ההתנגדות לניסיון ההפיכה המשטרית של ממשלת נתניהו ממשיכה להתרחב, ואל שלל יוזמות המחאה ההולכות ומתרבות מצטרפת ביום שישי הקרוב אחת מעניינת במיוחד: בית הספר התיכון גימנסיה הרצליה, בניהולו הבוטח של ד"ר זאב דגני, ישתף פעולה עם שלום עכשיו במה שמסתמן כשיעור האזרחות הטוב והמגניב ביותר בתולדות המדינה.

במלאת ארבעים שנה להירצחו של אמיל גריצוויג ז"ל בהפגנת הענק נגד מלחמת לבנון הראשונה בירושלים בידי איש הימין הקיצוני המוסת יונה אברושמי, ועל רקע ניסיונות ריסוק הדמוקרטיה של נתניהו ושותפיו הגזענים-משיחיים לקואליציה, יערך בגימנסיה בשישי הקרוב(10.2, 11:00)אירוע בסגנון TED ובו שבעה דוברים יקבלו שבע דקות כל אחד כדי להציג חזון ברור ומנוסח היטב שיכרוך את עולם העשייה ממנו הם מגיעים יחד עם המאבק בכיבוש, לנוכח האיום על הדמוקרטיה.

את האירוע ינחו אנשי "היהודים באים", יעל שרוני ויוסי מרשק, ורשימת הדוברים תכלול את דגני עצמו, שקד מורג (מנכ"לית שלום עכשיו), חן אריאלי (סגנית ראש עיריית ת"א-יפו), יאיר גולן, הצלמת ורדי כהנא והעיתונאי המבריק ישראל פריי, והוא יכלול גם הופעות של ההרכב WC (אריה ואבשלום הספרי) ושל יובל מנדלסון והמסע לפולין, כך שלמעשה מדובר בממתק תרבותי-פוליטי מושלם לשישי בצהריים.

"אמיל גרינצווייג, פעיל שלום עכשיו, נרצח בהפגנת שמאל ב-1983 בידי איש ימין קיצוני – משום שהיה אזרח פעיל ומעורב", הסבירו בשלום עכשיו, "וזו הסיבה שאת יום השנה ה-40 לרצח נציין בסימן של קריאת כיוון לשינוי המציאות. זהו שיעור האזרחות הטוב ביותר". פסטיבל האזרחות הצפוי בשישי אינו הפעם הראשונה שבה מנסה ד"ר דגני לאתגר את המערכת הפוליטית: בחודש שעבר הכריז דגני כי בכוונתו להקים ישיבת הסדר חילונית בגימנסיה, וההכנות להגשת הבקשה הרשמית בעיצומן. "בכוונתנו להקים מסגרת 'מסלול הסדר' עבור תלמידינו, הנוער הליברלי/חילוני", אמר אז דגני. "מאחורי היוזמה עומדת דרישה ליצירת שוויון בין זרם החינוך הממלכתי וזרם החינוך הממלכתי-דתי שמציע לבוגריו מסלול דומה כבר כמעט 50 שנה".
>> שיעור באזרחות, הגימנסיה העברית הרצליה, ז'בוטינסקי 106, שישי 11:00

• מחאת הדמוקרטיה
• שלום עכשיו
• גימנסיה הרצליה
• זאב דגני
• WC
• יובל מנדלסון
• הבועה
• ❤ תל אביב

1. מי ומי

הסטייק בפיתה הכי טוב בעירהוא עדיין צוואר לבן במי ומי, השיפודיה הוותיקה הסמוכה למפגש הסטייק (ולא רואה אותה ממטר). אני אוהב לשבת שם על הבר, להסתכל בספורט בטלוויזיה התלויה (בלי שיש לי מושג קלוש במה אני מסתכל) ולנשנש זיתים וחמוצים בזמן שהנתח נחרך על הגריל. אפשר גם בשולחן עם הילדים אבל למי יש כוח אליהם? לקינוח יש בוואריה, כמו בכל שיפודיה שמכבדת את עצמה ואת לקוחותיה.
מנחם בגין 35

2. דורון ספרים

אני אוהב את הריח שיש לכלי כתיבה וציוד משרדי. לדורון ספרים, הסמוך לביתי, אני מגיע כדי לרחרח, להדפיס כל מיני כשהמדפסת שלי נתקעת או לשלוח מייל כשהאינטרנט נופל (ארור תהיה יועז הנדל, אתה והסיבים האופטיים שלך) והכי חשוב – כדי להצטייד בעטי פיילוט אדומים עובי V5, איתם אני בודק מבחנים. הפיילוט האדומה למורה היא האיזמל למנתח. לפעמים גם אהרן שבתאי מגיע וקונה מחברות, וזה אומר שבראש יש לו שיר וזה דבר טוב.
אבן גבירול 147

3. לילי רוז

בירה עם חברים אני שותה כמעט באופן בלעדי רק בלילי רוז. את ימי השתיה הכבדה השארתי מאחורי בפרילנד באלנבי ובטקסידרמי ברחוב הרכבת (וגם שאריות של הכבד שלי). ללילי רוז אני מגיע ברגל, בכפכפים, ותמיד יש מוסיקה טובה ויש מקום ומפנקים בצ'ייסרים (לפחות אם אתה יובל מנדלסון, ואני במקרה כן). אני אוהב גם את הבר בפנים שמונה בדיוק ארבעה מושבים. פחות זה יותר, כולם יודעים.
אבן גבירול 148

4. שואו רום

את הקפה של הבוקר אני שותה בשואו רום בפנקס עם מרים החשמונאית. אם יש בית ספר אני לוקח טו גו ואם לא אני יושב וקורא ישראל היום כדי להתחבר לעם. אני אוהב גם לקרוא את עמוד הרכילות של ידיעות, מאותה סיבה. יש שם עוגיית שוקולד צ'יפ חלומית, עוגיית חמאת בוטנים מלאכית, ובליל כל הקדושים (שזה בערך עכשיו) יש ליין של דונאטס עם עטלפים מסוכרים וגרזנים ממרציפן. יאמי!
פנקס 3

5. שיט סירות פדלים בירקון

כמי שחתום על "חתולים על סירת פדלים", קומדיית האימה הרומנטית הראשונה בישראל, רשימה זו לא תהיה שלמה מבלי להזכיר בה את שיט סירות הפדלים בנהר הירקון. כשירות לציבור אבהיר שהעמדה על דרך נמיר נטושה, אבל זאת שבאבן גבירול חיה ושוקקת. אפשר לקחת שם דייט, או להרוג שעה עם הילדים, ואפילו די בזול (בבבילון בנמל תוציאו כפול). מבלים שם גם חרדים וערבים וזה תמיד נותן לי תקווה להקמת קואליציה של שמאל-חרדים-ערבים. אולי יום אחד.

>> העיר של ליאור מילר: לפעמים צריך אדם הצצה לעבר שלו
>> הלוליין מצומת קיבוץ גלויות עם בירה בנווה שאנן. זאת העיר שלו

• העיר שלי
• ❤ תרבות
• יובל מנדלסון
• מי ומי
• דה שואו רום
• פארק הירקון

1. יוסי פיין והמאפיה היוונית

בתחילת שנות ה-90, יוסי פיין נסע לסיבוב הופעות מקומי בניו יורק כבסיסט של אריס סאן באחת ההופעות האחרונות שלו. הוא גילה מהר מאוד שהמאפיה היוונית לוקחת פרוטקשן על ההופעות מהטיפים של הלהקה. יוסי לא אמר נואש. בהופעה האחרונה, בזמן שכל המאפיונרים היוונים היו שיכורים מציזיקי ואוזו, הוא דחף לתוך קייס הבס שלו מאות דולרים שהקהל זרק על הלהקה, ונשאר בחיים כדי לספר לנו.

2. אור אדרי והשתלת שיער בלייב

אור אדרי, חלק מהדואו "ריו", הוזמנה להופיע עם להקתה באירוע יוקרתי של חברת אסתטיקה. למרבה הפתעתה של אור, בזמן ההופעה, חברת האסתטיקה העלתה לבמה פליט ריאליטי ועשתה לו ניתוח פולשני להשתלת שיער בלייב. זה לא החלק הכי גרוע. הניתוח הוקרן על מסכי ענק כמו סצנה מהתפוז המכני, לאימתם הרבה של הקהל ושל אור, במה שהוכתר כסיפור המגעיל ביותר שסופר בתולדות הפודקאסט.

3. יובל מנדלסון וליל המכות בשדרות

בהופעה של יובל מנדלסון והמסע לפולין בשדרות, נקלעו יובל וחלק מחברי הלהקה לעימות עם המשטרה, שהגיעה למקום בעקבות המוזיקה ולא כל כך עפה על הווליום. מנדלסון וחברי הלהקה התלוננו על אלימות וטייזרים מצד המשטרה, וחלקם סיימו את הלילה בתא מעצר. הצד החיובי – הופעות סולד אאוט של הלהקה שבועות קדימה.

4. איה זהבי פייגלין ותקרית ה-#@!

איה ולהקת 'כל החתיכים אצלי' הגיעו לאולפן השקוף של ערוץ 24 להופעה. לפני שעלו לנגן, החליטו לשנות את הסט-ליסט ולנגן את השיר "שבעים איש" שמכיל בתוכו בלשון המעטה שפה לא נאותה לטלוויזיה ושלל איזכורים של איבר המין הנשי. המנחות, ביניהן מיכל אמדורסקי, ציוו מיד להפסיק את השידור באמצע. שנים אחרי זה, איה פגשה את אמדורסקי המלכה שזכרה את התקרית לטובה.

5. גלעד כהנא והמלחמה בקיבוצים

באחת מהופעותיו הגיע גלעד לקיבוץ בצפון, השתכר פיצוצים לפני, וחזר ואמר לקהל שלמפעל הקיבוצי אין זכות קיום ללא המתנדבות. הקיבוצניקים מסתבר, לא עפו על ההערות שלו, וכשגלעד הובהל לבית החולים אחרי שהאלכוהול עשה את שלו, האחות לא הסכימה להחדיר לו אינפוזיה עד שהוא לא יתנצל על הערותיו על התנועה הקיבוצית.

6. גיורא זינגר והסכסוך עם ראש העיר

בהופעת סטנדאפ במעלות, לזינגר נפלט ״בן ***״ לראש העיר שקם מכיסאו רגע לפני שהתחיל להופיע, ולאחר מכן הוא הוסיף עוד כמה פאנצ'ים על שחיתות מקומית. קאט לבוקר אחרי, גיורא מקבל טלפון זועם מראש העיר, שמבטיח לו שהוא לא יופיע בעיר שלו שוב. גיורא סיפר שהנושא נגמר בסולחה, כרטיסים לעובדי העירייה ולקח חשוב לחיים – לא לקרוא לראשי ערים ״בן ***״, לפחות לא מולם.

>> כל הפרקים של "הופעה מהגיהנום" בספוטיפיי:כאן

• ❤ תרבות
• פודקאסט
• פודקאסטים
• מוזיקה
• הופעות
• יוסי פיין
• אור אדרי
• יובל מנדלסון
• איה זהבי פייגלין
• גלעד כהנא

לידתה של "שייגעצ" קשורה קשר ישיר במותה ההכרחי של "טיטי מחפשת בית", להקתי הראשונה בהחלט. הופענו אז איפה שהתאפשר, שזה אומר בעיקר באולם ההתעמלות של בית הספר ויצמן בקרית קריניצי, השוכנת לבטח בין קרית אונו לתל השומר. פה ושם גם נתנו גיחות מחוץ לרמת גן, למשל בפאב הוידוי הרמת-שרוני ואפילו בלוגוס המיתולוגי, כשבועיים לפני סגירתו. אבל הכוכבים הסתדרו בשורה כשהופענו בערב להקות Pאנק במועדון זמן אמיתי ברחוב אילת.

הפאנקיסטים לא השתגעו עלינו, זרקו בקבוקים וירקו מוחטות, אבל בקהל העוין עמד גם ברנש בשם אלון יהודה, שדווקא אהב את מה שראה. עוד באותו הערב הדביק לי את השם שייגעצ ולקח אותי תחת חסותו. אני זוכר שהוא בא פעם לחזרה עם שיקו (פלדמן, לימים גיטריסט שייגעצ), היינו מתאמנים בצופים בחדר שכב"ג, ושיקו אמר שזה מזכיר לו קצת פיקסיז. אתה מכיר אותם? ברור, עניתי, איזו שאלה? למחרת לקחתי אוטובוס לאוזן וקניתי את "דוליטל" של הפיקסיז, להקה שהכרתי רק אתמול.

https://www.facebook.com/YuvalMendelsonMusic/posts/442425377459478?__cft__[0]=AZWJPDoo4EumXRW9ShEWUCeeHOqs3hpISz_XFBNAeEhLn5d9Fyzn-7Tj6BrCSJGqP8KX7xKEQsckaqxmPYK0xUNJTNX2B8R_SsRf7C3LN6V8AdwV3nBdi0ubayTXEmQXvLu5HDpE6rQXAfsXoKtVMd_BKekDRyt3cbZMDfzQkjYK2g&__tn__=%2CO%2CP-R

בכל זאת הייתה בעיה קטנה – המתופף והגיטריסט, גדולים ממני בשנה, התגייסו לקרבי והלהקה התפרקה לחתיכות. אלונזו (זה הכינוי שהדבקתי לו בחזרה) שידך לי את שיקו, את אבי מרקוביץ' (בס) ואת דנה קראש (תופים), ויצאנו לדרך. זה אומר שנאלצתי לוותר על שירותיו הטובים של חבר שלי לחובר, הבסיסט של "טיטי" שהיה קטן ממני בשנה. הוא קיבל את זה באבירות ואני מצדי הבטחתי לו כרטיסים חינם לכל ההופעות שלי, הבטחה שאני עומד בה עד היום.

במאי 2000, ואני עוד תלמיד בכיתה י"ב, נכנסנו להקליט את אלבומנו הראשון באולפני נויז אשר ברחוב ידידיה פרנקל. הקלטנו על סלילים, כמו שהיו עושים פעם. לא היה לי רישיון ואבא שלי הסיע אותי לכל סשן וסשן. את עמדת המפיק המוזיקלי תפס עופר קורן שבדיוק חזר מניו יורק והיה הכי רוקנרול שפגשתי בחיים שלי. כדי לשוות מעט עומק לקולי הצפצפני הוא המליץ על עישון שתי חפיסות לאקי סטרייק ביום. תסלחו לי על הזיכרון הבא אבל פעם אחת הוא הדליק נאד ששרף את הריפוד של הספה בקונטרול.

באחד הימים באה לבקר אותנו שרון קנטור שיצאה אז עם עופר. נדמה לי שהיינו בעיצומו של קרב תפוזים משום מה, ולאחד מהם הדבקנו שפם כמו של צ'אפלין (או כמו של הבחור השני) ודחפנו סיגריה בזווית. שרון העמידה אותו על מגבר וצילמה את מה שהפך לעטיפת האלבום. בעטיפה האחורית הוא נמחץ תחת סוליות האולסטארס הירוקות שלי. כל האלבום הזה מסריח מגרביים מעופשות, מבדלי סיגריות, מאהבות נכזבות, ראשונות. מניו יורק ועד רפיח, מסריח מרוח נעורים.

זה היה לפני עשרים שנה ולפני עשרים קילו. היו לי פה ג'ורה ובטן מלאה על הימין, על החרדים ועל ערוץ הילדים. הייתי דפוק על נירוונה, על סוניק יות', על הסקס פיסטולס ולא פחות מזה על זקני צפת, איפה הילד ומוניקה סקס. כיאה לאלבום ראשון, רשימת התודות בחוברת דמתה יותר למפקד אוכלוסין וכללה רבים וטובים, קרובים ורחוקים, מליאון רוזנברג ועד סבתא אסתר. מאור כהן השאיל לנו גיטרה ונעם רותם עושה קולות של חתול באחד השירים. בתום ההקלטות דנה קראש עזבה את הלהקה והלכה ללמוד הנדסת חשמל או מים. כידוע, השניים לא מסתדרים יחדיו. את מקומה תפס אסף רייז.

האלבום יצא בנובמבר 2001, עת הייתי חייל גלוח ראש בשירות ההנדסה הקרבית. אמנם קרבית אבל פקיד. הרדיו לא השמיע את השירים שלנו ואנחנו לא חיכינו לאישור שלו: הופענו כל הזמן, בעיקר בבארבי, והתחלנו לבנות לעצמנו קהל. לא בטוח באיזה פסטיבל זה היה, כשעלינו לנגן ועל השיר הראשון נחילי אדם טסו לבמה, שרו כל מילה. אז ככה זה נראה, אמרתי לעצמי, קול.

"ניו יורק רפיח" מכר בזמן אמת 7,000 עותקים, שיא מזהיר שטרם שברתי גם אחרי עשרה דיסקים, עם שייגעצ ולחוד. עשרים שנה לך תזכור. ושתית מה ששתית והכבד שומני. והדירה של שיקו במלצ'ט היתה יותר באנג מדירה ולא לקחתי לריאות, ממש כמו ביל קלינטון. קהל עצום ורב יחגוג איתנו את המאורע ואת השנים האבודות וכבר שמרתי בצד שני כרטיסים לחבר שלי לחובר.

>> שייגעצ, מופע איחוד חד-פעמי, האנגר 11 27.1.2022,פרטים וכרטיסים כאן

• מוזיקה
• יובל מנדלסון
• מוזיקה אלטרנטיבית
• מוזיקה ישראלית
• אינדי ישראלי

• Facebook
• Twitter
• Email

אני אוהב את הדונאטס של השואו רום במרים החשמונאית פינת פנקס. אני אוהב לשתות שם הפוך גדול ורותח עם חבר שלי מונצ'ר שמעדיף הפוך פושר וחלש, כמו החיים. פעמים רבות מתלווה אליי בתי, בלה. היא מזמינה את הדונאט עם הסוכריות או את הדונאטים הוורודים. אחד ממולא בקרם וניל והשני בריבת תות, אבל הזיגוג זהה. אני בקטע של הדונאטס הפשוטים, אלה בלי הציפוי, כמו שהשוטרים בניו יורק זוללים בניידת בזמן משמרת עצלה.

אבל ניו יורק אכולה מקורונה וגם לנו היו כאן חודשיים דפוקים. לא הלכתי לבית הספר וזה היה טוב, עוד כתלמיד אהבתי את החופש הגדול. בלה לא הלכה לגן וזה היה רע, או לפחות התחיל רע. ילדה, תינוק וכלב עם פריצת דיסק שמטופל בסטרואידים שעושים לו חשק להשתין, על 60 מטר מרובע, זה לא משהו שכדאי להקל בו ראש. אני אוהב להדביק מדבקות של בנות ים אבל לא עד כדי כך. העונה השנייה של "פיטר הארנב" יותר טובה מהראשונה ובכל זאת, זה לא "פאני ואלכסנדר".

בדירתנו הצנועה שלושה חדרים ומטבח. חדר המשחקים נראה כמו רצועת עזה אחרי הפצצה אווירית, חדר השינה כמו עיר גדולה בגדה, נגיד רמאללה בימי שגרה, והסלון כמו יפו בזמן מבצע חמץ. מפתה לחלק אותם לשטחי B, A, ו-C המפורטים בהסכמי אוסלו, אבל הסיפוח מתקרב ורשימה זו מבקשת להישאר עדכנית. במטבח תמצאו אותי שוטף כלים מתי שרק מזדמן לי. כאשר אתה מדיח כלים בכיור אתה מוגדר כעובד חיוני בביתך ועל כן פטור משיטור ופיקוח על פירות חלציך. אתה תורם להיגיינה המשפחתית והאישית וזהו שכרך.

אני אוהב להופיע וגם זה היה חסר, על אף שכתבתי והקלטתי כל העת. תמיד האמנתי כי אם אסתגר משך לילה עם ספר הלימוד באזרחות ועם בקבוק של ג'ים בים, הבוקר יעלה ויאיר על אלבום חדש ופגזי. עכשיו אני יודע שזה ייקח יותר מלילה וגם יותר מבקבוק, אבל עד לבחינת הבגרות ב-13 ביולי המשימה תושלם.

פה ושם העברתי שיעורים בזום. תלמידי יא' 14 מתעקשים שלא להפעיל את המצלמה ולא בסטייל שלי לנדנד להם. אז אני יושב ומלהג למול מפה של ריבועים שחורים, שולח תשדורות אל תוך החור השחור, ויודע שהן לא תגענה ליעדן.

כל זאת בזמן שהפוליטיקה בארץ יורדת לכביש, אם לשאול ממאיר אריאל המנוח שאכל אותה מקדחת הבהרות, שגם היא ממשפחת השפעות כמו בת דודתה הקורונה. בגזע המוח שלי יש קול שאומר כי ההקלות האחרונות הן הפוגה קצרה לפני הגל השני שיהיה אלים ומכוער פי כמה מזה הראשון. כמו שסרטן חוזר אחרי הרמיסיה, עם כל התנופה. הקורונה תתגלה כאחותה הקטנה והביישנית של סימונה שתעניש את יושבי כדור הארץ על חטאותיהם כי רבו עד מאד. גם על יושבי המקום הזה לא תפסח, על שנתנו אמונם במנהיג העליון, וגרוע מכך, בטוען לכתר שנשבע להורידו מן הבמה וסופו שהצטרף לדואט מהתחת.

עד אז בפינת פנקס ומרים החשמונאית עוד מוכרים סופגניות ועוגיות שבבי שוקולד חלומיות. בקרוב ישובו לפרוש שולחנות וכסאות ברחבה שבחוץ. גם חנות הפרחים הסמוכה נפתחה מחדש, וגם מכוני הכושר. אני מברך על כך: נמאסו עליי האצנים שפשטו על הרחוב. מי אתם לוזרים שרצים בשכונה שלי ולמה אתם מקשיבים באוזניות? בינתיים בלה תפסה ביטחון על הקורקינט והיא דוהרת במדרכות הצפון הישן והטוב של העיר, משאירה מאחור את אביה כפוף הגב, בנעלי קיפי וכרס שובבה, שערותיו פרועות ועיניו טרוטות. היא חזרה לגן השבוע, להקלתנו הגדולה. פתאום הבוקר התמלא בזמן ואפשר היה לקרוא עיתון בשקט עם כוס התה. אבל בין מדור הדעות למודעות האבל התגנב הספק: מה היא עושה שם בגן? האם אני מתגעגע?

• הישרדות: קורונה
• יובל מנדלסון
• בנימין נתניהו
• קורונה
• דונאטס