>> פרסום ראשון: 16.9.25 // עדכון אחרון 16.12.25
צפונים לא יבינו זאת, אבל לדרום תל אביב יש את הקסם המיוחד שנמצא רק מדרום לרוטשילד. לא, זה לא הקסם הזה, זה הומלס. אבל אם תעברו אותו תמצאו כנראה מסעדה יוצאת דופן – כזו שמעיזה לצאת מהקופסה ומאזורי הבילוי הדחוסים, ודורשת שתגיעו אליה במיוחד. 15 המסעדות שברשימה הזו שוות כל ג'אנקי שתפגשו בדרך. איפה המסעדות הכי טובות בדרום תל אביב? ממש מעבר לפינה, פה ברשימה הזו.
>>עוד יהיה טופ: 26 מסעדות הפיין דיינינג הכי מומלצות בתל אביב

1. OPA

אף אחד כבר לא מרים גבה כששפית שיראל ברגר קוטפת פרסים בינלאומיים עבור מטבח שאין בו גרם חלבון מן החי. הנטייה הטבעית היא לשייך את OPA לטבעונות, אך למעשה מדובר באטלייה שעושה כבוד לתוצרת חקלאית, ומתייחס אליה כאמנות – וזו גם העדשה שדרכה צריך לשפוט אותו. התפריט משקף את עונות השנה באדיקות וכל פרי וירק זוכים לפרשנות חדשנית ומקורית. בפרפראזה, יש יפות ממנה אך אין יפה כמוה.
OPA. החלוצים 8 תל אביב

2. OCD

לאחר חודשים רבים בתחילת המלחמה שבהם לא הייתה פעילה, שבה OCD לכבוש את מקומה בצמרת המסעדות בארץ, כשהיא חדה ובוגרת יותר. למרות המחיר שעומד על 685 ש"ח לסועד לא קל להשיג מקום, ובבורסת ההעברות נרשם ביקוש ער. מה זה אומר עלינו עוד לא החלטנו – פומו, פריקת תסכול או תחושת אכול ושתה כי מחר נמות. כך או כך, שף רז רהב ראוי להערכה בזכות ההתעקשות לעשות בארץ קטנה עם שפם קולינריה גבוהה ובלתי מתפשרת.
OCD. תרצה 17, שכונת נגה יפו

3. טאיזו

האסייתית הוותיקה של שף יובל בן נריה מציגה פרשנות אישית צבעונית ובועטת לקלאסיקות מהמזרח ומקפידה להשאיר מקום להפתעות וחידושים. לכן גם כשאוכלים דאמפלינג שנחניזי בפעם האלף הטעם נותר מסחרר כבפעם הראשונה, ומוסד שמפגין כזו עקביות וקפדנות ראוי לכל הערכה. טאיזו אינה רק מניה בטוחה אלא ממש יוניקורן.
טאיזו. דרך מנחם בגין 23 תל אביב

4. CUE

בר האוכל שגדל על ברכי הפיין דיינינג ומאמץ ערכי מצוינות ששמורים בדרך כלל למסעדות שף. אויסטרים, סשימי, טרטר ושאר חשודים מידיים מקבלים פרשנות מקורית שמהדהדת בקוקטיילים מצוינים ואווירה סקסית מאופקת. אנו צופים לו גדולות.
CUE, הרכבת 12 תל אביב

5. ג'ורג' וג'ון

המסעדה המעוטרת שגרפה פרסים ואותות יוקרה פותחת פרק חדש בחייה עם כניסתו לתפקיד של שף ירון פישניאק, תלמידו של תומר טל.תפריט רענן ומסקרן מרמז על מסלול קולינרי חדש (כולל גרסה לפסטה סרטנים האיקונית), עם הרבה רספקט לגלגולים הקודמים ותעוזה נדרשת. יהיה – וכבר – מעניין.
ג'ורג' וג'ון. אוארבך 6 תל אביב

6. אוזריה

השילוב בין אוכל ים תיכוני מצוין לאווירה משוחררת ורועשת הופך את האוזריה כבר יותר מעשור לתופעה ייחודית – מסעדת שוק שהיא בדיוק כמו שאתם מדמיינים שמסעדת שוק צריכה להיות, פלוס הטמעה חכמה של מסורות אוכל בלקניות מהסביבה הקרובה. בנקסט דור מארחת שפית אביבית פריאל שפים שמצאו את עצמם בלי מקום לבשל בו, פרויקט יפה שתומך בקולגות יוצאי הצפון ובכלל.
אוזריה. מטלון 44, תל אביב

7. בית קנדינוף

חלל עתיק שכל פינה בו מזמנת הפתעות, אמנות מתחלפת וגינה קהילתית צמודה, מעמיקים את אחיזתו של בית קנדינוף במרחב שבו הוא פועל. רמת ביצוע גבוהה מצליחה לחפות על חוסר מקוריות שיש פה ושם בתפריט, אבל כשבמטבח מעיזים – האוכל נוסק מעלה ומשקף את הגיוון שמרכיב את המטבח הישראלי.
בית קנדינוף. הצורפים 14, יפו

8. הקטן

שוק לוינסקי הוא הדבר היחיד שמפריד בין הקטן לרשימת מסעדות הפיין דיינינג שלנו. פרט להקפדה על הכנת כל מרכיבי הארוחה והתססת כל מה שזז, שף עידו קבלן מצליח לשים יד על תוצרת מקומית משובחת ולעשות ממנה דליקטס. אין יותר כיף מאשר לבוא בכפכפים, לרדת על כמה ביסים וכוס יין ולהרגיש שדפקנו את הסיסטם.
הקטן. לוינסקי 46, תל אביב

9. חנן מרגילן

כמסעדה בעלת חזות ואווירה עממית שהיא קונצנזוס מוחלט, אולי האחרון בארץ, חנן מרגילן היא פורטל לעולם אחר ובוכרי, עם אוכל שכל ביס ממנו מעיף אותך למחוזות אחרים והדושפרה, הו הדושפרה. חוויה אותנטית בעולם מפלסטיק.
חנן מרגילן. מסילת ישרים 15, תל אביב

10. צ'קולי

כשנרגעים מהמהפך שעבר על הדולפינריום מעיי חורבות לפארק מטופח, אפשר להישען לאחור ולתת לצ'קולי להפעיל את קסמיה. שפית ירדן שי מולכת על מטבח פתוח, שממנו יוצאים בזה אחר זה דגים ופירות ים נוצצים מטריות ומטופלים בעדינות, במסע שמתפתל בין מדריד לתל אביב. בצוהריים מציעים כאן מגש פתיחים ב-39 ש"ח, הדיל הכי טוב בעיר כרגע.
הרברט סמואל 3, תל אביב

11. לונל

הבראסרי התימני-אירופאי קצת חרק בתחילת הדרך וגם המלחמה לא עשתה לו חיים קלים, אבל מאז ששף ינון אלעל חזר למטבח, המקום מתאפס על עצמו ונכנס למוד יציב עם הרבה רצון טוב וכישרון מגובים בטונות קסם ורומנטיקה. קחו ביס קובנה, שימו מעל כפית ריבת סלרי ותבינו למה אנחנו מתכוונים.
לונל. אברבנאל 72, תל אביב

12. סטודיו גורשה

מסעדת השף הפאן-אפריקנית הראשונה בעיר מממשת את ההבטחות שנזרעו בפופ אפים ובריאליטי. שף אלעזר טמנו מעניק למטבח האתיופי הביתי שעליו גדל פרשנות אישית מקורית, מודרנית ומסעירה, שמתחילה בחומרי גלם וטעמים לא מתחנפים ומגיעה עד לקינוחים ולקוקטיילים. עבודות האמנות שלו, שמקשטות את הקירות, מעניקות לאותנטיות משנה תוקף, מרחיבות את גבולות החוויה ומעוררות סקרנות להמשך. רוצו.
סטודיו גורשה. סלמה 13, תל אביב

13. פאלט (Palette)

ככל שהשמש שוקעת והאורות מתעמעמים, פאלט פושט את סינר הציירים ולובש שמלת ערב נוצצת. הצלחות צבעוניות יותר, האוויר ספוג בריח תבלינים, חמאה חומה ויין טוב ולרגע קשה לזכור שזוהי יפו ילדה. מנות ביסטרו קלאסיות בביצוע טוב ותמחור שפוי מותירות מקום להנאה ולא רק להישרדות, ובין אור נרות לקריאת המואזין נולדת גרסה מקומית וחושנית לפריז של המזרח התיכון.
שד' ירושלים 22, יפו

14. רעמסס by The Box

הראש היצירתי והקצת משוגע בקטע טוב של שף און משען מוצא ברעמסס בית לפנטזיות קולינריות שלא הספיקו להתממש ב-Out of the Box הזכור לטוב. זיכרונות ילדות, השראות מהעולם וחומרי גלם שעוברים תהליכים מורכבים מתגבשים למנות שתמיד מצליחות להפתיע ולפעמים אפילו להעלות חיוך, מצרך נדיר בימינו.
הגמנסיה העברית 7, תל אביב

15. תרצה

יש לנו הרבה מילים טובות לומר על הבר של שף רז רהב, ואת רובן כבר אמרנו אפילו ברשימה הזו. לכן נסתפק בשש: מאפים ממאפיית אפוי וחמאת שמן זית. כל השאר בונוס.
החלוצים 3, תל אביב

• אוכלים שותים
• מסעדות
• מסעדות בתל אביב
• דרום תל אביב
• תרצה
• רעמסס
• סטודיו גורשה
• לונל
• חנן מרגילן
• הקטן

אם עוד לא התמכרתם לסטוריז ולמתכונים המטריפים של השפית מיכל אפשטיין חמו,יפה שעה אחת קודם. עסקי האוכל שלה, Eats בית חנה ושינקין וממלכת הבייגלים Schmearz, מחברים בחינניות אלמנטים מעולם הבריאות עם הגזמה אמריקאית, שהיא ספגה כשהתגוררה בארה"ב.

היא בת 44, בזוגיות עם אדווה שותפתה לעסקים ואם לשלושה, וזוכת עונת האולסטארס של משחקי השף. את השנתיים האחרונות בילתה אפשטיין חמו בין העסק לבית. "הרגשתי מאד לא בנוח 'להמשיך' את חיי בידיעה שיש חטופים מתחת לאדמה. היה כמעט בלתי אפשרי לקיים שגרה, שלא לדבר על הסיזיפיות בתחזוקת העסקים, אבל ניסינו ועשינו הכל בכדי להשאר חזקים עבור הלקוחות שלנו ולייצר עבורם מקום לבוא ולשתות בו קפה, לאכול אוכל טוב ולנקות את הראש", היא אומרת ומוסיפה שלא האמינה שתצליח לפתוח את שמירז תוך כדי מלחמה.

"זה עסק שהיה חלום שלי שהתגשם בזכות צירוף של אנשים טובים והזדמנות עסקית. קרה. כולי תקווה שעכשיו ,כשהחטופים חזרו והפסקת האש נשמרת. נוכל לחזור לעשייה באוכל טוב, באירוח ובדברים טובים. מגיע לנו קצת שקט ופחות דרמה בחיים". ועד אז כדאי לדעת שמעכשיו הבייגלים וכל התפריט של שמירז זמינים במשלוח, על תקן נחמה שגם היא מגיעה לנו.

1. פרא

מקום מעולה של קבוצת אנשי מקצוע שאני מאד מעריכה. בכל הזדמנות שאני יכולה לצאת או לחגוג – פרא היא תמיד הבחירה שלי. אוכל מדוייק וטעים שלא דומה לשום מקום אחר בעיר, שירות מעולה, תמיד כיף שם.
נחלת בנימין 27

2. צ'אקולי

אני מאד אוהבת את שפית ירדן שי ואת מה שהיא עושה. המסעדה בצלמה, ואיך שנכנסים לצ׳אקולי מרגישים מיד את האנרגיה המטורפת שלה. אוכל צבעוני, טעים ובועט. חומרי גלם טובים. כיף לשבת שם על הבר, לשתות יין טוב ולהסתכל על המטבח עובד.
רציף הרברט סמואל 3

3. קאב קם

אני מאוד אוהבת אוכל תאילנדי. הבית התאילנדי זאת תמיד בחירה מעולה, אבל בחרתי בקאב קם שהיא מעין "אחותה השובבה". גם אוכל מעולה ומדוייק וגם וייב ואנרגיה של יותר ממסעדה.
לינקולן 11

4. הקטן

פנינה קטנה בשוק לוינסקי. עידו הוא שף מוכשר בטירוף, שמצליח במטבח קטנטן להשתמש בחומרי גלם מקומיים ומיוחדים. הוא מתסיס הכל, לא זורק שום דבר ומייצר שילובי טעמים נהדרים. שירות מעולה, אוכל טרי ותמיד מעניין.
לוינסקי 46

5. M25

מקום אהוב! כמעט בכל פעם שאני יוצאת לסיבוב בשוק, אני מוצאת את עצמי בM25 (אגב, גם הילדים שלי חולים על המקום). כיף, קליל, לא מחייב, שירות מעולה ותמיד תמיד טרי וטעים. אחלה בשר, אחלה מסעדת שוק.
סמטת הכרמל 30

מקום לא אהוב בעיר:

כילדה היינו מגיעים המון לכיכר אתרים עם המשפחה, שהייתה מגיעה לבקר מניו יורק. זה היה ספוט מושלם – בכיכר היו אחלה מסעדות, נוף מדהים ורחבה שכיף לשחק בה. לצערי עם השנים המקום הוזנח מאד והפך למקום מסתור להומלסים, ממש "פצע" בלב העיר. זה מאד מבאס כי לכיכר אתרים יש המון פוטנציאל לא ממומש.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לא בדיוק אירוע תרבות, אבל בשנתיים האחרונות היה לי מאד חשוב להגיע לכיכר החטופים ולתמוך במשפחות. זה תמיד לווה במנעד רחב של רגשות ועצב אבל העניק לי כח לנסות ולחזק את המשפחות מעצם נוכחותי שם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט הדוקומנטרי על אורנה ואלה בבימויו של תומר הימן–סרט מקסים, כן ואמיתי, שניגן לי על כל המיתרים והציף זיכרונות של תקופה מדהימה עבורי. מעבר לעובדה שמדובר בסרט עדין שמתאר את הקשיים בתחום המסעדנות ואת העולם הזה דרך עיניהן של שתי נשים – פשוט השראה ענקית.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לארגונים שתומכים בחיילים שנפצעו במלחמה בפציעות גוף ונפש.אני חושבת שחלה עלינו החובה לנסות לעזור לאנשים המדהימים הללו, ששמו את המדינה והחטופים לפני החיים שלהם עצמם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שירלי לוי– ליבי ליבי איתה בעקבות המוות הטרגי של אחותה הקטנה. אני לא מכירה אישית את שירלי, אבל נשבר לי הלב. שירלי היא קומיקאית אמיתית שצוחקת על העולם. החיים יכולים להיות אכזריים מאד לפעמים. אני שולחת לה ולמשפחתה חיבוק ענק ומאחלת להם שלא ידעו עוד צער.

מה יהיה?
אני ממש מקווה שיהיה טוב. מגיע לנו. השלמתי עם העובדה שככל הנראה שקט לא יהיה פה ושלנצח הקונפליקט יהיה ברקע… אבל מה שבעיקר מטריד אותי זה מה שקורה במדינה. אצלנו ובינינו. אחרי ה-7/10 , כשהממשלה הציגה חוסר תפקוד מוחלט, הציבור הוכיח עד כמה העם שלנו חזק. כמה חוכמה, אסרטיביות, רגישות, אחריות וערבות הדדית יש בינינו. מגיע לנו ולחיילים שלנו הנהגה ראויה – כזו שתפעל עבורנו ולא עבור עצמה בלבד. אני רוצה להאמין שאחרי שהחושך יירד האור יעלה, ומקווה שתקום כאן הנהגה טובה יותר, עם אנשים שבאמת רוצים לעשות שינוי. שנוכל לחיות חיים בריאים בגוף ובנפש, חיי תרבות, קולינריה, שגשוג כלכלי, חינוך ועתיד טוב יותר לילדינו.

• העיר שלי
• אוכלים שותים
• eats
• פרא
• צ'אקולי
• קאב קם
• הקטן
• M25
• כיכר אתרים
• כיכר החטופים

>> דוד הירשפלד (תעקבו) הוא מנהל מולאם, הבר התאילנדי החדש של התאילנדית בהר סיני, ומנהל המסעדה, ומי שאחראי על כל מה שהוא אירוח אווירה והחיבורים בין אוכל, שתייה ואנשים.
"מבצע עם כלביא היה סוג של קרשנדו לפאלטות שהיו יכולות לקרות בפתיחה אבל הוא לא ה-דבר. הוא פשוט עיכב את הרגע שבו סוף סוף פותחים. בפועל התעכבנו בגלל עניינים מבניים שקשורים לגיל הבניין. אנחנו כל כך קנאים שהכל יהיה פרפקט שאפשר לומר שחיכינו קצת יותר מהנדרש כדי להשלים את הפרטים הקטנים. כל פעם היה משהו ורצינו להגיע למצב שבפתיחה הכל מושלם. לדעתי הגענו לתוצאה וואו. אני מסתכל על הבר ועל תמונה של ארוסתי ושואל את עצמי מי מהם יותר יפה. אחרי כל כך הרבה שנים בתחום, האנשים שהיו מעורבים בפרויקט מכירים את בעלי המקצוע הטובים ביותר, כשלכל פינה יש את המאסטר שלה.

אלנבי – המאני טיים הוא עכשיו. בית הכנסת מתחיל להיכנס לשיפוץ. זה שנחלת בנימין הפך להיות מקום בליינות קצת גנב את תשומת הלב משדרות רוטשילד ומהמתחם. היופי הוא שיש לנו את הלקוחות שלנו ואת השכנים הנהדרים מפורט סעיד. ככל שהשיפוץ מתקדם יש יותר ויותר תנועה. אם מסתכלים על ההתחדשות במסעדנות בעיר, כשהכל מתקרב לפארם טו טייבל ותפריטים הפכו להיות יותר קז'ואלים מאשר ראשונה-עיקרית-קינוח, זה מכניס לתרבות הבילוי אופי אחר, כמו בירושלים פעם. כבר אין צורך להתחייב למקום אחד למשך כל הערב – בר, מסעדה או מועדון. אנחנו מרגישים שאחרי שנים של היעדרות, העיר ללא הפסקה חוזרת לעצמה".

1. סטודיו המחסן

סטודיו לקרמיקה של שתי אמניות מדהימות ובית קפה עם מאפים מצוינים וקינוחים נהדרים וקפה בקלייה מקומית שהוא פשוט פנטסטי. אני אוהב את האפשרות לעבוד שם, לארח ולהתארח במקום שהוא עבורי ממש בית. זו התמה שמחברת בין המקומות שבחרתי.
הלל הזקן 10 (שוק הכרמל)

2. המנזר

המקום היחיד בארץ שאלא אם תהיה אלים – יקבלו אותך בכל מצב. שמח, עצוב או שבור. יתנו לך שירות גרוע ללא יוצא מן הכלל, ולא משנה מי אתה. גם כשאני עבדתי שם השירות היה נוראי וזה בסדר, כי סלט הקיסר הוא הדבר הכי טעים בעיר. והמנזר הוא המקום הכי יציב. תל אביב יכולה להתפוצץ והמנזר יישאר איתנו.
אלנבי 60 תל אביב (לב העיר)

3. הקטן

עוד מקום שהוא על תקן בית. השף עידו קבלן הוא המאן קראש שלי ולדעתי השף המוכר הכי יצירתי שיש (הלא מוכר הוא אחי רענן, מנהל התפעול של ווי לייק יו טו, שהפסיק לבשל כי הוא רוצה ילדים).
לוינסקי 46 תל אביב (שוק לוינסקי)

4. תשקם

יותר מכל אוכל ואלכוהול אני אוהב קפה. את בית הקפה שהכי אהבתי סגרו, מקום של בחור רוסי מקסים ברחוב פרנקל, והשני אחריו נקרא תשקם – בית קפה סופר קטן ואינטימי שבו כולם מכירים את כולם. את כל המאפים והאוכל מכינים שם, המחירים נגישים ותמיד כיף.
זבולון 5 תל אביב (פלורנטין)

5. ביטר

הבר הכי טוב בתל אביב. אם אני רוצה לשתות בירה או קוקטייל או אפילו סתם לריב עם ברמן – זה מקום שתמיד יהיה נעים בו ותמיד תרגיש שווה, קצת כמו המנזר, בלי השירות הגרוע אבל גם בלי האוכל הנהדר. המקום נבנה על ידי שני שועלים ותיקים יוצאי האימפריאל והגסט רום שעשו עבודה מדהימה. במקרה הוא גם צמוד לתשקם ובשבילי הפינה הזו היא סייף זון.
זבולון 5 תל אביב (פלורנטין)

>> העיר של אמילי מואטי // כיכר של אור ובר עם אנשים שמשמח לפגוש
>> העיר של יערה קידר // אי קטן ורומנטי ואיגרוף עם תחושת ריחוף

מקום לא אהוב בעיר:

כל מה שקורה סביב רחוב העלייה מזרחה לא סבבה. רואים שם הזנחה פושעת ואיך ההתנהלות של העירייה היא לדחוף את הכאב והצער הצידה. את הפשיעה אי אפשר לדחוף ובכל פינה יש נרקומנים, הומלסים וזונות ולאף אחד לא אכפת. מילא התחנה המרכזית שידועה כחור שחור של הציביליזציה, אבל כשהולכים בלילה ברחוב העלייה יש הבדל ברור בין תחושת הביטחון בצדו המזרחי לצדו המערבי, לא כולל המובלעת של הקאנטרי החדש. כאילו מישהו שרטט קו גבול של אכפתיות מצד העירייה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לא הייתי בהמון אירועי תרבות בזמן האחרון, אבל באופן אישי פתח לי את הלב אירוע לזכרה של בתיה גור, אשתו המנוחה של אבי. אחי החורג הקריא קטעים מהרומנים שלה, וקיבלתי פתאום עוד פרספקטיבה על המשמעות של להיות אדם כותב ועל המחקר שמאחורי כל יצירה. משם הלכתי הביתה לכתוב את ספר המסעדה של מולאם, שגם הוא התחיל במחקר של כל מה שעשינו עד עכשיו ושל כל ספרי המסעדות שכתבתי עד היום.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר הכי יפה בעולם הוא "אבל את", רימיקס של אביתר בנאי ומאיר בנאי. אני אלרגי לשלמה ארצי אבל השיר שהוא הוציא עם פאר טסי נהדר. שני השירים האלה מתנגנים אצלי בריפיט כי יש בהם משהו שנוגע בי בעצב ותקווה יחד.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
למיזם ארוחות לניצולי שואה "לחיות בכבוד". בשנים האחרונות קרה משהו בארץ שגרם לנו לדחוק החוצה את הנזקקים מפעם. הם מורשת והם עדיין איתנו. אנחנו חיים במצב של טראומה שנבנית, והאנשים שנזקקו אינם מקבלים תשומת לב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
זוגתי הילה דקל,המורה הכי טובה לבלט, יוגה ופילאטיסבתל אביב.

מה יהיה?
כמו בחצי השני של הסיפור שאינו נגמר. כרגע העתיד נראה די גרוע ואני זז בין לחפש תקווה לבין להיות תקוע בחור שחור.

• מולאם
• העיר שלי
• התאילנדית בהר סיני
• המנזר
• הקטן
• ביטר
• רחוב זבולון
• בתי קפה בתל אביב

אנחנו, כידוע, אוהבים מסעדות אהבת נפש. אבל גם, לפעמים, אין לנו כוח למסעדות. לא לפוזה, לא למחירים, לא לתפריטים גנריים של טרטר כזה וקרודו כאילו. במקרים כאלה אנחנו פונים להמלצות של אורחי המדור "העיר שלי" שמסגירים לידינו מקומות שתל אביבים אוהבים באמת, שם תמצאו פחות מסעדות יוקרה וגסטרו-ברים טרנדיים, ויותר מקומות שפשוט כיף לשבת ולאכול בהם, עם טאץ' מיוחד במטבח ואווירה מיוחדת מחוץ לו, ועם מנות טעימות טעימות שאינן שכפול של אלף מנות אחרות שכבר פגשתם. בחרנו להמליץ היום על 3 מסעדות מיוחדות כאלה, אבל יש לנו עוד.לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>> שמים אותנו בכיס: הטרנד הגדול הבא מגיע מאודסה דרך חיפה
>> סוף דבר: קפה מרסנד (שוב) נסגר וגם הפיצה של כולי עלמא

85/15

למה כדאי:בשקט ובצנעה עושים פה אוכל פשוט ונהדר עם טוויסטים של איכות בלתי מתפשרת, במקום שלא ממש מרגיש כמו מסעדה אבל בהחלט עובר גבוה מעל הרף הקולינרי הממוצע בעיר. והאווירה, חכו שנגיע לסעיף האווירה.
מה טעים:פעם אכלנו כאן פילמני פרגית בציר כנפיים צלויות שגרם לנו להתחיל לדבר רוסית שוטפת, אבל הכל מאוד מאוד (מאוד) טעים. בתכלס זו אחת ממסעדות הקז'ואל הטובות בעיר.
אווירה:שכונתית ונעימה. אמרנו, זה לא מרגיש כמו מסעדה, יותר כמו משהו ממש נחמד שצמח אורגנית על הרחוב.
>> 85/15, מלכי ישראל 15

טשרניחובסקי 6

למה כדאי:אין עוד מסעדה כזאת בעיר. לא רק הוותק, היציבות והנגיעות של המטבח הפורטוגלי, אלא גם המסעדה עצמה שמרגישה כמו אי אירופאי קטן וביסטרואי בלב הסערה של המזה"ת.
מה טעים:יש מנות ביסטרו מצוינות, אבל לכו בכל הכוח על הספיישלים הפורטוגלים כמו גומז דה סה (סלט תפוחי אדמה ודג בקלאו) או ריזוויש דה קמראו (כיסוני שרימפס ובשמל) ואם יש באניה קאודה בכלל הרווחתם. תודו לנו אחר כך. אבל בפורטוגלית.
אווירה:נעימה ומאופקת, כמו המסעדה הקטנה והמנומנמת ההיא שהייתם בה בפורטו.
>> טשרניחובסקי 6, טשרניחובסקי 5

הקטן

למה כדאי:זאת מסעדה שמתאהבים בה ברגע שמגיעים אליה. יש משהו שובה לב באופן שבו היא פורשת את מפותיה הלבנות על השולחנות ברחוב לוינסקי, במטבח הקטנטן שממנו מוציא השף עידו קבלן מנות אדירות במקוריותן, וגם אחרי שהתרחבה והפכה להיות קצת יותר "מסעדה" היא עדיין אחד המקומות המיוחדים בעיר.
מה טעים:התפריט מתחלף על בסיס יומי, אבל קבלן יודע לעשות דברים מרשימים מאוד עם דגים וירקות ויש לו טאץ' משלו שאין לאף אחד אחר. בעיר של שכפולים זה לא מעט בכלל.
אווירה:פודיז המומים מהאוכל ומהקונטרסט לרחוב לוינסקי המפויח. אבל זה הרי הקטע. גם "הבסטה" התחילה מול הררי הזבל של השוק.
הקטן, לוינסקי 46

• אוכלים שותים
• מסעדות מומלצות
• הקטן
• 85/15
• טשרניחובסקי 6

>> אבישי פלטק הוא אמן עטור פרסים והבעלים של בית הספר לציורGood Enough Painting, נשוי לאמנית אביטל כנעני, ויחדיו הם מציגים את התערוכה"מזרח תיכון חדש לאללה"בגלריה מאיה. ביולי 2023, שלושה חודשים לפני המלחמה, הם עזבו את תל אביב אחרי 30 שנה ועברו להתגורר בקיבוץ כברי. את השנה האחרונה הם העבירו בדירות זמניות בתל אביב, באיטליה ובעוד מקומות, וכעת הם לא יודעים אם להישאר בעיר או לחזור צפונה. ככה זה עכשיו.

>> העיר של עידן אלתרמן // ראפ באטל עם הקהל והתמסרות לעצים
>> העיר של ג'וני שועלי // כל הודו במכולת אחת ואיך כלבים יודעים שיום שבת

1. הבניין ברבנו חננאל

הבנין עם ההיסטוריה הכי מעניינת בתל אביב, בניין שנבנה בסוף שנות הארבעים עבור המשביר לצרכן הראשון בישראל, בימים שעוד שילמו בתלושים, אחר כך הפך להיות בניין של מפעל ממתקים ובעלי מלאכה. היום הבניין מאכלס סטודיואים של אמנים יחד עם שתי נגריות שעדיין פעילות בו. אני מאוהב בבניין ולכן גם הסטודיו שלי וגם בית הספר לציור שלי נמצאים בו – מקום מיוחד בתל אביב שיש בו מפגש של הרבה אמנים ובעלי מלאכה יחד ובמהלך כל שעות היום. זה אווירה של רעשים וריחות של עיסוק ביצירה, בועה נדירה בעיר הזאת שלא מצאתי בשום מקום אחר בארץ. המפגש הספונטני עם אמנים יצר סוג של קהילה, והלוואי יום אחד נצליח גם להרים שם גלריה של תערוכות מתחלפות.
רבנו חננאל 14

2. הקטן

בר אוכל בשוק לוינסקי, אמנם די חדש בשכונה אבל אני כבר מאוהב. קודם כל המחירים שפויים, והדיסוננס בין המנות שהמקום מגיש, המפות הלבנות והאווירה של ישיבה באמצע השוק – פרייסלס.
לוינסקי 46

3. פינה בפארק החורשות

בשנה האחרונה גרתי בצפון הארץ והייתי מגיע כל שבוע ליומיים בעיר, לצייר וללמד. בלילות התארחתי בבית חבריי נעם וכפיר בקרית שלום, כך שלמחרת בבוקר לפני העבודה בסטודיו הייתי הולך לפארק החורשות, מתיישב על ספסל מתחת לעצי השקמה ורושם אותם במחברת. העץ הזה ממש קסום, עם הפירות שלו הוא נראה כמו גלקסיה של כוכבים. אומרים שבתקופות קדומות האזור של תל אביב היה מאוכלס ביער עצום של שקמים. רישום בוקר זה דבר נפלא, לפני המחשבות והביקורת העצמית, פשוט לטייל עם העיפרון. ככה אנחנו גם פותחים את הבוקר שלנו בריטריטים של הציור שאני מעביר.

4. מפגשי הידברות

בחופשה בכנרת פגשנו משפחה דתית נחמדה והבנו שכולנו גרים באותה השכונה – שפירא. יום יום אנחנו חולפים אחד על פני השני ולא אומרים שלום. אחר כך התחילה ההפיכה המשטרית ואני ועמיחי שפגשתי שם התחלנו לקיים מפגשי הידברות בין שכנים בעלי השקפות עולם שונות. לדעתי חשוב והרה גורל להכיר ככל האפשר אנשים מהצד השני של המפה הפוליטית. אני חושב שמענה טוב לפחד היא סקרנות. וכך, אחת לכמה שבועות (לפעמים יום אחרי שהייתי שורף צמיגים בכל הכוח באיילון) צעדתי בזריזות ובהתרגשות למפגשים, ממש הגעתי לשם בהתלהבות ובציפייה.

במפגש הראשון כולם אמרו כמה הם פוחדים מכל מה שמתרחש, גם הם לא ישנו בלילה. השיחות בהם אפשר היה להגיד הכל, היו בשבילי הדבר הכי חשוב בתל אביב ובכלל. במיוחד היה לי קשה כשעברתי לצפון וזה נעצר, מקווה שהמשך יבוא. במפגש האחרון סיפרתי שסכסוך שכנים שהיה לי בעבר לימד אותי הרבה, בזמנו זו הייתה חוויה נורא קשה כששכן קילל ואיים עליי, אחרי שנתתי לו את הדבר שרצה הוא דרש עוד וחשבתי שהוא סוחט אותי, אבל מתוך האפלה גם חשבתי שאין מצב שאני צודק בהכל והוא טועה בהכל. למרות שמספר עורכי דין אמרו לי שהצדק איתי בלבד, המשכתי לחפש את האחד שיגיד לי שהוא צודק ואכן מצאתי עו"ד טוב במיוחד שאישר את צדקתו. הסכסוך הזה לימד אותו לנסות לדמיין כפי יכולתי איך האחר, לכאורה ההפוך ממני, רואה את המציאות.

5. קפה שפירא

מקום שאם הוא לא היה קיים אי אפשר היה להמציא אותו. הלב של השכונה ולפעמים של היקום לכל כך הרבה אנשים ומכל סוג, תבואו לשם לראות ולהאמין איך הכל מתחבר ובנחת. מהווה מקום מפגש תחת השמש עם מלא ירוק מסביב, עושים בו גם קפה טוב, אוכל, מיצים טריים ואלכוהול כמובן. המנה העיקרית והמהות שלו להיות מקום עבור אנשים, בית לתרבות על כל גווניה, מרחב יצירה ועשיה, בקיצור קהילה בה הכל כלול.

מקום לא אהוב בעיר

עד לפני שנתיים הייתי יכול לראות מחלונות הסטודיו נוף ושמיים. מהר מהר החלונות התמלאו עגורנים ופיגומים רבים בשלל אתרי בנייה מעליי ומצדדיי. בהתחלה נוצר נוף עירוני צבעוני ומרהיב לצפייה, והיום קירות חדשים חוסמים את האופק מכל עבר. לפני שנתיים, בדיוק ברגע שהמנופים הגיעו לגובה חלונות הסטודיו, אצרתי (יחד עם נגה ליטמן) תערוכה בשם "תעשיה קלה" במסגרת אירועי "אוהבים אמנות" של עיריית תל אביב. העבודות בתערוכה התייחסו לעיר שהוכתרה היקרה ביותר בעולם, עיר שהופכת פניה ומשתנה במהירות. היצירות שהוצגו בחללים ובגג הבניין הצטרפו למראות הדרום תל-אביביים שסביבן.

רצינו להעלות שאלות, כיצד מושפעת האמנות הנוצרת בחלק הדרומי של העיר מסביבתה, המאופיינת בהתחדשות ובהזנחה קיצוניות, והאם אמנות ומלאכה בכלל יכולות להיות שחקניות משמעותיות בזירה זו. עבור אמנים, האפשרות להציג תערוכות בעיר הולכות ומתמעטות עם סגירות גלריות וחללים ציבוריים, להשכיר סטודיו בתל אביב וליצור בה הופך להיות מאתגר מיום ליום. מבחינת העירייה לא ממש נעשים צעדים להמשך הקיום של אמנות בעיר, ולמעשה היום מסתכלים רק דרך העדשה הכלכלית. קטגוריות שהיו חשובות ומזוהות עם תל אביב נעלמות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעה של עמיר לב בבארבי. הוא תמיד מרגש ומחבר אותי, הטקסטים שלו מתארים בצורה הכי מדויקת בעיני את המציאות המורכבת שאנו חיים בה. אני קצת משוחד כי יש לנו היכרות אישית והוא אפילו ההשתמש בציורים שלי לעטיפת התקליט שלו "חשמל מהשמש". זו סדרת ציורים שהקדשתי לקיבוצי הנגב המערבי בשם "לילה בקיבוץ".

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הפרוייקט "זומו" – מוזיאון נייד, שנודד בכל רחבי ישראל ומציג תערוכות מתחלפות שנוצרות ונאצרות יחד עם הקהילות המקומיות ובעיקר בפריפריה. בכל פעם בלוקיישן אחר, זה כמו מסיבה ענקית עם אמנים שיוצרים עבודות בהקשר לאתר והזמן בו הוא מתרחש. תמיד איכותי ותמיד נדיב ומתקשר. בשישי האחרון (20.12) הם פתחו את "התאספות", תערוכת ענק בחדר אוכל של קיבוץ ברור חיל הנמצא בנגב המערבי.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
למשפחות החטופים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
השכן שלי בשפירא, ניסן איסמאילוב. ניסן הוא נשמה טובה ונדיבה. איפה שהוא נמצא הוא מפזר אנרגיות טובות, דואג לכל האנשים, בעלי חיים ואפילו צמחים. עובד כמסגר באיכילוב אז אם פעם נעזרתם שם במעקה או עליתם בגרם מדרגות – זה ניסן בנה.

מה יהיה?
מזרח תיכון חדש לאללה.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• קפה שפירא
• הקטן
• פארק החורשות
• פלורנטין
• שכונת שפירא