עמרי סמדר

2022 היתה שנה טובה לעמרי סמדר, עם הופעת בכורה לפני פולו & פאן בפארק הלאומי, מופעי סולד אאוט בבארבי, במה ראשית באינדינגב, מופע מיוחד לפסטיבל הפסנתר, מוזיקה שיצאה בלייבלים בינלאומיים בצרפת וגרמניה, טראקים שמתנגנים בכל פינה בגלובוס ולהיט שהפך להמנון של פסטיבל ברנינג מן. זה בהחלט הזמן לפרוץ.

דבר האומן: "זו הפעם הראשונה שלי בפסטיבל ואני מצפה ליצור קשרים חדשים עם אנשים מעבר לים. מקווה שהמוזיקה שלי תזיז משהו ברגליים ובלב של מי שיגיע להופעה בחשיפה".

אגת

המוזיקאית הישראלית הוציאה בחודש מרץ את אלבום האינדסטריאל היפ הופ שלה, "With The Incrowd", בהפקתו של גל עובד, עם פיצ׳רים של אמנים בינלאומיים כמו Pink Siifu או Zeloopers לצד אמנים מקומיים. המוזיקה מעוצבת ובלתי מתפשרת וההופעה שורפת הנחות ישנות בעזרת פרפורמנס מרשים על במה. בנוסף להופעות בישראל, בשנים האחרונות אגת מבססת את עצמה כאמנית בין לאומית עם הופעות מרובות בפסטיבלים ומועדונים באירופה. במסגרת חשיפה בינלאומית, היא הצליחה בעבר להרשים כמה בכירים בגזרה הבינלאומית ולהגיע בין השאר לפסטיבל לאבה דבה בלטביה.

דבר האמנית: "אני מקווה לייצר בפסטיבל קשרים עם אנשי תעשיה שיהיו מעוניינים לעבוד יחד, בין אם לטווח הקצר עם בוקינג לפסטיבלים/אירועים שיוכלו להתווסף להופעות שלי ב-2023, וגם ליצירת קשרים ארוכי טווח שיוכלו להיות רלוונטים לאורך זמן. כל מה שיגרום לכמה שיותר אנשים בעולם לשמוע את מה שאני עושה ולרצות לבוא לעשות איתנו בלאגן בלייב (כמה שיותר פעמים בשבוע כמה שיותר פעמים בשנה)".

BALDA

הראפר Goosh Dan והמפיק איתמר לוי הם צמד היפ הופ מודרני שיוצר היפהופ/סול/אלטרנטיב המשלב ביטים אלקטרוניים ומוזיקה חיה. הסאונד אמריקאי, החוצפה ישראלית, והרצון הוא לשבור תבניות ההיפהופ הקלאסיות באמצעות שימוש באסתטיקה שונה, וסאונדים שלא נפוצים בעולם הזה.

דבר האומן (איתמר לוי): "מאז צאת האלבום אנחנו מופיעים ברחבי הארץ' כרגע לקראת הוצאת סינגל חדש ועובדים על האלבום הבא. בפסטיבל נגיע מכוונים ליצור קשרים עם אנשי מפתח שיוכלו לעזור לנו להפיץ את עצמינו מעבר לים עם האלבום שיצא, ועם החומרים החדשים שעתידים לצאת ממש בקרוב באמצאות בוקינג בפסטיבלים, ווניוז ויחץ במקומות הרלווונטים. המטרה היא בעיקר להתכוונן על אנגליה וארה"ב, ולהיכנס לסצנת ההיפהופ המודרני שתופס תאוצה ברחבי העולם".

MASOK

למי שלא הספיק להכיר, מסוק הם מפלצת ניאו-סול ארבע ראשית מתל אביב: ג׳ני פנקין (שירה/כתיבה/הלחנה), נומוק (נעם חבקין, הפקה/הלחנה/עיבוד), טל כוכבי (תופים וסימפולים) ועמרי שני (בס לסוגיו). ביחד הם הוציאו בשנים האחרונות אלבום ואי.פי אלקטרוני תחת הלייבל האהוב רו טייפס, ועומדים לשחרר אלבום נוסף בחורף הקרוב. מבלדות עם מכונת תופים וסינת׳ חלומות ועד שירים קצביים עם גרוב חי ובועט, לצד ערימה שמנה של קולות, הגיע הזמן לעלות על המסוק.

דבר האומנית (ג'ני פנקין): "אנחנו רוצים להופיע ביפן, גרמניה ואל.איי (שם קהל היעד), טורים, פסטיבלים וכו'. חוץ מזה, נשמח שיחתימו אותנו בלייבל בחו״ל".

QUEENTA ENSEMBLE

סופר גרופ חדש של מוזיקאיות ג׳אז מהמובילות בישראל. ההרכב, בהובלתה של חן לוי, נולד מתוך פסטיבל הג'אז הנשי Queenta Woman Jazz Festival. ערבוב עולמות מוזיקליים שונים הנותנים להרכב את הסאונד ייחודי שלו. ההרכב שם במרכז את העיסוק בטקסט, קידוש המילה והרגש המשתמע מתוכה. ההרכב כולל נשים בלבד, עניין שאינו מובן מאליו, והמוזיקה הנובעת מתוך הבנה זו מספרת סיפור מיוחד וחדש.

דבר האמנית (חן לוי): "יש לי אמונה מאוד גדולה בהרכב הזה שהתקשורת והחיבור בו יוצאות דופן ומשפיעות באופן ישיר על המוזיקה. אני חושבת שזה רק טבעי לנו להופיע בחו״ל ולכן זה מאוד משמח שאנחנו מופיעות השנה בחשיפה. אנחנו נביא את עצמנו – את החיבור, ההקשבה, הפתיחות והכבוד למוזיקה ולנגינה יחד".

TAPASH

אמן דרוזי שהקים בעבר את להקת המטאל Pufferfish עם ניר הורוביץ, וכיום יוצר היפ הופ אלטרנטיבי בערבית ובאנגלית עם השפעות של רוק ומטאל, עם מילים שעוסקות לרוב באלימות, תאוות בצע, סחר בנשק, בדידות וביקורת עצמית וסביבתית. יחד עם הורוביץ, סקיפי על התופים וספייסקיד על הסינת' והמחשב, השלושה יוצרים מופע בועט ואנרגטי במיוחד.

דבר היוצר (אייל טאפש): "אנחנו רוצים לראות כמה רחוק אפשר להגיע עם הפרויקט. מטרתי הצנועה היא להתפרנס ממוזיקה, ובתכלס, לעשות מוזיקה שתהיה רפרנס לאחרים למשהו fresh. אני גם חולם להביא הוק בערבית שכל העולם יוכל לשיר. ארצה להשיג מהפסטיבל בעיקר הופעות בחו"ל, אולי גם כיוון לאיזשהו לייבל. אבל בעיקר באלי לצאת עם הפרוייקט מהארץ".

פסטיבל חשיפה בינלאומית יתקיים החל ממחר (22.11) ועד לשבוע הבא (27.11) ברחבי תל אביב וירושלים.לפרטים מלאים, רשימת הופעות וכרטיסים, במידה וצריך (כי חלק מההופעות חינם. נצלו את זה)

• מוזיקה
• חשיפה בינלאומית
• המוזיקאים המבטיחים
• מוזיקאים ישראלים
• פסטיבל

מיום היוסדה ועד לימינו אלה, סצינת הג'אז בעולם מאופיינת בנוכחת דלה של נשים – וגם אם הן שם, רובן זמרות ולא אינסטרומנטליות. בעשור האחרון חלו שינויים בתחום ברחבי העולם כאשר המודעות גדלה, ויחד איתה נוכחות של נשים שאינן זמרות גדלה והולכת. למרות זאת, יש הרבה פחות נשים אינסטרומנטליסטיות ועוד פחות מכך, אינסטרומנטליסטיות מובילות הרכבים.

השליטה הגברית באה לידי ביטוי, בין היתר, כאשר כמעט כל המנהלים האומנותיים של פסטיבלי הג'אז החשובים הינם גברים, כמו גם מנהלי הלייבלים הגדולים והחשובים. לצערי זהו גם המצב במוסדות החשובים בהם מכשירים מוזיקאי ג'אז ברחבי העולם, נושא שיש לו השפעה ישירה על כמות המוזיקאיות. כתוצאה מכך, בפסטיבלי הג'אז ברחבי העולם הופיעו מעט נשים ומקומן של הג'זיסטיות נפקד גם מהפרסים החשובים בתעשיית המוזיקה העולמית דוגמת הגראמי האמריקאי ודומיו.

תנועת "מי-טו", שהוציאה החוצה מקרים של הטרדה מינית בסצינת הג'אז העולמית, תרמה לשינוי במודעות לייצוג נשים בפסטיבלים ובמוסדות החשובים ללימודי ג'אז בארה"ב ובאירופה. אחת מהמוזיקאיות שהובילו ועדיין מובילות את המאבק לייצוג נשי בג'אז העולמי היא המוזיקאית האמריקאית הוותיקה והמרשימה טרי לין קרינגטון. לפני שנתיים נפל דבר בסצינת הג'אז האמריקאית, כאשר קרינגטון הקימה בבית הספר למוזיקה בברקלי, בו היא מלמדת, מכון חדש. היא קראה לו "המכון לג'אז וצדק מגדרי" – (Berklee Institute of Jazz and Gender Justice).

מבחינת כל הנתונים המשמעותיים הקשורים לנשים בג'אז ולייצוגן, המצב בישראל בכי רע והמגמות בתחום בעולם עדיין לא הגיעו אלינו. המצב כאן דומה למה שהיה בעולם לפני עשור. כך לדוגמא, באפריל 2021 אחרי תקופת היובש של הקורונה, פסטיבל הג'אז באילת חידש את פעילותו כאשר היחס בין גברים לנשים היה 60 מול אחת.

על רקע הדברים הללו, יוצא לדרךפסטיבל הג'אז הנשי הראשון בישראל, "קווינטה", בניהולה האומנותי של המוזיקאית חן לוי ב"צוללת הצהובה" בירושלים. כמי שנטועה עמוק בסצינת הג'אז הישראלית, לוי, מוזיקאית פעילה ומורה ב"רימון", יצרה בפסטיבל חיבורים מוזיקאליים ייחודיים ומסקרנים. ההופעות יהיו בהובלת ג'זיסטיות המקומיות, כאשר לא מעט מוזיקאים גברים מצטרפים להרכבים בהובלתן. למען הסר ספק, כולן מוזיקאיות מהשורה הראשונה שלא נבחרו לנגן בפסטיבל בגלל המגדר שלהן.

החיבור המסקרן ביותר של לוי בפסטיבל הוא הדואט של הפסנתרנית הבינלאומית ענת פורט, מהישראליות הבולטות בסצינת הג'אז העולמית עם הצ'לנית בעלת הצליל הייחודי מאיו שבירו שמופיעה כבר כמה שנים עם דודו טסה והופיע בשנה שעברה עם פסנתרן ישראלי נוסף שמככב בסצינה העולמית, שי מאסטרו. השתיים לא הופיעו יחד מעולם. העושר המוזיקאלי ויכולות האלתור של פורט לצד הצליל הייחודי של שבירו עם ניחוחות מאזרבייג'ן, טורקיה ואירן מבטיחים הופעה בלתי נשכחת. אם כי, אני מהמר שהצמד הזה עוד יופיע ברחבי הארץ.

שבירו תנגן גם בהרכב שמובילה נגנית המפוחית הצעירה והמוכשרת אריאל בארט, שמבטיח הנאה לכל מי שיגיע. בארט הספיקה למרות גילה הצעיר לנגן עם שלמה גרוניך, מיקי גביראלוב, דוד ד׳אור, להקת אטרף, אחינועם ניני ואפילו כסולנית עם "תזמורת ירושלים מזרח ומערב". בהרכב שמובילה בארט ינגנו הבסיסט הנהדר דוד מיכאלי, אחד העסוקים בארץ, המתופף עמיר בר עקיבא והפסנתרן סתיו גולדברג.

דואט מסקרן נוסף שנולד במיוחד לפסטיבל הוא החיבור המבטיח בין החלילנית הבינלאומית הווירטואוזית הדר נויברג לפסנתרנית המשובחת קטיה טובול, מעמודי הטווח של סצינת הג'אז בארץ. השתיים ינגנו יצירות של אחת הנשים המרשימות בהיסטוריה של הג'אז האמריקאי, אליס קולטריין שניגנה בפסנתר ובנבל. קולטריין, שנפטרה ב 2007, הייתה אישה ומוזיקאית פורצת דרך. היא הובילה הרכבים מסוף שנות ה-60 ועד יומה האחרון והייתה כמעט היחידה ששילבה נבל בג'אז.

בנוסף, מומלץ מאוד להאזין למלחינה ונגנית הגיטרה המוכשרת ענבר פרידמן שלבקשתה של המנהלת האומנותית, הלחינה שירים שכתבה ותבצע אותם לראשונה. פרידמן עברה לארה"ב ב-1999 והופיעה במועדונים החשובים בניו-יורק בהרכבים שונים. בין היתר היא ניגנה עם: בילי קובהאם, סטיב קרדנס ארון גולדברג והרי וויטאקר. ב -2013 הובילה אלבום רביעייה נהדר, Time Quartet Project, שזכה להצלחה באירופה. הווקאליסטית הנפלאה ורד דקל, תשיר ולצידה יופיעו בין היתר, המתופף דוד סירקיס ואלי בנקוט הוותיק שינגן באיווי (כלי נשיפה חשמלי).

מוזיקאית צעירה נוספת שלא כדאי להחמיץ היא המלחינה והפסנתרנית המצליחה סתיו אחאי. אחאי שניגנה בעבר עם ההרכב "ג'ין בורדו", יוצרת מוסיקה מקורית עם השפעות קלאסיות, אפריקאית, רוק ופופ. ההרכב של אחאי הכולל את דניאל הרלב על הבס ושחר חזיזה על התופים, יופיעו עם עיבודים חדשים לשירי פופ שנכתבו על ידי נשים.

לחובבי ההרכבים הגדולים בג'ז, מספק הפסטיבל הזדמנות נהדרת לראות את הביג בנד שמובילים הווקליסטית הייחודית מיטל ולדמן והפסנתרן ניצן קולקו, עם עיבודים של ניצן קולקו שינגן בפסנתר. לשניים יצטרפו עוד 11 מוזיקאים כולל נגנית הקלרינט הצעירה והמוכשרת הילאי גוברין, שהוציא לאחרונה אלבום דואט עם קולקו.

מופע המחווה של חן לוי לשיריה של שושנה דמארי, מאפשר גם לאלו שאינם חובבי ג'אז להגיע לפסטיבל ולהנות מעיבודי ג'אז חדשים ועמוקים מבחינה מוזיקאלית לשיריה של דמארי. עם לוי יופיעו ניר קליינר בתופים, דניאל הרלב על הבס ואוראל אושרת בפסנתר.

כדי שנראה עוד נשים בקדמת הבמה בסצינת הג'אז שלנו, המדינה חייבת לקחת אחריות. כבר היום, על-פי חוק בספרד, שבדיה ובמדינות נוספות פסטיבלי מוזיקה שאין בהם ייצוג נשי הולם, לא זוכים לתקציבים מהמדינה. פסטיבל אילת, כמו גם מרבית אירועי התרבות הבולטים בארץ מתקיימים בזכות מימון ציבורי.

יותם זיו עורך ומגיש ״ג׳אז ישראלי״ ברדיו הבינתחומי באוניברסיטת רייכמן
פסטיבל הג'אז הנשי הראשון בישראל, "קווינטה וומן", יתקיים החל מה-24 ועד ה-26 במאי בצוללת הצהובה.לפרטים נוספים וכרטיסים

• ❤ תרבות
• ג'אז
• פסטיבל ג'אז
• המוזיקאים המבטיחים
• מוזיקה שחורה
• מוזיקה

• Facebook
• Twitter
• Email

בקרוב כבר אי אפשר יהיה להתחמק מנופר סלמאן (21), הזמרת והשחקנית שממצבת את עצמה כחלק מהדור החדש של המוזיקה המזרחית בארץ. היא עשתה דרך ארוכה מאז ההופעה שלה ב"הכוכב הבא לאירוויזיון", כמלצרית־זמרת מראשון לציון. בקרוב היא תככב ב"עיניים", הדרמה המוזיקלית החדשה של קשת לצד אגם רודברג ואוולין הגואל, והיא גם מוציאה מוזיקה שמתכתבת עם הגל המסורתי־אמוני (למשל, בסינגל האחרון "אדון עולם") ומשחקת בתפקיד הראשי ב"זה אני", המחזמר משיריו של אייל גולן.

"הרגשתי שקיבלתי זכות לשים את המוזיקה המזרחית בפרונט", אומרת סלמאן על הליהוק שלה לתפקיד הראשי ב"עיניים". "גדלתי עליה ואני אוהבת אותה. הרגשתי לתפקיד הזה הרבה חיבורים, גם מבחינת ההומור והשירים וגם מבחינת התסריט כולו, שמבוסס באופן חלקי על סיפורי זמרות עבר, כמו שרית חדד וזהבה בן. יש פרק שלם שבו הן מספרות על דברים שהן עברו. זה תפקיד שהוא גם חלק ממני. זה מיסטי כזה. גם התפקידים שלי בקאמרי וב'כדברא' (סדרת נוער שבה שיחקה) מתקשרים לחיים האמיתיים ולאדם שאני".

אנו מבטיחים בזאת: היוצרים שיעשו לנו את 2020

התפקיד ב"עיניים" הוא התפתחות טבעית עבורה, אחרי שגילמה את הדמות של אדריאנה במחזה "זה אני" של הקאמרי. "שם היה לי חיבור רציני. מאור (זגורי, שכתב את המחזה) אמר לי לפני כמה זמן שלא הבינו למה הוא בחר אותי לתפקיד הזה. אני יותר טום בוי מאדריאנה. זה מה שהוא אוהב, כי בכל אדם הכי עדין יש גם שריטות ולוחמניות, ואת הרצון לפרוץ, כמו שהיא רוצה – לשיר, לצאת מהבית, להכיר עוד דברים. זה שילוב שלי ושלה, זה עמוק מדי כדי לדבר על זה. נזכרתי שהייתי יותר תמימה וילדה. אדריאנה זו אני בגיל צעיר. הבאתי אליה את נופר הצעירה, שעברה כמה דברים. הדמות היא לגמרי אני".

סלמאן לא מתרגשת מהביקורות נגד המחזה. "אני בעד אנשים שמוחים על דברים, ואם הם מרגישים שיש להם צורך למחות על מה שקרה שם זה בסדר. אבל זה לא קשור לאמנות. יש אנשים שכתבו את השירים האלה וגדלו עליהם. אני מעריכה את המוזיקה הזו, אי אפשר להעלים אותה. כשאני שרה את השירים של אייל גולן על הבמה אני מרגישה שיש להם מקום גדול במוזיקה הישראלית, הוא יוצר שאי אפשר להתעלם ממנו. אני לא רוצה להיכנס לפרשה עצמה. זה לא רלוונטי בשבילי, זו מוזיקה שגדלתי עליה ואני לא אכחיש אותה".

בעתיד סלמאן הייתה רוצה לשתף פעולה עם נצ'י נצ' ודודו טסה, ובעיקר להמשיך לנגן. "אני רוצה להשתפר בכתיבת מוזיקה, ליצור שיתופי פעולה, לעבוד בעבודה שאני אוהבת ושאנשים יחבקו את זה, בעזרת השם. נראה לי שאנשים יחבקו כשאני אחבק, וכשאני ארגיש שאני עושה דברים שאני שלמה איתם החיבוק יגיע".

• המסך
• מוזיקה
• תיאטרון
• תרבות
• המבטיחים
• המוזיקאים המבטיחים
• השחקנים המבטיחים

• Facebook
• Twitter
• Email

עדי ברוניצקי (22) לכאורה הגיעה משום מקום: הסולנית והגיטריסטית מאחורי דף צ'ונקי, שהתחילה כצמד עם תמי קמינסקי בשנת 2016 והיום היא שלישייה עם תום מקינה, היא אולי הבשורה הכי גדולה של הרוקנ'רול המקומי בשנים האחרונות. האלבום שלהן "Farsh" היה רגע מכונן שבו תל אביב יישרה קו עם העולם: דף צ'ונקי הביאו את הזווית שהייתה חסרה כל כך באינדי המקומי: רוקנ'רול נשי דחוס שפוגע בדיוק במקום הנכון בכל שיר ושיר, עם נקודת מבט חדשה של טינאייג'רית אאוטסיידרית מבריקה שסוחפת את כולם בכישרון שלה ליצור תמונות אורבניות נואשות ומרתקות. ברוניצקי כותבת בכישרון מטורף מילים ציוריות אבל גם המנוניות, כאלו שכיף לצעוק בהופעה, ולא מגבילה את עצמה רק לפאנק. היא מנגנת עם הצמד האלקטרוני רד אקסס וגם בהרכב Beetfoot של אודי נאור (אנג'לסי).

אנו מבטיחים בזאת: היוצרים שיעשו לנו את 2020

אלה לא הסיבות היחידות שאנחנו אוהבים אותה. היא גם מגדלת את הכלב פנקייק והיא סטודנטית לאגרו־אקולוגיה בפקולטה לחקלאות ברחובות. "חוזרת לשורשים", כמו שהיא מתארת את זה. כשהיא הקימה את דף צ'ונקי עם קמינסקי, שתיהן עוד גרו אצל ההורים ברחובות.

בקרוב יוצא האלבום השני של דף צ'ונקי, שצפוי להביא משהו אחר מאלבום הבכורה. "הוא הרבה יותר מובנה, מוקפד מהאלבום הראשון. את 'Farsh' הקלטנו מהר. הכל היה חדש לנו, זו פעם ראשונה שהקלטנו אלבום באולפן, ובאופן טבעי רצינו לרוץ עם זה ושזה יהיה גמור. נהנינו לעשות את זה. לא היה לנו תקציב או מחשבות על לחזור אחורה ולעשות תיקונים. גם לא רצינו, זה היה לתפוס את מה שהיה עד עכשיו. היום אני לא יכולה לשמוע אותו, הוא נשמע לי נורא. ככה זה עם אלבום ראשון. ככל שהזמן עובר את חושבת על דברים שהיית יכולה לעשות אחרת. את בשוק שהיה לך ביטחון לשחרר דברים בגרסה כל כך לא מושלמת".

"זה מרגיש שעברו עשורים מאז התקופה של 'Farsh'", היא אומרת. "אלו שלוש שנים של המון שינויים, זה גיל שמשתנים בו הרבה וזה פיתח לנו פרספקטיבה על מה אנחנו עושות ומה אנחנו רוצות להיות. התחלנו לנגן בלי להיות בסביבה או בסצנה מוזיקלית, לא ידענו מה קורה סביבנו. רק אחר כך הכרנו יוצרים ויוצרות מעולים בסצנה, והדבר הזה נותן המון פרספקטיבה למה אפשרי ומה יכול להיות. זה משהו שאני מרגישה לגבי האלבום שהולך לצאת, שהוא לא מושלם אבל טיפה יותר ממוקד. הפעם עבדנו לאט על כל שיר. אני חושבת שהם קצת יותר מלאים, לא מושלמים בשום צורה אבל טיפה יותר רוקנ'רול. עכשיו אנחנו יותר בטוחות בעצמנו".

• דף צ'ונקי
• מוזיקה
• אינדי
• תרבות
• המבטיחים
• המוזיקאים המבטיחים

• Facebook
• Twitter
• Email

אלקיים (38) פועלת בשנים האחרונות בכמה זירות תרבותיות: מוזיקה שמדברת גם לתל אביבים שיורדים לאינדינגב (שבו היא הופיעה בסוף אוקטובר) וגם לאוהבי מוזיקה מרוקאית, קולנוע (התפקיד שלה בחידוש ל"מאמי" הוא אחד האירועים הגדולים של השנה) ואמנות חזותית. הצורה שבה היא מביאה את המוזיקה המרוקאית לקדמת הבמה היא הדבר שעשה לה שם, אבל אל תטעו לקרוא לסגנון שלה החייאה. מדובר במוזיקה יפהפייה, רלוונטית ומגניבה, שחודרת ישר ללב.

אנו מבטיחים בזאת: היוצרים שיעשו לנו את 2020

"אני לא מתחברת למילים 'הנצחה' ו'החייאה'", היא מתייחסת לשירים, שאותם היא יוצרת עם בן זוגה לחיים ולאמנות, עמית חי כהן. "המוזיקה המרוקאית היא מוזיקה לכל דבר. היא נקראת בקונטקסט פוליטי רק בגלל שבמרחב שלנו להיות מרוקאי זה קצת שונה. במרוקו לא מסתכלים על המוזיקה שלי כמוזיקה עם אג'נדה, אבל יכולים לראות בה מוזיקה יהודית כי אני לוקחת השראה מהמנגינות היהודיות. הדברים האלה חלחלו למוזיקה שלי ומשפיעים עליי בדרך שבה אני מפרשת את הדברים. יכול להיות שאנשים יגידו שזו אג'נדה אבל מבחינתי אני עושה מוזיקה. אני לא מתנגדת, להפך, זה הרווח שלי. ההשפעה של זה היא שליהודייה ישראלית שבוחרת לשיר בערבית יש אימפקט פוליטי חיובי. התגובות שקיבלתי ממדינות ערב הן דברים שלא הייתי מקבלת בחיים", היא מסכמת.

מתי התחילה הכמיהה שלך ליצור ולחקור את התרבות המרוקאית?
"מגיל צעיר, כשרק התחלתי לכתוב שירים, הבנתי שיש פער בין התרבות שבה אני חיה בתוך המשפחה, בבית של סבתא, למה שקורה בחוץ, והפער הזה עניין אותי. התחלתי לכתוב טקסטים על דודה ועל סבתא ועל דברים שחוויתי בניסיון לדייק את הפער הזה. זה בא לידי ביטוי גם ביצירות אמנות. בתערוכת הגמר שלי, שנקראה 'אבוחצירה 7', ציירתי אנשים ונשים מהרחוב של סבתא שלי בנתיבות. לקחתי את הדמויות מתוך אלבומים משפחתיים שנזרקו לפח. תמהתי למה אנשים במשפחה לא מעוניינים לדבר על העבר ומדחיקים סיפורים מפעם. עשר שנים עסקתי באמנות פלסטית, עשיתי פרפורמנס ועסקתי בשפה הערבית במרחב היהודי והישראלי. פתאום היה שלב שבו חיפשתי דרך להיות קרובה יותר לקהל, לא להתחבא מאחורי יצירות ופסלים, והתחלתי לשיר. עמית ואני צילמנו קטע קטן בבית ומשם זה התפשט ברשתות, והבנתי כמה כוח יש בזה. המוזיקה היא כלי ישיר ובלתי אמצעי ללבבות של אנשים בלי יותר מדי הסברים אינטלקטואליים, היא ישר נכנסת ללב".

איך את רואה את היצירה שלך כאמנית רב־תחומית?
"דיסציפלינות זה מאוד מערבי בעיניי ושייך לאוניברסיטה. בחיים עצמם אין גבולות והפרדות. כל מה שאני מתעסקת בו הוא יצירה. כשיש למישהו צורך לומר משהו לפעמים זה יוצא בציור ולפעמים במשחק, תלוי מה החיים מזמנים לי".

מהם הפרויקטים שאנחנו עתידים לראות ממך בקרוב?
"הפרויקט הבא הוא להוציא את ה-EP'ארנאס', שאנחנו משיקים את המופע שלו. הוא נוצר בהשראת מוזיקה ממחנה המעבר במרסיי־ארנאס. זה נתן לנו השראה לפרויקט שהוא לגמרי אלקטרוני, להיפטר מהסאונד האנדלוסי שהיה לנו עד עכשיו וללכת למקום שהוא קצת יותר קרוב לתמצית של מי שאנחנו".

• מוזיקה
• תרבות
• המבטיחים
• המוזיקאים המבטיחים