בוקר טוב תל אביב, סוף סוף יש לך מסעדת שף אתיופית. לאחר תקופת פופ אפים שבה ליטש את גרסתו למטבח שעליו גדל פותח שף אלעזר טמנו את סטודיו גורשה במקומו הקבוע ביפו, בחלל שבו פעלה מסעדת מנסורה. ההבטחה שהתגלתה בריאליטי "המסעדה הבאה" מתממשת ברווח שבין מסעדת קז'ואל לבר אוכל, עם תפריט ששם את המטבח הפאן-אפריקאי על השולחן באופן שמדבר אל החך המקומי מבלי לוותר על אותנטיות. תבלינים מהבית וטכניקות בישול וחומרי גלם מסורתיים שמשתלבים במטבח ישראלי עכשווי, ויוצרים שפה חדשה, מסקרנת ומרגשת – שעל הדרך תחשוף בפניכם עוד טפח מהתרבות של היבשת השחורה.

>> שיפוד ב-19 ש"ח, פיתה ב-27: לא חשבנו שעדיין קיימים מקומות כאלו

עוד מרגע לידתו, סטודיו גורשה שם את אפריקה בפרונט מבלי להתנצל. תחת כותרת שמתייחסת לביס שמארח מאכיל את אורחיו כביטוי לחיבה, כבוד ואהבה – מתכנסים מוזיקה אתיופית ואמנות מקורית, השפעות מהבית וניסיון שנצבר במסעדות פיין דיינינג. טמנו, שנולד בישראל מספר חודשים לאחר שהוריו עלו מאתיופיה, גאה במורשת שאליה הוא משתייך – על קיר סמוך לכניסה תלויים הדפסים שיצר המתארים את אביו, פעיל עליה שעבד בשיתוף פעולה עם המוסד ועקב כך נכלא, עונה ואיבד את ראייתו, ואת הקייס, המנהיג הרוחני של הקהילה. בפינת המסעדה ניצב כד זכוכית גדול ובתוכו טג', תמד אתיופי שמאוחר יותר יופיע בתפריט.

"כל מטבח בבית אתיופי נראה כמו מעבדה עם מלא צנצנות מותססים", צוחק חגי, חבר ילדות של טמנו, שתוך כדי ניהול הבר מצליח לחשוף בפנינו מעט מהתרבות האתיופית, ועוזר לנו ההדיוטות לפענח אלמנטים קולינריים באמהרית כמו גומן ("ירק עלים שדומה למנגולד") ו-נוג ("סוג של דגן שמזכיר פשתן"). "אלעזר לא מעגל פינות. כשאני טועם את מה שהוא מכין אני נזכר באוכל של אמא שלי. אלה אחד לאחד טעמים מהבית".

עוד לפני האוכל, הטעמים מהבית נוכחים כבר בקוקטיילים. מתוך החמישה שברשימה מוגשים בשבוע ההרצה רק שלושה: "בזיליקום אתיופי" על בסיס ג'ין ובזיליקום אתיופי; "פלפל ארוך" ובו ג'ין, פיסקו, לימון, תות ופלפל ארוך, ו-"גשו" – קוקטייל במתיקות עדינה על בסיס רום לבן, פינו שרי, לימון שקדים ואותו גשו מהכד הגדול. עם הפתיחה לקהל הרחב יתווספו קוקטיילים על בסיס שמן זית, פיגם, הל וקפה אתיופי; וטקילה, ורמוט לבן, עגבניות שרי וברברה (תערובת תבלינים אתיופית).

התפריט עצמו מציע מנות קטנות-בינוניות כמקובל היום, אבל חוץ מזה הוא אינו דומה לשום דבר שפגשתם במקומות אחרים בעיר, וזו בדיוק הסיבה שמתחשק להזמין את כולו. הארוחה נפתחת בדאבו, לחם אתיופי צהוב מכורכום בטקסטורת בריוש, שמוגש עם חמאת צ'וו, שזו עוד תערובת תבלינים. לידו מוגשות מנות ביס שמכינות את החך והמיינד לחוויה החדשה: קיטפו – טרטר בקר במרקם משחתי כמעט עם חמאה מזוקקת, ממרח פשתן, איולי ליים ותפוח אדמה פריך על אינג'רה חמוצה (59 ש"ח), קרוקט תפוחי אדמה על קטשופ אוואזה מפלפלים חריפים, פסטו שומשום וברזאולה (56 ש"ח) ועוגת דוחן פריכה עם פלנטיין, דג כבוש וקרם פרש (61 ש"ח).

קטגוריית הביניים מותחת קו מחבר בין הפתיחים לעיקריות. היא נפתחת בטרטר דג אוואסה ברוטב דלעת מוחמצת, שמן ברברה וקרקר טף (69 ש"ח) ונמשכת בסלט מנדרין עם חסות לליק, וויניגרט מנדרינות ואוואזה, מלון ואגוזים מתובלים בצ'וו פיקנטי (56 ש"ח), ובסלט חסה שיטו וגבינת כבשים (58 ש"ח). את מנות הביניים סוגר גומן, תבשיל מנגולד בציר כרוב שרוף מתובל באליצ'ה (תגגלו לבד) עם קציפת פול וחילבה ומנגולד פריך (54 ש"ח).

מכאן נפרשת מחלקת המנות החמות, ארץ לא נודעת של הפתעות עם שמות אקזוטיים: מוי מוי, כופתאות תירס מאודה עם שרימפס ומנגולד מוחמץ (70 ש"ח), שיפוד אינגודיי מפטריות אויסטר צלויות ברוטב שירו וטחינה (62 ש"ח), גון גורשה – ספייריבס טלה בזיגוג צ'וו וסלט פפאיה מוחמץ (89 ש"ח) ואסא טיבס – לברק במעטפת פריכה על אינג'רה עם קרם עגבניות שרי ונוג, אוואזה ואיולי ליים (68 ש"ח). בשעה שמנות הפתיחה והביניים מתייחסות לתבלינים האפריקניים באיפוק, כאן הם נפרשים במלוא עוצמתם ומזכירים טעמים שפגשנו בחמארות אתיופיות של דרום תל אביב.

אם נשאר מקום לקינוח, תוכלו לבחור בין גלידת שמנת חמוצה עם סירופ בזיליקום אתיופי וקראמבל טף (32 ש"ח), מוס שוקולד מריר וקפה אתיופי עם קרם אנגלז פופקורן בהשראת טקס הבונה המסורתי (38 ש"ח), טארט דבש וחמאה חומה עם הל אתיופי וקציפת יוגורט (44 ש"ח) ושומשום וטף – שכבות טוויל מקמח טף וקשיו קלוי , קרם פטיסייר שומשום, קרמל שומשום מלוח ותותים (44 ש"ח). מסקרן ללא ספק, ואם לא נשאר מקום עבור הקינוחים ושאר המנות שלא הצלחנו לטעום, שווה לשוב לביקור נוסף.

וישנה עוד אנקדוטה מעניינת: את פתיחת המסעדה שטמנו ואשתו דנה מרימים ב-20 אצבעות, מלווה לא אחרת מאשר עירית שנקר – מחלוצות המסעדנות בארץ ושותפתו של חיים כהן במסעדת קרן המיתולוגית. בעין בוחנת שרואה הכול היא עוזרת לנווט את הפלור ברמה שקשה להאמין שזהו ערב הפתיחה, ולא מסעדה משופשפת. "אחרי שחלפו כל כך הרבה שנים מאז עליית יהודי אתיופיה, הגיע הזמן שהקהל בארץ יכיר את המטבח שלנו", מסכם חגי הברמן את הערב, ומספר שבקרוב יושק בראנץ' סופ"ש. אנחנו לא מאמינים, אבל יש פתאום סיבה לבוא גם בפעם השלישית, ובטח עד אז יהיו עוד סיבות לשוב לסטודיו גורשה.
סלמה 13 פינת הרבי מבכרך, החל מיום שלישי (6.5), שלישי-שבת מ-19:00 (שעות פתיחה בהרצה)

• אוכלים שותים
• סטודיו גורשה
• אוכל אתיופי
• יוצאי אתיופיה

>> שלום הגר הוא היוצר והבמאי של "מתחת לצל של השמש", סרטו החדש שעולה לאקרנים ב-8.5, בכיכובם של איימוס איינו (זוכה פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים), חנוך וובה, נצנת מקונן, ערן איווניר וטטנה כבדה אספה (טרום בכורה הערב בסינמטק). הסרט מספר את סיפורו של מטקו, גבר אתיופי שמשתחרר מהכלא 15 שנה אחרי שרצח את אשתו ויוצא לחפש את בנו היחידי שהיה בן שנתיים בזמן הרצח. מטקו מגלה כי בנו עובד כזונה ממין זכר. הוא נזרק למציאות המנוכרת והמוזנחת של דרום תל אביב על כל העליבות והפשעים שמתרחשים בה.

>> "עד שתחזור" הוא משב רוח מרענן בקולנוע הישראלי // ביקורת
>> ישכח עם ישראל: איך ולמה שכחה הטלוויזיה את השואה // טור דעה

פעם, לפני הרבה שנים, לימדתי קולנוע בישיבה תיכונית.
הייתה לי כיתה קטנה, חמישה תלמידים שמיניסטים, כולם בני עולים מאתיופיה.עשינו הסכם: על כל סרט שהם בוחרים, אני מביא אחד מתוכנית הלימודים. ככה צפינו יחד ברמבו וצ'פלין, ואן-דאם וגודאר.עם אחד מהתלמידים נוצר קשר מיוחד. ידעתי שהוא מגיע מבית לא פשוט. אבא אלכוהוליסט. מכות.קבענו להיפגש אחרי הבגרות בקולנוע אבל יומיים לפני הפגישה קבלתי הודעה מראש הישיבה שהוא נרצח.במהלך השבעה, ראיתי את אביו יושב בצד החדר, מחבק את התמונה של הבן שלו. זה היה רגע שנצרב בי. והוא חזר אליי, שנים אחר כך.

"בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום, כולנו רוצים לתת, רק מעטים יודעים איך. צריך ללמוד כעת שהאושר לא מחייך", כתב נתן זך.אני ירושלמי, אבל הסיפור של "מתחת לצל של השמש" נולד בתל אביב והסרט מתרחש בדרום תל אביב. עיר של רחובות אפלים.

מטקו, גיבור הסרט, משתחרר מהכלא אחרי שריצה עונש על רצח אשתו. העלילה לא עוסקת בסיבות לרצח, במאפייניו או במציצנות לרצח עצמו, אלא בתוצאותיו.מטקו יוצא לחפש את בנו, אותו לא ראה 15 שנה. הוא מוצא את עצמו מתמודד בעולם של זרות, גזענות, עוני, ובני אדם שעדיין כנגד כל הסיכויים מחפשים קרבה.מטקו מוכן לעשות הכול על מנת למצוא את בנו כדי לבקש סליחה ולהעניק לו את האהבה שמנע ממנו. נקודת הפתיחה שלו היא אנושית, גלובלית. אדם שחטא, נענש, רדוף אשמה והוא מבקש תיקון וגאולת הנפש.

באחת הסצנות הראשונות הוא מחכה בפינת רחוב לראות דירה. בעל הבית מזהה אותו, נסוג, אומר "כבר הושכרה".מטקו מבין למה. שואל איפה הוא שירת."אני הייתי בגולני", הוא אומר.אבל השירות הקרבי לא משנה כאן כלום. לא כשאתה גבר שחור, מבוגר, בלי דירה, בלי תעודות.הוא מוצא לבסוף מקום אצל מבקשי מקלט מאריתריאה, האנשים היחידים שמוכנים לקבל אותו בלי פחד.

עלילת הסרט מתארת מציאות אנושית חברתית ותרבותית מורכבת וקשה. העלילה עוסקת באשמה, בגאולה, אבל גם במה זה אומר להיות בלתי נראה.אני מאמין שאפשר ללמוד הרבה על חברה דרך היחס שלה לחריג לזר ולחלש. אני מרגיש שדרום תל אביב הפכה למעין מראה של המדינה כולה, מקום שבו המדינה פוגשת את ההדחקות שלה: עובדים זרים, מבקשי מקלט, קשישים בלי ביטחון, נשים בזנות, בני נוער בלי עתיד.

מטקו הוא תזכורת. תזכורת לאדם שאיבד ומנסה להיאחז במה שנשאר.
המפגש של מטקו עם בנו, אחרי כל כך הרבה שנים, מכריח את שניהם להתעמת עם עברם ומאלץ אותם להעריך מחדש את חייהם ולהעניק להם משמעות מחודשת.חלק משמעותי מימי הצילום של הסרט היו בתקופת מגפת הקורונה. אנשים הסתובבו עם מסכות על הפנים ושמרו על ריחוק אחד מהשני. סגרים. בידודים. הכול העצים את תחושת הבדידות והניכור.

אני מאמין שאנשים מורכבים והחיים מתנהלים ברובם בשטחים אפורים ואני מאמין ביכולת של הקולנוע להציב אלטרנטיבה.לפעמים קולנוע פשוט בא להישיר מבט,מבט אל עולם תרבותי שלא תמיד זוכה להתייחסות במסגרת העשייה התרבותית הישראלית.מה שניסיתי לעשות בסרט הוא לגרום לנו להישיר מבט לאנשים שחיים בשוליים. מבט ישיר ומבפנים שאינו מסתייג מביקורת, לעיתים נוקבת, אך מלווה תמיד באהבה ובחמלה. ואני מקווה שהקהל יצליח להתחבר ולהישיר מבט בחזרה.

• יוצרים כותבים
• קולנוע ישראלי
• ❤ תרבות
• טור אישי
• דרום תל אביב
• דרום העיר
• יוצאי אתיופיה

במשך שנים הוא עמד נטוש, הבניין היפה ברחוב ויתקין 10 בצפון הישן, בית שבנה לעצמו ולמשפחתו יעקב פיטלוביץ', מהחשובים שבחוקרי יהדות אתיופיה. הוא הוריש את הבית לעיריית תל אביב-יפו, וזו השאירה אותו בשיממונו במשך עשורים רבים. אבל זה נגמר. במהלך העשור האחרון ניסתה העירייה להשמיש את המבנה מחדש למטרות תרבותיות, ומה אתם יודעים, זה עבד: ת"א תרבות פייטלוביץ', מרכז עירוני המוקדש לאמנים, יוצרים ויזמי תרבות בני הקהילה האתיופית בישראל, ייפתח רשמית בהשקה חגיגית ב-25 בנובמבר במעמד רון חולדאי, ראש העירייה.

>> איזו שכונה: 26 חנויות ובתי אוכל שכדאי לבקר במדרחוב פלורנטין החדש
>> כאן עושים חיים: 10 השכונות עם הכי הרבה רווקים ורווקות בתל אביב

ת"א תרבות פייטלוביץ' הוא הרביעי ברשת ת"אי התרבות העירוניים של עיריית תל אביב-יפו – הכוללת גם את ת"א תרבות דה וינצ'י, ת"א תרבות קריית המלאכה ות"א תרבות המחוגה – שמספקים מענה לקהילות מגוונות של יוצרים ושוחרי אמנות ותרבות. מטרתו של המרכז היא לשמש כמנוע לפיתוח, חיזוק, קידום ועיסוק מקצועי ביצירה ותרבות ישראלית-אתיופית ולהנכיח את עולם התרבות העשיר של הקהילה. השקתו תהווה שריקת פתיחה לאירועים העירוניים אשר יתקיימו ברחבי העיר לכבוד חג הסיגד.

ערב הפתיחה, ביום שני הבא, יורכב כולו מיצירה עכשווית של יוצרים ואמנים מקהילת יוצאי אתיופיה בישראל, ובמהלכו יוצגו עבודות ומופעים של אמנים ויוצרים שעברו תהליך מקצועי, קבוצתי ואישי בתכניות הת"א בחודשים האחרונים. בתפריט: הצגת פרויקטי הגמר של המחזורים הראשונים של חממת המעצבים וחממת המוזיקאים של ת"א תרבות פייטלוביץ'; מופע מוזיקלי של משתתפי תכנית חממת המוזיקאים; תערוכת קדרות של האמנית אדמהון מקונן גלאור; תערוכה של אמנים חזותיים, רובם צלמים שיציגו יצירות קיימות שלהם שמתכתבות עם רוח הסיגד; מסע מוזיקלי בזמן אל עבר מחוזות נוסטלגיים של הקהילה האתיופית בתקלוט של יוסי וואסה; והמטבח האתיופי-אפריקאי-עכשווי של השף אליעזר טמנו.

ת"א תרבות פייטלוביץ' נקרא כאמור על שמו של המזרחן וחוקר היהדות ד"ר יעקב פייטלוביץ', האיש שחיבר מחדש את הצירים, טווה קשרים בין קהילת יהדות אתיופיה לעולם וכתביו הנדירים היוו זרז לעליית יהודי אתיופיה לישראל.אחת ממטרות ת"א התרבות היא להוות גוף ידע מומחה ועדכני לתרבות אתיופית-ישראלית שישקף נאמנה את העולם התרבותי העשיר של קהילת יוצאי אתיופיה. המרכז שואף, בין היתר, לעודד יצירה בקרב אמנים מהקהילה האתיופית ולהיות להם בית, להנגיש למבקרים את ההיסטוריה, השיטות וטכניקות היצירה של מסורות תרבותיות אתיופיות ייחודיות ועכשוויות ולחבר בין תרבות אתיופית למערבית בתחומים שונים: מחול, מוזיקה ועוד.

"זה רגע משמעותי בהכרה ובחיזוק התרבות האתיופית בישראל", אמרה חן אריאלי, סגנית ראש העירייה ומחזיקת תיק התרבות. "שימור התרבויות השונות שמרכיבות את הפסיפס הישראלי לא רק מנכיח במרחב הציבורי את העושר של כל קהילה, אלא גם מחבר בין השורשים של העבר לבין המציאות של היום. כל פעולה כזו מייצרת קשרים בין קהילות ובין אנשים, מחזקת את השייכות ומאפשרת שיח עמוק ומגוון יותר שמצמיח אותנו כחברה".
>> פתיחת ת"א תרבות פייטלוביץ', 25.11 22:00-17:30, ויתקין 10.הכניסה חינם בהרשמה מראש, וההרשמה כאן

• הבועה
• ❤ תרבות
• עיריית תל אביב
• יוצאי אתיופיה