Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
"בשביל הירקון": בואו להכיר את הנחל המושמץ באירועי טבע ותרבות
בואו עם כל המשפחה. "בשביל הירקון". צילום: שלומי מזרחי
סיורי טבע, שייט בקיאקים, סדנות מחזור, סיור בעקבות התנים בפארק הירקון, סדנת חשיפה לעולמן של הדבורים ועוד. עיריית תל אביב-יפו (ועוד 6 רשויות) מזמינות את הציבור להצטרף בסוף השבוע האחרון של מרץ לארבעה ימים של אירועים בטבע והכרה עם אחת הפינות הירוקות הכי חשובות בעיר
כמה קל שלא להעריך את פיסת הטבע המיוחדת שעוטפת את העיר מצפון. נחל הירקון הושמץ במשך עשרות שנים, ולמרות שהוא הרוויח בצדק את התדמית המזוהמת, בשנים האחרונות מתקיים הליך טיפוח ושיפור גם באיכות המים (היי, ניתן לשוט בו!) וגם במצב גדות הירדן, שהפכו אזור נפלא לטיול סופ"ש. ולזה בדיוק מזמינים אתכם עיריית תל אביב, שבשיתוף עם 6 רשויות נוספות שחולקות חיבור לירקון הקימו את המיזם "בשביל הירקון" – סדרת אירועי טבע ותרבות סביב הנחל האהוב עם המוניטין המפוקפק.
יותר מ-90 פעילויות מגוונות לכל המשפחה יתקיימו לאורך הנחל בסופ"ש האחרון של חודש מרץ (26-29.3), שיפרסו בין ראש העין ועד שפך הירקון כאן בתל אביב (בפארק גני יהושוע ולאורך הנחל), מתוך מטרה לעודד אנשים לטייל, לבלות לאורך הנחל ואפילו לעשות ספורט, למי שחובב (לא אנחנו). כך תוכלו להירשם לאירועים כמו סיורי טבע, שייט בקיאקים וסדנות מחזור באירוע משפחות במגדלור, סדנת חשיפה לעולמן של הדבורים או סיור ליקוט ובישול קהילתי בנחל פרדסים, סיור בעקבות התנים בפארק הירקון ועוד אירועים ופעילויות שמתאימות גם למבוגרים וגם לילדים, בהרשמה קלילהבאתר היחודי שנבנה לצורך המיזם(רוב הפעילויות ללא תשלום או במחיר סמלי של 30-10 ש"ח).
רק אל תיפלו פנימה. "בשביל הירקון". צילום: שלומי מזרחי
המיזם הוא פרי שיתוף פעולה בין רשות נחל הירקון, רשות ניקוז ונחלים ירקון ושבע הרשויות המקומיות השוכנות לאורך הנחל – רמת גן, פתח תקווה, דרום השרון, הוד השרון, רמת השרון, ראש העין וכמובן אנחנו, תל אביב – הראשות הכי טובה מכולן. למעשה, מדובר בשת"פ רחב אפילו יותר שמערב בין היתר את הקרן הקיימת לישראל, החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, המשרד להגנת הסביבה, המועצה לשימור אתרים, חברת גני יהושע ועוד. בנוסף, חלק מהפעילויות יציינו 90 שנה להקמת מועדון השייטים של תל אביב, וכולל סיורים בעקבות הקמת המועדון, תערוכה וערב נוסטלגי באווירה ייחודית בנוף הסירות. רומנטיקה בירקון באווירה משפחתית, אין יותר תל אביב הקטנה מזה. זמן טוב לנשום קצת טבע. פרטים נוספיםבאתר העירייהאובאתר המיזם
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
גיא פירסט הוא כוכב שמפליץ מוזיקה מהידיים. וזאת העיר שלו
גיא פירסט בגאט טאלנט ספרד. צילום מסך
"העיר שלי", מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: גיא פירסט התגלה ב"Britain's Got Talent" כמוזיקאי מחונן של הפלצות מהידיים (כן!). לקראת צאת הסינגל החדש שלו (כן!) הוא לוקח אותנו לספוטים המועדפים שלו בעיר (רחוב פנקס!) ומקווה להידרס באוגנדה
>> גיא פירסט הוא אמן בינלאומי להפלצה מהידיים. כישרונו האדיר נחשף לראשונה בשלב האודישנים של תחרות הריאליטי-כישרונות "Britain's Got Talent", שם הדהים את סיימון קאוול בביצועיו, ומאז הופיע בשלל הפקות של הפורמט מסביב לעולם.הסינגל החדש שלו, "אכלתי ז",זמין ביוטיובובכל הפלטפורמות
1.דגי בטשון
זה גם דגים וזה גם פירות ים וזה גם טעים לאללה וזה לא יקר מדי בז'אנר. אני מאוד אוהב. אם היה לי מלא כסף הייתי אוכל שם יותר.קרליבך 29
פשטות גדולה עם מקוריות קטנה. בטשון בר דגים (צילום: יחסי ציבור)
2. טיילת הירקון
הנקודה ההיא ברמת החייל בטיילת הירקון שאם עוברים אותה, למעשה כבר לא נמצאים בתל אביב, וזה גם שביל ישראל ויש קצת טבע. רק צריך להתמיד ולהתרחק מלא, ממליץ עם אופניים, ולא בחורף אם לוקחים אופניים. כן! אני גם מפליץ מהידיים וגם סאחי מת.
כן, אבל האם הם מתרשמים מפלוצים מהידיים. תנים בפארק הירקון (צילום: עופר וקנין)
3. רחוב פנקס
רחוב פנקס! יש שם שביל אופניים שממש נוח בו לצאת מתל אביב ולחזור לרמת גן, שם אני חי. ואם מוסיפים את שדרות נורדאו, זה כמעט קו ישיר מהטיילת הביתה. ואני סאחי מת, אז זה ממש טוב. אני אוהב אופניים.
אני לא יודע למה אבל יש משהו קסום במקום הזה, אולי המקדונלד'ס שפתוח 24/7, אולי זה שיש בר הופעות בין אולמות צוותא לחניון תת קרקעי. זה פשוט מוזר! ושאני לא אתחיל לדבר על הבית מרקחת!אבן גבירול 30
לונדון מיניסטור בחודש הפתיחה (1971). צילום: משה מילנר/לע"מ
5. אוגנדה
האוגנדה זה נחמד. זה כמו להיות בתדר בלי להיות בתדר, והבירה לא יקרה מאוד, ויש שולחנות על הכביש שזה נייס רצח, בעיקר אם דורסים אותך. מקום לראות ולהראות, ככה או לא ככה?בית הבד 5
לראות, להראות, להתראות. אוגנדה (צילום: דין אהרוני רולנד)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בין המקורות הירוקים לקלישאות המוצדקות. העיר של אסיף אלקיים
צילום: מתוך האלבום הפרטי, באדיבות המצולם
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: המייסד השותף של פסטיבל הסופרים בנמל יפו, וכן, גם יוצא האח הגדול, מטייל בפיוטים ברחבי העיר, בין האוכל הביתי האהוב עליו לקפה היפואי שהוא מרגיש בו בבית
אני מתחיל דווקא במקום הקלישאתי מכולם, אבל קלישאות עוברות דרך כדי להפוך לכאלו. לכל אדם יש וויז׳ן של רגע מושלם, עבור אחד זה מדורה בים, עבור אחר זה מציאת אהבה ברגע לא צפוי, ועבורי זה היה רגע של מפגש אקראי עם אנשים חושבים, מוטב אחרת ממני, ומוטב שזה יקרה במקום עם קפה טוב, וברגע שלא היה אמור להיות כזה. ואת זה – נחמה וחצי מספקת היטב. לנחמה הגעתי לראשונה אובד עצות בזמן משבר כתיבה חריף של הספר השלישי, חיפשתי שקט ומצאתי רעש מבורך. הדיבורים שהתעופפו לי מעל הראש משכו אותי להרים את הראש מהלפטופ ולהצטרף לשיחות שאחריהן הדף לא נותר ריק. מעבר לשקעים מתחת לבר, קופסאות הגפרורים הממותגות שזמינות חינם לכל דורש והתפריט שיודע להציע אוכל כמעט לכל מצברוח – נחמה זה מקום למפגשים שלא היו קורים בשום מקום אחר. מושלם לאנשים שאוהבים אנשים. אחד העם 144
זה לא היה קורה בשום מקום אחר. "נחמה וחצי". צילום: עדי פועה וענבל קורמן
Kitchen 94 של אסתר ויונתן
הקליניקה שלי חולשת על איילון מהקומה ה-31 של מגדלי אלון. בין הפגישות אני מתיישב ברחבה שלמטה ובעיקר מביט בהון האנושי שמסתובב שם; מחרדים להייטקיסטים, מערבים לחובשי כיפה סרוגה. נדמה שהרחבה הקטנה הזו מייצגת היטב ישראליות חדשה, ובמרכזה – תמונה של זוג דתי, בואכה חרדי, עם פאות, שביס וחיוך גדול. המסעדה של אסתר ויונתן היא כזו שעושה שמח בלב, מהיחס המתוק שכל אדם מקבל שם, הלארג׳יות שניכרת מכל מגש (ותנסו לבקש עוד ממשהו, תופתעו כמה הם שמחים לפנק) ועד האוכל הביתי (באמת ביתי!) ומנחם. זו כבר מזמן לא עוד מסעדה שקרובה לעבודה, אלא כזו שאני מגיע במיוחד בשבילה. רוצה להרשים בחורה עם אוכל? תביא לה אוכל שמרגיש כמו בית – ופחות כמו פוסט באינסטגרם. יגאל אלון 94 (מגדל אלון 2)
לאסיל הגעתי במקרה אבל חזרתי שוב ושוב. בעיקר כי כל דמות שעוברת שם יכולה לשמש דמות מרכזית בספר; מבר שולמן המנהלת המקסימה שהסיפורים המעולים שלה כמעט מתחרים במאפים הממכרים, הקוקטיילים שעושים בראש תחושה של חמארה ביפו, פינות הישיבה שהיא דאגה לפזר מסביב והים שנמתח מקצה לקצה ומשלים את החוויה היפואית במלואה. הצעת הגשה – תגיעו קצת לפני השקיעה, תקנו את הפטאייר והצ׳אי האגדיים של בר – ותנו לשמים לרקוד עבורכם. הקשר עם אסיל ובר הפך להרבה יותר מלקוח והקפה שלו, בשותפות עם בר ונמל יפו המתחדש יתקיים בסוף השבוע הקרוב פסטיבל הסופרים בנמל יפו המציע לקהל הקוראים מפגש בלתי אמצעי עם סופרות וסופרים מובילים ועכשוויים. נמל יפו, רציף העלייה השנייה
https://www.instagram.com/p/CqQRckhoEpL/
מרכז מבקרים ווייט רביט
למרכז המבקרים הגעתי דרך פלג מגן, יזם מקומי שלפני כמה שנים עשה את מה שכולכם חולמים – עזב את הההייטק והלך לבשל בירה. הוא קרא לה ״בועה״ והוסיף מתחת: ״תל אביבית מתנשאת״, ובצדק. אני לא איש של בירה, מעדיף את הדרינק שלי מוגז פחות ומיושן יותר. ובכל זאת, בין אם אתם אוהבים בירה או לא – אי אפשר שלא להידבק בפאשן של האיש הזה למקצוע – ובידע העצום שהוא רכש. בסוף הסיור אמרתי לו שרוב המבשלות מבקשות לחבר אנשים לבירות, אבל פלג מצליח לחבר בירות לאנשים. ואם תשאלו אותי – זה בדיוק מה שחסר לנו בעולם, יותר אנשים שאוהבים באמת את מה שהם עושים. התעשייה 12 תל אביב.לפרטים נוספים
עת הייתי ילד טברייני מתוק בכיפה וסנדלים יצאתי לשביל ישראל. מהפריפרייה הרחוקה, תל אביב הייתה עבורי זרה ומנוכרת כלאס ווגאס, כזו שהירוק היחיד בה הוא זה שמריחים ברוטשילד. דמיינו כמה הופתעתי לגלות ששביל ישראל עובר גם בתל אביב, והוא לא יאכזב אף חובב טבע. מחניון רידינג ועד למקורות הירקון – לנחל המושמץ הזה יש לא מעט להציע, וגם אזורים טובים לטבילה. תוכלו להכנס מנקודות שונות בשביל, ואני מציע לפתוח מפה (״מה אני מדריך של״ח?!״ באייפון. יא תלאביבים), לראות איפה הנחל עובר – ולמצוא את הגישה שנוחה עבורכם.
אגם בפארק הירקון (צילום: shutterstock)
למיטיבי לכת – רוצים מסלול של ממש שטובל בירוק ולא מצריך טנק דלק ונסיעה לנגב? רשמו בווייז ״כפר הבטפיסטים״, עקבו אחרי סימון שביל ישראל (כחול, כתום לבן) ותוכלו לצעוד מפ״ת ועד רידינג, ואף לעבור דרך מפלים קטנים שלא תאמינו שקיימים לכם כאן, מתחת לאף. בונוס – המסלול מושלם לרוכבי אופניים, ואף מאתגר מעט בחלקים מסויימים. חוויה מופלאה להורה וילד שצריכים בונדינג.
אסיף אלקיים הוא מייסד שותף שלפסטיבל הסופרים בנמל יפושיתקיים היום ומחר (22-23 ביוני) בנמל יפו המתחדש. ובו יתקיימו מפגשי סופרים, סדנאות, שעות סיפור לילדים והרצאות. בין היתר ייקחו חלק היוצרים תה, מרסל מוסרי, רוני סומק, אלכס אפשטיין ועוד רבים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
קרנבל בנחל: הלוואי על כל העיר מסעדה שכונתית כזאת במחיר כזה
לא צריך הרבה יותר מזה. אל וסינו (צילום: אינסטגרם/אל וסינו @elvecino192)
עם תפריט שפונה למכנה המשותף הרחב ביותר (שלא לומר מסעדה למשפחות), ומחירים שלא גורמים לצריבה באישונים, לא ציפינו מהמסעדה שעל נחל הירקון להפתיע אותנו. וגם אם יכול להיות טוב מזה, ואפילו אם היא לא מסעדת גורמה, "אל וסינו" התגלה כמקום נהדר לבוא לאכול בו // ביקורת מסעדות
יחסית לעובדה שהירקון הוא פיסת הטבע הכי דומיננטית בעיר, די מדהים שממש קשה למצוא מקום סביר לאכול סביבו. כאילו התקבלה החלטה מלמעלה שטבע, שקט וירוק בעיניים זה מדכא תאבון. וזה ממש מוזר, כי בלילה, כשלא רואים את צלקות אזורי הבניה, הירקון הוא אחד הנופים היותר נעימים שיש לתל אביב.
איפה תופסים פה איזה ארוחה טובה? הירקון בלילה. צילום: Shutterstock
מהבחינה הזו, עוד לפני שאתה בכלל מתיישב, אל וסינו היא ציפור נדירה. זה לא שהיא יושבת ממש על הירקון – למעשה יש כביש בינה לבין הנחל – אבל האופן שבו המסעדה הזו בנויה, עם שולחנות העץ שמפוזרים בין השיחים כמו שולחנות פיקניק בחניון בלב יער ומשקיפים מלמעלה על קו המים, גורם לך להרגיש בסוג של טבע.
הלוקיישן המוצלח שלה, בקצה של רחוב אבן גבירול, ממש לפני גשר בן יהודה (לא, לא ידעתי את זה, אבל חנינו בספורטק, חצינו את הגשר ברגל, והיה שם שלט – אז זכותי להתעליין), הוא נקודה היסטורית בקולינריה התל אביבית. בשנת 1963 נפתח כאן קפה אוסלו, שבמשך שנים מכר את מה שרבים הכתירו כגלידה הטובה בעיר, ורבים עוד יותר ניסו לנחש מה הפך אותה לכזאת (אם תשאלו אותי, התשובה היא מלא סוכר). אחר כך הייתה שם סדרה של ברים שכונתיים, עד שלפני עשור לקחו את המקום אנשי שאטו השועל והזוריק, ופתחו שם את אל וסינו, שהוא גם בר יין עם מרתף גדול ומגוון, אבל גם מסעדה שכונתית נעימה עם תפריט (בביצועו של השף עידן אבני) שפונה למכנה המשותף הרחב ביותר (שלא לומר משפחות) ולא פחות חשוב – במחירים שלא גורמים לצריבה באישונים.
התחלנו עם לחם הבית המוצלח ועם סלט בוראטה, שהיה מוצלח באופן יוצא דופן יחסית לז'אנר. כל כך קל ליפול עם בוראטה, בעיקר כי חיי המדף שלה יותר קצרים מזמן התהילה של פליט הריאלטי הממוצע, אבל כאן היא הייתה בשיאה. השמנת נשארה נוזלית, הגבינה החזיקה מעמד ולא התפרקה, עגבניות השרי היו חתוכות בדיוק לגודל ביס וכל העושר והאושר הזה נעטפו בשמן בזיליקום ובבלסמי, שלא משתלטף אבל מורגש בהחלט.
הסאשימי בלאדי, נתחי דג נא על טבולה עם קרם אבוקדו, נשארה סוג של סימן שאלה. לא היה על הצלחת שום דבר לא טעים, והדג, למרות מינון מעט נמוך, היה בסדר. הטבולה הייתה נחמדה וגם האבוקדו היה לגמרי אחלה. אם הייתה איזה כוונת משורר בחיבור הזה, מעבר ל"אי אפשר להגיש כל כך מעט דג אז בוא נמלא את הצלחת", הוא לא היה מובן.
סלט העגבניות השמח (בחיי, ככה קוראים לו) היה סלט, וגם היו בו עגבניות, אבל באמת של החיים הוא היה יותר "סטנדרטי" משמח. מצד שני, באופן אישי נדמה לי שמי שמראש מזמין סלט שמתואר כאוסף של עגבניות, גבינת טולום, זיתים, בצל סגול, קרוטונים ועשבי תיבול – זה לא אדם ששמחה היא חלק משמעותי בחייו. ואם סלט כזה הוא מה שמשמח אותו, אל תתנו לי לעמוד בדרכו.
ברוסקטת השייטל כבר הייתה סיפור אחר לגמרי. קודם כל כי השייטל הקר היה מעולה ומכמות נדיבה, והאיולי חרדל מלמטה היה בדיוק מה שהוא היה צריך – נשיכה עדינה ולא משתלטת של חרדל. זה לא שלא היו תקלות קטנות במנה – הלחם הרגיש כאילו שכחו את הקטע של הקלייה – אבל זאת עדיין מנה נהדרת, גם ליד כוס יין, וגם כחלק מארוחה.
היציאה הכי מעניינת של הערב הייתה דווקא חטיף תירס. בתפריט היה כתוב "תירס במעטפת טמפורה", מה שגרם לחלקנו להזמין את המנה ולאחרים לטעון שזה נשמע כאילו אנחנו עומדים לקבל שניצל תירס קפוא של טבעול, ובכך להוכיח שאין להם מושג. וואו, זה היה לגמרי הדבר הכי כייפי שיצא לנו לאכול השנה. גרעיני התירס המבושלים נטבלו קלות בטמפורה, והתוצאה אחרי הטיגון הרגישה כמו הבן הלא חוקי אבל הממש שווה של ענן גשם וקלח תירס. זה פריך, זה אוורירי, זה מתקתק ובעיקר זה מסוג הדברים שאי אפשר להפסיק לאכול. האיולי צ'יפוטלה בצד רק הופך את זה ליותר טוב.
למרות שגם המנה הבאה הייתה מתירס, היא לא הצליחה להתעלות לאותם השיאים. בתפריט כתבו עליה "פולנטת תירס טרי, מחית כמהין, אספרגוס ופרמזן. אין טוב כזה". ובכן חברים, אולי אין טוב כזה, אבל בהחלט יכול להיות טוב מזה. בצעדים פשוטים, אגב, כמו להרגיע את מינוני הכמהין שפשוט השתלט על המנה וקצת הפריע ליהנות מפולנטה במרקם נהדר.
הדידי סטייל, תבשיל קארי עם סינטה וירקות, החזיר את העניניים לצד החיובי. אין פה איזה תחכום גדול, אבל הקארי היה מאוזן – לא חריף מידי, אבל עדיין כזה שנושך את הלשון – הסינטה הייתה עשויה טוב, ואפילו הירקות היו מצד אחד מבושלים, אבל עדיין לא בשלב שהם מסמורטטים לגמרי. מנה חיננית וכייפית שלגמרי יכולה לסגור את הפינה. אלא אם אתם כמונו, כלומר עם עיניים גדולות, ואתם מחליטים בשלב הזה להזמין עוד שתי מנות.
ניוקי הפטריות היה סוג של דה ז'ה וו לפולנטה. הניוקי עצמם היו נעימים, לא "בואו נתכרבל ביחד מתחת לשמיכה" נעימים, אבל נעימים. גם צלחת הפטריות שמתחת היתה מוצלחת למדי, אבל שוב היה כאן מינון מוגזם להפליא של כמהין, הפעם בצורת שמן, שלא נתן ליהנות מהמנה והיה עסוק בלצעוק "אני כאן!".
סטייק הסינטה, לעומת זאת, היה הרבה יותר מוצלח. הבשר היה טעים, מידת העשייה הייתה מדויקת, הצ'יפס בצד היה קריספי באופן מושלם. זה אולי לא הסטייק הכי טוב בעיר, אבל במחיר של 108 ₪ ל-250 גרם סינטה, זה לגמרי אחד ה-VFM הטובים שאפשר למצוא באזור.
בשלב הקינוחים חלטנו לא להיות מוגזמים, אז לקחנו רק שניים. הקראק פאי היה מהז'אנר שאנחנו מחבבים, כלומר בלי כמויות היסטריות של סוכר, אבל מבחינה מרקמית היה שם כשל קל, כי לא הייתה את השכבה הפריכה שנותנת את ההצדקה לכל האירוע. הקרם ברולה יוגורט, שהמלצר הזהיר אותנו מראש שהוא בכלל לא קרם ברולה אלא יוגורט עם שכבת סוכר מלמעלה, היה סיום מוצלח לכל הארוחה. החמצמצות של היוגורט עבדה מושלם עם שכבת הברולה, והפירות הטריים מלמטה נתנו לכל האירוע גוף ונוכחות.
אל וסינו היא אולי לא מסעדת גורמה, אבל מקום נהדר לבוא לאכול בו. אם אתם באזור אז ברור שיש אופציה שזה יהפוך להיות המקום השכונתי שלכם. אבל גם אם תבואו במיוחד, השילוב בין תפריט מגוון, מחירים נוחים והאווירה הכמעט כפרית, לגמרי יגרום לכם גם לרצות לחזור.
4 כוכבים אל וסינו, אבן גבירול 192, שבת-חמישי 02:00-18:00, שישי 02:00-12:00
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: מיקי גבריאלוב, מהאבות המייסדים של הרוקנ'רול בישראל עם תחנות מ-70 שנות חיים בתל אביב. איכשהו הן כולן קשורות למוזיקה, אבל יש גם בורקס על הדרך
כאן נמצא הבית בו נולדתי, ברחוב מקור חיים 49. זה המקום בו חלומות ילדות על עולמות רחוקים ומופלאים על גיטרות ומוזיקה שמילאו את ראשי. מדי פעם אני מבקר שם ולאחרונה גיליתי שבאזור הזה כבר רוצים לבנות משהו חדש.
גם פה הדברים משתנים לאט לאט. שכונת שפירא (צילום: אנטולי מיכאלו)
קרית המלאכה
היום אני מגיע לאיזור הזה כי שם יש לבת זוגי מיכל סטודיו לציור. אבל פעם זה היה המקום בו היינו אנחנו, להקת הצ'רצ'ילים, מופיעים בתחילת דרכנו במועדון שנקרא צאלון ומועדון שנקרא המערב הפרוע.
קרית המלאכה של עכשיו, קרית המלאכה של פעם (צילום: אבינועם שרון)
פלורנטין
אני אוהב להסתובב באזור פלורנטין, בין בתי הקפה ובתי העסק הקטנים שמזכירים לי את העבר שלי ואת בית הקולנוע ״ארגמן״ עם הגג הפתוח שם היינו רואים סרטים על הביטלס. אבל בעיקר אצל הבורקס הטורקי בפינה רחוב זבולון.
החלק הכי טוב בשוק הוא תמיד בורקס טורקי. מה איזה שוק? כל שוק (צילום: רון פלד)
הירקון
המזח של נחל הירקון, בו יוצאים להפגנות קצרות לשבע טחנות. מרום שאליו אני הולך עם הנכדים לשוט בסירה ולראות מסביב נוף ישראלי.
תכלס, באמת נוף ישראלי. נחל הירקון (צילום: shutterstock)
זומרפלד
חנות הגיטרות זומרפלד בכיכר המושבות שהייתה פעם. שם הייתי מסתכל על הגיטרות נפעם ולבסוף קניתי את גיטרת הבס הראשונה שלי, הופנר.
מיקי גבריאלוב מוציא השבוע סינגל חדש, "הקיץ גווע", מתוך האלבום החדש "מתוך זהב וכתם" משירי חיים נחמן ויופיע בזאפה תל אביב, מנחם בגין 144, שישי (6.1) 22:00, 139 ש"ח
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו