Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
פיצחו את הקוד: האלבום השביעי של הפה והטלפיים יצא, והחגיגה בדרך
נתראה בהשקה או ב-2031. הפה והטלפיים (צילום: Dirk Bleicker)
בדיוק שש שנים מאז אלבומם הקודם, להקת הקאלט של אהד פישוף, אסף גברון ורם אוריון חוזרת עם "חופי קרשלטון", אלבום חדש שעומד (כמעט) בכל חוקי הקוד הנוקשה. וגם: תתכוננו לאירוע השקת/מחווה/האזנה לאלבום בהשתתפות המסך הלבן, ניקו טין, רייסקינדר ועוד
שבועיים לפני סוף השנה האזרחית, שנת 2025 הלוא היא שנת הפה השביעית לשמה, ואפשר להיות רגועים – האלבום החדש של להקת "הפה והטלפיים" יצא לאוויר העולם, והקוד נשמר לעוד שנה. להקת הקאלט של אהד פישוף, אסף גברון ורם אוריון הוקמה ב-1988 והוציאה את אלבומה הראשון שנה לאחר מכן, עם כלי נגינה בסיסיים וילדותיים, הומור תואם וקוד נוקשה שמגדיר את יצירת הלהקה לפי כללים קבועים.
במסגרת הקוד, שנקבע עם הקמת הלהקה כדרך לשמור על שרידותה, האלבום החדש יוצא 6 שנים אחרי האלבום הקודם, וגם לו יש כותרת גאוגרפית ("חופי קרשלטון", שמתייחס לחוף שכונה בדרום לונדון). גם בו יש שיר קצרצר עם מעט מילים והרבה נגינה ("אנשים טובים"), שיר הנושא את שם האלבום הקודם ("קו המשווה"), שיר עם מוטיב סופני ("כאן סיפורנו תם"), שיר בו הוזמנו חברים להתארח ("The Soul Of The World", שנכתב ע"י הפזמונאי הבינלאומי המצליח בילי סטיינברג) וגרסת כיסוי מחופפת בטייק אחד לקלאסיקה ישראלית פטריוטית ("הימים האחרים"). וגם הפעם עטיפת האלבום היא תמונתו של אסף גברון בכובע ומשקפיים, והפעם בצבע כתום – אם כי איש המוזיקה חד עין תומר קריבציין בטוויטרכי תמונת העטיפה הפעם היא לא אותה אחת בה השתמשו עד כה (לזה הגיב גברון "לא מדויק").
את האלבום החדש, וההערכה הכללית ללהקה, יציינו במופע מיוחד שיתקיים בהשקה מיוחדת שתתקיים במרכז פליציה לאומנות הצליל ב-8.1, במה שמוגדר כשילוב בין אירוע השקה, מופע מחווה וסשן האזנה לאלבום במפגש עם חברי ההרכב. במופע המחווה ישתתפו אמני אינדי שונים שגדלו על המוזיקה והרוח של הפה – המסך הלבן, ניקו טין, פלג, רייסקינדר וצוף/זוהר/ענבל. ומכיוון שהפעם הבאה שיצא אלבום של הפה והטלפיים זה שנת 2031, לא כדאי לכם לפספס את החוויה. תהיה זו שנת פה מוצלחת על כולם, ושנראה את הימים האחרים. השקת האלבום "חופי קרשלטון", 1.8, בית פליציה (ביאליק 26, תל אביב).לפרטים וכרטיסים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הנסיך הבלתי מעורער של הרוקנ'רול הישראלי, הפיטר פן האורבני והעל זמני, נתן ידו ברוב הניגונים שעיצבו את דיסטורשן נעורינו (וגם את של חיינו הבוגרים, לא נכחיש). אחרי שני אלבומי בכורה, "כן" ו"ירושלים", השתתפות חלוצית בלהקות "הפה והטלפיים", "אביב מארק והמוות", "הדה בושס", "נושאי המגבעת" ועוד, הספיק אוריון לעשות ב־48 שנותיו מה שאנחנו לא נספיק לעשות גם בעוד 200 שנה. אל תתווכחו, לא תספיקו. אחרי שהפיק אלבומים ל־BEER7, שירה פרבר, דפנה והעוגיות, רוצי בובה ורייסקינדר, הוא יוציא במאי הקרוב אלבום חדש, יפיק עוד אלבום לרייסקינדר וייסע לשפילד אשר באנגליה כדי לצפות באליפות העולם בסנוקר.
רם אוריון (צילום: איליה מלניקוב)
פספוס רציני:"ההופעה של האנוי רוקס בקולנוע דן ב־1983. לא הלכתי, הכרתי אותם רק שנים אחר כך".
רגע ששינה לך את החיים:"גילוי תוכנית הרדיו השבועית של ג'ון פיל, אושיית הרדיו הגדולה ביותר בבריטניה".
[tmwdfpad]חלום שטרם הגשמת:"איחוד של נושאי המגבעת. סתם, לשחות עם לווייתן כחול, או בעצם עם כל לווייתן. למה להיות גרידי?".
מה באמת חייבים לעשות עד גיל 40?"לבקר במוזיאון האצ"ל בבית ז'בוטינסקי".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
זכרון דברים: מוזיקאים חולקים כבוד אחרון לדיוויד בואי
למה המוות הזה הוא גם קצת נפלא, מי מתכנן ערב לזכרו והסיבה שבגללה דייויד בואי לעולם לא ימות: ביקשנו ממוזיקאים ישראלים לספר על המפגש שלהם עם המנוח, וקיבלנו פלייליסט עמוס בזכרונות אישיים
קצת יותר מיממה עברה מאז שקיבלנו את הבשורה על מותו של דיוויד בואי, ומסתבר שלא רק אנחנו מתקשים להניח לזה. ביקשנו ממוזיקאים ישראלים לחלוק איתנו את הזיכרונות והתחושות שהתעוררו אצלם כשקיבלו את הבשורה. בסוף יצא לנו מזה גם פלייליסט אישי במיוחד.
גלעד כהנא (הג'ירפות)
"זה הרגיש מוזר, אבל אני מודה שהמחשבה הראשונה שעברה לי בראש כשחשבתי על מותו היא מה שהאיש הזה עשה בחיים שלו. זה כמו אלף איש. הוא חי כמו חמש מאות גברים וחמש מאות נשים בו-זמנית, ועשה הכל ברמת שלמות כל כך גבוהה. אני מודה שלקח לי זמן להיפתח אליו".
בואי ואני:"פגשתי בו כשהייתי ילד, בתקופה המחויטת עם השיניים החדשות – תקופת הלט'ס דאנס, שהייתה לי יותר קשה. לאט לאט התחלתי לקלוט מה הוא עושה והבנתי שהמון שירים שאני אוהב הם שלו – והתחלתי לכעוס. כי הוא היה כל כך טוב, וזה מקומם. כותב שירים ענק, הפקות מושלמות, עיבודים מושלמים, נגינה מטורפת, זמר שאין דומה לו. הבן אדם הכי יפה בעולם שכל הזמן משנה את הסטייל. בואי היה אוונגרד. כל הזמן בדק את הגבולות, היה פתאום שר אחרת לגמרי. הוא אינסופי כזה".
שיר אהוב:"השיר ששתל אותי ראשון הוא דווקא 'Five years'. שמעתי אותו לראשונה אצל אחות גדולה של חבר. אז אהבנו בכלל דבר אחרים, אבל נמשכתי לזה כמו עש אל האור, עד שנשרפתי".
רם אוריון (הפה והטלפיים)
"אני מאוד מצטער, אבל זה גם מרגש לשמוע על מותו. לא חשבתי שהוא אלמותי, אבל אני גם לא יכול להגיד שציפיתי לזה כי לא הייתה לי סיבה. אבל זה גם דבר יפה שקורה. אנשים מתים".
אני ובואי:"הפעם הראשונה שגיליתי אותו הייתה בגיל 11. הייתי בחנות תקליטים עם אחי הגדול והוא הראה לי כל מיני עטיפות, אז בסוף הסבנטיז זה נראה מאוד מפתה. לא הרבה שנים אחר כך התחלתי גם לשמוע את אותם תקליטים מהחנות. בטוח שהוא השפיע עלי, כל מוזיקאי אהוב נוכח בדברים שאני עושה".
שיר מועדף:"'Station to Station' הוא השיר שחזרתי אליו הכי הרבה פעמים".
יהודה קיסר
"הרגשתי עצב גדול כששמעתי על מותו. בכל זאת, מדובר באחד מהאמנים הותיקים שליוו את תקופת הנעורים שלי. הייתי בן 15 כשהוא היה כוכב גדול. אחותי הגדולה הביאה תקליט שלו הביתה ומשם זה התחיל. אצל אמנים גדולים מרגישים שאין סוף לחיים. בסופו של דבר כל אחד מגיע לזה, אבל מבחינתו זאת טרגדיה. חצי מהאמנים הגדולים של העולם נפטרו. עצוב שהוא נכנס לאותה רשימה יחד עם וויטני יוסטון, ג'ים מוריסון ואיימי ויינהאוס".
יורם מארק רייך (קילר הלוהטת)
"המחשבה על מותו של דיוויד בואי עלתה בי כמה ימים לפני שזה קרה. אני לא יודע למה, אולי בגלל יום ההולדת 69, אולי בגלל האלבום החדש. בתמונות האחרונות שלו הוא נראה ממש לא טוב. אני עושה ערבי רוק-קולנוע כבר הרבה מאוד שנים בסינמטק חיפה ובכל פעם שאמן גדול מת, אנחנו עושים ערב לזכרו. איכשהו לפני כמה ימים צצה לי מחשבה שבקרוב נעשה ערב כזה לזכרו. כשנודע לי לא הופתעתי. פשוט ככה. אנחנו כמובן נארגן ערב כזה, בקרוב מאד".
בואי ואני:"אני לא בטוח שקילר הלוהטת היתה הופכת לקילר הלוהטת אילולא דיוויד בואי והסולן של T.rex מארק בולאן – שאגב, היו חברים. בואי למד קצת, או חיקה, את בולאן בראשית דרכו, ואני הזדהתי איתו לחלוטין. הפוסטרים של שניהם כיסו את קירות חדרי בגיל צעיר מאוד".
שיר אהוב:"השיר שאני הכי אוהב כמובן, ואני חייב להגיד פה את המילה כמובן, זה Ziggy' Stardust'. זה גם אחד משני השירים היחידים שעשינו לו קאבר".
אלון עדר
"זה הרגיש עצוב ובו זמנית מעט נפלא. זה היה שבוע די פריק-שואו, לאט לאט הכל חזר כאן לחיות ואז הגיעה הבשורה על דיוויד בואי. יום אחד הייתי עם הלהקה בנסיעה לכנרת והקשבנו לאלבום 'Ziggy Stardust', שיר אחרי שיר, ופשוט הבנו שזה מטורף. לא הייתי מודע לזה שכל שיר הוא גם להיט מדהים ותוך כדי גם גאוני ברמות".
בואי ואני:"לא ידעתי שיש לו סרטן. בתור מי שמתעסק עם מוות כל הזמן וגם יצא לו להכיר את מחלת הסרטן, אני חושב שהוא עשה את שלו. הכל טוב. בטוח שהוא הרגיש סיפוק כלשהו".
שיר אהוב:"אם להיות אמיתי, אז 'Space Oddity'. בפעם הראשונה ששמעתי אותו, ואת בואי בכלל, התנגדתי. ככה הרבה שנים התנגדתי לשמוע אותו. אני צריך שלא יפריעו לי ולא יגידו לי מה לשמוע. אולי בגלל שהשנה לא הציקו לי, היה רגע שבחרתי לשמוע את זה בעצמי, ואז הוא נתפס בעיניי כאחד הגאונים".
קובי אפללו
"אומרים שאמנים מגיעים לשיאם עד גיל 40 או 50 ואז מתחילים לדעוך. האלבום האחרון של דיוויד בואי טובל בגאונות יוצאת הדופן שליוותה אותו כל חייו. זאת אבדה של גאון מוזיקלי. חשבתי שהוא אלמותי. לאורך הזמן היה משהו באנרגיה ובלוק שלו שנשמר צעיר ושיקי, למרות שהוא התבגר".
בואי ואני:"אם לבחון את הלחנים שלי, אמנם סגנונית לא הייתי ממש במקום הזה, אבל מבחינת הרמוניות לא פעם אני יכול לזהות ניואנסים שטמונים ביצירות של דיוויד בואי".
שיר אהוב:"'Starman' תמיד מרגש אותי ומחזיר אותי אחורה לתקופות שהייתי מאזין לו באופן קבוע. מבחינתי זה שיר הדגל שלו".
אילנית
"התעדכנתי בזמן אמת, ובהתחלה ברדיו ובאינטרנט חשבו שזאת בדיחה. אבל בסופו של דבר בחדשות של השעה תשע הודיעו סופית שהוא הלך לעולמו, ואז הבנתי שהוא היה חולה הרבה מאוד זמן. דיוויד בואי היה כולו מיסתורין ולא ידעו הרבה על חייו, אבל הוא היה אייקון מוזיקלי ואופנתי. הוא ממש הגדיר את האופנה אל תוך סולם המוזיקה. הוא מת יחסית צעיר – בגיל 69 הוא עוד יכול היה להמשיך הלאה כמו לאונרד כהן ורבים אחרים. הוא גדול ממני בשנה, זה הכל. אנחנו לא פה לנצח וכל זמן שאנחנו פה אנחנו צריכים לעשות את הדבר שאנחנו הכי טובים בו. והוא ידע לעשות את זה".
לאון פלדמן
"הרגשתי כאב פיזי, כמו מכה בבטן. כל הקלישאות נכונות. עשיתי מרתון דיוויד בואי והקשבתי לאלבום החדש עוד פעם. כבר בסוף שבוע הייתי בהאזנות לקולגות ששידרו ברדיו, זאת אומרת, שהייתי במרתון עוד לפני שהוא מת, ועכשיו זה נמתח ונמשך".
בואי ואני: "לפני שבוע העלתי סטטוס בפייסבוק: 'שיהיה שבוע בואי לכולם'. בלי להתכוון, כי ידעתי שהוא הוציא אלבום חדש וזה חגיגה ענקית. אף אחד לא ידע את זה אפילו, זה די שוק. אנחנו עדים לצערנו לעוד ועוד אגדות שהלכו לעולמם כדרך כל בשר וזמר, וזה עצוב מאוד".
שיר אהוב:"אני אוהב אותו ממש כשחקן והסרט המועדף עלי הוא 'המבוך'. שירים? הנה עוד קלישאה: 'Five Years'. אני חושב שזאת אחת מהפסגות שהוא כבש. 'Sound And Vision' הוא גם שיר ענק".
נועם רותם
"אומרים שאדם מת באמת בפעם האחרונה שמזכירים את שמו. מהבחינה הזאת דיוויד בואי עכשיו רק התחיל לחיות, כי את השם ואת השירים שלו עוד יזכרו שנים רבות".
בואי ואני: "כמה שבועות אחרי שקניתי לעצמי את הקסטה של 'Let's Dance', יצאתי לטיול עם אמא שלי וחברה שלה. הן דיברו ביניהן על דברים שילד בן עשר לא אמור לשמוע, כמו המאהב של החברה. החברה הסתכלה על אמא בחשש ואמרה לה, 'נו די, לא ליד הילד'. אמא שלי ענתה: 'אם הוא יכול לשמוע את דיוויד בואי, הוא יכול לשמוע גם את זה'".
גבריאל ברויד (המסך הלבן, שעלת נפוצה)
"אולי לא פוליטיקלי קורקט להגיד, אבל כששמעתי שדיוויד בואי מת לא התרגשתי במיוחד. הוא לא היה חבר קרוב שלי וגם לא שכן מהבניין, והיה נראה לי די טבעי שאיש זקן עובר לעולם הבא. אם כבר, יש משהו די שמח במוות של אדם שהשאיר כל כך הרבה אחריו, ושהמוזיקה שלו תחיה ותשפיע עלינו לנצח. דיוויד בואי היה מפלצת גלאם שלא פחדה מקצת ליפסטיק ושמות גנאי מלוכלכים. העירפול המיני סביבו פתח את הדלת לרעיונות חדשים שלא היו כל כך מקובלים לפני כן".
בואי ואני:"גיליתי את בואי דרך האלבום 'עלייתו ונפילתו של זיגי סטארדאסט' כמובן. אלבום שנורא אהבתי בזמנו ואני לא מסוגל לשמוע שנייה ממנו היום. תמיד התחברתי לטוטאליות שלו, ללוק האקסצנטרי ולמיניות שנזלה לה החוצה. אפשר להגיד שהוא היה אחד הראשונים להביא את אמנות הפרפורמנס לבמה המרכזית. מאד אהבתי להסתכל על צילומים מהתקופה הזאת ואין ספק שזה הדליק אצלי איזה דבר או שניים. זה אפילו סינוור אותי חזק ככה שפחות שמתי לב למוזיקה עצמה או למילים. כיף לי לראות אנשים יפים נהנים ועפים על עצמם והוא לגמרי היה כזה. בגלל זה פחות עצוב לי על המוות שלו, נראה שהוא דפק את זה בגדול".
שיר אהוב:"ללא ספק, 'Let's Dance' – להיט דאנס סקסי שיגרום לכל יונק שפוי לנענע את ישבן".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אור בזויות: סיכום המוזיקה הישראלית של התשע"ה בשיתוף בר פלג ממוניטור
אור בזויות מארחת את בר פלג מהתוכנית "מוניטור", עם 28 קטעים שעשו לנו את זה במיוחד במוזיקה הישראלית שיצאה כאן בשנה העברית החולפת - התשע"ה. מרוק דרך קאנטרי, היפ הופ ואוונגארד וכלה באלקטרוניקה וקלאב, ניסינו לדחוס כמה שרק יכולנו ממיטב התוצרת המקומית.
אי.פי הבכורה של הפחותלוליינים היה ללא ספק מההפתעות היפות של השנה ואולי האלבום הישראלי הטוב ביותר שיצא כאן השנה באנגלית. הרמוניות עשירות, השפעות ביץ' בויז פוגשות את הפיקסיז, אופטימיות מלנכולית שלא מרימה אותך לשמיים וגם לא קוברת אותך באדמה – ועם זאת איכשהו מצליחה להחלץ ממלכודת הבין לבין.לראיון עם LessAcrobats.
LessAcrobats. צילום: יולי גורודינסקי
Tatran – "Anew"
אני לא זוכר מתי להקה צעירה, שיוצרת מוזיקה אינסטרומנטלית מורכבת, פיצצה את הבארבי כמו שעשתה טאטרן בהשקת אלבום הבכורה שלה, "Shvat". גם קשה למנות עוד מתופף בישראל שכל כך מהפנט לצפיה בלייב כמו דן מאיו.
Tatran. צילום: יח"צ
הילה רוח – "תל אביב"
הילה רוח מסתובבת כבר כמה שנים טובות בסצנת האינדי המקומית וזוכה בה להערכה רבה, תחילה עם להקת כלבי רוח וכעת עם האלבום היפה יפה שלה, "רופאה במערב". ערימות של כאב פוגשות נגיעות של נונסנס/זרם תודעה מרתק. וזהו שיר יחסי אהבה שנאה לעיר הזאת.
הילה רוח. צילום: חגית מירון
Soda Fabric – "Teenage Illusion"
מלהקה שהצליחה לנגן עם דניאל ג'ונסטון, בהופעתו בבארבי, ולעמוד במשימה בגבורה – אפשר לצפות הרבה. סודה פאבריק כנראה הרגישו את זה כשחברת התקליטים אנובה סימנה אותם ופרשה עליהם את חסותה. פוסט פאנק, שוגייז, פסיכדליה ומוזיקה סטייל מנצ'סטר מישראל תוצרת ברלין.לביקורת האלבום.
סודה פאבריק. צילום: קמי בוניה
הקליק – "סוף המסע"
אחרי 32 שנה שלא הוציאו אלבום וללא המתופף ז'אן ז'אק גולדברג, עליו השלום ושאותו איש לעולם לא יחליף, התקמבקה השנה להקת הPאנק והניו ווייב "הקליק" עם האלבום השלישי שלה, "אני לא בפסקול", והצליחה להפיח קצת חיים בוואקום מוזיקת המחאה הישראלי.לראיון עם דני דותן מהקליק.
לשרוף את הפסקול הישן. דני דותן. צילום: איליה מלניקוב
המסך הלבן – "המם אותי" (Red Axes edit)
צמד הבני-דודים גילברט וגבריאל ברויד עשו המון רעש עם להקתשעלת נפוצה, שהפציצה השנה עם אלבום בכורה וזמן קצר אחרי נעלמה. כעת השניים פועלים במתכונת דואו גלאמי ביזארי וכייפי. "המם אותי" הוא אולי המיני להיט הראשון שלהם, כאן באדיט של הגרזנים האדומים שיוצא בלייבל החדש "אחוזת בית".
המסך הלבן. צילום: יעקב תולסטוי
Dane Joe – "Minor Panic Attack"
עדי קום היא דיין ג'ו, מוזיקאית ירושלמית שהוציא ממש לא מזמן את האי.פי הראשון שלה, Detoxification שמכיל מעין אמביינט רוק מכשפתי.לראיון עם דיין ג'ו.
אין מכשפה בלי חתול שחור. דיין ג'ו. צילום: סשה הרמן
הפה והטלפיים – "מוליכות את הכלבים" (Confused Machines edit)
הראל שרייבר (Mule Driver) ואיתמר ויינר (Spark O), אנשי האוגנדה ולשעבר מהלייבל "Ak Duck", הקימו השנה את חברת התקליטים "Confused Machines" וזהו אחד הריליסים הראשונים שלה: אדיט לקטע של הפה והטלפיים, שיצא לראשונה לפני כשנתיים באלבום "תחת".לכתבה על הלייבל.
ויינר ושרייבר, מקימי הלייבל Confused Machine
ניר מטרסו – "תופסת מרובה"
באלבום הראשון שהוציא ניר מטרסו תחת שמו שלו הצליח האנימטור והאמן ליצור את אחד האלבומים המיוחדים ויוצאי הדופן שראו אור השנה. מומלץ מאוד להאזין לכולו. הוא יותר יפה ממוזר, על אף שלעיתים ממש מוזר.לראיון עם ניר מטרסו.
ניר מטרסו. צילום: גוני ריסקין
Autarkic – "פלגי מים" (אדיט ל"אהבה לבנת כנף")
נדב שפיגל, לשעבר חבר להקת Computer Camp, יצא בסולו תחת השם Autarkic. הקטע שבר בחר לקח שפיגל שיר מפורסם של בעז שרעבי ונתן לו את הטאץ' האישי שלו מבלי לחרע אותו יותר מדי. Autarkic פועל במסגרת הלייבל הישראלי-ברלינאי החדש יחסית "Disco Halal", שהקים הדיג'יי מהפיק Moscoman.
Autarkic
דיקלה – "Here Comes The Rain Again"
הביצוע הערבי של דיקלה ללהיט של היוריתמיקס פשוט היסטרי. תפס אותי מיידית. מתוך האלבום שהוציאה דיקלה השנה ושמו "ואם פרידה".
Xen – "All of the Sun" (Malka Tuti)
הלייבל המקומי החדש, "Malka Tuti", הוקם על ידי אסף שמואל וקצלה וצץ לפני כחצי שנה, עם תקליט ראשון להזמרת והיוצרת חן ברג, שכבר שיתפה פעולה עם רד אקסס בעבר והם אלו שגם הפיקו עבורה את הריליס.
עטיפת התקליט Xen
סטלה גוט – "Like a Rope"
סטלה גוט(שטיין) היא דיג'יי טכנו בלילות ואשת סאונד בימים. עברה עליה שנה עמוסה במיוחד; היא הוציאה את "Wounded Ladies" – אלבום הסולו הראשון שלה וגם את אלבום הבכורה של להקתה, Bill and Murray, שתשמעו מיד אחרי הקטע הזה.לראיון עם סטלה גוטשטיין.
סטלה גוט. צולם בדייגו סאן. צילום: גוני ריסקין
Bill and Murray – "The Silence Grows"
שוב סטלה הנהדרת, הפעם עם חבריה הגיטריסט דיויד בלאו והמתופף רן יעקובוביץ', בקטע שסוגר את אלבומה הראשון של ביל ומוריי, ולמרות שהשיר לא בדיוק קולע להגדרה של שיר שמח – זהו שיר ממש משמח. תקשיבו טוב.
Bill and Murray. צילום: יונתן בירנבאום
נועה שמר – "יצרח"
היו המון יוצרים השנה שהקליטו שירי משוררים והנה מתחיל רצף קצר מהם, שמתחיל עם נועה שמר הנהדרת. שמר הוציאה השנה את "עושי הסיכומים" ובו הלחינה מוזיקה משל עצמה ורק אחר כך התאימה לה טקסטים של משוררים; מין תהליך הפוך למה שקורה בדרך כלל. לא פעם אמרתי ש"יצרח" הוא אולי הסינגל הכי יפה שיצא השנה בעברית. המילים של נוית בראל.לראיון עם נועה שמר.
נועה שמר. צילום: Gaya's Music Photos
אורסולה שוורץ – "לא"
הצמד חיים רחמני (קטב מרירי) וטליק קורן אדיר (התזמורת הטרופית) פועלים יחד, לסירוגין, כבר כמה שנים. השנה שיחררו את הסינגל הכפול והיפהפה, שכולל עיבודים שלהם לשירים "בדיחה" של דוד אבידן ולשיר "לא" של אגי משעול. מצאתי את עצמי שר לעצמי, שוב ושוב, את המילים "לא טסה יותר / בנפש מלחיתה / כדי להפרם אל אפילת שערך".
קטב מרירי – "מין ובדידות ופחם"
רחמני מהקטע הקודם הוציא השנה אלבום שלם משירי שמעון אדף, או ליתר דיוק משירי האבל שכתב אדף בעקבות מות אחותו – שירים שנכללו בספרו "אביבה-לא". כמו שאתם יכולים לנחש, מדובר באלבום עצוב וקשה לעיכול ושמושר ונכתב בשפה מאתגרת. השיר הזה הוא אחד האהובים עלי מתוכו.לראיון עם שמעון אדף וחיים רחמני.
שמעון אדף וחיים רחמני. צילום: יולי גורודינסקי
נצ'י נצ' – "סבבה"
טוב, חאלס עם כל הכובד משוררים הזה. נצ'י נצ', הראפר הכי טוב בארץ, הוציא את אלבומו השלישי "ברוכים הבאים לפתח תקווה" שכולל כמה שירים כבדים ועמוקים יותר, אבל גם כולל את "סבבה" והוא ממש ממש סבבה.לראיון עם נצ'י נצ'.
BEMET – "Poor Cowboy" feat. Rebel Sun
אחד הריליסים הבולטים יותר השנה של לייבל הביטים המקומי "Raw Tapes" היה של הוד מושונוב, הלוא הואBEMET. בקטע הזה מושונוב מארח את הראפר רבל סאן (קולולוש), כפי שהוא עושה בכמה קטעים באלבומו.
BEMET – "The Chase After Tomorrow"
טונה – "רוק 30"
אחרי עשור של פעילות, סוף סוף זכה השנה הראפר טונה להצלחה ולהערכה לה הוא ראוי עם צאת אלבומו "גם זה יעבור". אך יותר מכל השירים באלבום, ויש כמה וכמה ממש מוצלחים בו ("סרט ערבי", "למה לא עכשיו" עם שלומי סרנגה ושיר הנושא הנוסטלגי) היה זה "רוק 30" שהצליח לדבר לחתך גיל מסוים באופן כל כך מדויק וקולע. וזה – הישג אדיר.לביקורת אלבום.
L.B.T – "Two Shots" feat. Echo
להקת הבית של הלייבל "Raw Tapes", שכוללת 12 מוזיקאים, הוציאה השנה את "The Singles" – האלבום הרשמי הראשון שלה כסופרגרופ מקומית.לראיון עם חברי L.B.T.
L.B.T / Photo by Yoav Kedem
אביב נוימן – "ניקח את זה מכאן" עם פלד
הסינגר-סונגרייטר אביב נוימן הוציא ממש לא מזמן, במסגרת הפרויקט 929 להנגשת טקסטים תנ"כיים, את השיר המצוין הזה בהשראת ספר דברים. מומלץ גם להאזין לאלבום "דוד" שהוציא נוימן לפני שנתיים.
אביב נוימן בהופעה ביתית מסדרת פוזיטיב. צילום: שירי בר-און
קין והבל 90210 – "אפריים המשובח"
אלבום הרוק המטורלל הכי טוב שיצא השנה בישראל. השפעות של טראש-מטאל, קומיקס, הומור מעוות וקולנוע הפכו את האלבום "וידאודרום" ליצירה בועטת בצורה יוצאת דופן.לראיון עם קין והבל 90210.
קין והבל 90210. צילום: ניר עמוס
ג'יין בורדו – "וויסקי"
יש הרכבים עצמאיים שפועלים בתל אביב שלא נועדו להישאר תחומים בתוכה וכזה הוא הטריו "ג'יין בורדו", שהצליח לפרוץ השנה בכל הארץ עם אלבום הבכורה שלו. קאנטרי עברי ממזרי וסקסי לעיתים קרובות.לראיון עם ג'יין בורדו.
שמונה שנים חלפו מאז "From a Window to a Wall", האלבום שזכה להפצה בארצות הברית ואירופה על ידי הלייבל הנחשב "Drag City", ושהוביל לסיבוב הופעות משותף של בביוף עם המוזיקאית שרון ואן אטן. אלבומה השני, שבניגוד לקודמו הוקלט ללא עזרה מקצועית מחו"ל, הצליח בכל זאת לעמוד בציפיות. זה אחד השירים הקליטים יותר באלבום שמכיל גם כמה קטעים למיטיבי לכת שישמחו חפרני פולק ופסיכדליה אדוקים ביותר.לראיון עם נועה בביוף.
נועה בביוף. צילום: אביעד זיסמן
MiddleSkyBoom – "Ma'ztomeret"
ג'וזף ליימון, המוכר בתור הסולן של להקת Umlala, עשה הסבת מקצוע למפיק האוס וזה עובד לו לא רע בכלל. האזינו גם לרמיקס שהוא יצרלקטע "Lovers" של ניב אסט.
Red Axes – "Na Da"
השםרד אקססנכתב כבר פעמיים בפוסט הזה, רק בהפקות של אחרים. כאלה הם, אנשים חברתיים. השנה, הצמד שבדרך כלל עומד מאחורי עמדות תיקלוט, התרחב לכדי להקה של ממש. כל מי שהלך להופעה השניה של אלט-ג'יי זכה לראותם כמופע הפתיחה.
Naduve – "Miracles From Edrine" feat. Gilad Weiss
נדובה, שם מוכר בקרב יוצאי המועדונים בעיר, הוא חצי הצמד Shame On Us שחציו השני הוא יובב ארזי (שגם מנגן עם רד אקסס). בקטע הזה מארח נדובה את גלעד וייס, שמנגן על עוד. לקוח מתוך האי.פי ששמו הוא "Paolo Rossi" (כן, כן, על שם הכדורגלן מהאייטיז) שראה אור בלייבל Rothmans.