1. קבנה

חצי שנה אחרי שפתח בית קפה עם "השרוף", שחר לוי (לשעבר Fed and Bev) משיק בצמוד אליו גם מקום לחובבי הכריכים, חובבי הבשר וחובבי הבראנץ'-במחיר-שפוי. וכל זה בשכונת רמת ישראל במזרח העיר. ומזרח העיר בהחלט חסרה סנדוויצ'ים טובים, לכן משמח לשמוע שעכשיו הם יוכלו ליהנות מפסטרמה גחלים בבאגט, קורנדביף בטוסט מלחם קסטן, כריך אסאדו מפורק ברוטב קוריאני עם קימצ'י ואיולי ווסאבי ועוד, וגם כריך עתיד ירוק טבעוני במילוי שווארמה פטריות ובצל מוחמץ (38-65 ש"ח). ויש גם בראנץ מעניין ודי זול.לפרטים נוספים

2. רודי

Roodie (כך במקור) הוא יציר כפיהם של דן גולדשמידט, בעלי הבר ג'ניה שבדיזינגוף, ושף צביקה שטראוס (לשעבר סושיאל קלאב). בשיתוף פעולה עם בעלי מלון הבוטיק מאייר האוס שנפתח לפני כחצי שנה, הם השתלטו על הגג והקימו בו גסטרו בר עם נוף אורבני מרהיב. לבריכה היפה אמנם לא תוכלו להיכנס, אבל כן תוכלו ליהנות מתפריט איכותי שמזכיר במעט את זה של הסושיאל קלאב, מיין במחיר סביר וקוקטיילים מיוחדים במחיר קצת (הרבה) יותר גבוה. לפחות יש נוף מהמם.לפרטים נוספים

3. בוטיק 180

בוטיק 180​ממוקם בהוסטל גולשים (מרחק הליכה מהים, אומרים לכם) הנושא את אותו השם וממוקם בפינת הרברט סמואל ויונה הנביא. הבעלים הוא המסעדן הירושלמי מעין שמחה (מונאקו, בורגר-מרקט ועוד) שגייס את השף אלון ליסי (צ'נטרו בשוק לוינסקי), שיצר כאן סוג של אירוע מתגלגל – מארוחת בוקר וקפה דרך ארוחת צהריים ועד בילוי ערב מול השקיעה. או כמו שהשיר של נונו הולך: גבינת בושה על קרם חלפיניו ושקדים קלויים, צהריים כריכים עם גבינות, נקניקים וירקות, ערב שווארמה עם עגבניות צלויות באורגנו וצזיקי בחצי ג'בטה (68 ש"ח). ליבינג דה דרים.לפרטים נוספים

4. סקיי ריידר

הסקיי ריידרס הוא בר חדש מאת האנשים של קזינו סן רמו ברחוב רענן שבפלורנטין (שקם בפינה שבה שכן במשך זמן לא מבוטל הצוזאמן ז"ל) – והוא גם משמש כמיני-קלאב על הדרך, כי למה לא. השם הלא שגרתי שלו הגיע בעקבות חברי מועדון האופנוענים (כן, כן, גם אצלנו יש כאלה) שהיו נוהגים להתכנס במקום לפרלמנט שבועי של בירה ושיחות על אגזוזים. נשנושים, אלכוהול, אופנוענים.לפרטים נוספים.

5. גלידה ארי

ארי היא גלידריה חדשה שנפתחה לאחרונה ברחוב אבן גבירול עם הסניף מעוצב כמו מעבדה – שנדע שכאן רוקחים גלידה ברצינות ובתשוקה. הבעלים, עידן נעים, יצר גלידות יוצאות דופן עם טוויסטים תמידיים שישאירו את החיך שלכם מופתע בכל לק. תמצאו כאן, למשל, גלידת חלווה עם תוספת טחינת הר ברכה, שומשום מקורמל ורוטב בייגלה. יאמי.לפרטים נוספים

6. רומיה

הפרויקט הכי יפה כרגע בשוק הכרמל – חצר אחורית חבויה עם היסטוריה וניחוח של כרם התימנים מפעם, שהפכה לבר יין שמחזק עוד יותר את מעמד השוק כאזור בילוי. ומאחוריו? פנדה (עידן פיינבורג) שכבר הפך לאחד הסמלים של השוק (וגם פתח החודשסניף הייטקיסטי חדש), וזה נשמע שאוכל שם ממש כיף – התפריט מתייחס למיקום ולהיסטוריה של השוק, ועל כן מתבסס בעיקר על ירקות ודגים באופן שמבליט אותם ועל תבלינים אופייניים, לדוגמה קישוא בציר ירקות עם קרם יוגורט וקראמבל פיתה; טרטר דניס עדין עם שמן זית וגרידת לימון, שמנת חמוצה, עגבניות מרוסקות וסחוג עשבים על לחוח מהמאפייה ברחוב נחליאל. אווירת בר יין משפחתי בחצר יפהפיה, אוכל תענוג, מה עוד צריך?לפרטים נוספים

7. סושי בזל

את השם אתם בטוח כבר מכירים, שהרי הסושיה הותיקה (תשע שנים במושגים תל אביבים זה מלא) היתה גם אחת האהובות והפופולריות בעיר. אבל עכשיו משהו השתנה, והוא משמעותי – הסניף שברחוב פרישמן נסגר, ושבוע לאחר מכן נפתח סניף חדש במלון פרימה סיטי, והוא גם כשר, ועם תפריט חדש שיצרו השפים חיים אלוש ושאול דרעי. אם לשפוט על פי אירוע ההשקה שנערך החודש, אין מקום לדאגה.לפרטים נוספים

8. דליסימו מעושנת

מעדניית דליסימו היאאחד הסודות האהובים עלינו בעיר– כריכי מעדנייה פריכים וטעימים עם בשרים ברמה גבוהה וכנסו כבר לבטן שלנו בבקשה. סליחה, סטינו מהנושא. עכשיו דליסימו משנה קצת את האפיון שלה, שוקעים מוותרים קצת על המעדניות והופכים למסעדה של ממש. לצד הכריכים הנהדרים שתודה לאל, נשארים, תוכלו לשבת במקום הנעים ולהינות גם מקריספי ארטישוק בטמפורה (32 ש"ח), צ'יקן פופקורן (45 ש"ח) ומנות חדשות אחרות.לפרטים נוספים

9. אפרטיבו בלה טיגרה

כנראה הפיצה הכי טובה בעיר משדרגת את חוויית הביקור בה (אולי כדי להתחרות במשלוחים של עצמה) בעזרת אפריטיבו איטלקי אמיתי (כמעט) כמו בנאפולי. זה נשמע כל כך טוב עד שאפילו אנחנו קצת מפקפקים: ברכישת שני דרינקים (יין, בירה, אפרול או קוקטייל) מקבלים מגש המורכב מצלוחיות קטנות ובהן "עגבניות סוכריה" (עגבניות שרי קונפי אדומות ועסיסיות), חציל אנטיפסטי מהטאבון, זיתים איטלקיים, ארטישוק א לה רומנה, גבינה איטלקית וצ'יפס פפרוני – פרוסות דקיקות של סלמי מצופה פלפל גרוס שכיף לנשנש ליד האלכוהול. בחלק העליון של המגש מתוח מעין חבל כביסה ועליו נתחים דקים של ברזאולה. מאמא מיה.לפרטים נוספים

בונוס: המסעדות הכי טובות, התפריטים הכי גרועים

והנה שני שני פרויקטים מטופשים אך מועילים ביותר שעשינו החודש בטיים אאוט: קודם כל בדקנו מההמסעדות שמדורגות הכי גבוה בוולט, טעמנו, והחלטנו מי הטובה ביותר (והיו בהחלט הפתעות). אחר כך בדקנו אתהתפריטים הכי מעצבנים בעיר, בין אם זה ההתפייטות של אייל שני או הממבו ג'מבו של מסעדות אסייתיות, והתעצבנו. בואו להתעצבן איתנו, אבל קודם תזמינו משהו טוב מוולט. בשביל האיזון.

• מסעדות חדשות
• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• בר יין
• חדשות הקולינריה

אתמול (שני), 19:00. שף תומר טל (ג'ורג' וג'ון) בעיצומן של הכנות לארוחה בכפר סבא. בעלי הדירה, שאשתו הפתיעה אותו לכבוד יום הולדתו, מוזג צ'ייסרים לחימום האווירה לפני בוא האורחים. טל עובד בנינוחות וניכר בו שזו אינה הארוחה הראשונה שהוא מבשל בבית פרטי. ליטל דיד הי נואו. כמה שעות לאחר שהשאריות פונו והכלים נכנסו למדיח מטיל קבינט הקורונה פצצה בצורת סגר לילי. "זה דרמטי. איך שהשמועה התפשטה התחילו להתקשר לקוחות שהזמינו ארוחות לסוף השבוע הקרוב. חלקם מוכנים לקיים את האירוע בכל מחיר ולשלם לי את הקנס. לא מעניין אותם שום דבר. אחרים בודקים אפשרות להקדים לצהריים. אני עוד לא יודע איך אפשר יהיה לנסוע תחת הגבלות תנועה עם סחורה", הוא אומר בקול מהוסס. "אין לי שום רצון להרגיש כמו גנב".

בהיעדר מסעדות הפכו הארוחות הפרטיות לטרנד משוגע. אם לפני הקורונה עסקו בכך בשלנים חובבים ושפים בתחילת או בשלהי דרכם, כיום התמונה שונה לגמרי. רושפלד, אוראל קמחי (פופינה), הלל תווקולי (אנימאר) ועוד שפים מהאיי ליסט מנצלים את הזמן הפנוי הכפוי ויוצאים לבשל בבתים פרטיים.

התענוג לא זול בכלל: טל גובה עבור ארוחה 5,000 ש"ח, מזוג ועד עשרה אורחים. "זה המינימום. מי שרוצה יכול להוסיף כסף ולקבל את ג'ורג' וג'ון במאה אחוז עד לרמת השירות והכלים", הוא אומר ומוסיף ש"הארוחות מכניסות רווח אך מה שחשוב יותר הוא שהן מניעות את הגלגלים. יש מאחוריהן מודל עסקי והן גם שומרות את המותג ג'ורג' וג'ון בתודעה".

חומרי הגלם זהים לאלה שמגיעים למטבח המסעדה. הארוחה מורכבת ממנות מהתפריט הקבוע ומהנחיות של הלקוח. אם התגעגעתם לפסטה סרטנים אז כן, גם אותה אפשר לקבל. "זה משהו שאני לא יכול לברוח ממנו", הוא צוחק. "בג'ורג' וג'ון יש כמה מנות שנהיו איקוניות ואם הן לא בתפריט אנשים לא יבואו. למשל קולורבי צלוי. אני כבר לא יכול לראות את המנה הזו".

מטבע הדברים מזמנות הארוחות הפרטיות הפתעות. חלקן נעימות ומצחיקות, חלקן ברמת הביזאר. לקטגוריה האחרונה נכנסים הוראה להשאיר את האוכל ליד דלת חדר השינה ("אני יכול רק לנחש מה היה שם") ואורח שביקש שיקנו לו סיגר. גם מבחינה תפעולית לא חסרות תקלות. בדירה בכפר סבא המטבח מתוקתק עם שפע כלים ומכשור חשמלי, אך טל כבר נתקל במקרים שהצריכו אלתור ותושייה. "בשבוע שעבר בישלתי בראשון לציון בבית שאמנם היה ענק, אך התנור לא נסגר. הייתי צריך להעמיד טבחית חצי ערב להחזיק את הדלת". באירוע בביתה של מעצבת אופנה ידועה הוא התבקש להכין את כל המנות על גריל גז בחצר. "ואז אני מגיע ורואה שאין בכלל חיבור לגז. מחוסר ברירה בשבע וחצי בערב הקפצתי טכנאי".

ההכנות לארוחה מתקדמות. חן, טבחית מג'ורג' וג'ון, פורסת סלקים וצורבת קולרבי. שי, שבמסעדה עובדת בפלור, עורכת שולחן ומוזגת יין לדקנטר. טל שולף מקופסה שני סטייקים אימתניים ועצמות מוח ומניח אותם על מחבת לוהטת. האווירה רגועה ונינוחה אך השף הוותיק מודה שהוא עדיין אינו רגיל לסיטואציה. "לפעמים אני מרגיש כמו פיל בחנות חרסינה. לקח זמן עד שהתרגלתי לעבוד במטבח שאינו שלי. זה לא דבר כל כך פשוט בשבילי אבל בכל זאת הכי קרוב לארוחה במסעדה. אני מעדיף לקבץ את האורחים ולתת חוויה שאני יכול להיות חלק ממנה מאשר להפיץ אוכל בקופסאות, דבר שבכנות אינני יודע איך עושים".

חשבת להוציא משלוחים?
"אני יכול להתאים את המנות אבל האינטימיות שאני מחפש איננה. יש לי על כך הרבה ויכוחים עם בעלי המלון, שבסוף צריך לשלם משכורות. הארוחות בסוויטות של המלון הן לכן פתרון ביניים: זוג שלא יכול לעמוד במחיר ארוחה בבית מקבל חדר וארוחה במחיר כולל של כ־2,000 ש"ח".

כשהמסעדות יפתחו תמשיך לבשל בבתים פרטיים?
"לא בטוח. אני שף חרדתי וחייב להיות נוכח בסרוויס. אבל אין ספק שהתקופה האחרונה מעוררת מחשבה. מתוך תהומות הקורונה כמעט מצאתי את עצמי חוזר להיות חקלאי. למזלי התכנית 'אנחנו על המפית' יצרה דרישה וחשיפה גם מחוץ לתל אביב. אני מבשל מגדרה עד נתניה וקיבלתי הזמנות מהצפון ומבקעת הירדן. נחמד לי לתקשר עם הקהל פנים אל פנים אבל אני בכל זאת מתגעגע לעבודה במסעדה".

בשלב זה כל האורחים כבר כאן. טל מצלחת בריכוז פרוסות רוסטביף דקיקות, מורח על שולי הצלחת איולי שום קונפי ומוסיף בצל סגול צלוי ועלי רשאד. למרות שהלחץ רחוק מאוד מסרוויס במסעדה, ברור שזהו המאני טיים ושהגיע הזמן להתקפל. חתן השמחה מרים עוד צ'ייסר עם המוזמנים ואנו עוזבים בשקט, נזכרים במנות שטעמנו בזמנים יפים יותר.

• אוכלים שותים
• הישרדות: קורונה
• ג'ורג' וג'ון
• מסעדות
• שף אישי
• חדשות הקולינריה