Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
ארט קלאב: את האמנות של גל ורדי אפשר לחוות עם בירה ביד
גל ורדי יוצרת אמנות אינטראקטיבית המיועדת לברים ומועדונים. לקראת צבע טרי, שבו היא מציגה לראשונה בחלל ממוסד, היא מסבירה איך הלילה הופך את הקהל לטוב יותר ולמה ליצירות שלא מצטלמות טוב אין זכות קיום
גל ורדי בחדר המראות בכולי עלמא (צילום: לאל אוטקין)
מתי בפעם האחרונה הלכתם לגלריה של ממש? אחת עם יוצרת מעונבת ויצירות של אמנים מבטיחים? שוק האמנות הקטן והלא כלכלי והגלריות שהן מעין מועדוני חברים סגורים הפכו את הלילה לאחד המרחבים הטבעיים ביותר לאמנות: מכירות, מופעי פרפורמנס, גרפיטי, תערוכות ואיורים. גל ורדי (30), שהחלה את הקריירה שלה בקולנוע, זלגה לעולם הצורפות, הפרסום הדיגיטלי והקריאייטיב וחזרה לעולם האמנות כיוצרת תערוכות אינטראקטיביות ודיגיטליות, מתמקדת בחיי הלילה מתוך עיקרון ולא רק כמפלט מזירות האמנות הממוסדות.
עבודה של גל ורדי בכולי עלמא (צילום: לאל אוטקין)
התערוכות שלה עושות שימוש במקרנים ובחיישני תנועה, סאונד ותאורה הפועלים בסימביוזה כדי ליצור חוויה שעושה שימוש ביתרונות המאפשרים החללים הליליים של העיר. בתערוכה הראשונה שלה היא בנתה חדר מראות של 360 מעלות בחלל הגלריה של הכולי עלמא. "בכולי עלמא יש סוגים שונים של קהל והרבה קהל בינלאומי, כל המיינדסט שם הוא של בילוי, אנשים מראש באים לחוויה. השינוי הזה בתודעה מביא אנשים להיות פתוחים יותר ללא נודע ולהתנסות בחוויות חדשות".
ורדי לא לבד. בעולם, תערוכות דיגיטליות־אינטראקטיביות ו"חדרי אינסטגרם" פוטוגניים הפכו לתופעה שעולם האמנות המסורתי לא יודע איך לגשת אליו מפני שהחוויה נעשית במדיום שהוא לא מוחשי, כלומר אנשים מעלים תמונות מתערוכות כדי להעלות את המניות החברתיות שלהם ברשתות השונות בלי באמת לצרוך את האמנות עצמה. ורדי אינה מסכימה עם הטענה ובאה ליצור חוויה המשלבת בין ה"כאן ועכשיו" לאינטרנט: "זה כמעט קלישאתי לספר על הקשר הישיר בין העולם הווירטואלי לעולם האמנות החדש", היא מסבירה בזמן שהיא עובדת על התערוכה השלישית שלה עבור יריד צבע טרי, שם תציג לראשונה בחלל ממוסד. "אני שואפת ליצור חוויה פיזית שבה האדם נמצא בתוך הרגע, אך התיעוד הוא ללא ספק חלק ממנה. זה ממד ומדיום חדש שאני חוקרת, שהוא 'בין לבין'. אם אמנות לא מצטלמת טוב היא כבר לא קורית ואף אחד לא יראה אותה. צריך לקחת בחשבון איך יצירה תיראה בעדשת מצלמה של טלפון, זה יכול להישמע מעט אבסורדי אבל זה חלק בלתי נפרד מהביזנס".
למרות ההשקעה הגדולה בעזרים טכנולוגיים והחזון הספציפי שורדי תביא ליריד צבע טרי ("תצטרכו לבוא כדי להבין על מה אני מדברת שם. הקהל ייקח חלק גדול ביצירה עצמה"), היא אינה רואה סיבה לא לעבוד עם מותגים ולייצר תערוכות מסחריות. תערוכתה השנייה, אשר התקיימה בספוטניק והייתה קטנה יותר מזו בכולי, יועדה למותג הוויסקי בולט ולמהלך ההשקה שלו בישראל.
"אני באה מהעולם של תוכן ופרסום", היא מסבירה. "למדתי קולנוע וטלוויזיה ויש לי הכלים להעביר נרטיב מסוים וסיפור. העין שלי תמיד תסתכל על דברים בזווית שיווקית אך לצד זה אני נותנת מקום לאמנות שלי. למזלי יש מקום ליצור יצירות למותגים עם כוונות מעניינות, למשל בולט. אבל המטרה שלי היא כרגע להציג מעבר לים: באיטליה, יפן ואל.איי".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
23:00:"אם תשאלי אותי לאן אני יוצאת אני לא אדע מה להגיד לך, כי אני באמת כל היום מציירת – מהרגע שבו אני פוקחת את העיניים עד שאני הולכת לישון. אולי מדי פעם הפסקות לסופר", מספרת ליה ריקרדו (25) כשהיא עובדת בשעת לילה מאוחרת על העבודה הבאה שלה. אם היא תרגיש שהמוח שלה שרוף יתר על המידה, היא תצא לבלות. אם תרגיש בסדר, אולי תישאר בבית. הטאץ' של ליה ברור מאוד: ציורי שמן הנעים בין טריפיות לריאליסטיות. היא בולטת בתחומה בעיר כאחת מהיחידות "בסצנה" שזנחה את הקווים הדקים, סגנונות מודרניים וקריירה מבטיחה כמקעקעת.
24:00:"ציירתי כל חיי והייעוד שלי היה ברור לי מאז ומעולם", היא משתפת, "לקעקע משך אותי, עשיתי את זה במשך כמה שנים, אך לפני שנה הבנתי שאני רוצה לקיים רק את החזון שלי ולא להיות תלויה באף אחד אחר". חלק מההתנתקות שלה מלקוחות לוותה בהחלטה להישאר בפרדס חנה ולא להישאב לחיים ההקטיים של תל אביב. "כל חיי החברתיים בתל אביב. אבל אם הייתי חוזרת לעיר לא הייתה לי הפריבילגיה ליצור כל היום, פרדס חנה זה בידוד טוטאלי. זה מאבק פנימי בין הרצון להיות במרכז העניינים ולברוח מעצמך לבירה עם חברים, לבין ההבנה שחייבים לעבוד קשה ובלי הפרעות כדי להצליח".
אחד מציוריה של ליה ריקרדו
1:30:"אמנות בשמן היא לא משהו שנפוץ אצל 'התל אביבים'. את לא תלכי לתערוכת בר ותמצאי פורטרטים בציורי שמן. אם מישהו רוצה להעמיד תערוכה של ציורי שמן הוא צריך למצוא את האיזון בין רגש לבין משהו זכיר. אני לא רוצה שיתחילו לבכות בתערוכה שלי אבל אני רוצה שיזכרו את הציורים, גם אם לא יזכרו מי צייר אותם, שיזכרו איך הם גרמו להם להרגיש. ציורי שמן זה כמו ללמוד מתמטיקה: את מקבלת כלים ומשם את יכולה לייצר נוסחאות משלך – איך את יוצרת צבעים, איך את מדללת, משיחות המכחול – להכל יש משמעות".
2:15:כשליה מגיעה לתל אביב לא אכפת לה איפה היא נמצאת – העיקר שתהיה עם אנשים שהיא אוהבת. "אני בן אדם של אנשים, לא של מקומות. אני יכולה לא לשים לב בכלל איפה אני, ופתאום לחשוב לעצמי: 'רגע, יש מצב שעברנו בר עכשיו? הקיר הזה לא היה פה'. כשאני בתל אביב אני מתרכזת בעיקר בלספוג את האנשים שאני אוהבת".
אוהבת לצאת ל:כולי עלמא ודרמה. תלוי בחברים ומי עובד איפה השראה:ג'רמי מאן, אמיליו וילאלבה, ולאסקז דעתי על האקדמיה:אפשר ללמוד הכל ביוטיוב. זה מה שאני עשיתי מילה על אמנות בשמן:הרבה יותר נפוץ ממה שאתם חושבים, תפתחו גוגל
אחד מציוריה של ליה ריקרדו
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
תפס אותנו בפופיק: המאייר ומעצב החולצות הכי בועט שעבר לכם מתחת לרדאר
הוא עיצב לדודו פארוק ולזמרת האמריקאית מיטסקי, מאייר את האהבה שלו לדינוזאורים, מדפיס את ההתמודדות שלו עם חרדה ועובד במרץ על להפוך למותג. אם עוד לא שמעתם על Pupik – עכשיו זה הזמן
אם יצא לכם להתהלך בעיר בחודשים האחרונים ולסובב את הראש בעקבות חולצה, ז'קט או פוסטרים מאוירים בצבעים מסמאי עיניים, דינוזאורים מוצבים בתנוחות פרובוקטיביות, המבורגרים מתאבדים וכיתובים באמהרית – כנראה נתקלתם באחת היצירות שלPupik. את כולן מלווה אותה יד, אותם קווים מדויקים, אותן דמויות מתוקות להחריד ובעיקר הרצון הבלתי נשלט כמעט להסתכל, לנסות לפענח מה מתרחש בהתפוצצות הצבע הפסטלית. את שמו וזהותו ביקש Pupik שנשמור במערכת, אך על הסיפור מאחורי היצירה שלו יש לו הרבה מה לומר.
סווטשירט של PUPIK. צילום: PUPIKPUPIK לכולי עלמא. צילום: Ben palhov
"שיחקתי דיאבלו כשהייתי קטן ולאחת הדמויות שלי קראו Pupik. אני אוהב את איך שזה נשמע, את איך שההברות של המילה מסודרות, אז החלטתי ללכת על זה כשם", הוא מסביר. "לא למדתי לצייר או לעצב, פשוט תמיד עשיתי את זה. בגיל ההתבגרות התחלתי לעשות גרפיטי ואחרי הצבא הלכתי לכיוון הייטק ועיצוב אפליקציות, עבדתי בזה קצת אבל החלטתי שאני חוזר לציור. באיזשהו שלב רציתי ללבוש את האיורים שלי – אז פשוט עשיתי את זה".
בשלוש השנים האחרונות Pupik מפרסם בגדים למכירהבעמוד האינסטגרם שלו, באאוטסייד סוסייטי ובקיוסק של הכולי עלמא, שם הוא גם שותף פעיל ביצירת שפות עיצוביות ופוסטרים לאירועים. הוא עיצב פוסטרים לדודו פארוק ולראפר שקל, עבד עם הקומיקאי האמריקאי חניבעל בורס ועיצב לזמרת היפנית־אמריקאית מיטסקי. "אחרי התערוכה הראשונה בכולי עלמא התחלתי לעצב להם תפריטים, הם מאוד נתנו לי להתפתח ולא שמו לי קווים אדומים. היום אני עובד על להרחיב את Pupik למותג של ממש, אני מוציא עוד ועוד דברים ומתחיל להתעסק בעיצוב של בגדים, קונה בדים ומכין אותם מאפס. לא למדתי עיצוב אופנה או איך לייצר בגד, אני פשוט אוהב את המקום הזה של לנסות לבד ולראות לאן זה לוקח אותך, לעשות טעויות".
PUPIK לכולי עלמא"מצד אחד זה סופר אסתטי ויפה עם לבבות ומצד שני נורא בוטה וגס" – PUPIK
איך זה מרגיש לראות אנשים לובשים את האיורים שלך?
"זה נורא מגניב. הבגדים והאיורים שלי זה המקום שבו אני מתפייס עם כל מיני אישיוז. אני פורק את מה שאני מרגיש ומתמודד עם דברים שעוברים עליי וזה נחמד לראות אנשים שמזדהים עם זה. זו הסיבה שאני מעדיף לשמור על Pupik, זה נותן לי את האפשרות ואת המרווח האישי לגשת לנקודות שלא הייתי ניגש אליהן ביומיום – חרדה, סקס, אקזיסטנציאליזם, גוף וקבלה של תחושות קשות שאתה לא בהכרח רוצה שיהיו לך.
כשזה Pupik אז לא יודעים אם היוצר הוא גבר או אישה, מצד אחד זה סופר אסתטי ויפה עם לבבות ומצד שני נורא בוטה וגס. אם אתה רואה את הדברים שלי אתה יכול לחשוב שאני בן אדם מאוד נוירוטי, מיני ובוטה, אבל בפועל זה לא נכון. בשורה התחתונה אני עושה הכל בשבילי ולעצמי".
"אקזיסטנציאליזם, גוף וקבלה של תחושות קשות" – PUPIK לאאוטסייד סוסייטי. צילום: יח"צPUPIK לראפר שקל
מאיפה מגיעים לך רעיונות לאיורים ולעיצובים?
"הייתי ילד טבע, נורא אהבתי דינוזאורים ותמיד היו לי ספרים על דינוזאורים. הם נכנסים עד היום כרפרנסים. אני אוסף אבנים ומאובנים וכל מיני שיט כזה, וכשהתפתחתי יותר עם Pupik הבנתי שאני רוצה להכניס את עולם הילדות שלי עם המקומות שאני נמצא בהם כאדם בוגר. חייתי שנתיים באתיופיה כחלק מהעבודה של אבא שלי, והתרבות הזו השפיעה עליי מאוד. אני משתמש בשפה האמהרית די הרבה ממקום של חיבור לחוויות שחוויתי בתור ילד, ובכלל אני חושב שריבוי תרבויות בתוך אמנות זה חשוב. אני מאוד אוהב פוסטרים יפניים משנות ה־60 וה־70 ואת החיבור בין מתיקות למשהו שהוא מורבידי. הייתי אומר שזה שילוב של פוקימון, דיאבלו, טבע ודינוזאורים".
"החיבור בין מתיקות למשהו מורבידי" – PUPIK"אתה יכול לחשוב שאני בן אדם מאוד נוירוטי, מיני ובוטה, אבל בפועל זה לא נכון" – PUPIK
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הלילה של אריקה היסטריקה, מלכת דראג בפאי ובכולי עלמא
אריק/ה קולוסוב היא כוכבת עולה בקהילת הלהט"ב הלילית. יש לה שני ליינים, אין סוף אנרגיות וגישה חיובית שלא יזיק לכם לאמץ: "החיים קצרים מדי מכדי שלא נעשה שטויות"
לעשות ליפסינק:אין שיר אחד שאני יכולה לבחור אבל אם ממש חייב – אז "התקווה"
לשתות:וודקה רדבול. בכל זאת, אני בת ימית במקור
ללבוש:משהו נוח ובלי יותר מדי בד, כי תמיד מגיע השלב הזה שאני ערומה בקלאב
להתאפר:הייליטר. במיוחד של ג׳פרי סטאר
למנצ'ז:במבה נוגט שהייתה במקפיא עשור
אריקה היסטריקה (צילום: תמיר דוידוב)
19:00אריק/ה קולוסוב (22), אריקה היסטריקה מיס אמריקה בשבילכם, על הרצפה של הפאי. המקום עוד לא פתוח, המיקרופונים עוד לא מחוברים והסאונד אינו עושה חסד עם הפופ המתנגן בווליום דרמטי. לאריקה לא אכפת, היא ממשיכה לעשות חזרות על הנאמבר שלה הערב. הדיסוננס בין העולם הפנימי שבו היא שרויה לבין הברמנים שמעבירים מגב, מוכיח את המובן מאליו – אריקה לא שמה זין על אף אחד. שמה הולך לפניה בקהילת הלהט"ב הלילית ובאמתחתה שני ליינים של מופעי דראג מוצלחים: מקווה בכולי עלמא (שממש לאחרונה חגג שנה להיווסדו) ומסיבת הצפייה השבועית ב"מופע הדראג של רופול" בפאי. "אני דיבור", היא קובעת, "ברגע שמדברים עלייך אנשים מתחילים להתעניין, ואז את מתחילה לקבל עבודה".
19:30היא לא נכנעת למגדר, מעדיפה שיפנו אליה בלשון נקבה, אבל היא לא מסוג האנשים שיתקנו אתכם. "פעם דיברתי עם אחותי הקטנה ואמרתי לה שאני גם בן וגם בת", היא נזכרת. "ניסיתי להסביר לה מה זה אומר לחיות ללא הגדרה מינית. היא התעניינה, שאלה אותי אם אני לובש שמלות. היא יודעת שאני מופיעה עם פאות וביקשה שאביא לה פאה למדוד, הרי מה זה בן ומה זה בת? אלו תבניות שיצרנו. ויותר עמוק מזה: מה זה להיות גבר ומה זה להיות אישה? זה מוציא מאיתנו את כל התמימות והיופי הקיימת בתוכנו".
אריקה היסטריקה (צילום: תמיר דוידוב)
20:00היא מסיימת את הסודה שלה בשלוק והולכת להירגע בחלל מועדון האלפאבית הריק לפני שהיא מתאפרת. "אני עושה מופעי דראג פרופר פרופר רק שנה", היא מספרת. "סלדתי מכך בהתחלה. אנשים קוראים לאריקה 'מלכת דראג', אבל היא לא דמות, היא לא אלטר אגו, רואים את אריקה גם כשהיא 'על האריק' עם חברות, מתחרפנת ומשתגעת ברחוב, עושה ליפסינק באמצע החיים סתם כי בא לי". היא התחילה כפרפורמרית בליין הגייז הוותיק "פאג", "רוקדת בחוטיני בשעות הקטנות של הלילה, מכוסה בנצנצים, אטרקציה לסטרייטים". כשזכתה לתגובות חיוביות נפלה עליה התובנה שאולי כדאי להפוך את זה למקצוע. "אני הרי חולה על להופיע, אז חשבתי לעצמי – למה לא להפוך את זה לעסק?".
21:00"כל אמן צריך לחשוב על עצמו כמותג. את חייבת להישאר בתודעה, חייבת לייצר תוכן, חייבת לחשוב על דרכים לרגש את הקהל שלך. איך גורמים למשהו לקרות? את לא מחכה, את מסמנת לעצמך מטרות ברורות. קניה ווסט עבד בחנות של גאפ ותראי איפה הוא היום – אומר שהוא אלוהים. אז אני לא אלוהים אבל אני פרפורמרית טובה, אני באה מבית בלרוסי קשוח ששאף למצוינות ושבו אין כזה דבר דחיינות. זה התחיל עם המקווה. מה כבר עשיתי? פניתי למנהל המקום עם הצעה, זה לא קשה כל כך".
21:30"אנרגיות טובות" הוא צמד מילים שחוזר על עצמו מפיה, וכשהיא מדברת על חשיבה חיובית – שצף מילים מרוגש יוצא ממנה. "כשאתה יוצא מהארון, ההורים שלך חוזרים לארון. לאחרונה דיברתי עם אבא שלי בטלפון לאחר שבע שנות ניתוק", היא מתוודה. "ניסיתי להסביר לו שאני מופיע ומתלבש כאישה, והוא לא הבין מה זה בכלל. למרות הכעס על השנים שאבדו, אני לא רוצה להסתכל אחורה ולדעת שפספסתי את אבא שלי, אז אני עובדת על זה, בלי טינה ועם המון כוחות נפשיים. אני מכירה את הקושי מבפנים. אתם חושבים שישראל הומופובית? לא ראיתם כמה הגייז גזענים בינם ובין עצמם. אם לאנשים יש בעיה עם זרם מסוים בקהילה הגאה, אני מאמינה שזה נובע מכך שהם לא השלימו עד הסוף עם ההומוסקסואליות שלהם. אני מתה על האלה שאומרים 'אני רק אקטיבי', 'אני רק עם גבריים'. בחייאת, אנחנו בחורים שעושים סקס בתחת, קצת פחות רצינות בנושא".
22:00אריקה הולכת להתאפר ולהתלבש בשירותים של הפאי, מאירה את החדרון בפנס של הטלפון ומשמיעה מוזיקת פופ בקולי קולות. היא והפרטנרית שלה להערב, תומר ורסצ'ה, שרות יחד עם המוזיקה. כל אחת עם הרוטינה הקבועה שלה, כל אחת בעולמה שלה.
"הדראג פה הוא לא כמו בארצות הברית, שם הוא ממש מקצוע", היא אומרת חצי מאופרת, עדיין יפה מרוב הדוגמניות, עם כוס סודה ביד. "אני מכבדת כל אחת אבל מרגישה לפעמים שהדראג בארץ מעט עצל. אנשים, בדראג ובתל אביב בכלל, אוהבים להיכנס לנישה המתבייכנת, לעשן את הפייסל שלהם באמצע היום ואפילו לא לקום לקנות במבה בסופר מתחת לבית. אז כן – קשה כאן, אין הכרה במקצוע, אין מספיק קלאבים להופיע בהם, מחורבן בישראל מבחינה כלכלית, אבל אני אומרת 'לא! תנשכו שפתיים ותעופו על זה".
תומר ורסצ'ה (צילום: תמיר דוידוב)
22:30גשם חזק מצליף על סגירת החורף של הפאי, המקום עוד ריק ברובו, אך אריקה לא מודאגת. "תמיד באים", היא מרגיעה עם קריצה. "וגם אם לא – הופעה אינטימית, מה קרה?". היא חוזרת להתארגן ונבואתה מתגשמת: בזה אחר זה אנשים מתחילים להגיע, מתנשמים מריצה למקום מבטחים מהגשם. חלק ניגשים, מבקשים סלפי או מצלמים סטורי שלה מסתובבת בחצר הפאי עם מניירות של דיווה והנפות שיער שלא יביישו את אריאנה גרנדה.
23:00"העסק שנקרא אריקה היסטריקה מיס אמריקה עובד!", היא מחווה על הקהל שמתאסף. "בינתיים אני כאן, נותנת במה לבנות צעירות שרוצות להופיע וחוטפת במות בעצמי, מתפתחת, טועה ומגלה את עצמי כאמנית. אבל לכי תדעי, יש מצב שתראי אותי קוברת באחת העונות של רופול, כי אם למדו להבין את הטירוף שלי פה, לא תהיה בעיה להוציא אותו החוצה". כמה צעירים אמריקאים מספרים שהגיעו במיוחד כששמעו שיש מסיבת צפייה ברופול יחד עם מופע דראג תל אביבי.
23:30– אריקה ותומר מחליפות מבטים וזה הקיו שלהן להתחיל בהופעה. הן מדברות מהר, בעברית ובאנגלית, לקהל האנגלו־סקסי שהגיע, מאלתרות בדיחות ואינטרקציה עם הקהל. והקהל? שבוי, טלפונים שלופים, מתעד כל רגע של ליפסינק מוגזם וכל מחווה קומית. אריקה מתחילה בשיר רגוע שהופך לשיר פופ מהיר ואנרגטי. הקהל מריע, מוחא כפיים ומשתנק כשהיא מסיימת את הנאמבר שלה ב־Death Drop (תנועת ריקוד הכוללת השתטחות מהירה על הרצפה, המזוהה עם קהילת הדראג). אריקה משתחווה לקהל בקלילות והולכת לשבת עם חברות ולצפות בפרק. "לפני כל הופעה אני אומרת לעצמי 'יאללה, עוד יום'. החיים קצרים מדי כדי שלא נעשה שטויות".
אריקה היסטריקה מופיעה בפאי (צילום: תמיר דוידוב)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
!["מצד אחד זה סופר אסתטי ויפה עם לבבות ומצד שני נורא בוטה וגס" – PUPIK](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2019/02/sizes/horny-and-anxious-shirt_P_wo_500_500.jpg ""מצד אחד זה סופר אסתטי ויפה עם לבבות ומצד שני נורא בוטה וגס" – PUPIK")
!["אקזיסטנציאליזם, גוף וקבלה של תחושות קשות" – PUPIK לאאוטסייד סוסייטי. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2019/02/sizes/one-dai-ill-die_P_wo_500_625.jpg ""אקזיסטנציאליזם, גוף וקבלה של תחושות קשות" – PUPIK לאאוטסייד סוסייטי. צילום: יח"צ")
!["החיבור בין מתיקות למשהו מורבידי" – PUPIK](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2019/02/sizes/קילר-בי-חולצה_P_wo_500_666.jpg ""החיבור בין מתיקות למשהו מורבידי" – PUPIK")
!["אתה יכול לחשוב שאני בן אדם מאוד נוירוטי, מיני ובוטה, אבל בפועל זה לא נכון" – PUPIK](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2019/02/sizes/מהתערוכה-האחרונה-בכולי-עלמא-2_P_wo_500_595.jpg ""אתה יכול לחשוב שאני בן אדם מאוד נוירוטי, מיני ובוטה, אבל בפועל זה לא נכון" – PUPIK")
