הו, שמפניה, מחוז כיסופינו. מצד אחד, משקה אדיר ומעולה שאולי עושה הבל פה של גמל. מצד שני, אין כמותו כדי לארגן מחדש את המוח באווירה מעודנת ויוקרתית ובעלויות של תקציב מדינה במרכז אפריקה. בקיצור, אנחנו קצת אמביוולנטיים אבל מושיטים לשמפניה יד למען השלום, ולכן התרגשנו להתבשר על פתיחתה של שגרירות בית השמפניה היוקרתי קרוג בישראל, אשר תתמקם במסעדת a של השף יובל בן נריה. הנה בא נשיא שמפניה, איך שמחנו לקראתו.

כחלק משיתוף הפעולה הדיפלומטי בין הקרוגים למסעדת a, יארח בן נריה את נציג היקב לואיס הנריאון לארוחה חד פעמית שתכלול תפריט טעימות מוקפד ומותאם ללא פחות מארבעה סוגי שמפניות איכותיות במיוחד של קרוג, לצד טעימה מקצועית בהדרכתו של הנריאון. הארוחה תכלול לא פחות מ-10 מנות ולצידה ארבע כוסות שמפניה לכל סועד. תג המחיר שיוצמד אליה יהיה מן הסתם יוקרתי אף הוא ויעמוד על – תחזיקו חזק – 1,200 שקלים לאדם, לא כולל שירות כמובן.

בהודעה לתקשורת מסר בן נריה: "מתרגש לשתף אתכם שמסעדת a נבחרה להיות השגרירה של בית השמפניה היוקרתי 'קרוג' בישראל. המסעדה נבחרה מבין כל המסעדות במזרח התיכון ומצטרפת לרשימה יוקרתית של 162 מסעדות בעולם שמייצגות את השמפניה. אני מזמין אתכם להצטרף אלינו לערב חד פעמי עם תפריט טעימות מיוחד". כמה מיוחד? אוהו. בין המנות שיוגשו בארוחה תוכלו למצוא צלחת דגה נאה שתכלול דג חכות מקומי, שרימפס קריסטל וטונה בלו פין; טרטר בקר הולשטיין עם קסטן קוג'י, אמאזאקה, איולי יוזו, חרדל יפני וקרם חלמון; פילה על העצם עם שיו קוג'י ודג ים צלוי עם קציפת פרמזן במיסו, חמאת קוג'י וקולורבי צלוי.

לטובת אוהבי השמפניה: בארוחה יוגשו השמפניות KRUG Rose 25 EME Edition, KRUG Grande Cuvee 170 EME Edition, KRUG Grande Cuvee 169 EME Edition, ו-KRUG 2006.
>> קרוג ב-a, ארוחת טעימות מיוחדת, 21.11.22 | 21:00 | מסעדת A | להזמנות: 0542227102

• אוכלים שותים
• יובל בן נריה
• שמפניה
• טעימות

הביס הראשון שקיבלנו בפאסטל היה כל כך מהמם שחייבים להתחיל איתו. כי לפני ההסברים והמחמאות והתלונות והמסקנות שעוד יגיעו, היה שם רגע. המנה הראשונה שהגיע לשולחן במסגרת ארוחת הטעימות הייתה עוגיה. באמת. לא איזה פתיח מתחכם שנראה כמו עוגיה. ממש עוגיית אורז בצורת פרח. כזאת שאתה לוקח ממנה ביס, וקולטני המתוק על הלשון שואלים אם הכל טוב ולמה מתחילים היום בקינוח.

ואז שניה לפני שאתה מודה שאין לך מושג מה לעזאזל ניסו להגיד כאן מגיע ה-רגע. טיפות של קרם חציל שרוף שישבו בסבלנות על העוגיה, מתפוצצות בפה במכת מרירות, שבבת אחת מאזנת את המתוק. כל האושר הזה נעטף בקרמיות של אבן היוגורט שגוררה על העוגיה במקום אבקת סוכר. זה כל כך אדיר שאתה לא יודע אם פשוט לשכוח מהכל ולהנות מהטעם, או להתחיל להזכר בחישובי גאומטריה של המעגל כדי שתוכל למקסם את מספר הביסים. וואו.

בדיוק בשביל וואו כזה באנו. כבר כמעט עשור שפאסטל מצליחה לשמר סוג של אלגנטיות כמעט לא ישראלית. בערב קיץ תל אביבי קשוח, המרפסת של פאסטל היא אחד המקומות הנעימים שאפשר לשבת בהם. הלוקיישן מושלם, האירוח מתוקתק (כמות הפעמים שהחליפו לנו צלחות אישיות וסכו"ם התקרבה לדו ספרתי. זה שיא ישראלי לדעתי) והלוק מוקפד.

>> הפתעה: התיירים מלונדון גילו לנו מסעדה תל אביבית ללא תחרות
>> המבקרים טעו: המקום החדש של נדב ודניאל הוא מסעדת חוף נהדרת

בצד של האוכל, בעיקר מאז העזיבה של הלל תווקולי, פאסטל קצת איבדה את המוג'ו שלה. האוכל נשאר טוב, אבל לא יותר מזה. פאסטל המשיכה להיות מקום נעים עם קהל נאמן שהמשיך להגיע, אבל אפקט הוואו התפוגג. על הנייר – ולפי מנת הפתיחה – הוואו חזר. פאסטל החליטה לעשות שינוי וכיוונה הכי גבוה שאפשר. במקרה שלנו הכי גבוה זה השף גל בן משה. מסעדת Prism בברלין. מחזיק בכוכב מישלן. להביא אותו למסעדה בתל אביב, ושהוא יעמוד במטבח, זה מוב מהאגדות. להביא אותו לפאסטל, שהיא הדבר הכי קרוב בסטייל למסעדת מישלן, זה החומר שעליו מבקרי מסעדות חולמים בלילה.

ואם כבר באת, אז הולכים על ארוחת הטעימות. זה בדיוק המקום שבו אפשר לצפות מהשף לתת לך ארוחה שלמה ומגובשת. אתה אומר תודה לתפריט הרגיל (ולנתחי בשר במחיר720 שקליםלקילו שמסתתרים בו), נושך שפתיים על המחיר (395 שקליםלאדם זה הרבה מאוד כסף, איך שלא תסתכלו על זה, אם כי יש לא מעט ארוחות טעימות יקרות מזה בעיר) ולא שואל שאלות. כלומר חוץ מאשר אנשים שלא נזכיר את שמם (קרן) ששאלו אם אפשר להחליף את מנת החציל ורק בגלל שאמרו לה לא, היא זכתה לאכול את העוגיה המופלאה מההתחלה.

וההתחלה הייתה שלוש מנות ביס. אחרי שסיימנו לנגב את דמעות ההתרגשות מעוגיית החציל, עברנו אל טרטלט הטרטר. טרטר טלה (שאם היו קוצצים אותו מעט יותר לא היינו מתלוננים) עם ביצת שלו ובצל בתוך טרלט דקיק ברמת מנג'ט. הרכות של הבשר והקראנצ'יות המושלמת של עטיפת הבצק יוצרים תחושתית ביס אדיר. הבעיה היחידה עם השלמות המרקמית הזאת היא שהטעמים מאוד עדינים וקצת נעלמים ברקע. הפתיח השלישי, פלמידה עטופה בעלה שיסו, עם בורגול ודגנים פריכים, לא הצליח להגיע לאותן הפסגות. הדג עצמו היה נהדר, והשילוב שלו עם הבורגול והדגנים הוסיף גם כאן משחק מרקמים כיפי, אבל משהו בשיסו, פטרוזיליה יפנית, היה אגרסיבי מידי וקצת הפריע להרגיש את הטעמים והמרקמים.

את זוג המנות הראשונות של הארוחה הוביל סשימי אינטיאס עם קישוא, צנונית וביצי סלמון ברוטב יוגורט ונענע. האם זאת מנה טעימה? מאוד. הדג היה מצוין והשתלב מעולה עם הרוטב ועם פריכות ביצי הדג. האם זאת מנה מעניינת? אפילו לא קצת. זאת המקבילה הקולינרית של "חברים"/"סיינפלד" (כל אחד והבחירה שלו, אנחנו לא שופטים. סתם. ברור שאנחנו שופטים). לפני 20 שנה זה היה משהו חדשני. עכשיו זה עדיין טוב, אבל ראינו את זה כבר.

לפני שנדבר על המנה הבאה, קלמרי ממולא בממרח בטעמים של נקניק טלה, חייבים לדבר על משהו יותר גדול. כי הקלמרי הגיע עם תפוח אדמה ברוטב יוגורט ושמן צ'ילי. במנה הקודמת עם היוגורט שתקתי. איני יכול עוד. די עם היוגורט. וזאת, אגב, הבעיה עם דמוקרטיה. אם היה פה דיקטטור רציני הוא כבר מזמן היה אוסר שימוש ביוגורט במסעדות, כי עברנו כל גבול.

סליחה, הייתי חייב לאוורר את התסכול. איפה היינו? כן, בקלמרי. גם כאן זה הרגיש כמו פרסומת לחברת ביטוח. זה היה טוב, אבל לא מצוין. וחבל, כי הנפילות היו בדברים קטנים. הקלמרי עצמו היו מוצלחים מאוד והמילוי שלהם, עם טעמים עזים של טלה היה פשוט נהדר. הבעיה היחידה הייתה תפוחי האדמה. זה לגמרי לגיטימי להכין תפוחי אדמה מראש ולחמם אותם לפני ההגשה. זה פחות עובד כשהם חמים מבחוץ וקרים מבפנים. אל תשאלו איך גילינו.

המנה העיקרית הראשונה הייתה פילה לוקוס עם כרישה ברוטב ענבי בוסר ושרימפס מותס. הלוקוס עצמו היה קצת יבש, ובכיף היה יכול לרדת מהאש קודם, אבל מה שהיה מרכז תשומת הלב במנה הזו הוא הרוטב, שאין דרך להגדיר אותו מלבד "קיצוני". שילוב מעניין בין טעמים חמצמצים לאוממי שהשתלב יפה עם הדג. יחי הפער בין ציון לשבח על הרעיון לתעודת השתתפות של הביצוע.

העיקרית השניה הייתה סינטה טלה על קרם דובדבנים חמוצים עם בצל במילוי בורגול. הבשר עצמו היה לא פחות מפנטסטי. עשוי מושלם לדרגה שמאפשרת לך גם לקחת ביס וגם לתת לו להתמוסס בפה, מתובל בדיוק שמבליט את טעם הבשר ולא מסתיר אותו. כל שאר המרכיבים על הצלחת היו, בהעדר מילה אחרת, מבאסים. הרוטב היה חמוץ כמו פוליטיקאי ישראלי טיפוסי, הבצל הממולא הרגיש חי לגמרי, ובאמת שאין לי עניין לדבר על בצל השאלוט ומה קרה כשניסיתי לתפוס אותו עם המזלג (בקשה: אם צומח בצל באדנית שאליה הוא התעופף, תמסרו לו שאבא גאה בו).

גם אזור הקינוחים היה מחולק לשניים. התחלנו עם דלעת משומרת בסיד עם שוקולד לבן, סולת ועם, לא מאמין שחזרנו לכאן, יוגורט. למרות שהפעם זה בצורת גלידה. וזה לגמרי עובד, בהנחה, כמובן, שאתם בעניין של דלעת. הקטע של שימור בסיד (כן כן. הסיד מהקיר. הזוי אבל מוכח) הוא טכניקה ערבית מסורתית, וזה נותן לדלעת מרקם לא שגרתי. הדרך היחידה להסביר את זה היא לדמיין שהדלעת נמסה מבפנים אבל שומרת על המרקם שלה מבחוץ. השילוב של כל זה עם עוגיית הסולת ועם השוקולד הלבן והיוגורט נותן ביס חמצמץ אבל מצוין.

>> 29 המסעדות הטובות ביותר בתל אביב: הרשימה החדשה
>> ביקורת אוכל רחוב: מצאנו את פופ אפ השווארמה שיירש את גרטי

החלק השני של הקינוחים כולל חמישה סוגי פטיפורים שהיו סיום נהדר לארוחה. סיום בדיוק כמו שהיית מצפה שיהיה לארוחה "כזאת". חמישה ביסים, כל אחד לוקח אותך למקום ולספקטרום אחר של טעמים. היה שם טופי, ומרנג שרוף, וחמיצות ומתיקות ובעיקר הרבה טעם טוב שנשאר איתך. אפילו כשמגיע החשבון.

והחשבון, במקרה הזה הוא לא כזה פשוט. מצד אחד ההגעה של בן גל שיפרה את פאסטל והחזירה לה, גם אם בקטנה, את אפקט הוואו. מצד שני זה רק בקטנה. בשאר הזמן, למרות שהיא טובה, היא קצת שגרתית, עדינה מדי ובעיקר לא יציבה. יכול להיות שבמסעדה אחרת זה היה מספיק כדי להשתפך, אבל מפאסטל שהייתה ונשארה מסעדה של האלפיון (כלומר, כזאת שבה זוג ישאיר 1000 שקל בערב כולל דרינק ושירות) ובטח עם שף כזה, מותר וצריך לצפות ליותר.

★★★★4 כוכבים
פאסטל, שדרות שאול המלך 27 (מוזיאון ת"א לאמנות), ראשון עד שבת 00:00-12:00, 03-6447441
ארוחת טעימות 395 ₪

• ביקורת מסעדות
• אוכלים שותים
• פאסטל
• גל בן משה
• מישלן
• טעימות
• מסעדות מומלצות
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 901 // הלילה הלבן חוזר

• Facebook
• Twitter
• Email

מזימות בינלאומיות, תעלומה מסתורית ומנות גדושות של נוסטלגיה – אלה נתוני הפתיחה של הלבנונית בנמל שתיפתח בשבוע הבא במתחם יריד המזרח, צמוד לגלידה מונטנה. נראה שברוך בן הרוש, בעל המקום, מודע לגודל האוצר שהוא חולש עליו. בן הרוש הסתובב עד היום בצפון הנינוח של העיר כשבבעלותו בית הקפה הוותיק גימל ברמת אביב ג' וקפה ארלוזורוב (וגם רגעים מתוקים, אבל זה כבר מחוץ לעיר). בלבנונית הוא מתכנן ליצור חוויית בילוי מסוג שונה לגמרי: כיסאות ושולחנות גן מתכתיים צבעוניים יפוזרו ברחבה החיצונית, והמסעדה תפעל מתוך ביתן לבנון ההיסטורי שנחנך ביריד המזרח בשנת 1936 על ידי ממשלת לבנון. המטרה של בן הרוש היא לתת ביטוי למטבח המפואר הזה, ששילב בעבר בין טכניקות הבישול של המטבח הצרפתי הכובש לבין עושר חומרי גלם מרהיב, במקום ליפול לתוך מלכודת החומוס־צ'יפס־סלט.

המבנה המעוגל של המסעדה כמעט לא שופץ בשל שימור מחמיר. חזיתו מורכבת מתבליט המתאר את המבנים העתיקים שנתגלו בעמק בעל בק שבלבנון, ומתברר שבמשך עשרות שנים היה התבליט חבוי בהמולה של מוסך אריה עד שהתגלה. כחלק מתהליך השיקום של התבליט היה צריך לפתור את התעלומה מי האמן שיצר את התבליט. ספוילר: תחקיר מקיף העלה שזה הפסל אהרון פריבר.

התפריט של הלבנונית בנמל כולל את הקלאסיקות: מחמר כרע עוף על לאפה (75 ש"ח), מנסף כבש על אורז עם בשר טחון ושקדים (75 ש"ח), מקלובה פרוסות חציל, תפוחי אדמה, עגבנייה, בצל, צנובר ושקדים (75 ש"ח), סינייה עגל בטחינה (59 ש"ח), מדפונה דג אמנון בתבשיל עגבניות חריף (69 ש"ח), פלטת ממולאים (52 ש"ח), ארוחת טעימות (126 ש"ח לסועד) וכמובן גם קינוחים כגון סיגר פיצוחים מבצק פילו. הרבה זמן העיר הזאת מחכה ללבנונית ראויה, נחזיק אצבעות שיהיה טעים טילים.

למסעדה לבנונית בנמל

• אוכלים שותים
• מבנים לשימור
• סינייה
• כשר
• לבנון
• ממולאים
• טעימות
• יריד המזרח
• חדשות האוכל
• רחוב ארלוזורוב
• בתי קפה
• גלידה

• Facebook
• Twitter
• Email

בשנים האחרונות גלידות בן & ג'ריס הפכו למעין פריט אספנות. שיטת ההפצה הכמעט רנדומלית שלהם מובילים את מעריצי הגלידות לחפש טעמים נדירים כאילו היו קלפי איסוף. היתה תקופה קשה בימים שהצ'אבי-האבי נעלם, פה ושם עדיין יש דיווחים על צ'רי גרסייה שצץ ולפני כמה חודשים הגיעו מספר גלידות מסדרת ה-Core הנדירה ושלחו את כולם למשחק של "חפש את המטמון" על רחוב בן יהודה.

זה מסביר את ההתלהבות הקלה שעלתה בקרב חובבי הגלידה למשמע טעם חדש, זמני ואקסקלוסיבי לישראל – בן & ג'ריס חרוסת. למעשה, כבר לפני שנתיים היו דיווחים על גלידת חרוסת ואגוזים מידי החברה, אך המהדורה המוגבלת לא מצאה את דרכה לידי האוהדים ונאלצנו להישאר עם הממרח החום והמתקתק הרגיל של ליל הסדר כמו איכרים פשוטים.

גם הפעם מדובר במהדורה מוגבלת לתקופת פסח, שמופצת בחנויות נבחרות (איך נבחרות? רק אלוהים, בן וג'רי יודעים) ובחנות המפעל, רק שהפעם הספקנו לשים את ידינו על הפיינט האחרון בתל אביב, לפחות עד הנגלה הבאה. מה נגיד, לא משהו להביא למארחים של הסדר. הגלידה אמנם כשרה לפסח, אבל בסיבוב הזה יצאה ללא האגוזים, מה שמשאיר אותנו עם גלידת שמנת וניל פשוטה עם נגיעות של ממרח תמרים תעשייתי וטעם לוואי של קינמון ישן.

לא שזה ימנע מאיתנו לסיים את הכל, אבל למרבה הצער לא מדובר בשום דבר מרעיש. כמות ה"חרוסת" הדלה והטעם הלא דומיננטי שלו, שנבלע ע"י טעם וניל, הופכים את זה לסתם גלידה טעימה אך חסרת ייחוד. אנחנו נמשיך לחפש את גלידות ה-Core.

בן & ג'ריס חרוסת. 24-32 ש"ח. להשיג בחנויות הנבחרות ובחנות המפעל.

• אוכלים שותים
• גלידה
• חרוסת
• טעימות
• חדשות האוכל