החל מהשבוע הבא (17.2) יציין העולם המוסלמי את חודש הרמדאן, וכמיטב המסורת של העשור האחרון הוא מלווה בסקרנות גוברת מצד הציבור הלא-מוסלמי שיוצא בהמוניו לסיורי רמדאן וארוחות איפטאר ביישובים הערביים הגדולים, וכאן אצלנו ביפו. זו תמיד הייתה מסורת יפה, אבל עכשיו כשהממשלה מאיימת בווליום גובר על מרקם החיים המשותפים זו גם מסורת חשובה. כך, כמדי שנה וביתר שאת השנה, תציין עיריית תל אביב-יפו בשבוע הבא את חודש רמדאן עם שלל פעילויות במרכזי הקהילה, התרבות והספורט ביפו. ויש לנו את ההיילייטס:

>> ואינם נראים: בטלוויזיה של היהודים אין ערבים. קווים לדמותם
>> מה נסגר כאן 11: אל תשאירו את הסדרה הזאת בגטו הערבי שלה

1. מיצבי אמנות במרחב הציבורי

"דיוואן הזהב" יוצב בגן השניים, פינת הרחובות יפת וד"ר ארליך ביפו, ויהפוך את המשרבייה המסורתית למקום מפגש חי. הספסלים המשולבים במבנה יוצרים "דיוואן" מודרני, מרחב עוטף המזמין את הקהילה לעצור, לשבת ולחלוק רגעים של חיבור ושיח ברוח חודש רמדאן.

"סהר יפו" יוצב ברחבת כיכר השעון, כשהסהר המפורסם מוצב באוריינטציה אופקית כפי שהוא ניצב על מסגדי העיר יפו. המיצב מזמין את המבקרים ליהנות מהזדמנות צילומית ייחודית וחגיגית כאשר ברקע התמונה יופיע מגדל השעון האייקוני של יפו.

2. תהלוכת רמדאן

ב-17.2 או ב-18.2, תלוי במועד תחילתו המדויק של רמדאן, תתקיים תהלוכת רמדאן מסורתית שתעבור ברחובות יפו החל מהשעה 19:00. הקהל הרחב מוזמן להשתתף בתהלוכת משאית מקושטת בתפאורה, ועליה שחקנים ואפקטים מיוחדים. המשאית תנגן מוזיקת חג, תשמח את התושבים והמבקרים ותחלק הפתעות מתוקות.

מסלול התהלוכה: יציאה מהמועדון המוסלמי (יפת 110) לכיוון דרום – פנייה שמאלה לרח' עבודת ישראל – פנייה לרחוב ציהתל"י (עד סוף הרחוב) – ישר לרח' דב ממזריץ'- ימינה לרח' כ"ץ יעקב יוסף – שמאלה לרח' רבי נחמן מברסלב – ימינה לרח' יפת – הגעה לכיכר חג' כחיל (יפת 130) הדלקת פאנוס רמדאן וחלוקת ממתקים – וחזרה לכיוון המועדון המוסלמי.

3. צעדת עיד אל פיטר

ב-19.3 או ב-20.3, תלוי במועד סיום הרמדאן, תתקיים צעדת עיד אל פיטר חגיגית ברחובות יפו בשעות 18:00-15:00. מסלול הצעדה: יפת 110 (דרום) עד צומת הרחובות הבעש"ט/יפת – מבצעים פניית פרסה – רח יפת (צפון) עד המועדון המוסלמי (יפת 110) – סיום.

4. ארוחת איפטאר קהילתית יפואית

כמדי שנה עורכת המישלמה ליפו של עיריית תל אביב-יפו סעודת איפטאר משותפת ליהודים וערבים. זוהי ארוחת האיפטאר הגדולה ביותר בארץ ומגיעים אליה כ-500 איש. הקהל מוזמן להגיע (חינם בהרשמה מראש באתר העירייה) וליהנות מארוחת איפטאר גדולה ומפעילויות לכל המשפחה ברוח החודש.
חמישי, 12.3 17:00, המרכז הערבי-יהודי, קדם 109 יפו

5. מארחים רמדאן: משפחות נפגשות סביב השולחן

לקראת חודש רמדאן, עיריית תל אביב-יפו מזמינה את תושבות ותושבי יפו להשתתף בפרויקט קהילתי חדש, "מארחים רמדאן", מיזם המחבר בין שכנים דרך הדבר הכי פשוט והכי מקרב: אוכל, אירוח ומפגש אנושי. המעוניינים להתארח ולארח יוכלו להירשם באתר העירוני. עם הנרשמים תיערך שיחה מקדימה לחיבור, ליווי ותיאום. כל משפחה מארחת תקבל שוברי תשלום לסיוע במימון רכישת מוצרי מזון בעסקים ביפו. המפגשים ייערכו לפי שעת השקיעה.ההרשמה כאן.

• הבועה
• רמדאן
• יהודים וערבים
• יפו

>> איתמר גריילסאמר הוא משורר, מחזאי, מתרגם ומורה לספרות. בן 30, חי בשכונת שפירא ומוציא לאור בימים אלה את ספרו "ציפור אי-השלמות" בהוצאת "עיתון 77" ובעריכתה של לני בלה כהן. אתם יכולים וצריכים להשיג אותו בחנויות הספרים העצמאיות ובעיקר באובלומוב היפואית הנהדרת.

1. קפה גרגר

בשכונת שפירא. מקום שבו אומנים יושבים יומיום, כותבים, מציירים ונפגשים עם חברים. אנשים אותנטיים מכל הגוונים. יש להם אחלה קפה ובריסטות עם חיוך (בדרך כלל). הרגשה נעימה וביתית אבל גם בוהמיינית. המחירים הוגנים ויש אפילו אוכל בלי גלוטן לצליאקים.
מסילת ישרים 48 תל אביב

2. הים

באופן כללי וספציפית החופים של דרום העיר.

3. יפו

על פינות החמד שבה והרחובות הציוריים.

4. פלורנטין

במיוחד האיזור שבין רחוב הרצל לבין רחוב אליפלט. בתי קפה וחנויות יד שנייה מגניבות, מסעדות אסייתיות זולות וטעימות ובעיקר אווירה טובה.

5. אוגנדה בר

ופארק המסילה באופן כללי.

מקום לא אהוב בעיר:

כל האזור של התחנה המרכזית. אני יודע שיש אנשים שאוהבים את האווירה המוזרה והאפילה שיש שם. אני לא מתחבר לזה. פעם אולי יותר התחברתי. ככל שהזמן עובר האיזור הזה נהיה יותר ויותר מחריד, עצוב ונוראי. פשוט איזור שדחקו לתוכו את האנשים המוכים והמסכנים ביותר של החברה. יש משהו צבעוני ברחובות הללו, משהו שמזכיר קצת את פאריז (ברובעים הפחות שיקיים שלה, מי שמכיר). מסעדות זולות, ובאופן כללי האנשים הם אנשים טובים אבל משהו במקום הזה הוא פשוט יותר מדי עבורי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "שפה זרה". סרט ישראלי פיוטי מאוד יפה על אתחול מחדש של זוגיות, שצולם בפראג ובירושלים. הסרט הזה מצליח לתעתע בצופים. הוא מוליך אותנו בין רגשות ותחושות שונים, ומסתיים באופן מאוד מפתיע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
ספר השירה שלמאור צברי "נספח צבאי". יצירה נהדרת, על מפקד ביחידת מסתערבים שהוא גם משורר ומצליח לראות את הדברים באופן מורכב, משהו שכל כך חסר בימים האלה בישראל.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
זו תקופה מאוד חשוכה בכל מה שקשור למצבם של האומנים. מבחוץ הם מותקפים ומוחרמים ומבפנים הם מושתקים ומקצצים להם בהכנסות. הייתי תומך כספית בכל אומן מכל סוג שהייתי נחשף אליו ולא מקמץ. אם זה בהופעה של להקה צעירה, בספר שמישהו מנסה להוציא בהדסטארט, או פשוט בצריכת תרבות מקומית.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
דרור משעני. סופר פשוט מצוין שחי בעיר.

מה יהיה?
זה מאוד תלוי בנו. אם נישאר ונילחם על העיר והמדינה אולי ננצח. אם נברח ונרים ידיים, אין לנו סיכוי.

• העיר שלי
• משוררים
• קפה גרגר
• חוף הים בתל אביב
• יפו
• פלורנטין
• אוגנדה
• תחנה מרכזית תל אביב

הטלוויזיה הישראלית, אם נשתמש לרגע בהכללה, לא מחוברת יותר מדי למסורות של יצירות על ספורט. מה לעשות, אנחנו כנראה עסוקים יותר באתוס צבאי. אז נכון, היה לנו את "האלופה" (טלנובלה) ואת "אנחנו על המפה" (מערכונים), אבל כנראה שהאתוס הצבאי שלנו בא על חשבון האתוס הספורטיבי, ואם תרצו לראות יצירה ישראלית שעוסקת חבורת אנשים שמתאחדים לכדי קבוצה – עדיף שתחפשו את זה בדוקומנטרי ("ליגה ג'" היא אחלה התחלה) או בסדרות נוער ("שלי הכובשת"). אבל בכל הנוגע לעלילתי למבוגרים? שיהיה בהצלחה.

לכן מעניין לראות שדווקא "כל האימהות משקרות", שעולה הערב בכאן 11, היא הראשונה שבוחרת להשתמש במסורת הוותיקה – שלא לומר, קלישאה אמריקאית – של "קבוצה של חדלי אישים שעושה את הבלתי יאמן". מעניין, גם כי זו סדרה שעוסקת באימהות שמחפשות משמעות, וגם כי זו סדרה שנוצרה כולה על ידי קבוצת נשים – יעל כץ, נעם נבו, נטלי מיכאלשווילי-דרור על התסריט, עטרה פריש ("המפקדת") על בימוי – שעקפו את הגברים בכל הנוגע לטלוויזיה על ספורט. למרות שכמו בכל סדרה על ספורט, גם כאן הספורט הוא לא העיקר – אלא מה בונים בעזרתו.

אבל לפני הכל, "כל האימהות משקרות" עוסקת באם יחידנית ועייפה – אלי (מאיה מרון, "כנפיים שבורות"), שמנסה להראות לבנה הצעיר איתמר דוגמה ולהפסיק להירקב בבית מול סדרות שהיא לא אוהבת. כך היא מוצאת את עצמה כאחת מהשחקניות של "קבוצת הכדורשת הכי גרועה ביפו", שמורכבת כולה מנשים שבורות, כל אחת בדרכה. אגם רודברג, דיאנה גולבי, רינת מטטוב ובת אל מוסרי בתפקיד שאר השחקניות, כשעוד תמצאו בקאסט את עדי עזרוני בתפקיד של שחקנית יריבה, את שלום מיכאלשווילי כבן הזוג של רודברג ואת צחי הלוי בתפקיד מאמן הקבוצה שהוא גם במקרה האקס המיתולוגי של אלי. הדיבור עליה חם במיוחד, ונראה לנו שמדובר בעוד להיט מצוין מבית כאן 11. קדימה לניצחון!
"כל האימהות משקרות", פרק 1, כאן 11, 21:30

• מה רואים הלילה
• כאן 11
• ספורט
• יפו

לפני כ-18 שנה, כמה ימים לפני יום הולדתו ה-18, אמיר ארגמן נסע עם חברו על טרקטורון כאשר ג'יפ התנגש חזיתית ברכב. אמיר נפצע קשה וסבל מפגיעות ראש, היה מורדם ומונשם במשך שבועות ועבר ארבעה ניתוח ראש מצילי חיים. רופאיו חששו שלא יוכל לעמוד על רגליו, אבל במהלך שיקומו אמיר התנסה ברכיבה על אופניים עם מלווה, והתאמן במשך זמן רב לקראת אירוע הרכיבה החברתית הגדול בישראל, "גלגלים של תקווה" של עמותת "אתגרים" והמעועצה האזורית עמק יזרעאל. מאז הוא חברבעמותת "אתגרים", משתתף במגוון פעילויות ספורט לאנשים עם מוגבלות ועובד בעמותה.

>> וואן וומן שואו מושלם ובורקס שקפא בזמן. העיר של גיא ברטשניידר
>> מקום לשבור תקרת זכוכית ובר להתבצר בו // העיר של מיכל אהרוני
>> חוף מתל אביב של פעם וקפה מעולה על ספסל // העיר של יוסי ירום

1. חוף גורדון

המקום אליו אני מגיע בכל יום שלישי בשעה 7:30 בבוקר, נכנס למים וגולש גלים עם קבוצה מעמותת אתגרים, העוסקת בהעצמה ושילוב של אנשים עם מוגבלות באמצעות ספורט אתגרי בטבע, ובה אני חבר. פעילות כיפית, מאתגרת עם אנשים איכותיים וטובים – המתנדבים המדהימים שלנו, וגם כמובן חברי הקבוצה שכולם אנשים עם מגבלות שונות. כל כך נעים בשעות המוקדמות להסתכל על העיר שעוד לא ממש התעוררה, ואני נהנה להסתכל על סיטואציות יפות – בין אם זה שחפים נוחתים על שובר הגלים, ספורטאים בריצת בוקר או זוג מבוגר משחקים מטקות על החוף.

2. פול'ס קפה

ברח יפת ביפו. בית קפה ותיק ומקצועי עם אווירה ביתית, נעימה ומזמינה. קפה איכותי, אוכל טעים שמוכן במקום ממוצרים מקומיים, אנשים מעניינים. שווה להגיע, גם אם אין חניה בקרבת המקום.
יפת 142, יפו

3. בית שניאור – מרכז אתגרים

מועדון אופניים וריצה של עמותת אתגרים בפארק הירקון, אליו אני מגיע בימים ראשון ורביעי לעשות אימוני ריצה ולפגוש חברים ומתנדבים נהדרים (שהם, למעשה, מלווים באימון). בימים אלה התחלנו ההכנות והאימונים לקראת מקצה 5 קילומטר ריצה במרתון ת"א הקרוב. הסיפוק מהעמידה ביעדים שהצבתי לעצמי שווים את המאמץ וההשקעה – לא רק בקו הסיום, אלא בכל התהליך עצמו.
בכור שלום שטרית 8א, תל אביב

שלט הכניסה של "בית שניאור – מרכז אתגרים". (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק "ית שניאור – מרכז אתגרים")

4. המרפסת ליד כיכר השעון ביפו

הנקודה שצופה אל הים. אוהב להגיע אליה כחלק מהליכות וריצות בבקרים. הנוף מדהים וכמה כיף לראות אנשים בדרך אל הים, דייגים על מרכולתם, ולפעמים אני ממש מרגיש כמו בחוץ לארץ. אם אתם מחפשים מקום שווה לראות משם את השקיעה, המרפסת ביפו היא ההמלצה שלי.

5. קפה עלמה

קפה טוב, אווירה וצוות מעניין ומפנק. בדרך כלל עמוס במידה טובה, יש מקום לשבת בחברת אנשים מעניינים. דרכי גישה נוחות. אהה וגם מרחק הליכה מהבית.
שבטי ישראל 14, יפו

מקום לא אהוב בעיר

חנייה באזור חוף הילטון. אחרי פעמיים שחניתי את הרכב, וכשחזרתי חיכה לי קנס על החלון (למרות שיש לי תו נכה, בשל המגבלה הפיזית שלי). ברוב המקרים מגיע בלי הרכב או פשוט לא מגיע.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הרצאה של מכר – תום זולברג, מתנדב בקבוצת גלישת הגלים בה אני חבר – שחזר לאחרונה משייט חוצה האוקיינוס מספרד לארצות הברית. החוויות, הדילמות, האתגרים. מעורר השראה ונותן אנרגיה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"ביום שפפי שינה את תוכניותיו" של אפרת גרינברג.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת אתגרים.הכי שווה על אחת כמה וכמה בזמן הזה. התרומה מופנית כולה להרחבת פעילות העמותה, שפועלת לניצחון הרוח על הגוף ולמאמץ לשינוי פני החברה שלנו לחברה שבה אנשים עם מוגבלות משתלבים בחברה הכללית בכבוד, מתוך תחושת ערך עצמי והכרה ביכולות. בעיקר באמצעות עשיית ספורט אתגרי מגוון.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לצעירים שמגיעים לעיר למרות המחירים הגבוהים והקשיים הלוגיסטיים בשל העבודות – כמו לסטודנט שעסוק בלימודים, וצריך במקביל לעבוד, לתחזק בית, להיות עם חברים ולחיות.

מה יהיה?
מקווה ומאמין שיהיה טוב. חייב להיות טוב. אם כל אחד ידאג שיהיה טוב, זה מה שיהיה.

• העיר שלי
• חוף גורדון
• בעלי מוגבלויות
• יפו

מזה אחד עשר שבועות שמתקייםשוק איכרים בשוק הפשפשים, שיתוף פעולה של קבוצת "מִפֹּה" עם עיריית תל אביב, ועכשיו כשהשוק כבר מבוסס הגיע הזמן שלנו לצאת אל השוקה, ולהבין אם הניסוי המעניין הזה צלח. חזרנו ממנו עמוסים ומלאים בכל טוב הארץ, אופטימיים במיוחד לעתידו ועם בקשה חד משמעית מעיריית תל אביב – אנחנו רוצים עוד כאלו ברחבי העיר, ובהקדם, תודה רבה.

השמועה הגיעה לאוזננו שאם רוצים להספיק לטעום מהכל וחלילה לא להיתקל בהודעה המצערת "אזל", כדאי להגיע מוקדם. מה זה מוקדם? תכננתי להגיע לשוק ברחבת הפשפשים ב-15:30 – בסך הכל חצי שעה אחרי הפתיחה – וכשהגעתי ראיתי שהמקום הומה אדם. מי פנוי לטיול בשוק ביום רביעי ב-15:30?! מסתבר שאנשים רבים. סיבוב בשוק העמוס למדי הראה דוכנים שהציגו בזה אחר זה את מרכולתם המפוארת, והאווירה הרגישה מקומית ואירופאית בעת ובעונה אחת: ירקות, פירות, גבינות, פרחים ושאר טובין מאדמת ארצנו מוצגים לתפארת, בליווי ניחוח אירופאי מוקפד שמושג הודות ליין חם, ערמונים על האש וירקות שנקטפו באותו הבוקר – שינוי משמעותי מהירקות הסמרטוטיים שפוגשים בסופר.

״זו פעם שלישית שאני משתתף בשוק וכל פעם זה תענוג גדול", סיפר אסף גרושקובסקי, שאתם אולי זוכרים מפופ-אפ הקנולי שפעל לזמן מה ברביעיית פלורנטין, וכיום מציע בדוכן האיטלקי בשוק פסטות טריות, ספוליאטלה, טירמיסו משכר וכמובן גם את הקנולי הבלתי נשכח. "בכלל, כיצרן המסגרת הזאת מאוד נוחה ומאפשרת, הרבה יותר מליזום מכירה בעצמי ולדאוג לכל הלוגיסטיקה", הוא מסביר, וגם מוסיף עוד זווית ללמה שוק שכזה חשוב כל כך לתרבות האוכל המקומית. "נוצרים פה שיתופי פעולה מהממים. אני, למשל, התחלתי לקנות ירקות וגבינות לסדנאות שלי ממשק חביביאן וממחלבת פלורה שהכרתי כאן. יש פה הזדמנות ומפגש מדהים גם בין יצרנים, וגם עם הקהל, שחלק גדול ממנו חוזר ואני פוגש כבר בפעם השלישית״.

מעבר לבית נהדר ליצרנים, השוק הוא גם חוויית קניות כיפית וייחודית עבורנו, הצרכנים – כיף להסתובב ולשוטט בשוק, לפגוש חקלאים ויצרנים קטנים מכל רחבי הארץ (מהצפון הרחוק ועד עוטף עזה), ולהרגיש את החקלאות הישראלית חיה ובועטת אחרי שנים לא קלות. גם היצירתיות הגדולה של האנשים העוסקים בה, ובשאר המלאכות המוצגים בשוק, עושה טוב על הלב. הצמד של "ילקוט הרועים", למשל, החזיר לחיים מלאכת יבוש הפירות באופן מסורתי, לצד החייאת זני מורשת וליקוט זעתר וסומק מקומיים.

עוד פגשנו במקום את בנות הדוד אמירה אבו-דיה והודא אבו-חליפה, בעלות "קווין קפה" היפואי, שמוכרות מאפים ערביים בעבודת יד, שזה לא רק יצוג יפואי מכובד, אלא גם תענוג לחיך. לא יכלנו להחמיץ גם ביקור של השף קונדיטורית נעמה גאון שהגיעה כל הדרך מחיפה עם עוגיות רכות, שיצרו תור משמעותי לעמדה שלה, אבל בכל זאת חזרו איתנו הביתה. כן, עוגיית שוקולד צ'יפס במילוי קראק פאי, אנחנו לגמרי מדברות עליך. "אני משתדל לבוא לכאן כמעט כל שבוע״, מספר לנו גל קולוג, תושב העיר שדווקא לא גר ביפו, אבל מגיע במיוחד. ״זה חלק מהקצב הפועם של עיר, וזה חשוב מבחינה חברתית וכלכלית – לפגוש את היצרנים מקרוב, ולדעת בדיוק מאיפה אתה קונה את האוכל שלך״.

משיחה עם ניב טובול, שיחד עם לוטם ארז יזם ואוצר את השוק, אנחנו יודעים שהתכנית לאיזה יצרנים מגיעים לשוק מוכנה כבר שבועיים קדימה, לצד מספר יצרנים קבועים כמו אדון שיפון, שמגיע עם שלל לחמים בעבודת יד, או הדוכן המרשים של משק חביביאן. עוד שמענו ממנו כי פונים אליו יצרנים מרחבי הארץ שמעוניינים להשתתף בשוק כל הזמן, ושבעתיד הוא מקווה לפתוח שוק במתכונת דומה באזורים נוספים ברחבי העיר, ואף בארץ. כן, בבקשה, זה בדיוק מה שהעיר שלנו צריכה.
שוק האיכרים ברחבת שוק הפשפשים, מדי יום ד', 15:00-21:00

• אוכלים שותים
• שוק איכרים
• שוק הפשפשים
• יפו