כל אחד מתחיל לעשן קנאביס מסיבותיו שלו. יש מי שמעוניין לטפל בנפשו או להתחיל תהליך החלמה פיזי, יש גם כאלה שרק מעוניינים קצת להנות מהחיים ולהוסיף טיפת רוגע ליום יום, ויש כמובן מטופלי קנאביס שאין להם הרבה ברירות אחרות. לא כולם רוצים בהכרח להתמסטל עד טשטוש חושים, ולא כולם מחפשים את הוויד הכי חזק שיבעט להם בראש. למעשה, מעשני קנאביס רבים מעדיפים לעשן זנים בעוצמה ובמינון שאינם פוגמים בתפקודם ובחייהם, וזנים חזקים מדי גורמים להם תחושות לא נעימות של דופק מואץ ו"סטלת יתר" (מצב שלא נעים להיכנס אליו,אבל יש לנו מדריך שמציע כמה אפשרויות לצאת ממנו). אם אתם מטופלי קנאביס מתחילים או סתם עושים צעדים ראשונים בתחום, הנה כמה זנים שיעשו איתכם חסד בחודשים הראשונים בתהליך הגילוי העצמי שלכם.

>> מסך התודעה: 25 סדרות חובה לסטלנים ולסטלנים ברוחם
>> העיר הירוקה: הלוקיישנים הכי טובים לשאכטה בתל אביב

לפני הכל: כמה מונחי יסוד

מרבית מגדלי הזנים מחלקים אותם לשלושה תתי זנים מרכזיים: סאטיבה, אינדיקה והיברידי. בפועל, על פי מיטב המחקרים, אין באמת תתי זנים טהורים בחלוקה כזאת, וכל הזנים הם למעשה זני קנאביס היברידיים. החלוקה המקובלת בבתי המרקחת ובערוצי הטלגראס, לפיכך, מתייחסת לזן הדומיננטי יותר בהכלאה.

סאטיבה:זן קנאביס מעורר עם אפקט ממריץ ואנרגטי. נותן פתח ליצירתיות ויהפוך אתכם לתקשורתיים ונמרצים. במידה ואתם רוצים להיות יותר אפקטיביים במהלך היום או ליצור משהו אמנותי, סאטיבה יכולה לעשות עבורכם את העבודה ולהצליח לחבר אתכם למקור הכוח שלכם. מצד שני, יותר מדי מהטוב הזה עשוי להפוך אתכם מבולבלים וחרדתיים. מומלץ לשימוש ביום.
אינדיקה:בעלת אפקט מרגיע ומרדים יותר. זן בהכלאה שבה האינדיקה דומיננטית ככל הנראה ימשוך אתכם לספה ותרצו רק לשקוע בתוכה מבלי לזוז. זן מומלץ למי שסובל מבעיות שינה ולמי שזקוק יותר להרפיה בכאבים. מומלץ לשימוש בלילה.
היברידי:כינוי לזני קנאביס מיוחדים שנוצרו באמצעות הכלאות מכוונות בין זני קנאביס שונים, בניסיון לדייק את השפעותיו ותכונותיו על פי היחס בין סאטיבה לאינדיקה בזן עצמו.

ועכשיו: כמה זנים למתחילים

זוויתן: הזן המאוזן //עם יחס של THC ל-CBD שעומד על 10/10, זהו באמת זן מאוזן. קרוי על שמו של הנחל ברמת הגולן. הזן מתאים לסובלים מכאבים בינוניים עד חזקים ומאפשר תפקוד מלא במהלך היום. מגיע גדוש בטרפנים ביניהם: מירסן (Myrcene) בעל השפעות של הפחתת חרדה והשריית רוגע; קריופילן שעושה את אותו דבר גם כן; והיומולן (Humulene) בעל אפקט אנטי דלקתי.

צ’יז קווייק: גבינה למתחילים //זן אינדיקה דומיננטי שמתאים למתחילים. הזן נוצר מהכלאת צ’יז (Cheese) עם קוורקל (Querkle) והתפרסם בעיקר בזכות ארומה וטעם גבינתיים חזקים. למרות שהוא מוגדר כזן אינדיקה על הנייר, בפועל צ’יז קווייק מעודד נמרצות פיזית ואופוריה נעימה אך בד בבד הוא מרגיע את הנפש ועוזר לשמור על מחשבה ממוקדת. בהתאם, הזן מומלץ למתמודדים עם מגוון רחב של התוויות רפואיות והצריכה שלו יכולה להתאים גם בשעות היום. איכשהו ההשפעה שלו מרגיעה, מרוממת מצב רוח וגם ממריצה לעיתים. מתהדר באחוז THC הלא גבוה ביחס לזנים "מקצועיים" אחרים ועומד על 19%.

סקובידי: מתוק וקשוח //ScooBD הוא הכלאה בעלת אופי אינדיקה. מדובר בזן ישראלי ותיק יחסית שזוכה לאהדת הקהל בארץ. יש לו תפרחות דחוסות מאוד, קשיחות ובעלות מראה צבעוני, ירוק ובוהק. הארומה של הזן מתוקה ומזכירה פירות יער והטעמים דומים. סקובידי הוא זן מאוזן והוא מומלץ על ידי החברה שפיתחה אותו לסיוע בהשריית רוגע ואופוריה. מתגובות מטופלים ברשת עולה כי הוא עוזר בהתמודדות עם כאבים כרוניים, מקל על בחילות ועוזר בריכוז. ההשפעות של הזן הן שיכוך כאבים, הרגעה, ריכוז, הקלה בבחילות ואופוריה. מותאם לשעות הלילה.

פרפל הייז: קלאסיקה סגולה //זן קלאסי בעל אופי סאטיבה דומיננטי שנוצר לפני כמה עשורים מהכלאה של הייז (Haze) עם זן אינדיקה לא ידוע, כגידול אאוטדור המיועד מראש לייצר קנאביס טבעי ונינוח יותר בהשפעתו, שמצליח לשמור על פופולריות גם יותר מ-50 שנים אחרי שהונבט לראשונה, ולא רק בגלל ג'ימי הנדריקס. פרפל הייז מפיק תפרחת חרוטית ולא מאוד דחוסה למגע בצבעי ירוק וסגול, דבר שהיה די נדיר לזן סאטיבה בשנים שבהן פותח. התפרחת מעלה ארומה אדמתית עם תווי בסיס חריפים, אך חוויית הטעם משלבת טעמי הדר ופירות טרופיים. השפעתו מרוממת ומייצרת מצב רוח טוב ואופורי אך ממקדת ויצירתית. מומלץ למעשנים מתחילים מאחר וה-THC עומד בדרך כלל על סביבות ה-16% ומטה (אפשר להשיג גם בגרסאות CBD כמעט נטולות THC).

הרלקין: אל תהיו ליצנים //מדובר בזן קנאביס עם אופי סאטיבה שנוצר מהכלאת זנים מקומיים מתאילנד, שוויץ, קולומביה ונפאל, על שם הליצן המפורסם, אבל הוא דווקא ההיפך מליצני: הזן פותח בתחילת דרכו למטרת הפקת חשיש, אך ריכוז החומרים הפעילים שלו העניק לו יעוד אחר. הוא יעיל במיוחד למטופלי קנאביס המתמודדים עם קשת רחבה של צרכים רפואיים ומפיק תפרחת בעלת ניחוח אדמתי מתוק ופלטת טעמים אורנית, אדמתית ומתוקה. השפעתו מרגיעה, מרכזת ואנרגטית. ה-THC עומד על 4-6% בלבד בעוד שה-CBD עומד על 10-15%, מה שאומר שהוא ממסטל בעדינות הרבה ביותר שאפשרית.

וטיפ למתקדמים:

בנטל: הר הגעש הרדום //לא זן למתחילים, אבל מוגד כ"זן תפקודי למשך היום" ולפעמים זה מה שצריך. זן היברידי הנוטה לכיוון סאטיבה וקרוי על שמו של הר געש הרדום ברמת הגולן (אתם ידעתם שיש שם הר געש רדום, כן?), ומוגדר כ"זן תפקודי למשך היום". בנטל טופח במיוחד לגידול ישראלי בתנאי חממה מבוקרת. את הארומה הייחודית של הזן הזה מרכיבים מספר טרפנים עיקריים: מירסן (Myrcene) עם השפעות של הפחתת חרדה והשריית רוגע; קריופילן (Caryophyllene) בעל השפעות של הפחתת חרדה; לימונן (Limonene) עם אפקט אנטי דלקתי ואנטי בקטריאלי; ולינלול (Linalool) בעל אפקט מרגיע וידוע כמפחית לחץ דם ודופק.

• קנאביס
• קנאביס רפואי
• סטלן
• מריחואנה
• חשיש

אין דבר כזה "הסדרות הכי טובות לסטלנים", כי כמו שמשתמשי קנאביס רפואי ולא רפואי יודעים לדווח, במצב הנכון, כשבוהים במסך בעיניים אדומות ותודעה משונה, כל סדרה היא הסדרה הכי טובה לסטלנים. והרי סטלנים אמיתיים היו מוצאים בעבר שעות של שחוק ודמע גם בערוץ הקניות וזקני השאכטות אולי זוכרים מבעד לענני הזמן כמה מעניין היה לצפות באייטיז במסך המושלג של הרעש הלבן שבין הערוצים.

בקיצור, אנחנו לא מדברים כאן על אנשים מאוד סלקטיביים מבחינת הרגלי הצפייה, ודווקא בגלל זה הם זקוקים להכוונה, הדרכה ותמונות מרצדות שלא יורידו להם את הסטלה. אתם לא רוצים לתת להם להיתקע מול החדשות, זה יכול להסתיים בנזק נפשי, וגם לא להתברבר עם סדרות סרק בנטפליקס שיכבו אותם מבפנים. אספנו את הסדרות שאנשים לא יכולים לקרוא לעצמם סטלנים אם לא ראו אותן תחת ההשפעה, וביניהן יצירות אנימציה על-זמניות, סדרות דוקו-טבע עוצרות נשימה, קומדיות קורעות ודרמות מרחיבות נפש. תתחילו מזה ואל תשכחו לאכול משהו מתוק אם חזק לכם מדי.

אדוונצ'ר טיים

פתיחה נפלאה לרשימה הזאת, אם יורשה לנו להחמיא לעצמנו למרות שהיא סתם בסדר אלפביתי. בעברית סחית: "הרפתקאות פין וג'ייק". הסדרה המצוירת שנוצרה עבור מי שרוצה ליהנות מהקיום ובו זמנית לשכוח שהקיום קיים. היא סדרת ילדים, אתם אומרים? הצחקתם את טריפ האייוואסקה שהאנימציה כאן תוציא אתכם אליו. אין כמו צמד חברים טובים שגרים יחד בבית עץ ומדי פרק יוצאים להרפתקה, וממלכת הסוכריות שלהם היא הממלכה שאנחנו רוצים להיות בה כשאנחנו מסטולים ומעוניינים לצפות במעשיות טובות שכונוו כנראה לילדים, אבל מתאימות במיוחד למבוגרים במצב תודעה נוזלי. קסם אמיתי.

אטלנטה

סדרת המופת של דונלד גלובר הגיעה לא מזמן לסיומה, ואם קראתם את הריקאפ המושקע שהרצנו כאן בשתי העונות האחרונות שלה אז אתם לא צריכים לעשן כלום בחיים שלכם כי המוח שלכם בוודאות כבר לא כאן. כך או כך, ההזייה האורבנית המתוחכמת של גלובר שקועה עד צוואר בתרבות וויד שחורה, וניכר שצמח הקנאביס כיכב כאן לא רק לפני המצלמות אלא גם ואולי בעיקר מאחוריהן. כמו כן, הסדרה הייחודית הזאת היא מסע מעמיק אל מצולות הנפש הסטולה של גלובר, ואתם תצטרכו משהו שיעזור לכם להתמצא בה, להיקרע מצחוק גם כשלא ברור מה מצחיק ולאלחש את הכאב. בהצלחה.

https://www.youtube.com/watch?v=MYtrR4f2hPk

איש משפחה

מה היה קורה אם ליוצרים של "הסימפסונים" לא הייתה נשמה? התשובה היא "פאמילי גאי", כמובן, סדרה שעושה כל מה שהסימפסונז עשו לפניה רק ביותר קיצוני ומרושע, עם דמויות שקשה מאוד לאהוב וכמות רפרנסים-פר-דקה שהייתה גורמת לכל תסריטאי ממוצע להתאבד. מה שנחמד בה במיוחד, במבט לאחור, זה שהיא מתארת בצורה מצוינת את החיים שיכלו להיות לנו אם היינו גבר לבן, נשוי ושמן שהוא אב משפחה, ואת הסיוט האפל שהוא שגרת הבורגנות המטומטמת. באווירה הנכונה היא מצחיקה מספיק כדי שתשתעלו כלייה, אז תשתדלו להשתעל עם פה סגור ליתר ביטחון.

https://www.youtube.com/watch?v=oRhiDJtbaHg

בובספוג

צבעים יפים, עלילות מטורללות, קולות מצחיקים ואווירה ווירדית כללית הופכים את סדרת הילדים לכאורה לקלאסיקה מודרנית עבור מבוגרים מסטולים. רצוי להימנע מהפרקים הקריפיים במיוחד (נגיד, פרק הפוסט טראומה, או הפרק שבו בובספוג פוגש דגים מפלצתיים בתחנה המרכזית) ולהתמקד בהזיות חמודות יותר, כמו הפרק שמתרחש בימי הביניים. רק אל תאכלו סרטים על מיסטר קראב וההמבורגרים שלו.

ביג מאות'

סדרה מצוירת שטובה לכולם תמיד. מי לא רוצה לראות שדים של בני נוער חרמנים ובעצם להבין את כל מה שעבר עליו בדיעבד? סדרת הלהיט הנועזת-יחסית של נטפליקס היא גם זירת התמסטלות כיפית למי שרוצה, והבונוס הכי גדול זה שהסדרה באמת תגרום לכם להבין בדיעבד דברים שלא הייתם מבינים בלעדיה. על סקס. אמרנו סקס, כן?

ברואד סיטי

יש גם סטלניות לא מעטות בעולם, והטובות שבהן הן כפי הנראה צמד היהודיות הטובות אבי ג'ייקובסון ואילנה גלייזר, שסדרת הלהיט שלהן בקומדי סנטרל היא בלי צל של ספק קומדיית הלסביות-הסטלניות הראשונה במיינסטרים ובכלל. עם כל החיספוס הניו יורקי שלהן, "ברואד סיטי" היא בסופו של דבר אחלה סדרת פיל-גוד על חברות אמת בעיר הגדולה, מה שהופך אותה לבינג' נהדר בלי קשר לחיבתן הברורה והמוכרזת לקנאביס באיכות רפואית (אבל גם עם קשר, ברור).

דרגון בול זי

כשהיינו ילדים הרגשנו משום מה בנוח לצפות בחצי שעה של אנשים צועקים אחד על השני וצוברים אנרגיה ולקרוא לזה "אקשן". היום אנחנו צריכים פילטר כלשהו כדי לשרוד פרק ממוצע של הסדרה המוזרה הזו גם במהירות כפולה, אבל צפייה תחת ההשפעה עשויה להוסיף לסיפור עומק רוחני שלא ראיתם שם קודם (או שסתם תגרום לכם להגיד "פאק אני לא מאמינה שאשכרה ראינו כל פרק כשהיינו קטנים").

האם זאת עוגה?

ברשימה הזאת אין סדרות ריאליטי ודוקו-ריאליטי, אם כי רובן בהחלט מוכיחות את הטענה שסטלנים ישמחו לצפות בכל דבר שרץ על מסך ותמיד ימצאו בו משהו מצחיק. זה לא המצב של "האם זאת עוגה", שעשועון הריאליטי של נטפליקס שבו המשתתפים צריכים לנחש האם חפץ מסוים הוא אכן כפי שהוא נראה, או שהוא למעשה עוגה שמתחזה לאותו חפץ. זה דבר כה מוזר לראות שגם אנשים פיכחים לחלוטין מהסטרייט אדג' מדווחים על תחושת הזיה, בלבול וטשטוש אחרי השימוש ב"האם זאת עוגה?". הם פשוט לא יודעים את מה שאתם יודעים: כשאתה מספיק היי, כל דבר הוא עוגה.

המשרד

קלאסיקה סיטקומית שאף סטלן לא יכול לקחת את עצמו ברצינות בלי לצפות בה, ומהמקרים הבודדים בהיסטוריה בהם המקור הבריטי (של ריקי ג'ארוויס) השתדרג במהלך הרימייק האמריקאי שלו (לא מעט בזכות סטיב קארל). תמיד רציתם לצחוק על אנשים שהם בדיוק כמו במשרד שאתם נמצאים בו? ובכן, אלה לא האנשים האלה, כי הדמויות כאן כל כך קיצוניות שאפילו ההומלסים בדרום העיר נראים נורמטיביים לידן. העונה הראשונה יכולה להקשות עליכם, אבל אם טרם חזיתם בפלא הקרינג'י העצום הזה – עולם חדש ונפלא עומד להיפתח בפניכם.

הסימפסונים

אם הסדרה רצה כבר 35 שנה, זה סימן שהיא טובה, לא? עוד משחר ימיה באייטיז, עם הומור גדוש רפרנסים ופארודיות, היה ברור שהמשפחה הזאת נועדה לסטלנים, כולל לא מעט פרקים שהמילה "מוזרים" קטנה עליהם, עלילות הזויות וקטעי אנימציה מבריקים. חוויה מומלצת: לראות את הפרק שניבא את עלייתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב ולהסתבך עם עצמכם סביב השאלה האם הסימפסונז יודעים לנבא את העתיד או שזו המציאות על רנדום-שאפל שפשוט מחקה את הסימפסונז. קחו שאיפה ותחשבו על זה.

העשב של השכן

הדרמה הקומית הזאת הקדימה בכמה שנים את "שובר שורות" עם הקונספט, ובמרכזה אם חד הורית (מרי לואיז פארקר החד-פעמית) ממעמד הביניים, שהופכת לראש קונגלומרט פשע סביב סחר לא חוקי בקנאביס. ב-2005, טרום הליגליזציה שסוחפת מדינות בארצות הברית, זה היה רעיון מהפכני. זאת בשום אופן לא קומדיית סטלנים (אם כי יש רגעים), ובמהלך שמונה עונותיה היא איבדה כיוון פה ושם, אבל יש לה מסר חברתי חד ושנון וקאסט אדיר (קווין נילון, ג'סטין קירק ואליזבט פרקינס), וכשהיא במיטבה היא תלטף לכם את הלב ותנשוף לכם עשן בפרצוף. איזה בינג' מדהים זה הולך להיות למי שפספס.

טריילר פארק בויז

פרועה, קורעת, מטומטמת. במשך 12 עונות הצליחה הסדרה הקנדית הזאת לחמוק איכשהו מהרדאר הישראלי, מין מוקיומנטרי-מקום-עבודה על אנשים שאין להם עבודה כי הם טריילר-פארק-טראש קנדיים שרק מעשנים וויד כל היום וזוממים מזימות התעשרות כושלות, מוקפים בגלריית דמויות בלתי סבירה שתגרום לכם לשאול ללא הרף מה האנשים האלה מעשנים. ובכן, ילדים וילדות, הם מעשנים וויד קנדי שגורם לרוב מה שאתם מעשנים להיראות כמו אורגנו מיובש. כל כך שמחנו לעזור.

לחיי האהבה

כן, מדובר בסטייה ותיקה של מערכת טיים אאוט שעוברת מדור לדור, קלאסיקה ישראלית שחייבים לחזור אליה עם חברים ואחרי שעברו לפחות שלושה ג'וינטים בסלון. ההאנג שלכם לא יהיה שלם בלי שיר הפתיח האלמותי והסצנות הבלתי נשכחות של סופי צדקה ויעל הדר (הלא היא סמדר הרעה). הדיאלוגים המדוקלמים במשלב שפה לא שמיש, המיזנסצנות המטומטמות, הסטיילינג המחפיר – הכל פה נועד להעניק לכם שעה של צחוק, תדהמה ופלאשבקים מטורללים, ובכך גדולתה של תאונת השרשרת המדהימה הזו.

https://www.youtube.com/watch?v=oME3TSnhOmk

מראה שחורה

אם אתן רוצות לאכול סרטים, לאכול פרנויות ובעיקר לפחד מהעתיד – "מראה שחורה" בזמן שאתן פצוצות מוויד זה בדיוק מה שהרופא רשם. כידוע, "מראה שחורה" מציבה מראה, ובכן, שחורה למציאות שלנו, ומראה לנו את כל מה שיכול להשתבש ואכן צפוי להשתבש. אנחנו ממליצים על חלק מהפרקים המוקדמים שלה בלי קשר, אבל בזמן עישון האפקט המלחיץ של הסדרה ללא ספק עולה, ואם זה מה שאתן אוהבות אנחנו כלל לא שופטים.

https://www.youtube.com/watch?v=D3qxWbQ8qek

מידנייט גוספל

אין שום דרך בעולם להסביר את הסדרה הזאת, שהיא למעשה רצף של שיחות פילוסופיות על רקע אנימציה פסיכדלית שימיסו לכם את המוח יחדיו, וגם לא צריך להסביר אותה. מה שצריך זה לגלגל ספליף שמן מאוד, ללחוץ פליי ולהתאיין אל תוך הקוסמוס. היו שלום.

סאות'פארק

אם הסימפסונס ופאמילי גאי הבטיחו את כל האמת לפרצוף, אז סאות'פארק מקיימת, בלי שמץ של טוב לב, טוב טעם או גבולות כשלהם. על כל סיטואציה אקטואלית ותרבותית, סאות'פארק נותנת את הטייק הכי קשוח, ברוטאלי וכן שאפשר לדמיין. היא מומלצת לכל מי שלא מפחד מהאמת, מסאטירה קשוחה והומור שחור שככל הנראה עלול לזעזע אתכם, וכל זה בסדרה מצוירת על ילדים בבית ספר. יושבים בבית ומקססים ופתאום מבינים שכל מה שהממסד לימד אתכם הוא שקר? מזל טוב, בואו לסאות'פארק.

סדר אותי

"סדר אותי" (High Maintenance), התחילה כסדרת רשת ב-Vimeo והמשיכה כסדרה מעולה של HBO, והיא מתויגת באופן ברור כסדרת סטלנים כיוון שהוויד מספק את המנוע העלילתי שלה, ולמרות שבמרכזה סוחר וויד ניו יורקי, היא לא עוסקת בלעדית בקנאביס. כל פרק שלה מורכב משלושה סיפורים קצרים, שלוש פיסות חיים של דמויות עירוניות שנהנות משימוש בקנאביס. הדמויות בגילים שונים, מרקעים שונים וממעמדות שונים, לכל אחת סיפור אחר שמשתלב בו וויד כמו שהוא משתלב בחייהם של טיפוסים נורמטיבים בכל העולם. היא עושה את זה במינימליזם עדין, בלי מונטאז'ים מוגזמים של התמסטלות או סצנות אפופות עשן, ובעיקר – היא מאוד מאוד אנושית. בינג' מושלם.

https://www.youtube.com/watch?v=aLuZEvy03YM

סטיישן אילבן

ההזייה הכי יפה של 2022, סדרת מד"ב דיסטופית (שהיא גם לא ממש מד"ב ובעיקר לא לגמרי דיסטופית) המבוססת על ספרה של אמילי סט. ג'ון מנדל, שאיכשהו מצליחה לרומם את הלב ולהרחיב את הנפש ולעורר התרגשות מהנס שהוא החיים עצמם. יצירה טלוויזיונית מיוחדת, עמוקה, ולא קל להתחבר אליה, אבל מי שמצליח להיכנס לתדר שלה מקבל פיי-אוף לכל החיים. אם אתם בעניין של צלילות מהורהרות אל תוך התודעה ומחשבות יפות וחומלות על המצב האנושי, זאת הסדרה שתפתח לכם את השער.

עבודה מבפנים

סדרת אנימציה לכל מי שאוהב קונספירציות ולא חושש מהומור שחור. כמו ריקליימינג לריק ומורטי מהצד השני של הטרלול: הסדרה מתמקדת באנשים שעובדים בממשלת צללים ומנהלים את העולם. במרכז הסדרה: צוות נועז של חמישה שמורכב מארבעה בני אדם ומפטריית חלל לא אנושית, הנלחמים לא בהכרח בכוחות האופל, כי הם בחסות כוחות האופל, אלא יותר אחראים על טיפול בבעיות שנוצרות לאנשים הרעים שאחראים על הכל וצריכים להחזיק חזק כדי ששום דבר לא יתפרק. ספוילר: הכל מתפרק כל הזמן.

עולם מופלא

כמו כל סדרות וסרטי הטבע עוצרי הנשימה של דיוויד אטנבורו, "עולם מופלא" היא חומר צפייה אידאלי לשאכטה של לפני השינה. היא תזכיר לכם כמה יפה העולם שלנו, תחסוך מכם כל זיק של פרנויה או תחושת בדידות, ומעל הכל – מדובר באקשן משובח. לא בכדי הפכה העונה השנייה של "הכוכב הכחול" לסדרת הטלוויזיה הנצפית ביותר בבריטניה ב-2017.

פילדלפיה זורחת

אם אתם שוחרי קנאביס ריקריאטיבי וטרם נתקלתם בנס הזה שנקרא "פילדלפיה זורחת", עזבו את הרשימה הזאת מיד ולכו לצפות בסיטקום הבלתי נתפס הזה החל מהעונה הראשונה. עכשיו. ואל תחזרו לפני שסיימתם את העונה ה-15. חוצפנים.

קומיוניטי

גם אם לא עישנתם שום דבר בחיים שלכם ולא שמעתם את המילה "וייפורייזר" מימיכם, "קומיוניטי" היא סדרת מופת שאפשר לזהות את ההומור הסטלני של מקילומטר (למרות שהיא אינה מכילה דמויות סטלניות כלל). אפשר ממש לדמיין רבות מהבדיחות שלה נולדות תוך כדי סשן עישונים כבד, ברמת ה"תחשבו איזה קטעים היה אם–", אבל קצת יותר קשה לדמיין איך סדרה כזאת, על חבורת ריג'קטים שמשלימים לימודים בקולג' סוג ג', תהפוך לאחת מפסגות הקומדיה הטלוויזיונית של העשור הקודם. אין ברירה, תצטרכו לצפות בה. מצטערים ממש.

רוק 30

המאסטרפיס של טינה פיי. קלאסיקה קומית עוד בימי שידור, ומהסדרות הבודדות ב-20 השנים האחרונות שאנחנו לא מפסיקים להתגעגע אליה. הפרמיס נשמע משעמם: סדרת סיטקום שגוללת את חייה של תסריטאית שכותבת לטלוויזיה. כשתכירו את דמותה של ליז למון, בגילומה האדיר של פיי, זה כבר יישמע לגמרי אחרת. ומסביבה – ים הזויים, כוכבים לא ברורים, טאלנטים שבורים, עובדי ערוץ אובססיביים, בוס קשוח ועוד הרבה אומללות קומית של מקום עבודה – הכל מתאים בדיוק לסיטואציה בה תוכלו לשבת על הספה, לעשן שאכטה, ולהנות מאסקפיזם מוצלח שהוא גם חור בהשכלה שאתם חייבים להשלים.

ריק ומורטי

הטריפ המצויר הכי טוב על המסך שנהנה מקונצנזוס ביקורתי מאז עלה לאוויר בשנת 2013. היא טובה גם ללא כיוון לירוק, אבל עולה בכמה וכמה רמות בשעת סטלה. קחו בחשבון שאחר כך תיתקעו עם מחשבות אקזיסטנציאליסטיות כאילו אתם מינימום אלבר קאמי.

שמורות הטבע המופלאות עם ברק אובמה

אנחנו לא חרמנים על הקול בס של ברק אובמה, אתם חרמנים על הקול בס של ברק אובמה. אבל זאת לא מהות הסדרה. ברק אובמה מספר על הפארק הלאומיים ושמורות הטבע המופלאות של ארה"ב זאת הדרך להכנס לזן. ההתנתקות מוחלטת, ההווה קיים, זה רק אתם, הטבע וקול הבס של ברק אובמה מרגיע אתכם שהחיים טובים והכל יפה. מממממ קול הבס של ברק אובמה. רק לעצום עיניים ו– אה לא, רצינו לראות את הסדרה הזאת.

• קנאביס
• המסך
• סדרות מומלצות
• סטלן
• מריחואנה
• חשיש
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 948 // חם לוהט רותח

מידי פעם אנחנו רוצים לקחת הפסקה מהזהב הירוק ולטעום קצת מהזהב החום. עישון חשיש היה מאז ומעולם מקובל במדינת ישראל החמה והמדברית, שכן אנחנו בקרבת מדינות הייצור העילאי של החשיש, שגם, בהתאמה צורכות חשיש באחוזים גבוהים: מצרים ומרוקו. החשיש הוא בעצם תוצר אחר של צמח הקנאביס – ומייצרים אותו משרף הקנאביס שקיים בטריכומות הצמח, בתהליך שקצת מזכיר הפקת ריבה (למעשה, חשיש זו ריבת קנאביס שיובשה היטב). יש טוענים שמקור החשיש מגיע מהודו והתפשט לאסיה ומשם לאפריקה. ישנם זנים מאוד מסוימים של קנאביס מהם ניתן להפיק חשיש, אותם זנים מאופיינים בריבוי טריכומות שמפיקים יותר שרף. הפרדת הטריכומות מהצמח מתבצעת עם מסננת, וגם היום קיימים אנשים שתפקידם בחיים הוא לעבור בין שדות מריחואנה ולהפיק שרף.

אז איך מייצרים חשיש בעצם?

הגישה השמרנית מעדיפה לשפשף ולגלגל את הפרחים על מנת שהשרץ יצא, עד שמתקבלים גושי חשיש. מדובר בעבודה סיזיפית וקשה שכמעט ולא משתמשים בה כיום, אך היא הדרך האיכותית ביותר. קיימות עוד דרכים להפקת חשיש כמו מיצוי כימי באמצע ייבוש וסינון הקנאביס או לחץ וטמפרטורה גבוהים במיוחד. תהליכים אלו מהירים בהרבה, אבל גם פוגעים באיכות של החשיש שנוצר. אגב, אם קיים לכם מעט קיף בגריינדר (אבקה שמצטברת בתחתית הגריינדר) אפשר להוסיף אותה לקססה והוא יהיה שווה ערך לחשיש ביתי. עם זאת, אם בא לכם להשקיע, אפשר לרכוש מכשיר ייעודי שיהפוך את הקיף לחשיש תעשייתי באמצעות חום ודחיסה.

וכמה זה ממסטל?

חשיש איכותי הוא חומר עשיר בקנבינואידים וטרפנים. איכות החשיש תלויה בדרך ההפקה, זן הקנאביס והחומרים הנוספים. מה הם אותם חומרים? בשוק פרוץ כמו בכל שוק פרוץ, קיימת תופעה רחבה של ערבוב ודילול השרף בחומרים אחרים על מנת להפיק מאסה ענקית. לכן לא תמיד ניתן לדעת מה כמות החומרים הפעילים ואיכותו של החשיש שהגיע לידנו. סוגי החשיש הנפוצים ביותר בישראל הם החשיש הלבנוני, עם THC שנע בין 1% ל-4.5%. החשיש המרוקני, עם THC שמע בין 5% ל-12%, והחשיש ההודי שמנעד ה-THC שלו הכי רחב – בין 0.5% ל-16%. החשיש בעולם הוא חזק בהרבה ממה שקיים בארץ ונע בין THC של 5% עד 25% ובאזורים מסוימים בעולם קיים חשיש שמגיע עד ל-45% THC. חשיש יכול, כמובן, להיות גם מועבד לשמן חשיש ומכיל אחוזים מאוד גבוהים, ברמה בלתי נתפסת וקיצונית של בין 50% ל-80% THC. חם לנו רק מלחשוב על זה.

איך יודעים שהחשיש שקנינו הוא טוב?

• מבחן הבועות: לשרוף ולבדוק – אחת השיטות הידועות דוגלת בדרך הפשוטה. נסו להדליק בעדינות את הקצה של החומר באמצעות מצית ולבדוק את קצב הבעבוע. אם החשיש מבעבע בצורה אינטנסיבית, מדובר בחשיש איכותי. אם הבעבוע חלש עד כמעט לא קיים, זה סימן להחליף את הדילר.
• נראות והרגשה – חשיש איכותי הוא רך ודביק למגע. הצבעים ינועו בהדרגה מחום בהיר צהבהב לחום כהה עד כדי שחור, זה תלוי בעיקר בדרך הייצור והמדינה ממנה החומר הגיע. אם אתם נוגעים בחומר והוא נמעך בעדינות, מדובר בתוצרת טובה.

>> אל מדריך הזנים המלא של Cannagolan

• קנאביס
• קנאביס רפואי
• חשיש
• ❤ תל אביב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 918 // הבית השני שלי

היחס לסוגיית הקנאביס והחשיש בעולם הערבי משתנה מאוד בהתאם לאזור ולאוכלוסיה המקומית: בדיוק כמו בכל תחום אחר כמעט, גם כאן אפשר למצוא דעות המתנגדות באופן נחרץ לעניין (בעיקר מסיבות דתיות אך לא בהכרח), ומצד שני יש לא מעט מוסלמים שלא רואים שום בעיה בשימוש בקנאביס – ויש אפילו כאלה שמסתכלים על תעשיית הקנאביס כמקור לגאווה לאומית.

בשנים האחרונות שיתפתי פעולה עםיואב גלעדי, ביולוג ומומחה לקנאביס, בכתיבת"האנציקלופדיה לקנאביס", ספר ראשון מסוגו בשפה העבריתהמסקר כמעט כל תחום בנושא: השימושים הרפואיים של הצמח, דרכי הצריכה השונות ואופן השפעתן על הגוף, טכניקות גידול, הפקת חשיש ומיצויים וכמובן התייחסות נרחבת להיסטוריה ולתרבות הקנאביס.אחד הפרקים המרתקים ביותר בספר (בעיניי לפחות) הוא הפרק שהחלטנו לכנות "פולקלור: מסעות הקנאביס במזרח התיכון".

זה למעלה מעשור שאני חוקר את עולם הקנאביס כמעט מכל זווית אפשרית: דיווחתי מוועדות בכנסת, מתערוכות וכנסים בארץ ובחו"ל, סיקרתי הפגנות ואירועי מחאה, תיעדתי עשרות גידולי קנאביס ביתיים כמו גם חממות מוסדרות מטעם המדינה.במקביל לעניין הרב שמצאתי בקנאביס, התעוררה בי סקרנות עזה לגלות את העולם הערבי – אז החלטתי לשלב בין שתי התשוקות הללו. רכשתי ספרי לימוד, חוברות ודיסקים, והתחלתי לשבור שיניים במטרה לתרגל את הערבית שלי.כעבור כמה שנים של לימוד בשקידה, כשהרגשתי שליטה מספקת בשפה, לקחתי את הדרכון הזר, אזרתי אומץ ויצאתי למסע מזרח (ומערב) תיכוני אצל השכנים המוסלמים שלנו.

בלי סמים בבקשה, אנחנו עיראקים וסורים

לא יהיה מופרך לטעון שקנאביס וחשיש מצויים בכל רחבי המזרח התיכון – השאלה היא רק אם התופעה מתרחשת מעל או מתחת לפני השטח. כפי שציינתי בפתח הדברים, התפיסה בקרב האוכלוסייה המוסלמית בנוגע לסוגיה איננה אחידה: במקומות מסוימים שביקרתי בהם, כדוגמת סוריה ועיראק למשל, גיליתי אנטוגניזם רב לנושא, גם בקרב צעירים.

עם זאת, סיקרן אותי להבין מה הרקע להתנגדות הזו? ולא פחות מכך – כיצד הסלידה של האוכלוסייה המקומית מקנאביס וחשיש משחקת תפקיד במשחק הפוליטי והחברתי במקום?כשמנסים להבין את הסיבות לכך שרוב העיראקים והסורים מתנגדים לשימוש בחשיש, מבחינים בשני נרטיבים מרכזיים – שניהם באופן מפתיע (או שלא) יכולים להזכיר לנו גם קצת את עצמנו:

הראשון מגיע בעיקר מאוכלוסיות דתיות יותר, שבדרך כלל מנפנפות בטיעון הדתי האוסר לכאורה על שימוש בקנאביס (זאת על-אף שקנאביס וחשיש לא מוזכרים כלל בקוראן, ומדובר בפרשנויות מאוחרות יותר שהופיעו לאחר מותו של הנביא מוחמד).הנרטיב השני, המתנגד לשימוש בצמח ותוצריו שלא על בסיס דתי, נאחז במה שמכונה לעתים "תאוריית השער", הגורסת כי הקנאביס הוא סם שער או סם מעבר לסמים קשים יותר.

כך למשל כשראיינתי בשנת 2018 את דובר משטרת ה"אסאיש" (Asayîş‎ / الْأَسَايِش), המשטרה המקומית בצפון סוריה, והפניתי אליו שאלה בנוגע להסדרת שוק הקנאביס במקום, הוא טען כי מהלך שכזה יוביל רבים להתמכרות לסמים קשים מכיוון שלדבריו "ידוע שהשימוש בקנאביס מוביל במשך הזמן לשימוש בהרואין". זו גם התשובה הרווחת שקיבלתי בקרב צעירים באזור.

מי שמים סמים בעורף האויב

במקומות במזרח התיכון שבהם השימוש בקנאביס איננו מקובל חברתית או תרבותית, ניתן לראות שימוש מעניין בסוגיית החשיש כאמצעי להשחרת פניי האויב והצגתו כגורם מסית ומשחית.מדובר בנרטיב מוכר וידוע שנמצא בשימוש נרחב בעולם הערבי, בבסיסו עומדת הטענה ש"האויב מעבר לגבול מבקש לפגוע בחברה שלנו באמצעות הצפת האזור בסמים".

הטיעון הזה עלה פעמים רבות כשביקרתי ברמאללה, בית-לחם ומקומות נוספים בשטחי הרשות הפלשתינית, שם היה ברור לכל ש"הכיבוש הציוני" אחראי להפצה של סמים בחברה הפלשתינית, במטרה לפגוע בנוער ובמרקם החברתי שלהם. ב-2015 עדנאן אל-דמירי, דובר כוחות הביטחון הפלשתינים, אף הגדיל לטעון במסיבת עיתונאים מתוקשרת כי הם חשפו מעבדה ישראלית בטול-כרם, שכל ייעודה היה להפוך קנאביס להרואין (מיותר לציין שמדובר בתהליך בלתי אפשרי מבחינה כימית).

אולם הפלשתינים כאמור לא לבד, וגם במקומות אחרים "בשכונה" ניתן לשמוע טענות דומות: לדוגמא כאשר ראיינתי עיתונאי סורי ושאלתי אותו אודות מקור החשיש שמגיע לאזור – הוא מיד הפנה אצבע מאשימה כלפי ארדואן, נשיא טורקיה, שלדבריו מציף את האוכלוסיה הכורדית בצפון סוריה בחשיש בכדי להחליש אותה מבפנים.

וואלה מסטולים: מסיני ועד מרוקו

על-אף הדברים הללו, חשוב לציין שלא בכל המזרח התיכון מסתכלים על סוגיית הקנאביס באופן שלילי: את תרבות הקנאביס והחשיש של מצרים הישראלים מכירים היטב, במיוחד באזור החופים הדרומיים של חצי האי סיני, אשר זוכה מידי שנה לביקורם של אלפי תיירים כחול-לבן, כאשר חלק לא קטן מהם נהנה לשאוף עשן מתוק של חשיש מצרי.

בביקור שערכתי בשנה שעברה בח'רטום, בירת סודאן, נוכחתי לגלות כי השימוש בקנאביס וחשיש נפוץ למדי באזור, ולמרות שאין זה מקובל לעשן קנאביס באופן פתוח במרחב הציבורי בסודאן – הנוכחות של הצמח במדינה גבוהה למדי.כך למשל כאשר ביקשתי מהנהג שלי למצוא משהו לשרוף, הוא נתן לי לדבר עם שני סוחרים שונים שהציעו מגוון אפשרויות: "באנגו" – הכינוי לקנאביס המקומי, "שאש" או "שאשיה" – הכינוי לקנאביס האתיופי, הנחשב למעט חזק יותר, "חשיש" רגיל, או "חשיש ערבי" כפי שאנו מכירים מסיני ולבנון, ואחד מהם אף הציע לי "אייס", כינוי נפוץ לחשיש שהופק בטכניקה המערבת מים וקרח, מה שמאפשר להפיק חשיש בעל ריכוז חומר פעיל בו גבוה יותר מהחשיש הערבי המסורתי.

כמובן שאי-אפשר לכתוב על קנאביס בעולם המוסלמי מבלי להתייחס למרוקו, בירת החשיש של אפריקה. המדינה בעלת תרבות קנאביס ענפה רבות בשנים, במיוחד בקרב הברברים ברכס הרי הריף שבצפון המדינה – שחלקם מסתכל על תעשיית החשיש כמקור אמיתי לגאווה.

מעניין לראות כיצד גם למקום היחסית מבודד הזה הגיעה ההשפעה המערבית:לאורך מאות שנים תעשיית החשיש במרוקו התבססה על זן קנאביס מקומי (שכונה "בלדיה"), והחשיש הופק בשיטת מסורתית של סינון הטריכומות (החלק בצמח המכיל את החומרים הפעילים) באמצעות תיפוף במקלות עץ ובד משי, אולם החל משנות השישים ועד היום הגיע זרם אדיר של מערביים לאזור, אלו הביאו עימם זנים "מעורבים" ("היברידים") בעלי עמידות חזקה יותר, כמו גם תפוקה ואחוז חומרים פעילים גבוהים יותר. בנוסף הם לימדו את המרוקאים שיטות הפקה מתקדמות יותר בדומה לשיטות המיושמות כיום במערב אירופה, צפון אמריקה וישראל. כך שחלק ניכר מהחשיש שיוצא כיום ממרוקו שונה בתכלית מהתוצר שיצא משם בעבר.

פרויקט "האנציקלופדיה לקנאביס" גייס כבר 67 אלף שקלים בהדסטארט. הצטרפו ותמכו בו עוד היום

• קנאביס
• סמים
• חשיש
• וויד
• הדסטארט
• מימון המונים
• טור אישי

• Facebook
• Twitter
• Email

בשירות הוד מלכותה

איך מנהלים משא ומתן מדיני ומתמודדים עם משברים עולמיים? מהי "שפה דיפלומטית"? כמה מותר לשתות במסיבת קוקטייל בבית השגריר? שגריר בריטניה בישראל דיוויד קווריידבר על דיפלומטיה, על החיים הדיפלומטיים ועל תדמיתה של ישראל בעולם.
ננוצ'קה, לילינבלום 30 תל אביב, 20:00, כניסה חופשית

עוד כתבות שיוציאו אותך מהבית:
שלחנו את בוני לטוטו קארה – זה נגמר בשירותים
בוורלי: חנות תקליטים שהיא יותר מזה
מעורבבים: 21 הברים הטובים בעיר

תולדות החשיש בפלסטין וישראל

פרופ' חגי רםיספר את סיפורו של החשישבארץ מראשית שנות ה־20 עד מחצית שנות ה־60 של המאה הקודמת. ההרצאה מתבוננת בחשיש כסחורה (שמבריחים וצורכים אותה) וכמטפורה (לתהליכים חברתיים ותרבותיים), בפרספקטיבות מקומית וגלובלית.
אנה לולו, הפנינים 1 יפו, 19:45, 10 ש"ח

דאבל פיצ'ר בבוקסא

חשש אמיתי (סינת' פופ בעברית) ופוטומט (אינדי פופ אלקטרוני) בדאבל פיצ'ר מפואר וחינמיהערב בבוקסא. אחרי ההופעות יתקלט רם אוריון.
בוקסא, רוטשילד 31, 22:00, כניסה חופשית

עם הילדים: "מזוודות ומציאות"

מאירופה של פעם עד לרכבת ישראל היום – לישראלים אין יותר מדי חוויות טובות הקשורות ברכבת, ודווקא מדובר בלוקיישן קלאסי להתחלה של סיפור מסע, בדיוק כמו העלילה של "מזוודות ומציאות" שמתאר את חייה של פקידה אפורה במחלקת אבדות ומציאות בסניף רכבת נידח שיוצאת להרפתקה בעקבות המזוודות.
מוזיאון תל אביב, שד' שאול המלך 27 תל אביב, 11:00, 65 ש"ח, לגיל 6־10

• פוטומט
• רם אוריון
• חשיש
• פלסטין
• ישראל
• בוקסא
• ננוצ'קה