בזמן שאתם עומדים בתור לקפה של הבוקר ברוטשילד או מתווכחים על נתיבי האופניים החדשים, מתחת לאף שלכם נרקחת עסקה שתשנה את ה-DNA של העיר הזאת להרבה מאוד שנים. ולא, הפעם זה לא קשור לעוד מגדל יוקרה או שיפוץ בכיכר, אלא למשהו הרבה יותר אישי: למי שיחזיק את המפתחות לשער הכניסה שלכם לעם היהודי. אני כותבת את המילים האלו כתל אביבית שאוהבת את העיר הזו בכל ליבה, אבל גם כדוברת רוסית וכמנכ"לית "לובי המיליון". עבורי, ועבור מאות אלפי ישראלים כמוני, המינוי של רב עיר הוא לא דיון תיאורטי על דת ומדינה – הוא קרב יומיומי על הזכות להרגיש שייכים בבית שלנו.

>>הפרדת הדת מהמדינה מתחילה עכשיו – בהפרדת הדת מתל אביב
>>מאחורי החנוכיה של חב"ד מסתתרים איתמר בן גביר ועוצמה יהודית

אולי אתם חושבים לעצמכם שזה לא נוגע אליכם כי ממילא אתם לא דורכים בבית כנסת. זו טעות קריטית שמתעלמת מהמציאות של רבים בעיר הזו. רב העיר הוא הסמכות העליונה לרישום נישואין וגירושין, ועבור יותר מ-100 אלף יוצאי ברית המועצות שחיים בתל אביב, המינוי הזה הוא גזר דין של השפלה. הוא האיש שיחליט אם אתם "יהודים מספיק" או שישלח אתכם לבירורי יהדות פולשניים ומתישים רגע לפני החתונה. כמי שנלחמת יום-יום למען הזכויות של הקהילה שלי, אני יודעת מקרוב שכל מינוי של רב שמרן ומדיר הוא עוד טריקת דלת בפרצופם של אלו שחיים כאן, משרתים כאן ומשלמים כאן מיסים, אבל נדרשים להוכיח את יהדותם מול ממסד שפשוט לא סופר אותם.

מעבר לעניין הטכני של נישואין וגירושין, רב עיר הוא דמות בעלת השפעה עצומה על המרחב הציבורי ועל הרוח שמנשבת מהמוסדות הרשמיים אל תוך השכונות שלנו. אם הוד השרון הייתה הפרומו – שם הקואליציה ה"ליברלית" מטעם יש עתיד הצביעה במפתיע בעד מועמד חרדי שמרני – תל אביב היא המופע המרכזי. אם חולדאי יפקיר את המשרה הזו לש"ס בשביל שקט קואליציוני, הוא למעשה מוכר את הערכים של בוחריו במחיר חיסול. זו לא רק בגידה פוליטית, זו הפניית עורף לכל מי שמבקש לראות כאן יהדות מאירת פנים ולא כזו שבוחנת אותנו בציציות או במבטא.

זה לא חייב להיות ככה, כי על השולחן מונחות אלטרנטיבות ראויות בהרבה. ישנם מועמדים שהם או ילדיהם שירתו בצבא, שמבינים מה זה לחיות בעיר מעורבת ומחוברים להוויה הישראלית המודרנית.

רון חולדאי וחברי מועצת העיר מהמחנה הליברלי – אנחנו מסתכלים עליכם, והפעם לא נסתפק בהצהרות יפות בפייסבוק. תל אביב היא המבצר האחרון של החופש בישראל, ואם גם כאן נתפשר על רבנות מדירה בשביל דיל פוליטי, אין לנו זכות להתלונן על מה שקורה בממשלה. אל תתנו להם למכור את העיר שלנו בחדרי חדרים. הרימו טלפון לחברי המועצה ששלחתם לעירייה ודרשו מהם תשובות לפני שהדיל הזה הופך למציאות שכולנו נצטער עליה.

• טור דעה
• הבועה
• כפייה דתית
• חילונים
• העליה הרוסית

>> דאשה איליאשנקו היא אוצרת עצמאית, מפיקת אירועי תרבות, ומייסדת קהילת KakdelArt, שמשלבת אמנים עולים מסצנת האמנות החדשה בישראל. מאז שעלתה ממוסקבה ב-2019 היא עוסקת בבניית קהילות אמנותיות, מנהלת אתקהילת "התחייה 14", מפיקה מגוון רחב של אירועי תרבות, ומתמחה בפלייסמייקינג – הפיכת מרחבים עירוניים למוקדי תרבות וחיים.

>> הספוט הכי יפה ושוק עם סיפורים על סבא // העיר של עדי רובינשטיין
>> בר שאפשר לסמוך עליו וחוף שתמיד מרגיע // העיר של יולי אילדיס

1. התחייה 14

אני מתעניינת במקומות שבהם אורבניזם פוגש תרבות, מה שנקרא "placemaking". איך אמנות ואומנות יכולות להפוך את הנוף העירוני למרתק וידידותי יותר? התחייה 14 היא דוגמה מצוינת לאשכול יצירתי תעשייתי: מרחב לאמנות ויצירה, מעין שמורה של מלאכות מסורתיות ומפעלים משפחתיים שעוברים מדור לדור. הבניין, שבעבר שימש כמבנה תעשייה היסטורי, עבר תהליך שימור והתחדשות ביוזמתריאליטיומנרב, והפך למוקד חי של פעילות אמנותית, קהילתית ותעשייתית. כחלק מהשיקום, קירות הבניין הפכו לגלריה פתוחה לציורי קיר, פרויקט שקרוב במיוחד ללבי: שבעה אמנים מהקהילה שלי, KakdelArt, כולם עולים מרוסיה ואוקראינה, יצרו כאן עבודות שמביאות עימן סיפורים אישיים של הגירה, תקווה והתחדשות. התחייה 14 הוא לא רק פרויקט עבורי –הוא הבית השני שלי. מקום שבו אמנות פוגשת אנשים, וסיפורים אישיים מתמזגים עם נוף עירוני משתנה. אני רואה ביצירה כאן פעולה של ריפוי, שייכות, וחיבור אמיתי בין אנשים למקום.
התחייה 14

1. הרצל 140

מרחבי אמנות עצמאיים הם עוד אהבה שלי. וכשהם צצים בבתים עתיקים חצי הרוסים, זה הופך לפנינים אמיתיות. בהרצל 140 כבר כמה שנים מתקיימות רזידנסיות לאמנים מישראל ומכל העולם. יהל נבו, יוצר הפרויקט, בוחר משתתפים לא לפי האמנות שלהם, אלא לפי מי הם כאנשים. הוא אומר שאדם שכנה עם עצמו ועם אחרים, תמיד יוצר אמנות טובה, והבית הזה אינו מקום לשיפוט ומיון אלא מקום ליצירה. אני אוהבת לבוא לכאן לפתיחת תערוכות בחורף, כשהחבר'ה מדליקים את האח, או בקיץ, כשאפשר לשבת בחצר האחורית. ביוני ויולי אנחנו עושים שיתוף פעולה: הרצל 140 יארח את קהילת KakdelArt!
הרצל 140

3. קפה מרכז

אומרים שכאן מכינים אתהמאצ'ה הטוב ביותר במדינה, ואני מאשרת זאת לחלוטין! לא, באמת, מאצ'ה עם קצף פטל, איפה עוד טעמתם דבר כזה? את בית הקפה הקטן הזה בשוק הכרמל פתח זכר, עולה חדש מרוסיה, והוא כבר הפך לנקודת משיכה חדשה לקהילה שלנו ולכל מי שגר באזור כרם התימנים. כאן גם מתקיימות תערוכות, פופ-אפ קעקועים ומסיבות עם די.ג'יי.
מל"ן 23

4. Alternative souvenir

מה שחסר בתל אביב אלו מזכרות טובות ומקום ברור לאן ללכת בשבילן. מקום כזה פתחו שתי עולות מאוקראינה ורוסיה לינה ויאנה ביפו העתיקה. לכאן בוחרים רק פרויקטי עיצוב ואומנות מעניינים מיוצרים מכל הארץ, שקשורים בדרך זו או אחרת לזהות הישראלית. קרמיקה, נרות, תכשיטים, קליידוסקופים, סבון – הכל עם סיפור ועם נשמה.
מזל קשת 4

5. Nothing

המקום המוזר ביותר בעיר, ובשל כך אנחנו אוהבים אותו. זהו מקום קונספט, מעבדה רגשית לפרויקטים של תשוקה או פשוט – נאת'ינג. מייסדי הפרויקט, העולים מאוקראינה יורה ומרק, פתחו את המרחב ביפו העתיקה כדי שלהם ולחבריהם תהיה במה לניסויים אמנותיים. כאן מתקיים כל דבר, ממסיבות רעש ועד הקלטת פודקאסט, משוק יום שישי ועד סטנדאפ בשפה האוקראינית, מתערוכות ועד חתונה. זהו מקום של תרבות עצמאית וקהילה אמיתית.
הצורפים 29

מקום לא אהוב בעיר:

רחוב אילת.לא אהבתי אותו ממבט ראשון, עוד כשביקרתי בישראל לפני העלייה שלי ב-2019. למרות שהרחוב הזה מפריד בין שתי שכונות מגניבות כאלה – פלורנטין ונווה צדק, אני תמיד רוצה לעזוב אותו מהר ככל האפשר. תמיד מלוכלך, מאובק ורועש, המון חנויות בגדים לא רלוונטיות מסין – בכנות, זה פשוט בושה ופרובינציה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בתערוכה בגלריה שכטר, מניין ומקדש רחם מארגנים חוויה של חלומות קולקטיביים ולילות בגלריה. הם מקיימים סשנים כאלה ל-10 אנשים: לימוד על חלומות בטקסטים יהודיים, ולאחר מכן שינה משותפת בגלריה תחת מוזיקה, שהמוזיקאי עומרי מנגן כל הלילה. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, לקבל תשובה ל"שאלת חלום" שלי ולשמוע איך סיוטים שרודפים אנשים, במהלך הלילה הזה הופכים לחלומות משעשעים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"Cascade" של מוחמד אבו סאלמה במוזיאון תל אביב לאמנות – מיצב בצורת מפל של שרשראות חיילים: חזק ויפה מאוד.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
חברה שלי קטיה פינקלשטיין והצוות שלה מוביל פרויקט חשוב מאוד:ArtNeuroverse Biennale, יוזמת אמנות ייחודית המכבדת את היצירתיות של ילדים ומבוגרים נוירו-מגוונים. יש להם פרויקטים ותוכניות רבות, ותמיכה לא תזיק להם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הייתי רוצה לתמוך במייסדות בית התרבותארט פבריקה, אירה גרודזינסקיה וסוניה קוסטינה: הן עושות פרויקט נפלא – בית ספר לאמנות לילדים עם חוגי משחק, מוזיקה וחוגים אחרים, וגם מרחב לתערוכות ויצירה, ויצרו סביבן קהילה אמיתית. אבל הביורוקרטיה והמציאות הכלכלית הקשה לא נותנות להן מנוחה, וכעת הן נקלעו לחובות.

מה יהיה?
אני בטוחה שהכל יהיה בסדר, אם נקשיב זה לזה ונרצה טוב זה לזה.

• העיר שלי
• התחייה 14
• הרצל 140
• בתי קפה בתל אביב
• יפו העתיקה
• העליה הרוסית
• רחוב אילת

בשנה וחצי האחרונות ניסינו לא פעם לשים את האצבע על הדופק של הדבר שנקרא "טלוויזיית פוסט 7.10". כלומר, איזו מין יצירה טלוויזיונית עולה מתוך הפוסט טראומה של האסון המהדהד אל תוך ההווה. ראינו סדרות שניסו להמשיך כרגיל (וגילו שזה לא ממש הולך), ראינו יצירות שעסקו באופן ישיר בפצע המדמם, ויש גם התייחסויות עקיפות, כמוסדרת המתח החדשה "מגרש הרוסים" שעלתה אתמול בכאן 11. היא לא נוגעת בעולמות המלחמה, היא בכלל זורקת אותנו לתחילת שנות התשעים, אבל משהו באווירה שלה מאוד מתכתב עם מצב הרוח של עכשיו. ומה שהכי בולט בה, מעל לכל השאר, זו האווירה שמשדרת משהו אפל, מאוד "מלוכלך", כשגם בסצנות מוארות המסך נראה טיפה חשוך יותר.

>> איתי אנגל הוא גיבור עיתונות אמיתי. ולא בגלל שהוא משוטט בדמשק
>> לאכול עשירים ולנוח: 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג כרגע

זה נכון גם לגבי הסיפור שלה – הסדרה עוסקת בחוקר במשטרת ירושלים, יהודה שמו (יעקב זדה דניאל), שנתקל בפרשיית רצח של צעירה בשם אולגה, שעלתה לארץ במסגרת גלי העלייה הגדולים מברית המועצות לשעבר. יהודה פוגש באנדריי, אבא שמנסה לחלץ את הבן שלו מהכלא בעוון רצח שבו נחשד, והשניים מנסים לשווא לחפש את הרוצח האמיתי של אולגה ולהגיע אל האמת.היוצרים שלה הם יבגני רומן (שחתום, בין היתר, על "מנגן ושר" ששודרה ב-yes ועל "איסט סייד" ששודרה גם היא בכאן 11) ודמיטרי מלינסקי, שהיה שותף שלו להפקות גם בעבר. "מגרש הרוסים" ממשיכה את הקו מהיצירות המשותפות שלהם ועוסקת בהתאקלמות של העלייה הרוסית בישראל, והפעם הם הולכות ממש אחורה, אל נקודת ההתחלה.

זו הזווית הכי מרתקת של הסדרה: היא מצליחה להחזיר אותנו אל 1992, השנה שבה העולים מרוסיה הציפו את ישראל, ו"מגרש הרוסים" משקפת את איך שהדברים נראו אז – לפני 33 שנה. היום נהוג לחשוב על העלייה הרוסית ככזו שהתאקלמה היטב בארץ; אבל אז המצב היה הפוך לחלוטין. חוסר ההבנה והפער, לעתים המילולי ממש, בין יהודה לבין אנדריי, מסמן את המציאות של אותם ימים. אפילו פערי השפה הם סמליים במיוחד. פערי התרבות בין "הצברים" – גם הם בני מהגרים, פשוט עם יותר פז"ם – לבין העולים החדשים צצים כמעט בכל סצינה. איתם, באופן טבעי, גם הניכור וההתנשאות.

חוץ מהאספקט הזה של הדיוק התקופתי, "מגרש הרוסים" מתקשרת גם עם החברה הישראלית בהווה באמצעות המיקוד שלה בחיפוש אחר האמת. יהודה, קצת כמו איזי בכר ב"מנאייכ", הוא דוגמא לחוקר שמנסה להגיע אל האמת הכואבת, למרות המערכת שלא ממש מעודדת את זה. גיבור שרוצה לעשות את המעשה הלא פופולרי, החפרני, ולנסות להבין מה באמת קרה. החיפוש אחר האמת הוא תמיד דגל שסדרות משטרה אוהבות לנופף בו, אבל האמת היא שעבור לא מעט אנשים, גילוי האמת הוא מעשה מסוכן. הוא פותח תיבות פנדורה, הוא מכיל מלכודות, לפעמים עדיף פשוט לעשות את המעשה הנוח, לא להיות יותר צדיקים מהמפכ"ל ולהמשיך הלאה. אל התיק הבא, אל הפרשה הבאה.

ברמת הליהוק, שתורם לא מעט לתחושת הזרות, רוב השחקנים אינם מוכרים לעין הישראלית (וחלקם עושים עבודה טובה מאוד), פרט ליעקב זדה דניאל שמתפוצץ על המסך הישראלי בשנים האחרונות – מ"הבורר", דרך "פאודה", "אלף" (שם גילם את בן דמותו של הנשיא משה קצב), "קרתגו" ועוד ועוד. בתפקיד המרכזי של יהודה, הוא ממשיך להוכיח מדוע הוא מקבל את כל התפקידים האלה ומדוע הוא כה מוערך: הוא סוחב את הסדרה על הגב, מוביל אותה ומספק דמות אדירה ורב מימדית שאפשר בקלות להזדהות איתה.

לא קל לצלוח את הפרק הראשון של "מגרש הרוסים", ובכל זאת שווה כי היא מסתמנת כסדרת טלוויזיה מצוינת. קשוחה מאוד, לא בדיוק האסקפיזם שחלקנו מחפש על המסך, אבל סדרת מתח תקופתית איכותית וטובה בסטנדרט הכי גבוה שיש.כשנזכרים שמדובר בסדרה שרובה הגדול מתנהל ברוסית, ובנושא ההארדקור שבו היא עוסקת, מבינים שסדרה כזו פשוט לא הייתה יכולה לבוא לאוויר העולם אלמלא תאגיד השידור הישראלי. עוד דוגמא מבין אלף לנחיצות שלו ליצירה הישראלית המקורית, אם מישהו היה צריך.
>> "מגרש הרוסים", שני 21:30, כאן 11

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• כאן 11
• העליה הרוסית
• סדרת מקור

במשך שנים העלייה מברית המועצות טפטפה לתוך מסך הטלוויזיה שלנו בסבלנות רבה. דמות שולית פה, איזה קו עלילה שם. "מרחק נגיעה" ו"תא גורדין" אמנם עסקו לא מעט בקהילת יוצאי בריה"מ, אבל רק בשנים האחרונות יוצאי בריה"מ וילדיהם (מה שנקרא "דור אחד וחצי") מתחילים ליצור בעצמם טלוויזיה, כזו שעוסקת לעומק בתרבות ובאופי הייחודי שלהם – כי הם מספרים את הסיפור שלהם מנקודת מבטם. "סובייצקה" פרצה את הדרך הקומית בכאן 11, וכעת עוד ז'אנר מקבל סדרת עולים – דרמת מתח תקופתית, עם רוצח סדרתי, בלש עיקש והכל.

>> לאכול את העשירים ולנוח: 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג כרגע

"מגרש הרוסים", שעולה הערב (ב') בכאן 11 אחרי החדשות, מתרחשת בירושלים של ראשית שנות ה-90, זמן ומקום לא פשוט גם אם אתם כן דוברים את השפה (מי השרוט שאומר אבו-יויו?). אישה צעירה שעלתה לא מזמן מברית המועצות נרצחת, ועל הגופה הושאר סימן. חוקר הימ"ר יהודה (יעקב זדה-דניאל) צריך לעקוב אחר הסימן הזה, ולנסות להבין מי רצח את האישה, ולמה – מה שמוביל אותו לצלילה לתוך הקהילה המתגבשת מגל העלייה הגדול שזה עתה נחת על ישראל.

הצד השני של המשוואה הזו הוא אנדריי (אנטולי בליי), אביו של אדם חף מפשע שהורשע בסדרת רציחות ברוסיה, וממתין לגזר דין מוות. ואיזה קטע, הרציחות ההן התבצעו באותו האופן בה נרצחה האישה בירושלים, והמפגש בין השוטר ממגרש הרוסים והעולה החדש מחבר את שניהם על אותו הקו – למצוא את הרוצח הסדרתי שעלה לישראל. מדובר בסדרה של יבגני רומן ודימה לינסקי, צמד יוצרי קולנוע וטלוויזיה בעלי ניסיון רב, והאווירה האפלולית מבטיחה המון מתח לאורך 8 פרקיה. נשמע תענוג.
"מגרש הרוסים", כאן 11, אחרי החדשות

• מה רואים הלילה
• כאן 11
• עלייה לארץ
• העליה הרוסית

שנת 2007 היתה מדבר יבש עבור הראפ העברי. שנה אחרי מלחמת לבנון השנייה ופוסט הראפ המצועצע של סאבלימינל והצל, הציבור לא כל כך התעניין בסגנון המוזיקלי שעוד לא תפס. 17 שנים אחר כך, הסיפור כבר שונה – ילדים שגדלו על ראפ אמריקאי וישראלי כאחד השתלטו על כל פינה טובה, והיום כבר לא מביך להגיד שאתה ראפר. בהתאם לעלייתו של הראפ העברי לגדולה הראויה לו, לא מעט אמנים שפעלו באותן שנים שכונות קיבלו תאבון מחודש וחזרו לפעילות. וולקן הוא כנראה החשוב, וסביר להניח מהאמנים הכי פחות מוכרים, שבחר לחזור.

>>פעם הוא היה ראפר, היום הוא מנכ"ל דרכנו. זאת העיר של נמרוד דוויק

היום (ד', 17.9) אלבומו היחיד של וולקן, "מהלך ראשון" מ-2007, הגיע לראשונה לשירותי הסטרימינג, בהפצת הלייבל "פלא רקורדז" מבית פלא אוזן. זו היא סנונית ראשונה לקראת חזרתו של וולקן לעניינים, כפי שכותב אברי ג'י (בעל הלייבל, לצד די.ג'יי סמיילז) – אבל זו סנונית משמעותית שכן גם אחרי 17 שנים, האלבום הנעלם מכה באותה העוצמה. וולקן כתב על חוויות העלייה שלו לישראל בגיל עשר, ועל הכתף הקרה (בלשון המעטה) לה זכה מהציבור הישראלי. הטקסטים שלו, במיוחד בשירים כמו "נמאס" או "העלייה", נוקבים כמו שרק ראפר יכול לכתוב, ועם הגשתו המחוספסת בהשראת ראפ ניו יורקי של שנות ה-90, הוא מצליח להעביר את המסר בחדות כואבת.

וולקן (או זורה קרטבלישוילי) עלה לישראל מברית המועצות ב-1992, וגדל בירושלים, שם הפך לחבר מייסד בהרכב הראפ הירושלמי-רוסי באנגלדת', שכלל בין היתר גם את חברי סאדייל (קלין וקוריאה/אח2). לאחר התפרקות ההרכב, פנה וולקן לקריירת סולו ויצר את "מהלך ראשון" באולפן "המשולש" של גדעון לב, אשר ניסה לתת מקום לראפ ומוזיקה אלטרנטיבית עם קולות שלא קיבלו במה רבה באותה התקופה, לרבות עולים חדשים ועובדים זרים. "מהלך ראשון" היתה ההוצאה המשמעותית ביותר של הלייבל, ולאחר רעש תקשורתי מסוים והתרגשות מצד חובבי היפ הופ מקומיים, לא קרה עם זה יותר מדי. לאורך השנים וולקן התארח ועבד עם ראפרים כאלו או אחרים (ביניהם פלד ואורטגה וארכדי דוכין), ובמקביל פיתח קריירת משחק קצרה לאחר ששיחק בסרט הקצר "אף אחד חוץ מאיתנו", וממנו המשיך לשחק מול זאב רווח בסרט "פנתר לבן" של דני רייספלד ב-2013, ובסרט "כאן ועכשיו" של רומן שומונוב ב-2018, במקביל לתנודות בין ישראל לאוקראינה, שם הוא בילה חלק נכבד מהשנים.

"וולקן, אצולה של ראפ ירושלמי, הוא אחד האמסיז הכי חריפים ששמעתי בחיים שלי", כתב עליו אברי ג'י בפוסט שפרסם את יציאת האלבום. "הכתיבה שלו מרגשת, ורסטילית וריאליסטית, וגורמת לך להרגיש איך כל שורה נכתבה בדם ליבו. ההגשה שלו ייחודית ואין שניה לה, ומהשנייה ששומעים את הקול שלו מבינים ישר במי מדובר". ואכן כדאי לכם לא לפספס, כי יש פה פנינת תרבות ישראלית חשובה שנעלמה מהשטח, וצצה מחדש עכשיו. "בקרוב חומרים חדשים מהצד שלו", מבטיח אברי, ואנחנו מחכים לשמוע מה יש לאדם שכתב שיר כמו "נמאס" יש להגיד על ישראל 2024.
להאזנה לאלבום בכל הפלטפורמות

• ❤ תרבות
• וולקן
• ראפ בעברית
• העליה הרוסית
• היפ הופ