השנים האחרונות לא היו טובות לתחום המשלוחים בתל אביב. Wolt הפכה משירות מפנק לעושק רב-כיווני על גלגלים, שירותי משלוחים מתחרים התקשו להמריא, ובאופן כללי משהו מהכיף שבהזמנת אוכל הביתה התפוגג. אבל החל מאתמול יש חדשות טובות, לפחות אם אתם גרים ביפו: אפליקציית המשלוחים הישראלית המצליחהHAAT בדרך אליכם.

>> ככה עושים סופ"ש: 29 הבראנצ'ים הכי מומלצים בתל אביב
>> הכניסו את המשאיות: 5 פוד טראקס שתל אביב באמת זקוקה להם

חברת HAAT הוקמה בשנת 2018 על ידי חסן עבאסי (36), ד"ר למדעי המחשב בטכניון. החברה שהחלה את פעילותה בעיר אום אל פאחם, התרחבה במהירות לערים נוספות לרבות חיפה, נהריה, ירושלים, נוף הגליל, נצרת, כרמיאל, עפולה, עכו, טייבה ועוד. הגעתה ליפו מתבקשת בעקבות הצלחתה האדירה במגזר הערבי, בין היתר בזכות יכולתה של האפליקציה לשרת גם לקוחות ללא כתובת רשמית ברחובות לא מסומנים.

"אנחנו שמחים להתחיל בפיילוט ביפו, לאחר דרישה ממסעדנים ולקוחות ששאלו אותנו שוב ושוב מתי אנו מגיעים למרכז", מר עבס. "מדובר בהשקה רכה, יש לנו ביקושים גבוהים ויכול להיות שייקח לנו כמה ימים להגיע לרמת השירות שאליה אנו שואפים. היתרון של HAAT טמון בטכנולוגיה, אנו עושים אופטימיזציה לכל פרמטר במערכת ההזמנה וכך יכולים להרוויח וגם לגבות מחיר הוגן מהמסעדות, ולהציג לצרכן מחיר תחרותי להזמנה שמגיע במהירות ועם רמת שירות שיש רק אצלנו".

כיום ניתן להזמין באפליקציה משלוח ממעל ל-3,000 מסעדות ובתי עסק באמצעות כ-5,000 שליחים, ומועסקים בה מעל ל-300 עובדי מטה, כאשר רבע מהם הם עובדי טכנולוגיה. בחודש אפריל השיקה החברה פעילות בחיפה שהכתה את כל התחזיות, והיום יש בעיר הצפונית מעל ל-300 מסעדות ובתי עסק שעובדים עם HAAT, מתוכם 70 מסעדות שבחרו לעבוד עימה באופן בלעדי. ב-HAAT לא מסמנים זאת כמטרה בשלב זה, אך ניתן להניח שהצלחה של השירות ביפו תוביל להרחבתו גם בכיוון תל אביב. נחזיק לעצמנו אצבעות.

• אוכלים שותים
• משלוחים
• יפו
• משלוחים בתל אביב

בטרנד מוזר (שהוא כנראה מקרי לחלוטין, בהתחשב בעובדה שלוקח לסדרות שנים להיווצר בישראל), פתאום דווקא בתקופה הזו נדמה שיש עדנה כלשהי לסדרות דוברות ערבית בפריים טיים – ומה שהתחיל עם "נוטוק", דרמת המתח של רועי עידן בקשת 12, מגיע כעת לכאן 11 עם מטען כבד הרבה יותר.
>>

"יאפא" היא סדרת מתח חדשה שבמוקד שלה עומדת יפו – המיקרוקוסמוס של הבלגן הישראלי בין יהודים לערבים למשטרה שמנסה (לפחות עד השנים האחרונות) לתמרן ביניהן. רצח של יהודיה שנקלעה לסכסוך בין עבריינים הופך לאירוע מכונן שמעמיד במבחן את אמיר (שאדי מרעי), שוטר קהילתי שמחליט להיכנס למשימה עד הסוף – ומסכן את כל מה שסביבו.

הקונטקסט של הסדרה יצא (שוב, במקרה) מעניין במיוחד, בדיוק בימים שבהם ביפו האמיתית הוכרזה שביתה כללית במשך שישה ימים, לאחר ששלושה צעירים יהודים ריססו בגז פלפל ותקפו אישה ערביה בחודש התשיעי להריונה. משטרת בן גביר, כרגיל, עמדה מנגד. כך שגם אם לא באופן מכוון, הסדרה הזאת כבר עושה את מה שהתאגיד הציבורי אמור לעשות במיטבו: לתת קול מרכזי לחלקים בציבור שאלמלא שידור ציבורי חזק, לא היו מקבלים ביטוי.

מי שעומדת מאחורי הסדרה היא יוצרת הטלוויזיה ליאורה קמינצקי, שמוכרת לקהל המילניאלי בתור היוצרת של "החבר'ה הטובים" הקאלטית מערוץ הילדים (ואפילו כתבה את שיר הפתיחה המדבק שחי עד היום), היא היתה תסריטאית בעונה הראשונה של "פאודה" והיצירה המרכזית ברזומה שלה היא סדרת המתח המצליחה "כפולים" ששודרה בקשת במשך שלוש עונות.

כבודה של "נוטוק" במקומה מונח, אבל "יאפא" חשובה ומשמעותית ברמה אחרת. לא מובן מאליו לראות סדרה כמוה, שמביאה לא את הקול הקונצנזואלי (יחסית) של הקהילה הדרוזית, אלא את יפו הערבית – זו שקרובה פיזית למרכז של תל אביב, אבל רחוקה מאוד ברמת האמפתיה וההזדהות. זה עוד יותר לא מובן מאליו במציאות שבה בחיים הציבוריים שלנו הערבים רחוקים מאוד מלהיות נוכחים. אווירת החשדנות הכללית בחברה היהודית אחרי ה-7.10 הובילה למצב שבו הרצון בשותפות יהודית-ערבית הופך לנדיר יותר ויותר מול רוחות הקסנופוביה שמגיעות מכיוון השלטון.

"יאפא" שונה מאוד מ"נוטוק", גם באופי הסדרה. אם "נוטוק" מרחפת בין המציאות לאיזורי המיסטיקה והפולקלור, "יאפא" היא 100 אחוז מציאות. לעתים עד כאב. היא חשופה, כואבת, מצלקת ולא מפחדת לאתגר הן את הצופים היהודים והן את הערבים בשאלות קשות. כל הסיבות הללו הופכות את "יאפא" לסדרה בהחלט חשובה, אבל צריך לשאול אם היא גם, איך לומר את זה, טובה.בדרך כלל במחלקת הדרמה של כאן יודעים למצוא שבילי זהב בין סדרות שמביאות קול חברתי חשוב ובין יצירה טלוויזיונית איכותית. "מנאייכ" (אפרופו רועי עידן) נשאה בתוכה אג'נדה שחשוב היה שתראה אור, אבל הגבהים אליהם הגיעה נבעו מכך שהייתה איכותית, מעניינת, מלוהקת לעילא ובנויה כמו סדרה מנצחת. "יאפא", במבחן הזה לפחות, קצת לוקה.

קשה להגיד ש"יאפא" מנצלת את הכוח והפוטנציאל שטמונים בה. נושא טוב ומעניין בהחלט יש, וגם שחקנים טובים (תכף נגיע אליהם) – אבל ברמת העלילה והדיאלוגים היא מפספסת. יותר מדי רגעים יותר מדי לא אמינים שבהם היא לא מרגשת ולא מקרבת את הצופים אליה. נדמה לי שהמרכיב שמעט חסר לה הוא רגש. היא מאוד הארדקור, וזה יכול להיות מבדר, אבל בסיפור היהודי-ערבי המורכב הזה היה צריך לטפל עם קצת יותר אמפתיה שיכולה היתה להפוך אותה לסדרה טובה יותר.

בצד החיובי, היא בהחלט מותחת ומרתקת, ויש לה צוות שחקנים מנצח. לא רק שאדי מרעי, שמגיע לשיאו האמנותי בסדרה הזו כגיבור, אלא גם ארכאן טריף בתפקיד פריצה נהדר, נטע ריסקין (שעבדה עם קמינצקי ב"כפולים") ונטע רוט – שאמנם מופיעה לתפקיד קצר יחסית, אבל עושה עבודה מצוינת. אין פה כוכבים או שמות גדולים, אבל יש פה שורת שחקנים מצוינת שכן מצליחה לעשות את העבודה.

ועדיין, קיים פער מסוים בין העיקרון של הסדרה לבין הביצוע שלה. "יאפא" כנראה שהיא לא תיזכר בתור הרגע הטלוויזיוני החשוב שהיא היתה יכולה להיות. וזה חבל, אבל טוב שיש מי שנותן הזדמנות לסדרה כזו לעלות לאוויר ומנרמל את קיומם של ערבים במרחב הישראלי. במצב הדברים היום זה בכלל לא מובן מאליו.
"יאפא", כאן 11, מדי יום א' ו-ד'

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• כאן 11
• יפו
• יהודים וערבים

השנתיים האחרונות היו קשות על יפו, ועל אחת כמה וכמה מאז הפיגוע שהתרחש בשדרות ירושלים באוקטובר 24. העיר המעורבת ידעה ימים טובים יותר, ורחובותיה השקטים מדי רק מרמזים על המתח שמנשב בין הרחובות. וזה נכון שרבים מנסים לאושש את יפו ועסקיה – אנחנו ביניהם – אבל קשה שלא לראות את המציאות לנגד עיננו, ולהבין שהאיזון העדין של יפו עומד תמיד בסכנה, ונמצא במרחק של פעולה אחת שגויה מלהצית חבית נפץ, ולהקריס את כל היופי הזה על עצמו. והדרמה החדשה של כאן 11 עוסקת בדיוק ברגע הזה.

המאורע המכונן של "יאפא" הוא יריית אקדח בודדת, ששולחת כדור שננעץ בעדי – רוכבת אופנוע יהודית, שהרכיבה את אדהאם הערבי. האופנוע מתרסק, ושוטר קהילתי חביב בשם אמיר מג'אר מנסה לרדוף אחר דמות שנמלטת מהמקום. הוא לא מצליח לתפוס את היורה, אבל כשהוא חוזר לזירה רק עדי נשארה על הכביש, פצועה אנושות. אדהאם והאופנוע לא בנמצא, והחקירה יוצאת לדרך – בין משפחות פשע, מערכות יחסים בין דתיות וכל המתח הישראלי-ערבי שמסתתר מתחת לפני השטח.

את הסדרה יצרה התסריטאית ליאורה קמינצקי, שיצרה בין היתר את "החבר'ה הטובים" ו-"אדומות", וגם כתבה עבור "כפולים" והעונה הראשונה של "פאודה", אבל לא פחות חשוב מכך – תושבת יפו ב-13 השנים האחרונות. "יאפא" אמנם נולדה (וגם צולמה) לפני השבעה באוקטובר (וכמובן נדחתה מאז שוב ושוב, כי קשה לשדר סדרה דו-לשונית בתקופה הזו), אבל המתח שהיא בנויה עליו רק הוגבר בעקבות אירועי המלחמה. ומכיוון שאנחנו כל כך אוהבים את יפו, נותר לנו רק לראות ביאוש את הסדרה, ולהתפלל שנצליח להימנע מהמתואר בה.
יאפא, פרק ראשון, הערב (א') 21:30, ומדי יום א' ו-ד', כאן 11

• מה רואים הלילה
• יפו
• כאן 11

>> סאמר סלאמה הוא אמן, צייר ופסל, וממארגני תערוכת "לחם ושושנים", שחוזרת אל גלריה לחם ושושנים (27.12-24.12, שביל המרץ 3 תל אביב) לאחר שנאלצה להיסגר בעקבות מבצע "עם כלביא". התערוכה, שהפכה במרוצת השנים לאחת החשובות והמרתקות על הלו"ז השנתי, היא שת"פ קבוע בין עמותתסינדיאנת הגלילומען – ארגון עובדיםוהכנסותיה מוקדשות לפרויקטים המקדמים ומעודדים את שילובן של נשים ערביות בשוק העבודה. השנה מתקיימת התערוכה בפעם ה-19 תחת הכותרת "לא מוותרים על חיים משותפים" ודווקא בזמנים קשים ומקוטבים כל כך בחברה הישראלית היא נוטעת תקווה לדיאלוג ושיתוף פעולה בין הקהילות היהודיות והערביות בישראל.כל הפרטים באתר התערוכה.

>> הספונטניות של הלילה ומקום שאי אפשר לתאר // העיר של ירדן ברקת
>> היא אהבה את תל אביב אול אובר. זאת הייתה העיר של גילה גולדשטיין
>> שער בין העולמות ומקום של מפלט ונחמה. העיר של אתי ציקו

1. תל חובז

לפני כשנה, אחרי כמה שנים ביפו, עברתי לשפירא, שכונה שגרים בה רוב החברים שלי, ואחד המקומות הראשונים שטל – חברה מהשכונה – לקחה אותי אליו, היה החווה חקלאית קהילתית תל חובז. הופתעתי לגלות חלקת אדמה צמודה לאיילון בתוך שכונת מגורים עם תוצרת חקלאית שמגודלת על ידי הקהילה לטובת הקהילה. זה מאוד הרשים אותי. בהמשך התחלתי לגלות עוד גינות קהילתיות קטנות בשכונה. אני לא פעיל במיזם המקסים הזה, אבל אוהב מאוד לשבת שם. גם זעתר, הכלבה שלי, נהנית מהמקום, במיוחד מהריחות של הקומפוסט. לפעמים אנחנו פוגשים תושבים שמטפחים את החלקה הקטנה שלהם, ולפעמים פשוט יושבים בצל ומצלמים לגוגל כל מיני צמחים כדי שיגיד לנו מה הם.
>> כוכבי יצחק 17 (מאחורי הבניינים) תל אביב (שכונת שפירא)

2. שוק הכיכר

הסופר האהוב עליי בעיר. הוא מאוד מזכיר לי את הסופרים בכפר, לפחות בירכא, הכפר שגדלתי בו. סופרים יפואים בכללי מאוד מרגשים אותי, הם גם מוכרים מוצרים שאין אותם בסופרים תל אביבים והם גם מאפייה וגם מעדנייה וכל מיני דברים אחרים בתוך חלל יחסית קטן. שוק הכיר הוא סופר מיוחד כי הוא גם מאפייה מעולה, יש להם כעכ ירושלמי מעולה וכל מיני מאפים מלוחים ומתוקים ממש טעימים, אבל אני הולך לשם במיוחד בשביל המאפה שהם קוראים לו "מאפה תרד איסטנבול", שהוא משולש בצק במילוי תרד חמוץ ומושלם. בכל פעם שאני אוכל אותו זה מרגיש ממש כמו טיול הביתה. זה כנראה כל כך מוצלח שעכשיו הם גם מכינים גרסה טבעונית.
שדרות ירושלים 104 יפו

3. קנווס

עוד עסק קטן שיש בו הכל. אני צייר וקונה כל הזמן חומרי יצירה אז אני שם מלא. החנות היא חלל די קטן עם גלריה, אני לא אוהב קניות, ודווקא ריבוי הדברים בחלל קטן ממש עוזר לי. בקנווס ספציפית אפשר למצוא חומרים איכותיים שאין אותם בעוד הרבה מקומות, או לפחות אני לא מצאתי אותם בעוד מקומות. בנוסף לחומרים האיכותיים הם גם נותנים שירות מאוד אישי ונעים.
אילת 25 תל אביב

4. פארק המדרון

פשוט לשבת ולראות דשא מצד אחד וים מצד שני. זה נוף די נדיר בעיר והוא מאוד מרגיע אותי, גם את זעתר, זה מסוג המקומות שאני בעצם אוהב למצוא גם בשבילי, אבל בעיקר בשבילה. ברגע שאני משחרר אותה (כשאין פקחים ואין הרבה אנשים) היא מתחילה לרוץ בסיבובים מרוב התרגשות. המדרון הוא פארק שאני אוהב ללכת אליו לבד, לקחת ספר כשבא לי לקרוא ואוזניות כשלא בא לי לקרוא, לשבת על הדשא מול הים ופשוט להיות.

5. סלין פרייטאג

מקום קטן קטן שאפשר לקנות רק מהדלת וללכת. סלסלה עם מבחר בייגלים שונים ותפריט מצומצם, פתוח עד שנגמרים הבייגלים. נשמע מאוד בסיסי, אבל איכשהו דבורה בעלת המקום משדרגת את הבייגלים עם כל מיני נגיעות קטנות כמו מלח גס וגרידת לימון. זה כל כך פשוט ולא מתאמץ ובגלל זה זה כל כך טוב.
שינקין 16 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

שני הקצוות של שוק הכרמל. אני רוב הזמן סבבה עם השוק, ולפעמים אפילו אוהב להיות שם, אבל מצד אחד יש את כיכר מגן דוד, אני אף פעם לא מבין למה קוראים לזה כיכר; זה פשוט נראה כמו מדרכה קצת יותר רחבה. מקום כל כך צפוף ולא נעים, במיוחד עכשיו עם העבודות באלנבי. ובימים שיש את השוק בנחלת בנימין משום מה שמים מחסומים משני צדדי המדרחוב ואז נהיה יותר צפוף ב"כיכר". בצד השני יש את האזור הלא ברור, חניון עצום, מסוף כרמלית וכבישים קטנים ועמוסים, ביום זה אזור לחוץ ובלילה זה מקום מלחיץ.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
דבר ראשון וחשוב מאוד:תערוכת המכירה של לחם ושושנים. התערוכה מתמקדת במכירת יצירות אמנות, כשההכנסות מוקדשות לפרויקט "נשים, עבודה וקיימות" של עמותת מען – ארגון עובדים וסינדיאנת הגליל. הפרויקט פועל לקידום נשים ערביות דרך השמה בעבודה הוגנת, הכשרות מקצועיות, הזדמנויות כלכליות והעצמה חברתית ותרבותית. אם אתם אוהבים אמנות ובא לכם להתחיל איזה אוסף קטן או להוסיף לאוסף קיים בלי להרגיש כמו קפיטליסטים, אפשר לרכושאונליין באתראו לבקר בתערוכת הבזק שהולכת להתרחש בין התאריכים 27.12-24.12 בגלריה לחם ושושנים(שביל המרץ 3 תל אביב, קריית המלאכה). עוד פרויקט חשוב הוא פתיחת הגלריה"אלמטחנה" בדרך סלמה 3, יפו. הגלריה מציגה אמניות ואמנים ערבים ופלסטינים שמאוד כדאי להכיר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה אני עוסק באובססיביות ב"ספר האי נחת" של פרננדו פסואה.לפני קצת יותר משנה הדס, חברה ושכנה שהייתה עד לא מזמן המנהלת שלי במוזיאון העיר, הקריאה לי ציטוט מהספר ומאז הוא הפך להיות חלק מאוד חשוב בחיים שלי. הוא פשוט נותן לי המון שלווה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון שנלחם למען שוויון זכויות ולמען עתיד יותר טוב לכולנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל תל אביבי שגר ליד אתר בנייה

מה יהיה?
לא משנה. נלמד להתמודד.

• העיר שלי
• אמנות
• שכונת שפירא
• יפו
• פארק המדרון
• סלין פרייטאג
• החנויות הקטנות של תל אביב
• שוק הכרמל

ביום שבת הותקפה ביפו אישה בחודש התשיעי להריונה בידי שלושה צעירים שריססו אותה בגז פלפל מדמיע. אם היא הייתה יהודיה והתוקפים היו ערבים, זה היה פותח את המהדורות באותו הערב. אבל לאישה קוראים חנאן ח'ימל והתוקפים היו יהודים, כך שמשטרת בן גביר כבר ממהרת לטעון שלא מדובר בהכרח בפשע שנאה גזעני וכי נבדקת האפשרות שמדובר בסכסוך-כביש סטנדרטי. ביפו טוענים כי התוקפים הגיעו מהגרעין התורני שהוקם ביפו לפני כעשור וחצי במטרה לדחוק ממנה את תושביה הערבים.

>> זה או יפו או גרעינים תורניים. העירייה חייבת להפסיק לתמוך בהם
>> סוכנים של שנאה: המדריך המקוצר לגרעינים תורניים בתל אביב

בעקבות התקיפה סערו הרוחות ביפו, ותושבי הרובע הערבים והיהודים גם יחד יצאו בגינוי חריף נגדה ודרשו מהמשטרה לבלום את האלימות המשיחית נגד התושבים. אתמול בערב (ראשון) צעדו יחדיו מאות ערביות ויהודיות ברחוב יפת, במחאה על הפקרת ביטחונה של האוכלוסיה הערבית ביפו. בראש הצועדות עמדה ח'נאן חימל המותקפת, והצועדות נשאו שלטים ועליהם הכיתוב "נשות יפו דורשות ביטחון".

בסיום הצעדה הצטרפו להפגנה מנהיגי המועצה המוסלמית הנבחרת ביפו ונשאו נאומים, בעקבותיהם עצרה המשטרה כעשרה אנשים, ביניהם גם סגן יו"ר המועצה עיסאם סטל, בן אחת המשפחות הגדולות והחשובות ביפו. על פי הדיווח של יאיר פולדש ב"הארץ", אמר סטל בהפגנה כי "זה המסר לחולדאי: אנחנו לא רוצים את המתנחלים ביפו, תסתדר לבד ותוציא אותם מפה כפי שהבאתם לנו אותם. הסכמנו לגינת כלבים, אבל לא נסכים לבתים של כלבים", ועל פי המשטרה נעצר בגלל "קריאות גזעניות נגד יהודים".

מיד לאחר המעצרים הכריזה המועצה המוסלמית הנבחרת על שביתה כללית ביפו היום (שני, 15.12) וקראו גם לתושבי הרובע היהודים להצטרף אליה. עסקים רבים היו אכן סגורים הבוקר, כשרבים מדברים על התחושה שהמשטרה נותנת אור ירוק לתקיפת ערבים ביפו. במשך שנתיים של מלחמה שמרו תושבי יפו על סולידריות שקטה עם הקורבנות בצד הישראלי והפלסטיני, אבל נראה שהפעם הגרעינים התורניים הצליחו במשימתם להדליק את השטח.

מעומדים ביחד נמסר: "התקיפה של חנאן ח'ימל היא לא אירוע חריג. חוסר הבטחון ברחובות יפו הפך לשגרה עבור האוכלוסיה הערבית בעיר. המשטרה מפקירה את האזרחים לטובת אנשי הגרעין התורני, שכל תכליתו להתריס ולפגוע בחיים המשותפים ביפו. המטרה של הממשלה היא לייהד את המרחב ולגרום לאזרחים הערבים לחיות בפחד. אנשי הגרעין התורני מסתובבים עם נשקים ואין מי שעוצר את התופעה האלימה הזאת. צריך להוציא את הנטע הזר הזה מיפו לטובת כולנו".

• הבועה
• יפו
• עומדים ביחד
• יהודים וערבים
• גרעינים תורניים בתל אביב