכסכו עם מנהל פוראמה, והחליטו לצאת לדרך עצמאית – אבל בכל זאת נשארו שכנים, בן יהודה 7 איכלס את פוראמה, בעוד שהונג קונג דים סאם נפתחה בבן יהודה 9. וזה לא מפתיע שעם כיסונים כאלה, הם לא פחדו מתחרות. בסוף פוראמה סגרה את שעריה ב-2019 (על אף שהסניף באשקלון עוד חי וקיים), ובבן יהודה נותרה אימפריית כיסונים אחת ובלתי מעורערת.

הונג קונג דים סאם הפכה למוקד עלייה לרגל עבור פודיז ושוחרי כיסונים רבים, עם תפריט מגוון שהיה בו ייצוג כמעט לכל מחוז בסין: מקנטון דרך שנגחאי ועד צ'יו צ'או. בתפריט היו לא פחות מעשרה סוגי דים סאם (לצד מרקים, סלטים ושלל מנות קרות מסורתיות), שהיו למרכז התפריט והוגשו מטוגנים או מאודים מנייר אורז או בצק חיטה בטכניקה מסורתית. המילויים והרטבים היו גם הם לפי מיטב המסורת, והתוצאה היתה שמיימית, וזהה בכל אחת מעשרות הפעמים שאכלנו במקום. מלבד הכיסונים, שהיו טעימים ברמות שגרמו לנו לדחוף עשרה מהם מבלי משים (אח, פלטת דים סאם. אנחנו נתגעגע), גם חווית האכילה עצמה הייתה גם היא אותנטית – מעיין מזלזלת צ'יינה טאון לפי הספר, בה אי אפשר להזמין מקום מראש, ישנו שירות קפוץ וענייני, אור פלורסנט בוהק ומחירים סבירים לכל הדעות.

אבל אז הגיעה מגפת הקורונה, שלא היטיבה עם הונג קונג דים סאם, ומאז היא לא חזרה למתכונת ישיבה ופעלה אך ורק בטייקאווי. ווילי טאנג עזב את המסעדה בתחילת המגיפה, ולא מעט זמן לאחר מכן הלך לעולמו השף הו ממחלה אחרת. אשתו הבטיחה לו לפני מותו שתשמור על המסעדה ותמשיך להפעיל אותה, וכך גם קיימה, עד שהגיע גם הרגע שלה להיפרד. המלחמה, יחד עם הקושי למצוא די עובדים כדי להשאיר את המקום פתוח, לצד ההריסות והבנייה ברחוב בן יהודה היו אלה שהכריעו את הכף גם בעבורה.

גברת הו החליטה שהגיע הזמן לפרוש לגמלאות, ולעשות זאת בחיק משפחתה בהונג קונג. הגיוני ולגיטימי למדי, ואנחנו מאחלים לה כל טוב, אך אין ספק שממש נתגעגע. המסעדה פועלת כרגע כרגיל עד ה-14.9, אבל נאמר לנו שתחנוני הלקוחות המושבעים אולי יגרמו לה למשוך עד סוף ספטמבר. "אני בעיקר מאוד שמחה על זה שאני סוגרת בתנאים שלי, ושלא הגעתי לרגע האחרון שכבר אי אפשר וסגרתי מתוך אילוץ", נמסר לנו מטעמה של הגברת. "חשבתי על זה הרבה זמן ופעלנו ארבע שנים אחרי שהו הלך לעולמו, אבל עכשיו זה הזמן המתבקש גם בשבילי".
להזמנות ממסעדת הונג קונג דים סאם:054-287-3464
איסוף מבן יהודה 9

• אוכלים שותים
• הונג קונג דים סאם
• הונג קונג
• דים סאם
• סגירה

אפרת (פאפא) כהן נולדה וגדלה בלונדון, והובילה בשנים האחרונות את ההרכב Fafa Galoure, שהופיע בארץ ובחו"ל ואף הוציא EP מוצלח. עכשיו היא מוציאה סינגל וקליפ ראשון בעברית, ובו היא מזמינה ברגישות לעבור את הסיוט הנוכחי שלנו ביחד, בתקווה שמילות השיר יהוו אולי פתחון פה לכל מי שקולו נאלם בתחושת הקיפאון של הימים האלה.

>> זאת העיר שלנו: 8 המלצות נהדרות שקיבלנו השבוע בתל אביב

1. הונג קונג דים סאם

המקום האותנטי ביותר בתל אביב לקבל בו טעימה של דים סאם כמו שאהבתי לאכול בטירוף כשחייתי בניו יורק בשנות ה-20 המאוחרות שלי. דים סאם הוא אחד המאכלים האהובים עלי ביותר. מגיל 6 החזקתי צ'ופ סטיקס בלונדון במסעדה המשפחתית האהובה New World, בצ'יינה טאון. היו שם טעמים ייחודיים ולא קונבנציונליים. אני תמיד מתרגשת כמו ילדה כשאני עומדת לאכול דים סאם בסגנון קנטונזי אותנטי באולם חתונות סיני ענק וקיטשי, עם דרקונים מוזהבים ומפות שולחן אדומות ונשים מתוקות עם עגלות אידוי שמסתובבות ומחלקות אוכל מופלא.בן יהודה 9

2. יולטה

חנות מאוד מיוחדת לאנשים שאוהבים לקנות מתנות מיוחדות ושיש להם fetish לצבעים, ניירת איכותית, מחברות מעוצבות וכל מה שקשור לעולם של דפוס ועיצוב. יש להם מספר חנויות ואני תמיד הולכת לסניף בקינג ג'ורג' שמייצר חוויה ייחודית ושירות נפלא. תענוג להיות שם. אני תמיד נתקעת שם שעות. סוכריות לעיניים. ממליצה בחום רב.שדרות מסריק 19-17

3.סלימי

מסעדה פרסית אותנטית משפחתית ליד שוק לוינסקי על נחלת בנימין. אני אוכלת שם מעל עשור. אכלתי שם כמעט עם כל בן זוג שהיה לי, מה שמעיד על המשמעות הרגשית הגדולה שיש לי כלפי המקום הזה. השירות שם נפלא! הם מקבלים אותי עם זרועות פתוחות ומפנקים אותי כל פעם שאני מגיעה לאכול את הקבב וסאבג'י המושלם שלהם. שלא נדבר על המרק גונדי הנפלא שאני אוכלת כמויות ממנו כל חורף.נחלת בנימין 80

4. שמעיה

האיש והמסעדה הם חוויה קולינרית ואנושית מדהימה. שמעיה קיים לפחות 25 שנה בשכונת פלורנטין ברחוב ויטל. יש לו מטבח ייחודי וטעייים! יש אופציות טבעוניות, צמחוניות ובשריות. לאוכל יש בדיוק אותו טעם שמייצר את האותנטיות שלו, לא משנה כמה זמן עובר, שמעניק תחושה של עוגן וביטחון. שמעיה מבשל סירים גדולים כל יום עד שנגמרים ונסגר המטבח. אינסוף מנות ירקות לצד מנה עיקרית חמה ומספקת. יצא לי לאכול צהריים פה כל כך הרבה פעמים עם חברים, משפחה ופגישות עם לקוחות שהיו מאד מוצלחות. יש אנרגיות אנושיות וחיוביות. ממליצה בחום.ויטל 2

5. בלינקי

אחת מחנויות של אופנת נשים שאני הכי אוהבת. העיצוב פיין ומודרני עם שילוב מדויק של חומרים עם זיקה לאוברסייז מדהים. בלי קשקושים, עם בדים סופר איכותיים. לבשתי לא מעט פריטים שלהם בהופעות וצילומים. השירות מעמיק ונעים מאד! ממליצה על הסניף ביפו.בית אשל 14

מקום לא אהוב בעיר

נחל הירקון. צריך עוד כל כך הרבה תיקון ושיקום. הקסם נעלם בגלל הזנחה. אני זוכרת בתור ילדה שבאה לבקר בארץ מלונדון בשנות ה-80'/90', כמה יופי וקסם היה בנחל הירקון. לא היה פחד לגעת או להתרחץ במים. אבא שלי תמיד סיפר לי כמה נפלא היה להתרחץ בנחל הירקון כשהוא היה ילד מתבגר בשנות ה-60'. אני חושבת שהמשך שיקום הנחל יתן המון השראה, יופי ונכונות לתקן ולשפר זיהום ולכלוך. לטהר את המים בנחל כמטאפורה לטיהור וניקוי מים בגוף ונפש שלנו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בסוף דצמבר היה לי את העונג האדיר לאצור ולעשות קריאייטיב לתערוכה מיוחדת במינה, פרויקט בשם Seeing Sound של האומן, מוזיקאי ומפיק מוזיקלי, עומר הרשמן. בפסטיבל לאמנות עכשווית "זז" בת"א תרבות דה וינצ'י. הפרויקט הזה נתן לי כל כך הרבה השראה, תקווה ועשייה בתקופה כל כך בלתי נתפסת, אלימה וחסרת צדק. היו מצבים של אזעקות באזור קפלן ומצאנו את עצמנו יורדים למקלט, שומעים מהקריה דרך מגאפון, "חזרה לשגרה". כמה אירוני. עומר שילב את האמירה "חזרה לשגרה" עם תדרים של אזעקה בתערוכה שלו. במהלך התערוכה היו הרבה הפגנות שהשתלבו עם התערוכה מאחר שהחלל שלנו היה שקוף ל-2 זוויות חוץ ונוצרה אמנות חדשה שממש מביאה את מצב המלחמה והיצירה בו זמנית.ממליצה בחום לבקר באתר שבניתי לעומרלקבל השראה מדהימה.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
יצא לאחד ההרכבים שאני אוהבת בעולם אלבום חדש, Wall Of Eyes של The Smile. האלבום יצא תחת השם "Self Help Tapes" שכל כך רלוונטי. הוא יצירת מופת בלתי רגילה עם סולן אהוב יקר, תום יורק. יש שם כמה קטעים מיוחדים במיוחד: Bending Hectic, Friend of a Friend, Teleharmonic.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני מרגישה כולם נפגעו ממה שקרה כאן מה-7.10 ברבדים ומינונים שונים. כמובן שאין מה להשוות למשפחות שאיבדו ילדים ובני משפחה או למשפחות של החטופים/ות. כולנו זקוקים לריפוי וביחד. אני חושבת שמה שהכי חשוב כרגע זה לא לשפוט או לבקר את אחד השני, כל אחד/ת ראוי/ה להרגיש ולחוות את המצב הזה דרך עצמם בצורה האותנטית ביותר. להתחבר כעם ישראל ללא אגו וגאווה מוגזמת. לקבל את האחר ולעזור לכל מי שזקוק לעזרה ככל שניתן. אני תרמתי מלא דברים בחודשים הראשונים לחיילים/ות שלנו ולמשפחות שפונו מבתיהם. חשוב למי שיכול/ה ללכת לכיכר/מטה החטופים/ות, לעזור, לתרום, לדבר, לחבק. אין מצווה גדולה מזו. שיחזירו לנו את החטופים/ות הביתה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שאלה מאתגרת. יש כל כך הרבה תל אביביים שאפשר להרים להם. אני מרימה למורן גיל, מאסטר קונדיטור רגיש, מיוחד וייחודי. אני מרימה לדורון עובד, אמנית מופלאה שמציגה עכשיו בשתי תערוכות. אני מרימה ללירז צ'רכי, אשת חיל על התיקון והיצירה המדהימה שלה שגרמה לשינוי דרמטי בקשר האיראני-ישראלי. אני מרימה לקרן טננבאום, מוזיקאית למופת, ייחודית בכל צורה אפשרית.

מה יהיה?
שאלת השאלות. האם השמש תזרח בבוקר? אני מרגישה שהכל קודם כל במיינד, דרך השקפת החיים האינדיבידואלית שלנו שהיא סובייקטיבית לחלוטין. אני בת אדם אופטימית שגם רואה ומבינה פאטאליזם, הדו-קיום של החיים. מתפללת שנתחזק ממה שקרה כאן, שנבנה ישראל מתוקנת, שנתחיל תהליך של ריפוי אמיתי לטווח ארוך. שיהיה תקציב לתרבות המופלאה שיוצאת מכאן. שתהיה לנו ממשלה ראויה ומדויקת שתעזור ותגן על האזרחים שלה, מבריאות הנפש והגוף עד להתפתחות עסקית וכלכלית. שנחיה כבר בשפע ונועם אמן! מעבר לזה פשוט להמשיך לחיות ולא לשרוד. ליהנות מכל יום שעובר שלא חוזר. להתמודד ולא להתעצל אם יש בעיה, קושי או אתגר. להשתפר בתקשורת וללמוד לסמוך ולפתוח את הלב. להיות בני אדם טובים יותר.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• הונג קונג דים סאם
• יולטה
• סלימי
• נחל הירקון
• מטה החטופים והנעדרים

1. הונג קונג דים סאם

יש משהו באחידות של הדים סאם שלהם שהוא נהדר בעיני, וגם המחיר נגיש. לצערי אחרי הקורונה כבר אין יותר אפשרות לשבת במקום אלא רק כטייק אוויי, ואני מנצל זאת כדי להגיע לנקודה מספר שתיים שלי בעיר – כיכר ביאליק.בן יהודה 9

2. כיכר ביאליק

הספוט האהוב עלי ועל אשתי לקחת משהו לטייק אוויי ולאכול בחוץ ליד המזרקה. בכיכר ביאליק יש תמיד הרגשת חו"ל וגם כשאני רוצה לתפוס כמה דקות של שקט לבד אני מוצא את עצמי שם, מול בית העירייה הישן בבועה של שקט וניתוק בלב העיר הסואנת.

3. מעדניית BAZAAR

מישל בעלי המעדנייה הוא חבר טוב, אך בלי קשר לכך אני אוהב את המקום כי הוא תמיד מצליח לחדש. אחד התחביבים שלי הוא להגיע למעדנייה ולחפש מה חדש על המדפים, מן משחק שאני משחק עם עצמי. תמיד אני מצליח למצוא חומר גלם חדש ממדינה כלשהי בעולם, משהו חדש לוויטרינה או סלט חדש. המעדנייה אף פעם לא משעממת אותי.הכרמל 16

4. הכרמל 40

במהלך היום כשאני רעב, אחת הנקודות שאני הכי אוהב לעצור בהן היא אצל רוסטום, הדייג שלי. בגלל הסחורה הסופר־טרייה שלו אני תמיד קונה ממנו חומרי גלם הביתה ולאחרונה גם לעסק, אך הסיבה האמיתית להגיע לדוכן היא כריך הדייגים שהוא חגיגה. רוסטום ואלעד הם אחד הדברים הנהדרים שקרו לעיר הזו.הכרמל 40

5. לא קל בורגר

טבחים אף פעם לא אוכלים במהלך סרוויס. לכן בסוף הלילה, כשאני רעב, אני מוצא את עצמי הולך לאביב ואלון בלא קל בורגר, יושב עד השעות הקטנות על קריספי צ'יקן נהדר ובירה קרה. עבורי זוהי הדרך הכי טובה לסיים משמרת.אחד העם 30

• העיר שלי
• אוכלים שותים
• שוק הכרמל
• הונג קונג דים סאם
• כיכר ביאליק
• פיצה דיברסו
• לא קל בורגר
• הכרמל 40

1. בורקס דילק

אם לא טעמתם את בורקס המים של דילק כאילו לא טעמתם בורקס בחייכם. לא מדובר כאן בבצק עלים פריך אם כי בבצק דק דק, שנע בין פילו לעלה פסטה, שמבשלים במים ומשדכים לגבינות ותרד. המקום הקטן, ששוכן בצמידות לשוק התקווה, מתהדר לא רק במאפים טורקיים מופלאים אלא גם בתור ארוך, בעיקר בימי שישי, כיאה למקום שמוכר מאפה שקשה להשיג במקומות אחרים. המלצה שלי – קנו כפול ממה שנדמה לכם שהבטן שלכם יכולה להכיל. בערב כשתחממו אותו בטוסטר אתם תודו לי.
ההגנה 33

2. הונג קונג דים סאם

אם אתם חובבי כיסונים, כמוני, אתם תתאהבו במקום המיוחד הזה שעד היום לא מצאתי כמותו בארץ. נדמה שגם אחרי שנים רבות שהמסעדה הקטנה הזו קיימת לא נעשה שם שינוי בטעמים על מנת לרצות את החך הישראלי – וטוב שכך. תמצאו שם כיסוני בצק אורז, האהובים עלי, שמרקמם חלקלק ומתמסר ובתוכם ירקות שמציצים מבעד לבצק השקוף וגם כיסונים פתוחים דמוי פרח עם שלל מילויים בועטים אבל עדינים ומאוזנים להפליא. ובכלל, מדובר בגן עדן לאוהבי כיסונים. אגב, אל תפספסו גם את דפי האורז שמכינים במקום וממלאים בבשר או ירקות. שום קשר לדפי אורז שאתם מכירים מהסופר.
בן יהודה 9

>>לבלוג של רחלי קרוט>>לאינסטגרם

3. אנימאר

כשאני מגיעה לתל אביב אני אוהבת לגוון ולא לאכול במקום שכבר הייתי בו. בכל רגע נפתחות עוד ועוד מסעדות ונדמה שכמה שלא אנסה עוד דוכן ועוד מאפייה תמיד יפתחו, ועוול לא לנסות את כולן. יוצאת דופן היא אנימאר (וגם קיטשן מרקט שהספיקה לצערי להסגר) שמצליחה לרגש אותי בכל פעם מחדש. השילוב בין מזרח ומערב באוכל שיוצר כאן השף הלל תווקולי יוצא דופן בסיפור שהוא מצליח להעביר דרך הטעמים והחוויה עצמה, במסעדה שהעיצוב שלה נארג בצורה מדהימה ביחד עם האוכל. ממליצה לכם לא לפספס את סיגר הטלה שמוגש עם איולי עמבה, את הירוקים על הגריל שלמרות השם המעט משעמם מצליחים לככב בזכות קרקר פריך שמגיע איתם ולחלוטין יכול להימכר בשקיות ענק גם בנפרד (אני הראשונה לקנות), ובכלל כל מנה בתפריט שיש בה גבינה – מגבינת טולום עם שמן זית ועד גבינת ג'יבני צרובה עם סלסלת עגבניות מרעננת וזעתר מקומי. כשמדברים על מזרח תיכון חדש שזור בישן מתכוונים בדיוק לצלחות של אנימאר.
הירקון 87 (מלון דן)

4. קאנו

בווייטנאם אמנם לא הייתי אבל אם האוכל שם דומה ולו במעט למנות הנהדרות של קאנו, אני יודעת מה יהיה יעד הטיסה הבא שלי. המקום הקטן ששוכן בפאתי פלורנטין הוא אחד היהלומים של האזור. תמצאו שם ספרינג רולים מפוצצים בירקות, אטריות שעועית, עשבי תבלין ועוד הפתעות ולצידם באנים אווריריים במילוי בשר מפורק או טופו במרינדת ג'ינג'ר וצ'ילי. במקום תמצאו גם מרקים נהדרים שכדאי לקחת מהם הביתה לימים הקרים וגם קינוח טפיוקה נפלא ומרענן עם קרם קוקוס ופירות. אם יש מקום אחד שאני מצטערת שלא עושה משלוח לבית שלי זה המקום הזה.
הרצל 77

5. יפתח לחם

המקום האחרון הוא אמנם לא מסעדה, וגם לא ממש מאפייה, כי אם דוכן לחמים סופר מיוחדים שאופה יפתח ברקת, מסוגי חיטה עתיקים אותם הוא מגדל בעצמו וטוחן. בדוכן המרשים שלו, שממוקם בשוק הנמל (ימי שישי מהבוקר ועד כניסת השבת) תמצאו לחם שמש עם גרעיני חמניות ופשתן בציפוי פרג, לחם אבירים שחור ששובה את הלב במראה גותי וגם לחמניות מורשת מתערובת זני חיטה עתיקים. אם זכיתם ונשארו עדיין מאפים משובללים במילוי בצל ותועפות צנוברים זכיתם. גם המאפים עם החדל והפרמזן הטבעוני נהדרים. רק תשאירו לי אחד או שניים – רוב הסיכויים שאני בדיוק בדרך לשם.
האנגר 12, נמל תל אביב

• העיר שלי
• מתכונים
• דילקס
• הונג קונג דים סאם
• אנימאר

• Facebook
• Twitter
• Email

מסעדות סיניות הפכו לחלק מנוף ערים אורבניות גדולות כמו ניו יורק וסן פרנסיסקו. עשרות קוביות קטנות עם רקע (ומסר) דומה: אקזוטיקה של צילומי מנות מודפסות על שלטי ניאון, מגוון מסחרר, מטבח של מהגרים, מחירי רצפה ובעיקר טעימה מעולם אחר, זר, שאנחנו לא מתקשרים איתו ברמה האישית־תרבותית, אלא כקבלן ביצועים ("מייד אין צ'יינה") של הארנב הקפיטליסטי.

בישראל, בגלל כיווני ההגירה, הן כמעט לא נכחו בנוף. אמנם פה ושם נעשו כמה ניסיונות, בעיקר של פליטים מווייטנאם וכל מיני סינים שהתגלגלו בדרכים מוזרות לישראל, אבל קוביות זוהרות (כמו גם אולמות החתונה עם עגלות הדים סאם) בנוסח הצ'יינטאון של מנהטן או פלאשינג בקווינס לא נכחו פה. לכן פתיחתה שלפוראמהברחוב בן יהודה לפני כמה שנים עוררה התרגשות גדולה.

A photo posted by oassif (@oassif)onMay 9, 2016 at 5:49am PDT

פוראמה – שלא מזמן התרחשה בה תאונה טרגית – בחרה לדלג על שורות שלמות בתפריט הסיני־מערבי ולהתמקד בדים סאם. המיתוג עבד והמסעדה, שלא שמרה על רמה אחידה, משכה לקוחות בזכות הטעמים שהיו כה חסרים במרחב. את הונג קונג דים סאם הקימו פורשי פוראמה – השף והמנהל של המסעדה התל אביבית, והם עשו את זה בסטייל: שני מטר ממסעדת האם. לא רק ערן זהבי יכול לעקוץ. החלל קטן יותר, אבל נעים ואינטימי. מקרין פחות חלטורות של מתחילים וטעם טוב בעיצוב. איורים עדינים על הקיר, לוח מואר עם המנות ושולחנות עץ נעימים. התפריט די מזכיר את פוראמה (טרום שיפוצה הנוכחי), אבל עודכן. במיוחד באגף הראשונות.

בשר קר עם חמישה תבלינים סימן את הכיוון שיחוללו שני ביקורים בחלל הסימפטי הזה. בשר קר בצבע חום אטום ועליו רוטב חום דביק – שפשוט אסור להתקרב אליו. ניסיון לטשטש טעמים עם מרק הוון טון לא צלח. כופתאות החזיר היו עסיסיות וסבירות, אבל טעם אצת הנורי שלט בקערה. אטריות החיטה לא היו עבודת בית. הכרוב הקצוץ הלהיב.

אבל הגענו בעיקר בשביל הדים דאם. אינספור שמות שמכסים על ליין פנימי מוגבל – מטוגן או מאודה במילוי חזיר, בקר או ירקות. פלטת הדים סאם נתנה הזדמנות להכיר את הווריאציות אבל הייתה מאכזבת: בצק בעובי ממוצע, לא משהו שירקוד לך בתוך הפה. אמנם ערני, אבל אחד שהתעורר אחרי שנ"צ. יש בגרסה סגורה, ויש בגרסה פתוחה – סיו מאי – שאמורה להגדיש את טעמי המילוי. אבל זו הבעיה הגדולה של הונג קונג דים סאם – המילויים פשוט לא שם. הבשרים – גם החזיר, גם הבקר – לא היו מלהיבים, אבל מבאס מכך, התוספת והתבלינים שהיו אמורים לפתוח את חומר הגלם היו אנמיים לחלוטין. לא צעקו, לא צבטו, לא עוררו מסתורין. כשיש לך שרימפס מדהים (ולא קפוא) אפשר להבין את המינימליזם, אבל כאן הכיסון התחנן לתוספת ג'ינג'ר, בצל ירוק, פלפל חריף, או אותה תוספת מפתיעה שהשף – גם במקום שנראה כשיבוט גנרי – צריך להנדס. כדי לטשטש את טעמי הלוואי העזים שנדפו ממנו. אל תמהרו לחייך, צמחונים שכמוכם. נקמת פטריות השיטאקי בוא תבוא. ובגרסת שנות ה־80: עם גרגירי תירס ואטריות שעועית בטעם מרק עוף. שכחנו לבקש את הרוטב הזרחני.

A photo posted by aya vadana (@ayavadana)onMay 2, 2016 at 8:49am PDT

בביקור השני במקום העין נמשכה לאחת המנות האהובות הזכורות מפוראמה: צ'אנג פאן, דפי אורז גמישים ודקים במילוי חזיר או שרימפס. בשרימפס כבר לא יכולתי לגעת, אז הוזמן החזיר שנתן במשחק הראשון מחצית סבירה בוון טון. הפעם דף האורז התפורר הרבה לפני שהצ'ופסטיק הגיע לפה, והבשר התגלה כקציץ אפרפר ומשעמם. ברגע זה החלטתי לשנות כיוון. חצי ליטר של בירה סינית בהירה וחביבה ולצדם גא לאי גוק, כיסונים מטוגנים במילוי עוף קארי. הטיגון הנכון עשה את שלו ובתוספת הקארי המאוזן נוצרה מנה של קראנץ' אלגנט.

סיימנו עם מה שהייתה אמורה להיות פנינת הארוחה – ג'ונג, עלה לוטוס שעוטף סטייקי רייס. העלה נתן ריחו, האורז היה במרקם הנכון, אבל מילוי העוף לא הורגש. היאפרח הסיני הזה היה אנמי לחלוטין. סוף חסר פואנטה לארוחה של אוכל אומלל.

מה זה?דים סאם סימפטי בסגנון צ'יינה טאון
שורה תחתונה:נמתין לצ'רטר להונג קונג

החשבון:

בקר בחמישה תבלינים סיניים – 14
גא לאי גוק – 28
פלטת דים סאם – 40
האר גאו – 28
צ'אנג פאן – 28
ג'ונג – 40
מרק וון טון – 35
2 בירה tsingtaoי– 40
סה"כ253 ש"ח

הונג קונג דים סאם

• אוכלים שותים
• דים סאם
• אוכל סיני
• פוראמה
• הונג קונג דים סאם
• חדשות האוכל