אומרים שצעירים כבר לא עושים סקס. מי אומרים? בדרך כלל עיתונאים מבוגרים שכותבים כתבות על זה שצעירים כבר לא עושים סקס כי מישהו אמר משהו כזה בטיקטוק. המציאות, כמובן, שונה למדי, וגם עם הניכור הזילניאלי, הקורונה ועליית הפאשיזם, מתברר שצעירים עדיין חרמנים כמו תמיד ומזדיינים כמו שפנים. איך אנחנו יודעים? כי שאלנו.

>>

מדד הערים הבינלאומי של טיים אאוט בוחן מדי שנה את עמדותיהם של תושבי הערים שבהן המגזין יוצא לאור לגבי העיר שבה הם חיים. אחת מאותן שאלות היא "כמה פעמים את.ה עושה סקס בחודש?", ומתוך התפלגות התשובות קל לחלץ את פיסת הדיאטה שמסמנת את הערים החרמניות ביותר בעולם. ומה נגיד? יש הפתעות בחיים.

לקראת יום האהבה, בחנו במפקדת טיים אאוט העולמית את תוצאות המשאל האחרון, שבו נשאלו 18,500 עירוניים המתגוררים בערים הגדולות בעולם באיזו תדירות הם מקיימים יחסי מין. בראש הדירוג, במקום הראשון המשותף, הדהימו את כולנו קראקוב, העיר השנייה בגודלה בפולין, יחד עם חצי האי הסיני מקאו, הלוא הוא לאס וגאס של המזרח הרחוק. בשתיהן אמרו 67 אחוז מהמשיבים אמרו שהם עושים את הדירטי לפחות פעם בשבוע.

אם את העניין של מקאו עוד אפשר להבין – בכל זאת, עיר חטאים – אז קראקוב היא הפתעה עצומה, אבל רק אם לא הייתם בה, כי מדובר בעיר סטודנטים צעירה ושוקקת עם רובע יהודי טרנדי, סצנת אמנות שוקקת וחיי לילה סוערים. כמו כן מתברר שכל מה שסיפרו לכם על פולניות הוא שקר.

מיד אחריהן, במקום השני, נמצאות גואדלחארה, סאו פאולו ולוקסמבורג, שבהן 66 אחוז מהאנשים שדיברנו איתם נעשים אינטימיים לפחות פעם בשבוע ופורטו הגיעה למקום השלישי עם 64 אחוז. בסיכום הכללי, ובאופן מפתיע הרבה פחות, הוכתרה ברזיל כמדינה החרמניות ביותר בעולם עם שלוש ערים שונות שהשתחלו לטופ-20 ברשימת הערים שעושים בהן הכי הרבה סקס. מקסיקו וקולומביה הוסיפו שתי ערים כל אחת, ובסך הכל תופסות ערי אמריקה הלטינית תשע מתוך 20 המקומות הראשונים ומצדיקות את הסטריאוטיפים על הדרום-מרכז אמריקאים השובבים.

תכלס מקמן. סאו פאולו (צילום: שאטרסטוק/TimeOut)

ומה עם תל אביב? בסקרים קודמים של מדד הערים הבינלאומי, התברגה העיר שלנו כמעט תמיד בטופ-5 של קטגוריות המין הסטוצים, אך מאז המלחמה תל אביב אינה לוקחת חלק בסקר הגלובלי. עוד סיבה טובה לעשות אהבה ולא מלחמה. הדירוג המלא:
1.קראקוב
2. מקאו
3. גואדלחארה
4. סאו פאולו
5. לוקסמבורג
6. פורטו
7. מארסיי
8. בנגקוק
9. ריו דה ז'נירו
10. פנמה סיטי
11. קיימברידג'
12. נאפולי
13. מדיין
14. בריסל
15. האנוי
16. בוגוטה
17. מקסיקו סיטי
18. רוטרדם
19. ברזיליה
20. סאן חוזה
​

• סקס ויחסים
• מיניות
• סקר הערים הבינלאומי

בשנת 2019, כלומר לפני כ-200 שנה, צצה לה בנטפליקס סדרה קטנה ומפתיעה בשם "חינוך מיני", ובמרכזה בית ספר בעיירה קטנה באנגליה ונער שהופך לסקסולוג הצעיר בעולם. במשך ארבע עונות היא דיברה על מיניות ויחסים בקרב בני נוער בצורה שמדברת גם לצעירים וגם למבוגרים, ובמסווה של סדרת נעורים מופרעת הצליחה להעביר את כל צופיה שיעור בחינוך מיני, ואני לא מדבר על השיעור המביך עם יועצת בית הספר שמלבישה קונדום על בננה.

במיטבה, "חינוך מיני" הראתה לנו איך מערכות חינוך שמרניות הופכות את הנושא שהכי מעניין בני נוער (ושהכי חשוב ללמד אותם) לשיח מביך ומדכא, תוך כדי שהיא מספרת סיפור שאנחנו כל הזמן רוצים ממנו עוד. עונת הסיום של הסדרה שעלתה בשבוע שעב מביאה לסיום את סיפורם של הסקסולוג הצעיר אוטיס מילבורן וחבריו, רק חבל שביחס לעונות הקודמות היא הייתה כל כך פרווה שעוד רגע וגם בעמותת "ראש יהודי" היו מאמצים אותה.

בסוף העונה הקודמת קיבלנו את הבשורה שתיכון מורדייל נסגר והתלמידים מתפזרים לבתי ספר אחרים, טוויסט שמצד אחד נפטר מלא מעט דמויות מיותרות שסיימו את חלקן בסדרה, ומצד שני מאפשר כניסה של דמויות חדשות. האם צריך כל כך הרבה דמויות חדשות בעונת סיום? כנראה שלא.

העונה הרביעית נפתחת בתיכון קוונדיש, תיכון ניו-אייג'י שמטפח את תלמידיו בהגזמה במקום לדכא אותם.אוטיס מילבורן, עכשיו על תקן התלמיד החדש, ממשיך להיות שמוק חסר תקנה והופך להיות אחד הפרוטגוניסטים הכי בלתי נסבלים שהופיעו על המסך. הנער החביב וחסר הביטחון הפך לנגד עינינו לדוש שעסוק רק בעצמו ולא מסוגל לראות שום דבר מעבר (בן נוער טיפוסי, יהיו שיגידו), מה שהופך את הרגעים בהם הוא נכשל ונופל על הפרצוף להרבה יותר מצחיקים.

מבחינת הקאסט הישן כולם ממשיכים את קווי העלילה שלהם ומצליחים למצוא אפילו כמה קווי עלילה חדשים, כמו הדילמה של אריק בין הכנסיה לבין הנטייה המינית שלו, אדם גרוף שהתחיל בתור הבריון השכונתי מחליט ללכת לעבוד בחווה עם סוסים, ג'קסון מגלה גוש באשכים ואוטיס צריך להילחם על המעמד שלו כשהוא מגלה שבבית הספר החדש כבר יש תלמידה שהיא מטפלת מינית אהובה.קו העלילה של אוטיס הוא אולי החלש ביותר, בעיקר בגלל הקאסט של בית הספר החדש ובכלל המהות של המקום.תיכון קוונדיש נראה כמו פרודיה על שיטות החינוך המתקדמות ולא כמו הבנה ויישום שלהן, נקודת מבט שמרנית יחסית לסדרה כמו "חינוך מיני" שפרצה כל גבול אפשרי על מסך הטלוויזיה.

העונה מתמקדת מאד בשיח זהויות, נושא שלמען האמת קצת נשבר הזין ממנו (משחק מילים לא מכוון). אני בעד שכל אחד יהיה מה שבא לו, איך שבא לו ואם מישהו רוצה שיפנו אליו בדרך מסוימת, באמת באהבה, אבל כמה עוד אפשר לדבר על זה? הנושא נמאס כבר בספיישל השלישי של דייב שאפל שעסק בזה, נמאס כבר בעונה האחרונה של "אופוריה" ונמאס גם עכשיו.

הבעיה הגדולה היא שמתייחסים למין ומגדר כאל בעיות מרכזיות ולא כמאפייני דמות. הפרק השלישי של "האחרונים מבינינו", לדוגמה, הראה לנו סיפור אהבה בין שני גברים מבלי שעצם "האהבה האסורה" ביניהם מהווה כל מכשול, אלא פשוט משהו שמאפיין אותם ומאפשר להם להתחבר וליצור מערכת יחסים עמוקה. הנושא הוא ההישרדות שלהם בסוף העולם ולא הנטייה המינית שלהם. זה לא המקרה ב"חינוך מיני", שאמנם עוסקת בתחום, אך זה לא אומר שזה חייב להיות האיפיון המרכזי של הדמויות האלה.

הקבוצה הפופולרית בתיכון מורכבת הפעם מאבי (אנתוני לקסה), נערה טרנסג'נדרית שהיא גם הכי פופולרית בתיכון, רומן (פליקס מופטי), גבר טרנסג'נדר ובן הזוג של אבי, ואיישה (אלכסנדרה ג'יימס) נערה לסבית-שחורה-פוליאמורית-כבדת-שמיעה. החבורה הזאת מתייפייפת, וזה כל הקטע שלה, אבל גם עם המודעות לכך זה בלתי נסבל כי הם פשוט לא מרגישים כמו אנשים, אלא כמו ייצוג מאוד פלקטי וכמעט פארודי של הזהות המינית שלהם. זה מייצר מגוון סיטואציות שמרגישות מזויפות, לדוגמה כשאבי לא רוצה לשכב עם רומן, ובוחרת לשרוף את השטיח במקום לדבר איתו על זה או להמציא עשרים תירוצים לברוח כמו בן אדם סביר.

העונה מכילה גם נסיונות לקחת את הסיפור צעד אחד קדימה, בעיקר עם דמותו של קאל (דואה סאלח), נער טרנסג'נדר שמפתח דיכאון אובדני בגלל השינויים בגופו מהטיפול ההורמונלי. למרות שהם מנסים לשתול רמזים קטנים לאורך העונה, שום דבר מכל זה לא מתחבר והסיפור מרגיש מנותק לגמרי מהסדרה. אם היו בונים את זה קצת יותר טוב ברמה התסריטאית ומנקים קצת שומן עודף, אפשר היה לתת לסיפור שלו טיפה יותר מקום ולדבר על מה קורה כשבני נוער נכנסים לטיפולים מהסוג הזה ללא השגחה, נושא שאשכרה ראוי לתת לו יותר מקום בסדרה כמו "חינוך מיני".

ובכל זאת כמה מילים טובות לסיכום:הפינאלה של כל אחת מהדמויות המרכזיות בסדרה הייתה ראויה בהחלט. מאוכזבים שבסופו של דבר אוטיס לא סיים עם מייב? מה חשבתם שיקרה? כמה זוגות מהתיכון אתם מכירים שהתחתנו וחיו ביחד לנצח? זה כמעט לא קורה. מערכות היחסים האלה מהתיכון נשארות מאחור, אבל כל החוויות שלנו מגילאי הנעורים עיצבו אותנו להיות מי שאנחנו לאורך השנים.

זה גם העניין בסדרה: לאורך הזמן אנחנו רואים את אוטיס מתעצב להיות גרסה טובה יותר של עצמו (גם אם לרוב הוא שמוק אנוכי). לצד כל תלמידי התיכון, המורים וההורים ולצד הומור פרוע, צילום טוב ופסקול שנבחר בקפידה, קיבלנו סיפור יחסית מלא ועגול. היא גם מסתיימת בזמן, רגע לפני שהיא נהרסת והופכת לבליל מקושקש של שמונה עונות עם יותר מדי דמויות מתחלפות וללא יעד סופי מוגדר. זה כשלעצמו הישג מרשים שמצטרף לשורת ההישגים שהסדרה הזאת רשמה לעצמה. גם אם העונה הרביעית היא אולי העונה הכי פחות טובה של "חינוך מיני", היא הצליחה להגיע לקו הסיום בלי להתבזות ומצאה סוף ראוי לסדרה הכי מהפכנית בנטפליקס.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• נטפליקס
• סדרות מומלצות
• סקס ויחסים

הרבה מהחברות שלי לא מבינות איך אני מנהלת שגרת חיים של בחורה שוברת לבבות. אני לא הבחורה הכי יפה בחדר, לא הכי חכמה, לא הכי מטופחת ובטח שלא הכי עשירה (אם תהיתם בכלל). ביננו? לגברים שמתהלכים ביננו אין הרבה סיבות לרדוף אחריי. כן אמרו לי שאני הכי מצחיקה, אבל עם מצחיקה לא שוברים לאף אחד את הלב. ובכל זאת, התנהלות חיי האהבה שלי משאירה רבים פעורי פה, ונשים מסוימות אף מעוניינות לשלם לי כדי לשבור לבחורים אחרים את הלב. אז איך אני, הבחורה שהיא הכי לא הכי-הכי, מצליחה לסובב על אצבע אחת כל כך הרבה מבחורי תל אביב? החלטתי להכין מדריך.

אבל לפני שנתחיל, יש כמה הסתייגויות שעלינו לקחת בחשבון – הרבה נשים בעולמות הפופ כתבו שירים איך להיות הנערה ששוברת לכולם את הלבבות, ובכולם המטרה הייתה זהה – ליהנות. אנחנו לא מחפשות להרוס לאף אחד את החיים, אנחנו מחפשות כיף. אנחנו לא מעוניינות להיות נשים רעות, אנחנו פשוט עונות על צרכים רגשיים של הגברים בחיינו מבלי להתחייב אליהם. אנשים מסוימים יקראו לזה "דגל אדום", אנחנו קוראות לזה "חיי הנעורים". המדריך מיועד לנשים בגילאי 20 עד 30, כי אחרי גיל 30, אף אחד לא קונה את הבולשיט הזה ולאף אחד יותר אין כוח למשחקים האלה.

ועוד נקודה שחשוב לי לציין – שלא הפכתי את עצמי לכזאת. לא שמתי לעצמי מטרה לשבור לגברים בחיי את הלב, זה קורה באופן טבעי. תמיד הייתי אדם כזה, קצת בלי רגישות. בשנתיים האחרונות, לאורך טיפול פסיכולוגי ארוך, הבנתי שההתנהגות שלי היא פשוט רעילה. אני דגל אדום מהלך בבת אדם. אף פעם לא היה לי אכפת מחיי אהבה, מרגשות של הבחורים שאני יוצאת איתם או באופן כללי מרגשות של זרים שהם לא שני החברים הקרובים שלי. בכל זאת אני בחורה בת 25 שגרה בפלורנטין וכותבת בטיים אאוט, למה שיהיה לי אכפת מרגשות של אחרים?

ולכן אני לא ממליצה לבחורות רגישות, בחורות נקשרות, או לכל אחת שיש לה סף אכפתיות גבוה לנסות את המדריך. למה? כי אז תשברי לעצמך את הלב – וזאת לא המטרה שלנו. המטרה שלנו היא ליהנות, ועל הדרך לגרום לכל הבחורים באזור ללכת שבי אחרייך. אני גם לא ממליצה לגברים להשתמש בו בהיפוך מגדרי, כי אז תצאו דוש וזה לא העידן הנכון לזה.ובלי קשר, כבר אמרו לי שהמדריך דומה ל"שיטת דניס" ב"פילדלפיה זורחת". אני נשבעת שיש לי חור בהשכלה ומעולם לא צפיתי בסיטקום הזה, אבל מניחה לעצמי שזה נכון – כי אנשים רעילים פשוט פועלים באותם דפוסים.

חודש ראשון: "ההתחלה" או "השלב בו את מעמדה פנים שאת בחורה נורמלית"

תהיי זמינה:בשבוע עד שלושת שבועות הראשונים של הקשר, תהיי הכי זמינה בעולם. תעני לו אחרי דקה, או חמש דקות לכל המאוחר. אם לוקח לך יותר משעה לענות תכתבי "חח סליחה על הדילאיייי". תני לו הרגשה שהוא מרכז העולם. יהיו בחורים שיבהלו מההתעניינות שלך וירד להם ממך, לחלק אחר מאוד יעמוד מזה. גברים רעילים כמוך יקחו צעד אחורה, גברים נורמטיביים ישמחו שסוף סוף יש מישהי שרוצה אותם. אבל כולם יחשבו ויבינו שאת בקטע שלהם. מדגישה: בשבוע עד שלושה שבועות ראשונים של הקשר, גג חודש. לא יותר מזה.

תפגשי איתו המון:תבלו ביחד, תעשו דברים שהוא אוהב (וגם את אוהבת כמובן), תני לו הרגשה שאת רוצה לבלות איתו כל היום ושרוב הזמן שלך מוקדש עבורו. סרטים, הצגות, תערוכות, לשבת בבר. תיפגשו לפחות בין 2-4 פעמים בשבוע. את החיים שלו והוא החיים שלך. בלעדייך אין לו מה לעשות ביום יום, כי את הדבר הכי כיפי שיכול לקרות לו. חודש ראשון זה זמן טוב לבסס את העובדה שאתם כמעט כמעט זוג, אבל לא מוגדים רשמית כי זה עוד מוקדם. זה השלב בו לרוב מקיימים יחסי מין. דבר שגורם לכך שהוא יקשר אלייך יותר ויותר ויפתח בך תלות כלשהי. עם זאת, את לא חייבת כלום לאף אחד ויכולה לעזוב בכל רגע שתרצי, אל תשכחי את הנקודה החשובה הזאת.

תתייעצי איתו:תשאלי מה דעתו על דברים, כל הדברים. החל מה הוא חושב על מה שאת לובשת, על התפקיד החדש שלך בעבודה, מה כדאי לך לעשות עם ההורים, לאיזו מסעדה ללכת עם החברות, ועד לאיך הוא תופס את החיים ומה המשמעות של הקיום בעיניו. תני לו את התחושה שדעתו חשובה לך ומעניינת אותך, שהוא מעיין ידע נובע, שבלעדיו כנראה היית מתה כי הוא החכם באדם. כרגיל בשבוע עד החודש הראשון.

את לא פנויה רגשית:תחזרי על האמירה הזאת בפניו לפחות פעם ביום. את לא פנויה רגשית, את לא מחפשת זוגיות ואת לא רואה את עצמך כרגע מתחייבת. זה לא כי את לא רוצה, אלא כי את לא יכולה, כי החיים לא נותנים לך הזדמנות וזמן להיות בקשר, כי את מתגברת על האקס שלך מכיתה ט', כי ככה. בשורה תחתונה – חשוב מאוד שתדגישי שאת לא פנויה רגשית. משפט רעיל של אנשים רעילים. פרו טיפ לרעילות במיוחד: בין לבין גם תזרקי אמירות כלליות על בחורים אחרים שכרגע את נפגשת איתם והם "חופרים" לך או לא מעניינים אותך, ואת נפגשת איתם סתם כדי למלא חלל כלשהו. זה יבלבל אותו יותר והוא לא יבין את המעמד שלו אצלך בחיים.

חודש שני: "חוסר יציבות" או "זה הזמן להתרחק ולגרום לו להתאבסס"

"נראה לי אנחנו צריכים לנתק קשר":מזל טוב, אם הוא בחור נורמלי – אחרי חודש שאתם מבלים, יוצאים ושוכבים – הוא נקשר אלייך רגשית. זה הזמן להכריז שאת רוצה לנתק קשר. בלי סיבה. כי יש לך עומס, כי החתול שלך גוסס ואת צריכה להקדיש לו יותר זמן, כי בדיוק אכלת אסיד והיקום אמר לך שאת צריכה להפסיק לדבר עם בחורים שהשם שלהם מתחיל בע' ונגמר בס'. תחשבי על משהו, את חכמה מספיק. אחרי שניתקת קשר בסערה, תחכי בין יום עד לחמישה ימים, ואז תבקשי לחזור שוב לקשר. תבלבלי אותו, אל תעשי לו חשבון, עד שלא יוכל לישון.

מתרחקות בהדרגה:בגדול, כבר יש לך אותו. אם זה היה המדריך לאיך לגרום לו להתאהב, היינו מסיימות כאן. אבל זה המדריך לבחורה רעילה – אז זה השלב בו את פשוט ניהנת מלראות אותו כרוך אחרייך. זה הזמן להתחיל להתרחק בהדרגה. במקום לענות לו מהר, תעני לו פעם פעמיים ביום. במקום להיפגש 4 פעמים בשבוע, תפגשו פעם בשבועיים. הדגש הוא שתמשיכו להיפגש ולדבר כי זו הדרך להשאיר אותו מבולבל ומאוהב. אסור לך להראות חוסר התעניינות, אלא להראות עומס ולחץ בחיים. אתם לא נפגשים לא כי את לא רוצה, אלא כי את לא יכולה. את מאוד רוצה, פשוט החיים…

תתחילי עם בחורים אחרים מולו:זה צעד מאוד רעיל, אבל הוא קצת בלתי נמנע. אם את מיישמת את צעד 6 וממשיכה להיפגש איתו אחת לשבוע-שבועיים, אז יש לך הזדמנות למוסס לו את הלב בלייב. איך תעשי זאת? פשוט תפלרטטי עם בחורים אחרים. את יכולה להתחיל איתם באופן ישיר, אבל את יכולה גם סתם להסתכל או לחייך לברמן ולבחורים אחרים בבר/מסיבה. אם הוא שואל אותך למה את עושה את זה, תסבירי לו בעדינות שאתם לא בזוגיות או משהו. ובמילא את לא מחפשת שום דבר רציני כי את לא פנויה רגשית, זה הכל לכיף. זוכרת?

הסוף, ההתחלה ומה שביניהם: טיפים כלליים עד שתחליטי להפסיק להתעלל בו

תכיני לו פלייליסט:זה חלק חשוב מהמדריך. לא משנה מתי, העיקר שתכיני לו פלייליסט יפה ומושקע. מצידי תכיני לו פלייליסט בשבוע הראשון שאתם מכירים "כי הוא גרם לך להרגיש", או ביום שאת רוצה לנתק ממנו קשר "וזה הזיכרון האחרון ממני". פלייליסט זה דבר רגשי ומחובר. הוא צריך לחשוב עלייך כל הזמן ושירים הם זיכרונות שצרובים לנו במוח. כמובן שהשירים צריכים לדבר על אהבה, על שברון לב ועל מערכות יחסים. הפלייליסט הזה ילווה אותו בכל מהלך הקשר שלכם ולמעשה זו פיסת זיכרון נצחית שלך שתלך איתו לכל מקום.

כינויי חיבה:תמיד תקראי לו בייב, אהוב שלי, מתוקי, מאמי. הוא צריך לחוש את הקרבה הזאת ממך. הוא צריך לחשוב שעוד קצת מאמץ מצידו ואתם תהיו ביחד, עוד קצת זמן ואחרי שיעבור העומס בחייך וזהו אתם זוג. אחרי פרק זמן כלשהו, אחרי איזשהו דדליין בלתי ברור ולא הגיוני שאת כל הזמן מנפיצה – תגיע ההגשמה האולטימטיבית של מה שקורה כאן כל הזמן הזה.

אחרון חביב והחשוב ביותר:לגרום לו לחשוב שיש סיכוי. לעולם לא לנתק קשר. מתישהו בעתיד אתם תהיו ביחד. את לא-לא רוצה אותו, את לא יכולה כרגע. את עמוסה, יש לך מלא על הראש, את מתגברת על האובדן של הדגים שהיו לך בכיתה ו'. תשאירי אותו על אש קטנה, תעני לו להודעות, תמשיכי להיפגש איתו. אם את מרגישה שהוא מתרחק ממך ואת עדיין מעוניינת בקרבתו, תחזרי על צעדים 1 עד 4, ושוב צעד 5. וכמובן,בהצלחה לך בחורה רעילה! בחיים לא תמצאי ככה זוגיות אוהבת.

• הבועה
• סקס
• סקס ויחסים
• מדריך