מה הסוד של פיצה טובה? שאין לה סוד. זה בדיוק הקסם של המאכל האיטלקי הזה. הוא פשוט, מינימליסטי, בצק, רוטב, גבינה ואולי תוספת, אם ממש חשוב לכם להתפרע. ובתוך ארבעת אבני הבניין האלה אפשר לשחק עם אינספור אפשרויות, אבל פיצה נמדדת בפשטותה. וכיאה לשמם הכל כך פשוט, "הפיצה" זה המקום שהכי כיף להזמין ממנו פיצה פשוטה, בלי תוספות יוצאות דופן, צבעים מפתיעים או קציפות פיסטוק. פיצה, כמו שהיינו מזמינים משם פעם.

לא ברור לנו מתי "הפיצה" שבבוגרשוב הפכה למקום שיש בו תור תמידי, אבל היא בהחלט הרוויחה את המעמד. מעבר לאווירת הפיצרייה הקלילה אך לא שכונתית, המוצר עצמו מספק את כל מה שאנחנו רוצים מפיצה נפוליטנית פשוטה – בצק קליל ודק, גבינה איכותית ובכמות, רוטב עדין ומדויק ובעיקר הקשה הפריך הטעים הזה. מנה כיפית, פשוטה, שתזכיר לכם בדיוק למה אתם אוהבים את המאכל המושלם הזה – כי הוא פשוט, וכי הוא טוב.

מנה מומלצת:פיצת הבית (67 ש"ח) היא תמיד הימור בטוח – רוטב עגבניות, מוצרלה, פטריות, פרמזן, שום ופטרוזיליה. כל מה שטעים, על הפיצה שלנו, שלום ותודה רבה.
יש אופציה לטבעונים?על חלק נכבד מהפיצות אפשר לשים גבינה טבעונית במקום הרגילה (למשל, על פיצת הבית), ועל אלו שלא ניתן – אפשר תמיד להתקשר ולנסות לשכנע.
איך מזמנים?בוולט
ואם לא בא לי? מה, לא טוב לכם המלכה של אוכל הרחוב? אז מה דעתכם על המלך – המבורגר?ועוד אחד ענק. כי אם לא בא לכם משפחת מלוכה, יש עוד המון דברים טובים ברשימתהמשלוחים הכי טובים בתל אביבשלנו. זה עדיף על המלך צ'ארלס.

• מה מזמינים היום
• הפיצה
• הפיצה בבוגרשוב
• פיצה
• משלוח

מעניין באיזה יום קם האדם שבחר לפיצרייה "הפיצה" בבוגרשוב את שמה, נתן לעצמו מכה במצח ואמר "אה, שיט!". האם זה היה היום שבו הם התחילו למכור פסטות? היום שבו הושק שירות המשלוחים וולט והם גילו שיש עוד פיצה? אולי זה היה היום בו הוקמה במורד בוגרשוב פיצרייה נוספת שקוראת לעצמה "פיצה בוגרשוב", שהוא השם הלא רשמי שדבק בפיצרייה הבאמת מוצלחת שממוקמת על בוגרשוב פינת פינסקר. כך או כך, המורשת המטופשת והכמעט בלתי ניתנת לגיגול שלו נשארה כתזכורת – לפעמים כדאי לחשוב קצת יותר לעומק על השם. מזל שהפיצה שלהם אחת הנהדרות בעיר.

>>השף שחזר מבנגקוק כדי לכתוב את אנציקלופדיית האוכל התאילנדי

הפיצה של בוגרשוב הכירה לנו את הסגנון הנפוליטני בתנור לבנים שנים לפני שהשתלט על עוד כמה תנורי פיצה ברחבי העיר. הפיצות שלהם פשוטות, יחסית, אבל זה בדיוק הקסם של המקום – בצק פריך, רוטב עשיר, גבינה בכמות יותר ממכבדת ותוספות טריות. הרמה היציבה שהיא שומרת עליה לאורך השנים הפכה אותה למוסד אהוב ותמיד עמוס, שבכנות גם לא תמיד פתוח בוולט – אבל ברגעים שכן, מהרו להזמין. ואל תשכחו להזמין גם ראשונה, כי… טוב, מיד תדעו. רק שימו לב שאתם מזמינים מהפיצה הנכונה (טיפ: קל לזכור את הכתובת בוגרשוב 51).

מנה מומלצת?פיצת הבית (67 ש"ח) היא תמיד אופציה מצוינת, עם רוטב עגבניות, מוצרלה, פטריות, פרמז'ן ושום, אבל לפני זמן מה אכלנו ניוקי גבינות ברוטב חמאה ומרווה כמנה ראשונה (43 ש"ח) ומדובר בסיבה ללקק את האצבעות.
יש אופציה לטבעונים? לגמרי, למרות שבתפריט המשלוחים זה לא ברור. תרימו טלפון למקום לפני ההזמנה ותוודאו שיש אופציה, והם פשוט יבקשו מכם לכתוב בהערות שאתם רוצים טבעוני – ותקבלו פיצה טבעונית ללא תוספת תשלום.
איך מזמינים?בוולט, היזהרו מחיקויים.
ואם לא בא לי? מה עושים כשלא רוצים פיצה? זה פשוט –אוכלים המבורגר. אבל אם הדיכוטומיה הזו לא מתאימה לכם, בטוח שמשהו ברשימתהמשלוחים הכי טובים בתל אביבשלנו יתאים.

• מה מזמינים היום
• הפיצה
• הפיצה בבוגרשוב
• פיצה
• משלוח

כאשר נכנסים לשאנז אליזה התל אביבי AKA רחוב בוגרשוב, נתקלים בעיקר בבתי קפה ומעדניות בניחוח צרפתי. אבל יש פינה אחת שכבר שנים שומרת על עצמה אדום-ירוק-לבן – הפיצריה-מסעדה-איטלקית עם השם התכליתי במיוחד "הפיצה", שמתגאה בפיצה נפוליטנית אותנטית שיוצאת מתנור לבנים גדול שנמצא במרכז המסעדה.

בדרך כלל בערבים תמצאו בכניסה תור ארוך למקום, אך למזלנו נכנסנו במהירות והתיישבנו בחלק הפנימי של המסעדה. תוך זמן קצר קיבלו את פנינו מלצריות נמרצות שמסתבר שחוץ מלעזור ללקוחות לבחור תוספות לפיצה, הן בכלל לומדות משחק וחולמות לכבוש את הוליווד, אבל קודם בוא נראה אם הן יצליחו לכבוש אותנו.

לצערנו, התחלנו איתן ברגל שמאל כשגילינו שהמסעדה חלבית, והכי קרוב למנה בשרית עבור קרניבורית הרעבה זו השווארמיה בסוף הרחוב. לא נשארנו חייבות ואיכזבנו אותן בחזרה כאשר בחרנו לוותר על הפסטות בעבודת יד ובחרנו דווקא בספגטי שנעשה במיקור חוץ.

למנה הראשונה הוזמן ניוקי ריקוטה ופרמזן בחמאת שרי, שום, פרמזן, פטריות ועירית (53 ש"ח). את המנה הזמנו בעקבות המלצה נלהבת של המלצרית, כנראה בלי התחשבות בכמות הבצק שהולכת להגיע לשולחן בהמשך הארוחה. הניוקי היה מעט דביק ושחה בים של חמאה. המנה הייתה קטנה (דבר שלא השתקף במחיר המנה). כנראה הבחירה במנה זו בהקשר של הארוחה הספציפית הזאת הייתה טעות והיה עדיף לבחור מנת סלט שתרענן את הכבדות של שאר הארוחה, אך כמנה שעומדת לבדה, היא בהחלט הייתה טעימה והשילוב של פיטריות וניוקי אף פעם באמת לא יכול להיות רע.

כמנה נוספת שהוזמנה למרכז השולחן הייתה פיצה "שנות ה-70" שהכילה רוטב עגבניות, מוצרלה, אורגנו, זיתי קלמטה ופרמזן (בחרנו להוציא את הפלפל החריף) (67 ש"ח). לגבי הפיצה עצמה, הדעות היו חלוקות. החצי הצמחוני מבינינו מאוד אהבה את המנה: הפיצה הייתה דקה וקיבלה את הטעם המעושן והנהדר של תנור האבן. הבצק היה עשוי מצוין וגם הרוטב והתוספות מעל היו מדויקות בטעם ובכמות והחיסרון היחיד היה שהגבינה נשרה מהפיצה ברגע שהורמה מהצלחת. מבחינת השותפה הקרניבורית לשולחן, התגובות היו צוננות למדי, בטח כשפפרוני לא היה מעורב באירוע.

למנה העיקרית הצמחונית הוזמן ספגטי רוזה ארטישוק שהכיל רוטב עגבניות, שמנת, שום, ארטישוק איטלקי ועירית (67 ש"ח). הנציגה הצימחונית בשולחן היא חובבת ארטישוק מושבעת, ומבחינתה כל מנה שכוללת ארטישוק קופצת לעיניים מבין דפי התפריט, אבל דווקא במקרה הזה הארטישוק היה החלק המיותר במנה והפריע לה להתרומם. לפעמים פשוט זה הכי טוב: רוטב הרוזה היה כל מה שהספגטי (והבטן) היו צריכים. מתקתק ומלוח במידה הנכונה, בכמות מדויקת כדי לא להטביע את הספגטי אבל לא להשאירו יבש.

למנה העיקרית ה"בשרית" הוזמן ספגטי סלמון מעושן ואספרגוס שהכיל שמנת, שום, חמאה, יין לבן, פרמזן ועירית (73 ש"ח). הרוטב ונתחי הסלמון היו מסנוכרנים באופן מושלם ולחלוטין השכיחו את הפנטזיה על מנת בולנז, רק האספרגוס יצר תחושה של טעם לוואי ברקע, שפשוט פגע בטעם הכולל של המנה. המנה הלכה מצוין עם כוס יין לבן (נקודת בונוס למסעדה – הכוס הגיעה מלאה סטייל "קידוש") שהשכיח במהירות את האספרגוס הנדחף.

לקינוח הוסכם להזמין נמסיס שוקולד אחרי שהבנו שאין בנו כוחות לעוד בצק (בהתחלה עוד פזלנו לכיוון הקלצונה נוטלה). לשולחן הוגשה עוגת שוקולד עשירה ורכה עם קצפת ודובדבני אמרנה (42 ש"ח). העוגה הייתה דחוסה, והיה ניתן להרגיש את חומרי הגלם האיכותיים, למרות זאת הטעם לא היה עשיר ועמוק כמו עוגות נמסיס אחרות שטעמנו בעבר והתנחמנו בקצפת הרכה שאיזנה את המתיקות המתפרצת.

בשורה התחתונה, "הפיצה" (אי אפשר שלא לכתוב את השם שלהם עם מרכאות) משאירה טעם של עוד. יש בה אווירה ביתית עם ניחוח איטלקי ושירות בגובה העיניים, רק שמי שדברים כאלה חשובים לו – צריך לדעת שבשר הוא לא ימצא שם.

כרוביות: 4.5
סטייקים: 3

• אוכלים שותים
• הפיצה
• אוכל איטלקי
• מסעדות בתל אביב
• בוגרשוב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 932 // הטבע מתעורר

ורק משתי מילים אני הכי פוחד: הראשונה היא "חומוס" השנייה "מקופסה". אם יש קונצנזוס אחד שעדיין קיים בחברה הישראלית – אמונה שאני רוצה להאמין שמאחדת את כולנו, ביבי, לפיד, כהניסטים, סמולנים, ערבים ומה שלא תהיה סופי צדקה – זה שחומוס בקופסה הוא מוצר שמבזה את שם המזון עליו קרוי. יותר מ"המבורגר" טבעוני, יותר מפריגת "ענבים", יותר ממסטיק "אבטיח", חומוס בקופסה הוא גרסה כל כך נמוכה של חומוס עד שהוא לא ראוי לשאת את התואר. מצידי תקראו לו "מטבל דמוי חומוס" או "ממרח בהשראת חומוס". כי חומוס זה לא.

ואין עדות טובה יותר לכך שמדובר במוצר נחות היא האופן בו האמריקאים אימצו אותו לחיקם, ובעיקר, כל ניסויי הד"ר פרנקנשטיין המחרידים שעשו לו – חומוס שוקולד, חומוס פאמפקין ספייס וחומוס קארי קוקוס תאילנדי, וכאן אפסיק כדי לא להרוס לכם את ארוחת הצהריים. בקיצור, אם צריך כל כך הרבה טעמים נוספים להסתיר ולשנות את טעמו של החומוס התעשייתי בקופסה, כנראה שהבעיה היא בחומוס התעשייתי מהקופסה. ובכן, אם אתם לא יכולים לנצח אותם, הצטרפו אליהם. וזה בדיוק מה שעשו לאחרונה במותג החומוס התעשייתי של שטראוס, "חומוס אחלה".

הזעזוע שעבר בקרב חברי המערכת ברגע שנתקלנו לראשונה בצירוף המילים "חומוס עם רוטב פיצה" הוא, ואני כנראה לא מגזים, שווה ערך לזעזוע מנפילת מגדלי התאומים. אז ברור, איך לא, שנמהר לטעום את השיקוץ הקולינרי הזה. מדובר בשיתוף פעולה של "אחלה" עם פיצה פרגו, לא בדיוק מותג הפיצה האיכותי ביותר ואני כותב את זה רק כי לא נעים לי לכתוב שבפעם האחרונה שאכלתי פיצה פרגו עדיין נהגנו לפחד מאננס על פיצה.

המוצר עצמו נראה מוזר כמו שהוא נשמע – חומוס כתום-ורדרד שמעליו שפוכה שכבה של רוטב שאני מניח שבשלב כזה או אחר היה עגבניות. עכשיו הוא בעיקר רוטב בטעמי שום עם חריפות קלה ותיבלון פיצה מונוסודיום גלוטמטי קלאסי. טבלתי אצבע בחשש, מנסה לדגום רק את הרוטב, ומצאתי מטבל רוטב פיצה מהסוג שמביאים בפיצריות זולות כדי להרטיב את הקשה שנשאר. אין מנוס, הגיע הזמן לבדוק מה זה עושה לממרח בהשראת החומוס הזה.

למרבה ההפתעה, זה עושה את העבודה, ומעבר. כלומר, רוטב העגבניות השומי המעט פיקנטי מצליח להסתיר ולטשטש את טעמי החומוס, שגם הוא מעורבב כבר מראש עם אותו החומוס (זה מה שנותן לו את הגוון הכתום-וורדרד). הטעמים שלו מגיעים מאזורי החומוס-שקשוקה, או כל שילוב עגבנייתי אחר שלגיטימי לערבב לתוך מנת חומוס (מטבוחה, סלסה וכו'), והתיבול האגרסיבי של הרוטב נותן קיק נחמד לחובבי אבקת הקסם שמצרפים לפיצות זולות. שום דבר לא איכותי פה, זה לכל הדעות שילוב שראוי לאכול בשעות לילה אפלות עם חצי פיתה שנשארה מהצהריים, אבל אלוהים אדירים, אשכרה סיימנו את הקופסה (אם כי לא ניגבנו אותה עד הסוף. בואו, יש לנו עדיין כבוד עצמי מסוים).

הבעיה האמתית של חומוס עם רוטב פיצה, חוץ מהמטבל דמוי החומוס עצמו, היא המיתוג. אני מבין למה היו צריכים להצמיד את המילה פיצה – היא נוצצת, מסקרנת, ביזארית מספיק כדי לעבוד. אבל היא גם מרחיקה, כי במקום לקרוא לזה חומוס עם רוטב שום-עגבניות, שזה מה שזה וזה גם נשמע באמת טעים (יחסית לחומוס תעשייתי), באחלה בחרו להיצמד לפרגו ולהשאיר את הפיצה בשם. אני לא מאמין שאני באמת כותב את המילים הבאות, אבל אל תתנו לשם המוזר או קונצנזוס החומוס מקופסה להרוס לכם את מאנץ' הלילה החמוד הזה. לעזאזל, אני הולך לדפוק מקלחת קרה ולנסות להבין מתי השתבשו חיי שזה היה לי קצת טעים.

"אחלה מארח חומוס עם רוטב פיצה", 8.9-12.90 ש"ח, בסופרים ברחבי העיר

• אוכלים שותים
• חומוס
• אוכל מוכן
• פיתה
• הפיצה

• Facebook
• Twitter
• Email

אנחנו מאלה שחושבים שכמעט כל פיצה היא פיצה טעימה כשמתעורר החשק, אבל יש פיצות ויש פיצות. שמונת הפיצות בקטגוריה הזו מצטיינות גם בבצק הטעים, גם ברוטב העגבניות, גם בגבינה וגם בתוספות השוות. פיצות שוות לכל חשק ומאנצ'

ארציאלי

המחקר והסטאז' הארוך שערכו השף חואן מסל ושותפו אלעד כהן בפיצרייה באיטליה הניבו בצק פיצה מטורף, מעט עבה מהמקובל בעיר, עם מלא בועות אוויר שמעניקות לו מרקם וטעם נפלאים. הפיצה האובאלית מקבלת תוספות שונות (שמתחלפות מדי יום), נאפית ישירות על אבן התנור ונשלפת ממנו באמצעות משוט עץ – ואז היא נחתכת מול עיני הלקוח לגודל הרצוי. הטעמים פה לא תמיד שגרתיים, אבל כולם טעימים וממכרים במיוחד, בעיקר בזכות השילוב עם הבצק הפריך בטירוף.

ברוקלין

בעוד שבפיצה בבוגרשוב יריב הדרו מפגין את כוחו באותנטיות, פה הדרו ממציא את הגלגל עם פיצות ענקיות בגודלן שנאפות בהשראת האדפטציה הניו יורקית למאפה האיטלקי. תמצאו פיצת הוואי עם מוצרלה, פרמזן, אננס, האם ובייקון, או פיצה שנקראת פטריות הזייה שבעצם מכילה שמפניון מציאותיות מאוד, ואפילו פיצת קורנביף עם בקר מעושן וקורנישון.

ג'וספה

פיצה ג'וספה מוכיחה שפשטות היא לפעמים מתכון מנצח. לפיצריה הפלורנטינית קהל אדוק של מעריצים שנשבעים בשילוב של הבצק הדק למדי, הכמות המאופקת של רוטב העגבניות והגבינות. הפיצה נמכרת לפי סלייס כפול (רבע פיצה) או שלמה, מי שזקוק להמלצות ספציפיות לטופינגס, שיתנסה בתרד וגבינה בולגרית.

הפיצה

פיצרייה נפוליטנית אותנטית ככל האפשר בפופיק של תל אביב, בצומת בוגרשוב־פינסקר. מתנור אבן בקיר לבנים דקורטיבי יוצאות פיצות כמעט בכל קומבינציה שתרצו, ואם הדמיון לא מפותח מספיק אפשר לדלג למחלקת המיוחדות בתפריט, שכוללת יציאות כמו קרם טרטופו עם מחית כמהין וגבינת סטרקינו. הצוות תמיד שמח להמליץ, אבל היי, זו כולה פיצה, אז אפשר להשתגע. יש גם אופציה טבעונית.

התדר

הפיצה המופלאה הזאת התחילה, כמו כל דבר אצל המאסטר אייל שני, בחיזיון ויזואלי שגרר תחקיר וניסיונות שארכו כמה חודשים. השף המהולל ראה בדמיונו כוכבים שמתנפצים על מים ויצא לתרגם את הדימוי למשהו אכיל. הכוכבים המתנפצים הפכו לגבינת מוצרלה מותכת והים הפך לרוטב עגבניות סמיך ונפלא, שמרוח על הבצק הכי טוב בעיר (יש בו מרקמים שונים ודרגות אפייה שונות לאורכו, כולל גבעות פריכות, בועות שרופות ומישורים רכים). המרגריטה נאפית בטאבון (כבוד לטבחית מילנה בלקין שאמונה על המלאכה) ובאה בגודל אימתני ולא סטנדרטי, לצד סחוג וזעתר (מה שהופך אותה מאיטלקית לישראלית), רוטב חריף ושקית נייר עם עגבניות מצוינות, זיתים וחריף. יש גם גרסה טבעונית בשם "דם טבעוני" עם קצף עגבניות שנטחנות ברגע ההזמנה.

לילה

לילה היא ספק מסעדה ספק דוכן פיצות הממוקמת צמוד לשוק לוינסק. תמצאו פה פיצות בגודל אחיד, גודל שנקרא פה פיצה אישית אבל יכול להתאים בהחלט לזוג בתנאי שאתם לא מתבגרים (קוטר 33 ס"מ), הבצק בעובי בינוני, עם שוליים מעט שמנמנים יחסית. הרטבים והתוספות על גבי הפיצות נערמים בחלקם לפני האפייה ובחלקם אחריה. כך למשל תמצאו פיצה של בשר בכבישה בייתית במקום, ועלי רוקט ופרמז'ן, או פיצה של ארטישוק, קייל, בצל ירוק ופטה. רישמו לעצמכם: הפיצה ביאנקה עם פטריות וזוקיני היא לא פחות ממצוינת.

סבא

אחרי שכבש את כל העיר עם ההמבורגר של סוסו, עומר מילר עובר לכבוש גם את עולם הפיצות עם פיצריית סבא שלו, יחד עם הפיציולו זוכה הפרסים רענן נוסל. סבא היאפיצה באווירת מסיבה, עם אווירה שמחה ומוזיקה רועמת.,הבצק דקיק עם שוליים בעלי אופי, ותאלצו להתלבט ולבחור כאן מבין קרוב ל-100 סוגי תוספות. איכשהו, כל שילוב שתבחרו, יעבוד לכם לא רע, שלא נאמר טוב.

פיליפ

כשפיליפ פתח את המקום שלו, כללי המשחק השתנו והתל אביבים הבינו שלכאן לא באים לחסל משולש בעמידה, אלא לשבת ולספוג את אמנות הפיצה. ממולדתו בצרפת הוא הביא רצינות, הקפדה ומתכון איטלקי מסורתי שהופכים בתנור לבנים לפיצות דקות, קריספיות ומענגות עם כ־30 תוספות שונות, כולל פירות ים. ומכיוון שבצרפת אי אפשר בלי יין, תנו הצצה בתפריט היינות התואמים.

• פיצה סבא
• הפיצה
• ברוקלין
• ג'וספה
• פיליפ
• פרסי האוכל
• חיי לילה
• תדר