>> חוף לאיפוס חרדה וקפה שמעלה לי חיוך. העיר של טל יוסיפוב
>> הסופר פארם הכי טוב בעיר וגן שמעולם לא הייתי בו. העיר של עולמי
>> קונדיטוריה כמעט מסוכנת וכיכר עם ברווז // העיר של זאב שצקי

ביום יום אני מנהל מפעל משפחתי קטן, אבל התשוקה האמיתית שלי נמצאת בפסגות ההרים. כבר מחופשת הסקי הראשונה שלי הבנתי שאני מכור. מאז אני חייב לצאת לפחות פעם בעונה וזה רק הולך ומתגבר. בשנים האחרונות כבר מצאתי את עצמי נוסע גם שלוש פעמים בעונה.כבעלים של מותג התיירות SkiEasy, אני משווק חבילות נופש יוקרתיות ברחבי העולם, אבל ההתמחות האמיתית שלי נמצאת במקום שבו גם הלב שלי נמצא פסגות האלפים. אני נהנה במיוחד לדבר עם לקוחות, להבין מה הם באמת מחפשים, ולהרכיב עבורם חופשה מפנקת ומדויקת.אנשים משקיעים סכומים לא קטנים כדי ליצור לעצמם ולילדיהם זיכרונות טובים, ולי יש חלק קטן ונסתר ביצירת הזיכרונות האלה. לכן אני לא רואה את עצמי כסוכן נסיעות אלא כסוכן זיכרונות.

1. אבו חסן

ההיכרות הראשונה שלי עם יפו הייתה כמו אצל רבים אחרים דרך החומוס. בכל ביקור ניסיתי חומוסיה אחרת וניסיתי לעמוד על ההבדלים בטעמים, כאילו אני מבקר מסעדות מקצועי.הכל השתנה כשהכרתי את אשתי היפואית, שפסקה ללא אפשרות לערעור: החומוס של אבו חסן הוא החומוס הכי טוב.בדיעבד היא גם צדקה.
הדולפין 1 יפו

2. אנדרי

כשחושבים על יפו, בדרך כלל חושבים על העיר העתיקה, שוק הפשפשים, חומוס ועוד אלף ואחד דברים שהם לא גלידה. אבל לגלידת אנדרי יש שורשים עמוקים ביפו.זה כבר הדור השלישי למשפחת חבש בהכנת גלידת שמנת במפעל המשפחתי שלהם בעיר, תוך שימוש במרכיבים הטבעיים והאיכותיים ביותר שאפשר להשיג. גלידה כזו אמורה להיות שמורה לעשירים בלבד אבל כאן היא נמכרת במחירים עממיים, כדי שכולנו נוכל ליהנות ממנה.
יפת 138 יפו

3. פלאפל עספור

רק בשבת, ועד שנגמר.פלאפל עספור הוא אולי המקום הכי אותנטי ביפו. פלאפל, עגבניות, כרוב, חריף וחלאס. מי שרוצה לראות דו־קיום בהתגלמותו צריך פשוט לעמוד בתור.חנות קטנה יותר ממה שאפשר לדמיין מגישה פלאפל ביתי פשוט ומעולה, ומסביבה מתאספים יפואים מכל הדתות והעדות.
אמונים 11 יפו

4. קפה נאס

המקום שלא ידענו שחסר לנו.יום אחד שני חבר׳ה צעירים החליטו לפתוח בית קפה יפואי ליפואים. בבניין אבן עתיק ובעיצוב שמחבר בין האותנטי למודרני, אפשר לשבת עם קפה ולהרגיש כאילו אתם בחצר בית יפואי בשנות הארבעים בזמן שאתם מחוברים ל-Wi-Fi ומנהלים שיחת Zoom.רוב הזמן אני מגיע לשם לבד עם המחשב. עובד קצת אבל בעיקר נהנה מהשקט ומציוץ הציפורים.
עזה 55 יפו

5. Christmas Market

למרות שאני חילוני מובהק, עם השנים מצאתי את עצמי דווקא מתחבר לקהילה האורתודוקסית של יפו. אולי זה המקום, אולי האנשים אבל כאן הרגשתי שיפו פורסת את זרועותיה ומקבלת אותי בחיבוק אימהי.בקהילה הקטנה והחמה יש משהו שמזכיר שהעיר הזאת בנויה משכבות של היסטוריה, אמונה וחיים משותפים.במיוחד בתקופות החגים הנוצריים, כאשר הרחובות מתמלאים בתהלוכות הצבעוניות שמארגנת תנועת הצופים האורתודוקסים, יפו מקבלת ניחוח מעט אירופאי: אורות, מוזיקה, דוכנים קטנים וכמובן עצי אשוח מקושטים שמזכירים קצת את האווירה של Christmas Market אירופי מסורתי.השילוב בין הים, האבן העתיקה והחגיגיות הנוצרית יוצר רגע מיוחד שבו נדמה לרגע שיפו מחברת בין המזרח התיכון לאירופה.מומלץ מאוד לבקר בעיר בתקופת חג המולד או הפסחא, להסתובב בין הסמטאות, ולהצטרף לאחת התהלוכות שמכניסות לעיר חיים, צבע ושמחה.

מקום לא אהוב בעיר:

בשכונת עג’מי במפגש הרחובות יפת ושבטי ישראל, פיסת היסטורה עומדת בדממה. הבית נבנה בשנת 1934 כווילה מפוארת עם כ-20 חדרים, חצר גדולה, קשתות ערביות ותקרות מצוירות עבור שייח’ יפואי עשיר בשם עלי אבו מחמוד.במהלך מלחמת העצמאות (1948) עזבה משפחת הבעלים את יפו, והמבנה עבר לשליטת המדינה.לאחר 1948 המבנה קיבל תפקידים שונים:בשנות ה-50 פעל בו מודיעין צה”ל,במשך עשרות שנים פעלו בו בתי הדין הצבאיים של כמה פיקודים בצה”ל,עד 2022 זה היה אחד המרכזים המשפטיים הצבאיים החשובים בארץ.כיום, כשהבית עומד ללא שימוש, עולה יותר ויותר השאלה: מה יהיה עתידו של הבית הירוק?

יש לי חלום לראות את המבנה נפתח מחדש לציבור, לא עוד כמוסד סגור, אלא כמרכז תרבותי וחברתי חי.הבית הירוק יכול להפוך למוזיאון של יפו: מקום שיספר את סיפורה של העיר דרך אנשיה, פרדסיה, שווקיה ונמליה; מקום שבו יוצגו פרקים מהעבר המשותף של קהילות שונות שחיו כאן לאורך הדורות.מעבר להיותו מוזיאון, יכול הבית הירוק לשמש גם כמרחב לפעילות קהילתית, מקום לכנסים, מפגשים חברתיים, אירועי תרבות ופעילויות חינוכיות לכל גיל. מרחב שיפגיש בין תושבי העיר מכל הדתות והמגזרים ויעודד שיח, היכרות ושיתוף פעולה.הבית הירוק יכול להפוך מסמל של עבר סגור למקום פתוח שמחבר בין ההיסטוריה העשירה של יפו לבין עתיד של דו־קיום, תרבות וחיים משותפים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז שהתחילה המלחמה, פחות הצגות, פחות מופעים, ובטח פחות חשק לצאת בערב. אבל איכשהו דווקא הסיטואציה הזו יצרה סוג אחר של “אירועי תרבות”.פתאום מפגשים משפחתיים נהיו הפקה שלמה: יום אחד מישהו מחליט להכין בצק לפיצה ומביא טאבון, יום אחר מישהו משתלט על המטבח עם בשר מפורק. בין לבין הופיעו גם קטאייף, עראייס, עוגיות תמרים ומה לא. ואם כבר כולם יחד, אז גם מפעילים את הילדים, כל פעילות אפשרית, העיקר שלא יישארו על המסך.בקיצור, אם להיות כנים, בתקופה הזו גיליתי שאירוע התרבות הכי מוצלח הוא לפעמים פשוט ערב בבית עם האנשים שאני אוהב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בשנים האחרונות אני כמעט לא צופה בטלוויזיה בטח לא בחדשות ולא בריאליטי. אבל איכשהו נסחפתי דווקא לתוכנית אחת: “בואו לאכול איתי” (تفضلوا ع العشا).אולי זו האותנטיות של האנשים, אולי העובדה שבניגוד לחיים המושלמים שעל המסך כאן מותר גם לטעות, להתבלבל, לשרוף קצת את האוכל ולהמשיך הלאה. זה בדיוק מה שתפס אותי.בסוף אפילו מצאתי את עצמי משתתף בעונה השנה של تفضلوا ع العشا. מעבר לצילומים ולחוויות, הדבר הכי יפה שנשאר מהתוכנית הוא האנשים: הכרתי שם מתמודדים מיוחדים, וכל אחד מהם עולם בפני עצמו. עד היום אנחנו שומרים על קשר, נפגשים כשאפשר, ממש הפכנו לחבורה.לא כל תוכנית טלוויזיה נותנת השראה אבל זו, מסתבר, גם נתנה לי חברים לחיים.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
זה אולי יישמע קצת קלישאתי, אבל בעיניי הדבר הראשון הוא פשוט לפתוח את העיניים לסביבה הקרובה. כמעט בכל בניין, רחוב או שכונה יש מישהו שזקוק לעזרה. לא הכול חייב להיות כסף, לפעמים זמן, תשומת לב או אוזן קשבת עושים הבדל גדול יותר. לשאול את השכנה אם צריך משהו מהשוק, לקפוץ לבקר מישהו שנשאר לבד, הדברים הקטנים האלה מחזיקים קהילה.אם כל אחד יעשה קצת בשביל מי שסביבו, אולי נצטרך פחות עמותות.ובכל זאת, למי שמחפש מסגרת מסודרת להתנדבות או תרומה, אני בהחלט ממליץ על העמותה האורתודוקסית לצדקה יפו.

מה יהיה?
אני מאמין שהעתיד כאן יכול להיות טוב יותר, רגוע יותר וגם משותף יותר.יפו לימדה אותי משהו חשוב: כשאנשים באמת נפגשים ומדברים, הרבה דעות קדומות פשוט מתמוססות. עם הזמן אנשים מתפכחים. לכן אני תמיד אומר: אל תסתפקו בדעות ששמעתם מאחרים. צאו החוצה, תפגשו אנשים, תדברו, תכירו, ותגבשו דעה משל עצמכם.אני כאן, כמו רבים אחרים בעיר הזאת, לכל מי שרוצה דיאלוג אמיתי. כי בסופו של דבר, עתיד של דו־קיום לא נבנה בסיסמאות אלא במפגשים קטנים בין בני אדם.

• העיר שלי
• בואו לאכול איתי
• יפו
• אבו חסן
• גלידריות בתל אביב
• פלאפל
• קפה נאס
• כריסמס

קצת חדשות טובות לא יזיקו לקולנוע הישראלי (וגם לא לכם, תודו), ורגע לפני פרוץ הקרבות עם איראן התקבלו חדשות קולנועיות טובות מאוד מכיוון עיריית תל אביב-יפו, שמקימה חממת יוצרים ויוצרות חדשה בעיתוי חשוב ואפילו קריטי, בדיוק כשהיצירה הקולנועית בישראל תחת מתקפה מטעם השלטון מצד אחד ומה שמסתמן כחרם תרבותי בעולם מצד שני.

>>

מדובר בפרויקט מעניין ויוצא דופן: מרכז תרבות אניס היפואי של עיריית תל אביב-יפו, הפרח של יפו ד', יפעיל חממת קולנוע שתשמש פלטפורמה לטיפוח קולנוענים צעירים ולקידום קולנוע קצר ישראלי מקורי אל קהל רחב, במטרה לחזק את יפו כמרחב תרבותי פעיל ורב־תרבותי, לתת במה ליוצרים צעירים ולהנגיש קולנוע איכותי לקהלים שלא תמיד מגיעים לסינמטקים ולפסטיבלים.

18 יוצרים ויוצרות צעירים מתחום הקולנוע כבר נבחרו לפרויקט בניהול וליווי של דפני ליף (שחוץ מהובלת מחאה חברתית לפני 15 שנה היא גם מעורכות הווידאו המנוסות בארץ), בעקבות קול קורא להגשת סרטים קצרים בני 30-10 דקות שהופץ בשיתוף איגוד הבימאים והבימאיות והחוגים לקולנוע במוסדות להשכלה גבוהה. בנוסף, הסרטים הקצרים שובצו לאשכולות לפי תמה, ואחת לחודש יוקרן באניס מקבץ סרטים תחת השם "קצרקו". ההקרנות אמורות להיערך במוצ"ש האחרון של כל חודש בחודשים הקרובים, אך הראשונה שבהם שהייתה אמורה להתקיים במוצ"ש האחרון נדחתה עקב המתקפה באיראן.

החממה משמשת כמרכז המעניק ליוצרים כלים מעשיים להרחבת ההפצה של הסרטים הקצרים שיצרו, דרך מפגשים עם מומחים וחשיבה קבוצתית. בין השאר לומדים היוצרים על אסטרטגיה שיווקית, חשיבה עסקית, דיגיטל ומוצרים שמכוונים להבאת קהל. מרכז תרבות אניס, למי שהחמיץ עד כה, נמצא בלב שכונת יפו ד' ומשמש בית לקולנוע ולתיאטרון. על בימת המרכז מוצג מיטב התיאטרון הרפרטוארי העכשווי, לצד מתן במה להצגות של תאטראות ללא בית למבוגרים ולילדים. בית הקולנוע מקרין סרטים בין לאומיים חדשים, סרטי פסטיבלים, סרטים ישראלים וסרטים מהעולם הערבי.

"בימים שבהם מנסים לצמצם את מרחב הביטוי, התפקיד שלנו בעיריית תל אביב-יפו הוא להתעקש ולהרחיב אותו", אמרה חן אריאלי, סגנית ראש העיר תל אביב–יפו ומחזיקת תיק התרבות. "​הבחירה להקים חממת קולנוע דווקא במרכז אניס היא בחירה בסיפור היפואי, המורכב, הרב-תרבותי והיפה. קולנוע טוב הוא קולנוע שמעז להסתכל למציאות בעיניים, והאחריות שלנו היא לתת במה למגוון הקולות האלה ואת הכלים להוציא אותם לאור".

• ❤ תרבות
• קולנוע
• יפו
• מרכז תרבות אניס

החל מהשבוע הבא (17.2) יציין העולם המוסלמי את חודש הרמדאן, וכמיטב המסורת של העשור האחרון הוא מלווה בסקרנות גוברת מצד הציבור הלא-מוסלמי שיוצא בהמוניו לסיורי רמדאן וארוחות איפטאר ביישובים הערביים הגדולים, וכאן אצלנו ביפו. זו תמיד הייתה מסורת יפה, אבל עכשיו כשהממשלה מאיימת בווליום גובר על מרקם החיים המשותפים זו גם מסורת חשובה. כך, כמדי שנה וביתר שאת השנה, תציין עיריית תל אביב-יפו בשבוע הבא את חודש רמדאן עם שלל פעילויות במרכזי הקהילה, התרבות והספורט ביפו. ויש לנו את ההיילייטס:

>> ואינם נראים: בטלוויזיה של היהודים אין ערבים. קווים לדמותם
>> מה נסגר כאן 11: אל תשאירו את הסדרה הזאת בגטו הערבי שלה

1. מיצבי אמנות במרחב הציבורי

"דיוואן הזהב" יוצב בגן השניים, פינת הרחובות יפת וד"ר ארליך ביפו, ויהפוך את המשרבייה המסורתית למקום מפגש חי. הספסלים המשולבים במבנה יוצרים "דיוואן" מודרני, מרחב עוטף המזמין את הקהילה לעצור, לשבת ולחלוק רגעים של חיבור ושיח ברוח חודש רמדאן.

"סהר יפו" יוצב ברחבת כיכר השעון, כשהסהר המפורסם מוצב באוריינטציה אופקית כפי שהוא ניצב על מסגדי העיר יפו. המיצב מזמין את המבקרים ליהנות מהזדמנות צילומית ייחודית וחגיגית כאשר ברקע התמונה יופיע מגדל השעון האייקוני של יפו.

2. תהלוכת רמדאן

ב-17.2 או ב-18.2, תלוי במועד תחילתו המדויק של רמדאן, תתקיים תהלוכת רמדאן מסורתית שתעבור ברחובות יפו החל מהשעה 19:00. הקהל הרחב מוזמן להשתתף בתהלוכת משאית מקושטת בתפאורה, ועליה שחקנים ואפקטים מיוחדים. המשאית תנגן מוזיקת חג, תשמח את התושבים והמבקרים ותחלק הפתעות מתוקות.

מסלול התהלוכה: יציאה מהמועדון המוסלמי (יפת 110) לכיוון דרום – פנייה שמאלה לרח' עבודת ישראל – פנייה לרחוב ציהתל"י (עד סוף הרחוב) – ישר לרח' דב ממזריץ'- ימינה לרח' כ"ץ יעקב יוסף – שמאלה לרח' רבי נחמן מברסלב – ימינה לרח' יפת – הגעה לכיכר חג' כחיל (יפת 130) הדלקת פאנוס רמדאן וחלוקת ממתקים – וחזרה לכיוון המועדון המוסלמי.

3. צעדת עיד אל פיטר

ב-19.3 או ב-20.3, תלוי במועד סיום הרמדאן, תתקיים צעדת עיד אל פיטר חגיגית ברחובות יפו בשעות 18:00-15:00. מסלול הצעדה: יפת 110 (דרום) עד צומת הרחובות הבעש"ט/יפת – מבצעים פניית פרסה – רח יפת (צפון) עד המועדון המוסלמי (יפת 110) – סיום.

4. ארוחת איפטאר קהילתית יפואית

כמדי שנה עורכת המישלמה ליפו של עיריית תל אביב-יפו סעודת איפטאר משותפת ליהודים וערבים. זוהי ארוחת האיפטאר הגדולה ביותר בארץ ומגיעים אליה כ-500 איש. הקהל מוזמן להגיע (חינם בהרשמה מראש באתר העירייה) וליהנות מארוחת איפטאר גדולה ומפעילויות לכל המשפחה ברוח החודש.
חמישי, 12.3 17:00, המרכז הערבי-יהודי, קדם 109 יפו

5. מארחים רמדאן: משפחות נפגשות סביב השולחן

לקראת חודש רמדאן, עיריית תל אביב-יפו מזמינה את תושבות ותושבי יפו להשתתף בפרויקט קהילתי חדש, "מארחים רמדאן", מיזם המחבר בין שכנים דרך הדבר הכי פשוט והכי מקרב: אוכל, אירוח ומפגש אנושי. המעוניינים להתארח ולארח יוכלו להירשם באתר העירוני. עם הנרשמים תיערך שיחה מקדימה לחיבור, ליווי ותיאום. כל משפחה מארחת תקבל שוברי תשלום לסיוע במימון רכישת מוצרי מזון בעסקים ביפו. המפגשים ייערכו לפי שעת השקיעה.ההרשמה כאן.

• הבועה
• רמדאן
• יהודים וערבים
• יפו

>> איתמר גריילסאמר הוא משורר, מחזאי, מתרגם ומורה לספרות. בן 30, חי בשכונת שפירא ומוציא לאור בימים אלה את ספרו "ציפור אי-השלמות" בהוצאת "עיתון 77" ובעריכתה של לני בלה כהן. אתם יכולים וצריכים להשיג אותו בחנויות הספרים העצמאיות ובעיקר באובלומוב היפואית הנהדרת.

1. קפה גרגר

בשכונת שפירא. מקום שבו אומנים יושבים יומיום, כותבים, מציירים ונפגשים עם חברים. אנשים אותנטיים מכל הגוונים. יש להם אחלה קפה ובריסטות עם חיוך (בדרך כלל). הרגשה נעימה וביתית אבל גם בוהמיינית. המחירים הוגנים ויש אפילו אוכל בלי גלוטן לצליאקים.
מסילת ישרים 48 תל אביב

2. הים

באופן כללי וספציפית החופים של דרום העיר.

3. יפו

על פינות החמד שבה והרחובות הציוריים.

4. פלורנטין

במיוחד האיזור שבין רחוב הרצל לבין רחוב אליפלט. בתי קפה וחנויות יד שנייה מגניבות, מסעדות אסייתיות זולות וטעימות ובעיקר אווירה טובה.

5. אוגנדה בר

ופארק המסילה באופן כללי.

מקום לא אהוב בעיר:

כל האזור של התחנה המרכזית. אני יודע שיש אנשים שאוהבים את האווירה המוזרה והאפילה שיש שם. אני לא מתחבר לזה. פעם אולי יותר התחברתי. ככל שהזמן עובר האיזור הזה נהיה יותר ויותר מחריד, עצוב ונוראי. פשוט איזור שדחקו לתוכו את האנשים המוכים והמסכנים ביותר של החברה. יש משהו צבעוני ברחובות הללו, משהו שמזכיר קצת את פאריז (ברובעים הפחות שיקיים שלה, מי שמכיר). מסעדות זולות, ובאופן כללי האנשים הם אנשים טובים אבל משהו במקום הזה הוא פשוט יותר מדי עבורי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "שפה זרה". סרט ישראלי פיוטי מאוד יפה על אתחול מחדש של זוגיות, שצולם בפראג ובירושלים. הסרט הזה מצליח לתעתע בצופים. הוא מוליך אותנו בין רגשות ותחושות שונים, ומסתיים באופן מאוד מפתיע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
ספר השירה שלמאור צברי "נספח צבאי". יצירה נהדרת, על מפקד ביחידת מסתערבים שהוא גם משורר ומצליח לראות את הדברים באופן מורכב, משהו שכל כך חסר בימים האלה בישראל.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
זו תקופה מאוד חשוכה בכל מה שקשור למצבם של האומנים. מבחוץ הם מותקפים ומוחרמים ומבפנים הם מושתקים ומקצצים להם בהכנסות. הייתי תומך כספית בכל אומן מכל סוג שהייתי נחשף אליו ולא מקמץ. אם זה בהופעה של להקה צעירה, בספר שמישהו מנסה להוציא בהדסטארט, או פשוט בצריכת תרבות מקומית.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
דרור משעני. סופר פשוט מצוין שחי בעיר.

מה יהיה?
זה מאוד תלוי בנו. אם נישאר ונילחם על העיר והמדינה אולי ננצח. אם נברח ונרים ידיים, אין לנו סיכוי.

• העיר שלי
• משוררים
• קפה גרגר
• חוף הים בתל אביב
• יפו
• פלורנטין
• אוגנדה
• תחנה מרכזית תל אביב

הטלוויזיה הישראלית, אם נשתמש לרגע בהכללה, לא מחוברת יותר מדי למסורות של יצירות על ספורט. מה לעשות, אנחנו כנראה עסוקים יותר באתוס צבאי. אז נכון, היה לנו את "האלופה" (טלנובלה) ואת "אנחנו על המפה" (מערכונים), אבל כנראה שהאתוס הצבאי שלנו בא על חשבון האתוס הספורטיבי, ואם תרצו לראות יצירה ישראלית שעוסקת חבורת אנשים שמתאחדים לכדי קבוצה – עדיף שתחפשו את זה בדוקומנטרי ("ליגה ג'" היא אחלה התחלה) או בסדרות נוער ("שלי הכובשת"). אבל בכל הנוגע לעלילתי למבוגרים? שיהיה בהצלחה.

לכן מעניין לראות שדווקא "כל האימהות משקרות", שעולה הערב בכאן 11, היא הראשונה שבוחרת להשתמש במסורת הוותיקה – שלא לומר, קלישאה אמריקאית – של "קבוצה של חדלי אישים שעושה את הבלתי יאמן". מעניין, גם כי זו סדרה שעוסקת באימהות שמחפשות משמעות, וגם כי זו סדרה שנוצרה כולה על ידי קבוצת נשים – יעל כץ, נעם נבו, נטלי מיכאלשווילי-דרור על התסריט, עטרה פריש ("המפקדת") על בימוי – שעקפו את הגברים בכל הנוגע לטלוויזיה על ספורט. למרות שכמו בכל סדרה על ספורט, גם כאן הספורט הוא לא העיקר – אלא מה בונים בעזרתו.

אבל לפני הכל, "כל האימהות משקרות" עוסקת באם יחידנית ועייפה – אלי (מאיה מרון, "כנפיים שבורות"), שמנסה להראות לבנה הצעיר איתמר דוגמה ולהפסיק להירקב בבית מול סדרות שהיא לא אוהבת. כך היא מוצאת את עצמה כאחת מהשחקניות של "קבוצת הכדורשת הכי גרועה ביפו", שמורכבת כולה מנשים שבורות, כל אחת בדרכה. אגם רודברג, דיאנה גולבי, רינת מטטוב ובת אל מוסרי בתפקיד שאר השחקניות, כשעוד תמצאו בקאסט את עדי עזרוני בתפקיד של שחקנית יריבה, את שלום מיכאלשווילי כבן הזוג של רודברג ואת צחי הלוי בתפקיד מאמן הקבוצה שהוא גם במקרה האקס המיתולוגי של אלי. הדיבור עליה חם במיוחד, ונראה לנו שמדובר בעוד להיט מצוין מבית כאן 11. קדימה לניצחון!
"כל האימהות משקרות", פרק 1, כאן 11, 21:30

• מה רואים הלילה
• כאן 11
• ספורט
• יפו