Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
"שנות היעלי": פוטו-רומן על הרפתקאות יעל בר זוהר בניינטיז
עכשיו בחנויות. "שנות היעלי". צילום מסך
אחרי שראינו מה אביב גפן עושה ב-"שנות הירח", הרגשנו שמגיע גם לנערת הפלפל המיתלוגית סדרה מופרכת על הרפתקאות הניינטיז שלה, אז במקום לחכות לטלוויזיה, בחרנו להרים את הסדרה בעצמנו, בפורמט הכי ניינטיז שרק היה - הפוטו-רומן
גרסת 2016 של תוכנית המייקאובר "המהפך" היא מטרה קלה ללעג, קלה מדי. מבחינה טלוויזיונית אין ספק שמדובר במוצר איום ונורא. סנדרה רינגלר מתישה, יעל בר זוהר (שהחליפה את אורנה דץ) חייבת להתאמץ עוד קצת ולהשיג לעצמה ג'וב טוב יותר, והפורמט כולו מיושן – עד כדי כך שכמעט בלתי אפשרי לפרמט אותו מחדש בדרך שתתאים לטלוויזיה העכשווית הרלוונטית.
לתקוף אותה מזווית מגדרית, כך נראה במבט ראשון, זו משימה קלה אפילו יותר. מה, תוכנית שלמה המוקדשת לשינוי ומשטור מראה חיצוני של נשים? איזו כניעה למכבש הפטריארכלי. הגדילו לעשות האתרים השונים בישראל, שפרסמו ביקורות נוקבות על התוכנית תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שבכל אחד מהם יש ערוץ "בריאות" שמפמפם בכל יום מסרים מזיקים וארוזים כקליקבייט כגון "כך תשיגי בטן שטוחה", "איך להוריד חמישה ק"ג במהירות" ו"למה את עדיין בטטה (למרות כל הספורט שאת עושה)". ואכן, העיסוק במראה הנשי הוא תוצאה ישירה של עולם שמתקיים בו אי שוויון מגדרי, אבל במקום לכוון את הזרקור האוטומטי על כל מה שרע בתוכניות המהפך למיניהן מוטב שנעצור לרגע ונבחן את "המהפך" לעומק.
הפרק הראשון של התוכנית עסק באם ובתה – חגית וקארין – הראשונה עובדת בלשכתה של מירי רגב והשנייה סגנית יו"ר צעירי הליכוד, במהלך תוכן שיווקי שקוף עד כאב למפלגת השלטון. אך למרות כמה רגעים צורמים כמו שימוש בגלי רדיו כדי להצעיר את הפנים (האם כך מתכוונת רגב לבצע מהפכה בגל"צ?) או המחטב האימתני שדחפה רינגלר בפרצופה של האם – היחס הכללי לנשים שהגיעו להתהפך היה מכבד ובעיקר מפרגן. להוציא תקרית המחטב (אולי כדאי להחליף את רינגלר בסטייליסטית עם אג'נדה מעט יותר פמיניסטית), היחס לגזרה המלאה של האם היה חיובי באופן מרענן. אפשר לטמון את הראש בחול ולהעמיד פנים שהחברה המערבית, ובעיקר הישראלית, אינה מחרבנת על בסיס יומיומי על ראשן של נשים שמעזות להלך בחוץ אפילו שהן מעל מידה 38, אבל במציאות זו כמעט מרגש לראות חבורה של אנשי מקצוע מכרכרים סביב אישה שרחוקה ממודל היופי וגורמים לה להרגיש נפלא. איפה זה ואיפה הגישה הגרוטסקית והמשפילה של האורים והתומים של תוכניות המהפך – "הברבור" – שבה חוץ מלנסר את גופן של המופיעות בה לשניים, נעשה הכל כדי לגרום לתוצאה הסופית להיות הכי רחוקה שאפשר מהנתונים הבסיסיים. שם אף איבר אינו מוגן מפני פאנל השופטים שרוצים לקצץ, לחטב, לצבוע, להסיר, להגדיל ולעוות. ובכלל, נדמה ש"המהפך", בניגוד לתוכניות מייקאובר אחרות, לא אומרת לנשים איך הן צריכות להיראות, אלא מקשיבה להן ולאופן שבו היו רוצות להיראות. אפילו שערה הארוך והאהוב של האם חגית לא קוצר אף לא במקצת על ידי הספר, אף שזה בדיוק מה שטלוויזיונית היה מצופה ממנו לעשות כדי להשיג אפקט דרמטי לאחר שהתחננה שלא ייגעו בו.
גם בגזרת הרגש "המהפך" מפתיעה. במקום סיפור חיים קשה ועצוב האופייני למשתתפים בתוכניות ריאליטי מהסוג הזה – שלרוב מניב גם בכי מרגש לאחר המהפך שמצטלם היטב – המשתתפות במקרה היו שתי נשים מאושרות, חיוביות, חיוניות ובעלות ביטחון עצמי שופע ומעורר השראה, שלא היו צריכות את המהפך בשביל להעלות ההערכה העצמית אלא סתם בשביל הכיף, וגם התוצאה הסופית הייתה מרעננת להפליא. לא מדובר במהפכים דרמטיים המנותקים מהאישיות של שתי הנשים או מהצרכים שלהן, אלא במראות שהלמו את מבנה גופן וגרמו להן להיראות כמו נשים שיקיות בעולם האמיתי: האם הולבשה בשמלה קצרה אופנתית ומשובצת שהייתה יחסית קרובה לגוף והדגישה את הקימורים שלה, והבת קיבלה מכנסיים רחבים גבוהי מותן בשיא הטרנד עם גופייה לבנה מחויטת, והתוצאה הסופית הייתה מכובדת מספיק לאשת קריירה אך לא העלימה את העובדה שהיא נמצאת בתחילת שנות ה־20 שלה.
ההתייחסות לאופנה כאל עיסוק נבוב ושטחי היא קלישאה נבובה ושטחית בפני עצמה. אופנה כבר הוכיחה את עצמה מזמן ככלי שיכול להיות אידיאולוגי, חתרני ובגרסה היומיומית – גם כלי מצוין לביטוי עצמי. בעיקר היא כבר ממש לא רק נחלתם של נשים בלבד, כך שקשה להפנות אצבע מאשימה מגדרית. דווקא כאן מדובר בעולם מלא אמנות, יצירתיות ורגש שהגברים אימצו וממשיכים לאמץ בשמחה. הציפייה לפמיניזם רדיקלי בלב המיינסטרים היא מופרכת לחלוטין, בעיקר כאשר רוב הפמיניסטיות (כולל הח"מ) בהחלט משתפות פעולה עם עולם הציפיות האסתטי באופן זה או אחר, שכן מעטות הן האמיצות מספיק לעמוד מול כולם ולבחור בסיכון להיות מנודות חברתית. השאר מגלחות רגליים ובית שחי, מושחות מסקרה ומתמרחות בקרם פנים בכל בוקר, כולל אלה שעבודתן דורשת מהן להיות בעלות אג'נדה פמיניסטית.
המהפך – האמיתי, לא הטלוויזיוני – לא יכול להתקיים על ידי מחיקת כל הקיים והתחלה מחדש. הוא מתחיל בשינוי השיח על הקיים, וכל עוד אופנה, טיפוח ואסתטיקה הם נושאים המעסיקים את האדם המודרני ביומיום – ובעיקר את האישה המודרנית – עדיף שניקח את העיסוק בה לידיים שלנו ונחליט כיצד אנחנו רוצות להיראות, ובעיקר כיצד אנחנו רוצות להרגיש.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
20 שנה ל"רמת אביב ג'": הפילה והבורדו שגרמו לנו לשנוא את מדינת תל אביב
אופרת הסבון העברית הראשונה הפכה את רמת אביב ג' לנציגת השמאל המנותק ולשק האיגרוף של הימין. אך האם חותמן של עידית ושרון לינוביץ' ניכר גם בהערצת הטייקונים בישראל?
בשלב מסוים במערכת הבחירות האחרונה החליט אריה דרעי להחזיר עטרה ליושנה, כלומר לניינטיז, ולצאת למאבק נגד תושבי רמת אביב. בוקר אחד קמו תושבי השכונה, שבקלות יכולה להיבחר כבירת השנ"צי של ישראל, כשהם מוקפים בעשרות שלטי חוצות עם הכיתוב "אם אתה גר ברמת אביב- אל תצביע לנו, אם אתה עובד עבור מישהו שגר ברמת אביב- רק ש"ס". פופוליסטי, דוחה, מסית אבל עדיף על "אבא מסתכל מלמעלה ויודע שרשמתם את הדירה השלישית על הדודה כדי להתחמק מלשלם מס".
הקמפיין הזה לא היה קורה ללא "רמת אביב גימל", אופרת הסבון שאנו מציינים החודש עשרים שנה לעלייתה למרקע. מספרים על ילדים שהתביישו לספר שהם משם, על גרפיטי נגד עידית לינוביץ' במרכז המסחרי, על עלייה בערך הדירות, תלונות לרשות השנייה, גברים שהגיעו במיוחד לחפש כלה עשירה. הבגידות האינטריגות בתוככי חברת האופנה הכושלת "אופל" הפכו לנושא החם בשיחות הברזייה (בניינטיז עדיין שתו מברזיות). סוף סוף יש לנו דאלאס משלנו, פי אלף יותר דאלאס.
חמש שנים רץ הקשקוש הזה על מסך הטלוויזיה שלנו, איך הזמן עובר מהר כשנלעגים. את הפצעים סוחבת החברה הישראלית (וליאור מילר) עד היום. "רמת אביב גימל" סיפקה הצצה כביכול לחייהם של היפים והעשירים, אנשים חסרי ערכים שכל מה שמעניין אותם זה כסף וכוח, סקס ויין טוב. באופן פרדוקסלי היא טמנה את זרעי ההערצה לטייקונים שהפכו בתחילת שנות האלפיים לעצים שמכסים את ערוותם של דנקנר, תשובה ואריסון. אחר כך נשרו העלים וכולנו הבנו שהמלך הוא ערום והוא דופק אותנו אחושרמוטה עם העמלות. יהושע סימון החתיך הציע פעם במאמר ב"פירמה" ז"ל ששמה של יעל בר-זוהר בסדרה – שרון – אולי אינו מקרי. "אזור זה שינה את פניו באותה תקופה ממש – קיבוציו הפכו לקיבוצי נדל"ן. מרכזי הקניות בשפיים, הקניונים, איקאה ומרכזי האאוטלט שינו לא רק את הנוף, אלא גם את תרבות הצריכה של רבים ואת משמעותו של יום שבת בעיני משפחות רבות". האמת? זה נשמע הרבה יותר הגיוני מסצנה באחד הפרקים בה קיבלה שרון לינוביץ' שרשרת יקרה מאחד ממחזריה, דחתה את המתנה ותקפה אותו על כך שהחליט "להוציא כל כך הרבה כסף על דבר חומרי".
המפיק יורם גלובוס סיפר פעם בראיון שכדי להדגיש את הזיקה של הסדרה לחו"ל הוא נמנע "משילוב בעלילה של אירועים הלקוחים משגרת החיים הישראלית, כמו פיגועים ושחיתויות בשלטון", תל אביב, וגם רמת אביב האמיתית באותם ימים לא היו בועה, נהפכו. זאת היתה תקופה של סערות ומהפכות פוליטיות ששינו את גורלה של ישראל כולה. ההחלטה להציב בפריים טיים של ערוץ 2 מוצר המציג את התל אביביים באור כל כך אסקפיסטי, הדוניסטי ומנותק תרמה בעקיפין לשסע המעמיק בין "השמאל התל אביבי" לשאר מדינת ישראל. הדימוי הבלתי מחמיא הזה שימש את בנימין נתניהו בקדנצייה הראשונה שלו כראש ממשלה ב-1996, ועדיין משמש פוליטיקאים רבים, ובראשם אותו נתניהו, כדי לגזור הון פוליטי.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"רמת אביב ג'" חוגגת 20: איך הסדרה השפיעה על השכונה?
ביולי 1995 עלתה לשידור אופרת הסבון הישראלית הראשונה, "רמת אביב ג'", שהפכה שכונה מנומנמת לסמל האולטימטיבי לתל אביביות העשירה והמנותקת. בצדק? נראה שלא. קיצור תולדות השכונה הצפון תל אביבית, מהקמתה בשנות ה־70 עד הקרב בין העשירים והחב"דניקים
במהלך הטירונות הצבאית שלי, בשנה האחרונה של המילניום הקודם, ניסיתי תמיד להתחמק מהשאלה היכן אני גר. אם הייתי חייב הייתי אומר "תל אביב", אם לא היו מוותרים הייתי מוסיף "רמת אביב" ורק אם ממש היו מתעקשים הייתי מודה "רמת אביב ג'". התשובה הובילה תמיד לשאלת ההמשך: "וואלה, אתה מכיר את יעל בר זוהר?".
20 שנים חלפו מאז עלתה אופרת הסבון הראשונה בטלוויזיה המסחרית הישראלית למסך ערוץ 2 הצעיר ביולי 1995. לאורך שבע עונות היא שלטה בלוח השידורים ואפילו עקפה ברייטינג את החדשות ואת שידורי המונדיאל, גם אם נקטלה בידי המבקרים. הסדרה, שנוצרה על ידי יורם גלובוס ויואל זילברג ז"ל עבור טלעד, הציגה אסקפיזם צרוף של תככים ומזימות, בגידות וכסף גדול על רקע ניהול חברת האופנה אופל; וציירה את השכונה כבוורלי הילס מקומית וכסמל של נהנתנות ואליטיזם של האלפיון העליון. דמויות המפתח היו שרון לינוביץ' – נערה יפה ומפונקת בגילומה של יעל בר זוהר, ילידת השכונה שעד אז הייתה אלמונית יחסית; אמה של שרון, עידית לינוביץ' – הביץ' הישראלית הראשונה בגילומה של גילת אנקורי. צוות השחקנים כלל גם את נועה תשבי (מעצבת האופנה דפנה מאור), ליאור מילר (דין, מאהבה של שרון), יונתן קוניאק (ליאון, מעצב אופנה גיי) וגלית גוטמן (מעצבת האופנה אודליה ציפורי).
מתוך "רמת אביב ג'"
עם זאת הפער בין הדימוי הנוצץ שבנתה הסדרה לבין השכונה עצמה היה עצום. רמת אביב ג' התפתחה במהלך שנות ה־70 כחלק מתנופת הבנייה של ממשלת רבין הראשונה והתפשטות נווה אביבים צפונה, וכלל לא נחשבה ליוקרתית בשל ריחוקה ממרכז העיר. כחלק מתוכנית הדיור הציבורי היא אוכלסה בשנות ה־80 בזוגות צעירים ובזכאים לדיור, בנייניה התנשאו לגובה של שש או שמונה קומות והכילו דירות בנות שלושה או ארבעה חדרים בלבד. רק בשנות ה־90 התווספו לשכונה מגדלי מגורים יוקרתיים עם דירות רחבות ידיים, אבל האליטות הפוליטיות, המשפטיות, האקדמיות, הביטחוניות והכלכליות לא התגוררו בה אלא בנווה אביבים הסמוכה (רבין, פרס ודודו טופז), בצהלה או באפקה.
מדוע בחרו יוצרי הסדרה להציג דווקא את רמת אביב ג' כסמל סטטוס יוקרתי, אף שאפילו במונטאז' הפתיחה לא הצליחה להתחזות לגרסת הלבנט של בוורלי הילס? "יורם גלובוס גר ברמת אביב ג' ויואל זילברג גר באפקה וזה מה שהם הכירו", מספר גל פרידמן, הכותב הראשי של הסדרה. "השם רמת אביב ג' גם מאוד מעצבן, ואם היו קוראים לסדרה ׳אפקה׳ זה היה מאוד משעמם".
פרידמן מספר שלמרות הצלחתה העקבית ואורך חייה – נצח במונחי הטלוויזיה הישראלית – התביישה הזכיינית טלעד בסדרה. "עוזי פלד (מנכ"ל ומייסד טלעד – ע"י) היה משבח כל הזמן את 'פלורנטין' ואת 'עובדה', אבל אף פעם לא היה מזכיר את 'רמת אביב ג'", נזכר פרידמן. "היינו תרנגולת שמטילה ביצי זהב אבל אף אחד לא רצה קשר איתה. כשהצענו רעיונות דומים לסדרות אחרות שמושפעות מ'דאלאס' או 'שושלת' אף אחד לא רצה לשמוע. הספיקה להם 'רמת אביב ג' אחת'".
באותן שנים שבהן הובילה הסדרה את טבלת הרייטינג, חל זינוק בביקוש לדירות ברמת אביב ג' שנהנתה מהדימוי הטלוויזיוני שנוצר לה. "רבים שניזונו מהסדרה עברו באותה תקופה לשכונה", נזכר עמי גרינברג, לשעבר יו"ר ועד רמת אביב ג' ובעל משרד התיווך ע.גרינברג נכסים שפועל זה 30 שנים במרכז שוסטר. "כעבור כמה שנים כבר הבינו שזו שכונה רגילה, רק עם רמה סוציו־אקונומית קצת יותר גבוהה".
גרינברג מספר שעדיין יש ביקוש רב לגור ברמת אביב ג', שבה מתגוררים כ־15 אלף תושבים, אבל אין מספיק מצאי דירות, והדבר מוביל לרמות מחירים גבוהות. הוא מעריך כי 60 אחוז מתושבי השכונה כיום הם תושבים ותיקים בעלי מקצועות חופשיים, אך אף שרוב הצעירים מעדיפים את מרכז העיר, גם בשכונה ישנם זוגות צעירים שנעזרו בהוריהם כדי לרכוש בה דירה. "מחירי הנדל"ן במרכז תל אביב עדיין גבוהים ב־10־15 אחוזים מאלה שברמת אביב ג'", הוא מציין. חנות במרכז שוסטר, המשתרעת על שטח של 39 מ"ר וגלריה של 13 מ"ר, שנמכרה לפני כ־20 שנה ב־85 אלף דולר, תעלה כיום כ־4 מיליון ש"ח, שהם יותר ממחירה של דירת ארבעה חדרים בשכונה שמחירה נע בין 2.3 ל־3 מיליון ש"ח. "אף בעל חנות במרכז שוסטר לא מוכר את החנות שלו, ובצדק מבחינתו. חנות כזו מניבה רווח של לפחות 20 אלף ש"ח בחודש".
צילום: Shutterstock
הבחורים החדשים בבלוק
בעשור האחרון, ואף למעלה מכך, עמדה רמת אביב ג' במרכזו של מאבק דת עז שהתנהל בין עמותות כמו רמת אביב חופשית לפעילי חב"ד שהתמקמו בשכונה והעמיקו פעולתם בה, תוך הקמת מרכז גדול בנווה אביבים ובית חב"ד בחניון של מרכז שוסטר. מאבק משפטי התנהל נגד מוסדות חרדיים שהוקמו, לכאורה באופן לא חוקי, והפגנות סוערות התקיימו נגד התחרדות השכונה. מלבד טענות לכפייה דתית אמרו חלק מהתושבים שפעילות חב"ד מורידה את ערך דירותיהם.
ב־15 השנים האחרונות התנהל מאבק פנים שכונתי בעניין הקמת בית כנסת ברחוב אליהו חכים, שיתפרש על פני שני דונם ו־1,000 מ"ר. ועד רמת אביב ג׳ הקים לשם כך את עמותת “בית הכנסת לכלל ישראל" וזכה לסיוע מהעירייה בהקצאת הקרקע ובמתן היתר בנייה. בשבוע הבא צפויות להתחיל העבודות, שיסתיימו בעוד כשנה וחצי לערך.
על רקע משקעים אלה, ניצלה במערכת הבחירות האחרונה מפלגת ש"ס את המוניטין של רמת אביב ג' כחלק מקמפיין “השקופים" שניהל ספי שקד. בשכונה נתלו שלטים שעליהם נכתב "אם אתה גר ברמת אביב, אל תצביע לנו. אם אתה עובד בשביל מי שגר ברמת אביב – רק ש"ס". שקד, שלמרבה האירוניה עבר לגור לאחרונה ברמת אביב לאחר שגם התגורר בה בעבר כחייל משוחרר, מודע לאופי השכונה ותושביה, אך כקמפיינר בחר לנצל את היותה סמל לישראל הלבנה והשבעה שבה מתגורר בין גם יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד.
"המטרה הייתה להסיט את הדיון מהקלטת של הרב עובדיה לעיסוק בנושא אחר", מודה שקד. "בחבילת שילוט של 200 אלף ש"ח קיבלנו מדיה בשווי מיליון וחצי ש"ח, רק הודות לפולמוס שנוצר וסימן לקהל הבוחרים של ש"ס את ההבדלים בין השכבות החלשות למעמד הביניים והגבוה בישראל. מבחינה זו רמת אביב ג' הייתה יופי של סמל לפרובוקציה הזו".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![מתוך "רמת אביב ג'"](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/07/idit-h-500x281.jpg "מתוך "רמת אביב ג'"")
