Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
תרבות, אוכל, אלכוהול, סטייל: יש לנו יעד חדש לחופשה אורבנית
על גדות נהר הוויסלה בוורשה. צילום: רעות ברנע
לא המסע לפולין שחשבתם: רעות ברנע טסה לבקר ב"ליל התרבות" של לובלין ובינה לבין ורשה גילתה ערים תוססות שמציעות אטרקציות תרבותיות מרגשות, סצנת מסעדות וברים שוקקת ובניין אחד שאי אפשר לא להתאהב בו. חשיפה: אף אחד לא יושב שם לבד בחושך
בחודשים האחרונים עולה פולין על סדר היום המקומי בעיקר בנושא אחד. כן, זה שקשור ליריב לוין. היה גם איזה אינסידנט דיפלומטי עם נועה קירל שמחזיר אותנו לרפרנס המקובל שיש למדינה הזו בארץ, שהוא כמובן, נו, האירוע הזה. שואה. אבל חמישה ימים במדינה שלחלקנו הבלתי מבוטל יש בה שורשים עמוקים עשו עבודה שאף כתבה בטלוויזיה או בעיתון לא יוכלו לעשות, ואולי אני מייתרת פה את אותה הפעולה שאני עושה בדיוק ברגעים אלה, אבל להעלות את כולכם על מטוס אני (עדיין) לא יכולה.
מטפסים, הם בכל מקום. מחוץ למוזיאון של מבשלת הבירה Perla המקומית בלובלין. צילום: רעות ברנע
המסע שלנו החל בלובלין. ואני אומרת מסע, לא כי מדובר במסע לפולין שעשיתי בכיתה י"א (וגם לא בלהקה של יובל מנדלסון). מסע כי בחמישה ימים הספקנו לראות מה שאדם ממוצע מספיק בחודש, כי בכל זאת – היתה לנו משימה. אבל בניגוד לכמה נסיעות מהסוג הזה שכבר נכחתי בהן בעבר וכללו לא מעט תחנות מיותרות בלו"ז – הפעם כמעט ולא היו כאלה. כל מקום חדש שהגענו אליו (והיו, כאמור, המון כאלה), היה פוקח עיניים מכיוון אחר.
הקרנה על בניין במסגרת Night Of Culture בלובלין. צילום: רעות ברנע
ללובלין מגיעים ישראלים לרוב כי היא קרובה לאחת מהאטרקציות הפופולריות במדינה – מחנה הריכוז מיידאנק. אבל היא גם מרוחקת רק כשעה וחצי נסיעה מוורשה (שתכף אגיע גם אליה) והיא גם דסטניישן שעומד בפני עצמו כיעד תיירותי ותרבותי לכל דבר. הסיבה המרכזית שנסענו דווקא בטיימינג הנוכחי היה Night Of Culture, אירוע שמתקיים אחת לשנה בשבת הראשונה של חודש יוני. המתכונת היא כזו שמזכירה קצת את הלילה הלבן התל אביבי או את אירועי "אוהבים אמנות, עושים אמנות" (רק עם קצת יותר תקציב): העיר מתמלאת במיצבי אמנות במרחב הציבורי (פה ושם יש גם איזה מיצג, תרגעו), המסעדות והברים עובדים שעות נוספות, במות זמניות קטנות של מוזיקה ומחול צצות בכיכרות המרכזיים, ובעיקר – המוני אנשים ברחובות. המונים. תחשבו קפלן במוצ"ש בחודשי המחאה הראשונים, רק ביותר.
כל העיר מיצבים מיצבים. Night Of Culture בלובלין. צילום: רעות ברנע
הכל חינמי, כמובן, וגם אם חשקה נפשכם באיזו בירה או קוקטייל – לא תצטרכו להיפרד מכליה. לובלין היא עיר זולה במיוחד (מחיר ממוצע לאפרול שפריץ הוא 25 זלוטי, שכמעט מקביל לשקל, אפילו נמוך ממנו קצת). שזה בערך חצי מחיר מבר ממוצע בתל אביב. גם האוכל זול, והוא נמצא בכל מקום בשפע. הרחובות הראשיים של העיר, גם כשאין אירועים מיוחדים, הומים מסעדות חמודות, בתי קפה וברים, כמו בבירות אירופאיות אחרות שאנחנו מכירים, רק בפחות פלצני. נכון, לא באנו לעסוק בשואה, אבל כן ראוי לציין את העובדה שהפתיעה אותי עד מאוד – הקהילה היהודית בפולין של לפני מלחה"ע השנייה (שמנתה כ-43 אלף איש) נוכחת במרחב הציבורי בעיר באופן שבכלל לא ברור מאליו. שלטים בעברית וביידיש מציינים על מקומות אסטרטגיים, על המדרכות אפשר למצוא את סימוני הכניסה לגטו, ובמרכז "שער גרדוצקה" של תיאטרון NN (הפולני לחלוטין) הוקם מיני-מוזיאון שמתייחס לחיים של היהודים בעיר באופן אפקטיבי ובלי ליפול לקלישאות.
עוד נקודה ששווה לציין בלובלין הן The Lublin Village Open Air Museum – לא מוזיאון, אלא שטח ירוק ענק שמלבד אווזים וטווסים שמשוטטים בו חופשי (טווסים, כך גיליתי, הם חתולי הרחוב של פולין) פורש תצוגה של מודלים שונים של מגורים לפני מלחמת העולם. קצת היסטוריה, הרבה טבע, בתי קפה פזורים לאורך הפארק הענק ואם תגיעו ביום הקציר תקבלו גם פרפורמנס חמוד שמדמה את החיים אז, עם תלבושות והכל.
איך הם אוהבים מזרקות (לא, זה לא לכבודנו הצבעים). מזרקה בכיכר המרכזית של לובלין. צילום: רעות ברנע
בשנה האחרונה זכתה לובלין בתואר European Youth Capital 2023, כלומר – בירת הנוער האירופית, תואר שמוענק מדי שנה ע"י פורום הנוער האירופאי. הסיבה המרכזית לזכייה היא התכניות השונות שמפעילה העיר (בראשות ובמימון העירייה) שמשלבות את בני הנוער בקבלת ההחלטות ברמה המוניציפלית. קצת כמו מועצת תלמידים, אבל על אמת. כזו שיוצאת מחוץ לגבולות בית הספר ומשפיעה על העיר עצמה. בהינתן והחוקים הנוכחיים במדינה לא תומכים (ואפילו לא מכירים) בקהילת הלהט"ב והפלות אסורות על פי חוק, מפעילה העיר עצמה תכניות תמיכה וסיוע לבני נוער מהקהילות השונות. ברחבי העיר פזורים חללים חינמיים לכל המעוניין להיכנס, לשבת, לדבר, להיפגש או לעבוד – שאמורים להמשיך ולפעול גם כשהתואר יעבור לעיר הבאה בתור בשנת 2024.
ועכשיו שאלה: האם פעם התאהבתם בבניין? כי לי זה קרה לראשונה החודש, ועוד בבניין פולני, מי תארה לעצמה. Centre for the Meeting of Cultures הוא מבנה ענק שמשלב בין ישן וחדש, בין היסטוריה לטכנולוגיה ובין טבע ותרבות. איך אומרות היום? פנומנל. המבנה המקורי הוא כזה שנבנה בשנות ה-70 תחת השלטון הקומוניסטי במדינה, וכשבשלב מסוים אזל להם הכסף (גם זה קשור בישראל, במלחמת יום כיפור דווקא. אבל תצללו לזה בעצמכם) הופסקה הבנייה והמבנה עמד נטוש עד העשור השני של שנות ה-2000.
ואז התאהבתי בבניין. הקיר המקורי מהמבנה הקומוניסטי בבניין המחודש בלובלין. צילום: רעות ברנע
בשנת 2016 הושק מחדש אחרי שיפוץ ובנייה מחודשת בתכנונו של האדריכל בן העיר Boleslaw Stelmach, שהשאיר חלק מהקירות של המבנה הקומוניסטי המקורי ועליהם בנה מבנה מרהיב אדריכלית, שגם להסתובב בו כשהוא ריק זו חוויה מרגשת. מעבר לזה הוא גם הבית של מוסדות תרבות רבים – אולמות אופרה וקונצרטים, תיאטרון, גלריות לאמנות וגג יפהפה מלא צמחיה שמאכלס גם כוורות דבורים. אם זה היה תלוי בי, בנסיעה הבאה שלי הייתי נוסעת רק לבניין הזה. פשוט מבלה בו איזה כמה ימים ברצף. וזה בטח עדיין לא היה מספיק.
Centre for the Meeting of Cultures בלובלין. צילום: רעות ברנע
הפולנים, כך למדתי, הרבה יותר דומים לנו ממה שאנחנו חושבים. גם הם מדינה צעירה, למודת מלחמות, מה שנמצא עמוק בדי.אנ.איי שלה ונוכח כמעט בהכל. גם הם מחפשים את הדרך שלהם בין מהפכות שלטוניות והיסטוריה בעייתית, וגם הם בעיקר רוצים לחיות בשקט. ובכיף. ורשה הבירה היא כנראה המקבילה הישירה לתל אביב. פי כמה וכמה בגודל, אבל הווייב בהחלט דומה. למרות שמדובר במדינה שכאמור מתעלמת מקהילת הלהט"ב, יחגגו בה בסוף השבוע הקרוב את אירועי הגאווה כמו מדי שנה, וזה אולי נוכח פחות ברחובות מאצלנו, אבל הקהילה חיה, קיימת ופעילה גם ללא תמיכה ממשלתית.
דגל גאווה, דגל בלרוס ודגל אוקראינה על אחד הבניינים במרכז ורשה. צילום: רעות ברנע
ורשה נחלקת לעיר העתיקה ולעיר החדשה, כשגם העתיקה היא כזו שברובה משוחזרת מהסיבה הפעוטה שהנאצים הצליחו להחריב כמעט את כולה. אבל ממש. ים אין, אבל על גדות נהר הוויסלה צצים מדי ערב עשרות ברים, בתי קפה ומסעדות, ובקיץ כשהשקיעה מתחילה רק באזור השעה 21:00, יש ים זמן להנות מהרבה יופי. מלא יופי. אפשר גם לקחת שיט בסירת מנוע על הנהר, כדאי בשעת השקיעה. אולי ייצאו לכם תמונות יפות כמו שלי.
שיט על הוויסלה בשקיעה, ללא פילטר (נשבעת). צילום: רעות ברנע
עוד לא אמרנו כלום על אוכל, וזה נושא לכתבה שלמה, רק נאמר שהעיר מלאה מסעדות מכל סוג, הרבה מהן מזכירות את הז'אנר שאנחנו מכירים ממסעדות תל אביביות נחשבות: אוכל מסורתי, מקומי, עונתי, בפרשנות עכשווית. כלומר, רחוק מאוד מזה שאנחנו מכירים מהסבתות שלנו. אפילו יש תבלינים. גם במסעדות היי-אנד אפשר למצוא וריאציות לרגל קרושה ופירוגי (ושמיר. איך הם אוהבים שמיר), אבל איזה וריאציות יא רבי. גם היין המקומי הוא תחום שתופס תאוצה בשנים האחרונות, וכמו אצלנו, לומדים הפולנים שלפעמים הכי טוב זה מה שיש קרוב לבית.
רבים מהמפעלים הגדולים שפעלו בעיר תחת השלטון הקומוניסטי (שממנו החלה להשתחרר רק בשנת 1989) הוסבו למתחמים גדולים של בילוי, תרבות ופנאי. אבל ההיסטוריה שלהם נוכחת – בין אם זה באדריכלות, בעיצוב החללים הפנימיים או במיצבים (כן נו, שוב מיצבים) שפזורים בהם – למשל פסלים מקופסאות חשמל במתחם שהיה בעבר מפעל אלקטרוניקה. הדבר היחיד שהפולנים אוהבים יותר משמיר הוא אולי מזרקות, והן מקשטות את העיר בכל פינה, כיכר, או כניסה למתחם. יש גם כאלה שמחליפות צבעים ובחלקן מתרוצצים ילדים חסרי מורא.
פעם זה היה מפעל חשמל קומוניסטי. היום זה מתחם בילוי ותרבות. צילום: רעות ברנע
וירוק. המון המון ירוק. פארקים (הגדול מביניהם שנחשב לסנטרל פארק המקומי מכונה "פארק שופן", על שם המלחין יליד העיר, אבל שמו האמיתי הוא Lazienki Park. והוא עצום. ויפה. ומלא טווסים), צמחיה שופעת בכל מקום, צמחים מטפסים על הבניינים וכן הלאה. בחורף הכל קופא, אבל בתקופה הזאת של השנה הכל כל כך יפה אז אולי זה שווה את זה (אותי לא תתפסו בשום מקום קפוא בחורף, אבל גם זה כבר נושא לכתבה אחרת. או לפסיכולוג).
הסנטרל פארק הפולני. Lazienki Park בוורשה. צילום: רעות ברנע
ורשה היא עיר קצת יותר יקרה מלובלין, והמחירים בה כבר קצת מזכירים את אלה שאצלנו, אבל בתי המלון למשל עדיין זולים משמעותית, גם אלה המפנקים במיוחד (כמו למשל זה ששהינו בו – NYX מרשת מלונות לאונרדו, שהוא גם דנדש, גם משגע וגם מלא אמנות שווה). מספרים שגם קרקוב היא עיר שיש אותה, לשם לא הספקנו להגיע בנסיעה הנוכחית אבל בקצב הזה נראה לי שאני לגמרי אחזור, ואולי אפילו עם הילדים, מה תגידו על זה. ולתשומת לב הקורא יריב לוין – גם הפולנים ממשיכים להילחם על הזכויות שלהם. וגם אנחנו.
זהירות ילדים חוצים. ורשה. צילום: רעות ברנע
*הכותבת היתה אורחת של משרד התיירות הפולני*
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אף אחד לא אוהב תיירים, בעיקר תיירים לא אוהבים תיירים. ב־2018 התרוצצו ברחבי העולם יותר ממיליארד תיירים והם רצו רק דבר אחד: לא להיות תיירים. רק לא להיות תיירים. כי תיירים, כידוע, הם צורת קיום עדרית וקולנית, אבודה תמיד וחסרת מושג. אנחנו לא כאלה. אנחנו רוצים להכיר את המקומות של המקומיים, לישון במיטות של המקומיים, לאכול את האוכל של המקומיים. אנחנו רוצים להרגיש כאילו השכונה בברלין שהשתקענו בה לשבוע היא השכונה שלנו. אנחנו רוצים להכיר את הסודות המקומיים, את העיר הסמויה מעין, את החוויה שתיירים אינם חווים.
הבעיה היא ש"אנחנו" זה בעצם כולם, והאמת היא שאין יותר סודות, לא באמת. אין סוד אורבני שכמה שעות של חפירות בגוגל לא יחשפו. עם גוגל מאפס בכף היד, אין יותר ללכת לאיבוד בעיר זרה. עםAirbnbבכיס, כל שכונת ג'נטריפיקציה תוססת בעולם יכולה להיות השכונה שלנו. סך כל הידע האנושי, המסתכם בשלל אפליקציות, יכול לסייע לנו לאתר בשניות את המסעדה והבר והמועדון הכי לוהטים בסביבתנו גם ללא כל הכנה מוקדמת. אם כולם יכולים לקבל את "החוויה המקומית", היא הופכת לעוד מתקן בפארק השעשועים של החיים.
אנחנו תיירי אלגוריתם, לא טובים בהרבה מהורינו ששוטטו בעיניים פעורות בטיימס סקוור עם מצלמה ענקית על הצוואר וחולצתI<3NY, ואנחנו רוכשים חוויות תיירותיות שהונדסו טכנולוגית כך שייתנו לנו את התחושה שאנחנו לא כמו התיירים "ההם". אבל אנחנו כן. ההבדל המרכזי, וזה אולי הכי חשוב, הוא שכיף לנו בטירוף. משימות תיירותיות שבעבר היו דורשות משאבים נפשיים אינסופיים הפכו לפעולה קלילה שאפשר לבצע תוך כדי שהות ביעד הנבחר, כמעט באותה נונשלנטיות שאנחנו מורגלים לה בבית. כל העולם פלורנטין פינת סמטת הר סיני.
לא תתפסו אותנו עומדים בתור ללובר או מתרגשים למראה הביג בן, אבל אנחנו יכולים להרצות לכם באריכות על הקינוחים הכי שווים בברלין, חנויות הווינטג' הכי מגניבות באמסטרדם, הטאפאס הכי חדשני בברצלונה והמסיבות הכי מקורחנות באיביזה. אירופה הסודית שלנו אינה סודית כלל, כל אחד יכול למצוא אותה, אבל בשביל זה צריך לחפש ולמי יש כוח לחפש? לאף אחד. שלחו לינק, באימא שלכם. וכך במקום להסתובב בעולם עם מדריך לונלי פלאנט עב כרס, אנחנו משוטטים בו חמושים בלינקים "הכי טובים" מהסוג שאתרTime Outהמתחדש עמוס בהם. כנסו כנסו, לפחות חסכנו נייר.
)ירון טן ברינק)
פורטו
Guindalense Football Club
זה לא מה שאתם חושבים. הבר התחיל במקור כמקום מפגש לאוהדי כדורגל, אבל היום הוא אחד מהמקומות הכי מגניבים ונחשבים בעיר. הבר, הממוקם בשכונת Fontainhas, הוא מקום של מקומיים. יש בו מסיבות מעולות, הבירה באירו והמוזיקה טובה. כיף שגילינו אותו.
Escada dos Guindais, 4000-279
https://www.instagram.com/p/Bwt8rhGBDXs/
נקודת התצפית Virtudes
אחת הנקודות היפות לראות בהן שקיעה בעיר, מעל נהר הדורו. זה מקום אליו מגיעים המון חבר'ה מקומיים ורק לאחרונה תיירים מתחילים לגלות אותו. מי שרוצה להרגיש אווירה מקומית או להכיר צעירים שחיים בעיר צריך לסמן את היעד הזה.
מסעדה עם אוכל איטלקי ברמה גבוהה מאוד, אבל מה שהכי חשוב הוא שמדובר במסעדה שאליה מגיעות הרבה משפחות איטלקיות לארוחת ערב. יש מעט מאוד תיירים שמבקרים שם והרבה מקומיים, אז האווירה אותנטית.
אוסף פרטי בתוך בניין מגורים רגיל שהוסב לתצוגה במרכז העיר, עם כניסה חינם. הפוקוס של האוסף הוא על אמנות אסלאמית, עם שלוש קומות שלמות רק עבורה. מדובר ברמה גבוהה של מחקר, ארכיון, הנגשה, אוצרות והצגה של אוסף היסטורי, והכל יפה כל כך – כמו קורס מזורז בהיסטוריה של האסלאם. המקום הוא גם דוגמה קלאסית לתרבות הציבורית הדנית: מוסד שברור שנשפך עליו הר של כסף ותשומת לב, אבל הכל בו קטן וצנוע, בדיוק במידות הדרושות ולא יותר מזה.
אין סודות באמסטרדם. הסודות הכי גדולים של העיר נחשפו כל כך הרבה פעמים בידי כל כך הרבה תיירים שזה קצת כמו לחפש סודות בדיסנילנד. אבל מחוץ לעיר, מרחק שעה של דיווש אופניים נמרץ צפונה, נמצא הפארק הלאומי של אגם ה־Twikse הצונן, מקום שבו רגל תייר לא דרכה ואתר מושלם לפיקניק, קמפינג וטבילה הגונה בימי החמסין של יולי ואוגוסט.
כולם מכירים את הוונדל פארק. מעטים מכירים את הבונקר שמתחתיו. הוא נבנה ב־1947 כמקלט אטומי ציבורי, אך כבר בפיפטיז הפך למרכז תרבות צעירה, בסיקסטיז הופיעה בו להקה אנונימית יחסית בשם פינק פלויד וכעבור שנים של הזנחה וכשלונות הפך ב־2011 למרכז מרשים של תרבות פאנק ונויז, אמנות, יוגה ומדיטציה המתופעל כולו בידי מתנדבים ללא מטרות רווח. הכניסה תמיד חינם, תרומות מתקבלות בברכה.
Hearth
מסעדה צמחונית עם אפשרויות טבעוניות. היא אמנם נמצאת בשוק אלברט קאופ המפורסם אבל אינה מוכרת מאוד. המקום ירוק ומלא באור, כיאה למסעדה ששמה הוא שילוב בין "לב" ל"כדור הארץ" ושמה דגש משמעותי על אקולוגיה.
בר מקומי שאליו תושבי האזור מגיעים לתפוס צ'יל בימים החמים. המסורת היא של ישיבה על גדות המים או על רהיטי יד שנייה ומדי פעם לקפוץ למים להתרענן. הספוט הזה רחוק מהמרכז המתויר ועל כן אהבנו אותו כפליים. תוכלו גם לאכול שם תוך כדי כל העיסוק הזה בשמש, מים ואנשים יפים מהולנד.
Dijksgracht 4, 1019 BS
Skate cafe
בר־מסעדה שווה מאוד. בפנים יש חצי בריכה של סקייטבורד ובחוץ מגרש קטרגל קטן. כל לילה יש שם אירוע אחר והמוזיקה מגוונת.
Gedempt Hamerkanaal 42, 1021 KM
Loetje
הסטייק הכי טעים בהולנד. כל המקומיים יודעים את זה, התיירים פחות. זאת רשת שהתחילה עם סניף אחד קטן וגדלה, ובכל זאת כולם מגיעים לכבוד הסטייק שלהם עם הרוטב המעולה.
Stationsplein 10, 1012 AB
Ton Ton West
שימו לב: זה מידע מהפכני שיכול לשמש אתכם לדייטים א־לה קומדיה רומנטית. מדובר בבר שנמצא בתוך הווסטרפארק במערב העיר וכולל משחקי ארקייד כמו הוקי אוויר או משחקי יריות למקרה שהדייט מסלים. האזור עצמו מלא בברים ומסעדות שתיירים לא מכירים.
Polonceaukade 27, 1014 DA
Kartika
מסעדה אינדונזית מקסימה. לא ברור אם האנשים שטסים לאמסטרדם לעשן יודעים את זה אבל המטבח ההולנדי מושפע מהמדינות שהולנד כבשה בתקופת תור הזהב הקולוניאלי שלה. ההולנדים לוקחים טייק אוויי של המטבח הזה כמו שאנחנו רגילים להזמין הביתה קוסקוס או חריימה כשאיפה לחיים חמימים יותר.
Overtoom 68IV, 1054 HL
Kure Jan Strand
פארק נחמד בצפון העיר. בכלל, צפון אמסטרדם כמעט אינה מוכרת לישראלים. יש באזור הרבה פארקים יפים ויש מצב שהפארק הזה הוא היפה ביותר שבהם.
Noorderlaaik 1, 1511 BX Oostzaan
Café Brecht
בית קפה/בר ממש במרכז העיר בהייניקנפליין, אבל איכשהו רק המקומיים מבלים בו. זה מקום אדיר עם שיק של סלון גרמני, קומפלט עם נקניקיות שמנות וגבינות מסריחות ומשקאות אלכוהולים מיוחדים שנגנבו מתרבויות חמות יותר כמו סנגל. הם מכניסים למוסקו מיול שלהם מלפפונים והרבה ג'ינג'ר ומגישים קוקטיילים מרעננים של סודה, אשכולית אדומה ורוזמרין, לצד קומבינציות מפתיעות עם אגוז מוסקט ומי זהר.
Weteringschans 157, 1017 SE
Hortus Botanicus Vrije Universiteit
גן בוטני קטן וחינמי שממוקם סמוך לאוניברסיטה ולבית חולים, אבל גם קרוב לתחנת Zuid. יש בו גן יפני, חממות של צמחייה מדברית וטרופית, שבילים קטנים ונפלאים בין במבוקים ופעמוניות, והוא מוקף מים. במרכז הגן יש מדשאה עם מזרקה קטנה והרבה לונגים שאפשר להיזרק עליהם ביום שמשי. זו פנינה מיוחדת מאוד באמצע אזור קצת יותר מסחרי של העיר, אז זו הפוגה ברוכה. לוקח לפחות 45 דקות לראות הכל, אז אף על פי שהשטח קטן, השיטוט בהחלט מוצדק.
חנות ענק שמספקת כמה צרכים במקביל, כך שלא חייבים להחליט אם רוצים לקנות מתנות מפוצצות סטייל או לשבת לאכול ולהירגע. הקפה מעולה, המנות טעימות, החנות כוללת חפצים שווים לבית, ויש אפילו מרפסת כיפית לרבוץ בה.
Tempelhofer Ufer 1, 10961
Hallesches Haus
Holzmarkt Pampa
מקום מדליק על הנהר ומהבחינה הזאת הוא כמעט כמו בילוי בחוף ים. יש שם מאפייה, בר וחצר קהילתית, אווירה טובה והופעות חיות. בימי שבת הם גם מקיימים שוק. מקום מושלם להתרווח בו, לשבת על קצה הנהר עם ספר או עם פיצה (או עם שניהם) וליהנות מהנוף.
גינה קהילתית שיש בה גם שוק פשפשים חמוד ושסמוכה לחנות יד שנייה ובר. אם כל זה לא הדליק אתכם יש שם גם דוכן תירס. אם אתם אנשים של ירוק בעיניים, עציצים ועצים ומחפשים חוויות פשוטות של טבע עירוני זה בדיוק המקום בשבילכם.
Prinzenstraße 35-38, 10969
Modulor
חנות יצירה עצומה לאמנים עם פוטנציאל רכישות שווה במחירים זולים. אפשר גם למצוא שם אביזרים ודברי נוי מדליקים לבית. זה כאילו יולטה מכיכר מסריק ואיקאה עשו ילד, רק שזה בברלין. אנחנו רוצים הכל ומייד.
Prinzenstraße 85, 10969
ZAZZA Kaffeehaus
קפה מעולה ובראנץ' מטריף לאנשים עם עיניים גדולות ואפילו נעים לשבת בחוץ. אם תהיו ילדים טובים אולי גם תקבלו את הביצה הקשה שלכם עם ציור משעשע על הקליפה. אם תסתכלו סביב ותלכו קצת באזור תמצאו עוד בתי קפה היפסטריים, אם אתם בקטע של סבב קפה בלתי נגמר בעיר.
Schönleinstraße 7B, 10967
https://www.instagram.com/p/BxmsrDco_2S/
House of Small Wonder
המקום הזה מספק ארוחות בוקר שהן בגדר המלצת חובה. מאפים ופירות טריים ויפים, עוגות, סנדוויצ'ים וביצים עלומות. אם חשקה נפשכם בארוחה אחרת ביום אפשר גם לאכול שם ארוחת צהריים או ערב, לא נשפוט אתכם.
Johannisstraße 20, 10117
DUDU
כל זמן הוא זמן סושי, בטח במסעדת הפיוז'ן האסייתית הזאת. סגנון הישיבה הוא בשולחנות ארוכים והעיצוב ניטרלי, נקי ועושה חשק. תמצאו שם גם מרקים, ראמן, סלטים אסייתיים וקוקטיילים, כי כל זמן הוא זמן קוקטייל.
המקום הזה לא ממש מתחבא, אלא אם להיות בשרלוטנבורג זה להתחבא. אבל בעיר מפוצצת באמנות והיסטוריה גרנדיוזית, מוזיאון שמוקדש כולו לצילום הוא בשורה מרעננת.
Hardenbergstraße 22-24, 10623
Caseta de nines del Putxet
בית קטן משובץ באבני פסיפס צבעוניות שנבנה בסוף המאה ה־19, שממנו אפשר ליהנות ממראה העיר, בקרבת Jardins de Mercè Rodoreda. כל האלמנטים המקוריים נותרו בעינם, והמקום מטריף במיוחד לילדים, אבל לא רק.
Quinto Cuarta
מסעדה סודית במיטב הטרנד – לא תמצאו באינטרנט כתובת ולא תפריט, אבל אם תשלחו מייל ליזם הפרויקט אלסנדרו קסטרו (quintocuartabcn@gmail.com), שיוצא בכל בוקר לקנות מצרכים כדי להכין מעדנים איטלקיים כיאה למוצאו הסיציליאני, אולי תקבלו הזמנה לארוחה.
לונדון
Pleasant Lady
בדוכן הזה בסוהו מוכרים קרפים סיניים מלוחים העונים לשם Jiang Bing. מדובר במנת רחוב אהובה בצפון סין, שמהווה ארוחת בוקר פופולרית, ומשלבת בין טעמי ביצה מטוגנת, רוטב בוטנים, עשבי תיבול ומילוי בשרי מעניין. טעימה ממכרת ומיוחדת.
23 Greek St, Soho, W1D 4DZ
Homeslice Neal's Yard
אחת הפיצריות המיוחדות בלונדון נמצאת בסמטה האינסטגרמית Neal's Yard בקובנט גרדן. הפיצה נאפית בתנור לבנים אמיתי. מומלץ לבלוס לצד בירה קרה ולא לשמור את הסוד לעצמכם כי כל מי שטעם היה אסיר תודה פלוס.
13 Neal's Yard, WC2H 9DP
Nautilus
בשכונה צפונית, באזור לא מתויר, חבויה כפנינה מסעדת פועלים שמתמחה בפיש אנד צ'יפס. העיצוב פשוט, השולחנות מעץ, ומסביב סביר שתתקלו בתושבי השכונה.
27-29 Fortune Green Rd, West Hampstead, NW6 1DU
התעלה בקינגס קרוס
על גדת הריג'נטס קנאל כמה מאות מטרים מתחנת קינגס קרוס קם לא מזמן מרכז בילוי באתר תעשייתי ישן בשם Coal Drops Yard. האווירה יאפית מאוד והמקומות שנמצאים שם הם לא שוס גדול, אבל ליד הגשר שעובר מעל התעלה יש מדרגות רחבות שעליהן יושבים מדי ערב לונדונים שסיימו לעבוד עם בירה וצופים בברווזים שטים לאטם. שווה יותר מעוד בילוי בפאב בריטי רגיל.
Stable St, Kings Cross, N1C 4DQ
(צילום: Getty Images)
Pages
חנות ספרים מוקפדת ומהממת שמורכבת אך ורק מספרים של סופרות ומשוררות. אם זה נשמע לכם מוגבל זה מעיד רק עליכם, והשיטוט במדפים הוא חוויה חשובה בעיקר לגברים.
5 Cheshire St, E2 6ED
House of Dreams
ברחוב בעל מראה רגיל לחלוטין במזרח דליץ' נמצא בית חימר משונה. האמן סטיבן רייט שאחראי על עיצוב המקום מממש בו את הקונספט "האשפה של אדם אחד הוא האוצר של אדם אחר". קירות המקום מכוסים באינספור דברים שהוא אסף – מבובות נטושות עד במכסים של עטים, שביחד יוצרים פסיפס קיטשי מרהיב שפתוח להנאת הציבור רק מספר ימים בכל שנה.
מבחוץ הבית הזה נראה כמו כל בית אחר ברחוב לא מרשים במיוחד בלונדון, אבל כניסה אליו תשאב אתכם היישר לתקופה הויקטוריאנית. פנים הבית כמעט לא השתנה מהתקופה שבה גר בו המאייר אדווארד לינלי סמבורן שחי שם עד שלהלך לעולמו ב-1910. דורות שגרו שם אחריו כמעט ולא עשו שינויים ואפילו לא זרקו את הניירת המשפחתית שהושארה. עדות חייה לאסתטיקה של מעמד הביניים בקנסינגטון באותה תקופה.
18 Stafford Terrace, Kensington, W8 7BH
https://www.instagram.com/p/BxfmzGHAJLA/
סידנהם היל ווד
אפילו בשיא הקיץ, כשכל פיסת דשא ירוקה כבר נתפסה על ידי לונדונים צמאי שמש, עדיין ניתן למצוא מקומות שקטים, כמו הדונם הזה של חורש צפוף עם שבילים מצטלבים, שהוא השריד האחרון ליער העתיק שכיסה בעבר את כל שטחה של לונדון. אם נכנסים עמוק מספיק אל תוך היער, נתקלים במה שנבנה כדי להיראות כמו שרידי מבנה וויקטוריאני.
ורשה
Pardon, To Tu
בר מיוחד שמשלב אירועים תרבותיים בתחום המוזיקה, סדנאות לילדים, מפגשי קריאה, מופעים, חנות ספרים, חנות תקליטים וחנות יין.
Aleja Armii Ludowej 14, 00-637
https://www.instagram.com/p/BipeqDnB8JA/
Bliżej – Klubokawiarnia
מקום חדש יחסית שמשלב קפה אוכל ואירועים תרבותיים. כדי להגיע אליו צריך לקחת רכבת תחתית כי הוא לא ממוקם בלב העיר. במקום יש הקרנות קולנוע באוויר הפתוח, חצר עם כיסאות נוחים ושמיכות ובעיקר הרבה מקומיים מגניבים. התפריט הוא – הפתעה – בסגנון מזרח תיכוני ומתאים גם לצמחונים.
בית קפה שממוקם בגטו קרקוב, במה שמוכר בשם כיכר הכיסאות. למרות המיקום באתר מורשת מוכר, קל לפספס את בית הקפה הזה כי הוא קטן. מדובר בבית קפה מקומי סטנדרטי אבל אפשר לבלות בו עם מקומיים בזמן שאלו קוראים את העיתון שלהם, מדברים ביניהם או עובדים על הלפטופ.
Plac Bohaterów Getta 2, 30-547
Forum Przestrzenie
מתחם מדליק שהוקם בתוך מלון פורום שהוקם בתקופת הקומוניזם וננטש מאז. למה פורום? כי הוא מורכב מחללים שונים, בהם בר, בית קפה עם אוכל לא יקר מדי ואזור עם חצר תחת כיפת השמים. יש שם הופעות, שוקי אוכל, אירועי אופנה ועוד. זה המקום ללכת אליו אם אתם סקרנים לגבי מה עושים מקומיים בקרקוב.
כמו בתל אביב, גם בפריז כמעט לא נותרו ברים הנאמנים לפורמט השכונתי המקובל – רק שתייה, תקלוטים חובבניים של הלקוחות הקבועים, ולעתים אדם או שניים שמופיעים עם גיטרה ומיקסר לעיני ארבעה אנשים. במובן הזה הפופ אין הוא דינוזאור ותיק ונדיר בעיר, שכן הוא שורד בתצורתו האינטימית בלב פריז מאמצע שנות ה־90 ומעולם לא הוכתר כ"מוסד" ולא הכניס לתפריט אפילו צ'יפס. הבירה (תוצרת המקום) לא יקרה, ומסורת קבועה של במה פתוחה בימי ראשון תציל כל דייט נבוך בזכות חוסר המודעות העצמית של אחרים.
105 Rue Amelot, 75011
Lavomatic
הבר הזה מתחבא בתוך מכבסה. איך זה פועל? אחת הדלתות של מכונות הכביסה במקום היא בעצם דלת לבר אליו עולים במעלה מדרגות. מה? כן.
30 Rue René Boulanger, 75010
L'Épicier
בר שממוקם בתוך מכולת עם מוצרי מזון של מהגרים כמו קוסקוס, תבלינים, קופסאות שימורים או סולת. עדיין יש לקוחות שקונים שם מוצרים רגילים בלי לדעת את הסוד שהמכולת הזו שומרת. כדי להגיע לבר צריך לדחוף דלת סתרים מיוחדת במדפים של הקוסקוס. יא מאמא.
24 rue Notre Dame de Nazareth
Baranaan – Cocktail Bar & Restaurant
אם לא מיציתם את הקונספט של ברים בהסוואה, הבר הזה חבוי בתוך מסעדה הודית וצריך להיכנס לשירותים כדי למצוא את הכניסה שלו, שמדמה כניסה לתוך קרון רכבת נוסעת בהודו. לא התגעגענו לנסיעה ברכבת הודית אבל אם נשיג מזה קוקטייל שווה אז סבבה.
בר שכונתי שמנוהל על ידי אלג'יראים ותוניסאים מתוקים שמוכר בירה והמבורגר בזול, זול מאוד. תביאו איתכם תמונת פספורט אם יש לכם חשק להטביע חותם בפריז כי קירות המקום מלאים בתמונות של האנשים שביקרו בו.
מסעדה סינית פשוטה וטובה שמתמחה בנודלס. האוכל זול, טעים וטרי והנראות של המסעדה מזכירה את המקומות הסיניים בתל אביב. כיף גדול.
95 Rue Beaubourg, 75003 Paris
Pigalle Basketball
נשמע כמו המלצה תמוהה, אנחנו יודעים, אבל מדובר במגרש כדורסל צבעוני ומרהיב ביופיו, סמכו עלינו. אז אם בא לכם סטורי חמוד תעברו שם, מה אכפת לכם.
17 Rue Duperré, 75009
(צילום: Getty Images)
Miss Ko
מסעדה אסייתית שאפשר להתפנק בה על קוקטיילים מיוחדים ועל מנות אסייתיות מעולות. זהירות! לא לגלול יותר מדי את התמונות בפיד הפייסבוק של המקום, זה גורם לריור קשה.
גינה שנמצאת מאחורי הסקרה קר, בסמוך לכרמים של מונמרטר, שהייתה בעבר חלק מאדמה חקלאית זנוחה שהשתלבה חזרה אל הטבע. עצים, צמחים ופרחים נשתלו והתפשטו במקום באופן עצמאי, הרבה לפני שעיריית פריז החליטה ב-1987 להפוך את פינת החמד לגינה רשמית.
17 Rue Saint-Vincent, 75018
מוזיאון זאדקין
אחד המוזיאונים האינטימיים והסודיים ביותר בפריז, שמציג גם שפע של אומנות מודרנית. במבנה, אשר במקור היה ביתו של האמן הרוסי הקוביסטי אוסיפ זאדקין והוסב למוזיאון ב־1932, נותרה הרוח של האמן ואשתו הציירת ולנטין פראקס שחיו שם למעלה מ־40 שנה.
חנות יד שנייה עם מותגים ותיקים במחירים נוחים. החנות נקייה, נעימה ומסודרת ולחובבי הז'אנר יש פוטנציאל למצוא שם בגדים שווים.
Hornsgatan 75, 118 49
Hornstulls Strand
מדשאה ליד הים ונקודת תצפית נהדרת לבלות בה. המקומיים קוראים לה חוף – נו טוב – וכשמזג האוויר טוב הם מתארגנים על יין וגבינות ועושים שם פיקניק מהבוקר עד אחר הצהריים. בול למי שמחפש וייב מקומי.
מקום חמוד, מואר ומתוק לארוחות בוקר או לעצירת קפה אם אתם בסיבוב שופינג. אפשר למצוא שם ברוסקטות שוות, ביצים עלומות, מיץ סחוט, סלטים ומתוקים שכיף להתפנק עליהם בבוקר (או בכל שעות היום).
אנחנו יודעים, עבדתם קשה כל השנה וניסיתם לחסוך כמה שאפשר כדי לצאת – סוף סוף – לחופשה הבאה שלכם שעולה איך לומר, לא מעט. בין שמדובר ברצון להתחמק ממזג האוויר הבלתי נסבל ובין שבא לכם לשטוף את העיניים במראות קצת אחרים, אתם צודקים ומגיע לכם. נכון, לחסוך את כל הסכום שאתם בוודאי צריכים כדי לצאת לחופשת החלומות שלכם ובמקביל לנהל שגרת חיים תקינה זו משימה די מורכבת, אבל אל דאגה – יש לזה פתרון.
ניוז פלאש – הלוואה זו לא מילה גסה, והחופש שלכם באמת שווה את זה.הלוואה חוץ בנקאיתלא תופסת את מסגרת חשבון הבנק שלכם וניתנת בהליך מהיר וקל ללא צורך ביותר מדיי כאב ראש. בלאומי קארד, למשל, מציעיםהלוואות ללקוחות כל הבנקיםשל עד 60,000 שקלים ללא צורך בערבים. אתם אפילו לא צריכים להיות בלחץ להחזיר אותה מיד כשאתם יורדים מהמטוס, אתם יכולים להחזיר אותה עד שנה מיום לקיחתה. מוש, לא?
בזמן שאתם מתארגנים על כרטיס טיסה ואורזים טוב טוב, אספנו לכם חמישה יעדים שיעשו לכם חשק לעוף, וכמה שיותר מהר. רק אל תשכחו להביא לנו משהו קטן, כן?
ורשה/ פולין
ממש לא לבד בחושך – ורשה. צילום: שאטרסטוק
בניגוד למה שאתם חושבים, ורשה ממש לא יושבת לבד בחושך. העיר עברה בשנים האחרונות מתיחת פנים רצינית ומתגלה כמטרופולין מרתקת שרק מחכה שתגלו אותה. בין עבר לעתיד, בין קומוניזם לקפיטליזם, מדובר ביעד מרגש ויוצא דופן בין בירות אירופה. מתחמי בניינים שלווים עומדים לצד מגדלי זכוכית גבוהים, מקומיים מגניבים ועלויות שקשה מאוד למצוא במערב. בין שמדובר ברובע פראגה החתרני ובין שבמרכז העיר המודרני והמפותח – ורשה דווקא כן מחכה לכם.
אסור לפספס: טירת אוּיאזדובסקי
על גבעה בפארק היפהפה וואז'נקי (שכמובן דורש סיבוב התרשמות משלו), נמצאת הטירה המכילה את המרכז לאמנות עכשווית בפולין (The Centre for Contemporary Art Ujazdowski Castle, או בקצרה ה־CCA). במרכז תמצאו עבודות וידאו-ארט, צילום, מייצבים ואמנות פלסטית מרהיבה עם השמות הכי חמים בעולם האמנות הבינלאומי והמקומי.
2. זנזיבר/ טנזניה
קרוב יותר מתאילנד וזול יותר מאיי סיישל – זנזיבר. צילום: שאטרסטוק
פיסת גן העדן הקטנה הזו הופכת פופולרית יותר ויותר בקרב ישראלים. החל מהשנה שעברה יוצאות טיסות ישירות ליעד האקזוטי הזה – קרוב יותר מתאילנד וזול יותר מאיי סיישל. אם חיפשתם את המקום המושלם לעשות בו בטן-גב כמו שצריך, אנחנו שמחים לבשר לכם שמצאתם.
אסור לפספס: פארק יער ג'וזאני
50 ק"מ רבוע של טבע עוצר נשימה מחכים לכם ביער הענקי הזה. מדובר בפארק הלאומי של טנזניה שממוקם באי זנזיבר ובו נמצאים (מעבר למגוון עצום של בעלי חיים שלא תראו בשום מקום אחר) אחרוני קופים מגזע קולומבוס אדום, שאומץ כזן לשימור בזנזיבר החל מאמצע שנות ה-90. אחרי הטיול הזה אתם יכולים לחזור למיטת השיזוף שלכם.
3. סנט פטרסבורג/ רוסיה
נוצרה כדי לעשות בה סלפי – סנט פטרסבורג. צילום: שאטרסטוק
מעריצי המונדיאל בוודאי יגלו בשלב זה או אחר את סנט פטרסבורג, בה יתארחו כמה מן המשחקים החשובים בשלבי רבע וחצי גמר גביע העולם בכדורגל. וגם אם אתם לא מאלה, כדאי שתכירו את העיר היפהפיה הזו. סנט פטרסבורג זכתה בתואר "ונציה של הצפון" תודות ל-42 האיים שיוצר בה נהר הנבה, ורשימת האטרקציות בה ארוכה כמעט כמו ההיסטוריה שלה. הארמונות, המוזיאונים, המונומנטים, הרחובות – מרגיש כאילו העיר הזו נוצרה כדי שתעשו בה סלפי.
אסור לפספס: פארק השעשועים Divo Ostrov
בין שאתם עם ילדים ובין שאתם עם חברים – אתם חייבים לעצמכם ביקור בפארק השעשועים הענק שבאי קרסטובסקי. זוכרים את הלונה פארק? אז תכפילו את זה. בפארק מחכות לכם אטרקציות משוגעות וסדרת מתקנים ששווה להגיע כדי לחזות בה. אחרי האקסטרים, תוכלו ליהנות מיופיו של האי הזה ולפנק את עצמכם באיזה פיקניק רגוע.
4. בוסאן/ דרום קוריאה
לא ראיתם מרכזי קניות עד שלא ביקרתם בבוסאן. צילום: שאטרסטוק
בקצה הדרום מזרחי של קוריאה נמצאת העיר בוסאן (Busan). העיר השניה בגודלה במדינה אחרי סיאול (עם לא פחות מארבעה מיליון תושבים), ידועה בזכות המספנות הענקיות שלה, האדריכלות המרשימה שלה, הנוף המרהיב לים והמקדשים העתיקים המשובצים בה כאבנים יקרות בצבעי טורקיז. בוסאן ידועה כעיר הסרטים של קוריאה וכיום ידועה גם בזכות ההשקעה הגדולה שנעשית בה בעיצוב מודרני. עוד הנאה מיוחדת בעיר הנמל היא המטבח העשיר המבוסס עם מגוון תוצרים מהים – יהיה לכם מעניין גם בעיניים וגם בפה, בוודאות.
אסור לפספס: מרכזי הקניות נאמפו-דונג וגוואנגבוק
לא ראיתם קניונים ומתחמי קניות עד שלא ראיתם את אלה שנמצאים בבוסאן. מרכזי הקניות שברחובות נאמפו-דונג וגוואנגבוק (Gwangbok, Nampo-dong) עמוסים חנויות מותגים, ביגוד, אופנה, טכנולוגיה, פיצ'יפקעס וקוסמטיקה. תקנו מזוודה נוספת ועופו על זה.
5. בליז סיטי/ בליז
החור הכחול הגדול בבליז. צילם: שאטרסטוק
אחותה הקטנה והשובבה של מקסיקו נושקת לים הקריבי, ומשלבת בצורה הכי טובה שיש את תרבות מדינות מרכז אמריקה והתרבות הקריבית. הנוכחות של הטבע במקום עוצרת נשימה ממש – המדינה ידועה באי האלמוגים השני באורכו בעולם כולו שהוכרז כאתר שימור עולמי בידי אונסק"ו. היבשה בבליז לא פחות מעניינת מהים, יש במדינה את הריכוז הגבוה ביותר במרכז אמריקה של אתרים ועתיקות הקדושים לבני המאיה. יפה שם? בוודאות.
אסור לפספס: החור הכחול הגדול
בין שלל המקומות לראות בבליז נמצאת אטרקציית הצלילה המרשימה ביותר הנקראת "החור הכחול הגדול". מדובר במערה תת ימית ענקית בקוטר של יותר מ-300 מטרים ובעומק של 125 מטרים, הנמצאת במרכזה של שונית המגדלור המרהיבה. החור הכחול הוא אחד מאתרי הצלילה היפים ביותר בעולם ובין היחידים שכל כך עשירים באלמוגים וחיים ימיים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
תשכחו מכל מה שאתם חושבים על ורשה. העיר, שעברה בשנים האחרונות מתיחת פנים, מתגלה היום כמטרופולין ערה ומרתקת המציעה לצד אתרי תרבות ואמנות ייחודיים גם מקומות בילוי ושופינג תוססים. המלצות למבקרים בבירה הפולנית
ורשה (Warsaw) נמצאת באמצע: בין קומוניזם לקפיטליזם, בין עבר לעתיד, בין מוסקבה לברלין. זו עיר מרגשת שאין רבות כמותה בין בירות אירופה. יש בה שכונות שלוות של יאפים לצד מתחמים שלמים של בניינים ישנים ומטים לנפול, ומנגד – מגדלי זכוכית גבוהים מוקפים עצי פרי, שמציעים לכל עובר אורח תפוח או שזיף ללא תמורה. המבקרים בעיר כיום יגלו מטרופולין תוססת עם אווירה הרבה פחות סובייטית מהמצופה, שפה מלאת ניואנסים ועלויות מחיה שכמותן קשה למצוא במערב. הנה כמה אתרי חובה (ושופינג!) שאסור לכם לפספס:
ורשה בפולין. צילום: שאטרסטוק
פראגה
רובע פראגה (Praga), שנמצא בצד המזרחי של נהר הוויסלה (Wisła), הוא אחד המקומות שבהם אפשר לראות ולחוות את ורשה של פעם. שכונה זו מלאה במתחמי תעשייה מהמאה ה־19 ומתחילת המאה ה־20, המוקפים בבנייני מגורים סובייטיים, ומשובצת חורשות וחלקות של צמחייה בלתי מבויתת.
מתחם תרבות ייחודי
ייתכן שזו התפאורה, אולי זה השקט ששרר במקום כשביקרנו בו באחר צהריים קיצי אחד של אמצע השבוע, אבל "סוהו" התגלה כמתחם מהסוג שכמותו קשה למצוא בישראל; הוא אינו צעקני, הוא מכבד את ההיסטוריה שסביבו והוא משאיר בידי המבקר את ההחלטה אם לשוטט במקום ובאילו שבילים. בבניינים ההיסטוריים, שאוכלסו בעבר במפעלים ובבתי מלאכה של תעשיות שונות, ממוקמים היום מסעדות, חנויות ריהוט וחפצים מעוצבים לבית, משרדים של מעצבים ואדריכלים ומערכות של מגזיני אופנה ועיצוב, לצד מוזיאון שלטי ניאון, גלריה לאמנות ואפילו משרדי עורכי דין. בתוך גבולות המתחם נבנו בנייני דירות, שיזמיהם מקווים שישלימו את תהליך הג'נטריפיקציה החיובי שהחל באיזור לפני כמה שנים. במקום מתקיימים אירועים מגוונים, הכוללים שווקים, מסיבות, תערוכות והצגות.
בילוי בערפל האבסורד
הבר וְו אופרך אבסורדו (W Oparach Absurdu, ״בערפל האבסורד״) בהחלט מקפיד לממש את ההבטחה הגלומה בשמו. הריהוט הכבד במקום נע בין וינטג׳ נחשק לשמאטע מָהוּהַ, והאווירה משלבת בהצלחה דקדנס קאמפי עם סטלנות מצויה. הבר, ששואב את שמו מספר קטעי נונסנס שנכתב לפני מלחמת העולם השנייה ופורסם ב־1958, מציע הופעות חיות בכל סוף שבוע, תפריט אוכל מסורתי ובר מצויד היטב. העובדה שמותר לעשן בפנים (בחדרון אחורי מחניק מעט, נודה) הופכת אותו למקום מושלם לבילוי לילי ואפילו לבירת צהריים דרמטית מהמקובל.
ורשה בפולין. צילום: שאטרסטוק
מרכז העיר
תוכלו לעבור מפראגה האלטרנטיבית והחתרנית אל מרכז העיר, דרך כמה גשרים החוצים את נהר הוויסלה הרחב, באמצעות תחבורה ציבורית (אוטובוסים, חשמליות או קו הרכבת התחתית שמחבר בין מערב העיר למזרחה, שנחנך במרץ 2015). מרכז העיר הוא החלק המפותח והמודרני של ורשה, ונמצאים בו כל המוסדות – הן הטרנדיים והן הוותיקים יותר.
אמנות בועטת
המוזיאון לאמנות מודרנית של ורשה, שתכנון משכנו החדש הופקד בידיו של האדריכל הניו יורקי תומס פיפר, הוא אחד המרתקים בעיר. הוא ממוקם בלב ורשה, לא הרחק מארמון התרבות והמדע (Palace of Culture and Science) הסובייטי, אבל מציג אמנות בועטת ומעוררת מחשבה. המוזיאון, שסגור בימי שני, מארח תערוכות אדריכלות, צילום, רישום ועוד, והאוסף הקבוע שלו כולל יותר מ־150 יצירות מהמאה ה־20 וה־21, בין השאר של אמנים ישראלים. שימו לב שבמהלך החודשים מאי־יוני יועבר האוסף אל משכן זמני (הבניין החדש יושלם רק ב־2019), כך שכדאי לוודא שהעבודות שמעניינות אתכם אכן זמינות.
אוכל, אלכוהול והופעות
שטוקי אי שטוצ'קי (Sztuki&Sztuczki, "אמנות וטריקים") משלב בין מסעדה, בר קוקטיילים, בר יין וחלל הופעות ומשתרע על פני 430 מטר רבוע. המקום מחולק לשתי קומות, הכניסה אליו נעשית דרך חצר פנימית נאה והמדרגות יובילו אתכם לבר־מסעדה מתוקתק, שבו מגישים מנות פיוז׳ן מושקעות, בהתאם להיצע השוק. בשטוקי אי שטוצ'קי תוכלו ליהנות מקוקטיילים יצירתיים ובסופי שבוע גם מהופעות חיות או מהופעות של די.ג׳ייז מתחלפים. בחלקו השני של הבניין, שנבנה ב־1865 והיה משכנו של מפעל השוקולד ודל (Wedel) שפעיל עד היום, ממוקם בר יין אינטימי, שמציע מגוון יינות מהעולם במחירים משתלמים ובאווירה לא מחייבת. בחצר הכניסה הראשית, אגב, תמצאו את פייס צ'י סוקה (Pies Czy Suka, "כלב או כלבה"), חנות עיצוב ובר קוקטיילים וטאפאס קונספטואלי.
https://www.instagram.com/p/80KhsBQ0jY/
שכונת שרוג'מיישה פולודיונבה (Śródmieście Południowe)
החלק הדרומי של מרכז העיר, שמכונה ״דאון טאון״, נגיש להולכי רגל ונחשב למעוז ההיפסטריות של ורשה. אפשר להגיע אליו גם מפראגה, באמצעות אוטובוסים שנוסעים בטראסה וָואזֶ'נקוֹבסקה (ראו בהמשך).
גלריית צילום
גלריית הצילום העכשווי צ'ולושץ' (רכות או רגישות לאור, בתרגום מפולנית), שפתוחה בימים שלישי־ראשון, מציגה תערוכות של יוצרים צעירים ואוונגרדיים ובעליה מתמקדים בהוצאה לאור של מגזינים וספרי אמנות עצמאיים. הגלריה היא חלק מיוזמה תרבותית רחבה יותר של קולקטיב אמנים מקומי, שחבריו פעילים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי. לאחר שמשכנה המקורי – בשוק קושיקי (Koszyki), שלמרבה הצער נמכר ליזמים שמתכוונים להפכו למתחם משרדים – נהרס, עברה הגלריה לכתובת חדשה (Brzozowa 27/29), סמוך לעיר העתיקה ולנהר.
המוזיאון לתולדות יהודי פולין
אחד האתרים המרגשים נפתח לקהל בשנת 2013 וממוקם בשטח שבו נמצא בעבר גטו ורשה, במקום שבו ניצב בניין מפקדת היודנראט, ליד רחוב אנילביץ' ומול האנדרטה לזכר גיבורי גטו ורשה של הפסל נתן רפופורט. חלל המוזיאון מכיל תערוכות מתחלפות (1,300 מ"ר) ותצוגה קבועה (4,300 מ"ר). תצוגת הקבע מציגה אלף שנות היסטוריה של יהודי פולין, שהייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם, ומחולקות לשמונה חללים נפרדים לפי תקופות היסטוריות: יהדות פולין בימי הביניים, באיחוד הפולני-ליטאי, בימי הרפובליקה הפולנית השנייה, בשואה ובתקופה שלאחריה. אסור להחמיץ את הביקור העוצמתי הזה שמותיר רושם עמוק וכל מילה נוספת מיותרת.
https://www.instagram.com/p/BabqOogFXMD/
גשר של גרפיטי
טראסה וָואזֶ'נקוֹבסקה (Trasa Łazienkowska) הוא אחד הצירים המרכזיים המחברים בין מזרח ורשה למערבה. הרחובות רוזברט (Rozbrat), מישליביֶיצקה (Myśliwiecka) וסטניסלבה סדלאצ'קה (Stanisłava Sedlaczka) מצטלבים תחתיו, ותומכות הבטון המסיביות של הכביש המגשר עליהם מתפקדות כגלריה תוססת של אמנות רחוב. הקירות מלאים בציורי גרפיטי בסגנונות שונים, חלקם נושאים מסרים פוליטיים או חברתיים, אחרים אמנותיים יותר או מכילים מסרים אישיים שזר לא יבין, אבל השילוב ביניהם במרחב הופך את הצומת לחלל תערוכות שמשתנה כל העת. ברחוב רוזברט עצמו תמצאו מגוון מקומות ששווה לעצור בהם, כמו חנות יינות, מסעדת מישלן, דוכן המבורגרים במחיר שובר שוק או בר־מסעדה רב תכליתי: דרינק של לפנות ערב על הדשא או בילוי סוער יותר על רחבת הריקודים שבפנים כשהלילה יורד.
https://www.instagram.com/p/BZOrt64lr_W/
אמנות עכשווית במיטבה
טירת אוּיאזדובסקי (Ujazdowski), שניצבת על גבעה בחלקו הפחות מתויר של פארק וואז'נקי (ראו בהמשך), היא מבנה שלגמרי אינו מרמז על תוכנו. בתוך הטירה שוכן המרכז לאמנות עכשווית בפולין (The Centre for Contemporary Art Ujazdowski Castle, או בקצרה ה־CCA) שבו מוצגות עבודות וידיאו־ארט, צילום, מיצבים וכן אמנות פלסטית על סוגיה (חלקה שייכת לאוסף הקבוע) של השמות הכי חמים בעולם האמנות הבינלאומי והמקומי. בכל יום, למעט ימי שני, תוכלו ליהנות כאן לא רק מתערוכות, אלא גם מהקרנות סרטים, ממופעי מחול ומאירועי תרבות מגוונים. מלבד היצירות שמאוחסנות בחלל המרשים, המוזיאון הוא גם בעליו של גן פסלים ושל היצירה החיה "Greetings from Jerusalem Avenue" (palma.art.pl), עץ דקל מלאכותי מעשה ידיה של ג׳ואנה רייקובסקה, שניצב בכיכר דה גול במרכז העיר.
הריאה הירוקה של העיר
פארק וָואזֶ'נקי (Łazienki) הוא הפארק הגדול ביותר בוורשה – וזה אינו תואר שקל לזכות בו. הפארק תוכנן במאה ה־17 עבור אציל פולני. במהלך השנים החליף היער העצום הזה בעלים, ואת שטחו מילאו מבנים וארמונות מפוארים וגם מרחצאות מלכותיים שהעניקו לו את שמו. כיום נמצאים במתחם גם אמפיתיאטרון, אגם, פסלים, גנים מסוגננים (לרבות גנים בוטניים) ועוד. הפארק פתוח במשך כל ימות השנה וחלק מהמבנים פתוחים לציבור ללא תשלום. אם אתם מגיעים לוורשה במאי־ספטמבר, אל תחמיצו את הקונצרטים המתקיימים מדי יום ראשון מתחת לפסל האקספרסיבי של שופן, שמאזין לפסנתרנים שמנגנים את יצירותיו למען תושבי העיר. הביאו איתכם אגוזים לסנאים שמתרוצצים בין העצים, והקפידו לצפות בתצוגת האופנה שמתרחשת בין השבילים.
ברחבי העיר ומסביבה פרושים קניוני ענק, אך החביב מכולם הוא Zlote Tarasy (מרפסות הזהב) כיוון שנדמה שיש בו הכל. עם יותר מ־50 חנויות של רשתות אופנה (כגון Oysho, Orsay, Hugo Boss ואחרות), 15 חנויות תכשיטים, חנות חיות, חנויות משחקים, בית קולנוע שבו שמונה אולמות הקרנה, חנות של הרשת עם הריחות הטובים Bath&Body Works ואפילו סניף אחד של סופר פארם למי שמתגעגע לישראל. במתחם העצום תמצאו גם את בר ולווט, ובגג המבנה, בכניסה לבתי הקולנוע, פועל Klub 35mm, בר מעוצב המשקיף על העיר, נקודה טובה להתחיל בה את היום או לסגור אותו.
באזור הספרייה האוניברסיטאית מצאנו חנות קטנה ומטריפה לטישירטים, כובעים, תיקים ושטויות נוספות. חנות Chrum.Com החלה את דרכה כמותג מקוון ב־2002, ובשנה שעברה פתחה חנות פיזית בעיר. החולצות החינניות יעוררו בכם צחוק או לפחות יעלו חיוך, ותוכלו (כמעט) להיות בטוחים שלאף אחד בארץ אין חולצה כמו שלכם.
בנוסף, אחד הממצאים הנדירים שמצאנו בעיר הוא Manufaktura Czekolady, יצרני השוקולד הארטיזנלים היחידים במדינה. מלבד תעודת האיכות־ללא־תחרות הנלווית תמיד לשוקולד שנעשה בעבודת יד, תמצאו שם שילובי פירות טריים מעניינים כגון אפרסק, אננס ובלובריז, או תאנים תותים ומנגו; טבלאות שוקולד ממגוון סוגים, אריזות מתנה, ואחד Smoky Joe – טבלת שוקולד מריר 70 אחוז קקאו מאקוודור, עם וויסקי, יסמין ותבלינים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שחררו את קלישאות תיירות השואה ושימו בצד את ההשוואות לברלין: קרקוב היא ההפתעה של פולין. עם היפסטרים, גייז וטרנד פאוצ'ים מוזר, כל מה שנותר לה בשביל להפוך ליעד תיירותי מבוקש הוא קצת מיתוג מחדש
ניסתה לעשות מהפכה קווירית בקרקוב. מלכת הדראג ולנטינה טאנץ. צילום: פטרישייה גוצלינג
זמרת ושחקנית תיאטרון יהודייה־תוניסאית נערצת, שנחשבה לדמות נועזת ושנויה במחלוקת ולסלבריטאית הפמיניסטית הראשונה בתוניס, נרצחה על ידי מעריץ יהודי. את סיפורה המדהים של חביבה מסיכה לא דמיינתי שאשמע, מכל המקומות, דווקא בפולין, ליתר דיוק – בעיר קרקוב. זאת הייתה הפעם הראשונה וממש לא האחרונה שהעיר היפה הזאת הצליחה להפתיע אותי. הגעתי אליה בעיצומו שלפסטיבל התרבות היהודיתשמתקיים בה זו הפעם ה־25, ומסיכה הייתה נושא שהוצג באחת מעשרות ההרצאות שהתקיימו במסגרתו. השנה זימן אליו הפסטיבל, כהרגלו, מוזיקאים ישראלים, בהם להקת הברירה הטבעית, קותימן ונבחרת הגרוב, שי צברי עם אהובה עוזרי, לולה מארש, באטרינג טריו, נציגי התדר ואחרים. התקיימו בו אינספור פעילויות נוספות – סדנאות, ג׳אם סשנים ומסיבות עם קהל מעורבב תל אביבי־קרקובאי.
מימין: ניר מנצור ואיתמר ציגלר בבית הכנסת העתיק בקרקוב. צילום: גיא חג'ג'
[tmwdfpad]
מצאתי את עצמי בארץ האימהות המנג'סות בעקבות פנייה של טדאוש, פולני־ישראלי בשנות ה־30 לחייו שעובד במכון הפולני בתל אביב וגר בה כבר כמה שנים. הוא הציע לי לטוס לסקר את פסטיבל התרבות היהודית (שארך עשרה ימים ומשך אליו 22 אלף מבקרים) שאזכרתי לעיל ואת פסטיבל הרוק והפופ,Open'er, בקצה הצפוני של המדינה (הרחבה על הפסטיבל תפורסם בשבוע הבא). אך תוך כדי שיטוטים רגליים, איסוף חוויות שונות ומשונות ומפגשים עם אנשי העיר – הבנתי שלא על הפסטיבל אני הולך לכתוב אלא על קרקוב עצמה.
קרקוב, העיר העתיקה. צילום: Shutterstock
נדמה שלפולין יש בעיה תדמיתית קשה – היא נתפסת כיעד לתיירות שואה ולא מעבר לכך. זאת האסוציאציה הראשונה, לא רק של ישראלים, למשמע ביקור בפולין. לכן נדמה שדווקא כשישראלים מכירים לשאר העולם את הצדדים הנוספים והחיוביים שלה, ויש המון כאלה, נסללת הדרך לשינוי המיתוג הבעייתי שדבק בה. הרי אם הבשורה תבוא מחבר׳ה שמריצים בדיחות שואה בגולה, תוך כדי הסתחבקות עם פולנים גאים במועדונים מקומיים, זה יהיה ניצחון לשני הצדדים.
הבועה היהודית
טדאוש ואני טסנו יחד ונעשינו די מהר חברים. אוף עם השם הזה, קשה להתרגל לכך שטדאוש הוא שמו הרשמי בזמן שדווקא טאדק הוא שם החיבה שבו השתמשנו. נראה שהפולנים לא ממש הבינו את הרעיון מאחורי השימוש בסיומת "אוש". חברה תל אביבית משותפת הכירה בינינו והצטרפה אלינו לטיול (אפשר למצוא בקלות כרטיס טיסה לעיר קטוביץ' הסמוכה ב-400-600 ש"ח דרך חברת Wizz Air), ויחד הסתובבנו עם טאדק שהכיר לנו את החבר׳ה שלו וכמה מהאטרקציות של קרקוב.
בימי הפסטיבל לתרבות יהודית, הערבים בבר אלכימיה משכו אליהם את האמנים והמוזיקאים הישראלים להתערבב עם האוכלוסייה המקומית. באלכמיה הכרתי את תומאש, חברו של טאדק, ועם כל הכבוד לפסלים וכיכרות – אנשים הם תמיד הדבר הכי מעניין בכל מקום שתגיעו אליו. תומאש הוא כוריאוגרף ופרפורמר שנראה כמו היפסטר עדין ומזוקן, דנדי רציני שמוכר בחוגים מסוימים באלטר־אגו שלו – מלכת הדראג ולנטינה טאנץ.
תומאש בתור האלטר אגו שלו – ולנטינה טאנץ
״אתה לא תאמין, אבל כאן, בפולין, הומואים ויהודים נמצאים באותו ארון״, אמר לי תומאש והוסיף: ״כמה פעמים בחיי כבר נעלבתי מאנשים בעיר הזאת, שקוראים לי יהודי או הומו. הזקן שלי, ועל גבי זה לוק הדראג, קורא תיגר על הפולני הממוצע, אבל בכל השנים שעברו שמרתי בלהט על ה׳אחרות׳ שלי״.
טאדק הסביר לי שבפולין הבחירה בשם ולנטינה מקבילה ברמת הארכאיות שלה לבחירה בשם יוכבד, ותומאש התגלה כבחור מרתק. הוא מספר שביקר בישראל והתחבר עם קבוצת מחול אקסצנטרית אחרי שהתאכזב מקבוצת "מסע" הסחית משהו. אחר כך הלך לחקור את הקוויריות שלו במֶכה של הגייז – סן פרנסיסקו, שבה שוטט כהומלס ופיתח את סגנון החשיבה הרדיקלי שלו – רבות בהשפעת תרבות הביט – רק כדי לחזור לקרקוב ולהתחיל בה מהפכה קווירית. הרעיון שלו היה ליצור קהילה סביב דמותה של ולנטינה, בעיר שנמצאת רק בתחילת דרכה בכל הנוגע לתרבות להט״ב.
קהילתיות היא עניין שלדעתו נפגע בעקבות התפתחותו התיירותית של הרובע היהודי. "קז'ימייז' (הרובע היהודי) מושך אליו היפים, יאפים והיפסטרים לברים, לחנויות ולמסעדות, וכתוצאה מכך כסף רב נכנס לעירייה ובתורו גורם לתהליך של ג'נטריפיקציה בעיר״, הוא מסביר, "בעולם הזה ולנטינה עושה את המהפכה שלה".
ולנטינה טאנץ על הבמה. צילום: קלאודינה שוברט
האם היא מצליחה בכך? תומאש בספק. ״אולי הפולנים סוחבים איתם, עוד מימי הקומוניזם, סטיגמה שמונעת מהם ליצור כל סוג של קולקטיביזם שוב. התרבות מתפתחת כלפי רעיונות של אינדיבידואליזם, בעלות וצרכנות ולא אל עבר קולקטיביות של חשיבה ושיתוף״. אם כך קרקוב עוד רחוקה מלהיות תל אביב, ברלין או סן פרנסיסקו בכל הקשור לחיי להט״ב נון קונפורמיסטיים, אבל קז'ימייז' שונה וליברלי יותר. הכל בו עדיין קטן ושכונתי ורואים בו בברים את אותם חבר׳ה יום אחר יום.
מפגש פורום
קרקוב הייתה בירת פולין לפני ורשה, ובמשך שנים רבות הייתה מקום משכנם של מלכי פולין. העיר העתיקה שלה מחולקת לשני רובעים – אולד טאון וקז'ימייז' – הרובע היהודי. העיר העתיקה נחשבת לאזור התיירותי החשוב בעיר ושוכנת בה בין היתר הכיכר העתיקה ביותר באירופה שעדיין פעילה כשוק מאז ימי הביניים. בכל מדריך תוכלו למצוא אינספור מקומות מעניינים לראות בה, אבל העדפנו לבלות את רוב זמננו ברובע קז'ימייז' שעליו דיבר תומאש, שם התקיים הפסטיבל לתרבות יהודית ובעבר שכנה בו אחת הקהילות היהודיות הגדולות באירופה.
ב־15 השנה האחרונות הרובע חווה התעוררות מחודשת והופך לצד המגניב של קרקוב, מין סוהו או פלורנטין של העיר (בימיה היפים של פלורנטין, כן?), מלא מקומות אלטרנטיביים לבילוי ולשופינג (ובירה כאן עולה משהו כמו 7 ש"ח. זה כלום וזה חשוב). כל המקומות שתרצו להגיע אליהם ברובע היהודי נמצאים במרחק הליכה זה מזה ואין צורך בתחבורה ציבורית. אם בכל זאת תרצו להתנייד בישיבה, יש אוטובוסים ורשת מסועפת של מסילות טראם, אם כי אזורים רבים הפכו עם השנים למדרחובים הפתוחים להולכי רגל בלבד. אפשר להתנייד בהם, אם אתם באמת חייבים, בכרכרות סוסים.
קרקוב, כאמור, מפתיעה לטובה, אבל נתחיל ברע: פאוצ'ים. נראה שפולין נמצאת תחת מתקפת רטרו של פאוצ'ים. נו, תיקי המותן מהניינטיז שהיום רק ווירדוז מסתובבים איתם? כאלה, רק עם הדפסי חתולים עם לייזרים מהעיניים. יש אשכרה חנויות שמוכרות רק פאוצ'ים. הו, האימה!
ועכשיו, כשזה מאחורינו, נעבור לטוב: בניגוד לערים רבות, שבהן שמות החנויות חוזרים על עצמם כי רשתות ענק השתלטו עליהן, בקרקוב עוד אפשר למצוא לא מעט חנויות בגדים עם אופי, ומקומות לביגוד יד שנייה מהסוג שפעם היו נפוצים יותר בתל אביב. עושה רושם שאופנה היא עניין קרוב מאוד לרוחם של הפולנים הצעירים, ויש בגזרה זו לא מעט התרחשות מקומית. ״זה טרנד ללבוש כאן בגדים תוצרת פולין״, אומר טאדק.
שוק האופנה Kiermash. צילום: פיאוטר קייארט
בפסטיבל שאליו נסעתי בצפון המדינה, למשל, הדוכנים שמכרו בגדים הציעו אך ורק תוצרת פולין, והיו שם דברים ממש יפים. בקרקוב מתקיים פעם בשבוע שוק האופנהKiermashשמחבר בין מעצבים פולנים צעירים לצרכנים ומציג פריטים שבדרך כלל זמינים לרכישה אונליין בלבד. אך מתחם האופנה והעיצוב הקבוע הכי מגניב בקרקוב הוא ללא ספק קומפלקס הפורום, ששוכן במבנה מטורף למדי בסגנון הברוטליסטי. הפורום, שמשנות ה־70 עד שנות ה־90 היה מלון, שוכן על גדות הוויסלה וצופה אל העיר העתיקה. במתחם יש חנויות מיוחדות, ברים, ירידים ומסיבות. במרחק הליכה ממנו נמצא המוזיאון המרשים לאמנות מודרנית (MOCAK), וצמוד אליו עדיין ניצב מפעלו של חסיד אומות העולם אוסקר שינדלר.
מה שהיה לי קצת קשה להבין הוא, איך אוכלוסיית העיר צעירה כל כך, ויותר מכך – איך יכול להיות שיש פה כל כך הרבה בחורות (יפות שבא למות)?! ובכן, על פי תיאוריה אחת, כל בן נוער בפולין צריך לבחור בגיל 16 אם ללכת ללמוד בתיכון שיכין אותו לאוניברסיטה, או לבית ספר מקצועי. רובהבנים בוחרים בבתי הספר המקצועיים, בעוד הבנות בוחרות בתיכונים העיוניים ואחריהם ממשיכות לאוניברסיטה. ובקרקוב לבדה יש חמש אוניברסיטאות. את התיאוריה הזאת שמעתי ממדריך טיוליאופניים שהצטלם לתוכנית הריאליטי הישראלית ״החופשה המושלמת״, שבמהלך ביקורי בעיר מצאתי את עצמי מצטלם אליה. אל תשאלו. אך עצם העובדה שערוץ 2 בוחר בקרקוב כיעד ששווה חצי שעה בפריים טיים מעידה על איזו מגמה של שינוי שכבר קורה בתדמית התיירותית של פולין.
זפייקאנקה. צילום: Shutterstock
כרטיס לגולדן הרינג
מה שאולי הכי יפתיע בביקור ראשון בקרקוב הוא האוכל המעולה. כן, תתפלאו. גם אני פקפקתי בכך. אבל אז אכלתי הרינג. עם תותים. כן, עם תותים! וגם עם מנגו! ויש אפילו המבורגהרינג! יש פה קטע חזק עם הרינג כבוש וודקה בצד. את הטרנד המבורך הזה התחיל הבר שגרירות ההרינג (Ambasada Śledzia) שמפעיל היום שני סניפים בעיר, ואחריו המון ברים בסגנון דומה. הו, והזפייקאנקה, אסור לכם לפספס את הזפייקאנקה – מעין הכלאה בין טוסט גבינה על בגט לבין פיצה מוזרה. אפשר למצוא את זה בכל חור בעיר ובגרושים (הכי יקר יעלה כ־10 ש"ח ויהרוג לכם את הבטן). התוספות הבסיסיות הן פטריות וגבינה מוקרמת, ומכאן מתחילים להשתולל עם בשרים, ירקות וגבינות שונות. חובה לנסות. ויש גם מסעדות מעולות. מנסיון, אני ממליץ מאוד על האוכל המסורתי פולני במסעדת U Doroty, שכמו רוב המסעדות בקרקוב תגיש לכם מנה ראשונה, עיקרית ושתיה בכ־40 ש"ח.
הרינג עם תותים ושמנת. תותים! צילום: שמרית גיל
רשת CNN כללה השנה את קרקוב ברשימת עשר הערים השוות בעולם, ולהוציא את ירושלים שנמצאת במקום העשירי והאחרון בדירוג, אפשר לומר שעבור ישראלים קרקוב היא גם היעד הכי זול ברשימה, ולא רק זול אלא גם פשוט, כי יחס ההמרה בין השקל לזלוטי הוא בערך אחד לאחד – הקלה גדולה למוגבלים חישובית.
כבר החלו לערוך השוואות בין ברלין לקרקוב ויש המסמנים אותה כברלין הבאה בזכות התרבות הפורחת בה, האמנות, האופנה, הגלריות הרבות, המחירים הנוחים והקהל הצעיר שהיא מושכת אליה; אבל קרקוב היא לא ברלין הבאה, כמו שאף עיר היא לא ברלין הבאה, כמו שאף עיר היא לא לונדון או פריז הבאות.אם כבר השוואות, אז קרקוב קרובה יותר לפראג או לבודפשט אך מגניבה הרבה יותר משתיהן. דווקא ורשה קרובה יותר למה שברלין מייצגת היום עבור רבים: שתיהן נחרבו כמעט כליל במלחמת העולם השנייה ושתיהן לא רק משוקמות בצורה מופלאה אלא גם נושאות את דגל הליברליות. קרקוב קטנה בהרבה משתיהן ורק בשנים האחרונות נעשית יותר ויותר ליברלית ומצמיחה משהו חדש מתוך ההיסטוריה העשירה שלה. לעומת ערים מדוברות יותר, קרקוב קורית עכשיו, וזה הזמן לראות את השינוי מתרחש ואף לקחת בו חלק. [tobutton text="%22%u05DC%u05DE%u05DC%u05D5%u05E0%u05D5%u05EA%20%u05D1%u05E7%u05E8%u05E7%u05D5%u05D1%22" link="%22http%3A//www.booking.com/city/pl/krakow.he.html%3Faid%3D375453%3Blabel%3DFlexi_searchBox_375453_%3Bsid%3D3e813e75f4d46304b231898282d72370%3Bdcid%3D4%3Bilp%3D1%22" theme="blue1" track="true" ]
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
